[מאת: עפרה (במבי) שחר]
בשנה שעברה התמזל מזלי ועבדתי במתקן כליאה של שרות בתי הסוהר שממוקם בשטחה של תחנת המשטרה של חדרה. אפילו שכבר הייתי מורה מנוסה הופתעתי מכמה דברים שתלמידים שם לימדו אותי. יצא לי לפגוש ילדים מגיל 11 שהגיעו לישראל בלי רשות ונכלאו. תפקידי היה ללמד אותם עברית וכישורי- חיים ולפי ההסכם שעשיתי איתם – תפקידם היה ללמד אותי את השפה שלהם. לא יאומן שמישהו מוכן ללכת לכלא רק בשביל להיות בארץ. מדהים, לא? אני קיבלתי מזה פרספקטיביה חדשה לגמרי על מה שחשבתי לגבי החיים פה קודם.
השפה שמדברים באריטריאה נקראת טיגריניה וקלטתי כמה מילים ראשונות, זה ממש קל: אריה- אומבסה, סוס- פאראס, חתול- דומו, פרח- פיורי, מכנסיים- פנטלונה. ככה גיליתי עובדה מעניינת שלא ידעתי קודם: עד לפני כמה שנים השפה האיטלקית היתה חלק מהשפה של אריטריאה כי איטליה שלטה שם. פשוט מאד- אבל אני לא ידעתי. בבית הספר שבו למדתי לא לימדו את החומר הזה, שאותי הוא דווקא מעניין מאד. איטליה יצאה מאריטריאה והפליטים הם פה. הבנתם? אני לא. יש לי עוד הרבה מה ללמוד. התחלתי לחקור קצת וגיליתי שאריתריאה קיבלה עצמאות מאטיופיה אחרי עשרות שנים של מלחמות עקובות מדם, אבל מכיוון שהם היו העניים של אטיופיה האכזבה היתה רבה כשנוכחו לדעת שרק השכלה תרים אותם. כל יום שמעתי מתלמידיי עד כמה הלימודים חשובים והמורים הם שליחים מבורכים. כן כן, בישראל 2012. יש עוד מי שמאמין בחינוך ונותן תקווה למורים.
הנערים שונים מהנערים שלנו בתמימות שלהם. הם לא מכירים ציניות, מחשבים, טלביזיה וסקס.
מכיוון שהנצרות באריטריאה הוא פשוטה, ירדו לי דמעות כששמעתי אותם שרים בחג המולד. ישבו בחדר ריק בבית- סוהר והתפללו לישו שילמד אותם להיות בריאים סבלניים וטובים.
לי יצא לעבוד רק עם בנים. כששאלתי בקשר לבנות נתנו לי להבין בעדינות שהן מתו בעינויים בדרך או נאנסו והלכו ללדת את קורבנות האונס שלהם, את ילדיהן, במקלטים מיוחדים בדרום תל- אביב. מסתבר שאחינו הבדואים מכניסי האורחים השאירו להן מזכרות מהביקור. אני בכלל לא ידעתי את זה קודם. בחיי!
אחד הילדים, טספי, בן 13 ונראה כמו ארנולד מ"על טעם ועל ריח" לימד אותי לקלוע סלים. סל זה זמביל בשפתו וליד הבית שלו בכפר יש מטעי בננות שמהעלים החזקים שלהם הוא יודע לקלוע סל שיחזיק משקל רב למשך הרבה שנים. "במביני" הוא אומר לי כמו סלקל לתינוק. אחרי שהילד כבר למנשא. מנשא אני דווקא מבינה. הוא סיפר לי על מטעי תירס, וכדים, כלי נגינה ובתים שהוא יודע לבנות מהאדמה. ואני למדתי. אני מדמיינת שיהיה מספר סיפורים פעם, אם יחיה עד אז, כי הוא מספר ממש ממש יפה. הכל חי, מוחשי ובתנועה בסיפורים שלו.אמיתי.
נער אחר שלמדתי ממנו הרבה הוא דג'ן. כל היום ארוך וגבוה בפרצוף רציני ומשנן:
"education is the base development of human being"
"knowlege is power"
ואני לומדת. רציתי לראות אותו מחייך, אבל זה קרה רק לשניה שבה התבהר מצחו כשהבין משהו. חרשן. פדנט. איך הוא יצא אפריקאי ואני יקית?
את מתיאס שאלתי פעם מה הוא יודע לעשות. הוא הראה לי איך הוא תופר ביד תפר שנראה כאילו יצא ממכונה. בן 15 ותופר כמו שד. הופתעתי, כי זה לא הכיוון שחשבתי לגביו אז המשכתי לחפור לו, והוא סבלני כמו פיל ומנהיג חזק וטוב ענה לשאלותי בלי למצמץ אפילו. כששאלתי אותו מה הוא רוצה להיות כשיהיה מבוגר הוא ענה: "אדם טוב".
אשמח לטלפוןמייל של איש קשר שם , אשמח להעביר סדנא במשהו…
אני לא קדושה בכלל! זה לא אישי שלי- זה גם אמנון ונתנאל שהופיעו בחינם עם טרזן וגרמו למנהל הכלא להקרע מצחוק עם הכלואים גם יחד, זאת רות שתמיד משאירה כמה שקיות בגדים מעולים לילדים, ואני שבמקרה הייתי צריכה עבודה ונפלתי עליהם ואפילו השארתי תמונות מהממות לחדרים שלהם מכל העולם (ששכבו אצלי סתם במחסן שנים) וחיבקתי על ימין ועל שמאל, ואתם- שתתנדבו לעשות שם את סדנת חייכם בדבר שאתם הכי אוהבים, תארגנו משחקים והפתעות כייפיות בשקית ותשימו אצלי בחצר (אני כבר אביא) או תלכו ללמד בתשלום. הכל כן. מאד.לכו על זה.
משפט שחיזק אותי ברגעים הקשים בעבודה בכלא:
"הדואג לשנה זורע חיטה,
הדואג לשנים נוטע עצים,
הדואג לדורות מחנך ילדים."
יאנוש קורצ'אק
כדי להגיד שלום הם נוגעים אחד לשני בכתף הנגדית 3 פעמים. אותי זה הפתיע בהתחלה. הם מנקים בין השיניים החזקות והיפות שלהם עם ענף זית דק מחודד לשפיץ. הם צוחקים ועושים שטויות כל הזמן ושרים ורוקדים תמיד- לא משנה מה, ונותנים המון כבוד למבוגרים מהם ולנשים. את זה איבדנו.
היינו בהפגנה בתל- אביב עם שלטים שרואים עליהם תמונה של ניצולי מחנה השמדה וכתוב מתחת- "לסבתא שלך תקרא פליטה". חשבתי שזה יעזור- אבל אני לא יודעת. אולי כן. גם אני עם לב קרוע: לא מסוגלת יותר לעבוד בכלא, אבל מתגעגעת מאד. מה לעשות- ילדים זה ילדים ואמא זה אמא.
מי שרוצה לאמץ ילד כזה- יגאל אותו מהכלא. חלקם מהממים וחלקם מעצבנים- כמונו.
הנה- השיער של הילדה שלי שחור שבעתיים משלהם- ואני ממש ממש מחבבת אותה!
תודה תודה עופרה. מאוד מרגש משמח ומכאיב. איזה אנשים האפריקאים הם באמת העתיד כי יש בהם משהו מהעבר.
אכן- זכו להרבה יחס חם וטונה צחוקים, ארגנתי להם הופעה בהתנדבות של קרקס שבזי, ואני מביאה להם בגדים כל פעם. מה- סבא שלי לא נתקע במחנה מעצר באריטריאה כמה חודשים? נתקע גם נתקע. כולנו נתקעים לפעמים, החדשות הטובות הן שכמובן- יש עוד המון מה לעשות טוב. התמזלנו.
תודה על השיתוף החשוב כל כך…ותודה על עבודתך והילדים הם אלה שזכו כנראה ליחס חם לפחות ממך…
אכן התמזל מזלך וגם מזלנו כי חלקת ושיתפת אותנו בעולם ״אחר״ שנמצא בין כותלי הכלא של משטרת חדרה. אני כולי תקווה שהאנשים-ילדים הטובים האלו ימשיכו להיות כאלו כל ימי חייהם. שומרונים טובים על כל המשמע מכך. מהיכן שאני יושב אני מרגיש כי גמלנו להם רעה תחת טובה וכי לא השכלנו לפעול על פי הכלל הגדול בתורה ״ ואהבת לרעך כמוך״. לפחות את היית שם. תודה.
גרמת לי להזיל דמעות…
הייתי רוצה לבוא וללמוד גם…
מרגש, מה איתם עכשיו?