בן אדם מתוק רן, אבא של זיוי מהגן הראשון של ינאי.
משקיען וחם ומצחיק, שקרא לבת שלו יפצ'וק ושם לב לכל ניואנס בה.
אחר כך עברנו דירה וכבר לא ראינו אותם יותר חוץ מביקור אחד.
ולפני פחות משנה נולדו להם תאומים. ואתמול דיפדוף בחדשות
באינטרנט והנה פתאום פרצוף מוכר בקונטקסט מבהיל וזה רן,
וזה מוזר כל כך כי הוא חי מאוד בזיכרון -הקול שלו, החיוך הזה,
של איש עדין וחמוד ופשוט.
אני חושבת על זיוי ועל גלית אשתו ועל התאומים ועצוב לי נורא.
אחרי שקראתי את דבר מותו הלכתי לחפש אותו באינטרנט ומצאתי התכתבויות שלו בפורום אדריכלות. רגעים קטנים בתוך יום עבודה, שורות ספורות, שמראות שמץ מאופן החשיבה והפעולה של אדם חי ונוכח.
ופתאום – קראש. ואין מה לעשות בקשר לנוכחותו הפיזית. רק ללוות אותו בדרכו הנסתרת, ולהאמין בו שבחר.
כואב הלב…. על האישה, הילדים…. ועל כל מה שעוד מצפה לנו….אוי אלוהים!