2 # כתיבה בבית קפה

לקום מוקדם בבוקר לתוך מודם עם שתי נורות מבהבות זה… אאוץ'.
שתי נורות מתוך ארבע – אי אפשר להסתכל על זה כמו על חצי הכוס המלאה.
כל הדברים שדחיתי מאתמול, אימיילים, התמסרות גירסאות, כתיבה, עריכה, פיתוח, – מונחים כמו קצות חוט וירטואליים בתוך התודעה שלי המתעוררת מול שירות הלקוחות של הוט. מה אומר ומה אגיד. לא פשוט לא פשוט. ממסך קולי למסך קולי דרך ספרות אחרונות, לתקליט ממושך, מנציגה מנומסת לנציג מאופק, לתיאום טכנאי (למחר).
"תגידי תודה שאת לא מגיעה לשירות לקוחות בהודו", אומר לי האזרח האמריקאי ומדגים תסריט מג'וברש של שירות לקוחות באאוט סורסינג, תיאטרון תפקידים פסוודו ריאליסטי, תקשורת לכאורה.

הוט, השותפה הסמויה שלי לענייני התנהלות במרחב, שוב שולחת אותי החוצה מתוך שולחן העבודה שבמטבח, מפיזוזי השמש במרפסת, אליה אני יוצאת אחת לשעה כדי להזין את העיניים בכלורופיל. קונטרה למסך (מומלץ מאוד. לפחות פעם בשעה. ולהסתכל על כלמיני סוגים של ירוק, גם קרוב וגם רחוק).

landscapes i have never seen by hadubahagdola

לפעמים הלשון כבדה. משוטטת בנופים ארוגים מקורי עכביש צבעוניים. זה כמו המשחק החורפי של ינאי, לחווט את כל הבית עם צמר. מהידית לשולחן לכיסא לידית ההיא למדף לתנור לארון עד שכל הבית מפולח חוטים ואם רוצים להגיע ממקום למקום נדרשת לוליינות. ככה לפעמים אני מרגישה במרחב הציבורי. נראית ולא רואה, רואה ובלתי נראית. תלוי בסגמנטציה האנרגטית של רגע נתון.

כתיבה בבית קפה חושפת אותי בעל כורחי להקשבה מציצנית. השיחות מסביב כמו ענן תגיות: חינוך, בריאות, משפחה, כסף, זוגיות, ילדים, קניות, בישול, שפעת, בדיקות, קריירה, אמהות, שוק העבודה, עצות אסרטיביות בנימה ידענית, אינטונציות מקוריות לצד ממוחזרות. מילים מילים מילים.
איך זה שכל כך קל לדבר?
נראה לי שאם יצאו ממני עכשיו מילים אני לא אזהה את הקול.

—
—
——

הטלפון מצלצל.
מישהי שואלת אותי אם אני מכירה עו"ד טוב לענייני גירושין.
לשמחתי יוצא ממני קול שפוי וממתן שאני מזהה: את בטוחה שאת רוצה עורך דין?
– לא..
– תחשבי על גישור, על טיפול, ובעיקר על הילדים. עזבי אותך מעורכי דין בעניין הזה.