השימושון

פסטיבל לתיאטרון אחר (ומחול, וסטוריטלינג) פרדס חנה

(או שם אחר, כי זה כבר תפוס)

רעיון שהתלקח ביום שישי אחד אחר הצהריים. ליתר דיוק בדיוק באותו יום שישי ששלי מרכוס כתבה בו את השיר הנפלא הזה, ממש כמה בתים משם. זה היה מוזר ומחשמל והתחיל בהצטרפות מקרים:

לפני חודשיים וחצי פרסם במושבה חופשית שלומי ורדינון את תיאטרון הפלייבק שהוא מנחה בבנימינה. שלומי שלח את התשלום על הפרסום בדואר, אבל המכתב בושש. זה היה משהו אצלי, איזשהו עניין עם תיבת הדואר של הבית הזה, שיצאה משליטה והתחילה לסנן לי את הדואר בציחקוק שדוני. צ'קים – לעתים. דואר לדיירים הקודמים – בשפע. חשבונות, פלאיירים בקרקעית, והמון חלודה וחלודה ואין לי את המפתח. כמה ימים הייתי באטרף עליה. הברגים היו כל כך תפוסים ולא עזר WD. בסוף היא ירדה בשילוב של משורית ומהלומת פטיש, ובמקומה באה חדשה (גם כן טיפוס).

חודש וחצי אחר כך עדי ברק פרסם באתר את קבוצת הפלייבק החדשה שלו בפרדס חנה. כל התקשורת בינינו היתה באימיילים ובטלפון למרות שאנחנו שכנים ביותר.
באותו יום שישי אחר הצהריים, בתוך החסד הוורדרד ששרה על השכונה, גלשה משפחת ברק את הרחוב וסופסוף נפגשנו. הפיטפוט העמיק ותוך כדי הצצתי בתיבה וראיתי שם מעטפה מרובבת, כן, המעטפה של שלומי ורדינון! עדי מצא אותה מסתובבת ברוח בשכונה והביא אותה ספיישל.
מעניין!
דיברנו קצת על תיאטרון פלייבק, ועל עבודה סוציאלית, ומשם השיחה גלשה לתיאטרון מקומי ואז נדלק שיטפון: לעשות פסטיבל לתיאטרון אחר בפרדס חנה!
יש פה כל כך הרבה תיאטרון מיוחד, אישי, מקצועני, אינטנסיבי, שעובד עם החיים עצמם.
תיאטרון הידית, מיכל גולדברג, שרה גילאון, התיבה, שלומי ורדינון, עדי ברק, גולם – המרכז למספרי סיפורים של שרון אביב, וחני שטרנברג, ויסלחו לי מי ששכחתי.
וגם קרקס! אולי?
או מיצג,
ועכשיו שיובל כהן הגיע אז גם הוא יכול להשתלב,
ובטח יש עוד רעיונות שרק מחכים להתמגנט .

לא עברו יומיים – וכגן צומח לי במטבח רעב אחרי סשן בתיאטרון הידית. אני משתפת אותו ברעיון, והוא בדיוק למחרת הולך לאיזה ישיבה ויעלה שם את ההצעה. הוא בפנים! אחרי כמה ימים יש לגלו יומולדת ושירי ג'ורנו משתתפת בתכנית בשמחה, ומתחיל בריינסטורם …

והנה נקבע תאריך לפגישת דיסקוס ראשונה: יום ראשון 15/6/08 11:00 בבוקר בתיאטרון הידית.
מי שיש לו מה להגיד ולעשות בנושא – מוזמן.
מי שרוצה להתחיל להשתולל על הרעיון יכול להתחיל ממש כאן,
ועכשיו.

🙂

הראה עוד

19 thoughts on “פסטיבל לתיאטרון אחר (ומחול, וסטוריטלינג) פרדס חנה”

  1. אפרופו כל מה שכתוב פה, אני כבר חושב על חי באהבה 2 בתוספת כל הפעילות התרבותית הזו שמשתלבת. התאריך נראה רחוק, אבל מניסיון הזמן עובר מהר. אז הנה עוד קול קורא קטן (בשלב זה) לכל מי שמעוניין. החזון הוא לשלב את העסקים והאמנים ביחד.התחלנו להתגלגל.

  2. מבחינתי פסטיבל כזה ראוי ונכון , לפי החזון של דרך האמן (אולי נותרנו רק אילנה ואני עם הפרק הזה בחזון) היה ליצור אירועים המקיפים גם את תחומי הבמה הנסיוניים יותר או פחות , בפעם הראשונה לא הצלחנו לשלב את תאטרון הידית בטעמים של קוצר זמן .. הפעם הם השתתפו ומשום מה ההפקה ראתה בהם נותני חסות ולא אמנים- , מצלצל וצורם באוזניים (שלי לפחות)
    יעול להיות שהדרך היא אכן להתחיל הפוך , ליצור את הנישה הזו בנפרד ולחזק אותה ואז לחבר
    פאזל כזה של אלף חלקים שכל אחד עובד על איזו פינה ובסוף זה מתחבר לתמונה הגדולה , אילנה ואני נשמח להחזיק עוד קצת את התמונה הגדולה של פסטיבלים או אירועים רב תחומיים התומכים זה בזה

  3. היופי בעיני זה שיש כאן אפשרות ליצור פסטיבל שהרוח שלו היא החיבור בין התאטרון למדיומים השונים, ליצור הפנינג, מפגש חי בין יוצרים ובין קהל. פסטיבל כזה יכול להיות לא רק אוסף של יוצרים שמציגים ביחד אלא הוויה תוססת ואינטראקטיבית.
    עוד אין ציפיות, אין תקציבים, אין משקולות …אפשר להתנסות בכל מה שאנחנו חפצים.

  4. גולן
    מה שיש בפרדס חנה כרכור זה אנשים שלוקחים אחראיות על עצמם. לא מחכים למועצה או למתנ"ס או לגופים בירוקראטיים מסורבלים "להנדס" להם ארוע. רוצים תאטרון-רוצים פסטיבל-קמים ועושים.עוד יום יומיים אני מעלה כתבה על יער קטן בלב המושבה שהוא יוזמה של אשה אחת נמרצת וכמה נאמני שכונת מגד.

  5. גולן,
    מה שקורה בפרדס חנה, לדעתי, זה שאנשים פה חיים בתדר פנימי אקטיבי יותר. בגלל העבודה האנרגטית, בגלל אלף ואחד מורים ושיטות שמדברים על להפסיק להתווכח עם המציאות ולהתחיל את השינוי מבפנים. לצאת מראיה קורבנית ופשוט לעשות! במישור האישי והקהילתי כאחד.

    ועמלמול, רשמי ביומנך את ה- 15/6. יש לך רעיונות טובים!

  6. שאלתי מה יש בפרדס חנה שגורם לאזרחים לעשות פעולות או להקים גופים לטובת הקהילה, כשהיוזמה לא באה מלמעלה ( מדינה, מועצה , שלטון ). נזכרתי בבלוג של כגן שכתב פעם שהנדל"ן על פי ראש המועצה עלה ב 30% בשנה האחרונה, אני חושב שלפעולות האלה יש תרומה מכרעת לכך (לטוב או לרע – תלוי את מי שואלים )

  7. פתאום נזכרתי, שכשהייתי בת 21 עבדתי בתור פרסונל אסיסטנט של שמוליק הספרי, שהיה אז המנהל האמנותי של פסטיבל עכו. זה היה באותה שנה שבה עלה ארבייט מאכט פריי. אחת העבודות הזמניות היותר מהנות שהיו לי. כל היום להסתובב בחזרות בכלמיני מקומות בארץ ולראות אנשים עושים תיאטרון אחר.
    והנה עברו 16 שנים…
    מדהים איך שהזמן טס.

כתיבת תגובה

Close