בילוייםזוגיות ומשפחהילדים

אנא – קונדה, או מיהו המבוגר האחראי

[מאת: יעלה זלאיט]

בגיל 14 קראה לי הנערה לשיחה!!!! .
עלינו ביחד על רכבת הרים מסוג חדש, חגרתי היטב- היא לא צריכה, כמו שהיא לא צריכה מעיל, למרות שנקנה לבקשתה ובמיטב מחירי שיא העונה.
אז חגרתי והשתדלתי להשאיר עיניים פקוחות לרווחה, כי שלה, היפיפיות, מוסתרות מאחורי פוני ארוך בהחלקה יפנית.
המראות שחלפו בדמיוני היו – חבר בן 34, פירסינג בפופיק, בפטמה… ראיתי בקבוקי וודקה ריקים וילדים מסוממים בקרנות רחוב, ראיתי סיגריות, ראיתי כל מיני פינות חשוכות במרכז המושבה ובדיזינגוף סנטר, ראיתי פנימיות של צארלס דיקנס…..הכל ראיתי ….גם את תא המעצר…

אנקונדה בלונה פארק

אמא….העירה אותי מדמיונותיי…. את לא מקשיבה ולא מבינה…. טוב, המשפט הזה לא עובד עלי, כי אני כבר יודעת שמגיל 14 עד 16 או 18 או 30 זה המצב, נו מטר ווט .
"אמאאאאאאא" לא היה ברור מי צעק…אני או היא…
"אני כבר גדלה אני רוצה להחליט על החיים שלייייי "(פנימיות צארלס דיקנס, חתונה עם אווז)
"אני לא רוצה שתגידו לי מתי ללכת לישון, איך אני אדע מה נכון לי אם לא אבדוק בעצמי"..(צודקת)
"האם את תרשי לי לישון שני בנים ושתי בנות" ?
"אני רוצה לעצב מחדש את החדר שלי ואני צריכה כמה טישרטים וסווטשרט של בית ספר זה בערך 200 שח."..
"יקירתי", אני מנסה להגיד ללא חמצן…
"אמאאאאאאא, ידעתי!!!" פרצה הנערה בבכי איום ונורא…
שתקתי כי ממילא זה לא שינה הרבה.. ועברנו לאנקונדה…:
"אמא ! ואני צריכה מחליק".

כאן התעוררה האם האחראית ולפני שיצא לי המשפט המתוכנן "בשום אופן לא"! עצרתי, צרכתי חמצן במינון המינימאלי על מנת שלא יקרוס לי המוח ..עד כה, על כל הטכסט יכולתי להגיד בעצמי על עצמי – אבל מחליק שער ?!, זה לא באג'נדה שלי…
"בטח" (אמרתי חלושות,) – "תכף יומולדת ,,, תקבלי מתנה, ,,, את הכי טוב, קרמי, אמרת, רחב, אמרת מהירויות משתנות ודוגמת זברה? (אגב, יותר זול ללכת לצוד זברה)
"אבל רק פעם בשבוע, שלא ינשור השער"… בכיתי בליליבי מול פרצופה המאושר שהחמיץ בקצוות הלא מוחלקים שלו. לנערה רעמת שער שכל מעצב על היה מתעלף למראה, מנכס אותה לבוק שלו וממתג אותה לעד כדוגמנית המאה ה21 ו2 וגם אם לא ..וגם אם לא!! לעזאזל.

תמונה מאוסף התמונות של המתבגרת

אי אפשר היה בלי הרצאה ארוכה ומשמימה על יופייה הטבעי, על החשיבות לקבל את עצמה כפי היא ועוד זיבולי שכל מהסוג האימהי.. לאורך הנאום הזדקנתי והופיעו כמה קמטוטים חדשים ושתי שערות לבנות..
קיוויתי לפחות, שזה יוסיף משהו למראה המבוגר האחראי הנדרש, משהו סמכותי יותר, שמיד היא תכרע לרגלי לשמוע משהו מחכמתי העתיקה ומיד תפנה לפעילות למען כלבי ים או משהו כזה..
אבל לא, היא דילגה אל האנקונדה לסיבוב שני – אגב, היה תור מאוד ארוך….
הביא לי אותה ב 5 ג'י ישר למוח – האמת היה מדהים, נפתחו לי כל ההסתיידויות במוח, הלכתי על זה עד הסוף, מתוך תקווה למגר את האלצהיימר שאורב לי ::
לאחר שנחת בבטחה מחליק מהחברה הכי טובה – ביבי ליס (התפשרנו על שחור ללא מהירויות ולוחות צרים, כי מפלס חשבון הבנק הוחלק עד דק): ברגע של זחיחות ויומולדת מתקרב, רציתי לשמח את נערתי וצעדתי אל חדרה לסדרו בנחישות – המשמעות היא יום עבודה מלא תוך אימון עצמי בקרמה יוגה.

בשלב ראשון אספתי תמונות שלה מגיל 3 מהרצפה, פיה קטנה ובלונדינית עם חיוך מלאכי ואהבת אם עמוקה, נמרח ליבי למחית מוקצפת …ואז זה בא!!! באנקונדה, אתה יודע מתי אתה עולה אבל אתה לא יודע מתי לוחצים על הכפתור: אחזתי במחליק שהיה מונח על תיק מרי פופינס מקסים בו היא שומרת את תמונותיה… … כמה מעלות הוא אמר בחנות??? כל זה הצטייר כפסים אדומים על אצבעותיי.
זברה היא רצתה ואמא הפכה לזברה אדומה.

טוב, האירוע גרם לי להוריד קצת אבק מהתקרה, משם הייתי צריכה לרדת בעצמי, זה פינה לי את הבוקר!!
בצהרים, כשנפגשנו, הכרזתי, בשקט מפחיד, על החרמת המחליק עד יום שישי – כלומר ,לא תישור שערה משערות ראשה, כי ממילא, היא לא אמורה להשתמש בו עד יום שישי…
האנקונדה הכניסה להילוך מהיר- הילדה השתגעה והעדיפה פנימייה צבאית על חיים משותפים איתי באותו בית ולו דקה נוספת…
נכנסתי לחדר האטום –הפנימי וככל שהיא צרחה יותר, אני לחשתי….

ביום שישי הוכנסנו: האב, האם והצעיר למעצר מנהלי בחדר השינה, לאחר שניקיתי את כל המדפים בסלון מכל חפציצי הביוגרפים. סידרתי שולחן כיבוד והבית הפך למאורה מוארת קלושות בעיצוב המתבגרת… וב 2100 בדיוק זה התחיל- 30 "כאלה" התייצבו, הנערה האנקונדית הכינה פסקול – פלי ליסט מפואר – שמענו את כולו דרך הדלתות הנעולות.

ב 2:00 לפנות בוקר, השתררה דממה. הגחתי למדוד את הנזקים – הנערה חזרה לתחנת המוצא כולה אושר וחיוכים, סיימנו יחד את הספונג'ה לקראת 4 בבוקר בחיבוק אוהב ובמדליית האם המצטיינת.
לא אלכוהול, לא סיגריות, לא זיונים מאחרי האזדרכת – טוב היה מינוס 4 מעלות בחוץ. הנזקים הסתכמו ברסק במבה דבוק לכל משטח ישר, שולחן קטנטן שרוסק, וטוב שכך, הרבה חתיכות שוקולד וכתמי קולה על הרצפה..
לא מזרקים ומחטים, לא קונדומים מפוזרים, לא ארסים שדופקים על הדלת, מה אני רוצה לעזאזל. אז עכשיו אני עם כאב ראש שעדיין לא עבר מיום שישי ובחיזוק מה'גחנון של שבת שהתפתתי.. גם לי חולשות משלי..

הנערה, מוחלקת היטב, עברה לפוני צד והתגלתה עין אחת, פקוחה וחכמה, החליטה על מחברות מסודרות, לוקר נקי בבית הספר וציונים טובים החליטה לבד, היא גם הולכת לישון לפני 1200 .

אני ממתינה לסיבוב הבא, גייסתי את כל ידיעותיי על הגיל מהביוגראפיה, ועברתי לקרוא ספרות פנטזיה, על דרקונים ומלחמות קוסמים.

אז הגיג ביוגראפי תומך –
לכל האמהות והאבות בכל שלב ברכבת ההרים, השדים, שנקראת גיל ההתבגרות או לב המאפליה..
לנו יש תפקיד חשוב ומורכב- שיטוט בין כביסה מפזרת ואלפי חפציצים, שעות של צפייה בגב הנוער הצופה ברשתות החברתיות, הסעות לפארקים, גינות, מסיבות ומבט אובד במחשוף הבנות. עם הבנים יש התמודדות לא פשוטה עם התרת כל רסן ועם שני המינים – אתגר חוש הריח- תרסיסים וכימיקלים הנמרחים על כל חלקי הגוף- ו/או לחילופין, ריח הורמונים גבריים בהתפתחותם, ללא מקלחת! כל מי שמסיע ערמת נוער מכאן לשם ובחזרה חווה חוויה ריחנית במיוחד.

אז לא לפחד, ברכבת הרים מחזיקים חזק, את הגבולות ואת עצמינו….אבל הכי חשוב אהבה עד בלי די, לדבר גם אם נראה שהם לא מקשיבים ולחבק המון כל עוד הם מוכנים, המון אהבה ואמפטיה- לנסות לזכור את עצמנו בגיל הזה, להבין שהם נאבקים על המרחב החופשי אבל זקוקים לגבולות/ קירות להתחכך בהם,
אגב.. יתכן והם ס"ה, ממש נפלאים. והם יחזרו , זה ייקח בין 4 ל20 שנה ….

המשך מתרחש כל הזמן….

***

יעל אורן זלאיט, נשואה ואם ל 3 ילדים. עסוקה בלימוד והתפתחות אישית כ 20 שנה בדיסיפלינות שונות מתחומי האמנות וידע התפתחותי. בשנים האחרונות עוסקת בלימוד הידע הביוגראפי הנשען על ידע האדם – ר. שטיינר. טלפון: 050-7822525  | אימייל

תגיות
הראה עוד

10 thoughts on “אנא – קונדה, או מיהו המבוגר האחראי”

  1. תודה על המדליות המשרות הבכירות ותנאים של חיבה.. אכן מקסימה הפיה אין מה לאמר , רק שבגיל 14 ואילך כשמתרחשים תהליכי מה שנקרא- השבעיון ה3 – לידת גוף הנפש.. – זהו אירוע דרמטי כמו שהנפש יודעתתת , נעלמת הפיה או יותר נכון מתקרקעת לה גם בעזרת התפתחות הנשיות-וטוב שכך ,אחרת נסתכן באנורקסיה ובהתכחשות לגוף אצל הבנות ואצל הבנים הווי מטאל…. את האיכויות המיוחדות שלה/ם נפגוש לעיתים בנסיבות מפתיעות יותר או פחות..בגיל 17.5 ואילך ירימו ראשם כחמנית אל השמש – או שלא..
    כל זאת בפוסט הבא.. שבעיון3

  2. כאמא לשלוש בנות צפופות גיל אני מתכוננת… הולך ומתקרב

    לפני שבוע נפגשנו עם בנות הדוד ולבת העשרה היה את המחליק בדוגמת הזברה, לא ידעתי שהוא כל כך מבוקש… פעם ראשונה בחיי עשיתי החלקה, כשאדים ועשן עולים מראשי. אפילו הזברה לא הצליחה להחליק לי את השיער. הבנות (2/3 מהן) הראו התלהבות ועשו תלתלים….

  3. איך הייתי רוצה לשלוח לך מדליה מטעם ממשלת האמהות! אבל אין ממשלה כזאת,

    רק אחווה של מי שמתמודדת עם איתני הטבע הגועשים הללו, כרגע בשלב

    הראשוני שלהם, ויודעת שצריך לעשות הרבה נשימות לפעמים.

    את הפיסקה האחרונה גוזרת ושומרת. זה נכון בכל גיל. המפתח לכספת ליבם.

    ולך יש רק לברך שהזמנים התחלפו – לפחות מחליק יפני / סיני מה שזה לא יהיה,

    זה זמני. אצלנו המרד בא לידי ביטוי בפרמננט, שזה להפוך שיער

    חלק לתלתלים על בסיס קבוע. ברוב המקרים זה יצא מזעזע ברמות קשות וכך

    התהלכנו ככבשים אבודות..

כתיבת תגובה

Close