רואי עמנואל

אבא ללירי, ליעם, ליאו ואלי, ובן זוגה של גיל. מנסה לחיות פעם אחת ולא רק להאמין לזה. אוהב מקוריות, מקומות חדשים, מוס שוקולד ואת מנצ'סטר יונייטד (ובטוח יש גם דברים שלא מתחילים במ...)
  • על כל היפה שהיה וחלף…

    (הערות לקורא/ת – יש מלא לינקים שבפוסט הזה שהם ממש פלשבקים לנקודות זמן בחיי האתר ובחיי מלאן אנשים ורגעים אז שווה להיכנס…)

     

    וואו, מאיפה מתחילים?

    אולי מהערב ההוא אז ב"ראגה" כשפתאום רונית הציצה ואמרה "הי, אני רונית ממושבה חופשית".

    והשאר – היסטוריה.
    שעליה כתבתי לא מעט.

    ונגמרת ממש.. עכשיו.

    אחרי 9 שנים בדיוק, מנובמבר 2011 כשחברתי אל רונית, אני ע ו ז ב את מושבה חופשית.

    (ועכשיו כשאני בודק את זה – גם רונית עזבה בדיוק אחרי 9 שנים, מ-2006 עד 2015).
    בטוח יש קשר מעניין למספר 9

    כמה סיפורים, כמה רגעים, כמה פוסטים, כמה לקוחות (המון מהם חברים), כמה מילים ותמונות, כמה רעיונות.
    איזה כותבים מדהימים וטורים היו כאן.
    כמה מסיבות
    כמה רעיונות
    כמה קרביים ונימים של אנשים פורסמו כאן.
    עוד לפני הפייסבוק.

    14.5 שנה. כמה גלגולים.

    Ô הלידה של מושבה חופשית ע"י רונית בפברואר 2006 ו(כמעט)שש השנים הראשונות, רובן לפני שהפייסבוק השתלט על חיינו, כשמושבה היתה מדורת השבט עם לוח אירועים שוקק ומלא חיים ואנשים. השיקשוק המיתולוגי. הראגה. בלי סמארטפונים כובלים.

    Ó שותפות. נובמבר 2011 כשהצטרפתי אל רונית לכאן וגם פתחנו את "מקום בזמן". צורה חדשה לאתר.

    Ö התקופה שלי לבד. בשנים 2015-2016 רונית עוזבת ואני בסיבוב עם המשפחה של שנתיים בחו"ל.
    חושב פעם ראשונה למכור את מושבה, אבל בעזרת הטכנולוגיה, מנהל אותה מחו"ל.

    Ō ארבע השנים האחרונות – מושבה רגועה, נאמנה, מאמינה. מנומנמת. שוב צורה חדשה.

    למושבה תמיד היתה יישות משל עצמה ועכשיו יש לה ממש ביוגרפיה…  שהולכת מעבר לגלקסית פרדס חנה.

    זוכרים את הספריה הקוסמית?
    את האינדקסים?
    את ואת תחזית המאיה?
    את "דברים בשם אומרם"?
    את איך שנראה פעם?

     

     

     

     

     

    ועכשיו זה ממש הזמן להמשיך הלאה. עם 4 ילדים וגן ושאר חלומות, אני מעביר את האתר לידיים הבטוחות של גל ושי, שני אחים מבנימינה, ובתקווה שהאתר ימריא לו אל פסגה חדשה.

    כדי לא לשכוח מישהיו לא אפרט את התודות (אבל יש אינסוף) ואתייג כותבות וכותבים

    תודה

    ושלום

    כל
    כך
    בטוח
    שאתגעגע

     

    שיר סיום / נועם עמנואל

    על כל היפה שהיה וחלף
    שוב יורד המסך בכבדות
    ודמעה חוצפנית תדגדג את האף
    ותסבול מפיצול אישיות

    חצייה יתעצב על עבר שנגמר
    הוא שכח שהיו גם צרות
    וחציה יאושר וישמח למחר
    וימלא עד גדותיו בתקוות.

    כי כן, רבותי – זה טבעו של עולם
    שכל מה שמתחיל גם נגמר
    וכל מה שנגמר – שוב מתחיל מחדש –
    מעגל שאיננו נסגר.

    רצינו לומר כאן את כל התודות
    ששכחנו ללא כוונה
    ולבקש מכולכם גם את כל הסליחות
    ששכחנו בקש בזמנן.

    רצינו לומר שהרבה טוב נזכור
    ושלום אחרון, בפשטות
    שתמיד בפינה של הלב עוד נזכור
    הדמעה עם פיצול אישיות.

    כי כן, רבותי….

    ובכל זאת אי שם בפינה של הלב
    בפינה נשכחה, נסתרה
    מסתכלים לאחור – ולפתע נדמה
    שהזמן התבלבל בספירה

    מסתכלים לאחור – ולפתע נדמה
    שהיה זה רק תמול או שלשום
    ובעצם רצינו לומר עוד דבר מה
    אך לזמן אין בכלל תחנות.

    כי כן, רבותי…


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 20

    [הטורשיר התשעה עשר: Fast Car / Tracey Chapman]

     

    שלום חנוך. מה יש עוד לומר. לטעמי גדול היוצרים במוזיקה העברית לדורותיה. כותב, מלחין, שר, מרגש. רוקר גם בגיל 70+. גאון. נולד וגדל במשמרות.

    ***

    השיר העשרים של "קורא למוזיקה".

    לילה / שלום חנוך

    שיר שכתב חנוך בגיל 16. תקראו את זה שוב. בזמן שאנחנו אולי אספנו קלפים, חנוך כתב את אחד השירים היפים שיש, בלילה אחד. מילים ולחן. שיר שמדבר על החיים בקיבוץ, על לינה משותפת. גיבור השיר הוא הלילה, שאמור לעודד את התינוקות הבוכים. ורק בבית האחרון הוא קורא לאמא לקום…

    לילה / שלום חנוך

    מֵעַל הַצַּמָּרוֹת עֵדִים הָעֲנָנִים
    כְּשֶׁהַיָּרֵחַ אֶל הַגַּן מֵנִיד רֹאשׁוֹ, נוֹתֵן סִימָן
    "אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת"
    שָׁם בַּפִּנָּה אוֹתוֹ סַפְסָל
    קָלַט אֶת כָּל כַּמּוּת הַטַּל
    וְהִתְרַטֵּב
    "תִּקַּח מַגֶּבֶת"
    אוֹמֵר הַלַּיְלָה וְשׁוֹכֵב.

    הַלַּיְלָה הַזֶּה,
    שׁוּם סִימָן הוּא לֹא נוֹתֵן
    הוּא מְעַוֵּר, הוּא מְכַוֵּן
    אֶת הַתְּנוּעָה בִּשְׁלַל גַּחְלִילִיּוֹת.
    הוּא מְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת
    וְהוּא חוֹשֵׁב שֶׁיְלָדִים מַאֲמִינִים לָזֶה,
    מִן לַיְלָה שֶׁכָּזֶה,
    כָּזֶה.

    בַּחַלּוֹנוֹת כָּבוּ מִזְּמַן כָּל הָאוֹרוֹת,
    וּשְׁתֵּי עֵינַיִם יְרֻקּוֹת שׁוֹלְחוֹת סִימְפוֹנְיוֹת אֲנָקוֹת
    סֻלָּם מִינוֹרִי.
    בְּבִיתָנֵי הַתִּינוֹקוֹת
    מְיַלְּלִים בְּהַפְסָקוֹת.
    נִצְבָּט הַלֵּב
    "הֵי אִמָּא, עוּרִי!"
    אוֹמֵר הַלַּיְלָה וְשׁוֹכֵב.

    הֵחֵלָּה רוּחַ שׁוֹרֶקֶת אֶלֶף מַנְגִּינוֹת
    חָצֵר פָּנֶיהָ מְלִיטָה, עוֹצֶרֶת אֶת נְשִׁימָתָהּ
    כִּי בָּא אוֹרֵחַ.
    הַסַּהַר מְעַגֵּל אֶת פִּיו
    בְּמִין חִיּוּךְ כָּל כָּךְ חָבִיב
    וּמִסְתָּרֵק
    "אַתָּה קֵרֵחַ!"
    אוֹמֵר הַלַּיְלָה וְצוֹחֵק.


    להגיב
  • שנה. תעשי טובה

     

    וואו. איזו שנה שזו היתה. 4 עונות. 3 סבבי בחירעות. 2 ראשי ממשלה וקורונה אחת.

    ואם יש תמה אחת שקופצת לי הכי הרבה בשנה שחלפה, היא נושא שכתבתי עליו המון כאן: ח ו פ ש

    כמה אתגרו את החופש שלנו השנה, עם סגרים והגבלות תנועה ומסיכות ומה לא. וכמה קשה לקבל גזרות כשאין אמון במערכות השלטון ובתשקורת שמשרתת אותן. ונשארה עיתונאית צדיקה אחת בסדום, אורלי בר-לב, שמי שלא עוקב אחריה (ובעיקר אחרי השידורים הישירים שלה מההפגנות) מפסיד!

    אז איך אתם שומרים על החופש שלכם? וכמה הוא שווה? 500 ש"ח? 5,000 ש"ח? אינסוף?

    ומה מכל זה יישאר צרוב בנו ובעיקר בילדנו? האם עוד שנתיים, חמש או עשר, נשב ונצחק עם החברה וניזכר בשנה המטורללת ההיא? שנת הקורונה… או שמאפיינים שלה והגבלות יישארו איתנו מעתה ועד עולם?

    ומה באמת קורה בעולם? האם שם גרוע או טוב יותר? מי קובע מה ירוק ומה אדום, מי חולה קשה ומי לא ומתי זה ייגמר? האם כל זה חלק ממזימה כלל עולמית? האם זה הוירוס האחרון? האם ההופעות יחזרו (ניל יאנג, אנא בוא)? האם הכלכלה תחזור להיות כמו שהיתה? האם נטוס עוד לחופשה כמו פעם?!?!

    המון שאלות ואי ודאות וכשאין מקור לסמוך עליו, נותר רק לסמוך על הלב והתחושות של עצמנו, על המפגשים, כן האנושיים (עם מי שמותר) ועל התקווה, שלעולם אסור לוותר עליה.

    מאחל לכולנו ולעצמי שנה שפויה ורגילה עם פחות דרמות.

    שהקורונה תעזוב אותנו ואיתה כמה שרים, ראשי ממשלה וח"כים מושחתים.

    שהחמסינים והיתושות יעזבו איתם…

    שההפגנות בכל העולם יגדלו והשיטה הקלוקלת בה 1% שולטים על 99% תשתנה

    שיחזור האמון ותחזור האחווה, שנדע לראות מעבר לקושי ולפתוח את הלב הכי גדול שאפשר

    שתהיה שנה טובה


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 19

    [הטורשיר השמונה עשר: הפרח בגני / זוהר ארגוב]

     

    טרייסי צ'פמן, ילדה ענייה מקליבלנד, שנהפכה לאחת מהזמרות והיוצרות הבולטות באמריקה של סוףשנות ה-80 וה-90. שיריה מלאים במסרים חברתיים וחלומות על מרד בממסד. מגיל 8 החלה לכתוב שירים (כלי הנגינה הראשון שקיבלה היה יוקללה). צ'פמן היא שחורה ולסבית ועדיין נתקבלה בחום ע"י הממסד הלבן והשמרני (שנהנה לשיר איתה אבל לא לשנות את המצב הגזעני). השירים שלה רלוונטים עד היום, במיוחד על רקע מחאות השחורים בארה"ב.

    ***

    השיר התשע עשרה של "קורא למוזיקה".

     Fast Car/ Tracy Chapman

    הסינגל הראשון שהוציאה. שיר שמדבר על בחירה בחיים ותקוה, על אמונה שלמרות כל הקושי עדיין אפשר להצליח (טרייסי גדלה למשפחה חד הורית). על קבלת החלטות קשות ולקיחת סיכונים. השיר אינו עליה אבל רבים רואים בו כסיפור חייהם…

    “יש לך מכונית מהירה
    האם היא מהירה מספיק בשביל שנוכל לטוס מכאן?
    עלינו להחליט אם
    לעזוב הלילה או לחיות ולמות ככה

    אני זוכרת כשנסענו
    נסענו במכונית שלך
    כל כך מהר שהרגשתי שיכורה
    אורות העיר נפרשים לפנינו
    והיה נעים כשזרועותיך עטפו את כתפיי ו
    הרגשתי שאני שייכת
    הרגשתי שאני יכולה להיות מישהי, להיות מישהי, להיות מישהי…”

    Fast Car / Tracy Chapman

    You got a fast car
    I want a ticket to anywhere
    Maybe we make a deal
    Maybe together we can get somewhere
    Anyplace is better
    Starting from zero got nothing to lose
    Maybe we'll make something
    Me, myself I got nothing to prove

    You got a fast car
    I got a plan to get us out of here
    I been working at the convenience store
    Managed to save just a little bit of money
    Won't have to drive too far
    Just 'cross the border and into the city
    You and I can both get jobs
    And finally see what it means to be living

    You see my old man's got a problem
    He live with the bottle that's the way it is
    He says his body's too old for working
    His body's too young to look like his
    My mama went off and left him
    She wanted more from life than he could give
    I said somebody's got to take care of him
    So I quit school and that's what I did

    You got a fast car
    Is it fast enough so we can fly away
    We gotta make a decision
    Leave tonight or live and die this way

    So remember we were driving, driving in your car
    Speed so fast I felt like I was drunk
    City lights lay out before us
    And your arm felt nice wrapped ’round my shoulder
    I had a feeling that I belonged
    I had a feeling I could be someone, be someone, be someone

    You got a fast car
    We go cruising to entertain ourselves
    You still ain't got a job
    I work in a market as a checkout girl
    I know things will get better
    You'll find work and I'll get promoted
    We'll move out of the shelter
    Buy a bigger house and live in the suburbs

    I remember we were driving, driving in your car
    Speed so fast I felt like I was drunk
    City lights lay out before us
    And your arm felt nice wrapped ’round my shoulder
    I had a feeling that I belonged
    I had a feeling I could be someone, be someone, be someone

    You got a fast car
    I got a job that pays all our bills
    You stay out drinking late at the bar
    See more of your friends than you do of your kids
    I'd always hoped for better
    Thought maybe together you and me would find it
    I got no plans I ain't going nowhere
    So take your fast car and keep on driving

    I remember we were driving, driving in your car
    Speed so fast I felt like I was drunk
    City lights lay out before us
    And your arm felt nice wrapped ’round my shoulder
    I had a feeling that I belonged
    I had a feeling I could be someone, be someone, be someone

    You got a fast car
    But is it fast enough so you can fly away
    You gotta make a decision
    Leave tonight or live and die this way


    להגיב
  • מוכרחים להיות אופטימי

     

    ימים קשים. הקיץ מגיע ואיתו היתושות. לחצי מאיתנו אין פרנסה. העם מפולג מאי פעם. ובראש הפירמידה יושבת לה ממשלת חזירים מנותקת ומגעילה. האמון במוסדות השלטון אבד והתקשורת, שפעם נקראה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מתפקדת אולי כטמגוצ'י, שהוראות מלמעלה מאכילות אותה. אין באמת אופוזיציה ונראה שאין הרבה מה לעשות, חוץ מלהמשיך ולקבל בהכנעה וחוסר ברירה עוד גזירות והגבלות. שלא לדבר על צמידים וכפיית חיסונים ושאר זוועות…

    אז איך אפשר להיות אופטימים (Fake it till you make it)?

    אנשים התעוררו. כן ובעיקר אלו שפעם לא הרימו את הראש שלהם ממסך הטלוויזיה. אפילו אמא שלי כבר מבינה שלא כל מה שאומרים בערוץ 2 או בידיעות הוא נכון. וההתעוררות הזאת היא בכל העולם.

    יותר ויותר אנשים מבינים שצריך לשנות את השיטה. לפרק ולהרכיב מחדש. לא לבחור במפלגה אחרת והבטחות סרק אחרות. זה תהליך שייקח זמן אבל הוא חיובי.

    אנשים התקרבו – מעולם לא היתה כ"כ הרבה עזרה הדדית ותמיכה של האזרחים אחד בשני. הסולידריות מרימה ראש וזה יפה ומרגש.

    אנשים מתחברים. הרבה קבוצות חדשות נוצרו לשיתופי פעולה, התכוננות לעתיד, פעילויות משותפות.

    משפחות מבלות הרבה יותר ביחד – אבות שמבלים עם הילדים שלהם לא רק בסופ"ש, אימהות שמוצאות זמן לכל מיני חלומות שפעם לא היה זמן עבורם.

    הרבה יותר אנשים מבשלים בעצמם (יותר בריא), מגדלים לעצמם את האוכל, מתעניינים בבריאות ולא רק במחיר או בטעם.

    אנשים עושים יותר ספורט (גם אם השמינו בקורונה), מבינים שחשוב לחזק את המערכת החיסונית, לצאת לשמש, להזיז את הגוף, לחשוב חיובי…

    אנשים צורכים פחות, נוהגים פחות, טסים פחות, מבלים פחות = פחות תאונות, פחות זיהום אויר. פחות. יותר חיות ויותר טבע פראי. אויר נקי יותר והרבה יותר שקט.

    אנשים קונים יותר מקומי. מחברים שלהם, מהשכנים שלהם. מחזקים כך את הקהילה המקומית.

    ובעיקר כשכל זה ייגמר (וברור שדברים לא יחזרו להיות בדיוק כמו פעם), נהיה אסירי תודה לרגילות, לשיעמום, לפשטות ולימים שבהם "לא קורה כלום"…

    תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר… (רק שייגמר כבר הלילה)

     


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 18

    [הטורשיר השבעה עשר: Formidable / Stromae]

     

    זוהר ארגוב (או בכינויו "הזמיר") נחשב לאחד מגודלי הזמר המזרחי ולפורץ דרך בתחום, כשהביא את סגנון המוזיקה הזה למיינסטרים. במקביל הוא התמכר לסמים ונאשם בפרשיית אונס. היה זמר חתונות ומועדונים מצליח, עד שביצע את השיר הזה בפסטיבל הזמר ב-1982…

    ***

    השיר השמונה עשר של "קורא למוזיקה".

    הפרח בגני / זוהר ארגוב

    אולי אחד השירים הכי מזוהים עם זוהר ארגוב ועם המוזיקה המזרחית. מילות השיר נכתבו ע"י אביהו מדינה ויועדו במקור לשימי תבורי, ולאחר שבחר לא לבצע אותו – ביצע אותו זוהר ארגוב,  and the rest is history…

    "את עולמי עם שחר את לי כל היום
    את עולמי בלילה את החלום
    את בדמי ברוחי ולבבי
    את הניחוח המתוק הפרח בגני…"

     

    הפרח בגני / זוהר ארגוב

    מיום אביב בהיר וצח אותך אני זוכר
    וכבר מאז היטב ידעתי שלא אוותר
    כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל
    היית לי כמלאך האל מתוך הערפל.

    רציתי לבקש ידך רציתי לך לומר
    סוד אהבה שבלבבי שמור מכל משמר
    רציתי לך לומר אהבתי אהבתי ונגמר
    אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר.

    את עולמי עם שחר את לי כל היום
    את עולמי בלילה את החלום
    את בדמי ברוחי ולבבי
    את הניחוח המתוק הפרח בגני.

    מאז הלכת יומי קודר ארוך ומשעמם
    לשוא רוצה אני לשכוח ולהתעלם
    חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם
    נדמו מיתרי קולי וכינורי דומם.

    את עולמי…


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 17

    [הטורשיר השישה עשר: It's the end of the world as we know it / REM]

     

    סטרומאה (או בשמו המקורי פול ואן-האבר) הוא זמר בלגי, מוצאו מרואנדה (שם נספה אביו ברצח העם). שם הבמה שלו סטרומאה הוא משחק מילים לשם "מאסטרו" בצרפתית. לסטראומה יש גם לייבל בגדים ייחודי על שמו. בימים אלו עובד על שיתוף פעולה עם קולדפליי.

    ***

    השיר השבעה עשר של "קורא למוזיקה".

    Formidable / Stromae

    השיר "נפלא" יצא בשנת 2013 והפך את סטראומה לכוכב כמעט בן לילה (יחד עם עוד שני להיטים "Tous Les Mêmes" ו""Papaoutai"). סטראומה מסתובב כאילו שיכור ברחובות בריסל וממש זועק את נפשו בשיר הזה. לא צריך להבין צרפתית כדי להתרגש…

    "נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים…"

     

    נפלא / סטרומאה

    נפלא, נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    היי מותק, אופס, גברתי
    אני לא רוצה להתחיל איתך,
    אני מבטיח לך, אני נשבע
    אני רווק, מאז אתמול, לעזאזל
    אני עקר, וזו לא… היי, תחזרי!
    רק לחמש דקות, לא העלבתי אותך
    אני מנומס, מכבד, ולגמרי עצבני
    את לא תרצי לדבר עם בחור כמוני
    אם רק היית רואה אותי אתמול

    הייתי נפלא, נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    תסתכל עליך, בוחן את עצמך
    אתה חושב שאתה לוהט רק כי התחתנת
    אבל זו רק טבעת אחי, אל תיסחף
    היא הולכת לזרוק אותך, כמו שהן תמיד עושות
    ומה לגבי הבחורה האחרת, הזכרת אותה?
    אם תרצה אספר לאשתך, ואז זה יסתדר
    והילד גם, אם יש לך אחד
    רגע, בן 3, בן 7
    ואז תראה אם זה נפלא

    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    היי, ילדה קטנה
    סליחה, ילד
    אתה יודע שבחיים, אין בחורים רעים,אין בחורים טובים
    אם אמא מעצבנת, זה כי היא מפחדת להפוך לסבתא
    אם אבא בוגד באמא, זה כי היא מזדקנת
    למה אתה כולך אדום בפנים?
    תחזור לפה ילד
    ומה נסגר עם כולכם? מסתכלים עליי כאילו אני קוף
    נכון, כולכם קדושים, חבורה של קופים
    תנו לי קוף תינוק, הוא יהיה נפלא

    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים


    להגיב
  • חופשי זה לגמרי לבד…

     

    מה שלומכם? הכול בסגר?…

    כתבתי המון על חופש באתר הזה. על שגיליתי שהייתי עבד לחופש שלי ועל מובנים רבים של חופש. אבל מעולם לא חשבתי שאוכל להרגיש חופשי יותר מתמיד דווקא עכשיו. זה בטח קשור לזה שאני חופשי מרגשות אשם שאני עושה את הסגר לבד. ושיש סדר בדברים שהחופש שלי הוא רק לקבל אותו ולנוע בתוך מגבלותיו.

    זהו ליל סדר מאוד סמלי ומיוחד – מצד אחד יש את אלו שלבד (בעיקר מבוגרים). או אלא שהביחד הוא מלכודת אימה עבורם. זה מכווץ את הלב והלוואי שהיה אפשר לעזור ולהיות איתם יותר.
    מצש שני הרבה אנשים יוכלו לחגוג כמו שממש בא להם, אולי ידברו על חופש ואולי יראו סרט ביחד כל המשפחה. יש שיעשו מדורה וכמובן שיש כאלו שיעשו סדר כהלכתו ובשמחה רבה. כולם חופשיים הערב מכבלי המשפחות. עכשיו נשארו הכבלים הפנימיים…

    על הפוליטיקה אין לי מה לומר, רק תחושת גועל עמוקה. שנראה לי שחולקים אותה מילונים ברחבי העולם. תחושת ביאוס שעוברת משם אל הבנקים, שלא עוזרים בכלל למצב אלא מנצלים אותו להרוויח ולכבול אותנו עוד (אל תקחו הלוואות אלא אם ממש חייבים).

    ולגבי המגיפה (של פחד, פאניקה, שחיתות וגם קורונה):

    כמו תמיד מציע להטיל ספק. בהרבה ממה שאומרים/כותבים/שומעים. אולי כדאי לאסוף נתונים ולהגיע למסקנה לבד.
    הנה שני גרפים מעניינים בנושא (מתוך מאמר בשם 'מגיפת הקורונה – תת ניצול של עקומת ההכלה' – נכתבה ע"ח עו"ד רואי קידר):

    בראשון אפשר לראות את התחזיות הקודרות (האם אובייקטיביות?) שהיו לעומת המציאות המטיבה, ובשני שאיכשהו מתו פחות אנשים השנה בשבוע במרץ מבכל השנים הקודמות (פחות מתאונות ובעיקר פחות הגיעו לבתי חולים וחטפו זיהומים שם).

    Makes you think…

    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה...
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה…

    הפוסט הזה הוא גם הזמנה לחשוב על מהו חופש בשבילכם. ולתרגם דווקא עכשיו תחושת חופש.

    תחזיקו מעמד

    חג שמייח!


    להגיב
  • עוד מחשבות על הקורונה (כולל הימור מתי זה ייגמר)

    במחקר שנעשה על שבויים אמריקאים במלחמת ויאטנם חילקו את השבויים לשלוש קבוצות:
    הראשונים היו הסופר אופטימים. אלו שהיו בטוחים ש: We'll be home by Christmas. וכשזה לא קרה רבים מהם נשברו ורובם לא שרדו.
    קבוצה שנייה היתה הפאסימים. הם האמינו שלעולם לא יחזרו הביתה, אמונה שהגשימה את עצמה משלל סיבות.
    הקבוצה היחידה ששרדה במספרים גדולים היתה האופטימים-ריאלים. אלו שהאמינו שלא משנה כמה זמן זה ייקח, הם ישרדו וישתחררו בסוף. הם נשארו הכי שפויים וחזרו הביתה.

    אף אחד לא יודע אם נחזור לשגרה אחרי פסח – מעבדות לחירות (בכאילו, כל עוד המערכות הכלכליות יישארו אותו הדבר – זו רק חירות מדומה) או לקראת יום העצמאות (אותו כנ"ל) או בכלל אחרי שבועות או בקיץ… ויש שמדברים על שנה וחצי של התפרצויות. מה שאנחנו יודעים ויש לנו שליטה עליו – זה לשרוד עד אז, במקסימום שפיות ומינימום פאניקה. גם זה יעבור.

    אני עדיין בדעה, שאם בכלל יש מגיפה (21 מתים – רובם מבוגרים מאד עם מחלות רקע, 5500 חולים/נדבקים/נשאים – 95 אחוז מהם במצב קל), המהלך הנוכחי הוא טעות ושהיה עדיף לבודד את קבוצות הסיכון + כל מי שמעל 65 בכל בתי המלון הריקים עכשיו בארץ. תראו מה קורה בשוודיה.
    הנה גרף שמראה את מקרי המוות השכיחים ביותר. מזכיר שאנחנו עומדים על פחות מ-50 אלף מתים מקורונה בעולם, כשברור שרובם המכריע מתו ממחלות אחרות:

    כתבתי בפוסט הקודם על כל מיני סיבות שיכולות היו לגרום להתפרצות, אבל יש מי שחזה את המגיפה מראש ובמיוחד את אי מוכנותנו לקראתה:

     

    הבטחתי הימור משלי (משלל סיבות ובעיקר מאורך המהלך שהיה בסין עד שהגיעו לחסינות העדר):

    אמצע מאי (15-17). חזרה לשגרה. מתחילת מאי (אם לא קודם) גני ילדים חוזרים לפעילות.


    להגיב
  • מחשבות על קורונה (אמ;לק: אנחנו מפחדים מהדבר הלא נכון)

    (בפוסט הזה יש המון הפניות למקורות מידע כדי שכל אחד יגיע למסקנות שלו בעצמו)

    וואו, איך זה הגיע. ואיך תוך שבוע התבודדנו ובודדנו – ומה זה עושה ללב ולנפש.

    הרבה מחשבות יש לי על הקורונה, בשורה התחתונה אני מפחד הרבה יותר מהמשבר הכלכלי מאשר מהקורונה. ולדעתי הרבה יותר אנשים ימותו עקב המשבר הזה (מהתאבדויות עד פשע והתמכרויות) מאשר מהנגיף.

    והנגיף זה. מדהים. זה משו לא חי, חלבון שפשוט מתחבר לתא ומשכפל את עצמו. זה קצת כמו שהנייד שלכם היה מתחבר לכם לכף היד ומייצר לעצמו חברה (טוב זה כמעט קורה).

    ואלוהים יודע (?) איך הכול התחיל.

    האם זה באמת עטלף? או ארמדילו? או חיה אחרת? (שמתם לב שכל המגיפות קשורות לחיות? צריך עוד רמז לעזוב אותן לנפשן?)

    האם זה ה-5G הזה והאם אפשר בכלל להאמין למשהו באינטרנט?
    יש את המפה הזאת – איך אפשר לדעת שהיא אמיתית?

    ואולי זה נשק ביולוגי של הבונים החופשיים או סופר שליט על אחר לצמצום האוכלוסיה (אג'נדה 21 באו"ם), סגר עולמי חדש.

    ואולי מישהו פשוט רוצה לחסוך את הפנסיות של הזקנים?

    אולי הכול קונספירציה? זה נראה יותר מדי כמו סרט שראינו.

    האם זו תאורית ה-Q?

    ואולי חייזרים?

    ההסבר שאני בחרתי לבחור הוא שזו אמא אדמה ששחררה את הקורונה כדי להגיד, די. עצרו.
    כמה טוב לה עכשיו לאמא אדמה. לים, לנהרות, לאויר. תראו איך סין נראית פתאום.
    ולכולם יש זמן להיות עם המשפחה. גם אם זה קשה ילדים פוגשים את ההורה הקרייריסטי שלהם. אנשים חוזרים להיות יחד.

    אז למה אני מפחד יותר מהמשבר הכלכלי (גם כשהכול ייגמר לאנשים לא יהיה כסף לצרוך, מה שמניע כלכלות) מאשר מהקורונה?
    תקראו את זה (אמ;לק: באיטליה מתים 17,000 איש כל שנה משפעת, בישראל 124. לכן ההבדלים). וגם את זה (99% מהמתים באיטליה סבלו מבעיות רפואיות והגיל הממוצע שלהם מעל 75).  ולסיום את זה (חתן פרס נובל מנבא לא יותר מעשרה הרוגים בארץ)

    מאוד מקווה ומתפלל שאחרי שכל זה יעבור ננהג אחרת. אבל מנחש שלא רק שלא נלמד, אלא גם נעשה הכול בטורבו כדי "להחזיר" את מה שפספסנו. כמה אשמח לטעות. אבל איך נעריך סתם את החיים הפשוטים, שמותר לצאת ולבלות ובעיקר להתחבק…

    (ולא מאמין שלא כתבתי מילה על הממשלה)

     

     

     


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 16

    [הטורשיר החמישה עשר: הכעס / רוקפור]

     

    להקת REM (ע"ש תנועות עיניים מהירות בזמן שינה) הוקמה בשנת 1980 והיתה אחת הלהקות הראשונות שזכו להצלחה הן בפן המסחרי והן בביקורות (איכות). מייקל סטייפ הוא מקים הלהקה והכוח המניע מאחוריה. הלהקה התפרקה משנת 2011 ונחשבת לאחד ממאה ההרכבים הגדולים בכל הזמנים.

    ***

    השיר השישה עשר של "קורא למוזיקה".

    Its the End of the World as We Know it / REM

    השיר יצא באלבומם "מסמך" בשנת 1987 וניכרת בשיר השפעה של דילן (השיר "Subterranean Homesick Blues").
    סטייפ אמר שכתב את השיר אחרי הרבה חלומות על סוף העולם. הוא לא ידע כמה השיר יהיה רלוונטי יותר מ-30 שנה אחרי…
    "The ladder starts to clatter
    With a fear of height, down, height
    Wire in a fire, represent the seven games
    And a government for hire and a combat site"

      Its the End of the World as We Know it / REM

    That's great, it starts with an earthquake
    Birds and snakes, and aeroplanes
    And Lenny Bruce is not afraid

    Eye of a hurricane, listen to yourself churn
    World serves its own needs
    Don't mis-serve your own needs
    Speed it up a notch, speed, grunt, no, strength
    The ladder starts to clatter
    With a fear of height, down, height
    Wire in a fire, represent the seven games
    And a government for hire and a combat site
    Left her, wasn't coming in a hurry
    With the Furies breathing down your neck

    Team by team, reporters baffled, trumped, tethered, cropped
    Look at that low plane, fine, then
    Uh oh, overflow, population, common group
    But it'll do, save yourself, serve yourself
    World serves its own needs, listen to your heart bleed
    Tell me with the Rapture and the reverent in the right, right
    You vitriolic, patriotic, slam fight, bright light
    Feeling pretty psyched

    It's the end of the world as we know it
    It's the end of the world as we know it
    It's the end of the world as we know it and I feel fine

    Six o'clock, T.V. hour, don't get caught in foreign tower
    Slash and burn, return, listen to yourself churn
    Lock him in uniform, book burning, bloodletting
    Every motive escalate, automotive incinerate
    Light a candle, light a motive, step down, step down
    Watch your heel crush, crush, uh oh
    This means no fear, cavalier, renegade and steering clear
    A tournament, a tournament, a tournament of lies
    Offer me solutions, offer me alternatives and I decline

    It's the end of the world as we know it (I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it (I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it and I feel fine (time I had some time alone)
    I feel fine (I feel fine)

    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it and I feel fine (time I had some time alone)

    The other night I drifted nice continental drift divide
    Mountains sit in a line, Leonard Bernstein
    Leonid Brezhnev, Lenny Bruce and Lester Bangs
    Birthday party, cheesecake, jellybean, boom
    You symbiotic, patriotic, slam but neck, right, right

    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it and I feel fine (time I had some time alone)

    It's the end of the world as we know it
    It's the end of the world as we know it
    It's the end of the world as we know it and I feel fine (time I had some time alone)

    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it and I feel fine (time I had some time alone)

    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it (time I had some time alone)
    It's the end of the world as we know it and I feel fine (time I had some time alone)


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 15

    [הטורשיר הארבעה עשר: Different Pulses / Asaf Avidan]

     

    להקת רוקפור (RockFour) פעילה מעל 30 שנה! (משנת 88). מנגנת רוק עם גוון פסיכדילי תוך שימוש בכלים ושיטות הקלטה של פעם (כמו מלוטרון). הלהקה הראשונה ששרה והופיעה באנגלית. מושפעת מקינג קרימסון, פינק פלויד ורדיו הד. בתחילת שנות ה-2000 זכתה הלהקה בתחרות קאברים עולמית לשיר "Arnold Lane" של פינק פלויד, בבחירה ישירה של דיויד גילמור, ריצ'רד וויט ודיויד בואי (!!) וזכתה ליום הקלטות באולפן המפורסם "אבי רואד".

    ***

    השיר החמישה עשר של "קורא למוזיקה".

    הכעס / רוקפור

    מתוך אלבומם הראשון "רשת פרפרים", שיר נפלא שאת מילותיו כתבה טל גורדון. שיר על גבר שנפרד מזוגתו, אבל עדיין בוער מבפנים.
    "הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
    בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר…"

    הכעס / רוקפור

    אזני אטומות חיוכך זיכרון עמום
    רודף מחשבות וזורק כמו אל בור פעור
    חותם על חוזים הסכמים שעבר זמנם
    רואה את הכל מתערב ונשאר בצד

    הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
    בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר
    כשאת תבואי לא יהיה כבר כלום
    זה כמו מקום אחר
    אני בורח וקורא לך לא יכול להשתחרר

    אם יש עוד סיבות, הן כבר לא חשובות היום
    צולל נעלם וטומן את הראש בחול
    אוסף שאלות זה עדיין בפנים בוער
    פוחד לעלות ותמיד מחדש נופל

    הכעס כבר נעול…

    מילים: טל גורדון    לחן: אלי צורף


    להגיב
  • בעשור הקרוב…

     

    בערך בשנת 2010, עלה לי רעיון לסדרה בשם "ישראל 2020".
    הרעיון היה איך ישראל תיראה בכל מיני סיטואציות – חתמנו על הסכם שלום, ראש ממשלה ומפלגת שלטון חרדית, התקדמות טכנולוגית אדירה (מכוניות מעופפות וטלפורטר), ישראל שאחרי אסון טבע (רעידת אדמה וכו').
    כמו הרבה רעיונות אחרים ("Ideas are like assholes, everybody has one") לא יצא מזה כלום, נשאר רק הזכרון.
    אני זוכר בברינסטורמינג שעשיתי עם עצמי (שגם ככה יש שם סערות תדיר למעלה בראש) שממש דמיינתי תרחישי קיצון. ושוב מגלה כמה שהמציאות מורכבת יותר ותהליכים קורים לאט.

    מה שכן התחדד לי בעשור האחרון הוא הפער בין מילים למעשים. אצל פוליטיקאים במיוחד, אבל גם אצל "סתם" אנשים וכמובן גם אצלי. לכן תמיד אהבתי את המשפט "נעשה ונשמע" שהפירוש שלו עבורי הוא שהסיפור שלך יסופר בעקבות ואחרי המעשים שלך (ולא לפני).

    אז הנה אני משתטה ומעיז לנבא 10 דברים על העשור הקרוב, 7 + 3 דברים שהם בעיקר ווישפול סינקינג:

    1. מכוניות יסעו לבד ומי שירצה לנהוג יעשה זאת במקומות מותאמים. הילדים שלנו לא יצטרכו להוציא רשיון.
    2. התלות בנפט תרד משמעותית. חשבתי שזה יקרה קודם, אבל כוחות השוק עצומים. אנרגיות מתחדשות יהיו צורת האנרגיה הנפוצה בכל העולם, וגם בישראל.
    3. ההתמכרות שלנו לרשתות החברתיות והטכנולוגיה תגבר (אם בכלל יש לאן) ותגרום לאנשים לאבד את הזהות האמיתית שלהם. רבים ישתגעו מאי יכולת להבדיל בין מציאות למציאות מדומה.
      אל מול התהליך הזה תחל תנועת נגד של חזרה לפעם, ומעבר של הרבה אנשים מהערים החוצה.
    4. בהמשך ל-3 – תהליך שיבוט בני אדם יתחיל, ה-ד.נ.א. של תינוקות יתוקן כך שימנעו ממנו מחלות סופניות מצד אחד וניתן יהיה לקבוע את מראהו מצד שני. איברים ישוכפלו במדפסות תלת מימד ויחל השלב הראשון של יצירת אדם-מכונה.
    5. הפער בין עניים לעשירים יגדל. אלפי מיני חיות נוספים ייכחדו )-: אבל הסיבוב יתחיל, השינוי התודעתי והטלת הספק של יותר ויותר אנשים, יובילו בסוף לשינוי מנגנוני השלטון והחזרת השליטה לעם (אוי כמה שאני אופטימי… אין ברירה).
    6. יותר אסונות טבע והם עצמם יותר כבירים – ואז אולי נבין סופסוף שחדל להתעסק עם הטבע.
    7. תימצא תרופה לסרטן (ראו סעיף 2 בחלק הבא).

    ועוד שלושה דברים באמת טובים:

    1. העולם ייהפך ליותר ויותר טבעוני. תחליפי הבשר ומשבר האקלים יובילו לזה גם את האחרונים. הבשר ושאר המוצרים מן החי שאנשים צורכים ייוצר במעבדה – ומיליוני דונמים של שטחי גידול לתעשיית הבשר ישנו ייעוד.
    2. לגליזציה בכל העולם. על אותם שטחים שהתפנו יגודל קנאביס לאינסוף שימושים. בראשם תרופה לסרטן.
    3. יהיה לי בית ללא משכנתא…

    יאללה 2020 תפדלי…

    (בתמונת הנושא: הנוף מאחת המרפסות של ביתי)


    להגיב
  • אסדות הגז – כרוניקה של זיהום ידוע מראש

     

    לפני כמעט חמש שנים קראתי כאן לכולם לבוא להפגנות נגד שוד הגז. לפני שהנושא הוכרע והאסדות מוקמו.

    ועכשיו שהן שם, האם יש כוח שיכול למנוע מהן לפעול?

    עד כמה הן הולכות לזהם, מישהו באמת יודע? על מי אפשר לסמוך? על המשרד להגנת הסביבה, על שומרי הבית? איפה האמת?

    האם באמת נזילה בתוך הים הולכת להפוך את הים התיכון ללא נגיש במשך כמה שנים? (ומהי ישראל בלי ים?!?)

    ומה יקרה כשכל שאר האסדות המתוכננות תיבננה וכשהן תפעלנה יחד עם רוח מערבית?

    זה מה ששומרי הבית אומרים:

    המון סבתות מתוסכלות הולכות להישאר מחר לבד, אחרי שעשרות משפחות תכננו לעזוב את האזור בגלל הנישוב (איזו מילה מכובסת) שבינתיים נדחה משלישי ה-17.12 למועד לא ידוע.

    כמובן שנובל אנרג'י אומרים אחרת – שאין שום בעייה ומניעה – שהרי מה יאמרו?

    ואף אחד כמעט לא מדבר לאן הולך הכסף שיופק מכל הזיהום הזה??? מילא היה חוזר לאזרחים, מושקע בארץ, מוריד את מחירי החשמל… אבל זה הולך לכיסים פרטיים (ע"ע תשובה ונובל אנרג'י).

    ואיך הפכה פרדס חנה, לאחד ממוקדי זיהום האויר הגבוהים בארץ?? עם ארובות חדרה ממערב, מפעל מזהם בקיבוץ ברקאי ממזרח, מפעל איטונג מצפון וכל הקמינים מבית… בלי אויר נקי גם כל הקהילה המדהימה שחיה כאן לא תוכל להתקיים )-:

    להצטרפות לשומרי הבית >

    לנתוני ניטור אויר באזור המתעדכנים בזמן אמת >


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 10 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור התשיעי: מאיר אריאל, טליה שפירא וסוכות]

    גם אני אוהבת את בוב דילן, לא באובססיה אבל אוהבת. כילדה שמענו בבית הרבה דילן לצד ביטלס, לאונרד כהן, קט סטיוונס וגם כוורת. כדי לגוון שמענו הגשש החיוור אבל זה תמיד התחיל והמשיך והתגלגל לבוב דילן.

    כולם יודעים שמאיר אריאל אהב את בוב דילן. הוא לא הסתיר זאת אבל אני לא יודעת אם אהב את הכינוי בוב דילן הישראלי ועדיין הוא תירגם את השיר

    Knocking on heaven's door קרא לו 'טוק טוק טוק על דלתי מרום' וביצע אותו בהופעותיו. זה היה השיר היחיד לדעתי שבו אבא שר קצת באנגלית. וגם, לא ממש שר, יותר מקריא משפטים באנגלית שלא היו בשיר שדילן כתב (hey nice Jewish boy, what are you doing here, go home) השיר גם נכנס לאלבום האחרון שאבא הוציא 'דלתות נפתחות מעצמן', הופעה חיה 1998).

    אבל חוץ מהשיר הזה, אבא אף פעם לא שר באנגלית, או כתב באנגלית. לפחות לא שידענו.

    בחודש הראשון למותו של אבא, התגלו לנו כל האוצרות שהתחבאו במשרדו בארגזים ומעטפות. לא שטרות כסף כמובן, אלא משהו גדול בהרבה. התגלו לנו הרבה מאוד ניירות מכל הגדלים והסוגים עם כל שיריו, רישומיו וחומרים רבים נוספים וגם הרבה הרבה הקלטות. אין לזה בכלל מחיר.

    באותה עת בה עברתי כאחוזת עמוק על החומרים הכתובים של אבא, שחר אחי (שגם הוא עבר כאחוז עמוק על ההקלטות) מגיח פתאום אומר לי: תקשיבי לזה רגע, לוחץ פליי ואז יש רגע שחרוט לי והוא בהיר לי כמו היה אתמול. זה הרגע שאני שומעת לראשונה, את ההקלטה המאוד ביתית שאבא הקליט עם שיר לא מוכר שהוא שר באנגלית. משהו בלחן המיס אותי ואני מקשיבה שוב. מבינה שזה שיר שאבא כנראה כתב והקליט באנגלית. זה משהו שלא ידענו עליו. תגלית. וזה לא סתם באנגלית, יש שם משחקי שפה מאיר אריאליים באנגלית…מתברר שהוא פלירטט גם איתה ושלף שיר שמוקדש כמחווה ליוצר האהוב על אבא – בוב דילן.

    טוב זאת היתה התאהבות של מכת ברק. הקשבתי שוב ושוב ושוב ואז ידיעה ברורה, זה פשוט שובה לב ואמרתי לשחר: השיר הזה חייב לצאת ודחוף.

    כי על אף איכות ההקלטה הנמוכה, רעשי הרקע ועל אף שאבא לא התאמץ לשיר טוב במיוחד וזו רק סקיצה אחת שבה הוא מלווה את עצמו עם גיטרה. זה היה מרעיש לגלות שהוא כתב, הלחין ושר שיר באנגלית. תוך זמן קצר אני מוצאת גם את כתב היד עם מילות השיר. מהרגע הזה נוצרת אצלי אובססיה ואני רוצה להוציא את השיר הזה ויהי מה, השיר הזה חייב לצאת, נקודה.

    כשנכנסים למילים, רק מי שמכיר היטב את שירי בוב דילן יכול לזהות איך הוא משחק ומתמסר עם שירים ושמות אלבומים של דילן.

    בשלב הזה כבר יש לי שתי אובססיות. האחת על ספר הכתבים הגדול והשניה על הוצאת השיר לדילן.

    שתי האובססיות האלו ליוו אותי בעשרים השנים האחרונות. אבל בגלל שאני לא בנאדם אובססיבי, האובססיות שלי נאלצו לקבל בהבנה שיש אובססיבית ראשית והיא אמא שלי. לה היה חשוב קודם להוציא את ספר השירים, שזה מובן בהחלט. ספר השירים עצמאי בשטח יצא לאחר עשר שנות עבודה מפרכות והוא באמת יצירת מופת. ספר חשוב עם מידע מרתק בעריכתו של יואב קוטנר החבר. אולי תופתעו אבל גם השיר Carry on Mr. Dylan  נמצא בו, אפילו שכל הספר בנוי רק מהשירים שראו אור. יש מצב שהאובססיה של מישהי כאן דאגה שגם השיר הזה יהיה שם…

    אבל מה עושים עם השיר לבוב

    בשנה הראשונה למותו העצוב והמעצבן של אבא שלי, לקחו על עצמם החברים יהודה עדר, שלום חנוך ומשה לוי, להוציא אלבום עם השירים האחרונים שאבא עבד עליהם. הם עיבדו את החומרים שמהם נולד האלבום הנפלא מודה אני (2000) עם השיר באותו שם שהפך לקלאסיקה.

    אבל ההקלטה עם השיר לדילן היתה כל כך ירודה באיכותה והחברים הבינו שיש פה מקרה קשה לפיצוח ולא רצו לעכב את יציאת האלבום. צריך לזכור שאז לא היה פיתוח טכנולוגי כמו של היום. האובססיה של האישה הלא אובססיבית שוב קיבלה בהבנה.

    השנים חולפות, מצבים משתנים. היו זמנים שחשבתי שאני כנראה לא אצליח להוציא את ספר הכתבים הגדול  והשיר לדילן לעולם לא יראה אור. צריך גם להתפרנס ממשהו, לגדל ילדים, לעזור לאמא עם האובססיות שלה…אני הרי לא אובססיבית…עד שהגיעה שנה 19 למותו של אבא. שם, כשעמדנו מסביב לקברו והשמענו את השיר האחרון ששחר הוציא 'יעלה אבי', (תמצאו ביוטיוב) התפרצו לי בבת אחת שתי האובססיות בסערה וידעתי שזהו, הספר חייב לצאת והשיר חייב לצאת לשנה 20.

    מאותו רגע לא עניין אותי כלום, הודעתי למשפחה שאני מעלה הדסטראט ושאף אחד לא ינסה לעצור אותי, לפני שמישהו אמר מה ומי הפרויקט הצליח ובינואר 2019 התחילה הפקת הספר ד"ר התחכמות. אחד הטקסטים שמצאנו הוא מין רשימת נקודות השפעה והשראה בחייו, זה הוזמן ע"י עיתון כלשהו ושם כמובן, יש גם פיסקה על בוב דילן. ברור שהכנסו את זה לספר.

    בחודש מאי 2019 הספר רואה אור. הישג לא מבוטל לאישה לא אובססיבית ונרשם וי אחד. אחרי שנרגעתי רגע מההפקה הזאת ועברנו בשלום את המופע והאזכרה של שנה 20, תפסתי את אחי אהוד ואמרתי לו 'אתה מצטרף לאבא שלך לשיר לדילן? לפני שהוא הספיק להגיד מה ומי, ההפקה הזאת דוהרת קדימה בשיתוף חברת 'עננה בעמ' שמימנה את העיבוד המורכב, הקלטת כלים עם אדם מדר והקלטת שירה של אהוד אריאל.

    ועכשיו, צריך הרבה סבלנות מרוגשת לקבלת התוצאה…

    כשקיבלתי את הסקיצה הראשונה לאחר העיבוד זה היה מצב מכונן. סוף סוף זה נשמע כמו משהו שממש יכול לצאת לאור. השילוב של אבא עם בן שרים יחד לבוב דילן מייצר "צמרמורת נועם" (ראו ברכה לנעמי שמר על הציטוט) . שמעתי את זה לפחות 500 פעמים וכל פעם זה ריגש אותי. זה פשוט חייב להצליח. מכאן התחיל רצף מהיר של פעולות של אנשי מקצוע מהתחום, המעבד איתי צוק מסיים את העבודה המורכבת, עטרה אופק גויסה לסידור המילים באנגלית תקינה, משם להכנת סינגל לרדיו והכנת קליפ למילים שיצר ברוב כישרון ברק דגני.

    דצמבר 2019 השיר יוצא לאור. אושר טהור.  אני באמת ובתמים מתרגשת ברמת האוסקר. למה דווקא אוסקר? כי אני בסרט מעולה שבו אני מגשימה חלום.

    להלן חלום

     

    מסוקרנת מאוד, לא באובססיה, על מה יקרה כשבוב דילן ישמע את זה. יאהב? לא יאהב? יקבל מזה חיזוק? יקבל בהבנה? מתפללת שכן.

    ובלי ששמתי לב, בשנת 2019 הצלחתי להגשים את שתי האובססיות האהובות שלי. אני די עומדת על פסגה עכשיו וצופה במחזה מרהיב.

    עוד מעט אשוב.

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 14

    [הטורשיר השלושה עשר: סליחות / יהודית רביץ]

     

    אסף נולד בישראל וגדל בירושלים, עבר לג'מייקה בגיל שבע לשליחות של 4 שנים של הוריו וכנראה ששם קיבל את ניצני הקצב… שרת בצבא ולמד בבצלאל. לאחר שהופיע עם להקתו "אסף אבידן והמוג'וס" פתח בקריירת סולו מצליחה מאוד.
    הוא כותב את המילים והמנגינות ושר באנגלית. מתגורר היום באיטליה.

    ***

    השיר הארבעה עשר של "קורא למוזיקה".

    Asaf Avidan / Different Pulses

    בחרתי דווקא בשיר הזה, גם עקב הקליפ הנפלא (שביים ונייה היימן) וגם עקב המילים המרגשות:

    I know that in your heart, there is an answer to a question
    Which I'm not as yet aware that I have asked…

    Different Pulses

    My life is like a wound
    I scratch so I can bleed
    Regurgitate my words
    I write so I can feed
    And death grows like a tree
    That's planted in my chest
    Its roots are at my feet
    I walk so it won't restOh, baby I am lost
    I said, "Oh, baby I am lost"I try to push the colors
    Through a prism back to white
    To sync our different pulses
    Into a blinding light
    And if love is not the key
    If love is not a key
    I hope that I can find
    A place where it could beI know that in your heart, there is an answer to a question
    Which I'm not as yet aware that I have asked
    If that tree had not drunk my tears
    I would have bled and cried for all the years
    That I alone have let them pass

    And, oh, baby I am lost
    I said, "Oh, baby I am lost"
    And, oh, baby I am lost
    I said, "Oh, baby I am lost"


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 13

    [הטורשיר השניים עשר: Redemption Song / Bob Marley]

     

    יהודית רביץ, זמרת, כותבת ומלחינה ואחת מהמבצעות הגדולות בהיסטוריה של ישראל, החלה את פעילותה בשנת 1977 בפסטיבלי זמר אבל פרצה למיינסטרים בשנת 1984 עם האלבום "דרך המשי" (ואחריו עם "באה מאהבה").

    ***

    השיר השלושה עשר של "קורא למוזיקה".

    סליחות / יהודית רביץ

    השיר פורסם בתחילה כתב העת "טורים" של שלונסקי בשנת 1938. לאחר שפורסם רבו הניחושים ממי גולדברג מבקשת סליחה, האם זה מאהוב או חבר – אבל בפועל התברר שהיא מבקשת סליחה מאביה שאושפז בכפייה בבית חולים לחולי נפש ולכן לא עלה איתה ארצה (ולאחר מכן נזפה בשואה).

    סליחות / יהודית רביץ

    באת אלי את עיני לפקוח,
    וגופך לי מבט וחלון וראי,
    באת כלילה הבא אל האוח
    להראות לו בחושך את כל הדברים.

    ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן
    ולכל שערה בבשר החשוף
    וריח ילדות ריח דבק ואורן
    הוא ניחוח לילו של הגוף.

    אם היו עינויים – הם הפליגו אליך
    מפרשי הלבן אל האופל שלך
    תנני ללכת תנני ללכת
    לכרוע על חוף הסליחה.

    ולמדתי שם לכל ריס וציפורן…

    (מילים: לאה גולדברג   לחן: עודד לרר)


    להגיב
  • שנה טובה. הכול בסדר

     

    שישי. שישי של לפני חג. חמישה ימים של חופש (תלוי למי…). אחרי עוד סיבוב בחירעות שהרגיש הפעם מכוער מתמיד. וגם אני התערבתי, התערבבתי, כעסתי, השמצתי, קיויתי, התאכזבתי… כ"כ הרבה רשות בשביל סוג של אחיזת עיניים, בשביל עוד מעשה חיצוני שבאמת ובתמים משפיע עלינו הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים.

    ואיך אפשר להתמקד בטוב? לבחור ביפה? לחשוב אופטימי?

    בספטמבר פתחנו גן וגם צהרון, וזכיתי למורים הטובים ביותר בעולם: הילדים. נכון שיש לי 4 משלי (מישהו אמר 5 ימים חופש??) אבל לראות פתאום 20 ילדים נהנים מהרגע, משתוללים, מתלכלכים, לא חושבים מה היה אתמול ומה יהיה מחר. משתעממים ודקה אחרי צורחים משמחה. בוכים וכועסים ושתי דקות אחרי מתחבקים וצוחקים. חיים את הרגע. כדי שגם הרגע שאחריו יהיה בול כזה.
    וכשנגמר היום ואני עם הבירה והסיגריה שאחרי, עייף ומותש אחרי ששטפתי מאוד כלים (אין אצלנו לא מדיח ולא חד פעמי) – אני תמיד נמצא גם בתחושת הודיה קטנה. שזו העבודה שלנו כרגע. שהיא מאפשרת לנו לעזור ולהיעזר (ואיזה צוות מדהים יש לנו! תודה למורן ושחף ונונה וגאיה ויהלי ויונתן) ובעיקר להבין מה שידעתי תמיד. שהאושר האמיתי נמצא בדברים הקטנים ובמערכות היחסים.

    מאחל מה שמאחל כל שנה. שתהיה לכולנו שנה טובה. שנבחר שתהיה כזאת. שנבחר לראות בה את הטוב. לטעום ולחלום ולנשום


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 12

    [הטורשיר האחד עשר: True Colors / Cyndi Lauper]

     

    בוב מארלי, זמר המחאה והרגאיי המפורסם בהיסטוריה (כן גם בעיירות נידחות בנפאל והודו מכירים אותו), באחת מפסגת יצירותיו. שיר שנכתב ב-1979 כשמארלי כבר ידע שיש לו סרטן. נסטה רוברט מארלי (נסטה = שליח) היה ונשאר שליח וקול המחאה והגאולה.

    ***

    השיר השנים עשר של "קורא למוזיקה".

     Redemption Song / Bob Marley

    אולי שיר המחאה הגדול בהיסטוריה. רק גיטרה ושירה מלאת נשמה וכאב.
    "גאל את עצמך מעבדות שכלית
    אף אחד חוץ מאיתנו לא יכול לשחרר את מחשבותינו…"

    Redemption Song / Bob Marley

    Old pirates, yes, they rob I
    Sold I to the merchant ships
    Minutes after they took I
    From the bottomless pit
    But my hand was made strong
    By the hand of the Almighty
    We forward in this generation
    Triumphantly
    Won't you help to sing
    These songs of freedom?
    'Cause all I ever have
    Redemption songs
    Redemption songs

    Emancipate yourselves from mental slavery
    None but ourselves can free our minds
    Have no fear for atomic energy
    'Cause none of them can stop the time
    How long shall they kill our prophets
    While we stand aside and look? Ooh
    Some say it's just a part of it
    We've got to fulfill the Book

    Won't you help to sing
    These songs of freedom?
    'Cause all I ever have
    Redemption songs
    Redemption songs
    Redemption songs

    Emancipate yourselves from mental slavery
    None but ourselves can free our minds
    Wo! Have no fear for atomic energy
    'Cause none of them-a can-a stop-a the time
    How long shall they kill our prophets
    While we stand aside and look?
    Yes, some say it's just a part of it
    We've got to fulfill the book

    Won't you have to sing
    These songs of freedom?
    'Cause all I ever had
    Redemption songs
    All I ever had
    Redemption songs
    These songs of freedom
    Songs of freedom


    להגיב
  • היסטוריה של מהירות – עמית נויפלד

     

    ( קצת מוזר לכתוב ביקורת על ספר לפני שסיימתי לקרוא אותו, אבל אני כ"כ נהנה אז למה שלא תקראו יחד איתי? וכדי לראות אם הבנתי משהו מהספר שאני קורא כבר 170 ימים ובדיוק הגעתי לעמוד 170, אנסה לשלב בין צורה לתוכן ולכתוב את הפוסט הזה באיטיות מקודשת כאן בפורטוגל. הפוסט התחיל להיכתב בשבוע שעבר)

    לנסיעה הזאת לספרד ופורטוגל (5 שבועות) לקחתי ספר אחד בלבד. לא בגלל בעיות משקל או כי אין לי מה לקרוא, אלא כי קשה לי מאז עידן הפייסבוק להתרכז בקריאה של דברים ארוכים וגם 4 ילדים לא תורמים לזמן איכות שקט ופנוי… אז ידעתי שלא אקרא הרבה.
    קיבלתי מעמית את הספר אי שם בדרום תל אביב בפברואר השנה, ועכשיו קורא אותו בדרום פורטוגל בהנאה רבה ובאיטיות מרשימה. כנראה הספר השני שאני קורא הכי לאט בחיים (בדיוק בדקתי ויוצא קצב ממוצע של עמוד ביום…).

    כל זה לא כדי ליישם את התאוריה, אלא כי הספר באמת גרם לי להאט ולחשוב, להרגיש ובעיקר להרהר. יש אפילו פרק ששמו "אתנחתא מתודית" שדורש לקחת פסק זמן ומסתיים במילים:

    READY, GET SET, SLOW

     

    (לוקח הפסקה בכתיבת הפוסט והולך לשכב על ערסל ולפצח קצת גרעינים. דד-ליין נוגד את רעיון תנועת ההאטה, אז אקרא לו Life-Line. הפוסט הזה אמור לעלות ביום ראשון. תחזיקו אצבעות (אבל בשכיבה כן)).

    על תנועת ההאטה שמעתי אי שם בשנת 2015 ומאז פרסמתי כאן כמה וכמה פוסטים הקשורים אליה.
    כאדם זריז ומהיר, מאז ומתמיד אותגרתי להאט (גם בסדנת "ילדולפין" בגיל 23 כשהמדריך אמר "ל א ט… ו מ ע ט…) וכאן בפורטוגל, בה היום מתחיל ב-11:00 (לפני 10:00 החנויות לא נפתחות אפילו בתי קפה!) והקצב הוא של פעם, אני פשוט מתענג על קריאת הספר. כטבעוני שגר בפרדס חנה ראיתי שאני כבר מיישם לא מעט המלצות ואמונות איטיות – אבל מה יותר טוב ממדריך מעשי להאטה, שנכתב ע"י כותב סופר מוכשר שחי את הדברים שעליהם הוא מדבר?

    קוראים לו עמית נויפלד וזה מה שהוא כותב על עצמו:
    עמית נויפלד, יליד 1975, מייסד ועורך אתר תנועת ההאטה slow.org.il כותב אודות פשטות מרצון, מינימליזם והמנגנונים שמניעים אותנו לעבוד ולצרוך בהילוך מהיר. מפרסם טורי דעה בעיתונים (הארץ, כלכליסט) ומרצה בפורומים שונים. לעמית תואר ראשון בפילוסופיה וקולנוע ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר בשכונת התקווה עם נועה, אשתו, וגור חתולים. אוהב ללכת לאט ולבהות, משתדל שלא להידרס.

    ועמית הוא באמת קצת פילוסוף מודרני, והוא משלב בהומור ובחוכמה מרתקת הסברים על תולדות הקפיטליזם והסגידה לעבודה, לצריכה ולכסף, ודואג לנווט בין אז לעכשיו בצורה קולחת. הספר גם גורם לך להנהן ולהיאנח בהסכמה – וגם נותן כלים מעשיים לעצור את המירוץ והמרדף ולהבין שאין מה למהר וכמה טוב להאט לפעמים…

    (וכדי להמשיך בנתיב העצלנות, עליה ממליץ הספר, אעשה הפסקה מתודית לשתיית בירה מקומית ואחסוך זמן ומאמץ ופשוט אחתוך ואדביק את הביקורות המהללות על הספר)

    אז גם אם החיים שלכם הם מירוץ מטורף ושלוותא נראית קרובה יותר משלווה…  וגם אם אתם מרגישים שאתם בחצי הדרך אל הנירוונה – תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספר הזה. שנים שאני לא נהנה ככה מספר – לא ממש רוצה לסיים אותו – גם כי הוא סופר מעניין וגם כי הוא פשוט מאפשר לי להרגיש בנוח וכאילו טופח לי על הכתף בכל הפסקת עצלות או בטלות (שאינה פייסבוק…) – ואומר, הכול בסדר, קח את הזמן…

    (זהו, לא מאמין שסיימתי את הפוסט הזה. כי לסיים זה חשוב כשעושים דברים לאט… נחגוג את המאורע בעוד בירה קרה כי לא נעים לשבת בבר שעתיים על 4 שקלים…)

    את הספר אפשר להזמין כאן >

    לאתר של תנועת ההאטה והפוסטים הנהדרים שלו (קחו לכם כמה ימים לקרוא אותם ולהרהר) >


    להגיב
Close