השימושון

35 # תמונות מהטלפון

.

לוגו

שני גלגלים

הקטנוע שלי / נועם לסטר

זה הקטנוע שלי, אני משתמש בו לנסיעות קצרות – לבריכה, לסידורים ולקניות. אני רוכב גם בחורף ואפילו נהנה מזה. יש לי חליפת רוח טובה, צעיף צמר וכפפות עור, ולחורף הישראלי זה מספיק. אבל ההנאה הגדולה היא הנסיעה לים בקיץ. אני לוקח אתי ספר טוב (או ספר שמחכה לחוות דעתי), מטעין את הטלפון בשני פריטים מתוך ה"ניו יורק טיימס בוקס פודקסטס", מניח בתרמיל בקבוק מים ולפעמים גם בירה קרה, קושר את הכיסא לקטנוע ויוצא לדרך.
עם הקטנוע אינני צריך לשלם עבור החנייה בחוף הים, אני עובר בקלילות ליד המחסומים המיועדים למכוניות ומגיע עד לחניית מועדון השייט של שדות ים, קרוב לקו המים. אני אוהב לשבת על חוף המפרץ של קיבוץ שדות ים, צפונית למועדון הסירות. שם צפוף פחות והים הוא כמו בריכת ענק, מוקפת בזרועות של סלעים שטוחים. אני מביט בגולשים הרבים המתרחקים ומתקרבים אל החוף בקו אלכסוני, ומתפעל מן התמרונים רבי ההשראה של הגולשים בעזרת מצנחים. אני מלווה בעיני את הילדים החוזרים מן הים בדוגיות קטנות, כשהם מושכים ודוחפים אותן אל העגלות וגוררים אותן מן החוף.
כשאני מתעייף מהישיבה ליד המים אני יוצא לשחייה מרעננת, ואחר כך לטיול רגלי – דרומה עד לתחנת הכוח או צפונה עד לנמל קיסריה.
הנה הקטנוע שלי מוכן ליציאה. התרמיל כבר בתיבת המטען, הכיסא קשור במקומו והקסדה תיכף תהיה על ראשי. לידה מונח המפתח. להתראות בים.

לבלוג של נועם ב"רשימות"

הראה עוד

13 thoughts on “35 # תמונות מהטלפון”

  1. נועם, אני מאד אוהבת את כל הטורים שלך. התקשיתי ל"התרגל" אליהם, אבל ברבות הזמן למדתי מהם, ואני עדיין לומדת, שיעור מעניין. במיוחד התרשמתי מן הדרך שבה כל ניואנס בחיים, הופך אצלך לסוג של טקס. טקס פנימי, עם כללי טקס אישיים, כשהנוחות והסיפוקים הקטנים מכתיבים את הדרך, האמצעים והמטרות.
    אני משערת שאולי הטקסיות הזו, הקשב לפרטים הטריוויאלים, לא אהודים על כולם. גם לי -כאמור – לקח זמן להעריך את זה. ונכון שהרצף חשוב, כפי שהמלצת לקרוא את הטורים, אבל כל טור וטור חשוב בנפרד. דווקא בנפרד. אתה הרי מתאר ובורא פכים קטנים של חיים, שהם עומדים לעצמם ושלמים לעצמם…

  2. וואו, וואו, הולד יור הורסס.

    ביקורת היא חשובה, ואני חושב שנועם קיבל אותה ברוח בהחלט טובה וספורטיבית. הוא הסביר מה הוא עושה. הוא הבהיר שאם הטור שלו לא מעניין את נורה, אז היא מוזמנת לקרוא טורים אחרים שמעניינים אותה, ואף הציע הצעת ייעול : לקרוא את כל הטורים כדי לקבל תמונה כוללת.

    לא תמיד קל לכתוב זיקוקין דינור ( מניסיון). לפעמים יש טורים שהם יותר חזקים ולפעמים יש טורים יותר חלשים. זה נכון גם לגבי גאונים כמו פליני בקןלנוע או המינגווי בכתיבה.

  3. listen dad, i think you should be more open to nagative responses, dont attack the people who critisise you, try to listen and learn, even if you dont agree.
    just for the record, i agree with nora, i think that your best toor so far was when you wrote about ruth & yoel, and then you also mantioned your friend from the kibbutz, that was real, that came from the heart.
    well i dont expect you to write something like this every day, but dont sattle for just information, try to get a little emotion in to it otherwise it is just nice, not more…
    one more thing, it is aloud to think that what you do is good, but please dont write it down, it just doesnt look good, looks a bit arregant…
    take it like a sport
    tsuki

  4. נורה,
    נדמה לי שלא הבנת מה אני מנסה לעשות בטור שלי. אחת המטרות שלי היא לתעד את חיי במעין יומן של תמונה ומלל, כולל משימות היומיום הרגילות ביותר. ולכן התשובה שענית לעצמך על השאלה "על מה אתה כותב?" (אני הולך, אני בא, יש לי מחשב וכולי) היא התשובה הנכונה. על זה אני כותב (ולפעמים גם על דברים אחרים, ראי הטורים על דגל המדינה ועל הפילהרמונית).

    לגבי מה שהיית שמחה לקרוא איני יכול לעשות דבר. נראה שהיית שמחה לקרוא רשימות של מישהו אחר, ואין סיבה שלא תעשי כך. אני כותב כפי שאני כותב ועל נושאים שמעניינים אותי, ואני יכול רק להצטער על כך שאינך מוצאת בזה עניין.

    לגבי האיכות, כולנו רוצים לקרוא "משהו איכותי". אבל כתיבה איכותית היא נדירה למדי. ובכל זאת אציע לך משהו: נסי לקרוא את כל הטורים שלי ברצף (הקישי את שמי בחלון החיפוש בדף הראשי של מושבה חופשית, ותקבלי קישור לכל הטורים), אולי תקבלי כך תמונה מלאה יותר על מה שאני עושה בטור הזה. אני חושב שזה מוצלח למדי.

  5. נועם, לא מתכוונת לפגוע בך, חלילה, אבל אני ממש לא מבינה מה אני קוראת.
    על מה אתה כותב? אני הולך, אני בא, אני אוכל, אני שותה, יש לי אופנוע, יש לי מחשב.
    הייתי שמחה לקרוא משהו איכותי יותר על הבלו בס, או על חוף הים, או אפילו על סידורים בפ"ח (כמו שרונית כותבת מדיי פעם).
    בזמן האחרון יש לי תחושה שאני קוראת אצלך רשימת משימות שגרתיות שכתובות האחת אחרי השנייה ללא נימת רגש אפילו.
    חבל…

כתיבת תגובה

Close