השימושון

30 # תמונות מהטלפון

.

לוגו

חד גדיא

סדר פסח בקיבוץ בשנות השישים / נועם לסטר
בעוד מספר ימים אשב עם משפחתי אל שולחן הסדר ואקרא בהגדה. יש לי אוסף קטן של הגדות עם פירושים, והפירושים חביבים עלי במיוחד משום שבנוסף לביאור ההגדה הם מספרים את סיפורם של המפרשים. מסקרנות אותי גם ההגדות המרהיבות עוז לשנות ולהוסיף על המסורת, כגון ההגדה הקיבוצית – אולי הניסיון התרבותי המופלא ביותר שצמח כאן, לפני שגוועה התנופה החלוצית-החילונית. לפני שנה רכשתי הגדה המשלבת את זו המסורתית עם זו הקיבוצית, ומצאתי בה את הסדר של ילדותי בשנות השישים בקיבוץ.
הסדר בקיבוץ החל שבועות רבים לפני ליל החג. המקהלה חזרה על "קומו תועי מדבר" ו"שאי סביב עיניך" ו"ליל שימורים הוא", נערי ה"מוסד" (התיכון) הכינו ריקוד מודרני (למוסיקה של פרוקופייב!) על היציאה מעבדות לחירות, והילדים הצעירים יותר התאמנו על מסמר הערב – אבל על כך בהמשך.
ביום החג פונה חדר האוכל והוכנו בו שורות ארוכות של שולחנות מלוחות עץ פשוטים מכוסים בנייר לבן כמפה. הספסלים היו קרשי בניין. סידור המקומות בהם נשב היה סוד כמוס עליו שקדה ועדה מיוחדת. המקומות סומנו במספרים שנרשמו על מפת הנייר ורק בערב החג קיבלה כל משפחה מעטפה ובה המספרים שגילו את מקום ישיבתה.
לקראת החג קיבלנו סנדלים חדשים שחרקו תחת רגלינו וחולצות לבנות (בשנות החמישים היו אלה חולצות "רוסיות"), וכך צעדנו נרגשים אל ליל הסדר. הנה מעט ממה שנכלל בו: "כתנות פסים לבש הגן", "היום אתם יוצאים בחודש האביב", "לך לשלום גשם – בוא בשלום טל!", ועוד כהנה וכהנה פסוקים מספר שמות ומפיוטים שאינם בהגדה המסורתית. חבר אחד, תמיד אותו אחד, היה פותח ב"הא לחמא עניא" והסדר היה מתגלגל והולך. ואז קם "האינטלקטואל" המקומי ונשא את דרשת ה"אנחנו" הזו: "ושוב אנו מסובין מעגלות מעגלות", והיה הולך ומונה את "מעגלות חיינו" מזקן ועד אחרון התינוקות. ולפני ה"שולחן עורך" עלתה המקהלה ושרה בהתלהבות את הקנון "כוס נישא רעים כוס יין, הן כוחנו רב עדיין".
לפני סיום הסדר ומעגלי ההורה האינסופיים, הגיע זמנו של מסמר הערב – ריקוד החד גדיא של הילדים הצעירים. הנה אנחנו רוקדים לצלילי החד גדיא החלוצי. הגדיא המתהפך לו על ידיו – הוא אני.

לטור הבא >>

הראה עוד

8 thoughts on “30 # תמונות מהטלפון”

  1. אנחנו ממשיכים לחגוג את הסדר במסורת הקיבוצית במסגרת משפחתית שרובה ככולה כוללת קיבוצניקים בהווה בהפרטה, קיבוצניקים לשעבר ודור שני ושלישי לקיבוצניקים…
    וזה כולל ילדים נישאים על כתפי אבותיהם מנפנפים באלומות שיבולים בתחילת הסדר, הצגה של החד גדיא בסוף הסדר, המון שירים חלקם בלחנים מקוריים של המקהלה ,"שלח נא את עמי" שאבא שלי שר (כל שנה! עוד מימי הסדר בחדר האוכל…) ו"אליהו הנביא" שמגיע במלוא הדרו…

    חגיגה לילדים! והאמת שגם לי…נוסטלגית שכמוני…

  2. ואל נשכח את טקס קציר העומר למחרת הסדר בו קראו מראש מגדל עץ, בלב שדה החיטה " הנראו פני הקוצרים?" וממגדל מרוחק אחר ענו לקריאה "נראו, נראו"..ואת הצליל המופלא של השיבולים כורעות תחת החרמשים המונפים בקצב אחד…

כתיבת תגובה

Close