השימושון

10 # תמונות מהטלפון

.

לוגו

הרועה היפה

התמונה בחדר השינה / נועם לסטר
בחדר השינה שלי תלויה תמונה שנעשתה מפוסטר של הרייקסמוזיאון באמסטרדם: ציור "הרועה היפה" של פאולוס מורילסה מאוטרכט, מתחילת המאה השבע עשרה. אני אוהב להביט בתמונה הזו. יש בה שלמות נפלאה של טכניקה וסגנון. היא ריאליסטית במובן שהפנים הניבטות אלינו עשויות בפרופורציות מדויקות, ההצללות מעניקות אשליה של אור טבעי הנופל מכיוון מוגדר והפנים בעלות הבעה חיה ומדברות אלינו.
אולם אין זו תמונה ריאליסטית, ורמז לכך הוא שמה: "הרועה היפה". הרועה המעודנת הזו, הלבושה מחלצות ומעוטרת בפרחים, לא השכימה עם שחר ופתחה שערי מכלאות והובילה עדר למרעה כשהיא מבוססת בבוץ. כל כולה דימוי מיתי-פנטסטי של רועה כבת אצילים יפהפייה, ענוגה ושמימית כמלאך. כך ראו בעיני רוחם בני התרבות האירופיים של מאה השבע עשרה את "הרועות" של ימי קדם – ימי תור הזהב האידילי, הדמיוני, שבו עדיין לא נסגרה הדלת בין שמים לארץ ואלים התערבו בחיי בני האדם והיופי היה אלוהי.
מושך אותי המבט האניגמטי, החידתי שבתמונה. על מה חושבת הרועה היפה? האם היא מאוהבת? האם היא עומדת לפרוץ בצחוק? האם מבטה מביע טינה? אירוניה? דומה שסוד קסמו של הציור בכך שהוא לוכד הבעה של רגש בלתי מובחן, ומעניק לצופה יכולת לפרשו באופנים רבים לאינספור. הרועה מביטה אל עינינו, היא אינה מניחה לנו, היא דורשת פענוח. ועם זה היא מאפשרת לנו להשליך על מבטה קשת רחבה של רגשות.

< < לטור הקודם
לטור הבא >>

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close