אינטרנטאקולוגיהבילוייםזוגיות ומשפחהטורים אישייםיוזמות חופשיותילדיםצדק חברתישיטוטים

6 # בן אדם למקום: מקום אחר

[מאת: עפרה (במבי) שחר]

במסגרת השינויים שאני חייבת לעשות כדי להרגיש בחופש- החלטתי לצאת קצת מהבית להתאוורר. הבית הוא גם מקום העבודה שלי –  ובכלל, בריא להיות פעם קצת אחרת, במקום אחר.

גלשתי להנאתי איזה לילה באתר "באופן טבעי" בדף החלפות בתים וכתבתי שם שאני מוכנה להחליף את ביתי בנוה- אשר בבית אחר. הופתעתי מכמה הצעות קיבלתי. חבר'ה- אנחנו על המפה.
הראשונה שהתקשרה אלי נשמעה נחמדה: משפחה עם שני ילדים שתשמח לבית שלנו בכפר תמורת דירה במקום שווה בתל- אביב המטרופולין. טוב- אז הוצאנו יומנים וקבענו תאריכים, סיכמנו הכל ואני בפרץ של טוב לב חסר כל הגיון גם הצעתי להשאיר להם את האוטו שיבלו.

דלת בבניין שבו גרנואחרי שסגרתי את השיחה התחיל לרעוד לי הפופיק: מה, זרים גמורים ישנו לי במיטה? מה, ישחקו לילדה שלי בצעצועים הקדושים שלה? ואם ישרט לי האוטו? ואם הם מעשנים בתוך הבית?
ביום ההחלפה קבענו להפגש בתחנת הרכבת של פרדס חנה. מיד כשראיתי אותם נרגעתי וחייכתי. אמרתי להם שיש רשימת המלצות לדברים כיפיים שקורים פה השבוע על השולחן בפינת- אוכל, נתתי ת'מפתחות, ועליתי על הרכבת בלב מתרונן.

פעם, מזמן, לפני שני רבות גם אני הייתי תל-אביבית. מאד. התגעגעתי קצת לתרבות ואומנות, לקצב של עיר גדולה, לימי נערותי טרם הפכתי משפחה.

הדירה היתה במיקום יותר מושלם ממה שיכולתי לדמיין, ומקסימה. כולה מלאה עבודות יד יפיפיות, בדיוק את הפליימובילים שלנו אין וספרים משובחים. כשהילדה שלי ראתה שיש שם גם אמבט היא קפצה עלי בזינוק שמחה, ואחרי טבילה יצאנו לעשות שוק. היה נפלא ומהביל.
באחד הימים שהיינו שם, הסבים באו לקחת אותה ונשארתי לקרוע את העיר לבד.

במשך הימים היינו בגן מאיר, בתערוכת אומנות, בנמל בגלידה אייסברג, איפה שהילדים קפצו ערומים במזרקות מים, וגם הספקנו לשבת עם חברים לארוחת ערב ב"סוניה" בסמטה אלמונית, לשוטט בין סמטאות עם חתולים חדשים ולהרגיש רגע עירניקיות. הכל היה במוד מוכר אבל זר, קצת כמו בסרט, או בחוץ לארץ.

נעמה מזדנגפת
ההמלצות שהם כתבו לנו התאימו בול. כשחזרו נתנו להם את המפתחות ועוד הלכנו איתם לצהריים למסעדה הקבועה שלהם ששנים אני עוברת לידה אבל אף פעם לא ידעתי שכל כך נעים בה. סיכמנו שנעשה את זה שוב בסוף שבוע ובחגים בתחילת השנה כי גם להם היה נהדר וכבר הילדים רצו להשאר כאן.
הילדה שלי שמחה לאכול כל הזמן בחוץ (מה זה אומר על הבישול שלי?) והילדים שלהם הכי התלהבו מהכלבה שלי (נו, ברור) ומעץ המנגו.
בסך הכל קיבלתי בית נקי ומסודר (כמו שהשארתי, לא פרפקט) ומקרר מלא אוכל אורגני טרי אך צמחוני.
עלות כוללת של כל החוויה: 25 ש' נסיעה ברכבת לכל אדם.
אני ממש הרגשתי שסגרתי עם עצמי של פעם מעגל- כשכל כך פחדתי לעזוב את העיר לכאן, ולהיות אמא משעממת ותקועה. אז יצא ככה שהרווחנו חברים ואני רוצה גם להמליץ לכם- אם לא חשבתם על זה- תנסו. מקווה שתהנו כמונו.

במבי

הראה עוד

7 thoughts on “6 # בן אדם למקום: מקום אחר”

  1. החלפתי דירה בפאריז ברובע החמישי ברחוב יפיפיה עם בחורה בשם לור שרצתה את חופשת הקיץ שלה לבלות על חוף בתל-אביב ולפגוש בחורים יהודים. היא ממש חלמה על זה כמה שנים עד שנהיה לה אומץ והזדמנות- אז מרוב שמחה היא הביאה לי מתנה גדולה ויפה כשבאה, והתרגשה מכל התוכניות שעשתה לביקור הזה- כי היה לה בראש מתישהו גם לבדוק את עינין העליה.
    אני כמובן נסעתי בלי שום תכניות, ועד עכשיו, כשהייתי בצרפת 4 פעמים, אין לי מושג איך היא נראיית במפה, או איפה כל חלק של פאריז. המשחק של ללכת לאיבוד במטרו היה התחביב שלי שם בבקרים, ולפנות ערב, כשהשותף שלה חזר מהעבודה הייתי מבלה במקומות שמקומיים הולכים אליהם, כמו הופעות של מוסיקה, גנים ופארקים ומסעדות. יצאנו להסתובב גם הרבה באיזור מארה.
    גרתי בעליית גג של אבא של לור- יצחק פרנקל, צייר מהאסכולה של שאגאל וסוטין שגדל בשטייטל בפולין והפר את האיסור על עשיית תמונה בלימודי האומנות שלו בפאריז וכשעלה לארץ- הקים את עיר האומנים בצפת.
    כבר הכרתי וידעתי מטיולי הקודמים שם קצת- אבל נהנייתי מהמדריך של גרבוז.
    אהבתי לרבוץ בגני- טולרי לקרוא ספר, לשמוע את אווה- מאריה בקונצרט עוגב בקטדרלת סיינט שאפל עם הויטראז'ים היפים, את השוק הקטן בקצה הרחוב שלי עם הנקניקים, הגבינות וסוגי הפיטריות ופירות היער, לאכול טאג'ין כבש עם פירות מיובשים בחצר הקטנה במסגד של פאריז (יש גם חמאם), לקפוץ לג'יברני לכפר היפיפה של מונה, לעמוד ולבהות שעות מול המזרקה של ניקי דה סנט פאל ובעלה ז'אן טינגלי בפתח של מרכז פומפידו, להכנס לחנות של מאפיה ולדבר עם מוכרת זקנה משועממת רק עוד קצת כדי להתענג על הריח ולזגזג על אופניי בין אנשים עסוקים וממהרים ולהרגיש לרגע אחת מהם. בדירה ברחוב מופטארד 48 יש נוף יוצא מן הכלל של גגות וארובות מאד ציוריים בשכונה מקסימה והחדר שלי בדירה היה כל כך קטן ומתוק ששקלתי לגנוב אותו במזוודה לארץ.

כתיבת תגובה

Close