השימושון

(7) הטור של אייל עמית: תאכלו ביצים, תהיו טייסים!

מאת: אייל עמית

"סגול, זה הצבע שאני הכי אוהב," אני תמיד עונה על אוטומט כששואלים אותי. בד"כ כשאומרים 'כחול', 'וורוד' או אפילו 'ירוק' התשובה נשמעת הרבה יותר הגיונית ואינה מעלה תהיות אצל השואל. אבל כשאני אומר 'סגול', אני יודע בדיוק לאן זה מוביל ולאיזה דיאלוג אני הולך להיכנס. אישוניו של השואל מתרחבים וראשו מוטה מעט הצידה בסקרנות. מילה במילה, זה כמעט תמיד הולך ככה:
"סגול??? למה דווקא סגול?" שואלים אותי בגיחוך.
"כי סגול זה הצבע היחיד בעולם שאני לא רואה," אני עונה וממתין לשאלה המתקבשת.
"מה?! מה זאת אומרת אתה לא רואה?"
ואז אני עונה "זאת אומרת שאני עיוור צבעים," ויודע בדיוק איזה תיבת פנדורה אני פותח.
"עיוור צבעים? אף פעם לא הכרתי עיוור צבעים. אז מה אתה רואה עכשיו?" ותמיד מצביעים לי על איזה חפץ צבעוני.
"זה אדום" אני מחייך ומוסיף, "אני רואה צבעים. אני רואה את כל הצבעים, חוץ מסגול. סגול אני לא רואה".
ואז בא צחוק כזה של מבוכה. לא שלי. של השואל. הוא קצת מבולבל, מנסה לארגן בראש את המחשבות. "אז כשאתה מסתכל על סגול, מה אתה בעצם רואה?"
"כחול."
"כחול?"
"כן, כחול. סגול וכחול מתבלבלים לי. אני בד"כ רואה כחול".
הצחוק שמקודם היה צחוק של מבוכה הופך כעת לצחוק אמיתי. סקרן פי חמישים. בד"כ הוא גם ינסה לחפש חפץ סגול ולבחון אותי. הוא בד"כ גם ימצא. "אז מה אתה רואה עכשיו?"
"סגול" אני עונה.
"איך אתה יודע שזה סגול? אבל אמרת עכשיו שאתה לא רואה סגול?!" הוא מבולבל לגמרי.
"כי ניחשתי שזה מה שתראה לי. גם אם היית מראה לי עכשיו כחול, הייתי אומר סגול. אתה יודע כמה פעמים כבר שאלו אותי את השאלה הזו?"
את השואל זה לא מעניין. סקרנותו חזקה הרבה יותר. "אז עכשיו בלי לנחש. מה אתה באמת רואה?" וכמו כולם דוחף לי את החפץ שמצא ישר לתוך הפנים כדי שאראה טוב. בפעם האחרונה זה היה ספל קפה.
באותם רגעים אני יודע בדיוק מה עובר לו בראש. הוא באמת רוצה לדעת מה אני רואה. זה באמת מעניין אותו. ולא רק אותו, גם אותי זה תמיד מסקרן מחדש. בדיוק כמוהו גם אני מאוד רוצה לדעת מה הוא רואה ואיך אחרים רואים. איך לכל הרוחות הצבע הסגול הזה באמת נראה. תבינו, יש כאן משהו בעולם, אמיתי, ברור, ידוע לכולם, שאפשר למדוד אותו, שאפשר לכמת אותו, שכולם מסכימים עליו, אבל אני, ורק אני, לא יכול לראות אותו. אני צריך רק להאמין שהוא שם. וזהו. בלי להתווכח. בלי אפשרות ויכולת לחשוב אפילו אחרת. יש בעולם סגול וזו עובדה. פשוט אי אפשר לראות אותו. נקודה.
סבא שלנו, מאז שהיינו קטנים, תמיד היה אומר לאחיי ולי לפני הארוחה: 'תאכלו ביצים, תהיו טייסים!' זה אשכרה היה הסלוגן שלו לחיים טובים ומאושרים. כמו מנטרה, לפני כל ארוחה, במקום לברך את הסועדים בתיאבון, היה פשוט אומר 'תאכלו ביצים, תהיו טייסים!' ואנחנו, קנינו את הסלוגן. אימצנו את המנטרה וברבות השנים חיסלנו לולים שלמים. רק בגיל 17, כשהגיע הזימון לצו ראשון בבקו"ם ועמדנו בתחתונים מול העיגולים הצבעוניים האלה של המבדקים, גילינו שטייסים כבר לא נהיה. בזה אחר זה גילינו ששלושתינו עיוורי צבעים!

"אני לא יודע מה אני רואה," אני מביט על ספל הקפה התקוע מולי ומנסה לענות על שאלתו הקשה והמורכבת, "אני רואה צבע זה בטוח, אבל אני לא יכול להסביר במילים מה אני רואה. הכי פשוט לי להגיד 'כחול' ולסגור את העיניין, אבל אולי אני בעצם רואה משהו אחר. אני באמת לא יודע. אני לא יכול להסביר 'סגול' בדיוק כמו שאתה לא יכול.'סגול'. עבורך, זה פשוט סגול. צבע מובן מאליו. צבע חד וברור שבדיוק כמוך כולם יודעים על מה מדובר ולכן אין צורך לנסות להסביר מה זה. בדיוק כמו שכולם יודעים ומסכימים מה זה שמש, ירח או כוכבים – זה פשוט שם וכולם רואים את זה. תפתח את הברז של המים החמים. כולם יסכימו שהמים חמים, אבל השאלה היא האם כולם יחוו את אותו חום? אחד עשוי להגיד 'חם', השני 'שורף' והשלישי בכלל יגיד 'נעים'. האם זה לא אותם מים? על דבר אחד בטוח כולם יסכימו – למים שנגענו בהם היתה טמפרטורה אחת ומדוייקת. זו לא בעיה למדוד! זו גם לא בעיה למדוד את אורך הגל של הצבע הסגול ששנינו מסתכלים עליו עכשיו. מבחינה פיזיקלית אני יכול להסביר מה זה, בדיוק כמו שאני יכול להסביר מה זה אולטרה-סאונד. אבל לענות לך מה אני רואה עכשיו כשאני מסתכל על הספל קפה הזה, אני לא מסוגל. פשוט כי מעולם לא ראיתי סגול. זה בערך כמו שתשאל חרש מלידה מה הוא שומע או עיוור מלידה מה הוא רואה. החרש לא יודע מה זה לשמוע והעיוור לא יודע מה זה לראות. כך גם אני, לא באמת יודע מה זה סגול. כשהגננת בגן הצביעה על השמיים ואמרה 'זה כחול' אז למדתי שככה נראה כחול. וכשהיא הצביעה על דובי סגול ואמרה 'זה סגול', אז למדתי להגיד שהדובי הספציפי הזה סגול גם אם בעצם ראיתי משהו אחר. לא שאלתי שאלות. לא התווכחתי, זה נראה לי הגיוני מאוד. אם כולם אומרים שיש סגול בעולם, אז יש סגול בעולם. אם כולם מצביעים על הדובי הזה ואומרים שהוא סגול, אז הדובי הזה סגול, וגם אם אני לא יכול לראות את זה."
את הדיאלוג הזה כבר עברתי עשרות אם לא מאות פעמים בחיי. כמעט עם כל מישהו חדש שיוצא לי להכיר. בד"כ בנקודה הזו השיחה נעצרת. סקרנותו של השואל באה לידי סיפוק. הוא מחליף נושא, או הולך למלא עוד מים בקומקום. הוא לא יודע, אבל אני תמיד נשאר שם עם שאלה אחת שתקועה בראש:
אלוהים – האם גם הוא סוג של סגול כזה?

מדי שבוע אני מסיים את הטור הזה עם קטע קצר מהספר כושי בלאנטיס. גם הפעם יכולתי לבחור קטע הרלוונטי לנושא ואולי אפילו כמה קטעים:
יכולתי לפרסם קטע על אלוהים, על העיוורון המטאפורי של כולנו, על השוני בראיית העולם, על הראייה הסלקטיבית של כל אחד מאיתנו, על המציאות שכל אחד מאיתנו חווה בדרך אחרת, על המציאות שאחנו חווים כתוצאה מהבחירות שלנו ועל הבחירות שאנו עושים בחיינו כתוצאה מעיוורון או פשוט מחוסר מודעות.
הפעם בחרתי שלא. קצת מרגיש לי צורם לפרסם את הספר בזמנים כה קשים. נראה לי שהמסר עובר גם ככה.
אלוהים גדול, אלוהים סגול. פקח כבר את עינינו ותן לנו שלום!

קבלו 2:22 דקות של מבחן אמיתי לעיוורן צבעים! כן כן, אני אשכרה עיוור 

הראה עוד

29 thoughts on “(7) הטור של אייל עמית: תאכלו ביצים, תהיו טייסים!”

  1. אני חושבת שאפילו אייל לא האמין שתהיה התפתחות כזאת בדיון שקשורה למה שכתב.

    כביכול ישנו את הצבע "הברור" האחד שהוא סגול אך ישנם כאלה שראים אותו אחרת. וכך גם המצב במדינה אותו מצב אך קשת ומגוון של דעות וצבעים (גם אדום) מסביב. ביניהם מהלכים "עיוורים" לטענת אחרים וההפך… כל אחד רואה אותו דבר אך בדיוק ההפך.

    שבוע טוב ורגוע!

  2. מורן, בת זוגתו של טיביזי היקר!
    שמח מאוד שהצטרפת. שמח עוד יותר שאת בחיים שלי. שניכם!!!

    גיא –
    זה כמובן הפירוש האישי שלך. והוא מעניין מאוד! הסכמתי עם כל מילה עד שהגעתי ל-"אתה נמצא, או בקרוב תהייה במקום שבו אתה מחשיב עצמך כמוגבל, חסום, לא כשיר, עיוור, טמבל, חסר אונים או פחדן." אנני מרגיש כך ואנני מרגיש כזה. אולי בדיוק להפך. וגם אז, זה שווה בדיקה עם עצמי. מדוע באמת אני חוזר על אותו דפוס התנהגות? מה זה משרת אצלי?
    לוקח את המשפט האחרון שלך ומאמץ ללבי – "תיכנס למצב התבוננות. תנסה לזהות את נקודת הגבול שעוד מעט תופיעה. אל תפרוץ אותה. רק זהה אותה, תהייה איתה. תן לה חיוך פנימי קטן ודע שראית סגול."
    תודה!

    עמלמול-
    מתנה גדולה מאוד הענקת לי בתגובתך. הרבה מעבר למילים הכתובות. אני מודה לך על כך מאוד!

  3. אין מישהו בעולם שיגיד לך שאתה לא רואה סגול. אפילו אם הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו היה עושה לך את מבחן הצבעים. אתה רואה מה שאתה רוצה לראות. מה שאתה מייחל לראות.

    בעוד שאתה משתעשע אם אותן דמויות שעושות לך מבחני צבעים ושואלות את אותן שאלות קבועות, משהו אחר קורה שם. אתה בליבו של דפוס התנהגות. שלך. הוא בסרט, ואתה בדפוס. אתה כבר מת משיעמום מהדפוס הזה, ובכל זאת חוזר אילו שוב ושוב.
    בוא נתייחס למקרה הזה מעכשיו אחרת: שיחה כזו תהווה עבורך סוג של תמרור. משהו כמו "גבול לפניך". מישהו או משהו מאותת לך שבדרך שבה אתה הולך עכשיו יש גבול מנטלי ברור. אתה נמצא, או בקרוב תהייה במקום שבו אתה מחשיב עצמך כמוגבל, חסום, לא כשיר, עיוור, טמבל, חסר אונים או פחדן. תיכנס למצב התבוננות. תנסה לזהות את נקודת הגבול שעוד מעט תופיעה. אל תפרוץ אותה. רק זהה אותה, תהייה איתה. תן לה חיוך פנימי קטן ודע שראית סגול.

  4. ימנים, שמאלנים, יפי נפש, מכוערי נפש, מפגינים בעד, מפגינים נגד… – בואו נסכים כולנו כי לכל אחד מאיתנו דעה, לכל אחד מאיתנו תפיסת עולם וראייה אחרת של המציאות, אם במודע ואם לא. בואו נסכים כולנו כי איש מאיתנו אינו רואה הכל או מבין הכל. כל אחד מאיתנו מפספס פיסה בפאזל. בואו נסכים שרובנו המכריע (כך הייתי רוצה להאמין) רוצה שלום ומעוניין בשלום. בואו נסכים כולנו כי לכל אחד מאיתנו דרך אחרת להגיע לאותו שלום מיוחל. בואו נסכים שאף אחד מאיתנו לא צודק כי אין פה צודקים, רק מציאות איומה אחת שכולנו נקלענו אליה. כולנו באותה סירה. לכולנו גורל אחד משותף.
    פעם בארבע שנים (בד"כ פחות) הגורל שלנו מתייצב למשפט. במשפט הזה אנחנו השופטים. כל אחד ואחד מאיתנו. לכל אחד מאיתנו יש זכות לבחור את גזר דינו של גורלנו. המפתיע לגלות שפעם אחר פעם, שופטים רבים מעדיפים לא להגיע למשפט. בערך מחצית האוכלוסיה!!! הם ימצאו המון תירוצים ויתנו המון הסברים מדוע הם לא שמים פתק בקלפי. "אין לי למי להצביע, הפוליטיקאים מושחטים, זה ממילא לא יעזור, וכו' וכו'…" הם לא מבינים שביום הספציפי הזה ניתן להם הכוח הכי גדול, הכי חזק והכי משמעותי לעשות את השינוי ולממש את כל הדברים שהם צועקים בצמתים, בהפגנות, בשלטים. הם לא מבינים שאי-ההצבעה שלהם היא גם הצבעה! בזה שהם לא מצביעים, הם בעצם מחזקים את הצד השני!!! מי שמצביע באמת משפיע, אבל מה שאנשים לא מבינים הוא שגם מי שאינו מצביע משפיע!!! במקות לצעוק, במקום להפגין, במקום להעמיק עוד יותר את תחושת הפילוג בעם ובמקום לבזבז כ"כ הרבה אנרגיה, כל שנדרש מהם הוא לצעוד 50 מטר ולהכניס לתוך קופסא מעטפה עם פתק. זה הכל. כל כך פשוט ועדיין 50% מאיתנו לא טורחים לעשות זאת!!!
    זכות הבחירה ניתנה לנו! ולא רק בידי אלוהים, גם בידי החוק! הגורל המשותף שלנו נמצא בידיים שלנו.
    בקרוב בחירות. בקרוב הגורל של כולנו הולך שוב למשפט. בואו נסכים כולנו שבבחירות הקרובות, נפסיק לדבר, נפסיק להפגין, נפסיק לחפש תירוצים והסברים ופשוט נלך ל-ה-צ-ב-י-ע !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    כל אחד על פי אמונתו, כל אחד על פי השקפתו. העיקר שנלך לצביע! כולנו!!!!!!!!!!!!!!!!!

  5. אתם יודעים שחשבתי על זה שמזל שהאתר הזה כתוב בעברית…..
    ואתם יודעים למה ????
    כי אם היתי כותב באנגלית (או בכול שפה של יפי-נפש אחרים) שאת "הצבע אדום" אפשר לשמוע…. בטח היו חושבים שאני פסיכי !
    ואם היתי אומר ש: מי שיש לו "חרשות חלקית" ולא מסוגל לשמוע את הצבע אדום עלול לשלם על כך בחיין – בטח גם היו מכניסים אותי לאישפוז …..
    ואוו, איזה מזל !!!

  6. לעצום עיניים – כשכבר אי אפשר לראות – ועל מנת שלא נהפוך עוורים ואטומים למה שמרצד מולינו בדיווחים מבתי החולים של עזה
    כל הנקודות המרצדות על המסכים , מספרים צבעוניים מספרי הפצועים וההרוגים המסתירים סגול וכחול ואדום גדול – מסתירים מאות ואלפי סיפורים יפים יותר ופחות של אנשים שלא ילדו יותר של ילדים שלא יגדלו של נשים שלא יהרו יאהבו ילמדו סיפורים שנקטעו או סיפורים שאימת המחלחמה מעלימה בהם את הפשטות את המחוות והאירועים הקטנים העושים את האדם אנושי ואינדבידואלי כל כך , נשמרת תודעת הקולקטיב האלים האומלל הקורבני התלייני.
    ואולי מאחורי כל זה מתסתתר אושר גדול זריחה מזרח תיכונית יפיפיה בה כולנו נפער עיניים ונראה את שלל צבעי הקשת- את הקשת– כמה עצוב- אלוהים הבטיח לא עוד מבול וכסימן נתו את הקשת – ומה שלא הבטיח- ולא גילה כמה עוד סבל יביא האדם על עצמו , אבל זה בידינו , משימתינו – להביא את הקשת – לא מהשמיים לא מאלוהים אלא מהאדמה- מאהבתינו את האנושי באשר הוא לברוא את הקשת כהמשך וכמענה לבריאה האלוהית – האלוהי, כך שמעתי היום חלש כל כך והוא אמור לעורר את רחמינו כדי שרחמינו יתעוררו עליו , על עצמינו , איכות זו , כמו הקשת היא העבודה של בני האדם , אלוהים מחכה
    ואנחנו צריכים להפסיק לחכות לו כי הוא נתן לנו את התפקיד ואנחנו הכושלים בו כל כך – צריכים להתעורר לעבודה הזו , להביא את השמש לתוך האדמה שהקשת תהפוך מעגל שלם וזוהר – דמינו ואז העולם הנעלם יתגלה וישיר
    מי בא מחר לצומת קרע?

  7. סוף סוף הצטרפתי למעגל קוראי הטור המפורסם שלך, ואכן אפשר להבין למה אנשים מתמידים לקרוא ולא לפספס אף טור. תאכלו ביצים- תהיו טייסים, סיפור מעולה, סיפור קטן שפותח עיניים גדולות… מה זה סובייקטיבי? מה זה אובייקטיבי? מי קובע מה בעולם? שאלות גדולות… סיפור חזק. כיף לי שאתה בחיים שלי. תודה גדולה. מורן.

  8. הי נורית
    כפי שידוע לי נשים אינם "חולות" בעיוורון צבעים. הן רק נושאות את הגן. סבא שלנו היה עיוור צבעים כבד (לא הבחין בין כחול לאדום!!!). אנחנו ירשנו את הגן דרך אמנו. היא עצמה אינה עיוורת צבעים.
    וכן, זה שנשים אינם לוקות בעיוורן צבעים באמת מעניין מאוד 🙂

    מאיה –
    נראה לי שאת צודקת. לפעמים אנחנו חייבים לעצום עיניים ולו בכדי לשמור על השפיות. השאלה רק איפה הגבול. מתי עצימת העיניים הזו מפסיקה להחשב כ"שמירה על שפיות" והופכת פשוט לאדישות, לאטימות או לחוסר מודעות? שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו…

    דניאלה ואדווה –
    תודה לכן!

  9. הי אייל, בוקר טוב
    קראתי ונהנתי, מסביבי רבים עוורי צבעים, ואני מייד מעבירה להם הלאה…
    עוורון צבעים עובר מסבא , דרך בת, לבנים… לידיעתכם, לכן יש בנות עוורות צבעים אבל זה נדיר- נראה לי שזה אומר משהו? לא?

  10. שלומי-
    מבחינתי לפחות, ההנחה שלך נכונה מאוד. אבל מה לעשות שרבים אחרים מניחים אחרת… מאוד אחרת! גם להם יש תכלית. ראה טור 2… 🙂

    אודי באבא ראסטה!
    איזה כיף לראות אותך פה. תודה!
    כל אחד מתחבר לאלוהים אחרת. לא בכרח בדרך היהודית המסורתית (שגם לה מיליון זרמים ופירושים). שיווה, בודהה, אללה, קרישנה, ג'ה… בסופו של דבר god is one. כולנו מתכונים לאותו דבר, רק בדרכים אחרות, בשמות שונים. אגב, העיוורון האנושי של כולנו מתחיל בדיוק כאן. בצורך לתת פירוש לאלוהים. לקטלג אותו ולשייך אותו לזרם דתי ספציפי. אלוהים אוהב את כולנו! אלוהים אחד! תקרא לו איך שאתה רוצה. הוא אותו אחד. תמיד. אולי. נראה לי.

    יעלה –
    חזק מאוד! כמו תמיד. המשפט האחרון שלך מעביר צמרמורת בגוף.

    אלעד-
    תודה על הטיפ. שמעתי על זה, אך אינני מעוניין. בדיוק כמו שאינני מעוניין לשפץ את האף שלי או להזריק בוטוקס בקמטים של המצח. כל עוד לא נשקפת סכנת חיים או מצב בריאותי חמור, מעדיף לתת לטבע לעשות את שלו. אני מאמין שאין צירופי מיקרים בעולם. אני מאמין שגם לא סתם אני עיוור צבעים. רק חסר לי איזה ד"ר עם משקפיים מיוחדים ש"יתקן" את זה. ברמה הפילוסופית, מסקרן אותי מ-א-ו-ד להבין ולראות מה אחרים רואים. מי אמר שהמשקפיים המיוחדות האלה אכן יראו לי את ה"אמת". מהי ה"אמת"? הרי המשקפיים האלה הומצאו ע"י מדען שבעצמו רואה את העולם הזה אחרת. הוא עצמו לא יודע מה זו "אמת", אז למה בכלל למדוד את המשקפיים שלו? במילים אחרות, מה שאני מנסה להגיד הוא שבעולם הזה יש נכון להיום 7 טריליון זוגות משקפיים כאלה. כל אחד רואה את המציאות אחרת. אין ד"ר בעולם הזה ש"יתקן" את זה. אולי רק אלוהים. גם לא בטוח.

  11. איילו,
    מוכרחה להתוודות שאני הייתי איתך כבר בשיחה הזו. ובאמת נראה לי שהסקרנות היא אדירה לגבי מה כל אחד רואה. אני יודעת שמהשיחה שלי איתך יצאתי מבולבלת ולא מבינה בדיוק מה אתה רואה.. אבל בעצם גם אתה לא יודע מה אני רואה …אז אנחנו פיטים!!!
    נשמע לי מגניב מה שהאיש שלי אומר לגבי המשקפיים המיוחדות… אם זה באמת מסקרן אותך איך הצבע הסגול נראה.
    זה קצת מזכיר לי שכשהתריסים בבוקר טיפה פתוחים ונכנס האור הראשון (ואני בלי משקפיים…) אז מה שאני רואה פשוט מדהים, אי הבהירות והחדות של העין באור מתקבלת מקסים…קשה לי לתאר את זה ..אני יודעת איך כולם רואים כי אני שמה את המשקפיים אבל יודעת שלמי שאין את הבעיית ראייה לא יכול לראות את זה כמוני. (פה בעצם נגמרת ההסתכלות הפוזיטיבית לגבי חוסר הראייה ומשקפיים שלי, והייתי שמחה לראות כמו כולם).
    אז איש יקר, תודה על הדברים והסרטון ממש גרם לי רגע אחד להעמיד את עצמי במבחן…(קצת מצחיק כי ידעתי את התוצאה מראש…)
    נשיקות
    והכי חשוב- שכולם יחזרו הביתה בשלום. ושלא יהרגו סתם ילדים ונשים.

  12. איילו,
    אהבתי מאד את הטור הזה. יש בו משהו מעולם אחר לחלוטין.
    דרך אגב, אני בטוח שאני מהאנשים שינסו לחפור ולהבין מה אתה רואה במקום סגול.
    אבל בעקבות זה שאני מהאנשים הללו, הנה טיפ קטן….
    אם באמת אותך להבין את מהו הצבע הסגול אותו אלו שאינם עיוורי צבעים רואים (בהנחה שאנחנו רואים את אותו צבע סגול) שגם זה דיון פילוסופי לכשעצמו,
    אז דע לך שהיום ישנם משקפיים מיוחדות, בחלק מן מרפאות העיניים המובילות, המסוגלות "לתקן" את העיוורון, לפחות באופן זמני, בשביל שאנשים יוכלו לדעת איך נראה אותו הצבע שאינם רואים.
    אלעד

  13. טוב עיוורת צבעים אני לא אבל יש עניין עם הצבעים זה בטוח עד כמה אנחנו לא קוראים את הצבעים ואת מה שהם מיצגים ,גם הבחנו במספרים שהם עניין אחר ואין סופי לעסוק בו , העיוורון הוא ברכה וקללה – כל הקולנוע בנוי על עיוורון וראיה , הצילום הוא רצח הדימוי על מנת שיהיה אפשר לראות אותו זה קשור באופן שאנחנו מאומנים לזכור זה קשור בפרספציה , ההתאמנות בהשבת התמונה בהחיאת התמונה – הביוגראפית או התמונה שהאחר מביא היא חלק ממה שאני עוסקת ומענין אותי מאוד בהקשר של המפגש האנושי וכן בעבודה הביוגראפית ובקשריה לעבודת האדם היוצר. מה זה אומר שמישהו לא רואה סגול וקורא לסגול כחול .??
    אולימרוב ביצים לא רואים צבעים – אולי הטייס חיב באמת להיות עיוור בשביל שיוכל לעשות את מה שעושה ….

  14. היי אייל,

    קראתי עד היום את כל הקטעים בטור שלך והם נהיים בשבילי יותר ויותר מענינים ומרגשים מפעם לפעם… כמו מסע החיים עצמו אהבתי מאוד איך שאתה מציג את הדברים ומוביל את הקורא
    לנקודה או הבנה או ידיעה של משהוא כל אחד מנקודת המבט שלו~

    באופן אישי אני בנאדם שמאמין באלוקים אחרי שעברתי כמה חוויות ודרך מסוימת (שבמהלכה
    גם שנינו נפגשו) אני יודע באופן ברור שאין טוב בלי רע ושיש תכלית וסיבה להכל בחיים… ישנם גם דרכים להתחבר לאלוקים דרך דת מסוימת אצלי – יהדות), מוסיקה (אצלי – רגאיי), אומנות, כתיבה, אהבה, ובעצם כל מה שאנחנו עושים בחיים השאלה איך אנחנו מחברים אותם לאלוקים!

    ניפגש עוד פעם מתי שצריך
    מקווה שזה יקרה בקרוב… כל טוב!

  15. אייל הגיבור,

    הטור והסרטון ביחד מעלים את המחשבה שאולי, כל כך הרבה מאוד אנשים אינם יכולים לראות כל כך הרבה מאוד דברים (גם אם כל אחד מחמיץ רק פרט אחד קטן).
    אולי היכולת לראות את הכל הכל ביחד, כל הזמן, זה מה שמכונה 'הארה'.
    נראה שכדאי שכל אחד יקבל כעובדה את ההנחה, שישנם תמיד דברים שהוא לא מסוגל לראות את טיבם המוחלט עד הסוף ולכן מוטב שננסה להסתכל על הדברים, וגם לפעול, מתוך הלב…

    אגב, בדקה 1.40 הצלחתי לראות מספר רק אחרי שידור חוזר אחר שידור חוזר !

    חיבוקים

כתיבת תגובה

Close