השימושון

17 # תמונות מהטלפון

.

לוגו

קסם על ים כינרת

על שפת הכנרת / נועם לסטר

"לא מראה נוף הוא ים-כנרת, לא פיסת טבע בלבד – גורל עם התלכד בשמו", כתבה רחל המשוררת על הימים אותם עשתה ב"חוות העלמות" אותה הקימה חנה מייזל בשנת 1911 לחוף הכנרת. ואכן גורלות רבים עוצבו באותם ימים סוערים על חוף הכנרת. חוות העלמות הנראית בתמונה היא חלק מחצר כנרת, שם ישבו חלוצי העלייה השנייה, ומשם יצאו כמה מהם לאום ג'וני והקימו את הקיבוץ הראשון – דגניה.
היום אופנתי לתקוף את הקיבוצים ולהציג את האידיאולוגיה שלהם כסוג של שיגעון. "אדמה משוגעת", סרט שנעשה מתוך מצוקה פרטית מאוד, מתקבל על ידי רבים ככתב אישום, החושף את הקיבוץ כצורת חיים צבועה ודורסנית, עלובת נפש וחסרת שמץ של שאר רוח. מצד שני ישנה כמיהה אל ימי הבראשית של הקיבוצים, אל החלום הגדול, ההקרבה האישית והאמונה הטהורה. איזה מפעל מפואר צמח מהצריף באום ג'וני. לא רק הקיבוצים, ההתיישבות בארץ כולה חייבת הרבה לקבוצות החולמים, שרקדו בלילות על שפת הכנרת.
הצטרפתי לחבורה שגלשה מביתניה עילית – שם ישבו פעם אנשי השומר הצעיר (עליהם סיפר יהושע סובול ב"ליל העשרים") – לחצר כנרת, ומשם המשיכה אל חורשת האקליפטוס של נעמי שמר ועד בית הקברות כנרת (שם קבורות רחל ונעמי שמר, וגם ברל כצנלסון ומשה הס, ובורוכוב וסירקין ומי לא). מה סופר ומה לא סופר בטיול הזה. אכן, היו ימים והיו לילות במשעולים בין דגניה לכנרת.

< < לטור הקודם
לטור הבא >>

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close