השימושון

4 # אימון ביוגרפי: הסבר

מאת: יעל זלאיט

הקשר בין האדם לעולם, ניתק. לא יכול להתפתח ידע אדם (ידיעת נפש) מבלי לשוב ולמקם מחדש את האדם בעולם – "בתוך העולם", כלומר- ביחס לטבע, לתרבות ,לאחר, לרוח, לציביליזציה (דר' רודולף שטיינר)

ה"ביוגראפיה" נשענת על הידע האנתרופוסופי (מדע הרוח) שייסד דר' רודולף שטיינר בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה-20 במרכז אירופה. האנתרופוסופיה מהווה מקור השראה וידע בכל תחומי החיים, המיושם כיום ברפואה, חקלאות, חינוך, אמנות, בתרפיות שונות ובביוגרפיה .

האדם בדרך כלל מחפש /שואף לחיות חיים מתוך משמעות – גם אם הם מצויים לתפיסתו "רק" בין לידה למוות, וגם אם מקבל את פעולתו של כוח קרמאתי הפועל מתוך החיים הקודמים ואל החיים הבאים. הביוגראפיה היא עיסוק בתודעה ערה בסוד של ההתפתחות, בחקירה של התהליכים – איך ומתי מתפתח פן זה או אחר בישות האנושית – זוהי תפיסה העוסקת בתנועה ההתפתחותית.
הכל מצוי בתנועה תמידית, ההתבוננות על נקודה בזמן היא מתוך הכרת התנועה המביאה אל נקודה זו והמשכיותה. זרם הזמן פועם בתוך החיים של היחיד, העבודה היא לחדור בתודעה את הקשר המורכב לאין סוף בין הזמן, פעימתו ופעולתו בחיים של בן האדם.

ותכלס – האדם הוא הביוגראפיה שלו:
בעבר לא היתה לאדם זהות נפרדת, הסיפור הביוגרפי היה של העם, השבט, המשפחה. כמו בתנ"כ – אדם הוצג על פי שושלתו: ידעת מי העם/השושלת – ידעת מי האדם. הביוגרפיה של הפרט ושל הכלל היו זהות, בעצם לא היה עניין בפרט הבודד, מעטים ויחידי סגולה "זכו" באזכור ביוגראפי פרטי – כמו משה, או מנהיגים אחרים אך גם קורותים היו שלובים בחיי העמים. ובראשית אילן היוחסין מתמזגים עם זהות האבות הקדומים עם הישויות האלוהיות/ האלים.
היום לכל אדם ביוגראפיה משלו – אם נדע מאין אתה בא או מי היו הוריך עדיין לא נדע מי אתה. בתקופתנו אדם נהייה מודע לעצמו וזה היה כרוך בשינוי תודעה כללי, כלומר בתהליך האבולוציה של התודעה הפכנו בהדרגה סובייקטים בעלי ביוגראפיה פרטית. השאלה מהי משמעות המושג "אני", מי אני ומי אתה , דורשת תשובה אחרת מבעבר.
כיום האדם שם עצמו במרכז, עסוק בעצמו ובביוגראפיה שלו שהיא תשתית קיומו. קיימת זהות והזדהות מלאה בין ה"אני" לביוגראפיה שלי – התקשרות עזה לביוגרפיה כזו שמגדירה אותי ועושה אותי מי שאני – ואיננו תמיד יודעים מה זה אומר, מה המשמעות ומה אפשר לעשות עם זה.

כדי לזכות בחווית "עצמי" חזקה וברורה (אך לא אובייקטיבית), הקריב האדם בתהליך האבולוציוני את ה"יחס" את היותו חלק מ.. ניתק עצמו בהדרגה במהלך האבולוציה מהאלוהות מהעם מהמשפחה.. כדי להשיג עצמאות.
בעידן שאנו מצויים בפתחו, מתעורר הצורך לחזור ולהבין את החיבור לכלל, יש לקשור מחדש (ובאופן שונה) את הפרטי לביוגראפיה הכללית של האנושות – היום זה לא מובן מאליו. במקום של הניתוק נוצר פצע. ניתוק משרשרת הדורות (ביוגרפיית הקוסמוס, האלוהות, האנושות).

מקום הריפוי הוא מקום החיבור מחדש – הגילוי של העצמי כרוח בגילוי הפצע.
(זהו המקום של ההתפתחות…?)

באימון – אנו יוצאים לשדה הביוגראפי אותו מביא המתאמן ומתאמנים בראיה (פנומנולוגית) המתבוננת בארועים לפי "מפתח" התפתחותי: התבוננות בתמונת האירוע כמו שהיא ללא שיפוט או פרשנות עד שכל הפרטים שלה מתגלים. הצבת האירועים על ציר הזמן (מיקום האירוע בזמן –התרחשותו בגיל מסויים משמעותית לתפקידו ביחס לביוגראפיה) מקלה על הפיענוח המשותף של המשמעות המבקשת להתגלות. הסתכלות מחודשת זו בעבר "משנה" אותו, ונותנת לאירוע משמעות חדשה עם הגיון ושייכות לתנועה של הביוגראפיה הפרטית המתגלה מחדש וקושרת אותו לעולם.

< < לטור הקודם

הראה עוד

8 thoughts on “4 # אימון ביוגרפי: הסבר”

  1. הי נועה – אני חושבת שהתיחסתי לעניין הזוית הפרטית של הזלאיטית. מאידך אני סומכת על 3 קוראותי הנאמנות, שהן מבינות שזה טור אישי. לעניות דעתי הידע הזה יכול להיות נתון לבני האדם גם אם איזוטריקה זה לא כוס התה שלהם – בכל זאת גם להם יש ביוגרפיה. – את עומק הסודות ושיעורם – את המקורות העמוקים והאיזוטרים לטעמי יש להותיר ברקע. מי שצריך ומוכרח ורוצה יחדור לשם ומי שלא, עדיין יוכל לעשות שימוש מה בכוח המרפא והאצילי שקיים בו (בידע, באדם).
    את הצעותייך אשקול בחיוב להמשך 🙂

  2. "אימון ביוגרפי" הוא מושג חדש. בעולם מוכרים היעוץ הביוגרפי והעבודה הביוגרפית.
    יעל, יכול להיות מעניין לפנות לקרואים שיספרו חוויות לפי גילאים ולפי שאלה מסויימת ואת תכתבי על הגיל ותייחסי לדוגמאות (זה נראה לי עדיף מלהשתמש בדוגמאות אישיות מדי או שנאמרו וניתנו במקומות אחרים…)
    אני בסך הכל עוקבת בעניין אחרי הטור, אם כי באופן אישי לא קל לי שהאזוטוריקה נפרשת באינטרנט. אנשים עוד עלולים להתייחס לזה כאל "ידע קדוש" ולא כאל פרשנות מסויימת של הידע על פי זלאייט.

  3. דוגמא לאם הבנים שמחה- בין גיל 3 לגיל 4 זו השנה בה הפעוט הופך בהדרגה לילד – זה בשפה שלנו, עם כל המטען הפסיכולגי המוטמע בה
    הביוגראפיה מתבוננת עליה כ "שנת השמש" – אמצע השביעיון הראשון , זוהי השנה שבה הישות של הפעוט פוגשת את האדמה- במובן של המפגש עם העולם הארצי החומרי המתעתע כמו הבטחה שלא מתממשת – פיתוי והולכת השולל.
    יש דוגמאות פשוטות – זכרונות חזקים הקשורים בגיל הזה קשורים הרבה פעמים לאכזבה שנגרמת עקב הבטחה שמתממשת בדיליי כמו – אחרי הרופא תקבל סוכריה… ועוברות כמה שעות עד שזה קורה, עלבון מאמא או אבא שמשבשים ת התפיסה של העולם כפלאי מזין וטוב באופן טוטאלי ומרחף.
    דוגמא- זכרון של אשה את ילדותה- מהגיל הזה- יוצאת ממבנה הגן אוחזת ביד הגננת ורואה " את קרני השמש בארגז החול"
    דוגמא למפגש מאוד דרמתי- המילה הראשונה בני הצעיר (מזל אריה יסוד אש) אמר בעת שהתבונן בנרות שהדלקתי ביום שישי –היתה אש
    בחג הפסח כשהיה בן ן 3 ו 7 חדשים – היתה מדורה כבויה בחצר מליל הסדר – בני מורגל ותורגל במדורות יומיומיות עקב משיכתו העזה לאש- דחף את שתי ידיו עמוק לתוך האפר הרך (כמו שעשה לא פעם) – מתחת לאפר היו גחלים לוחשות שממש שרפו את קצות אצבעותיו(לא נשאר זכר לכך) זה מפגש ממש עוצמתי

    האם יש קשר בין הדברים ? אני כאם מתבוננת באירוע המובהק ובעוד אירועים שונים ששיכים לשנה זו ואני מציבה את התמונה ברצף של ההתפתחות של היאם – זו כמובן דוגמא קטנה ופרטית אבל צריך לשמור על תמונה רחבה וללא פרשנות – זה קשה – זה חלק מרכזי באימון ובכל זאת זו הביוגרפיה של ו, מעניין מה הוא יזכור אם בכלל ובאיזה אופן לגבי שנת השמש שלו – זה יהיה הסיפור שלו

    העיקרון הוא שיש חוק כמו החוקים שאנו מכירים לגבי הטווח הנכון של ההתפתחות הפיזית ואחרת של התינוק למשל – מתי מחייך/ מתהפך/ זוחל/ מזדקף/ מדבר וכו – מה בא לפני מה – זה קבוע
    זה החוק- השאלה היא איך הישות הספציפית פועלת האותה נקודה – האם בניך יתישבו באותו אופן??
    ירכשו באותו אופן מיומנוית?
    כיצד יניח הילד בפעם הראשונה את רגלו על האדמה – האם יניח את האצבעות או את העקב.
    הזכרון לגבי הגילאים האלה הוא תחושתי וכמו רסיסי תמונות – אם אדם זוכר אירועים בגילאים המוקדמים האלה באופן תאורי מתמשך לפרטים, או רגשות יש לזה משמעות כי זה "אחר מהחוק"
    ילדתי התקרבה לגיל בו מתחילה הראיה של הילד את עצמו כנפרד מהשלם , לנו נדמה שזה קורה בגיל 3 בערך ואולי אפילו קודם – אבל זה קורה בגיל 9 (יש מי שמקדים ומי שמאחר) אחיה הגדול נמצא בבית חולים והיא אומרת לי לפני השינה "מוזר לי שאני שוכבת פה והוא שוכב שם ולי יש את המחשבות שלי ולו את שלו זאת אומרת שאנחנו חושבים בנפרד, זה מאוד מוזר "…)
    אנחנו לא ידעים מה נתון שם עבור ילדינו כשהם יתבוננו על עברם – אבל אנחנו יכולים להכיר אותם ואת המסע ההתפתחותי שלהם טוב יותר
    אנחנו יכולים ללמוד מהתבוננות בהם המון , כשאנו משחזרים דרך ההתבוננות בהם את מה שקרה לנו בגיל הזה – הם יכולים לחבר אותנו בנסתר לעצמינו ולזכרונות העולים אט אט להכרה ומתפענחים
    זאת אחת המתנות הגדולות ביותר שהילדים שלנו נותנים לנו – אבל חשוב לזכור שהמודעות והעבודה הזו היא שלנו ואל לנו לשים אותה על הילד. צריך לזכור את המקדש המצוי בכל אחד ואת ההכרח של כל ישות לעבור את מסע ההתפתחות שלה- עלינו לשאת את הילדים בתודעתינו הגבוהה יותר הערה הסמכותית והאוהבת – לעטוף אותם היטב כדי שתהיה להם ילדות ואת מה שהם משקפים לנו לנצור ולעבד מתוכנו כלפיהם ולא להיפך.

  4. עינת יקרה אינני באה להשוות בין אימון זה או אחר – יש תפיסות וזרמים שונים גם בתוך עבודת האימון שאת מסווגת כקואצינג – אני מדברת על התאמנות גם כפי שצינתי כבר – קשורה קשר ישיר לאמון בכוחות העמדים לרשותינו ובאנושי ככלל
    אולי אומר בזהירות רבה שהקשר המחודש עם הכוחות, קשור ב"אחר" באופן עמוק מה שאולי בקואצינג הזה שאת מתכונת זה היבט שמפותח בצורה שונה- זו הכללה גסה ולא אומר יותר פרט לכך שהאימון ככלל זו מתודה שעוזרת לרבים ומשנה את חייהם ואין לזלזל בה – אלא ליבחון את מידת ההתאמה של גישה זו או אחרת לחייך

    אבל עלי לעשות סדר לרגע במושגים – מקובל לדבר על יעוץ ביוגראפי- זהו הנתיב המקצועי בו אני פוסעת – מסע משותף של יועץ ומיועץ לגילוי מחדש של הביוגרפיה הפרטית (מנקודות המבט שנפרשות אט אט בטור)
    זהו מסע החודר את הביוגרפיה באופן שיטתי מתודי ועמוק ולאורך תקופה
    מה שאני מציעה כאימון הוא שונה בתהליך – קודם כל הוא קשור בהכרות עם השפה ואימוץ הגישה הזו בתור כלי של התפתחות והתאמנות בראיה מסוימת ובפעולות שניתן לעשות או להמנע בעקבות הידע השפה והתובנה
    באימון אני קושרת ידע ממקורות נוספים המתאים -באופן ספציפי לעומד מולי
    זה יתגלה לאט כי לידע הזה צריך לתת לשקוע להפנים אותו כדי לבחון כיצד הוא פועל – גם להסביר אי אפשר בניסוח מבריק ומקוצר- כל התימרות כזו מצידי תציג את הידע הזה באופן שטחי וחד מימדי- אני מנסה להאיט את הקצב – ונראה לי שזה מהיר.. אני לא מתארת את הנקודות באופן ליניארי כדי לא ליצור סיפוק למוח הרעב אלא מציבה פרגמנטים – גם עקב אישיותי וגם כי כך מוצעת לקורא עבודת חיבור פעילה של הידע הזה לתוך חייו מתוך המאמץ להבין אותו ויש בכך לעניות דעתי רווח ממשי – לסדר את הידע "בשלשות" או יותר נכון "בשביעיונים" – אפשר דרך הספרים של שטיינר וליווכוד – ודרך קורסים שונים- ני בעצם מפתחת את ההיבט היחודי שלי דרך האופן בו מוגש הידע – מקווה שעזרתי במעט טוב די לילה טוב

  5. אני מבינה את המשמעות הריגשית מנטלית של תהליך האימון. וכן את יכולתו להניע אדם למודעות פנימית רחבה ורבת מימדים.אותי מעניין איך נעשה תכלס האימון. כותבים את כל האירועים?מציגים בפניו את כל האנשים שהזמין והוזמנו לחייו? האם זה דומה בפרקטיקה לשיחזור השמאני? ובכלל, מה שלומך, מזמן לא התחבקנו. אני אוהבת אותך.

  6. שאלתי כבר בעקבות טור קודם שלך, ואני מקשה שוב: האם המושג "אימון" כפי שאת משתמשת בו קשור לשימושים הרווחים כיום במושג זה? משום שאני מתקשה למצוא את הקשר (וטוב שכך :)…).
    עד כה בכל פעם שהציגו בפני את תורת האימון דיברו על שאילה מעולם הספורט: להתאמן כדי להגיע להישג אופרטיבי מאד, משהו בפרקסיס של חיי היום יום. האימון הושג כשיטה אלטרנטיבית לשיטות שהמשותף להן הוא התבוננות פנימה, תהייה, ניתוח והתעמקות; לחלופין הוא הוצג כשיטה מעשית מאד שנועדה לפתור באורח פרגמטי ביותר תקיעויות למיניהן (ולכן פיתחתי אנטגוניזם…).
    והנה את משתמשת במושג המקובל כל כך, אבל מדברת על אנאליזות פילוסופיות ורוחניות ולא בהכרח על עשייה, בטח לא על עשייה שאינה כרוכה ובאה לאחר אינטרוספקציה עמוקה. אשמח אם תרחיבי מעט.

כתיבת תגובה

Close