.
שבת בבוקר בחוף שדות ים / נועם לסטר
חלפה יותר משנה מאז שהופיע הטור הראשון של 'תמונות מהטלפון'. פתחתי אז באחד המקומות האהובים עלי, שאליו אני חוזר שוב ושוב – חוף הים של שדות ים. צילמתי את השקיעה. כשאני מתבונן באוסף התמונות מאותה תקופה אני רואה שצילמתי עשרות תמונות של השקיעה בים. עדיין זו בעיני השעה היפה ביותר על חוף הים. כמה טוב לחוש ברוח הקלה, החמימה, לצעוד יחף במים הרדודים בשעת הדמדומים.
אבל לאחרונה ייחדתי את שעות האור האחרונות של שבת לטיולי האופניים שלי, והנה אני בחוף בשעת בוקר מוקדמת. עדיין מעטים האנשים בחוף. הים סוער והמים מגיעים כמעט עד לסככות הצל שבצד הימני של התצלום. שנים-שלושה אמיצים שוחים בים, ואב ובנו משתעשעים בגלים בסירת קנו שאינה נראית בתמונה. האיש בקצה השמאלי של התמונה צופה בקנו, שהגיעה כרגע אל המצוף שבמרכז המפרץ.
עדיין לא באו אל החוף שחקני המטקות והכדורגל. שקט ושלווה בים, כמעט כבחלום. אבל עוד רגע ישטוף גל גדול את החול היבש שבתחתית התמונה, ויגרש אותי למקום המרוחק עוד כעשרה מטרים מהים. אני קורא בדפים האחרונים של 'חרפה' מאת קוטזי. איזה ספר חזק, איזה סופר נהדר. אני מנסה לפענח את הרמזים הקטנים שלו. מדוע השכן השחור נקרא פטרוס (מראשוני הנצרות)? מדוע שמו של התוקף הצעיר הוא פולוקס (מהמיתולוגיה היוונית)? מדוע קדמה לסיפור האונס בחווה הפרשה באוניברסיטת קייפטאון? מה תפקידו של הפרק הראשון, העומד לעצמו? ומה עושים כאן המשורר האנגלי הגדול ביירון ואהובתו הזנוחה תרזה?
כבר חם. אני מתנער ומזנק אל המים הקרירים – מנקה את הראש מכל זה.
