זוגיות ומשפחהטורים אישייםכלליכתיבה פרטית

15 # בין אדם למקום: גמילה. איזון בין חופש וגבולות

[עפרה (במבי) שחר]

למה כל כך קשה לנו לשים גבולות? כי שמו לנו גבולות באופן שגרם לנו להרגיש רע.

ומה התיקון? לשים גבולות בצורה שתתאים. באהבה, ברוך, בשמחה. להבין שגבולות באים לשמור על החיים שלנו (למשל בכביש) ולכבד את אלה שנמצאים איתנו. גבולות באים לשמור שהחופש שלנו יהיה טוב. הרי אנחנו כבר לא עושים את הצרכים שלנו בכל מקום, לא מכניסים מכות כל פעם שמתעצבנים ולא הורסים לאחרים את היצירות שלהם אפילו אם בעינינו הן לא יפות.

איך מי שחווה גבולות בתור קלסטרופוביה משפילה שהקטינה את יכולותיו ואיימה על ההתפתחות שלו יכול לשים גבולות בשמחה? צריך תיקון אבל אפשר.

אני אתן דוגמא: הבת שלי ישנה בגיל שנה לילה שלם בלי חיתול. פשוט הושבתי אותה לידי כשהלכתי לשרותים ובאופן טבעי יצא לה גם. אני חושבת שזה עדיף על איטום פתחי- הגוף עם חומצות שתן וחיתולים שמרגישים כמו גבס על האגן.

כל גמילה היא תהליך טבעי- כלומר צפויות רגרסיות ופספוסים ואין דרך אחרת. צריך לקבל את זה ועכשיו הזמן. יש לפנינו 7 חודשים חמים, אז נא לקפל את השטיחים, לשים ציפוי למיטה ולספות- וקדימה.

נו- אז מה צריך לעשות? להרפות. לשחרר. זה הקשר הנכון בין גבול שבא בטוב לחופש.

גמילהמתחיל להיות חם. אתם שותים המון מים וגם הקטנים. עושים המון פיפי ומדברים על זה כדי שיעלה למודעות (בעדינות, לא להגזים ולעשות בדיחות של מבוגרים מעל הראש שלהם. הם קולטים כל ניואנס הכי עדין של זיוף). עדיף לתת להם להסתובב ערומים, אבל אפשר גם עם חולצה ארוכה או שמלה לבנות – חשוב רק שיהיה פתוח ומאוורר בלי תחתונים וחיתולים ומכנסיים, כי זה מפריע. אם אפשר פשוט על הדשא- זה הכי נהדר. כל פעם שיוצא פיש מעודדים ותשומת הלב באה בלי שמסבירים. אסור לגעור בכלל.  גם אנחנו פספסנו כשהיינו קטנים ואסור לשכוח את זה. תנו כבוד לתהליך וללומדים. כל הצלחה קטנה, אפילו מקרית – צריכה לקבל תגובה משמחת, כדי שכל חווית הלימוד תהיה חיובית.

יש לכם בעיה עם קצת פיפי על הרצפה? תנקו, אבל בלי פרצופים.

יש לכם בעיה עם ילד שמנשנש לעצמו ת'נשנש? לכו לטיפול. זה בריא וטבעי ושמח ונעים מאד (תנסו את זה בבית). אני מוסיפה לדברות: "לא תשרוט!" אם זה מביך אתכם תסגרו ת'דלת כשאתם עושים את זה. ילדים הם תמימים כמו אדם וחווה בגן עדן. המבוכה ממיניות היא אצלכם. תפרידו. שימו גבול. אצל הקטנים זה חלק ממשחק עם הגוף כמו חיבוקים ומסאז' ברגליים ודגדוגי – בית שחי וחשוב מאד מאד שלא תעבירו להם פרומיל של תחושה לא נוחה שלכם בעניין הזה.

ילד שמקבל חיזוק חיובי ישמח לחזור על ההישג ויגמל בקלות. מכירה ילדים שיחזרו 50 פעמים על איזה "נמבר" רק כי קלטו שמתלהבים ממנו.

חיתולי, מוצצי ובקבוקי הם צורך של יצרנים בלבד. אל תתחילו ולא תצטרכו בכלל להכנס לפינה של גמילות. התמכרות ותלותיות הן רעות מכל זווית ומלמדות לעתיד כשיתבגרו ובינינו- מי רוצה שהילד שלו יהיה מכור כשיגדל?

בשנה שעברה גמלתי 4 ילדים במקביל. היה כייף להשקות ת'דשא עם שפריצות בצינור וצחוקים מתגלגלים ותענוג וחיבור חזק לאלמנט ספונג'ה. בקבוצה זה בכלל להיט כי יש השראה ומספיק שילדה אחת הצליחה פעם אחת באקראי וכבר עשינו לה כזה לולולו שכולם רצו גם. אל תשוו, קצב זה דבר אינדיווידואלי, רק לשבח על כל הצלחה, גם אם היא קטנה או יחסית ("עשית כמעט הכל על הדשא, כל הכבוד. כבר פעם שנייה היום שמצליח לך. זוכרת בבקר איך שמחת?").

אחרי כל פעילות אני שואלת: מי בא לפשפש? ותמיד יש מי שיצטרף. אנחנו עושים מסיבת – אמבט. מציירים בטושים מיוחדים על הקירות ומוחקים עם סקוץ', יושבים ביחד לעשות: נינה על הישבנון, אומי על הסיר הצהוב ומנו קולע בול לחור של המקלחת. אנחנו גם אוהבים קערה ענקית של בועות סבון עם קצף שרוחצים בה ידיים וכשזה נשפך כמו מזרקה על כל הרצפה של המקלחת ("אוי אוי אוי, איזה עצוב" ומתפקעים מצחוק) עושים חליקות על הטוסיק עם הסבון ומגבגבים שעות עם המגב לכל הכיוונים ועם מטליות, כך שהכל בסוף סטרילי וגם אם לא – אז מה?

אני זוכרת את עצמי בלילה אחד ארוך במיוחד מנסה לישון עם כפפת צמר ביולי בטיול תנועה כשכבר הייתי נערה והתביישתי שאני עדיין מוצצת אצבע. שכבתי שעות ולא הצלחתי להרדם. תלות זה סיוט. לפחות כולם אמרו למחרת שאני מוכשרת בציורי- פנים עם משחת- שיניים זברה…

גמילה מסיגריות היתה קלה – כי עישנתי מעט והשתעלתי כל כך שלא יכולתי להמשיך. אני רואה מעשנים בקיץ, עם שפעת, ויריקות של איכסה מהגוף הנהרס ומרחמת.

הגמילה הכי קשה שהיתה לי עד היום היא כשוויתרתי על הכתר שלי מרצוני, כמלכת-דרמה. אין ספק שאיכות חיי עלתה מאז, אבל הגירוד המעקצץ ההוא מחכה לי בכל עונה ומעבר לכל פינה. פשוט- עכשיו אני כבר יודעת מה זה פינה וכמה קשה לי לצאת ממנה.

תחגגו את האביב! וחופש נעים.

תגיות
הראה עוד

5 thoughts on “15 # בין אדם למקום: גמילה. איזון בין חופש וגבולות”

  1. מבקשת תגובות כנות ומעריכה אותן מאד. זה עוזר לי לכוון.
    תעבירו בבקשה לכמה שיותר אנשים: מי שיש לו ילדים, מי שיהיו לו, למי שעובד עם ילדים- יש פה משהו חשוב בגישה שנוגע גם לאנשים שלא גרים בפרדס- חנה. אני שלחתי לגיסתי בקנדה, עם 3 ילדים ולבני משפחה רחוקים במושב רגבה ובמיתר.
    הכתיבה שלי היא שרות לציבור- תשתמשו בה.

כתיבת תגובה

Close