תיכוניסטים מתקדמים הלא"ה

רואי שלום,
הבעיה שגם את המקצועות "הסקסיים" מלמדים כטכנאות. כך למשל לא מגלים לתלמידים ש 1 + 1 הוא לא תמיד 2. האם ענן אחד שמתחבר לענן נוסף הם שניים או אחד? האם בצל קטן ועוד בצל גדול הם שני בצלים?. האם אדם אחד ועוד אדם הם שני בני אדם? רק אם מפשיטים אותם לחלוטין מהייחודיות שלהם וההשתנות הזורמת שלהם, שהם תנאים ללמידה משמעותית. גם את הפיסיקה מלמדים בצורה טכנית לחלוטין, ורק מי שיצטיין במסלול הקשה של התואר הראשון והשני כטכנאי אולי יאפשרו לו ללמוד מהי פיסיקה כפי שמבינים אותה כיום.
כפי שציינתי באחת התגובות לעיל – מערכת ההשכלה היא מסננת שנועדה לשרת את האקדמיה במציאת חומר הגלם שלדעתם מתאים לעבור לשלב הגבוה ביותר – יצירתיות במתמטיקה ובפסיקה – כן, יצירתיות. אלא שעבור רובם זה מאוחר מדי, שהרי קשה מאד להפוך טכנאים בנפשם – זה מה שקורה למי שעובר במערכות ההשכלה המערביות במסלול של 17 שנים – לאנשים יצירתיים. למי שבכל זאת זה קורה, זה קורה למרות המערכת ולא בזכותה.

אכן את צודקת, יש קשר הדוק בין צורה לתוכן. לצערי הרב הצורה השולטת כיום היא הצורה "הרציונאלית-לוגית", שמתאימה למבנה הטכנולוגי תעשייתי של מערכות ההשכלה והחינוך, והרסנית לכל מה שקשור לאנושיות. אין זה מקרי שזה כך כי כך קל יותר. כבר רבי עקיבא עמד על החולשה של הלוגיקה היוונית ואמר עליה – ש"לא ליגיעה ניתנה". לכן כל המערכת חייבת להשתנות מיסודה – הן מבחינת תפיסת החשיבה והן מבחינת תהליכי הלמידה, החינוך וארגונם.
רק לשם המחשה. כיום אני מלמד סטודנטים לתוארים שניים בחינוך ובמנהל חינוכי. חברה אינטליגנטים מאד ועם מוטיבציה עצומה. מדהים לראות כיצד בשני שעורים ניתן לנפץ להם את תפיסות היסוד שאיתם הם באים ולערער את בטחונם – תהליך מקדים חשוב ביותר לפתיחת תהליך למידה. כמו שפול ריצ'רד במאמרו המעולה "ביקורתיות חלשה ביקורתיות חזקה" מבהיר שהקושי הגדול ביותר של בני האדם לערער על תפיסות היסוד שבהן הם מחזיקים, אך זה תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, לתהליך למידה משמעותי.
להלן כמה מאמרים שמבטאים חלק מהרעיונית שלי:
(2000). "מהויות דמוקרטיות במסורת היהודית – עיקרון החירות", דברים 3, יוני אלפיים, עמ' 49-63.
(2009). "מתווה להכשרת מנהלים כמנהיגים חינוכיים בתנאים של אי-וודאות ו"סתירות חלשות". עיונים במנהל וארגון החינוך, אוניברסיטת חיפה, 30, עמ' 50-27.
(2012). שפה מדעית וחינוך – דבר והיפוכו (איפכה מסתברא). דפים 53, 75-52.

המאמר הבא, שהוא הרלוונטי ביותר לנושא שלנו אושר לפרסום לפני כמעט שנתיים, ועדיין ממתין בתור לפרסום: (בדפוס). "להיות לומד עצמאי בעידן דמוקרט פוסט-מודרני", עיונים בחינוך, אוניברסיטת חיפה.
גם הספר שלי "מהרסייך ומחריבייך מאוהבייך יצאו, על תהליך התמוססות היהודיות במערביות (מפרדיגמה לסברא) עבר תהליך שיפוט ואושר לפרסום. מצוי בשלב העריכה, ואני מקווה שיצא בקרוב. בספר זה אני מפרט את הביקורת שלי לגבי התפיסות הקיימות ואת התפיסה שלי כאלטרנטיבה.

אני מודה לך על שאת משתפת אותי ברגשותייך, מה שלא ייתכן כמעט בצורה כנה בתנאים של בית ספר. קולי המתרעם הוא רק בדמיונך, שנובע מהמפגש שלנו בתנאים שונים לחלוטין. זה מה שקורה כאשר נדרשים לנהל למעלה מ-900 תלמידים ללא שיתוף פעולה מצד המורים וההנהלה, שרק מקטרים בחדרי המורים, וברוב צביעותם פועלים הפוך ממה שהם מצהירים שצריך להיות.
כרגע הדברים נכתבים ברוגע ובהתרגשות מעודנת הנובעת מאיכות השיח.
הסערה הרגשית שלי מצויה במקום אחר – בהתמודות שלי עם כתיבת ספרי החדש (הקודם אמור לצאת לאור בתוך מספר חודשים) "רציונאליות לא רציונאלית" שבה אני מראה את מגבלות הרציונאליות הלוגית, ואופן ההסתכלות המתמטית המסורתית על המציאות הריאלית. כלים שהופכים את האנושיות למערכות פורמאליות-טכניות.

לגבי בתי הספר הדמוקרטיים. שתי מנהלות של בתי ספר דמוקרטיים חשובים הן בוגרות של קורס המנהלים שניהלתי ולימדתי בו את הקורס "ניהול בתנאים של אי וודאות". בית הספר הדמוקרטי עושה כברת דרך חשובה לקראת בית ספר אחר. כך גם בתי הספר כיום בפינלנד, שאצלם אין דגש על דמוקרטיות, כשם שאין אצלם דגש על הצלחה במבחנים בינלואמים ובכל זאת הם מובילים את המקומות הראשונים גם במבחנים אלו. אלא שהתלמידים אצלם מפתחים יכולות שתלמידים מסינגפור למשל, שגם-כן זוכים במקומות גבוהיים מאד במבחנים אלו, לא מפתחים, ולא במקרה. מתברר שניתן להגיע לתוצאות החיצוניות של מבחנים בינלואמיים בדרכים שונות לחלוטין, כשבכל דרך המטענים שהתלמידים לוקחים שונים לחלוטין, ורק כלפי חוץ נראה כאילו מדובר באותו דבר. לצערי גם בבית הספר הדמוקרטי וגם בבית הספר הפיני בהרבה מובנים, למרות כברת הדרך החשובה שהם עושים כל אחד בדרכו, זה עדיין לא מספיק בהרבה מאד מובנים שלא ניתן לפרט כאן. כך למשל, כאשר הבאתי סטודנטים של קורס המנהלים לסיור באחד מבתי הספר שציינתי, בגלל הקשר שלי עם המנהלת יכולתי לשאול ולקבל תשובה כנה, שכאשר נכנסים לשעור בכיתה אין הבדל משמעותי בין מה שקורה בבית ספר דמוקרטי לבין מה שקורה בבית ספר רגיל מבחינת פיתוח תהליכי חשיבה הנדרשים לעידן שבו אנו מצויים, ושהם גם תנאי הכרחי, אך לא מספיק להתפתחות תודעה דמוקרטית