גם וגםזוגיות ומשפחהטורים אישייםטיפוליםילדיםסדנאות, קורסים, חוגיםשיטוטים

סיפור על ילדה וצב

רות שר שלום עובדת (בין היתר) עם קלפי טוטם ועם מסעות בדמיון. 10 דקות בזמן ארץ הם מרחב חסר זמן, שאפשר לצלול לתוכו ולצאת עם סימני דרך. רגעים פשוטים של אמהות הופכים לדלתות, שדרכן נכנסת חוכמה ושיחה. הסיפור הזה הוא הראשון בסדרת סיפורים של רות בהשראת קלפי החיות האינדיאניים, שיתפרסמו פה בשבועות הקרובים. לכבוד  סוף השבוע שנכנס באיטיות מבורכת קבלו את הצב………………

[מאת: רות שר שלום]

היא לומדת לקרוא וזה הולך לאט לאט. הפתיל קצר והסקרנות להתקדם בסיפור גדולה. ערב, מרוץ ההתארגנות מאחורינו והנה זמן לישון והיא מבקשת ממני סיפור מהראש (או כמו שהיא קוראת לזה מסע שינה). אני משתהה לרגע, כמו מנסה לחבר את כל "החוטים" של הסיפור שאני עומדת לתפור בן רגע בעקבות התמודדויות החיים הנוכחיות שלנו ובהשראת המסרים של החיות על-פי האינדיאנים. והנה מה שהגיע:

דמייני לעצמך שאת נמצאת בפתחו של יער, את פוסעת לאיטך ונכנסת אל תוכו. את מבחינה בצמחים, בשיחים, בעצים, מריחה את ניחוחות הטבע. השמש נעימה ומלטפת אותך ואת מתקדמת בשביל שמכניס אותך פנימה אל היער. לפתע במרחק לא גדול את מבחינה בצב. את מתקרבת ורואה שהצב עומד שם ומחכה לך, מחכה לפגוש אותך. קצב ליבך מאיץ ומעט לחות של התרגשות מופיעה בכפות ידייך. הצב נראה זקן, חכם וטוב לב.
"שלום" את אומרת והוא מברך אותך בחזרה.
אתם מתחילים לשוחח, בנחת.
הצב מספר לך שהוא פוגש אותך היום כי הוא רוצה להעניק לך מאיכויותיו. שתיים מאיכויותיו הבולטות ביותר הן סבלנות ואיטיות.
"כן, באמת לא קל לי עם דברים שקורים לאט, אני עושה הכל מהר, רצה, קופצת, מדברת, חושבת, אוכלת… "
"יש דברים בחיים שקורים לאט יותר וצריך לתת להם את הזמן, את יודעת שבסבלנות מתחבאות המילים סיבולת וסבל, וכשיש לנו סבלנות זה אומר שאנחנו מסוגלים לסבול משהו."
"כן" את ממשיכה בהתרגשות "למשל בשביל ללמוד לקרוא. זה הולך לי כ"כ לאט ואין לי סבלנות, אני רוצה שאימא תקריא לי ודי"
"יפה ילדה יקרה" אומר הצב ושוקע במחשבה ארוכה…" התבונני בעיני, ותוכלי לקבל ממני מעט סבלנות ואיטיות, לשעת הצורך. תוכלי להיזכר בפגישה שלנו כשתזדקקי להן".
את מתבוננת בעיני הצב ולרגע ארוך נדמה לך שהעולם עצר. שרק הצב ואת קיימים, על השביל ביער. את לוקחת נשימה עמוקה ומרשה לסבלנות לחלחל אל תוכך פנימה.
הצב מוסיף "זכרי שקצב איטי אינו פחות טוב" ממצמץ בעיניו החכמות והזקנות, פונה אחורה ומתקדם לו באיטיות במעלה השביל. את הולכת חזרה על השביל אל פתח היער, בפתחו של היער את מוצאת עץ גדול, נשכבת מתחתיו, מרפה את כל גופך ומרשה לאמא אדמה לשאת אותך. נרדמת וישנה שינה עמוקה ומתוקה.

למחרת היא החליטה למכור לימונדה ברחוב בו אנחנו גרים, ישבה בחוץ מאורגנת עם כל מה שצריך ו…. כלום, לא הרבה עוברים ולא קונים. אנחנו בבית כבר מאוכזבים בשבילה ומציעים לה להכנס, לעשות הפוגה מהשמש. היא בשלה – "אני לא זזה מכאן!" כעבור זמן מה הצלחה מסחררת, אנשים עוברים וקונים, כמה כוסות ועוד כמה…היא, נכנסת הביתה ואומרת בהתרגשות: "אמא, נראה לי שהפגישה עם הצב עזרה לי, היתה לי סבלנות וזה ממש עזר, אפשר לפגוש אותו הלילה שוב לפני השינה ולספר לו?"

צב

בתרבות האינדיאנית הצב מסמל סבלנות ואיטיות,

הוא מכבד קצב איטי ומלמד אותנו את אומנות הקירקוע.

הצב יודע לקבל את מה שיש ולהודות על כך.

הוא מזכיר לנו שהחיבור לאמא אדמה מביא שפע וביטחון.


לאתר (החדש!) של רות >>

[הצב מתוך "קלפי סגולה"]

תגיות
הראה עוד

11 thoughts on “סיפור על ילדה וצב”

כתיבת תגובה

Close