פרספקטיבה גלקטית

סופסוף גשם כמו שגשם צריך להיות:
עדין, מרווה באיטיות, ולא מצליף ומשתגע.
בלי חשמל סטטי באוויר ובלי דרמה.

והבוקר התחיל עם לחם עם חמאה. חמאה!
בסיסי.
יש חמאה.
יש גשם.
אפשר לתת לאשליה של זמנים נורמליים להמשיך להתקיים.

***

שבוע שעבר בצהריים אני מוצאת את עצמי בלי אוטו לאסוף את ינאי. זה יום נחמד וחמים, אמהות עוזרות לי, והנה אנחנו במרכז המושבה אצל גיל. מצטרפים למשפחה שלו לארוחת צהריים ספונטנית טעימה על הבר.
את הדרך חזרה הביתה ינאי מבקש שנעשה ברגל. הזדמנות לעבור בהילוך איטי את המסלול המוכר מהחלון. לטפס על עץ בכיכר אגד, לחלוף על פני החקלאי, לריב קצת בדרך (גיל 9 זה קצת כמו גיל שנתיים, מבחינת ה"עכשיו אני" "אני בעצמי". יעלה?) (שלא לדבר על גיל 40, שמתמתק בי כמו סוכריית תבלין..)

החקלאי הזה ענק! כמה ילדים לומדים בו? מלא פינות וסוגים של מבנים. בתי מגורים מונחים בפשטות קיבוצניקית לאורך הגדר המזרחית מעוררים בי מחשבה: "כדור הארץ כוכב כל כך נחמד ונוסטלגי". אני טיפה נבהלת מהמחשבה הזו, כי היא נובעת מפרספקטיבה גלקטית, שמאיפה לי אותה?
מכל מקום, גם מהטלויזיה,
וגם מהמחשב, וגם – במיוחד – מערוץ הילדים, שבו ישויות מפוקסלות מצווחחות בקול מאנפף, משנות צורה ומתקיימות במימדים מקבילים, וגם מלייטמן, וגם מקיישה, וגם מסטאר טרק, מיוטיוב, כולם מדברים על השינוי הגדול.
"שמועות" אני שומעת בראש את אהובי הקפדן.

רחוב המגינים מעצים את הנוסטלגיה, בית אחרי בית.
מבט מהווה עתידי רואה שרידים מפוארים של תפאורה ישנה, חצרות תמימות, מתקני חימום מפעם,
מוקרנים על תלת מימד דקיק, עם רקע צבוע חמצן.
(מבט שמאלה מגלה רבי קומות, ואם פותחים את האזניים אז גם נקישות בניה).

מהר מהר הביתה,
נמאס לריב,
בוא, הנה קיצור דרך,
איפה הרחוב שלנו?
הנה ממש כאן ישר,
אנחנו נכנסים לרחוב וממנו הביתה בדרך חדשה וגם הבית נראה אחר וחדש.

**

לאחרונה רץ במייל וידאו של קישה קראודר, שכמו שכתוב עליה כאן:

הסבתא הקטנה, אחת משתים עשרה שמאנים צעירים, שומרי החוכמה, אשר יסדו את "השבט של הצבעים הרבים". לאחרונה קיימה קישה סיבוב הופעות באירופה, כדי להפיץ את המסר שלה, על איך להתחיל לחיות מהלב. היא מדברת גם על הזקנים, על ההיסט של הקטבים, היכן החוצנים מסתתרים, ומה אנו יכולים לעשות כדי לשנות את העולם שלנו ולרפא את אמא אדמה. זהו סיכום בן 25 דקות, של הסדנה שלה בציריך, שוויץ, שנערכה בתחילת חודש נובמבר 2010.

הסתכלתי עליה הרבה באינטרנט, היא מעניינת ואותנטית, אם כי יש משהו בחזרתית על המילים "the great i am" שקצת מרתיע אותי. כמו גם הדיבור המתרגש על חוצנים. זה בא עם סירטונים נלווים על תופעות שמיימיות מרתקות שמצטברות ביוטיוב – בנורבגיה, בקנדה, בתאילנד, לצד תחזיות לשנת 2010 שלא התגשמו. והרבה מרגיש אמת.

הגוף גלקסיה
כדור הארץ מסתורי
השכנים חייזרים
ואולי גם אנחנו
באנושיותנו הרבה.

[ועכשיו אני הולכת לישון. הפוסט הזה נכתב בהמשכים]

***

הערה על שינה:
בחודש האחרון שינה מופרעת.
אני נרדמת בתשע ומתעוררת באחת וחצי, עוברת חדרים ומצעים. הבוקר התעוררתי בחמש וחצי ואחרי כמה דקות גם ינאי הצטרף ומצאנו את עצמנו מכורבלים בספה עם החתולות. בשש וחצי הדלקנו טלויזיה ונפלנו במקרה על תכנית מעניינת בערוץ 8 בשם: "אני יודע מה ראיתי" (חלק 2):

היוצר הדוקומנטרי וחוקר העב"מים ג'יימס פוקס בוחן את מנהיגות ההסתרות של הממשל האמריקני ומגלה מה הוא מסתיר מאתנו. אסטרונאוטים, טייסים, אנשי צבא וממשלה שהיו עדים להתקלויות עם עבמ"ים נחשפים.

מעניין מאוד, המידע והתיזמון. וגם פותר לי התלבטות – אתר שמבקש להביא לידיעתכם דברים שקורים בפרדס חנה כרכור והגלקסיה יכול לדווח על תופעות מוזרות, כמו ספירלות שמימיות בכלמיני מקומות בעולם, ביניהם אחת רצינית בנרווגיה בדצמבר 2009.  מעניין לראות את הסירטונים מגיעים לערוצי חדשות המינסטרים, שמצדם חוקרים אותם ומגיעים למסקנות שכן מהעולם הזה (הרוסים אחראים!).

כך או כך, שמועה או אמת, חיווט תודעה משותף דרך חשתות חברתיות או אמת גלקטית, ה- BBC הלכו על זה ויצרו פרומו ברוח הזמן.

ואם כבר זמן, הגיע הזמן לקום מהמחשב ולהכין איזה סיר לצהריים..