השימושון

פנינה מהמחרוזת

מאת: גלית שביב

שישי בצהריים. רגע לפני שהעמסנו גם את עצמנו על היונדאי המשפחתית לכיוון הגליל באה רוניתי עם חיבוק בשביל שתינו. אין לי מושג מה אני הולכת לעשות, אני אומרת לה, קצת מתוחה.
אחותי, מה את דואגת, את יודעת להיות ב-now וגם יש לך את nawa…

@@@

מה שקרה בזמן שעבר בין החצר שלי בפרדס חנה ועד למוצאי השבת רחב מאד מלספר במלים. האירוח היה מפנק והאוכל מדהים, האולם עם רצפת העץ נגה באור עדין, הנרות רטטו לשמע הסיפורים והגשם בא וריכך את ההר.
עשר נשים ישבו, עשו מדיטציה, רקדו בחופשיות, שרו, הסתכלו בתמונות, כאבו, נגעו וקיבלו מגע, נזכרו, בכו, התנחמו. היו שם לידות ומיתות, פרידות ופגישות מחודשות. היתה תחושת זרות שהתחלפה בשייכות, היו יתמות ונטישה ללא נחמה שהתחלפו בבחירה בחיים, היה ויתור על עצב וקושי ומשא כבד. היה שם רענון של מדפים ישנים מאובקים של זיכרון, מפתחות וקודים לחיים בעבר ובהווה.
והיתה בחירה לחיות כאן, לשמוח, להיזכר בעמוד השידרה הזוקף אותנו מדורי דורות. היו עיניים בורקות מדמע ומאושר. והיתה השכינה ששרתה ושמרה על כולנו באורה הבוהק. בקפדנות וברוך, שהרי כולנו בנותיה.
והיו גם הסבתות הדודות ונשים שלא זכרנו. עמדו שם מעלינו, מאחורינו, מבקשות מאיתנו שלא לבכות עוד עליהן. עזות בנוכחותן, שמחות על הריפוי שנשלח אליהן מן הנקודה שלנו בזמן.

@@@

בשבת לפני השקיעה אנחנו יוצאות החוצה. הולכות, כל אחת עם עצמה בשקט, במורד הכביש של הקיבוץ. שקט בחוץ ויפהפה. ברגע אחד נגלית הכינרת, תכלת-אפור, והארבל מוריק מעליה. הוד. שעה כזו שהציפורים משמיעות קול וחוזר אלינו הדן. אנחנו יוצאות מהשער ופונות לשביל. מהר מאד הנעליים הופכות כבדות מהבוץ. ירד עלינו יום מבורך בגשם, והאדמה מיד מתרצה ומתרככת. אנחנו פונות לכיוון המצוק. צלע הר ירוקה מלבנית נפרשת מולנו. הערוץ העמוק של נחל עמוד מסתתר מתחת, אפלולי ורענן. אנחנו יורדות ויורדות בשקט, מתקרבות לקצה.

נאוה מנחה אותנו. כל אחת מתבקשת לשחרר תדר של עומס, של כאב, מהשושלת המשפחתית שלה. זה שהזדקק לו מתוך העבודה היום ואתמול. דרך המדיטציה, התקשור, התמונות, הסיפורים, הבכי, הצחוק, הזיכרון, השיכחה.
אחת אחת ניגשת אל מול המעגל, גבה למצוק. מצהירה בקול מול כולנו, קול ודמעות, קול וצחוק, קול ותחנונים, קול ונחישות. קול וחיוך של מבוכה. אחר כך ניגשת ופניה אל ההר והנחל ומשחררת מגופה. כשהיא חוזרת אנחנו מביטות בה מזמנת תדר חדש, רענן, מרופא, אל חייה שלה, אל אלה שהיו לפניה, אל אלו שיבואו אחריה.
הן עומדות מולי, כל כך אותנטיות, יפות, עוצמתיות. אני מתבוננת בהן והלב שלי נפער בתפילה עבורן, עבור כל אלה שהיו לפניהן ושיבואו אחריהן.
אין לי מושג מה אני הולכת לשחרר מן השושלת שלי. אני עסוקה רוב הזמן בשמירה עדינה וקפדנית על גופן ונפשן של הנשים האלה. עירנית לכל. אני מבקשת מההדרכה שלי את הדבר הנכון, מנקה את המוח מהמחשבות הקופצות וממתינה לתורי.

אני נעמדת מולן וגבי למתלול הגבוה. אור אחרון נעתר לי ונשאר לעוד רגע, להאיר את פני ואת גופי. אני מבקשת לשחרר מן השושלת שלי את התפישה שאם אשה חיה במלואה ובעוצמתה, היא צריכה להיות בלי גבר.
ולפתע שושלות שלמות של נשים וגברים מבקשות ממני מרפא. אני חשה את האדמה רוטטת לרגלי, ואני מדברת בשטף מלים שאינן שלי. אני מבקשת שתיפסק המלחמה בין המינים, זו שהורסת את האדמה שלנו ואת חיינו. אני רוצה שנשים וגברים יאהבו אחד את השני בלב ובגוף באמת, כמו בראשית. שהאהבה תזין אותנו.
עיני היו עצומות. אני זוכרת שהידיים שלי היו על הלב, על הבטן. אני זוכרת שקראתי בבכי, בלב נשבר. לא ראיתי אותן, אבל הרגשתי את המעגל רוטט מולי.
סימנתי להן עם האצבע לחכות לי רגע.
פסעתי לקצה. ההר הירוק משחיר מולי. התבוננתי בשקט ובדמעות. ואז גופי התקפל ושאגה אדירה בקעה מתוכי. אחת ועוד אחת, והערוץ מחזיר אותן כהד.
השמים והאדמה נבקעו. הרגשתי איך האלה שולחת זרועותיה בין הממדים ומשמיעה קולה דרכי. את זעקת השבר של אמנו הגדולה שבוכה על בניה ובנותיה. את תחנוניה. את עוצמתה האדירה.

חזרתי לעמוד מול הנשים והרמתי פני לשמים לתפילה. אני מבקשת, בשביל כולנו, בשביל הילדים שלנו, להפסיק את המלחמה הזו. די. רוצים שלום.
פסענו באפלה על הבוץ במעלה הגבעה. שותקות. נועה חיבקה את כתפי הרועדות. הגענו בחזרה לווילה והתיישבתי להירגע על הכיסא שבכניסה. טלי חברתי הוותיקה האהובה טיפסה על השביל מתנשפת. ממי, היא אומרת לי בחיוך, אני מתחילה להחזיק ממך.

@@@

בדרך חזרה הייתי הרוסה מעייפות. נועה, האסיסטנטית שלנו, יושבת לידי ושומרת שלא ניסחף לשוליים. אנחנו הלומות רטט של שמחה, של הודיה.
איך הוצאתם אותי מהערפילים, היא שוב מודה לנאוה ולי בפעם האלף.
ערפילי אהבלון, אני אומרת ושתיהן נקרעות מצחוק, כל הדרך ממגידו ועד לסוף ואדי ערה.

@@@

מחרוזת פנינים היא סדנה לנשים, העוסקת בחיבור למדריכה מן השושלת המשפחתית.
החיבור חיוני לריפוי השושלת המשפחתית בעבר, בהווה ובעתיד, לזיקוק עוצמתה ולבחירה מחודשת בחיים בנקודת זמן הנוכחית.
הכלים הם מדיטציה, תקשור (ניסיון קודם לא נחוץ), תנועה, מגע, והרבה אהבה.
את הסדנה מעבירות נאוה הירשברג וגלית שביב.
מועד המחרוזת הבא יתפרסם כאן. וככה הכל התחיל >>

גלו: 052-8889191
נאוה:052-3203407


[שרנו (גם) את זה]

הראה עוד

17 thoughts on “פנינה מהמחרוזת”

  1. פינגבאק: ואהבת | מתעוררת
  2. שלום רב לך גלו.שבת בבוקר אני מזפזפת במושבה חופשית ומגיעה למילותיך הרשומות בכל כך
    הרבה חיים ויכולה לתאר לעצמי את המראה הקולות .הייתי איתך שם בצוק (לא בגופי אבל בנשמתי)
    נגעת בליבי במקומות עתיקים .אני קוראת והדמעות יורדות מעיני ללא הפוגה.כמו קריאות נשמה
    שכמהה למקומה.תודה לך יקרה.עכשיו צריכה רק להחליט לתת לעצמי את המתנה של השתתפות
    בסדנה.
    חיה -מטפלת בהילינג

  3. נאוה וגלו יקרות,
    תודה על סוף שבוע מדהים ומעצים. את המתנות שקבלתי בשישי שבת אשא עימי ואעביר הלאה.
    אני מבטיחה. מודה לכן כל כך על מי שאתן ועל האור שאתן מביאות.
    ולחבורת הנשים המדהימה שהיתה חלק מהמסע שלי.
    אני אוהבת אתכן ומודה לכן על התמיכה ועל האהבה.
    שלכן
    אפרת

  4. גלו יקרה,כמה בכיתי וצחקתי ,את כותבת מדהים ונפלא ועסיסי ומרגש שאפילו הצלחת להביא את ניחוח הגשם עד אלי למדבר שלא לדבר על צעקתך שהצליחה להדהד לי כאן אל מול המחשב,איזו אישה!!! לנגוס בך בתאווה…
    שולחת את קריאתי שלי על גבי זו שלך לחיזוק המסר ולהגשמתו במהרה בימינו בעולם הזה,עוד בחיינו (לא רוצה להקטין את עצמי יותר כדי להיות אהובה על ידי גבר,להפך,ובחיי שאני חווה זאת קורה אצל הנשים המקיפות אותי ברוח הגדולה,חגיגה של עוצמה נשית והתפתחות של גברים מדהימים הנושאים על כפיהם את הנשיות כהתגלמות של האלה,ומנסים בכל רגע ורגע להיות בשירות אמיתי,גברים ,לא עוד זכרים .)
    ולטלי ורד-קפלן (איזה שם בחרת לך ממי),חיבוק ממני אישה פרועה בת שושלת מלאת עוצמה,יאללה בואי כבר לחיבוק ,מתגעגעת.
    סהר מן המדבר (חהחהחחה)

  5. הייתי חלק מהמעגל הראשון ומאז סבתא שלי נוכחת על המדף ושולחת מסרים בחופשיות…(-: הסדנא היתה מעצימה ,משחררת ,מרגשת,מופלאה.
    גלו ונאוה…גלו ונאוה…אין לי מילים לבטא את החיבור בין שתי מכשפות העל האלו…עבודתכן מבורכת.תודה !

  6. ממי ממי ממי. אני מקריאה לנאוה בטלפון עכשיו את התגובה שלך והיא אומרת:
    "אני מרגישה הכרת תודה על ההזדמנות. כשאני מסתכלת על הנשים מתעוררת בתוכי אהבה ללא תנאי. הריפוי שאני עוברת הוא הריפוי של כל אחת, והריפוי של כל אחת מחלחל לתוכי במיזוג נפלא. עכשיו חוזרים לשיגרה וההדים עדיין מהדהדים והמסע נמשך. אבל רגעי החסד מחלחלים למציאות שלנו ויוצרים תהודה שלא תמיד אנו יודעות לאמוד אותה. וזה הסיפוק שלי. שככל שהמחויבות שלנו לריפוי ממשיכה שלב ועוד שלב, ככה אנו מגדילות את המחויבות לריפוי של כל אחת ואחד. את כותבת נפלא".
    תודה.

  7. מעל ראשי מרחפת שרשרת פנינים, בוהקת וצנועה קוראת לי לרפא שושלת ארוכה. נשים שעומדות ומחכות, נשות המשפחה. נשים נמוכות קומה,תימניות עם מטפחות לבנות ממתינות מחויכות, מלאות אהבה, שאבחר אחת.היא נבחרה.סבתא ג'דה,סבתא רבא. לרגע סידרה את המטפחת ועם ההומור המוכר שעובר בשושלת המשפחתית שלנו מאם לבת אמרה בחריפות האופיינית לה…הגיע הזמן להפסיק להעניש את הגברים בחוסר אהבה. הם אינם האחראים לאושר שלנו. אנחנו יצרנו מציאות ששוחזרה,של אמלול,של אושר תלוי. את יודעת את המלאכה.יאללה אל תבזבזי זמן על תפל.
    המסר המשיך, הוא היה מתובל בביטויים בערבית מצרית, בריחות של במיה, בעושר של פשטות הנשים של פעם.הוא היה מפתיע אך עם כלים מהירים ליישום. תענוג! כמו שאני אוהבת.
    העוצמה הזו, הריפוי שהחל להדהד בכמה רבדים במקביל התאפשר בזכות שתי נשים שחלמו חלום, שרקמו סדנא,יוצאת דופן ופורצת דרך. מפגש חשוב מאין כמוהו לכל אישה באשר היא. לכל אישה שמחויבת להתפתחות והצלחה.נאוה וגלו האהובות שהרומן שלי איתן ארוך ומשובח איפשרו לי בחוכמתן, בדינמיקה המבורכת בינהן במעברים הקוטביים שרק נשים יודעות להכיל, בין כאב חותך בבשר לצחוק חסר עכבות ושיפוט שהתגלגל והתגלגל.חברתי היקרה גלו הזמינה אותי בטוטאליות המאפיינת אותה לבוא ולהיות, פשוט להיות ממי…וגם תביאי את הנוכחות שלך. וביננו הכוונה ל"אני משחררת לך במה להומור חסר גבולות". הייתי תלמידה ממושמעת כאשר נשמתי זיהתה את החוכמה, את ההכלה מסביב, את הערסול והרכות ששתיהן העניקו. את ההדרגתיות, את המקום התומך והנפלא לעבודה בחוקוק. ואת הנשים שהגיעו, שכל אחת עשתה את מסעה בהתמסרות מרגשת.הסדנא עדיין מהדהדת ותגיע אל נשים רבות. כולכן מוזמנות, עבור עצמכן.אמן.

  8. חזרתי מהסדנא, עוד מעכלת וסופגת את כל מה שנאמר והתחבר, ובטח הדברים יהדהדו עוד הרבה זמן….
    שתי הנשים האלו יצרו סדנא לתפארת, שזרו בעדינות ובדיוק רך , והדרגתי, חוויה מעצימה.
    הנשים שהגיעו, הסיפורים שעלו, הקשרים שנוצרו, הבכי, הצחוק, הריקוד, התנועה, השיחות, השתיקה….מה אומר ומה אגיד:
    ממליצה לכל חברה, לכל אישה, לתת לעצמה מתנה וללכת לסדנא הבאה.
    כי אין מילים לתאר את הזכות הגדולה להיות שם ולהתמסר למתנות ולפנינים שתקבלי משם.

    ועוד לא אמרתי מילה על המקום היפיפה שאלעד ולימור יצרו, על האירוח המפנק והאוכל המשובח של נעה.
    עזבו אותכן מהיסוסים וספקות. תסמכו על שתי מופלאות אלו, שהשילוב בינהן – מנצח.

כתיבת תגובה

Close