השימושון

7 # דניאל יהל מארח את דותן ירושלמי

כל אחד רואה אותה אחרת
והיא שם
לא מחליטה או מגדירה עצמה
כן ניתנת ללישה
אין לה צורה
לא תתפסי אותה
אין לה אגו
לא ניתן להעליבה
היא נותנת לכולם להשתמש בה
והיא שמחה
אני אוהב אותה
אני איתה
אני רוצה לתת לה
היא היחידה
אנשים רבים עליה
היא
היא פשוט מכילה

בדממה

< < לטור הקודם

הראה עוד

69 thoughts on “7 # דניאל יהל מארח את דותן ירושלמי”

  1. בתור חיית אינטרנט מתחילה וחובבנית אבל חיית התבוננות פעילה, אני מפנגפגת (פינג פונג) פה על הדיבור התוסס הזה שנהייה כאן ומרשה לעצמי להגיד פה משו מהצד.
    סבבה דיבור על אמנות חתרנות גאונות מתחילנות ויומרה והכל, מה שאני מרגישה כאן כמו הבל חם שעולה מתוך הדיבורים זה הרבה הרבה זבל שיש לאנשים להוציא החוצה מאחורי מלים יפות ורעיונות קטנים או גדולים, מנומקים או רדודים.אני מרגישה להט אמיתי, רצון של כולם להתבטא. להביא את דבר לבם לעולם. וכאן יש לכולם מקום, לא משנה מה עומק העיסוק. לכולם יש זכות להוציא החוצה קצת זבל, גם אם הוא ממוסגר ותלוי על הקיר במוזיאון.
    ובעניין הזה יש לברך על האנונימיות, על המרחב. וכולם כאן שווים, אני מזכירה לכם. גם דניאל שזורק גפרורים למדורה, גם עינת המבוגרת המנוסה ובעלת עין הנץ, וגם לערסית ששופכת נפט בקוליות על כולם ומציתה גפרור חדש. וגם לדותן שמנסה שכולם יאהבו את כולם ומחבר אותם בריפוי ובאהבה מיוחלים. דותן הכל בסדר, יש מקום ומרחב.הכל בסדר.

  2. אני כל כך שמחה שהדניאל הזה קיים כאן רק בגלל העובדה שהוא מוציא מכן ,בנות ,את המיטב…מזמן לא גילגלתי חמר כל כך טוב!
    כפררה , זה שאתה מכניס קצת "פורנוגרפיה" ללוח מודעות יבשושי באמצע הרחוב , לא הופך אותך לאמן חתרני (או לאמן בכלל) … אני מבינה אותך עיוני, בטח חשבת אתה נכנס לקריית האמנים בצפת מדמיין אותנו כמו יוסל ושלויימל'ה שמציירים את הנוף הצפתי ומוכרים אותו במיליונים לתיירים יהודים מאמריקה! אמרת לעצמך " ואללה..בוא ניכנס קצת בזקני הכפר נלמד אותם מה זה אמנות אמיתית" (חתרנית) ……נפלת חזק , אחי! הורג אותי כמה אתה לא מודע לכמה אתה "ירוק" בין כל האמנים הותיקים שמסתובבים כאן. תמימות פסיכודאלית של תלמיד שנה א' , מעריץ אמנים ומנהלות מוזאונים באותה אינפנטיליות שהערצתי את צביקה פיק בכיתה ח' !!!.חתרנות אללק …..לך לך תעשה שיעורי בית אצל משה צוקרמן..אפילו יותר אצל בורדייה שכבר בשנות השישים זיהה פלצנות של "מורמים מעם" כמוך וכמו דליה (תגיד לה תגיד לה שעל המחשב החתרני שכתבת ממנו כתבו לפני כמה שנים את ההזמנות לתערוכה שתליתי אצלה על הקירות)ותגיד לה גם שיותר חתרני לתלות תערוכה במתנס של פרדס חנה מאשר על הקירות שלה!
    אתה רוצה לכתב על אמנות..סבבה ..אתה רוצה לעשות לנו להטוטים ורבליים קדימה שוט…אבל תפסיק להטיף מוסר לקהל שלך קיבינימט (אוייש ..זה נורא "אייטיז" להגיד קיבינימט , לא כן גברת זלייט?)היה איזה גאון בגרמניה לפני כמה עשורים (פטר הנדקה) שהרים מופע בשם "העלבת הקהל" ..אנשים אשקרה קנו כרטיסים בישביל שיעליבו אותם ויזרקו להם חרה בפרצוף…
    אם הייתי חושבת לרגע שזה הקונספט שלך -הייתי הראשונה מתכופפת , מנשקת לך ת'נעלי אדידס .
    תמשיך לכתב ת'הגיגים החתרניים שלך כמה ש'תה רוצה , אבל תעזוב אותנו בשקט באמא ש'כה!!!

  3. אז לדעתי הרעיון של כתיבה מתוך משרד שבתוך מוזיאון הוא מעניין מכל מיני בחינות שקשורות למשמעויות של מיקום וזמן והקשרים בלתי צפויים ואפשרויות להיות בכל מיני מקומות בו זמנית או בכלל בלי שהאחר ירגיש (אולי דניאל רק אמר שהוא שם?) . אני בטוחה שהוא כן היה שם וזה עשה משהו מעניין – משובת נעורים מעורבת בשימוש מקורי של משאבים ושצף רעיונות פיראי.
    שלא לדבר על ההתפתחות של השיח בעקבות…

  4. ענת, נורא מעניין מה שאת אומרת. אני רוצה להזכיר שוב את המונח "הזרה", שיש הסבורים שהוא הוא תפקידה של האמנות: להסיר את החסימות ולטלטל את ההתניות שלא מאפשרות לנו לראות דברים אחרת ממה שאנחנו רגילים. אלא מאי? יש הזרה ויש הזרה. ולא כל טלטול הוא חכם, ועמוק, ומייצר הארה.
    ובאשר לקתרזיס:
    המושג נשחק בשימוש אקראי ולכן אנחנו נוטים לשכוח שאחד התנאים החשובים ליצירת קתרזיס – במקור – הוא רוחק אסתטי. הצופה בטרגדיה היוונית התרגש וחשש, ונמלא אימה מהולה ברחמים וכ"ד, אבל החוויה העמוקה הזו עברה עליו תוך כדי ידיעה פנימית שיש חציצה בין האמנות לחיים. שהגיבור אינו הוא. שהטרגדיה שהוא צפה בה היוותה עבורו תמרור אזהרה מפני שחזור הכשלים של הגיבור. שהוא יכול לנשום לרווחה כי לא עיניו נעקרו זה עתה, אלא עיניו של אדיפוס, על אף ההזדהות שהוא חש אתו. השחרור שהזכרת נבע אפוא מהזדהות השזורה בריחוק (וזהו אחד מן התנאים הנדרשים גם כיום, לטיפול ביבליותרפי למשל).
    ומה שאמרת על תרבות שונה נכון: זו הייתה תרבות חכמה, שהיו לה צרכים דידקטיים (לשמר מערכת ערכים מסוימת, למשל היראה מפני האלים) והיא ידעה שהכלים הדידקטיים הטובים והיעילים ביותר הם החוויה האקסטטית והתרפויטית. נדמה לי שהמסגרת של העשיה האמנותית בהווה שונה לגמרי. מחד גיסא אין מערכת ערכים מוסכמת אחת שהאמנות משרתת, וטוב שכך; מאידך גיסא יותר ויותר אמנים שואפים להביא את הנמענים שלהם לחוויה טוטלית, מבלי לזכור שאפיילו החוויה הקתרטית במיטבה, הניחה שקיים פער מסוים בין החיים לבין האמנות.

  5. ומתגנבת לי המחשבה שאולי כל מה שדניאל כותב כאן נועד אך ורק ללבות את היצרים.
    כי אם יש לו חבר מתוק כמו דותן, והוא עבר לגור בפרדס חנה, ואם רונית מפרגנת לו טור,
    אז אולי בעצם עסקינן בטכניקה חודרנית שאינה מתייחסת כלל וכלל לגבולות האמנות המקובלים?
    אז אולי הוא לא ארוגנטי, מגלומן, וילדותי כמו שרבים מאיתנו מרגישים בלקרוא אותו אלא בעצם אמא תרזה בתחפושת פשיסטית?, קרישנה מורטי במסכה כוחנית?
    האם יתכן שהוא מעתיק תבניות דיבור של אישיויות אחרות כדי לעורר בנו את העצבנות הזאת, כדי שנהיה מחוסנים נגדן בפעם הבאה שניפגש בה?
    רעיון מעניין. אם כי עדין קצת מעורר דעות קדומות כמו למשל שזה בכל זאת טכניקה קצת פשיסטית וקצת מגלומנית.

  6. בכלל, המינוח "דעות קדומות" הוא מינוח שאין אנו נוהגים להשתמש בו מזה שנים רבות – אני וחברי. יש לנו דעות. ברור לכולנו שהדעות שלנו הן ברובן הגדול מותנות.
    מותנות בידע שלנו, בנסיון החיים שלנו, בילדותינו, בהורינו, בצרכים ההישרדותיים שלנו.
    ווראציה בת זמננו למושג "דעות קדומות" בשפה הלוקלית היא אולי הביטוי "חסימה" המתייחס לחסימות רגשיות – אותן התנייות שמונעות מאיתנו לראות דברים כפשוטם, ולייצר "סרטים".

    כשמי מאיתנו מבחינה שמשהו תקוע לה בחיים היא לרוב מבקשת מחברותיה הקרובות שיעזרו לה ליטול קורה מבין עיניה, כלומר – לאתר את תוכנה של החסימה, כדי שתוכל לפצחה.

    גם המילה קתרזיס כמעט ואינה קיימת בלקסיקון המקומי כפי שאני מכירה אותו.
    המקור של המילה קתרזיס הוא בטרגדיה היוונית, שם הקהל חווה קתרזיס – מעין שחרור, באמצעות הזדהות עם גיבור הטרגדיה הנופל מגדולתו בשל גאוותו ועקשנותו, ה"היבריס" שלו. מעניין אם התכונה הנחשקת "חמלה" קשורה לקתרזיס.

    בלוקאלית – ההיפך של חסימה – הוא "פתיחה" או "הארה".

    ברכות.

  7. אז עכשו לא להביע דעות קדומות? לפני רגע הבעת במפורש את הענין שלך בדעות קדומות. חוסר העקביות שלך הוא מאד מעניין. אנא, המשך להעיר לי מתי אני מוזמנת לשמור את הדעות הקדומות שלי לעצמי ומתי לבטא אותן באופן רגשני כדי להגיע לקתרזיס.

    ועכשו ברצינות. עבורי אמביציה ויומרה זה שני דברים שונים בתכלית. והשתמשתי במילה יומרה כי התכוונתי אליה. זה מה שאני חשה מן הכתוב. יתכן שאתה חש אחרת,
    אך חשיפתך כאן מזמינה תגובות, וזוהי התרשמותי.

    אין לי דעות קדומות על בצלאל אלא הכרות עימו, או לפחות עם כמה מהנפשות הפועלות בו, הן מורים והן תלמידים.
    וכן עם פרדס חנה ועם האתר הזה.
    רוחך, כפי שהיא עולה לי מן הכתוב היא מאד שונה – שלא לומר זרה – לרוח המקום והאתר כפי שאני מכירה אותם.

    "אני מנהל מחקר אמיתי סביב המושג של ”חתרנות”, שהוא באמת מושג שחוק באמנות ובעולם, ואני חושב שאם היית מכירה טוב יותר את פרטי המקרה ואותי באופן ספציפי, הייתה נפתחת בפנייך הבנה אחרת לעניין (בקצרה, בפעולותי על הגבול של המושג חתרנות, ביודעין ובמפורש, אני משתמש בטכניקה מיוחדת, שמשחקת על כך שאנשים לא לגמרי בקיאים בסוד העניין , כאן אני משתמש בכוחות של אשלייה, שמקורותיהם בעשייה האמנותית. הטכניקה האמורה, מדגדגת אנשים לפעול באמוציונאליות דווקא במקום שהם בטוחים שהם יודעים את כל פרטי המקרה, ובדרך כלל מוציאים מעצמם אימרות סטריוטיפיות ו דעה קדומה. בשהייה ממושכת בסמוך לאנרגיה שהטכניקה הזאת מפעילה, אמורה להשתקף בפני המלעיז דמותו הרגשנית, והוא אמור לבוא בקתרזיס של הבנה למקום של בחינת עמדותיו הוא, וכולי…)."

    הדעה הקדומה שעולה בי כשאני קוראת את זה, היא שמדובר פה במניפולציה על רגשות של אנשים. זה אמנם תחום חזק באמנות, אבל חשוב מאוד ההקשר: כיצד האמנות מוגדרת, מוצגת, ממוסגרת, כיצד היא מופרדת מהחיים.
    האם כתיבתך כאן היא חלק מאומנות זו שאתה מתאר?
    כי בדיעבד אני מבינה שחוויתי קצת מזה בקריאת טוריך כאן, גם אם לא התכוונת לכך, למרות שנראה לי שכן התכוונת לכך, וזה לא גרם לי לשום דבר שדומה אף במעט למה שאני מדמיינת כקתרזיס. אני חוששת שחלק ממה שהפריע לי היה חוסר הבהירות של המדיום, ההקשר וההגדרה.

    "לגבי מחקר אמיתי זה מחקר ללא תנאים מוקדמים ועם מחויבות לעניין, תוך כדי הטלת ספק בכל מה שעומד מולך, כדי לבדוק מזה ”באמת“ הדבר שאותו חוקרים"

    ככה בדיוק אני, ורבים מחברי בפרדס חנה, חיים: זהו יחסינו לזוגיות, לחינוך, לבישול, ליצירה, לחברויות, ליחסי עבודה ולשילובים האינסופיים בינהם. אנשים רבים שאני מכירה כאן מחוייבים לגילוי האמת שמתחת לכל הדעות הקדומות שלהם. בגלל זה, כשאנו פוגשים באורח חיינו כמחקר בתחום החתרנות, זה פתאום נראה קצת קטן באופן יחסי. לזה התכוונתי שכשגייסתי את בעלי להדגמה.

  8. ענת שלום!
    את סוטה סוטה סוטה מהנושא.
    ביומרנות אין שום דבר רע. אני קורא לזה אמביציה.
    יש לי שאיפות גדולות, תודה. בשבילי ובשביל העולם ואני לא מתבייש בכלל.
    את הדעות הקדומות שלך על בצלאל (ושל שאר העולם), את מוזמנת לשמור לעצמך.
    ולגבי האימון בקתרזיס, את צודקת בהחלט, אממה בזה אני מתיימר לעסוק, ולכן אני מתאמן.
    עמליה היקרה שלום!
    לגבי מחקר אמיתי זה מחקר ללא תנאים מוקדמים ועם מחויבות לעניין, תוך כדי הטלת ספק בכל מה שעומד מולך, כדי לבדוק מזה "באמת" הדבר שאותו חוקרים.
    רונית שלום!
    במה אני אמור להשתכנע? ובכלל… אנשים נוטים לייחס לדברים שאת מפנה אליי כאילו נאמרו על ידי. אנא שימי לב.
    תודה.

    אני מקווה שלא התכוונת לזה שאני שוב יורה מושגים בלי להתכוון, אלא להסבר אמיתי של כוונותיי.

כתיבת תגובה

Close