השימושון

קבוצות קבוצות

כשהייתי בחודש שמיני פגשתי את גלו, אם יורשה לי, לראשונה בחיים אלה.
מתל אביב באנו אליה לפרדס חנה (מי בכלל חשב לגור כאן?) להתכונן ללידה. יהלי צוף היתה אז בת כמה חודשים, ולנו לא היה מושג ששני הילדים האלה כבר מכירים ממקודם. עכשיו אנחנו יודעות. יש להם מימיקות דומות, חיבה מופגנת לציצות ולבטן של האימות'שלהם, לפעמים אותו חיתוך דיבור, מה יש לומר.
בני הזוג שלנו תירגלו באותה תקופה אמנות לחימה אצל מורה שהביא לי את הסעיף. לא אהבתי את איך שהוא משלב את זה עם יהדות, לא התחברתי לאירגון שהוא יצר ולקוד המוסרי שלו, ולא יכולתי לראות את החלק שלו בפאזל בלי לשפוט. וגם לא יכולתי לסתום את הפה.
האישה האינדיאנית (שלא לומר – אשדודית,) ישבה מולי עם תינוקת בחיקה, חייכה חיוך קטן והסבירה לי איך לידה מתרחשת.

בהמתנה ללידה הפסקתי לכתוב טקסטים שיווקיים. נגמר לי מזה. יושבת תפוחה מול המחשב, והחומר היחידי שמסוגלת להקליד זה את דפי ההכנה ללידה שגלו נתנה לי, כתהליך תרפויטי. וככה החיבור שלנו כולל עבודה עם טקסט, כי גלו, חוץ מזה שהיא מטפלת בטאו שיאצו, מורה ומכשפת צמרת, היא גם עורכת ספרים לפעמים ובעיקר – כותבת סופנית.

הלידה סחפה אותי במערבולת אל האימהות, הקשר ניתק, קרו הרבה דברים ובסוף הגענו לכרכור. מדי פעם כשהייתי עוברת בשכונה שלה (שעכשיו היא גם השכונה שלי!) הייתי מנסה לזהות את הבית המתוק ההוא, אבל אף פעם לא נכנסת.
לפני שנה וחצי נפגשנו שוב וכמובן, בזכות בדוסקה, שהזמינה לערב מסכות. הילדים ישנו והבית המה תנועה עליזה של נשים, יותר מעשר, מרוחות במסכות פנים טבעיות בכלמיני שילובים: טחינה ודבש עם שיבולת שועל (וטיפה לימון) מסכת אבוקדו, פילינג סוכר, חימר ירוק, טובלות רגליים בקערה חמימה עם שמנים, יוצקות עלי ורדים על קרסוליים דואבים, שוטפות את המסכות ושמות חדשות, מתחדשות, צוחקות, מפטפטות… תמר, שהיתה חדשה בשכונה הביאה שישיית בירות שחורות בשביל המיניקות (תמר אני זוכרת לך את זה :), היה הרבה אוכל, בקיצור, מפגש משובח (יאללה דוסה, עוד פעם!).

בערב ההוא גלו ואני נפגשנו שוב. בפעם הראשונה כרגיל, חיבוק, שלום ממרחקים, פיטפוטון. היא חילקה יהלומים: רבע שעה מסאג' צוואר וכתפיים לכל המעוניינת.
ברור! נשכבתי בהקלה על המזרון, מאושרת להתמסר. כשהיא נגעה בי הרגשתי איך הידיים שלה עוברות את הכתפיים ואת הצוואר הפיזיים ומגיעות לי לגוף האסטרלי, ומשם לנשמה, ונזכרתי דרך המגע שאנחנו מכירות לעומק, מהרבה חיים. פשוט יצאתי למסע שקט בזמן וחזרתי ממנו כשהווליום האנרגטי ירד בעדינות ושמעתי אותה אומרת פתאום: אנחנו צריכות להיפגש, הגיע הזמן שתעוררי את כישורי המכשפה שלך.

מן הון להון… עבר עוד זמן. דרך גלו הכרתי את נאוה, שעל העבודה איתה כתבתי ועוד אכתוב. כי יש פה משהו שקשור במהות של דבר שמעניין אותי, אפשר לקרוא לזה חקר תנועת הנדידה של קבוצות נשמה. ויש במקום הזה כמה קבוצות מובהקות. תשאלו את עמל.

…..ובכלל התיישבתי הבוקר לכתוב על אלון הירשברג, שהוא בעלה של נאוה ואדם מרתק, שמשלב יהדות ורפואה סינית. במעגלים היהדות סבה סביב הסיפור הזה. ולא יכולתי לכתוב על אלון לפני ההקדמה הזו. כי מעבר לסיפור של אדם פרטי יש כאן היבט ביוגרפי קבוצתי, מקומי, שהוא תשתית רחבה להתפתחות, שהתמזל מזלי לפגוש כאן.

הסיפור של אלון – בקרוב.

הראה עוד

5 thoughts on “קבוצות קבוצות”

כתיבת תגובה

Close