התפתחות האתרזוגיות ומשפחהטורים אישייםכלליכתיבה פרטיתסביבה וקהילה

14 # בין אדם למקום : בועות

[עופרה (במבי) שחר]

ספינהאני יוצאת לזריחה קפואה ואופטימית. כמה ציפורים מתעוררות בקול רם ואני הולכת להביא שישיית בירות מהסופר בקניון "ארנה" במרינה בהרצליה, שעוזרות לראסל לספר את הסיפורים הנהדרים שלו. יש מקומות שבהם הסופר פתוח כל הלילה ומוכרים בו שוקולדים ושרימפים טעימים ובשרים אחרים. הוא מספר על מסעות לארצות שלא ידעתי שיש בכלל ומסביר לי שמי שנמצא בים צריך לדעת הכל: תפעול,בישול, מכניקה, ואינטואיציה כללית. טוב- יושבים על הסיפון ושומעים סיפורים, שותים קצת בירה ונהנים מהשמש.

ראסל הוא בן המעמד הרביעי וכמותו יש רבים במרינה.

המעמד הגבוה הוא בועה של אוליגרכים: יש להם המוני כספים והם צריכים שיריעו להם על זה. הם קונים ספינה עם מנוע של טנק שנוסעת פעם בשנה במשך שבוע לקפריסין ובחזרה ובמשך שאר הזמן כמעט שלא רואים אותם. יש סיפור על שרי אריסון למשל- שנתנה הוראה למדוד את הפתח דרכו נכנסות הסירות מהים ואמרה שיבנו לה סירה הכי גדולה שיכולה להכנס. אתם רואים- יש בנות שוות שבעינהן הגודל כן קובע! יש לבני המעמד הגבוה מסעדה אחת בכל "קניון ארנה" (זירה בעברית) שבה כל מנה עולה בין 150 ל500, תלוי אם אתם מדברים בשקלים או בדולרים. למי שרוצה לתפוס גרוש עשיר זה המקום. רוב  הספינות במרינה הם עם מפרשים ולא רק מנוע. מי שאוהב ים וטבע מתיחס ליאכטה בלי מפרש כמו אל נכה.

בני המעמד האמצעי הם אלה שבאים בשבת לרייר על היאכטות כי הם בטוחים שכל מי שיש לו יאכטה הוא  מאושר תמיד (הבעלים) ואלה שסבורות שאין לזה מספיק כסף ומה זה השטויות האלה כשאפשר להוציא על סיילים של מה שנשאר בפינה למטה בסוף העונה של איזו חברה מחוץ לארץ עם שם שנשמע מוכר ולהצטלם עם הקניות על רקע התרנים (הנשים) ואלה שסתם באים לנשנש איזה גלידה ולהסתובב עם בלון הליום ביד (הילדים). מי שחושב שהמעמד הבינוני בארץ לחוץ- מוזמן לבוא לראות את בתי הקפה המפוצצים והתור לקופות בחנויות בשבת בארנה. חברים- מסתבר שמצבנו מעולם לא היה טוב יותר. אנחנו חיים בבועה של חברת שפע ומקטרים.

המעמד הנמוך (המשרתים, או נותני- השרות) מורכב גם הוא מתת מעמדות: אחד מטייבה שהוא הזכיין של בית הקפה "קקאו" ועל פיו ישק דבר, מתדרך את המלצרית שעובדת אצלו, ואומר לה שאנשים תולשים שערה מהראש כדי להחזיר מנה למטבח אחרי שאכלו את רובה ולקבל חדשה במקומה. יש את המנקות האתיופיות היפות עם מחרוזות הקעקועים על המצח, שנראות בבועה נצחית של דיכאון קליני ואוכלות בשרותים והעובדים הסודנים ששוטפים כלים וסוחבים ארגזים עם דייט קולה להמונים. שואבי מים וחוטבי- עצים מודרניים. משלושת המעמדות אצלם יש הכי הרבה הומור וצחוקים, אולי כי אין להם ברירה והם לא יכולים לקחת את עצמם ברצינות כי הם בכלל לא מכובדים.

עוגןהמעמד הרביעי הוא לא נמוך ולא גבוה. הוא בועה שצפה בגובה פני- הים ופני- הים עולים ויורדים בשפל ובגאות ומשתנים כל הזמן. זה מעמד לא יציב. הוא מורכב מאנשים כמו ראסל שהם מעבר לגבולות מדיניים, מקצועיים או מעמדיים. מדובר באנשים מעניינים מאד, כל אחד והסיפור שלו (אחרי כמה בירות …) שגרים באופן לא רשמי במרינה ולא רשומים או שייכים לשום מקום. קניון ארנה הוא קניון אופנתי והנהלת המרינה לא רוצה בשום אופן גרביים ותחתונים על חבלים מתנפנפים ברקע. אסור לגור במרינה, אבל בשביל ראסל המילה "אסור" היא רבת משמעויות והוא בכלל טוען שהוא שודד ים.

ממש ממולו קשור הבית של אח שלי גיא. הוא עצמאי וגאון שלא כל כך אוהב מסגרות. הוא גר במפרשית קטנטונת, כולה מעץ מבפנים, ששיפץ ועובד כפרי לאנס בארץ ובחו"ל. הוא אוהב לעשות יוגה על הסיפון בשקיעה, לנגן על גיטרה ולעשות טראפלס מהממים. כשהוא במרינה בהרצליה הוא מאכיל את חתולתו בדגים שמוריס הדייג משאיר לה (כי הם קטנים מדי).

מוריס הוא אזרח רענני, פנסיונר של התעשיה האוירית שבא לדוג בשבתות. אח שלי מזמין אותו לקפה ומוריס חולק איתו את הג'חנון שאשתו שולחת איתו. כמובן שאסור לדוג במרינה, כי זה לא יוקרתי ומדי פעם בא איזה זקן הזוי עם מבטא רוסי כבד וקוקו לבן קטנטן שנוסע על רכב גולף של פקחים לסלק את מוריס וישר כשהוא עוזב את המקום- מוריס חוזר.

ג'וזפה האיטלקי נשוי לתלמה האמריקאית, עובד עם אפריקה-בעיקר מרוקו וגר על ספינה בישראל. אשתו מאמנת סוסים בחוות רונית ברשפון ויש לה אופניים תכלת חמודות עם סל נצרים בפתח הספינה ועציצים.

יםקריסטיאן הוא מלח מקועקע מהסרטים, עם זקן והכל. הוא צולל לעומק לא- יאומן לתקן לנו ת'כבלים של האינטרנט כל פעם שמישהו זורק עליהם עוגן בטעות. הוא מתגעגע לאוכל של אמא שלו בכפר קטן ברומניה, לבתו שבארצות הברית ולבנו שגודל בחווה בספרד.

אליק מלמד בלי לשים לב כל מה שצריך לדעת על זן ואומנות החזקת ההגה בספינה באורך 14 מטר לסקיפרים. הוא מאסטר בדיוק, התמקדות וחלימה בהקיץ בשקיעות. כשהפלגנו איתו השבוע ראינו להקת ציפורים שחורות שעפו מעל פני הים, ממש בסמוך למים ושמעו את הכנפיים שלהן!

יש די הרבה גברים שפשוט באים להתאוורר קצת מהמשפחה בשבת ואפילו לא מפליגים.

המעמד הרביעי הוא מעמד חתרני בכל המובנים והקשרים האישיים בו חוצים הבדלי גיל, מעמד ומין- כך שאם יש בועה שתתפוצץ וממנה תצא המהפכה- אני מהמרת שזאת הבועה הזאת.

הפילוסופיה המשותפת: לא משנה מי אתה, איך ההורים שלך קראו לך ומאיזה דת הם, במה אתה עוסק אם בכלל ומאיפה אתה- אתה חבר שלנו עד שיוכח אחרת וכשאתה תלוי בחברים שלך בלב ים – אי אפשר גם אחרת.

להתראות.

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close