השימושון
2 # תמונות מהטלפון
הטור השני של נועם לסטר, מעכשיו כל יום שלישי במושבה חופשית.
השדרה בדרך לבנימינה / נועם לסטר
הכביש המחבר בין פרדס חנה ובנימינה הוא עבורי כמנהרת זמן. אני נכנס אל השדרה, האור והצל מכים בעיני לסירוגין, ולרגע נדמה לי שחזרתי אל ארץ ישראל של ילדותי, כאשר השפלה היתה מכוסה פרדסים שבשוליהם שדרות ברושים, וכל כביש התפתל כשלצדו עצים. אני זוכר למשל את עצי האיקליפטוס הגדולים לאורך הכביש שבין גדרה וסיבוב חצור. היום זהו כביש דו-מסלולי רחב, אבל בדמיוני הוא אותו כביש צר, שהייתי הולך לאורכו בצל העצים, אוחז בידי את הכינור בדרכי הביתה. לפני כמה שנים, בטיול בצרפת, ראיתי באיל דה פרנס ובנורמנדי שדות רחבים שחוצים אותם כבישים צרים ולצדם שדרות עצים הנראות למרחקים. אצלנו, השדרות שלצדי הכבישים כמעט שנמחקו כליל. כשנעלמו הפרדסים, נעלמו אתם גם שדרות הברושים. וגדרות הצבר, שאל שרידיהן היינו יוצאים כדי לקטוף את הפרי המתוק (כשאני כותב זאת אני מרגיש בכפות ידי את תחושת הקוצים הדקים והשעירים שעל הקליפה), נעלמו עוד הרבה לפני כן.
ולכן השדרה בדרך לבנימינה נדמית לי כאוצר קטן מן העבר. תזכורת מארץ שהולכת ונעלמת.
אי-אפשר לעצור את הפיתוח וכבישים רחבים הם הכרח המציאות. ובכל זאת נצבט הלב כשכל הרחבת כביש גודעת שדרה יפהפייה של עצים בני עשרות שנים. כל פעם שאני עובר בשדרה בדרך לבנימינה אני מברך על כך שעדיין היא שם.
זה נכון. השדרה הזו קסומה. אבל (תמיד יש אבל אה?) מומחים לעצים כבר אמרו שתוך עשר שנים העצים האלה ימותו ואם לא ישתלו היום עצים חליפים אז גם השדרה הזו תיעלם מהנוף.
אני מאד מקווה שהם טועים אבל אם לא….