מאת: אייל עמית
עוד פעם גופות של ילדים שרופים. אבל הפעם לא של מישהו שאני מכיר. הפעם אלה גופות של ילדים פלסטינים ולא בעיתון או בטלווזיה, אלא אצלי על מסך המחשב. ולא סתם על מסך המחשב, אלא אצלי באתר! בעמוד הראשון! בדף הבית! על כל המסך! טור ארוך של תמונות – אבא מרים את גופת בנו, שלוש גופות של תינוקות חרוכים, ערמת ילדים שרופים… וברקע מוזיקת שאהידים מפחידה שעושה עור ברווז בכל הגוף.
טור 8 כבר היה מוכן. ניסיתי, באמת שניסיתי. כתבתי על נושא אחר לגמרי. התכוונתי כבר לפרסמו, אבל אז באו התמונות האלה. טור 8 המקורי יחכה לפעם אחרת!
זה קרה שלשום בבוקר. מתקשר אלי בבהלה לקוח גדול שלנו, מפיק חשוב מאוד ושואל אותי מה נסגר עם אתר החברה שלנו? אני שואל אותו על מה הוא מדבר. הוא אומר לי כנס! אני מקיש את הכתובת www.artlight.co.il וחושך בעיני. חושך באוזני. חושך באונה השמאלית של המוח! מבלי שידענו פרצו לנו לאתר. האקרים פלסטינים פרצו לשרת שלנו והתלבשו לנו על האתר. הם מחקו את כל הקבצים ובעמוד הבית פרסמו תמונה של שאהיד רעול פנים במדי צבא, דורך על דגל ישראל ומחזיק בידו בזוקה ורובה. מתחתיו הכותרת באנגלית: "אלה ילדים פלסטינים שנהרגו ע"י צה"ל. במה הם אשמים?" ומתחת לזה טור ארוך של תמונות מזוויעות. כדי להוסיף לאווירה, לא שכחו גם לשתול ברקע מוסיקת שאהידים מצמררת.
הלקוח המום. אני המום עוד יותר. אשכרה מסתכל על התמונות, בודק עשר פעמים את שורת הכתובת וקולט שזה אכן האתר שלנו! פרצו לנו לאתר! הביאו לנו בעקיצה! ירו עלינו גראד! תקעו לנו קסאם באים אמא של השרת!
אני מודה לו מאוד על העדכון ומנתק. העיניים שלי תקועות במסך. האצבעות שלי מתקתקות על הטלפון כמו חולה פרקינסון. אני בהלם מוחלט. ראשון אני מתקשר לפטריק, המתכנת של האתר. הוא עונה בצלצול העשירי. אני מדלג על ה-'בוקר טוב' ומספר לו ישר מה קרה. בקו השני אני כבר מחייג לעופר, מנהל חברת האירוח של האתר שלנו. הוא לא עונה. אני שולח לו SMS ואימייל בהול. בינתיים פטריק מרגיע, אומר שהוא מכיר את התופעה ומציע בינתיים להוריד את התמונות מהאתר. אני אומר לו סבבה ומתקשר לניר, מנהל החברה. גם הוא לא עונה. שמונה בבוקר. גני הילדים רק נפתחים. אין עם מי לדבר בשעות האלה. אני פתאום קולט שכל הזמן הזה מוסיקת השהידים מתנגנת לה ברקע וחופרת לי בראש. אני שולח את היד בקריזה ושולק את הפלאג של הרמקול. התמונות עדיין שם, עדיין קשות, עדיין מזוויעות, אבל לפחות בשקט. בדממה. בלי המוסיקה המטריפה, המכשפת הזו. פתאום בוב מארלי שר רגאי. זה הצלצול של הטלפון שלי. באוזניים אני שומע את ג'מייקה ובעיניים רואה את עזה. פטריק על הקו. הוא אומר לי שיש בעיה. אני שואל מה הבעיה והוא אומר שחסרים קבצים בגיבוי של האתר. אני דופק את הראש בקיר. ים של כסף, שבועות של סיעור מוחות, שבועות של תכנות ותיקון באגים רצים לי מול העיניים. אני לא מאמין שאנחנו הולכים לאכול את הסרט הזה שוב, אני לא מאמין שאנחנו אוכלים את הסרט הזה עכשיו! פטריק אומר שימשיך לבדוק מה אפשר עוד להציל ומנתק. עופר, מנהל חברת האירוח סוף סוף עונה לי. אני מספר לו מה קרה והוא אדיש מתמיד. הוא מספר לי שכבר ראה את הדברים האלה כמעט בכל ווריאציה אפשרית. הוא מספר לי שבדיוק אתמול הייתה כתבה בחדשות על קפה ארומה ושפרצו גם להם לאתר. אבל מה עם הקבצים שלנו? הלכו לנו הקבצים! אין לנו גיבוי! אני מתפלל לנס. עופר אדיש. הוא תמיד אדיש. גם אם הייתי מספר לו שקסאם אמיתי התפוצץ לי בסלון, זה לא היה מזיז לו את הגולה של העכבר. הוא עושה כמה הקלקות על המחשב ואז מספר לי שגם לו אין גיבוי. הוא זורק לי טיפ לסיום ואומר לי שרצוי להחליף סיסמא לשרת ומשחרר אותי לדרכי. שוב בוב מארלי. ניר, מנהל החברה מתקשר המום. הוא הספיק לראות את התמונות באתר לפני שפטריק הוריד אותם. אנחנו חושבים בקול רם מה אפשר לעשות ומתכננים את צעדנו. ניר מנתק ואני סורק את העמוד היחיד באתר "החדש" שלנו מעלה-מטה, מעלה-מטה ופתאום קולט בתחתיתו שההאקרים השאהידים השאירו את כתובות האימייל שלהם. אני מתלבט אם לשלוח להם מייל. אני מתלבט מה לכתוב? הדבר הראשון שעלה לי בראש זה איזה "fuck you!" עסיסי כזה. להוציא עליהם את כל העצבים שלי, לספר להם איזה נזק הם עשו לנו, אבל אז תפסתי את עצמי. על איזה נזק אני בעצם מדבר? על נזק כספי? על נזק תדמיתי? מול העיניים שלי תמונות של ילדים שרופים ואני הולך לספר להם על כמה ג'ובות שהלכו לנו? וגם אז, מה הטעם בכלל? הרי הם יודעים טוב מאוד מה הם עשו והרי לא משנה מה אכתוב להם, הם יבינו מזה שהם הצליחו, שהם ניצחו, שהם הצליחו להכעיס, שהקסאם שלהם פגע לנו בול בביצים. אז אח"כ חשבתי אולי דווקא לשלוח מילות שלום ופיוס. לנסות אולי לפתח דיאלוג, ערוץ ישיר עם המחבלים הוירטואלים האישיים שלי, ללא מתווכים, ללא פוליטיקאים וללא אנשי תקשורת. רק אני והם. כבר התחלתי לנסח מייל אבל אז שוב עצרתי. הגעתי לאותה מסקנה בדיוק. זה לא משנה מה אכתוב להם. הם רק יבינו מזה שהם הצליחו. הם רק יבינו שכדאי להם להמשיך לנסות להפיל עוד אתרים כמוני, כי זה עובד, כי יש התיחסות בצד השני.
בסופו של דבר, לא כתבתי להם כלום. אני רק שואל את עצמי עכשיו – האם כתיבת הטור הזה, האם עצם פרסומו כאן ברבים, גם היא נצחון להאקרים השאהידים?
אני רוצה להאמין שלא. אני רוצה להאמין שיצמח מזה טוב.
כל אתמול עבדנו על האתר. במשך יום שלם העלנו קבצים מחדש לשרת. הצלחנו לפחות להציל את גלרית התמונות שלנו. בינתיים, אין אתר. רק גלריה. גלריה של תמונות. תמונות יפות מאוד ובלי המוסיקה של השאהידים.
כמו בטור הקודם, גם הפעם בחרתי שלא לפרסם קטע מהספר. לא מרגיש לי נכון כרגע. אולי בשבוע הבא, אני מקווה. ואגב, אם עדיין לא עשיתם זאת ואם הדברים כאן לא מספיק ברורים – מומלץ לגבות את קבצי האתר שלכם. מאוד מומלץ! עכשיו!!!
רונית היי,
אני מבקה אלגרביה, אבל תרשי לי לשאול אותך, מה גרם לך לשאול? אשמח לשמוע
"שטאנץ אנושי הפועל ומגיב תמיד עפ”י אותן תבניות:
מתעורר קונפליקט
הקונפליקט מעלה את האגו
האגו יוצר סכסוך
הסכסוך מוביל למלחמה.
המלחמה גובה קורבנות.
הקורבנות מביאים אותנו לעצור ולחשוב
החשיבה מעלה ספק
הספק מעורר את המצפון
המצפון מורה לנו לעצור!
עכשיו, הגיע הזמן לשלום!
עד הקונפליקט הבא…"
חזק.
נכון.
מעציב מאוד.
אייל, שמחתי לקחת חלק בניסוי…
בין אם תכננת זאת או לא, הצלחת על בשרך להעביר כאן מסר חזק מאוד.
אשרך!
שאדיה, מאיפה את?
שלי שלום,
תאמיני לי שיש המון קולות כאלה והרוח הכללית הנושבת מחפשת שלווה ושלום אבל לפעמים כשבן אדם מרגיש חוסר צדק אז הרוח הופכת לטורנדו.
אז במקום להנעל על הרעיון שכול החברה חונכה לשנוא צריך לבדוק מה הפך את הרוח שלהם לטורנדו, אולי אפשר לתקן משהו ולמנוע מהטורנדו הזה להשתולל ולהרוס לכולם את החיים.
את שומעת את הקול שלי מפני שאני פניתי אליכם והשמעתי אותו, אבל האם ניסית את פעם לפנות למישהו ולשמוע ממנו, את תופתעי לטובה (:
בוקר טוב לכולם, פעם אחרונה לטור זה…
אייל כגן אני שולח לך חיבוק חם גם אם דעותינו עדיין חלוקות , זה טבעו של העולם. (גם אם אתה לא אוהב חיבוקים).
יעלה, את על הכיפאק, באמת, רק שהלינק שנתת לא מביא אותי לברגר משום מה. ניסיתי…
עמלמול, אין סתירה במה שכתבתי, מזמין אותך לקרוא שוב… פשטות היא שם המשחק!
אפרופו פשטות והדיון שנוצר פה, הנה ציטוט קטן שקשור לדרך בו אנו חווים את העולם
"החכם מתבונן בעולם
סומך על ראייתו הפנימית.
הוא מאפשר לדברים לבוא וללכת.
ליבו פתוח כמו השמיים."
(לאו צ'ה- ספר הטאו)
מכיוון שזה באמת לא הסגנון שלי לשלוח פרחים חום ואהבה דרך האינטרנט, למרות שיש לי בשפע לתת. אני רק מאחל ומקווה שהשיח הבא יהיה קצת יותר תרבותי ונעים ושלא יראה כמו איזה קרב סכינים הזוי וחסר כל תועלת.
שיהיה לכולכם המשך שבוע מעולה ובכיף…"נתראה" שבוע הבא
אלעד
מציאותית גלו, אני לא סופרת קולות, יפה מאוד שיש 4 תגובות מעליי קול כזה ( למרות שבבסיסו הוא לא שונה משאר הקולות או מהרוח הכללית הנושבת) ואיפה שאר הקולות?
שלי יקרה, ההוכחה כי יש עוד קולות (הרי לא ייתכן שאין עוד) מונחת כאן שתי תגובות לפנייך. המחשבה כי לציבור אנשים בני אותו לאום/ דת/ מיקום גיאוגרפי יש רק קול אחד ודעה אחת ודרך אחת – היא מפחידה ובעיקר, לא מציאותית.
92 תגובות ססגוניות, יפהפיות, מגוונות, חופשיות- כל אחד ואחת כותב, חושב, מתבטא כראות עיניו, כפרוש מחשבותיו.
אצל החברה שאיתה אנחנו רוצים לדבר אין את הגוון הזה , ואין מנעד לקול שלה- יש רק מחשבה אחת, רק דיבור אחד, רק דרך אחת שאפשר להתנהג בה והיא דרך שמלמדת לשנוא, להאבק.
אי אפשר להתעלם מהפער הזה.
אמן.
יאיר שלום,
גם לי יש כמה דברים לגיד לך:
לאורך כל ההסטוריה הכיבוש התלווה בהתנגדות והתייחסו אליה כדבר לגטימי לחלוטין,אבל במקרה הזה יש קונפליקט רציני ומבלבל מאוד, ההתנגדות הפכה לטרור בעיני המערב ואיבדה את הלגיטמציה שלה בגלל השתייכותה לאנשים ארגונים מוסלמים ובעיני העולם איסלם=טרור, וזה נתן נקודת זכות וערפול התמונה של הכובש. מה שעלול לאפשר לו לעשות כמה טעויות חמורות בהעדר בקורת ונתינת תמיכה.
ובקשר לגידולי פרחים, אני במקרה יודעת שהמון אבל המון כסף בעזה מושקע בגידול ירקות ולא רק בתעשיית הנשק העלוב הזה ותאמין לי ש90% מאנשים עסוקים 24 שעות באיך להביא כסף ולחיות בכבוד ולא באיך להרוג אותך . אני לא יודעת אם היית פעם בעזה(אני לא) אבל סיפרו לי אנשים שהיו שיש שמה אנשים מאוד נחמדים שעובדים על סביב השעון כדי לשפר את החיים שלהם.
אני אמרתי שהם כלואים בביתם ולא התכוונתי לניתוק עם ישראל אלא עם שאר העולם או לפחות שאר פלסטינה, הרי אתה יודע שאנשים מעזה לא יכולים לצאת ממנה לשווווווווווווווווווווום מקום ללא האישור של ישראל , השנה אנשים רצו לעלות לרגל לסעודיה דרך מצריים וגם השנה לא נתנו להם, למה? כי ישראל לא אישרה למצריים להכניס אותם. וזאת זכות בסיסית בזכויות האדם: החופש בדת!!!!!!!!!
לא ביקשתי לתת להם להכנס לבית שלך יאיר ולא נראה לי שהם רוצים את זה, אני מבקשת לא להכליל ולהכניס את כולם לתחת הכתובת "אויב" כי זה מה שיגרור אותנו למבוך שדיברתי עליו קודם.
אני מצטטת קטע מתוך הספר " הנביא" של ג'ובראן חליל ג'ובראן, מומלץ מאוד בתרגום נועה זאלוד-אופיר והוצאת מודן:
האהבה אינה אדון ואין לה אדונים, היא לעצמה קיימת.
כאשר אוהב אתה, אל תאמר – אלוהים בלבי
אמר – אני בלב האלוהים
לא אתה תכוון את דרכי האהבה
אלא היא, אם תמצאך ראוי, תכוון דרכיך.
אני מאחלת לעצמי לך לכולנו שנהיה ראויים לאהבה שתבוא ושתכוון את דרכינו.
לילה טוב.
תמונה "קטנה" עם תובנה ענקית
הנה >>
אני מאיצה בכם שוב, עכשיו חזרתי משיטוט בתחנות הזרות אללה יוסתור מה מתגלה בעזה..וזאת רק ההתחלה אל תחשו.
"בסופו של דבר, לא כתבתי להם כלום. אני רק שואל את עצמי עכשיו – האם כתיבת הטור הזה, האם עצם פרסומו כאן ברבים, גם היא נצחון להאקרים השאהידים?
אני רוצה להאמין שלא. אני רוצה להאמין שיצמח מזה טוב"
שנייה לפני שרונית לוחצת קליק על העכבר ושולחת את טור 8 לחשכת העמוד השני של מושבה חופשית, אני מסתכל על המיקרו קוסמוס הקטן שיצרנו כאן כולנו בטור, אם במודע ואם לא, ומנסה לעשות הקבלה בין מה שקרה כאן לבין מה שקורה שם בחוץ. ולא רק בארץ ישראל, בכלל, בעולם כולו.
הטבע האנושי פועל תמיד עפ"י אותן תבניות. מגיב עפ"י אותן תבניות… ואפילו מנתח ומסיק מסקנות (כמוני עכשיו) עפ"י אותן תבניות בדיוק. שוב ושוב. שוב ושוב. כבר אלפי שנים, רק בווריאציות שונות.
מערכת ההפעלה, ה"ווינדוס" שכולנו מתוכנתים על פיו, היא הפלטפורמה שלנו. על הווינדוס הזה בדיוק יושבים מליארדים של תוכנות אחרות שיוצרות את השוני ואת היחודיות של כל אחד מאיתנו (במראה, בשפה, בסגנון, בטעם ובריח). לכל אחד מאיתנו יש סקייפ, מסנג'ר, חבילת אופיס, ועוד מליאר תוכנות אחרות על "המחשב" שלנו. אם נסיר רגע את כל אותן תוכנות ונשאיר רק את מערכת ההפעלה העירומה, ממש כמו מחשב חדש שמתקינים עליו ווינדוס, ממש כמו תינוק היוצא מרחם אימו, נגלה שכולנו אותו דבר בדיוק. אותה פיסת סיליקון. אותם קודים של תוכנה. כולנו אותו שטאנץ בדיוק. שטאנץ שקוראים לו אדם. שטאנץ אנושי הפועל ומגיב תמיד עפ"י אותן תבניות.
מתעורר קונפליקט
הקונפליקט מעלה את האגו
האגו יוצר סכסוך
הסכסוך מוביל למלחמה.
המלחמה גובה קורבנות.
הקורבנות מביאים אותנו לעצור ולחשוב
החשיבה מעלה ספק
הספק מעורר את המצפון
המצפון מורה לנו לעצור!
עכשיו, הגיע הזמן לשלום!
עד הקונפליקט הבא…
כמובן שהניתוח הזה פשטני ושיטחי מאוד ובין כל סעיף וסעיף תמצאו עוד אלף תבניות אחרות. אבל בגדול, בהכללה, זאת בד"כ התמונה. זוהי התבנית האנושית משחר הבריאה. זוהי מערכת ההפעלה שלנו. (ולפני שליפת הציפורניים, אדגיש ואומר כי אולי אני טועה. כך אני רואה את הדברים)
שמח מאוד שהצלחנו סוף סוף לעצור ולבקש את השלום כאן בטור. אני בפנים! מחבק ומנשק אפילו את בובות הוודו של עמלמול. מעשן ממקטורת השלום של כגן, מערבב כפית סוכר בקפה של יעלה ויוצא בריקוד בטן (עגול) עם גלו.
עכשיו, אני שואל את עצמי – האם נצליח גם לעצור את המלחמה שם בחוץ ולבקש סוף סוף את השלום באזורנו?
הלוואי.
ותודה לכולכם על שהשתתפתם בניסוי. שמח להודיע שהמחקר הצליח. הפאציינט מת… ללכת לישון 🙂
לילה טוב.
צאו כולכם מאחורי המחשבים אתם שם המסכימים המלעיזים המתלוננים המפחדים התומכים ומתנגדים כולכם אנשים טובים תכתבו משהו אל תהיו אילמים , כתבו משהו לא לסמס שלי ולא למיל כאן קבל עם ועדה שנשמע את הקולות שניתן לשמש על שלל גווניה להיות להראות להשמע אל תהיו שותקים יש לנו רגע לפני שמגיעים הסיפורים לפני שהחילים חוזרים לפני שהתמונות יגיעו לפני שההתפכחות תכה בכולנו ונאמר איך שתקנו , דברו , בעילגות בהתיפיפות בגמגום בהתחכמות באהבה רבה בפחד גדול בעיפות החומר ומיאוס גדול תגידו משהו אל תשתקו
קולינו נשמע ,ומה שנגיד היום הם הזרעים של העתיד שאנו בוראים לעצמינו במו חלומותינו ואם נשתוק יזרעו זרעים אחרים של קונפורמיזם וכולנו נצעד כמו ברגר אל האפלה
צאו לאור העולם חשפו את הפצעים את הפגמים ונחליט שכל אמירה ראויה במיוחד אם היא עוסקת במה קורה לנו באישי , באמת בימים האלה , אולי התעלמות אולי אדישות אולי לדבר את האלם והשיתוק מול אי הוודעות מה נכון מי צודק ואם יש כאלה בכלל , אולי אנחנו רק דואגים לשמור על הילדים מפני החדירה של הקולות האלימים אולי אנחנו נושאים תפילה אולי מדליקים נר, כתבו שתפו , שלא נרגיש לבד כל אחד יחדי בודד ,אם אנחנו לא יוצאים לרחובות בואו נצא בסייבר , זה מגיע רחוק. זאת הקשת שמתוך האדמה מתוך עצמינו יאללה נו!
יעלה, ששמה לנו את האמת שקשה לנו בפנים ומכניסה אותנו למידה הנכונה שלנו, אני שמחה(אם אפשר) שאת לא מקבלת את ההצעה לקצר, להצטנע??, שלחי לנו הכל..
אייל ואייל, תפגשו כבר, אני זוכרת את ההזמנה הקודמת והיתה היענות מהצד השני, אז קדימה.
הנה ברגר ….
נו טוב, כולנו מקריבים משהו למען השלום.
מזכירה לך שאתה שונא חיבוקים.
לאייל עמית כבר הצעתי לעשן את מקטרת השלום.
עד שאני לא מקבל חיבוק מאליה, תמר, אלעד, ניב ניב, ושאר חברי להקת המעודדות אני לא קובר את גרזן המלחמה שלי.
מסקנותיי מן הדיון:
1. ה"מצב" מוציא מכל אחד מאיתנו רמה מסוימת של תוקפנות. ככה זה, יש מלחמה מלחיצה ואיומה ומתישה, והאלימות נמצאת באוויר וחודרת אלינו, טולרנטיים ושוחרי שלום ככל שנהיה. אני למשל, אדם ידוע בסבלנותו, התפוצצתי השבוע בגדול על איקיאה. אני לא רוצה לייגע אתכם בפרטים או לחזור ולהתעצבן, אבל אני נשבעת כאן קבל עם שבחיים בחיים אני לא קונה שם רהיטים יותר. ובין לבין יצאה ממני תוקפנות מטורפת (מוצדקת או לא) על אנשי השירות המבולבלים. שיתפתי חבר קרוב, פציפיסט ידוע גם הוא, והוא גילה לי שכבר שבוע שהוא מנהל קרב מילולי במייל עם איזה איש תקשורת. יש תוקפנות? שאלתי. יש, הוא הודה.
2. אז אני אומרת, יאללה מספיק. האנרגיה הזו שעפה כאן מכיוון לכיוון באמת מזיקה. כבר מזמן הדיון ירד מתחת לחגורה ולא הצטופפנו כאן לשם מלחמת אחים, אלא להיפך. אז יצאנו קצת אחד על השני, ועכשיו אני אומרת שדי.
אייל יקר,
שולחת לך חיבוק ענק! חיבוק שאולי יצליח להגן עליך מכל הג'יפה שעפה פה מעלינו….אף על פי שנראה לי שאתה יודע להגן על עצמך יפה מאד.
"כדי לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון – עליך לשתוק רוב הזמן"
אוסקר ויילד
ניסיתי לשתוק לגמרי, אבל הייתי חייבת……
אני מנסה להבין אלעד איך "תפסיקי להתפלצן ולהתפלפל.." מסתדר עם "לא מנסה לתקן אותך.."??? זה סוג של לוגיקה חדשנית או שסתם אתה סותר את עצמך?
שמח שנגעתי . לא התכוונתי להתריס, לפגוע או לעקוץ. רק להראות לכם איך ניראות התגובות שלכם דרך הראי. הן ניראות בערך כמו זו שלי.
לא אהבתם? עכשיו תבינו למה גם אחרים לא אוהבים את הסגנון הזה.
אנשים מפחדים להגיב לדברים שכתובים בשפה גבוהה ואגרסיבית, ראו כמה תגובות היו למה שכתבתם. אני דווקא מסתדר עם זה בכיף וזה אפילו מעלה חיוך על שפתיי.
אני אקיים בכיף דיון משכיל, אמיתי וכואב על המצב העגום הזה שבו היינו ועדיין, אבל לא על עיניינים אישיים. שם אני פורש כי זה בדיוק לא העיניין, ואני בטוח שתסכימו עימי!!
יעלה, לא מנסה לתקן אותך או אף אחד, כל אחד מתמודד עם מי שהוא ומה שהוא מייצר.
חלומות זה השם השני שלי, אבל יש גם מציאות.
בלי קשר את ברגר אני לא מכיר, אבל לא מתבייש ותמיד מוכן ללמוד.
אייל- המקבילה הסינית לפתגם שנתת היא "דע את עצמך ודע את אויבך וגם במאה קרבות לא תובס".
מבחינתי אפשר לחזור לעיקר ולהפסיק עם הזיוני שכל האלה.
לילה טוב
אלעד , תמר ועוד כמה..הייתי מעדיפה שתתיחסו ענינית לתכנים האמיתים של מה שכתבתי ולא תנסו לטפל או לתקן אותי , רבים וטובים ניסו ותודה לאל לא הצליחו , נעצרנו רגע לפני ניתוח ניתוק אונות המוח , בינוניות מעולם לא היתה הסטייל שלי ולא ממקום של התנשאות או יהירות אלא מתוך כבוד לאנושי גם אם הוא דייגת , אני קטונתי יקירי ,,יש חכמים ממני במיוחד אותה דייגת – אבל עדיין ,זה עדיף בעיני על הטפות מוסר כשהמוסר עוסק באגו של מישהו ולא במתים, בלוחמים בכאב בעולם שצריך להשתנות , סליחה שאני מאמינה וחולמת כנראה שאין לזה מקום אצל חלקכם – מעניין שאותם "חלקכם" הם אילו המגיבים ועל הטפל…על סגנון על אורך הטכסט ועל השפה שלי…ולא על המהות עליה כתבתי …יפה שהתחלתם אתה ועוד כמה לעצב לי את הזאנר ..
אם הייתה מתעמת איתי על דעותי או על מחשבותי שבטאתי בתגובותי , ניחא
לא את חכמתי אני מנסה לבטא אלא את כאבי , אם זה פלצני ומתפלפל בעינך ,צר לי , אני חכמולוגית שכמוני מאוד משתדלת לא לשפוט את כאבו או רגשותיו של האחר אלא אם הוא חושב שרגשותיו יש להם עדיפות עליונה המכתיבה פעילות כוחנית… ואני גם בטח מועדת ….
ואם היתי חכמה באמת לא היתי משחיתה זמני בתגובות מסוג זה אלא באמת מנסה להבין קצת יותר טוב מה קורה בארץ הזו ובין בני האדם…
בעניין ויקפדיה ,אתה מנסה לעקוץ אותי על מה בדיוק על איזה נקודה לחצתי לך ??? דווקא לך? מילא אם הייתי מביאה ציטוט מבודריאר הידגר וטגנשטיין או ברגר – ואני עוד עלולה לעשות את זה , במיוחד ברגר , מכיר?, אתה עוקץ אותי , מגן על מי שמבקש דיוק מאחרים אבל לא בודק את המושגים בהם הוא משתמש
הנשק שאתה(במובן הכולל , לא אתה אישיית כמובן ) מפנה אל האחר מסתובב בסוף אליך – ראה מקרה עזה וראה מה קורה כאן , על מה באמת מגיבים ,על עניני אגו ניסוחים וחוסר סיפוק איננטרנטי… יאללה באמשכך , דוקא לא צריך להיות חכם גדול..
ו"צנעה" בדקתי בויקי קויקי.. מבחינתי זו עיר בתימן…
היתי מתחכמת איתך עוד ונותנת לך את העבודה ההשואתית בין ציניות הומור ומקאבריות אבל זה היה בוודאי מעצבן אותך
אני מעדיפה עם כל ההסחפות והטרחה בכלל לענות…וזה מתוך כבוד, תאמין לי או לא , מעדיפה לחשוב ולעסוק במהות של מה שקורה כאן , אבל מה שמשתקף פה בתגובות הוא חמור לא פחות
קריאה שטחית , פעולה מהאגו , זעם על הדברים השוליים, אי ראית העיקר
כקהילה גם אם היא בחלקה וירטואלית אנחנו מפשלים בגדול , אגב אני טפשה גדולה ואפילו לא פקחית כי אחרת היתי שותקת – כמו שודאי מוכר לך הביטוי סיג לחכמה שתיקה..
אבל.. כפי שאני רק יכולה לצטט את עצמי בתקופה כזו אני משלשלת מילים כי אני פחדנית , כמו שאמרת , לא נסעתי לעזה ובמו ידי החשופות גררתי את החילים החוצה ,את הפצועים לבתי חולים, לא החזקתי גוויות ילדים ולא נגבתי דמעות לא יהודיות ולא פלסטיניות , ולא עמדתי שותקת וחשופה מול הטילים של כווולם. פח ד נית !!!
תודה אלעד. "מכל מלמדי השכלתי" (בן זומא). וכפועל יוצא מכך כל שנותר לי לומר זה "והמשכיל בעת ההיא יידום"(אבן עזרא).
תמר ,בעניין בובות הוודו הרשי לי לצטט את טימון " פומבה ,סארקאזם זה סינית בשבילך.."
שלום יעלה ואייל כגן,
אני קורא את הטור באופן קבוע, נהנה מהכתיבה ולא פחות מהשיח שנוצר בעקבותיה,
אולם הפעם הצחקתם אותי… הדיון שהתפתח אצלכם הוא אישי. לא ציבורי, לא פוליטי ולא" בטיח" ( תרגום מערבית עבור יעלה- אבטיח) או שאולי תרצי לתת לי גם ציטוט מאעפן מויקיפדיה בשביל לצאת חכמה יותר? הא?
יעלה, לך יש לי לומר כמה דברים:
1. תפסיקי להתפלצן ולהתפלפל בניסחוים יפים. ככה כותב אדם שלא רוצה בכלל להכנס לדיון אמיתי, אלא מישהי שמפחדת. הקטנת מישהו אחר לא הופכת אותך לצודקת או חזקה יותר, להיפך.. אם את כזאת חכמה כמו שאת מנסה לבטא בכתיבה שלך, אז את אמורה להבין את זה לבד!!
2. אני רואה שציניות היא דפוס אופי חזק אצלך… גם זה מגננה יקירתי!!
3. אם את מעדיפה דיון ענייני, גם אם הוא כואב וקשה, welcome, אני איתך. אבל כנראה שאת לא. ("באופן ”אישי“ היתי מעדיפה תגובות עניניות או יותר נכון דיון. אבל אני שותה עם מעט סוכר בקפה קבלנים – מה לעשות …").
4. יעלה, בחרתי לכתוב לך בסגנון הזה במודע. דווקא לא מתאים לי (אייל כגן- זה היה עבורך), אבל אולי כדאי ששניכם פעם אחת תקבלו קצת קונטרה, כדי להכניס את שניכם לפרופורציות!!
5. אני במקרה, או שלא, כן מכיר את אייל. אני לא בא להיות חסידו או להגן עליו, אבל קצת לשים את הגבול שבין עיקר לטפל שהלך פה לאיבוד הפעם.
מאחל לשניכם שתמשיכו להתבטא באופן כנה ואמיתי כמו הפעם, רק עם קצת הרבה יותר צנעה.
ולך אייל (עמית)- ככה זה כשבוחרים לכתוב (יום עסל, יום בסל). אני איתך בשניהם בלי קשר לאף אחד, לכלום ולשום דבר.
חיבוק, אלעד
בדיוק חשתי שיש לכתוב פוסט בשם זה אתה ממש טלפתי
אני בפוסט -טראומה (הפרחים לשירי ג'ורנו).
גם אם יורצו לא יוכלו היות ושיגרנו את הטילים הוירטואליים שלנו בדיוק באותה דקה. את חושבת שהיו לוקחים אותנו להפציץ גם את עזה?
מצמרר הסינכרון הזה (זהו אחרון להיום. עד העונג הבא.).
איל אתה כותב במקביל אלי ויאשימו אותנו בתאום ענינים …מה עם הפוסט ר
אזהרה- הטכסט הבא עלול להיות ארוך מכפי יכולתך או מעייף או גרוע מכך , לא תואם את רוח הלוקל פטריתי (גלו הו הושמטה בכוונה תחילה) …
מצחיק לי מאוד- מן חיוך מריר 70% , באתר מושבה חופשית מגדיר זה או אחר את נימוסי הדיון… מה ראוי או לא ראוי , יש כמה עורכים לרגע שנוזפים בכותב על אורך הטכסט…
יש את שותי הקפה בבוקר עם הסגריה והפוסט החדש.. שכשנתקע להם בגרון הם קוראים פעמים את תגובתם לפני ששולחים ומתרים בנו – זאת ההתנהגות הנכונה והנאותה אחרת אתה נאשם בלינץ בכוונה תחילה
אז בקשה קטנטנה ..ואולי גדולה
1. לאלה שלפני שלוחצים "הגב" קוראים פעמים יש לבדוק במילון או בקלילות בויקיפדיה את פרוש המושגים בהם בחרתם בקפידה ואחריות להשתמש- ראי בהמשך – הערך – לינץ
2. אנחנו ,ראדיקלים חפשיים חברים נאמנים ומכורים של מושבה חופשית ואין לי מושג מי אילו האנחנו , הזה… נכתוב ונשתוק באופן מאוד חפשי ומי שמחפש תגבות קצרות בעברית "ציחה" ברחבי הסייבר יש אפשרויות רבות .
זה מזמן ואף פעם לא היה רק "הטור של איל עמית" , הבעלות על רצף התגובות , על מה כן ומה לא בטור הזה, על האדם שמשתף בחויות אישיות .והרוס מזה שלא כולם מתעלפים בהערצה (כן מחבבים )..
המקום הזה נגיש לכולנו ולעוד אלפים שמציצים בחייו הפרטיים ולא מגיבים
כשמשתפים "זרים" בענינים אישייים , הפרטי הופך מאוד ציבורי ואפילו פוליטי ואי אפשר להתבכיין על יחס כזה או אחר שמקבלים , הדיון כאן אינו על חייו האישייים של אייל עמית אלא מסכן ולא לזה התכוון, נתלה בפוסט שלו טרמפיסט — ושמו "המצב"..
אני לא מכירה את איל עמית האיש אני מכירה ישות אינטרנטית , ברמה האישית אבקש בראש כל תגובה סליחה מראש מכל אחד ואחת מכם וביחד עם זאת זה אישי רק כשזה אישי.
באופן "אישי" היתי מעדיפה תגובות עניניות או יותר נכון דיון. אבל אני שותה עם מעט סוכר בקפה קבלנים – מה לעשות …
לינץ'
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לינץ' (Lynching) הינו הוצאה להורג של אדם בידי המון, ללא משפט, כאשר איננו מאיים על חייהם ואין במעשה אקט של הגנה עצמית.
מקור השם לינץ' איננו ידוע בודאות, אולם ככל הנראה מקורו בשמו של ויליאם לינץ' מוירג'יניה שהורשה בשנת 1782 להעניש פושעים ללא הליך משפטי מוסדר. ייתכן שהמקור הוא משמו של צ'ארלס לינץ', אף הוא מוירג'יניה, שנהג להעניש ללא משפט פושעים ותומכי בריטים בתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
הבעיה העיקרית במעשה הלינץ' היא בנגיסה הבוטה בסמכות המדינה, בלקיחת החוק לידיים של האזרחים, שלא הוסמכו בידיה לשפוט,לגזור דינו של אדם ובוודאי לא לבצע את הוצאתו להורג.
בעיה נוספת היא בעצם המעשה שנעשה לרוב מתוך התלהמות המונית מבלי שימוש בכלי בקרה ושיפוט ראויים והוגנים, שגורם לכך שהחשוד מוענש, לפני שהוא יכול לטעון לחפותו במערכת של משפט הוגן, שבה גם היה זוכה לרוב לעונש אחר מאשר מוות.
מלבד זאת עלולים מעשי לינץ' הדדיים לצאת מכלל שליטה, ולהביא את המדינה למצב של אנרכיה. לעתים מעשי לינץ' נוגדים את האינטרס הציבורי, כמו למשל בטייסי אויב, שהמדינה יכולה להפיק מהם מידע שיועיל לה במלחמה.
רק תיקון אחד: המדינה לא בוערת ובטח ובטח שלא פרדס חנה כרכור. עזה בוערת. ועל כל זה נסב העניין : פרופרוציות.
אני שמח שסף הרגישות שלך גבוה, והתגובות צמררו אותך. אולי לא כולם הפכו להיות קהי רגש בימים אלו.
וואו איזה לינצ'…..
המדינה בוערת וגם פרדס חנה-כרכור. הטור הזה הצליח להקפיץ כמה פיוזים לכמה מאיתנו…. רק היום נכנסתי לטור,בדרך כלל אני קוראת אותו ביום רביעי בצהריים עם הקפה אבל הפעם לא יצא לי, והיום כשנכנסתי קראתי את הטור, נהניתי מהכתיבה של אייל. אבל כמו שכולכם יודעים חלק מהטור זה התגובות והפעם התגובות צמררו אותי והייתי חייבת להגיב. נראה לי שחלק מהאנשים פה שכחו שמאחורי הדברים דבר ראשון עומד בן אדם. ויש לו רגשות. משתף אותנו בדברים שעברו עליו, תחושות, מכניס אותנו לחייו הפרטיים וזה כנראה לחלק מאיתנו נותן לגיטימציה לחשוב שהוא יכול לפתוח את הפה ולחצות גבולות. אין ספק שיפה שידעת לבקש סליחה פה
"אני מתנצל אם דברי חרגו מהפרופורציה (ואני מדגיש שזה לא הסגנון שלי), ובטח אם נפגעת מהם, ויחד עם זאת מי שבוחר לכתוב או לגור מבית מזכוכית שייקח בחשבון שיש מי שזורק גם אבנים"
להגיד שזה לא הסגנון…COME ON אני כותבת דברים וקוראת אותם לפני שאני לוחצת על כפתור ה"להגיב" אתה לא???? נשמח אם בפעם הבאה כן. וגם אם משהו הפריע לך בכתיבה תדע לכתוב ולהגיב בלי לפגוע.
בובות וודו ועוד מה קורה כאן …. איזה נשמות טהורות.
איילי – אין מילים בפי, רק מה שנשאר לי לאחל לך ולכולנו הלך רוח, סבלנות וסובלנות אחד כלפי השני, תמשיך לכתוב ואנחנו נמשיך להגיב, ואיננשאללה לפני שנלחץ על ה"להגיב" ניקח נשימה עמוקה ונקרא שוב.
"מרגיש עכשיו פתאום זה משתנה
ממכות מלחמות כבר לא נהנה
פותר את כל הסכסוכים ביני לבין עצמי
ויודע שהשלום מתחיל ביני לבין אישתי"
זה קטע שההתקטשות פה הזכירה לי מהשיר של אברהם טל. אז באמת שהשלום יתחיל בקטן ויתפרס הלאה.
המון אהבה וחיבוקים איילי ותמשיך לרגש אותנו כל שבוע מחדש.
רק לשם הפרוטוקול: הדבריםש נאמרו בתגובה הקודמת נאמרו על ידי (ככה זה ששני אנשים חולקים מחשב אחד).
לנינו הנחמד, 2 הערות:
בעת בריאת העולם, כך מספר המדרש, ברא אלוהים את שני המאורות (השמש והירח) באותו גודל. לעומת זאת בתורה כתוב: המאור הגדול והמאור הקטן. במסכת חולין מבאר ר' שמעון בן פזי את הדברים: בא הירח לאלוהים ואמר לו :אפשר ושני מלכים יעשו שימוש בכתר אחד? אמר הקב"ה ללבנה :"לכי ומעטי את עצמך".
אז באותו עניין ובאנלוגיה אליך: אתה רוצה לצמצם, לך ומעט את עצמך.
ועדיין באותו עניין רק שהוא נוגע לכולנו: מחקר שמתפרסם באוניברסיטת ניימיכן בהולנד (ותודה לאירית גל מדה מרקר קפה), מלמד כי המוח שלנו מזהה חריגה מדעת הרוב כטעות. רוצה לומר, הפעולה של בני האדם כעדר היא טבעית.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=838360
מי שמעוניין להתנחם ולהתחמם בעדר (ואולי גם ללכת כמו צאן לטבח) שיבושם לו. כשלעצמי,אני אשמח תמיד לשמוע את הדיעה האינדיבידואליסטית, גם היא רחבה ולא מצומצמת. את זו שחושבת מחוץ לפרדיגמה.
"ואף על פי כן נוע תנוע" (גלילאו גליליי, עוד אחד שהתקשה לסתום את הפה ואמר את מה שהוא חושב למרות שכולם חשבו אחרת וגם כדי לסגור את המעגל, אתה יודע, שמש ירח, כדור הארץ).
לא חייבים לקרוא ימי שזה ארוך לו או מעייף לו, דלגו , סננו …תקראו ספרים.
"לכל מי שמלא כל כך בעצמו שלא רואה ממטר"
כך בדיוק חשתי בעודי קורא את התגובותיך יעלה. יותר מדי מילים. צמצמי.
שאדיה כמה טוב שקולך נשמע כאן. האומץ שלך להביא את הקול הזה והלוואי וכמוך נהיה כולנו מאמינים כל כך ברוח האדם. היכול לחשוב את מחשבותיו ולשנות את עצמו על מנת להביא את הטוב הזה להיות נוכח בחיינו , שנוכל להפרד ממה שלוחץ אותנו לעמדה הקוטבית הזו של כאילו אויבים.
נוכחותינו המשותפת ההולכת ומצטברת, הולכת וגוברת של סולידאריות , כפי שקרה בפולין כפי שקרה במזרח אירופה כפי שקורה פה – גרעין של אנשים מאמינים ואולי הוזים שאפשר אחרת
כי רק אם נאמין זה יקרה וכשזה יקרה זה ירוקן את המשטר , את הכוחנות , את האמונה האיומה שרק בכוח אפשר .. יש מי שחי עדיין במנטליות הזו , אנחנו , אני מקווה עושים את הדרך אל מעבר לזה., רק ההתחזקות מתוך המקום האנושי הפשוט שמחבר אותנו היא זו שתרוקן את הכוחנות הזו מתוכן והיא תקרוס לתוך עצמה כמו קליפה ריקה.
שהדת תחזור להיות ענינו הפרטי של אדם מול עצמו ואלוהיו ולא מכשיר שטני בידי המערב/ אסלם
החיבור הזה בין דת לכוח ושליטה , פוליטיקה , -אנחנו חייבים לסרב לזה. מי שדתי באמת , בעומק ליבו , וגם אם הוא קורה לעצמו חילוני, יודע שהדת אין לה שום קשר למה שקורה, אלא רק כשהיא מגויסת. ומי שעושה שימוש כזה , בצדקת המדינה , ההסטוריה, הדת , מעלים בפנינו אפשרות לעתיד, על העתיד צריך להסתכל מנקודת מבטו ..ומבחינתי תמיד הכובש אשם , גם באלימות של מתנגדיו.
בכל רע טמון פוטנציאל הטוב ולהפך, השאלה היא תמיד אתיזה מאמץ אנחנו עושים ואת מה מטפחים בתוכינו שיהיה רק טוב גם לך ולכל מי שנעלב , לכל מי שמרגיש שהובן שלא כראוי לכל מי שמלא כל כך בעצמו שלא רואה ממטר – ואולי כולנו או רובינו כאלה
שתהיה נחמה לפצועים למשפחות ההרוגים , שנשמת המתים "האשמים" והחפים תקבל את מידת הרחמים והחמלה שלא נהפוך שונאים שהכאב, לאחר הכעס, יעורר חמלה וצער שיעזרו לנו להבין שהצער הזה אין לו גבולות ואין בו שוני ומשם אולי נתחבר אחרי שהכוחות הדורסניים יסימו להוכיח שהם קיימים .
שבת שלום
שאדיה,
יש לי כל כך הרבה מה להגיד שאני צריך לעשות קצת סדר במחשבות, אבל רק לגבי הקסאמים:
כתבת שהקסאמים שהם זעקה של אנשים כלואים בתוך ביתם.
את זוכרת למה הם כלואים בתוך ביתם?
את זוכרת תהליך שנקרא בזמנו בשם המגוחך "התנתקות"?
בתהליך הזה מדינת ישראל פינתה את כל תושביה, חייליה ומתנחבליה מעזה, כדי שלא יוכלו אומות העולם הנאורות והמתיפיפות להגיד לי ולך מילה נוספת בעניין הזה.
קיווינו שיקרה מזה משהו טוב. כל כך קיווינו עד כדי שהבנק העולמי קנה את כל החממות של ההתנחלויות כדי להשאיר אותן שלמות על מנת שיספקו עבודה לעשרות אלפי פלסטינים שיוכלו לחיות ממשהו. החממות האלו ייצאו פרחים ושאר צמחים במליוני דולרים בשנה.
את יודעת מה קרה לחממות האלה?
הם הפכו לבסיסי חמאס.
איזה כיף היה אם היו לוקחים את דוגית ובונים על חורבותיה שיכון לזוגות צעירים עזתיים?
ואיזה יופי אם היו בונים על חורבות נצרים בתי אבות לזקני עזה שיוכלו לסיים את חייהם בכבוד?
ואולי דירות סטודנטים במגדלים של 50 קומות על חורבות אלי סיני?
אבל לא. בנו שם מחנות של החמאס.
את יודעת כמה כסף הושקע בעזה בשלוש השנים האחרונות מאז ההתנתקות?
המון.
את יודעת לאן הלך כל הכסף הזה?
התשובה ידועה לך וגם לי. הכסף לא הלך לחממות ולגידול פרחים. הכסף הלך לטרור.
הם עסוקים 24 על 7 באיך להרוג אותי. לא באיך לגדל פרחים או איך את ילדיהם, אלא באיך להרוג אותי.
אני בכלל לא נכנס כאן לשאלה אם צריך להרוג ילדים. ברור שלא.
אני בכלל לא נכנס כאן אם צריך לפוצץ מחסן טילי גראד גם אם (בכוונה תחילה) הוא ממוקם במרתף בית של משפחה חפה מפשע. (לצערי כן).
כל מה שרציתי לומר זה למה האנשים האלה כלואים בתוך ביתם ואני לא נותן להם להכנס אל תוך ביתי כאילו אנחנו בנורבגיה.
מי שרוצה לחיות איתי בשלום (במדינה משלו – פלסטינית), בכיף. אני לא צריך את מזרח ירושלים, (וספציפית אני גם לא ממש קשור לכותל אבל זה לפעם אחרת)
אבל לעומתו, מי שרוצה להשקיע את כל כספו בלקנות גראדים וסקאדים ולבנות פצצות ולבנות מעבדות ענק לייצור אצעי לחימה בתוך מוסדות אקדמיים ואז לבכות שאני לא נותן לו לצאת – מצטער. אתה לא יכול להכנס לכאן. אתה מסוכן לי ולילדים שלי ואם יש לך ילדים אז גם לילדים שלך.
ניבניב – חזק ואמץ ! אני מאוד מזדהה עם תגובותיך ושמח שהשקפות אלו מוצאות פה ביטוי בזכותך.
אני חייב להוסיף משהו בעניין של האלימות המזעזעת. לפעמים אני נדהם מהבורות של רבים מתושבי ארצנו (המגיבים כאן כמובן אינם כלולים בקבוצה זו..) בכל מה שקשור לטבע וההיסטוריה של המין האנושי ומלחמותיו. לגאוותנו זוהי בורות של תמימים ושוחרי שלום ולא של טיפשים לגמרי. עם זאת זו עדיין בורות.
מלחמות הן לא מצב נורמלי שבו אפשר ליישם את כל אותם ערכי החיים שמלווים אותנו ביומיום. בסופו של יום לחימה, המנצח הוא לא זה שהיה יותר הומני אלא זה שהיה יותר מטורף. כאשר האויב שלך מטווח במכוון (ואני מבקש לחזור ולהדגיש ולשנן – במכוון !!!) אזרחים במדינה שלך – אתה לא יכול להגן על אזרחיו. אתה תפסיד. אנחנו נפסיד. זה לא משנה אם אלה ילדים, נשים או זקנים. אני מצר על הריגתו של כל אדם. אבל בסופו של יום אם כוחותינו הלוחמים לא יוכלו לאפשר לעצמם את אותו חופש לפחות כמו שיש לאויב – הם יפסידו. ואנחנו נמות. להזכירכם אנחנו לא נלחמים פה מלחמת מותרות. אנחנו נלחמים על חיינו. אשלייה עצמית כאילו ניתן להידבר עם זה שרוצה לקום ולרצוח את העם היהודי תעלה לנו בחיינו ובחיי ילדינו.
הדבר ההומני באמת היחיד שאפשר לעשות במלחמה הוא לנסות ולסיים אותה מהר. אז בואו נעשה את זה ע"י חיסול שיטתי וחסר מגבלות של כל אנשי חמאס ברצועה.
ניצחון אמיתי על הפלסטינים אינו בר השגה. כמו גם שלום איתם בשנים הקרובות. הדבר היחיד שניתן לקוות לו הוא שקט שיושג באמצעות מאזן אימה. רק את שפת האיום אנחנו מבינים כאשר עומדת בפנינו האופציה לקחת מהאחר בשביל עצמנו.
ופה אנחנו חוזרים לתגובה שלך, ניבניב – האדם גם לוקח מהאחר בשביל עצמו, אלא אם המחיר והסיכון גבוהים מדי.
כאשר האויב יידע מראש מה המחיר של כל טיל וטיל, הירי ייפסק. ויכול להיות שניחשף לזוועות הרבה יותר גרועות עד שזה יקרה – אבל זאת הדרך היחידה שזה יקרה.
בהצלחה לעם ישראל !
"האלימות היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת"
אייזיק אסימוב
רב שיח על רוחניות ופוליטיקה בהנחיית רפיק
"פוליטיקה?! תעזבו אותי!", "זה לא מעניין אותי" "אני לא מצביע, בכל מקרה גם אין למי…"
האמנם הרוחניות אינה במציאות? האם אפשרי השילוב בין רוחניות לפוליטיקה, או שמדובר בתחומים סותרים שיש לשמור על הפרדה ביניהם? מה קורה כשמכניסים רוחניות למגרש הפוליטי, על מאבקי הכוח והתככים שבו? איזה מקום יש למעורבות פוליטית בהתפתחות רוחנית? הנכם מוזמנים לרב-שיח בהשתתפות פרופ' יעקב רז, ד"ר סטיבן פולדר, הרב אוהד אזרחי, ערן בן ימיני, אירי ישראלי רושין.
יום שלישי 20/1/09 בשעה 19:30 באכסניית בני דן בת"א. הפרטים המלאים כאן >>
ללוח הטרמפים של מושבה חופשית >>
חברים,
בן-אדם מתבאס שחבורה של הקרים פגעה לו בפרנסה, מתבאס שחודשים של עבודה ירדו לטמיון – ושמח לבשר שחלק ניצל, יש פה מי שמעז להגיד שלא צריך להתבכיין כי ילדים פלסטינאם מתים?!
מה הקשר?
זה נשמע לי כמו הקלישאה – תסיים את הארוחה כי יש ילדים רעבים בהודו!
אולי גם נוריד את האתר של "הארץ" כי יש ילדים שמתים מרעב וממלחמות שליטה באפריקה.
וספציפית לאיל כגן……
אם היתה עובד היטק שבימים אלה מפוטר כי "ההודים עולים פחות" בטח היתה מתמלא שמחתה מהעובדה שאתה מסייע להאכיל ילדים הודים רעבים – נכון?
…… ובהמשך למה שכתבתי קודם,
אנחנו כולנו אומה אחת. שמרוב פילצופים כנראה ששכחנו שאנו נלחמים על קיומנו כבר 2000 שנה (מאז שהרומאים זרקו אותנו מהארץ).
ואני שיך לאסכולה שמאמינה שהאדם, כמו כל יצור עלי אדמות חי במלחמת קיום – הלא היא החוק מספר אחד באבולוציה.
פעם זה היה טרביאלי – שבט אחד נלחם בשני על אזור מרעה. מי שניצח יגדל את ילדיו ברווחה ומי שהפסיד בורח והולך להלחם עם שבט אחר חלש יותר.
בסופו של דבר החלש ביותר נכחד – וזה נחשב השג אוולוצוני נהדר – המין האנושי נעשה חזק יותר.
החל מחרקים, זוחלים, הולכי על 4 והולכי על 2 – כולנו עסוקים רוב חיינו בלהילחם על קיומנו.
כל פיסת אדמה שאתה קונה, נכבשה לפני שנה שנתיים 100 1000 בדם ממשהוא אחר
בל שקל שאתה מרוויח בבורסה נלקח ממשהוא אחר
כל פיסת בשר או דג שאתה אוכל דרשה הרג אכזרי מספר ימים קודם לכן
וכל ביצה קשה שאנחנו כה מאושרים להאכיל את ילדינו, היא בעצם לבשל את הילד של יצור אחר שרצה לגדל את ילדו באותה המידה שאתה רוצה.
וגם לחם (מהצומח) נוצר משדות חיטה אין סופיים אשר הותירו מליוני בע"ח לגווע ברעב.
האדם הוא קטן וחלש, אך השכיל להבין שכשמשלבים כוחות – נהיים חזקים.
שבט מלוכד שבטוח בעצמו ובצידקת דרכו ישרוד (שבט יהודה), ואלה אשר מתחילים לאכול את עצמם מבפנים יעלמו ולא משנה כמה הם גדולים (רומאים).
בסופו של דבר אני בטוח שקברניטי המדינה (ולא משנה שיוכם הפוליטי) פועלים מתוך רצון להבטיח את קיומנו ואת רווחת ילדינו.
אני בטוח שאם אנחנו והפלסטינאים הינו מסוגלים לחיות בשלום ולשלב כוחות – הינו הופכים למדינה חזקה שבעתיים ממה שאנו היום.
ואז כנראה הינו ביחד נלחמים מול סוריה מצריים או ירדן על שטחים כבושים או המים או כל נושא אפשרי אחר.
ולמי משהו שואל את עצמו כרגע: אז איך הארופיים חיים בכזו שכנות נהדרת זה עם זה?
אני אזכיר שאחרי מאות ואלפי שנים של מלחמות והרג רבבות על בסיס קבוע (שלא פתרו שום סכסוך) פרצו שתי מלחמות שרוקנו כ-50 מליון בני אדם מהיבשת , ועכשיו יש מקום לכולם לחיות באושר זה לצד זה. מענין כמה זמן זה יחזיק?
בשורה התחתונה….. כן שלנו או לא שלנו, כן מוסרים או לא מוסריים, אני בטוח במשהוא אחד (שאמר אחד מגדולי האומה):
ביום שבו מדינות ערב ישליחו את נישקם – ישרור שלום במזרח התיכון
ביום שבו מדינת ישראל תשליח את נישקה – נושמד.
וזאת האמת !
למזלינו, האומה הערבית סבבנו מפוצלת ושסועה מבפנים הרבה יותר מאיתנו – אחרת, כבר מזמן לא הינו פה.
היו מוחצים אותנו כמו זבוב על גב של פיל. זבוב עם הרבה נשק ועם הרבה פלצף !
בן-אדם מתבאס שחבורה של הקרים פגעה לו בפרנסה, מתבאס שחודשים של עבודה ירדו לטמיון – ושמח לבשר שחלק ניצל, יש פה מי שמעז להגיד שלא צריך להתבכיין כי ילדים פלסטינאם מתים?!
מה הקשר?
זה נשמע לי כמו הקלישאה – תסיים את הארוחה כי יש ילדים רעבים בהודו!
אולי גם נוריד את האתר של "הארץ" כי יש ילדים שמתים מרעב וממלחמות שליטה באפריקה?
וספציפית לאיל כגן……
אם היתה עובד היטק שבימים אלה מפוטר כי "ההודים עולים פחות" בטח היתה מתמלא שמחה מהעובדה שאתה מסייע להאכיל ילדים הודים רעבים – נכון?
פרצו להרבה אתרים, גם ללהבים, הלל יפה ועוד………….
שאדיה: "הרוע נמצא וקיים והמטרה שלו היא כדי לראות את הטוב הרי אם כל הדברים זהים בעולם אז אין טעם לחיים, והחוכמה היא לדעת להבדיל בין טוב ורע"
עמלמול: "כל מילה בסלע. אמת ואמת."
האם רק אותי הדיאלוג הזה מצחיק? פטטי כל כך!
עמלמול עושה בובות וודו ודוקרת בהן סיכות ונותנת להם שמות…
שאדיה, הרוע באמת קיים והוא כאן מתכתב איתך ועוד "מלמד" אותך שבני אדם לא נבראו לשלום.
בא לי להקיא.
כל מילה בסלע. אמת ואמת. רק שהמשפט "בני אדם לשלום נבראו" אינו נכון או אינו מדוייק. נבראנו אם ביד אלוהית ואם בכוחה של הסלקציה האבולוציונית כיצורים הורגים.לא אלאה את הציבור בגולגלות מנופצות של אוסטראלופיטיקוס אפריקנוס וכיוצא בזה,ואיזכורים מלומדים של מלחמות טריטוריאליות שהן "מאסט" אבולוציוני שכל אייל מכיר ויודע[הולכי על ארבע והולכי על שתיים] .לא "נבראנו " לשלום כי לו היינו ברואי שלום מין הסתם היו אי פה אי שם סימנים שיראו לנו שאנחנו כאלה. בעובדה ,ההיסטוריה האנושית נכתבת בדם. אפשר לשנות?? כן. זה יקח זמן והרבה מאמץ וכמו כל תהליך גמילה על הניגמל לדעת שהוא למעשה מכור גם אם לא נגע ב"חומר" שנים גילגולים או נצחים.[יש סצינה ב"נמו" שברוס הכריש מריח דם אחרי שבועות של המנעות מבשר… מבדח אך מדוייק בהקשר הזה].
אני מאחלת לי לך ולאנושות כולה תהליך גמילה מהיר ושנהיה "נקיים" לעד. שבת שלום שאדיה מעמלמול
לעמלמול שלום,
אני למדתי את התנ"ך ומכירה המון סיפורים ממנו, שהם תאמיני או לא, בדיוק אותם סיפורים שנמצאים בקוראן הרי אותו אלוהים סיפר אותם, נכתבו רק כדי ללמד אותנו שהרוע נמצא וקיים והמטרה שלו היא כדי לראות את הטוב הרי אם כל הדברים זהים בעולם אז אין טעם לחיים, והחוכמה היא לדעת להבדיל בין טוב ורע , ופה אנחנו שונים מחיות אחרות, אנחנו לא צריכים להרוג כדי לאכול או להישאר חיים, הרי חוק הג'ונגל לא עוצב בשבילנו,אלא אנחנו אימצנו אותו, כי הוא יותר קל או יותר משתלם (לחזק יותר) אבל בדיעבד אנחנו מגלים שזאת טעות חמורה שגוררת את האנושות למבוך מעייף ומסחרר שנזון וגדל על חשבוננו.
וכדי להסתכל לאמת בפנים ובאמת לראות אותה צריך ופתוח את העיניים והלב והמוח טוב טוב, הרי היא לא משהו פשוט או מובן מאליו.
שיהיה לכווווווווווווולנו רק טוב.