השימושון

8 # דניאל יהל: אסתטיקה התייחסותית

ניקולא בוריו – אסתטיקה התייחסותית – מילון (חלק בלתי נפרד)

השבוע בחרתי לתרגם חלקים מתוך טקסט שפורסם בספר שיצא בצרפתית בשנת 1998, ותורגם לאנגלית בשנת 2002. הספר ששמו "Relational aesthetics" נכתב ע"י Nicolad bourriaud. (המילון נכתב לפי סדר אלף ביתי לטיני ולכן סדרם של הערכים).

אקדמיזם:
1. גישה שכוללת הצמדות לסימנים הלא-מתפקדים (ששבק בהם החיים) בחיינו ורדיית הערכים האסתטיים שלהם.
2. מילה נרדפת: פומפוזי, או בהשאלה :ניפוח (במובן של ניפוח שכל)

"ולמה שהוא לא יעשה משהו פומפוזי, אם זה משתלם לו? " (סמואל בקט)

אסתטיקה:
הרעיון שמפריד את בני האדם מבעלי החיים. (צחוק, שריפת המתים והתאבדות הם רק חלק מתחושת הבטן העמוקה שלי שהחיים הם צורה מובחנת של אסתטיקה וריטואלים).

אמנות:
1. מושג כללי שמתאר סדרה של אובייקטים שמוצגים כחלק מסיפור העל שידוע בתור תולדות האמנות.
2. כיום, המושג איבד מתוכנו, ואפשר להגדיר אמנות כ: פעילות שמערבת הפקה של יחסים בין בני אדם, ובין אלו לעולם בעזרתם של סימנים, צורות פעולות וחפצים.

אמן:
כשבנג'מין בולוק כתב על דור האמנים הקונספטואלים והמינימליסטים של שנות השישים, הוא הגדיר את האמן כ'מלומד-פילוסוף-בעל מיומנויות מלאכה', בשביל בולוק, הייתה זה שארית של האמן כ'מדיום- אישיות חיצונית שמשפיעה על העולם (ואינו חלק ממנו)', דמות שיוצגה על ידי אמנים כאיב קליין, לוסיו פונטנה וג'וזף בויס. ההתפתחויות האחרונות בעולם האמנות משנות אך במעט הגדרה בסיסית זו.
כיום, האמן הוא מפעיל של סימנים, ומפיק עולמות של צורות בכדי לייצר דו משמעויות.
יזם/פוליטיקאי/במאי.
התכונה הבולטת ביותר בקרב אמנים היא שהם מראים משהו. הפעולה של "להראות" מגדירה את האמן, בין אם תהיה הצגה ממש או רק סימון או ייעוד של דבר מסוים/יעד/פעולה, וכו…

מלאכותיות:
אמנות היא מרחב פיקטיבי מרוקן מהמלאכותי.
אין בכך שמץ של התנגשות במושג האותנטיות (שהוא בעצמו אבסורד בנוגע לאמנות), אלא, החלפה של ערכים כמו רציפות הגיונית (אפילו מזוייפת), בערך מדומיין של "עולם אמיתי". ההגדרה השקרית של עולם שהוא אמיתי, רציף, הגיוני, בוגד בהגדרה מקוצרת זו שבמיטבה נוגעת בכנות ובאופן בלתי אמצעי בלשון החצוייה של הגדרתה עצמה.

—————————————————————

אני חושב שהטקסט הנ"ל מאוד רלוונטי לענייניהם של תושבי האיזור, באופן כללי, כמו כן באופן ספציפי לגבי "דרך האמן", והחלטות "מי אמן ומי לא, ומי מפה ומי משם, מה זאת אמנות וכולי…" . אני חושב שיש גם בטקסט כמה הסברים לגבי הגישה שאני בוחר לנקוט בה ושמייצרת את העמדה שלי לגבי הפעולות אותן אני בוחר לעשות, ובנוסף, גם מספר תשובות לעניינים שעלו במהלך התגובות על הטורים הקודמים.

הראה עוד

6 thoughts on “8 # דניאל יהל: אסתטיקה התייחסותית”

  1. מי אמן ומי לא? בחיי, שאלה מגוחכת!

    את מי זה מעניין בכלל מי אמן ומי לא. מה ש"רלוונטי לתושבי האזור" כרגע, זה שאני תקועה כבר יומיים עם שתי כרוביות ענקיות ושני ברוקולי ענקיים שהביאה אשתו לשעבר של בעלי – ואין מקום לשים אותם במקרר. מי שבא ראשון לוקח.

    ערסית, בע"ה שתוך יום-יומיים לא נשמע ממך שום מילה!!! לפחות לאיזה שבועיים.
    ושתהיי עסוקה כבר ביצירה האולטימטיבית, שעליה לא נקבל טקסטים לעיון (בתקוה שדניאל יהל עוד לא יודע מי זה מישל אודן) ושיעורי בית, ממי שהוא כנראה האמן היחידי בפח"כ. וגם כנראה גאה בזה…

    אגב, יהל זה בקמץ או בסגול?

  2. הבאתי לך את הקונטרה פונקט של בורדייה כי אני רואה גם על פי טור הנוכחי שהיחס שלך לאמנות לוקה בתמימות מרחבית גם הפעם. כאילו אין תרבות ו ממסד, כאילו אין שדות כוח ושליטה כאילו אנחנו עוד בשנות החמישים (החיים לפני בורדייה , דרידה ופוקו)מחכים לאמנות , שתביא לבעלי ההון את האמנסיפציה….ואז מגיע בורדיה עם הכתבים של מרקס בקלמר :
    "עבור בורדייה האמנות אינה אלא שדה, אחד מני המוסדות החברתיים הרבים בהם מתארגן הידע. עבורו, האמנות אינה צופנת בחובה כל יסוד אוטופי, אלא מאופיינת כשדה אשר מכונן על ידי מניפולציות דכאניות מוסתרות היטב בורדייה גורס, בהשפעת העמדה המרקסיסטית כי המוסדות התרבותיים המובהקים כדוגמת הדת, המדע והאמנות, באשר הם מתיימרים לייצג תובנות וערכים אוניברסאליים, משרתים בפועל אינטרסים פרטיקולאריים-מעמדיים; הם ממלאים פונקציה אידאולוגית, הווה אומר, הם עשויים למסך את התודעה, לשקף את המציאות הכלכלית השוררת באורח מסולף. בניסוחו של מרקס, ביכולתם לעצב 'תודעה כוזבת' ביחס להוויה החברתית הקיימת."

    עכשיו אולי תבין למה כל כך מרגיזה ההתנשאות שלך מול הפריפריה , מול "תרבות המתנסים " וליקוק התחת האינטנסיבי שהוקרן בשידור חי ממוזאון הרצליה…..
    היום אי אפשר כבר לדבר על אמנות במנותק מהשדה הוא פועל …ומפליא אותי כמה אתה מנותק…
    (ואולי אני בכל זאת טועה והתכנים שלך הם כל כך אסקפיסטיים כי כך בחרת , לברוח מהשבי בו אתה מצוי כאמן צעיר)
    השכן שלי ממול : אביטל גבע כבש מלפפונים חמוצים יחד עם התלמידים שלו בשנות השיבעים(כאקט אמנותי , כמובן) …הסיעה בשנות התישעים את החממה שלו לונציה….אתה מבין….אין כבר חפש כזה היום…וגם לא גאונות מהסוג הפשוט…
    יש לעומת זאת את האמנים מרוטי השיער שיציגו למשל את זוועות החומה בשטחים בסינמטק ת"א בשעה שמורמי התחת יעברו עם כוס יין שרדונה (בציר המאה ה19)מול התמונות ויהמהמו.."הוממ..אני צריך אחת כזאת לפינת אוכל"..

כתיבת תגובה

Close