טורים אישיים

1 # "יהודית מדוברת"

[מיכל רטנר קן תור]

פסל של מארק יודלפעם, באחד מסיורי "אמנים במושבה" שאלתי את האמן הפרדחנאי מרק יודל כמה זמן לוקח ליצור את הפסל הזה. הוא ענה לי 44 שנה. הרמתי את ראשי והבטתי בו בהפתעה. הוא לא מצמץ. כן, זה הזמן שלוקח…

המורה שלי בקולג' שאל אותי כמה זמן אני חושבת שצריכה להיות ההכשרה של רבה בישראל- הבטתי בו ומיד עניתי- ארבעים. + פלוס כל החיים. כלומר לפני ואחרי, כי אין נקודה בה הכל "גמור", וקשה לקבוע מהי נקודת התחלה.

מה מביא רעיון לנביטה? מה מביא רעיון לעבור משלב של חשיבה ורגש לשלב חומרי. יהודית מדוברת הוא בלוג שנבט אי שם, וכל הזמן היה שם (ויהיה-)  בלב, בנפש, ברגש, בדיבור אן סופי, פנימי ומופשט.
משהו במפגש עם רונית של חודש תשיעי הוליד לי אותו לצורה גשמית. אני לא יודעת, אולי השפעת הלידה המתקרבת שלה יצרה בי שוב את השאיפה ללדת, ליצור, לברוא. לברוא יש מיש. כי תמיד יש שם משהו שמניע את התהליך ממצב צבירה אחד לשני. אז ברוך בואך לעולם טור אישי, ברוכה הבאה "יהודית מדוברת".

יהודית מדוברת יש שפה כזו ? עברית נשמע מוכר, ישראלית, ארמית, ידיש, לדינו, לועזית, ערבית, הכל טוב ויפה אבל שפה יהודית?
גולי בבל, מי שמכונים קהל הגולה שחזרו במאה השישית לפני הספירה מבבל לישראל גילו לצערם הרב כי כמה דברים השתנו בארץ מאז שעזבו. גולי בבל מתלוננים שאלה שנשארו אולי יש להם זכות יתרה על אחיזה בארץ, אבל הם "שכחו את איך מדברים ביהודית.. וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית." (נחמיה יג /כד).

יתכן כי גולי בבל התכוונו ברמת הפשט לאמר כי היהודים שכחו איך לדבר, ונבללה שפתם באשדודית מקומית אבל גולי בבל החוזרים מתלוננים שהמקומיים שכחו עוד כמה דברים, את מנהגי השבת לדוגמה. ברמת הדרש נוכל לאמר כי היהודית שנשכחה מפיהם היא אותה שפה שמספרת להם מי הם. השפה היהודית היא הרבה מעבר לאותיות ומילים. לדעת לדבר יהודית היא לדעת לפענח את הקוד הגנטי שמרכיב את העם הזה. לדעת לדבר יהודית זה להבין את רבדי השפה והתרבות העמוקים ביותר, של המציאות היומיומית ביותר.

בארי צימרמן מקיבוץ גבעת חיים איחוד למדני פעם את המילה יבורדים. "יבורידים" ? שאלתי, מה זה ? "אה, הוא ענה, פשוט – זה צירוף של יהודים ובורים". טוב, עניתי, זה לא נשמע כל כך נחמד… "תראי" הוא אמר לי, "אנשים יכולים להיות מלאי ידע. אבל בכל זאת בּוּרִים". ומה ההבדל בין בּורוּת לחוסר ידע שאלתי.
על שאלה זו הוא ענה כך: "אני למשל לא יודע כלום על ציור פלמי. ממש כלום. זה נחשב חוסר ידע. בּוּרוּת לעומת זאת היא מצב בו אדם חסר ידע בתחום שהוא אימננטי לזהותו". לא לדעת, לשאול, להתריס, להבין ולפקפק ביהדות שלי- זאת בּוּרוּת.

מדרש בורות – אל תקרא בּוּרוּת אלא בּוֹרוֹת. המילה בּוּרוּת היא מילה קשה. אם נדמיין לרגע את המילה נגלה כי היא מספרת לנו על כיוון אופקי, כלפי מטה. המילה בּוֹר מציירת לנו תמונת מצב של נפילה. של תקיעות, של סגירות, של חוסר אפשרות לראות את מה שמעבר לבּוֹר. בּוּרוּת אינה נמדדת בעיני במה שאני יודעת או מה אני לא. בּוּרוּת נמדדת בעיני בכמה אני פתוחה לדעת. הידע הוא אין סופי, וגם הוא, כמוני, אף פעם לא יכול להיות מוגמר. הבּוּרוּת מתחילה במקום שאני חושבת שאני "גמורה", במקום בו אני חוסמת את עצמי מללמוד ולראות עוד דברים. הבּוּרוּת כובלת אותי בבּוֹר של עצמי.

בטור הזה אני רוצה לדבר יהודית. יהודית מדוברת, כזו שרואה במרחב אפשרויות קריאה שונות. יהודית מדוברת לא מפחדת מאשדודית, היא מקדמת אותה בברכה, לומדת ממנה, מתעמתת איתה, משתנה לאיטה, אך תמיד נשארת יהודית.
זהו טור אישי. לא אקדמי, לא מחקרי, לא סטטיסטי. אם יש בידכם תיקון לדברי – אשמח. אתם מוזמנים להוסיף, להשיג, לסתור או לחזק, משפות אחרות, תרבויות אחרות, להוסיף מדרשים משלכם, פירושים משלכם, או במילים שלכם את הדיבור שלכם.

תגיות
הראה עוד

5 thoughts on “1 # "יהודית מדוברת"”

  1. מורי ורבי וודי אלן בסרטו האלמותי "Radio days " מספר על חוויות של ילד יהודי בניו יורק של שנות החמישים שישים. הילדים קבלו כופסאות פח של קק"ל ונשלחו לאסוף כסף למדינה היהודית שנולדה. אלא שהמדינה היהודית ענינה לאלן הצעיר את ה…ובמקום זה הוא גנב את הכסף להשיג את טבעת הקסם שפורסמה בסיפור הרדיו על איזה ציף או משהו כזה. כאשר הוא נתפס ו"נחקר" על ידי האמא והרבי ,לאחר תוכחה ארוכה ורצינית על לא תגנוב ולא תחמוד וכו' הסתכל אלן הילד על הרבי ואמר לו בקול רב חשיבות : You speak the truth, my Indian friend. וודי אלן חטף על הראש, אבל מאז כאשר אני פוגשת אמת, כך אני נוהגת לאמר. זה אולי לא ביהודית , אבל זה תמיד מעלה חיוך. תודה סער, נעורתי לדבריך.

  2. בעניין של הבורות – התרגומים לעברית תמיד נחלקו בשאלה האם הבודהה הוא "נאור" או "נעור". בשני המקרים, הוא מציע מקלט בפני הבורות, אבל ה"נעור" הרבה יותר קרוב לדברייך. למה? כי כשאני "נאור", זה המקום בו אני מתחיל ליפול מחדש אל הבורות הרבים שרובצים לפתח ורק מחכים לי שאפול. הרי אני כבר נאור. אבל, כשאני "נעור" אז כל מחווה של חיים מדברת אלי. בעצם – המחוות תמיד מדברות אלי, רק שאני רוב הזמן לא בהקשבה. ולכן – אין אדם "מודע". יש לנו התנהגויות מודעות או בורות. ובמושגייך – גם כשאני מדבר "אשדודית" אני מוזמן להיות בקשב ל"יהודית" שמאחריה. והפוך – להיזהר בשפתי היהודית המדוברת , שלא תהיה קלה בעיני כאשדודית זו.

  3. לדנה, תודה. מעניין, כי דווקא המילה רואה היא מילה ביהודית מדוברת. "רואה אני את דבריך" או בישראלית- אני רואה מה את אומרת לי, משמע רואה אני את דרכיך, דעתך ובדרך כלל גם מסכימה איתם. לראות משהו זה מעבר למבט הפיסי- כמו הרואה בכוכבים, או הרואה נסתרות. ראיה אמיתית היא זו שמקבלת את האחר. אני תמיד שואלת את תלמידי למה הכחולים בסרט אווטר במקום שלום אומרים "אני רואה אותך"…הרי ברור שאני רואה אותך, אתה עומד מולי , אז למה צריך להגיד את זה ? לדעתי לראות משהו באמת זה לשים את עצמך במקומו. כמובן ששימת לב מצויינת לא פחות, אבל בראיה 🙂 שלי , אין לה עדיפות.
    איזה כיף, אלה בדיוק התוספות שאני מחפשת…

  4. מאד אהבתי את מה שכתבת, נוגע, עמוק, וסוף סוף- גם יומיומי , בכל רגע נתון אפשר למצוא את הדקדוק הזה- בין לא לדעת ללרצות לדעת.
    היום בבוקר מישהו אמר לי שהוא לא רואה אלא שם לב, איפהשהוא אני מרגישה שזה קשור.
    תודה על מה שכתבת.

כתיבת תגובה

Close