השימושון

ד"ש מדניאל יהל

יום אחד, לפני אולי שבועיים, עשיתי סדר בפנקס הטלפונים שלי בנייד. את דניאל יהל מחקתי, כי לא חשבתי ששוב ניפגש, היה לי זיכרון מסויים שהוא חי בחו"ל (לונדון? ניו יורק? משהו באנגלית).
וראו זה פלא – ממש למחרת הגיע ממנו אימייל, שמספר שהוא התחתן (!) וכמה מילים על מה שהוא עובר עכשיו. אז הצעתי לו לספר לחבר'ה והוא נענה בשמחה. רק את קובץ הסאונד שהוא שלח עוד לא הצלחתי להעלות (אני עובדת על זה). קבלו:

שלום לכולם,
לפני שאני מתחיל, הבהרה קצרה:
לפני שלוש שנים סיימתי את לימודי האמנות שלי בבצלאל ועברתי לתקופת מעבר קצרה לגור בכרכור. במסגרת מגורי בכפר, כתבתי גם כמה פוסטים לאתר מושבה חופשית בנושא אמנות. וכמו כל דבר בכרכור, היה מעניין. ורוצה להוסיף, גם עשיתי כמה דברים שאני מתחרט עליהם היום, ובגלל זה אולי, אני כאן שוב ("כאן" זה במושבה חופשית, פיזית אני גר בלונדון…). בכל מקרה, הבלוג המשובח "שלכם" (למרות שזה של רונית, אבל בעצם גם של כולם…), היה אחד מהדברים שכבר אז היה מופלאים, ואילו כעת אני עוד יותר בטוח בזה, ולכן אני חוזר ומדגיש, לכבוד הוא לי לנסות ולעשות זאת שוב.
ולעניין,
פעם… (ואני מוסיף קובץ סאונד שמסביר איך אני רוצה שתקראו את זה) חשבתי שאיכות זה עניין שמבחוץ, (מי שרוצה לדעת בדיוק מה כתבתי יכול לחפש במושבה טור שנקרא "למה כרכור לא תהייה אף פעם ניו יורק") ועל ידי שינויים גיאוגרפיים מסויימים, אפשר להתקרב קרוב יותר למוקד שלה. כלומר, לא ראיתי שום מצב (חוץ מהבלוג הזה), שהדברים שקורים ויכולים לקרות בכרכור הם בעלי איכות אוניברסלית, ושיש להם איזו שהיא השפעה על איך שהעולם מסתובב. היום… אני כבר פחות מאמין בזה, ויותר מאמין שאיכות אוניברסלית היא עניין שבלב, והיא נמצאת בתוכנו בכל רגע נתון. ולמה אני כותב לכם על זה?
אולי כי גם למרות שראיתי תערוכה מדהימה של אנדי וורהול, והופעה של בוב דילן, והכנתי אוכל לפטשופ בויס, ועוד כל מיני דברים יפים ומיוחדים, אני עדיין חושב שבארץ אני יכול לראות דברים יפים יותר, ואם תרצו "בעלי איכות אוניברסלית", במידה לא פחותה מאשר כאן, בלונדון. ויכול להיות שתגידו, "יכולנו להגיד לך את זה מזמן", או "לא מאמינים", או שאפילו באמת ותמים תראו את הדברים בעין אחת איתי, יש מקום לכתוב על זה כערך קהילתי.
ולמה אני מתכוון שאני תוקע פתאום "ערך קהילתי"? אני מתכוון שאם כולם ביחד יאמינו בזה, הקול של הקהילה יכול לנסוק ולצאת מגבולותיה שלה (בלה בלה בלה בלה לא באמת הבנתי/התכוונתי למשפט האחרון, אני פשוט לא אוהב למחוק), ואז לחזור אליה ולעשות את כולם עשירים הרבה יותר (ואני מתכוון לדולרים), שלזה אף אחד לא נראה לי היה מתנגד : )
אני חושב ש"מושבה חופשית" צריך לזכות באליפות העולם לבלוגים. או לפחות להכנס לספרי ההיסטוריה. ובשביל זה אני מוכן לעשות הרבה, רק אם תחזיקו מעמד עוד קצת, אני חוזר. ויש לי תוכניות לעשות דברים יפים בכרכור. כי למדתי תואר שני לפרפורמנס, שזה דבר שהולך מצוין עם קהילה, ואני גם מקושר טיפה במקומות הנכונים, ועכשיו גם קצת בחו"ל, אז בפוטנציה, יש פוטנציאל כמו שאומרים.
ואולי לסיכום מסוים, בכרכור יש אנשים שמקשיבים לך. ורוצים לדבר ולשתף פעולה, ולהתווכח, וליצור, וכולי. או לפחות, בבלוג היו, כפי שזכור לי, ובגלל זה הוא צריך לזכות באליפות העולם.
ובכלל, כיף לי לדמיין את עצמי בחזרה במקום שכזה, לפחות מבחינה וירטואלית. וגם, בכלל לא כתבתי כי היה לי מה להגיד, אלא רק לרצות ולהתחמם מעט שוב.
ולסיום סיומת, אתם יושבים לי כולכם די יפה בסטדיי קייס, ואולי יום אחד אכתוב עליכם את הדוקטורט, לא לפני שאבוא לבצע מחקר מעשי בשטח.
אז… להתראות. נהנתי מאוד.
דניאל יהל

עוד מדניאל יהל >>

הראה עוד

3 thoughts on “ד"ש מדניאל יהל”

  1. הי דניאל היו יפים הלילות בניסן בהם צחצחנו מקלדות זה בזו . מחכים לך פה עם כמה הפתעות שקורעות את הפער בין לונדון ניו יורק ופרדס חנה כרכור
    מזל טוב לך …ואתה עוד תחזור אלינו לחור הספציפי הזה שממנו זורחת השמש ,גם שלך..מקווה שבלי טחורים מישיבה בלונדון הנחמדה והעגומה .. אפרופו כרכור ניו יורק.. ואני מקווה שעד שתחזור ישאר פה איזה פרדס או שניים לריח פריחת ההדרים בניסן
    (יעלה אורן זלאיט)

כתיבת תגובה

Close