השימושון

3 # תמונות מהטלפון

שולחן עבודה מסקרן, ספר בהוצאת מרגנית, קבלו את הטור השבועי של נועם לסטר:

לוגו

השד מהשביעית

המיתולוגיות הפרטיות שלנו / נועם לסטר

כל אחד מאתנו שומר בזיכרונו דימויים בעלי עוצמה מימי ילדותו. אירועים וחוויות שקיבלו מימד מיתולוגי בהיסטוריה הפרטית וכמעט שאי-אפשר להסבירם לאחרים, כי מה שניתן לומר עליהם הוא רק תיאור חיצוני ואובייקטיבי שלהם, ואילו כוחם האמיתי שוכן ברובד עמוק הרבה יותר. כך גם לגבי ספרים מסוימים שקראנו בילדותנו, כאשר חוויית הקריאה היתה בעלת עוצמה ראשונית וחריפה. רבים זוכרים במעורפל ספרים מן השנים ההן, ובדרך כלל נמנעים מקריאתם שנית בבגרותם מחשש שהקסם לא יתגשם שנית, ואולי להפך: באור הבגרות ייראו הספרים חסרי טעם ולא תהיה דרך ליישב את הראיה המפוקחת של היום עם המיתולוגיה של אתמול, שאיננו יכולים למחוק אותה והיא נוכחת גם כאשר אנו מתכחשים לה.
הספר "השד מהשביעית" מאת קורנל מקושינסקי, הזכור לי מילדותי בשם "השד מכיתה ז", כפי שתורגם אז, היה עבורי אחת מחוויות הקריאה האלה. לפני כמה שנים נתקלתי בתרגום החדש שלו מפולנית, בידי אורי אורלב, ומיד קניתי את הספר. כמובן שלא קראתי בו. אבל לאחרונה היה עלי לחוות את דעתי (כלקטור) על ביוגרפיה של אישיות ישראלית מפורסמת, שנכתבה עבור קוראים צעירים, וחשתי אי-נוחות מהסגנון הדידקטי, הילדותי, שאינו נותן אמון בקורא. מחשש שאני שופט אותו בחומרה רבה מדי רציתי להשוותו לספר אחר שאני אוהב, ונזכרתי בשד מהשביעית. לקחתי אותו לידי – ולא תאמינו, הקסם חזר. שקעתי בספר ולא הנחתי אותו מידי עד שהפכתי את הדף האחרון. כך כותבים לקוראים צעירים. ובעצם למה רק לצעירים? כך כותבים – בחוכמה, בהומור ובאהבת אדם. הנה הוא מונח על שולחן העבודה שלי.

< לטור הקודם
לטור הבא >

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close