שירז אריאל

  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 11 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור העשירי: Carry on Mr. Dylan – השיר הגנוז של מאיר אריאל]

    זה נכון שבשנת ה 20 לזכרו, אבא שלי קיבל הרבה כבוד והערכה. זו היתה שנה עם רצף שיאים מרגשים (יציאת שלושת השירים 'משורר', 'פילוג' וכמובן 'קרי און', יציאת הספר החדש, יציאת חוברת האקורדים, מופע ענק ועוד) וזה מאוד נעים ומעורר הודיה.

    לא מזמן נערך ערב מחווה למשוררת רחל, 90 שנה למותה! מאוד חימם את ליבי שיש מי שטורח להזכיר ולזכור את המשוררים הישראלים הראשונים. האמת שנדמה לי שכל עוד הדור של הוריי והדור שלי קיימים, זיכרון המשוררים הראשונים מובטח. מה יהיה עוד 20 שנים? האם נצליח להעביר לדור הצעיר את חשיבות הזיכרון?

    היו שחשבו שאחרי יציאת הספר אני אחווה נפילת מתח, פתאום יהיה ריק. דווקא מתאים לי אתנחתא ואז התכנון הכללי שלי הוא לחזור לעשות מה שעשיתי לפני הרבה שנים, מפגשי דיון על החומרים הפילוסופיים של אבא. מכל מיני כיוונים. בכל מפגש דיברנו וניתחנו שנים עד שלושה חומרים וזה הלך ותפס תאוצה. אבל אז יצאתי ללימודים ועשיתי פאוז על המפגשים. עכשיו מרגיש לי נכון לחזור לזה ואני מחפשת את המקום הנכון שיכול לארח מפגש קבוע כזה באזור פרדס חנה.

    מיזם דומה אך שונה התחיל לא מזמן בתל אביב בהנחיית יותם זיו וחמי בן לביא .. במפגשי הלימוד יותם מנחה ואחת לחודש מתארח אומן ויוצר שקשור איכשהו למאיר אריאל. במפגש של 12.2 יתארח החבר שלום חנוך וגם יראיינו אותי קצת. ההנחיה של יותם מאוד נעימה וזה מפגש מומלץ מאוד.  (מכירת כרטיסים מתחילה ב 27.1)

    ואם חשבתם שכאן זה נגמר אז ההפך הוא הנכון. אנחנו חווים גל של פניות עם בקשות לכל מיני פרויקטים שכולם עוסקים במאיר אריאל: יש רעיון למחזה המבוסס על כתביו מהספר החדש. יש יוזמה לתערוכה המבוססת על שיריו, יש יוזמה ליצירת סדרה המבוססת על חייו. על איזה אתנחתא אתם מדברים?

    עכשיו מתחיל להיות לי מאוד חסר מקום קבוע שיכול לארח את המפגשים והיוזמות האלו. מקום שאפשר להגיע אליו גם ללא קבוצה, מקום שישמר את המורשת.  כי מאז שאמא יצאה מהבית הגדול שבו גרה שהפך לסוג של בית מאיר אריאל, אין בית מאיר אריאל. וזה חסר לי, זה חסר לאמא, זה חסר לכולנו. אני מרגישה את גלגלי ההפקה מתעוררים…

    עכשיו דמיינו את הדבר הבא:

    המרכז לרוח ותרבות – בית מאיר אריאל

    להלן חזון:

    המקום הזה יכלול מספר חללים שבהם יתאפשרו מגוון פעולות:
    חדר ארכיון – שם ניתן יהיה לעיין בחומרים הסרוקים, לקרוא מאמרי עיתונות מכל השנים, לחפש חומרים לעבודות, לשבת בנוח להתחבר עם הכתובים.
    על קירות החלל המרכזי תוצג תערוכה שתכלול את רישומיו, כתבי היד, חומרים מעניינים מחייו ועוד. התערוכה תתחלף אחת למספר חודשים ותכלול גם יצירות של אמנים שיצרו ציורים ויצירות בהשראת מאיר אריאל.  החלל המרכזי יכלול בית קפה עם נשנושים.
    חדר למפגשים וסדנאות – בו יתקיימו מפגשי לימוד שיכללו גם את הגותו של מאיר אריאל אך גם סדנאות שונות מעולם התרבות והרוח. שיעורי כתיבה, לימודי נגינה ועוד.
    במקום יתקיימו הרצאות שונות, סדנאות חד פעמיות וגם קבועות, הקרנות של סרטוני וידאו מהארכיון המשפחתי, הקרנות סרטים מיוחדים ובחגים שונים יתקיימו אירועים, בסוכות תהיה סוכה וכו'…

    איך עד כה?

    אני רק אוסיף שבמקום יוכלו להתקיים השקות של ספרים, תערוכות של אמנים ואירועים מיוחדים.
    וגם, כמובן, שיהיה במקום הזה את הבר האדום…נראה מי מזהה מאיזה שיר זה…והבר הזה יפעל עם אופציה להופעות קטנות ואינטימיות.

    שלמות. נדרשים רק חמישה מיליון שקלים.

    חזרה למציאות. אני מכנסת ישיבה דחופה עם ההיגיון הבריא שלי, מזמינה גם את אומץ, יצירתיות ומקוריות.  חברים, האם הדבר אפשרי במציאות? הגיון בריא: את לא אמתית. אומץ: תירגע, יתכן ויש לזה התכנות. יצירתיות ומקוריות יחד: אנחנו על זה. אני: נכון יש הרבה עבודה אבל בתכלס אפשרי. הגיון בריא: את מבינה שזה חמש שנים מעכשיו כן? יצירתיות ומקוריות: תנוח, תכף תראה קסמים. אני: נו נהדר, זה יהיה מוכן לשנה 25 לזכרו של אבא.

    יצירתיות ומקוריות מנהלות דיון ער עם ההיגיון הבריא שלי על אסטרטגיות, גישות, יציאות לא מתוכננות ונזרקים לאוויר רעיונות שלא נפסלים על הסף, אומץ ואני יצאנו לסיגריה כדי לדון בלו"ז.

    חזרה למציאות באמת.

    אבל איזה כיף לעוף ככה על החלום הזה, אני רואה בדמיון את המרכז הזה, את הבית הזה קיים ופועל, אנשים יושבים בבר האדום, אנשים לומדים מאיר אריאל, אנשים מגיעים עם הילדים שלהם, אנשים לא שוכחים.

    זה החזון.

    להוריי מעולם לא היה בית בבעלותם, יוצאי קיבוץ שכאלה. אנחנו משפחה ללא הון עצמי או ירושה נחמדה. אני מפיצה עכשיו אדוות אופטימיות, קיים סיכוי טוב שהיא תגיע לאדם הנכון ואז דברים קורים. אני מאלו שמאמינות ביצירת מציאות ע"י מחשבה מספיק חזקה עקבית ונחושה. אז אני אמשיך לראות בדמיוני את הבית הזה קיים עד שיהיה קיים.

    מי שבעד, מוזמן לשתף את המסר לעולם.

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 9 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור השמיני: 20 שנה לאבא מאיר אריאל]

    סוכות תמיד מחזיר אותי לכמה זיכרונות חדים אך מנצנצים. סוף שנות ה-80, אני גרה עם ההורים בתל אביב וזוכרת היטב את הקטע של אבא עם סוכות. למחרת יום כיפור, הוא היה מתחיל לבנות סוכה גדולה בחצר הקדמית של הבית המוזר ברחוב הירקון 70. מיד אחרי שהשלד עמד הוא היה יוצא להביא סכך ואמא היתה משתלטת על הקישוט. קראחאנה שלמה של בדים מכל הסוגים, המון פרחים, מלא מלא מלא שרשראות מנצנצות ומיני נפתחים שגם הם מנצנצים כמובן.

    אבא היה מקפיד לקשט גם עם ענף כותנה פורח שהוא היה דואג לארגן מקרוב משפחתנו שהיה מביא לו כל שנה. ארבעת המינים כמובן ובנוסף ענפי תמרים כתומים ורימונים. התוצאה המוגמרת היא שאין ולא היתה סוכה כזו בעולם הזה ולצערי רק מי שהיה מבין על מה אני מדברת.
    במשך כל החג היו מגיעים חברים להתארח. אבא היה מאושר עם כל אורח אושפיזין ותמיד היו על השולחן מאכל ומשקה וספרי תורה והרבה צחוקים…בערב החג הראשון, הוזמנו כל חברי הזוג אריאל למסיבה מפוארת ואיש לא העיז להעדר, פשוט כולם הגיעו. אבא היה מוציא את האקורדיאון, מישהו היה מוציא חליל, מפוחית, דרבוקה, ומתחילים ג'אם שמח ודי שיכור.

    אחת החברות הטובות של הזוג אריאל היתה השחקנית קומיקאית טליה שפירא זכרה לברכה. היא ובעלה יענקלה היו חברים טובים ותמיד גם הגיעו לכל ערב סוכות בבית אריאל. בשנתיים האחרונות לחייה, אבא כתב לה קטעים שהיו אמורים להכלל בהצגה הבאה שלה. הוא כתב מספר קטעים שנכתבו בגוף נקבה אך תוך זמן קצר היא חלתה וההצגה לא עלתה.
    בזמן איסוף ומיון החומרים לספר החדש, מצאתי גם את הקטעים האלו. מצאתי גם את ההספד העצוב שכתב כאשר נפטרה בשנת 92.
    כן. זה מעצבן שהטובים הולכים מהר. אז לפחות שיהיה איזה משהו לזכור. לכן הכנסתי לספר שני קטעים שאני חושבת שהם מבריקים, מצרפת כאן אחד ואני רוצה שתסתכלו על האיור. אני חושבת שהוא ניסה לצייר אותה.

    אז לחייך טליה. די בטוחה שאתם צוחקים שם למעלה.

    וזה הזכיר לי…

    תמונת האקורדיון הזכירה לי עצב מסוג אחר. העצב על אובדן הסבא הטוב בעולם. כשאבא שלי נפטר בני הבכור היה בן ארבע ורבע והשני בן שנה וחצי. סך הכל ארבע ורבע שנים הוא הספיק להיות סבא ואני זכיתי לנחת. כי הוא היה כל כך חמוד עם הילדים. כל הטריקים שלו מהילדות שלנו חזרו אליו והאמת שהצליח לו לא רע, הילדים היו מתגלגלים מצחוק ממנו והוא תמיד היה מאושר בחברתם.
    כשלבני הבכור מלאו שנתיים, קנינו לו אקורדיון קטן כזה אבל אמיתי. הוא מאוד אהב אותו וכך, במשך שנה שלמה, בכל ביקור אצל סבא הם היו שולפים את האקורדיונים שלהם ומתחילים לג'מג'ם שירי ילדים.

    מזל שצילמתי.

    עדכון: בן השנתיים היום בן 25, מוזיקאי מסוג כלשהו ועדיין חמוד בטירוף.

    אגב, מי שעדיין לא השיג ומחפש את הספר החדש ד"ר התחכמות או את ספר השירים עצמאי בשטח – אז מכאן >

    חג זיכרונות שמח

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 8 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור השביעי: ספר חדש נולד – ד"ר התחכמות]

     

    זה לא פשוט לעשות את זה פשוט

    האמת,  פשוט לא הצלחתי לכתוב כלום. כבר די הרבה זמן.

    חשבתי לכתוב מיד אחרי המופע הגדול שהיה ביולי האחרון. מופע שכבר מוגדר אצל רבים כאחד המרגשים והמיוחדים שהיו כאן. כל החששות שלי על זה שזה גדול מידי, אלפי המוני אנשים, איפה תהיה האינטימיות המפורסמת שלנו?  כל זה התפוגג. הקסם המוכר שמתרחש בכל מופע, התרחש גם הפעם, ובענק, כולל ליקוי הירח הסוריאליסטי. הסתובבתי בכל האזורים, כולל בדשא הכי למעלה, הקסם היה שם. בין אלפי האנשים שישבו והתמגנטו לבמה. הם שרו עם האמנים ואיכות הסאונד היתה פשוט מושלמת. מכל נקודה שמעו מעולה. הריני לברך את אמפי פארק ראשון לציון וחברת זאפה שנתנו במה מפוארת וכבוד ראוי לאבא שלנו. רוצה גם להודות מכאן למפיקה שלנו מאיה פוגל שהפיקה ברוב חסד את כל המופע וגם דאגה לכל הוידאוארט הנפלא שהיה על המסכים לכל שיר ושיר. (יוצר בפועל גיא רומם האדיר).  באמת מופע משובח שנזכור שנים רבות.

    קבלו כמה רגעים שהמחישו את הקסם, פה עם חנן בן ארי

    השיר הכי חשוב שבוצע בערב הזה לדעתי היה 'כותונת פסים' שביצעו חמי רודנר ותמר רדה. השיר הזה נכנס ממש ברגע האחרון אחרי שתמר העלתה וידאו ביתי עם השיר בהקשר של מחאת האתיופים ויהודה עדר קלט אותה. ועל אף שרשימת האמנים היתה סגורה ומסוגרת, יהודה הפעיל את קסמו והם נכנסו. ממש שמחתי שזה קרה. הוידאו לא הכי איכותי אך מספיק כדי להעביר את המסר (תודה לטוביה פלדמן שצילם והעלה).

    ביוטיוב יש עוד כמה עשרות סרטונים מהמופע.

    ואז הגיע ה' באב – יום האזכרה לאבא. יום שמעביר מין רעד געגוע.

    תכננתי לכתוב אחרי האזכרה. אותו יום שבו אנחנו המשפחה מגיעים יחד עם כשלושים איש לבית העלמין. יש חברים שמגיעים תמיד ויש שמגיעים לראשונה. החבר יהודה עדר מגיע קבוע וגם הפעם הוא היה שם עם אשתו מיקי קם הנפלאה. היו שם אנשים שהרגישו מספיק חשוב כדי להגיע. בעיקר חשוב לאמא שלי.

    הגיעו כ-50 איש ואישה, עשינו סבב שבו כל אחד מבני המשפחה מקריא, מספר משהו. אני סיפרתי לאבא על הספר החדש שהוצאנו עם החומרים שלו וכמה הספר מרגש וזוכה למחמאות. סיפרתי לו על המופע המופלא וגם על מיזם נוסף שהתרחש וראה אור לאחרונה – חוברת האקורדים החדשה לשירי מאיר אריאל!

    הפקה פרטית של המוזיקאי שרון ארנון. לפני כשנתיים הוא פנה אלינו עם בקשה לעבוד על חוברת אקורדים מקצועית למיטב שירי מאיר אריאל וקיבל מאתנו את ברכת הדרך. הוא עבד על זה קשה מאוד והשקיע לא מעט משאבים. התוצאה יפה ואיכותית מאוד, אנחנו שמחים מאוד שזה קיים. מוזמנים להזמין לכם אחת בקישור הזה >

    ונעבור לאקטואליה. עוד רגע יש בחירות. לא מזמן ממש ולקראת הבחירות הקרבות, השתחרר קטע וידאו נוסף מבית היוצר של פטריק סבג – פילוג. מחאת המילים של מאיר אריאל.

    הפעם הדיבור של אבא לקוח מאחד מנאומי הבחירות שאבא היה נואם בהופעות השונות. פטריק מדגיש חזק את המשפט – 'מפלגות מנציחות פילוג' – העיף לי שוב את כל הראש

     

    נושא הנצחת הפילוג מופיע במספר קטעים בספר החדש. האחד נקרא 'אוצר היהודים', השני 'הודעה בדבר פיטורין'. העניין בער בדמו.

    יחד עם זאת, הוא גם ידע לצחוק על ועם זה. נאומי הבחירות של אבא היו פורצי צחוקים. שניים מתוכם נמצאים בספר, הנה קטע מתוך אחד מהם:

    ויש גם את הקטע המתוחכם – מרד מיסים

    ונשאלת השאלה: האם הוא באמת רק התלוצץ פה?…

    ועדיין מרגיש שלא הצלחתי לכתוב כלום. אבל לקראת החג שמח תוכלו למצוא אותי בחצר השוק פרדס חנה בימים 12.9 ו-13.9 ולפגוש יחד איתי שלל זכרונות. הנה ראיון מאוד מפתיע בישראל היום. יש פה סיפור >

    [ספרי מאיר אריאל לא מופצים לחנויות וזמינים רק דרך המשפחה או כאן >]

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 7 – הטור של מאיר ושירז אריאל

    [הטור השישי: אנשי המעשה]

     

    מחפשת מילים לפתיח ומיד קופץ לי סמיון מהחיקוי בארץ נהדרת "שים פתיח, בלאט".

    יצא לי משהו כזה:

    נולד בשעה טובה ומוצלחת, משקל 900 גרם, לאם ולסבתא שלום.

    אבל זה מרגיש קצת שחוק, תמיד אומרים על ספר חדש שהוא כמו תינוק שנולד ומשווים את התהליך להריון ולידה. אז לא עוד. זה לא עוד תינוק, זה תינוק נסיך.

    נסיך נולד ולימים יהיה מלך בישראל.

    לדעתי הייתה לי עזרה משמיים כי אחרת אין הסבר לכך שהצלחתי להגיע עם אמא למצב בו אנחנו מסכימות באופן גורף על שם הספר – ד"ר התחכמות. הברקה שלה בערך שבוע לפני שהספר שוגר לדפוס. הביאה התחכמות.

    למה זה כל כך מתאים? כי הספר הזה כולל הרבה חומרים שנונים שחלקם מתחכמים ומשתובבים עם הקורא.

    אגב אני עדיין בפתיח אז ניסיתי את ההקשר השחוק השני: מסע כומתה.

    חתיכת טיול במסלול הטלטול. לפעמים, בעיקר לקראת הסוף, הרגשתי כמו במסע כומתה כולל הקילומטר האחרון שהוא הקשה ביותר. ברגעים האלה, היה נדמה לי שלא אצליח להגיע ליעד שהצבתי.

    אויש די כבר עם המסעות, אני דורשת משהו אחר, מקורי יותר, שנון יותר.  רגע, למה ללכת רחוק  כשיש לי משהו מהספר החדש:

    "כמה מילים יפות היו מתרוצצות לכאן ולשם והנה מזדמן לקראתן עניין מסוים.  סובבוהו,  הקיפוהו, הסתדרו לפניו בשורה ואמרו איך אנחנו בשבילך? אמר להן יפות יפות  אבל איפה אתן ואיפה אני. שבו והתערבבו זו בזו, שבו והסתדרו לפניו בסדר אחר ואמרו  איך עכשיו? אמר להן הרבה יותר יפות אבל אתן זה אתן – ואני זה אני.  שבו ונתערבבו  שבו והסתדרו לפניו בסדר חדש.  שתק ולא השיבן דבר". מאיר אריאל

    בספר קראתי לקטע הזה – תקדים להקדמה.

    האמת שזה הספר הראשון שאני מפיקה ממש מתחילתו ועד סופו אז קלישאה שחוקה או לא, בהחלט מרגישה קצת כמו אם גאה וקורנת.

    מפה לשם, ההפקה הזו החלה בינואר עם סיום פרויקט ההדסטארט המוצלח שאיפשר את כל זה (תודה לאלף התומכים הנהדרים שתמכו! יש עמוד תודות מפואר).  יוני 2019 הספר יוצא לאור, כלומר חצי שנה של עבודה.

    כשדיברתי עם עטרה אופק על הספר החדש ואמרתי לה שביוני יש ערב השקה מרגש בפרדס חנה, תגובתה הראשונה היתה: "את לא נורמלית". הזכרתי לה שאצלנו במשפחה זה עיקרון מאוד עקרוני לא להיות נורמליים והיא מוזמנת להצטרף לשיגעון (ראו ביוטיוב 'הדשא של השכן').
    ברור שהיא הצטרפה לשיגעון שמזכיר לי את המכתב שאבא שלח לניקו ניתאי מתאטרון הסימטה ביפו (הטור הראשון).

    אך כאשר המתח על האם נצליח לעמוד ביעד עלה וגאה, החלטתי שאם אנחנו מצליחות לעמוד ביעד, אני מכריזה על 'פרס העומדת בזמנים' על שם שירז אריאל… אף פעם לא קיבלתי פרס אז למה לא לייסד אחד על שמי. מי שמכיר אותי יודע שאני פריקית של דייקנות בזמנים… וכן, היה גם הרגע הזה בו חשבתי שלא יהיה שום פרס אך בעזרת כוח המחץ הנשי, הצלחנו.

    לכן את פרס העומדת בזמנים אני מעניקה בזאת לשתי נשים אדירות: עטרה אופק, עורכת הספר, שעבדה איתי ימים ולילות ארוכים ואין מילים שיוכלו לתאר את המסירות והדיוק שחוויתי איתה. תודה עטרה, את משוגעת כלבבי J

    האישה השניה, היא דמות מוכרת ואהובה במושבה פרדס חנה כרכור. האישה שהולכת איתנו כבר שנים ארוכות ואמא לא זזה בלעדיה. גם היא הוזמנה ונכנסה באהבה לטירוף השיגעון שלנו, עבדה איתנו כנמרה כולל תוך כדי יום העצמאות… אם כן, פרס 'העומדת בזמנים' מוענק בזאת לחיה ברנשטיין ה-גרפיקאית של המושבה. תודה חיה, אין כמוך פשוטו כמשמעו.

    שמתי לב שיש אנשים שעדיין קצת מתבלבלים בין ספר השירים 'עצמאי בשטח' לבין מה יש בספר החדש שעוד נקרא על שם שיר מוכר וידוע.

    עצמאי בשטח – כולל את כל השירים של מאיר אריאל שראו אור בחייו, גם בביצוע שלו וגם אלו שניתנו לאחרים ויצאו לאור. הספר הזה שזור באוסף צילומים נדיר מכל התקופות וכמו כן סריקות כתבי יד ואיורים רבים של המשורר, בעריכתו המופלאה של יואב קוטנר.
    272 ע' צבע מלא בכריכה קשה.

     

     

     

    ד"ר התחכמות – כולל מעל מאה קטעים שהם פרוזה, מאמרים, מכתבים, קטעי מעבר מהופעות, ברכות, הספדים, סיפורים קצרים ועוד. הספר שזור איורים וסריקות, כתבי יד וצילומים ייחודיים.
    208 ע' בכריכה רכה.

     

     

    יחד הם מהווים את הסט השלם לאוהבי המשורר מאיר אריאל.

     

    מי כבר ראה ושמע את השיר החדש שיצא ממש בימים אלו? קטע וידאו משנת 1987 שקיבל לחן ועיבוד מידיו הנאמנות של המפיק פטריק סבג. הקטע שאבא מקריא פה מופיע במלואו בספר החדש. זה נקרא 'ערב שירי משוררים' עמ' 42. קבלו וידאו מטורף כלבבנו:

    מאחר וזה טור אישי, אני מרשה לעצמי לחשוף עוד שריטה שרבים מחבריי כבר מכירים.

    אני מכורה לתאריכים יפים. כל פעם שיש אחד כזה, אני מתייחסת אליו כאל אישיות בעלת אופי וסגנון. בדרך כלל ממליצה לו להתנהג יפה ולא לבייש את המשפחה, לפעמים מחמיאה לו על היותו חתיך הורס. לכן לא מפתיע שבחרתי את ה-19.6.19 לערב השקת הספר החדש…ויש פה הזמנה אישית לכולם.

    איפה: חצר השוק פרדס חנה – רביעי 19.6.19.

    אפשר לזרום מהשעה 19:00 לאחד המתחמים היפים באזור.

    הופעה תתחיל בשעה 20:00, לאחריה מסיבה מגניבה עם DJ שחר אריאל.

    אשמח לראות את כולכם שם, צפוי ערב מרגש ומיוחד כמו שרק משפחת אריאל מסוגלת להפיק. וגם אמא שלי תקדיש לכם ספרים באהבה.

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 6 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    [הטור החמישי: בואו נדבר על אלוהים]

     

    נתחיל מחדשות טובות, נמשיך לדיון על מה עושים עם המצב העגום אך נסיים עם אופטימיות.

    החדשות הטובות:
    הספר החדש כבר אחרי עריכה ונמצא בשלבים כמעט סופיים של גרפיקה והגייה. שזה משמח עד מאוד. לפי התכנון שלי, בפעם הבאה שנפגש הספר כבר יהיה מוכן ואוכל לצטט לכם מתוכו. (לעוקבים אחר סאגת העטיפה: עדיין אין עיצוב סופי, הקרב בעיצומו, שני הצדדים נערכים למערכה סופית).

    מה עוד? בטח כבר רבים מכם ראו את הפרסום על מופע שנת ה-20 שצפוי ביולי הקרוב באמפי-פארק רשל"צ. אכן מופע מרשים שיהווה חלק מכובד באירועי שנת ה-20. אוכל רק לעדכן כי תוך 72 השעות הראשונות לפתיחת המכירה, נמכרו למעלה מ 3000 כרטיסים. לכן מי שמעוניין יועיל לרכוש כרטיס בהקדם, הנה כאן >.  הנחה מגניבה לחברי מועדון הנוסע המתמיד.

    מצב חירום:
    בזמן כתיבת שורות אלו, יש שוב סבב לחימה בדרום ואי אפשר שלא לדון בזה לרגע קצר. כל עיסוק במשהו אחר הוא התעלמות מהנושא החשוב הזה.
    שאלת השאלות: עד מתי יhמשך המצב הבלתי נסבל בדרום? התשובה היא שאין על זה תשובה. כי אין תשובה אחת ברורה שאם יענו עליה אז המצב יסתדר. זה כל כך מורכב ומסובך גם יחד. הנקודה האופטימית היא שיש אנשים שכן מאמינים שניתן להגיע לפתרון ופועלים למען כך. זה שעדיין אין פתרון ברור, לא אומר שזה לא יקרה בסוף. ואצטט מהקטע שפורסם פעם קודמת מתוך קטע מעבר לשיר לילה שקט: "למי שלא מאמין בטוב, יש לי חדשות בשבילו: גם רע נגמר בסוף".
    לאבא היה מה להגיד במגוון נושאים וחלקם מופנים ישירות להנהגה. לאלו שצריכים לפעול למען האזרחים. אחד הקטעים נקרא 'אנשי המעשה' . קטע שפורסם בעיתון כבר בשנת 1986 ונדמה שכאילו נכתב אתמול.

    אנשי המעשה (פורסם בכותרת ראשית / 1986)

    אנשי המעשה,
    עם שתי רגליים על הקרקע,
    עם אצבע על הדופק,
    עם כל העיניים בידיים,
    עם מבט אל מעבר לאופק,
    המנהלים את העולם
    עם ראש על הכתפיים,
    עם ידיים על המותניים,
    עם תחת של אחריות,

    אנשי המעשה,
    אשר בזים למרחפים למיניהם,
    הוזי הזיות, חולמי בהקיץ,
    אנשי רוח, מה – הם – מבינים,
    טייסי חלל עם ראש בעננים,
    אומרים להם לרדת אל האדמה.
    אומרים להם מתי תהיה בן אדם.
    אומרים להם לפתוח את העיניים
    ולראות מה קורה באמת . . .

    אז מה קורה באמת,
    אנשי המעשה?

    הלוא בתור רחיפאי מצוי,
    כשאני מואיל כבר לפתוח את העיניים, אני רואה שהכול
    נוזל לכם דרך האצבעות, והקרקע המוצקה שאתם עומדים עליה עם שתי רגליים,
    רועדת תחתיכם,
    והעולם שאתם מנהלים
    יוצא משליטתכם עם כל
    כשרון המעשה, עם כל
    האצבעות על הדופק, עם
    כל המבט הזה אל מעבר לאופק . . .

    ולוחש תכלס, תכלס לשורותיו המתייפחות: "לא צָפִינו", "לא צִפִּינו"' "טעינו בהערכת הנתונים"
    כל כך הרבה ראשים על הכתפיים,
    כל כך הרבה רגליים על הקרקע.

    וכל כך הרבה בוז שפוך מכם
    על פחות מארבעים שכיבות סמיכה, אבל אני אומר לכם,
    אנשי המעשה, העולם הזה נראה
    כמו שאתם מנהלים אותו!!!
    ואייך שהעולם הזה נראה זו השורה התחתונה שלכם!!!

    אז קצת פחות חזה. פחות כתפיים.
    כבר לא צריך לשחק מבוגרים
    שמחזיקים את העניינים בידיים.
    אתם כבר עכשיו מבוגרים
    ותחזיקו את העיניים בידיים ,
    אנשי המעשה!

    אז תפסיקו כבר לדבר כל הזמן בטון של חמישה, שישה, טון תפוחי אדמה לדונם,
    או בטון של קוב-שעה,
    או בטון של בטון.

    ותרימו קצת את העיניים שלכם, המביטות רק למטה כל הזמן, מודדות רק את הגובה שלכם,
    כן תרימו את העיניים גם סביבכם
    יש מרחב . . . מעליכם, יש גובה . . אולי תראו איזה מרחף מנצנץ . . .
    איזה איש רוח מאותת . . .
    אולי אפילו תתביישו,
    אנשי המעשה.


    מתפללת מכאן שימצא הפתרון ויגיעו ימי החזון של שלום אזורי כולל תוך כבוד הדדי לשני העמים. אמן.

    זמן האופטימיות:

    הרגע עבר פסח, מיד אחריו הגיעו האביב ומזג האוויר המשוגע שלו, פריחה משגעת עוטפת את הארץ.

    אחד החלקים בספר החדש נקרא 'מוסף למסכת פסחים'. שזה נשמע קצת דתי אך הקטע מציג חזון יפיפה וקורא לאחדות העם שגלה בעבר ועכשיו חוזר לארץ אבותיו. הוא מציע להפוך את היום השביעי של פסח ליום חג לאחדות העם. הוא מסביר שם על זה שברור שאם התפזרנו על כל קצוות העולם אז עם השנים נשנה את גוון עורנו לפי המקום בו חיינו אלפי שנים. הוא מתאר מצב בו כל העדות מקיימות מפגן אדיר של אוכל ומשקה וכולם באים לבקר את כולם וכולם סולחים איש לרעו…

    הגיעה העת שנדע לקבל אחד את השני על כל השוני ולהבין שכולנו יצאנו מאותו מקום. כולנו פעם נראינו דומה וכולנו בעתיד נראה דומה. בואו נעשה חאפלה ענקית ונחגוג את המאכלים של כל עדה.
    זהו הבסיס לקטע הנ"ל שאני מציגה לכם רק קטע ממנו. כדי שיפתח לכם התאבון…

    – עושים סעודה חגיגית ואין לך
    עדה מישראל שאין לה מאכל או משקה
    שלא באו בקרבי הסועדים ושלא נאמר שבחו
    ושלא סופרו בו סיפורי גולה וגולים.
    כטוב לב הכל בכל מעבירה כל עדה
    את טובה לעיני הקרואים בשיר ונגינה
    מחול ומשחק מציגים מכירת יוסף
    ומספרים בנס קיבוץ גלויות
    שאין גולֶה-עולֶה שאין לו
    רגע של נס.

    – למחרת ביום טוב אחרון של פסח
    יוצאים להם בני ישראל בכל מושבותיהן
    בלבוש חג מסורתי עדתי
    אל מקום רחב ידיים ובו כל עדה ועדה
    מקימה סוכה, פותחת שולחן, מזמינה
    מנעימה בשירים ומחולות ומשחקים
    והכל מבקרין אצל הכל והכל מארחין
    את הכל ומתבשמין מהמזיגה הססגונית
    מרהיבת עיניים מרחיבה לבבות ודורשים
    בתיבות: חירות. דרור. פדות. חופש.
    שחרור ועצמאות ומשתבחין בחיבה הדדית
    ומשתאים זה לזה: האתה הוא אחי ובשרי
    דין שתדמה לי או שמא דין שאדמה לך
    וצוחקין עד דמעות וזוכרים כי אכן
    גלה ישראל מארצו ונפרדו איש מאחיו
    להרבה מרחקים וזמנים והשתנו לבלי הכר.
    ובהיקבץ ישראל שוב אל ארצו מודים
    הכל בפני הכל שאלהים גדול ונשבעים
    שלא לשכוח עוד.

    – הולכין וחוגגין הולכין ושמחין
    בכל זמר אין מספר ואין יוצאין
    ידי חובתן באחווה עד שלא עובר
    בנחיריהם ריח החמץ. מופלטה
    בפי המרוקנים ופולנים מתחתנים
    איתם בשביעות רצון.

    כשאני קוראת את הקטע הזה, המפיקה שבי מתעוררת, אפילו שכעת היא בשיא ההפקה של הספר החדש… אך המפיקה לוחשת באוזני – מיד עם גמר הפקת הספר ושלל האירועים הנלווים, מתחילה ההפקה הבאה: יום שביעי של פסח הבא יהיה יום איחוד עם סעודת מלכים כלל ארצית.

    מי מצטרף להפקה הזאת?

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 5 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    [הטור הרביעי: "כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים" (דאווין של שיר מחאה)]

     

    אחד הדברים היפים שזכורים לי מאבא, הוא האופן שבו הוא לא כפה את דעתו עלינו, בני משפחתו.  אומנם בשנותיו האחרונות הרבה ללמוד בתורה וחקר רבנים כמו לובאביץ', לייבוביץ', ברסלב ועוד רבים ובנוסף התפלל את שלושת התפילות ואף הלך לבתי כנסת, אך אנחנו לא חשנו בזה. לא הרגשתי שאבא שלי הפך לדתי. כי לא היו סיפורי רבנים ולא המלצות על איך לנהוג. כן היה קידוש של שבת, כמובן כל החגים קיבלו יחס מפואר אך תמיד בשמחה והנאה וללא הקפדות יתרות.

    רק לאחר מותו, כשהתחלתי למיין את החומרים, הבנתי כמה הוא עסק בזה וכמה האמין באלוהים. עד אז לא ממש התייחסתי לשאלה אם יש או אין אלוהים. זה היה ברקע ללא דיונים עמוקים.

    בחומרים השונים יש קטע אחד שבולט באורכו. רוב הקטעים הם בני עמוד עד עמוד וחצי וכאן יש מסה של 3 עמודים. רשומים באופן מסודר עם 5 סעיפים שונים, בהם אבא מנסה להסביר ולהוכיח את קיומו של אלוהים.  הקטע נקרא 'על קיום אלוהים'.

    אני מגדירה את עצמי כ'חילונית מאמינה' וזאת כי מאז שקראתי את הקטע הזה, שוכנעתי סופית שאלוהים הוא דבר ממשי וקיים. התובנה הזו לא גרמה לי לרצות לחזור בתשובה באופן הקלאסי. לא חשתי צורך להתחיל להתפלל תפילות או לקיים מצוות שגורות של עולם הדת המסורתי. אך היתה לי הבנה וידיעה ברורה שאלוהים קיים ואפשר לשוחח איתו באופן חופשי. ממש כחבר.

    מאז אני משוחחת עם אלוהים על בסיס יומי והוא מקפיד לשלוח לי רמזים שהוא שומע. אפילו חוויתי מספר ניסים (העגלה של התינוק התדרדרה עשרות מטרים לכיוון הסלעים ולתינוק לא קרה דבר. או ביום כיפור אחד בטיול אופניים, נער חסון עף עם אופניו על בני הצעיר ובדרך נס בני לא נפגע למעט בהלה. ויש עוד כמה). כך שמבחינתי אין צורך לנסות לשכנע אותי. אני מאמינה באלוהים. מאמינה שהוא זה שברא את הכל בחכמה שאנחנו בני האדם לא נוכל להבין ויקח זמן רב עד שנבין מה קורה כאן בכלל.

    בשירו 'מה חדש במדע' אבא עושה ניסיון ראשוני לתת פרשנות והסבר על מי באמת אחראי כאן להכל. כמובן שלא לגמרי ירדו לסוף דעתו.

    "אבל אם בכל זאת מרגישים בהבדל, בין צחוק מעושה לצחוק מתגלגל,
    אז ברוך השם, תודה לאל"

    לקריאת הקטע המלא, תאלצו להמתין לספר החדש.

    הנה הפסקה הראשונה שלו:

    עצם המילה 'אלהים' היא הוכחה ודאית שמשמעויותיה מסתעפות. דהיינו אם לא היתה המילה אלהים לא היית יכול לחשוב ולהגיד יש/אין אלהים. והלוא אין לך דבר בעולמנו שאין לו מילה, שדבר גזור מדיבור ואין דיבור אלא מילים.

    אלא שמא יש מילה שאין לה דבר? כמה שניתן לראות אי אפשר שיש מילה שאין לה דבר כולל המילה שקר שבאה לשלול דבר ממילה ועולה בידה זמן קצר. בזכות קיומה של המילה "שקר" מצליחים השקרים באמת זמנית עד יציאת האמת ואז כולם יודעים שהיה שקר.

    גם אלוהים כך. יש מילה יש דבר. יש מילה אלהים יש אלהים. אין מילה אלהים אין על מה להגיד אין. יש מילה "סוכר". ויש סוכר. ולפעמים אין סוכר או חסר, אפילו לשנים ארוכות, אין זה אומר שאין דבר כזה סוכר. תמחוק את המילה סוכר מהמילון – תצטרך לקרוא לדבר הזה בשם אחר לא תקרא לו בשם הוא יעלם ולא ידעו ממנו. לפיכך עד שלא תעלם המילה הנכבדה הזאת משפת אנוש – יש אלוהים. הבלתי קיים אין לו אות ורמז וכל צורה של יצוג.

    ברור שאפשר לענות לאבא ולהגיד לו אז מה לגבי 'חד קרן' 'פיות' 'שילגיה' וכו, גם הם קיימים? ואז אענה במקומו את מה שאני משערת שיענה: כן, הם קיימים בדימיון האנושי וכל עוד הדימיון האנושי מסוגל להמציא דמויות אז הן קיימות. שילגיה, סינדרלה ושאר הנסיכות מהאגדות קיימות באופן מאוד מוחשי אצל מיליוני ילדים ומבוגרים בעולם. כך גם ניתן לספוג את קיום אלוהים. אך עבורי אלוהים כן קיים מעבר לדמיון האנושי ולא בני אדם המציאו אותו. הוא היה שם לפניהם…

    קטע נוסף שנמצא ברשימת האהובים עלי במיוחד הוא קטע עם רוח חיובית ומלאת אופטימיות. בקטע זה, שפורסם בעבר, הוא כמו מנבא ימים טובים והוא מתאר מצב כל כך נעים שזה ממש מגרה לנסות לדמיין זאת. מה דעתכם?

    חזון לישראל – טיוטה ב' 

    הנה ימים באים ואנשים יאבּדו את הטעם שבבריחה, ומסכות תוסרנה ותהיה הודאה על האמת. אמונות ודעות והשקפות עולם תושלכנה ואנשים יודו בטעויות ויאמצו אמונות חדשות, פתוחות למשא ומתן. כל הממסדים והמנגנונים הידועים יתפרקו וייעלמו, וסדרי ממשל משוכללים פתוחים למשא ומתן יקומו תחתיהם. הנה ימים באים.

    הנה ימים באים ותוסרנה משלטונן המפלגות בישראל, ותהיה השתחררות גדולה מאזיקיהן וכבליהן, ויהיה חופש למחשבה ודרור להבנה וחירות לידיעה ופדות לשאלה ועצמאות לעצמיות. הנה ימים באים.

    הנה ימים באים ותִרבה תחושת ההדדיות בין אנשים, שתעלה מעומק ההגדרות העצמיוֹת של היחידים, מתוך הייחודיות של האחד וההזדהות עם הייחודיות של הזולת. תהיה הכרה והסכמה כללית שכל בני האדם עלי אדמות שווים ושונים – כל אחד וטביעת האצבע שלו. ויהיה לזה כבוד חדש. אנשים יודו איש לאחיו על היותם הם. זאת תהיה אחווה חדשה, שתוליד שמחה גדולה. הנה ימים באים.

    הנה ימים באים לשוויון לאי-שוויון, לשוויון האי-שוויון, לאי-שוויון השוויון.

    מתוך הקטע הזה הוא מפתח וכותב קטע נוסף שנקרא שיוויון האי שיוויון.

    מה אגיד לכם, חגיגה. אין לי הגדרה אחרת.

    תמונת הפוסט היא הציור המרגש ששלח אלינו הצייר שי יוסף. עיבוד לצילום של רפי גולדמן. הצילום של עטיפת הספר 'עצמאי בשטח'

     

     

     

     

     

     

     

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 4 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    [הטור השלישי: אוצר היהודים]

     

    אם תשאלו אותי מה אני הכי זוכרת מאבא כילדה ונערה, אענה לכם שזה הרבה צחוקים. שחר אחי ואני (בהמשך גם אהוד), היינו מוצחקים תדיר כאשר אבא עושה חיקויים לפופאי (זה עם התרד) ולעוד דמויות מעולם הילדים של אז.
    זכורה לי היטב סצנה אחת בה אבא פתאום שואל אותנו אם אנחנו יודעים מהי דבלה (תאנה מיובשת). כנראה האופן שבו הוא שאל זאת כשהוא הוגה את זה – דביילה – הדבר הבא שקורה הוא ששחר ואני חטפנו התקף צחוק פרוע שנמשך דקות ארוכות… מהסוג שכואבת הבטן ואי אפשר להפסיק. מאז כבר קרה לי לא אחת שכאשר אני נזכרת בזה עולה לי התקף צחוק פרוע ולמעשה ממש עם כתיבת שורות אלו אני בוכה מצחוק על הזיכרון הנפלא הזה. מכאן הכותרת לטור שעניינו צחוק פרוע… או ליתר דיוק על ההומור הנהדר של מאיר אריאל.

    בספר החדש שמתהווה לו בימים אלו ונמצא בשלבי עריכה מתקדמים, יופיע גם אוסף קטעי הומור והלצות. חלק מהחומרים הם קטעי המעבר שאבא כתב כהקדמות לשירים מסוימים בהופעות. עם השנים הם התפתחו למיני סיפורים קטנים כאשר המפורסם שבהם הוא הקטע שנקרא 'הדשא של השכן' (כהקדמה לשיר טרמינל) שהפך כבר לקטע קאלט בהופעות שמתקיימות לזכרו.

    אחד הקטעים האהובים עלי הוא ההקדמה לשיר 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ' שגם הוקלט בהופעה חיה (בשנת 1996) ולכן זה תענוג משולש. לשמוע, לראות ולקרוא את המילים יחד.

    מבואות סואץ – הקדמה ל"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"
    (מתוך הדיסק וההופעה "דלתות נפתחות מעצמן")

    שמתי לב שיש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים. וגם הקטע ההוא בסואץ, הלא זה הדבר הנפלא-עם-קטעים-קשים-במיוחד… הזמניות, חברים, הזמניות, הכל נגמר בסוף. גם טוב, נכון, אבל – למי שלא מאמין בטוב, יש לי חדשות בשבילו: גם רע נגמר בסוף. כמו למשל שלושה חודשים בעיר סואץ, על מנגלים עסיסיים, נוטפי שומן-בשר-כבש טרי הולך ונצלה… שותים וודקה מתובלת בסירופ פרחי-אשכוליות, שהיה ידוע בכל המרחב בשם "קוקטייל-נפיץ-מעיך "… מזינים את עיניהם בתמונות-אמצע שנתלשו מתוך חוברות ששלחה אשת-הנשיא-דאז לכוחותינו בחזית – מה שנקרא "תמונות-חזית"… ובתוך כל הרע הזה, תראו כמה טוב, תראו כמה טוב… עושים חיים משוגעים. העורף משתגע להשיג פחית-נפט בשביל לפתוח איזה דוּד, בשביל להשקות איזה, או לחמם איזה חממה – –
    ואתה שוכב לך על מנגלים ומגרד באוזן, בשביל הנימוס…

    אז מה עושה נער עברי הרחק מהמולדת?

    קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי…

    אבל זה לא נגמר כאן…
    בביוגרפיה שהוציא פרו' ניסים קלדרון מסופר על מאיר החייל המצחיק. שפעם הופיע למסדר כאשר חצי פניו גלוחים וחציים עם קצף גילוח… או מצב בו חבריו לחדר מסדרים עבורו בבהילות את המיטה כדי לא לחטוף עונש בגללו. אך איש אינו כועס עליו, כולל המפקדים. החברה מספרים שהיה כובש אותם בקסמו ולכן לא סבל מעונשים כבדים.

    הוא אמנם לחם בשחרור ירושלים אך כבר אז שחרר את אמירתו הנחרצת עם 'ירושלים של ברזל' . הוא הצליח לבסוף לסיים בשריון את שירותו הצבאי הסדיר ומילואים כבר עשה בצוות הוואי ובידור עם יהודה עדר שהפך לחברו הקרוב. לאבא לא היה קל בצבא, אך זה לא הפריע לו לאמץ את השפה הצבאית ולעשות ממנה מטעמים…

    כל ההקדמה הזאת מביאה אותי לאחד הקטעים שאותי מאוד משעשעים ויכללו בספר החדש. קטע המשלב את אהבתו לקיץ ולפירות העונה אבל בסגנון מתקפה צבאית מתוכננת היטב. אך קודם כל בוחן פתע: מי יודע מה זה יו"צ?

    התקפת הסוכר הגדולה / מאיר אריאל

    את התקפת הסוכר הגדולה פתח קיץ בהפגזת ריכוך: אבטיחיו כבר מתפצחים על סביבותינו בקצב גובר.
    הכרמים פתחו בצרורות – הסחה מהמותן…
    חוליות שיזיפים זוחלות על הגדר לפתוח פרצה דרכה יעברו גדודי אלכסנדר הגדול, יופי-רומא, דלישס, בננה-חורפית, יונת ואיסתרחן וישטפונו כליל.
    דרכי הנסיגה תהיינה חסומות ע"י סברֶ'ס, תאנים במידה ויהיה צרך, יופעלו גם הרימונים המתוכננים (עפ"י ידיעות מסוימות), להוות את כוח האש העיקרי בסתיו. תותי-שדה, תותי-עץ וגואיבות יתגברו את האגפים. אפרסקים, אגסים מנגו ושאר הסאב-טרופיים מיועדים למקרה התנגדות מיוחדים…  המישמישים, שכחנו לציין, פועלים במקביל לענבים והשיזיפים.
    כבר עתה ברור שהחברה ילחמו עד טיפת –המיץ האחרונה. המורל גבוה, מהמטה מדווחים על גילויי הקרבה עצמית מסמרי שיער: כמה בחורים התנדבו לרכז עליהם את כל סוגי האש על מנת להקל קצת על חבריהם… על אוירה זו, של השלכת-נפשם-מנגד, תעיד העובדה, שבניגוד למצופה עלה המורל שבעתיים כאשר נפוצה בקרב הלוחמים הידיעה שקיץ מתעתד להשתמש גם בנשק בלתי קונוונציונאלי, דהיינו: במחנות-עבודה חמושים בבתוליהם – 16. לא נמסר על נקיטת אמצעי הגנה מיוחדים. מביני – דבר סבורים שגדוד ה"יוצים"* יוצב כנגד האפשרות הנ"ל…

    את ההפוגות שבין הרעשה להרעשה מנצל קיץ ללוחמה פסיכולוגית:
    למשל שעות-אחה"צ רכות המבע, אימהות עולה על גדותיה; רגעי-רוגע; פולחן קפה; וכל זה על רקע של רקיע אדום כחזה הנעשה בהדרגה כתום, צהוב, צהבהב, ירקרק ירוק כחול; מעמיק והולך…

    * יו"צים = יוצאי-צבא

    לא רבים זוכרים את אבא שלי כאיש מצחיק, אך מי שהכיר אותו טוב זוכר גם זוכר. חשוב לי שיכירו את הצד הזה שלו לכן החלק של קטעי ההומור בספר החדש די גדול. הוא מופיע גם בסיפורים הקצרים וגם בחלק מהמכתבים. תתכוננו לצחוק פרוע.

    מה עוד קרה: הספר עצמאי בשטח כל השירים – סוף סוף זמין לרכישה. ניתן להשיג אותו דרכי, שילחו לי הודעה.

    וגם עידכון על התפתחות דרמתית עם פרשת העטיפה לספר: אמא ואני הלכנו יחד לחנות ספרים ועשינו סקר עטיפות. להפתעתי הגענו להסכמות ראשוניות על הצבעים והכיוון הכללי. היא הסכימה שזה יהיה בהיר ואני הסכמתי שיהיו נגיעות של קצת אדום. יתכן שיש כאן התחלה של נס בקטע של יד אלוהים.

    בטור הבא: נדבר על אלוהים…

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 3 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    [הטור השני: בשביל מה זה טוב]

     

    לאחר חודש עבודה מאומץ ובאותה נשימה גם מרגש, שמחה לעדכן שקצב הפקת הספר מתקדם יפה! קובץ מרשים עם מעל מאה חומרים שאבא כתב כבר כמעט מוכן לשיגור לעריכה. כעת אנחנו אוספים את החומרים האחרונים, מתלבטים מה כן ומה אולי לא להכניס. זה דינאמי ואינטנסיבי אך גם חשוב. אבא בטח יסלח לי על המילים הלועזיות שמשתרבבות להן פה, אנשי לשון ושפה נחרדים מכך. במהלך העבודה ומעבר על החומרים, מצאתי כמה אוצרות שלא הייתי מודעת להם. אוצרות השפה.

    אומרים על אבא שהיה טרובדור השפה. פעם הוא הסביר בראיון עם יואב קוטנר ששאל אותו על סוד כתיבתו, תשובתו שזה השילוב בין שפת רחוב לשפה גבוהה. שילוב של מילים מהסלנג העברי עם מילים גבוהות כמו למשל בשיר נשל הנחש:

    אך אבא בשם אומרו
    "תעזבנו יום, יעזבך יומיים" –
    העגלה נוסעת אין עצור
    לא קפצת עליה היום
    חלפו חודשיים
    והנה נשארת מאחור.

    תעזבנו יום זה ציטוט מהתלמוד הירושלמי עם שינוי קטן ולקפוץ על העגלה זה מושג מודרני.
    הייחוד הזה מופיע גם בטקסטים אחרים.

    בטור הקודם עסקנו יותר בצד הפוליטי של מאיר אריאל והבטחתי לכם שהספר הזה לא פוליטי אך חושף רעיונות ודעות פוליטיים ומדיניים. מנגד יש קטעי הומור נפלאים על הסלנג העברי. אחד הקטעים עוסק בנקודה רלוונטית עד מאוד לתקופה הזו. תקופת בחירות ושמות המפלגות. במספר קטעים שונים אבא מבכה על אובדן משמעותן של מילים טובות בעברית. כי אם למשל שם המפלגה נקרא מולדת ואתה ליכוד אז אתה נגד מולדת. שזה אבסורד.

    אוצר היהודים / עבור מקור ראשון / מאיר אריאל

    השוד הגדול של אוצר היהודים
    הן המילים שנשדדו ממשמעותן המקורית
    ונעשו שמות של תנועות חברתיות ומפלגות.
    מילים יקרות מפז ומכל הזהב שבשוויץ.
    מולדת. עבודה. ליכוד. צומת. מרץ. גשר. דגל התורה. ישראל בעליה.
    כגודל הצלחתן בבחירות
    כן ערכן בשוק המילים.
    ואם מפלגה לא עוברת אחוז חסימה?
    אז אין יותר תחיה?
    הלא זה צירוף שגוי מכל וכל.
    ואם מולדת מקבלת רק 3 אחוזים, היתכן שיתר התשעים ושבעה יתייחסו לא טוב למילה מולדת? לא חבל על המילה?
    וכי השפה סובלת את הצירוף רק לא ליכוד?
    או את הצירוף, על העבודה להתחיל לעבוד בשטח. או את הסלסול:
    על "הליכוד" להתלכד "במרץ" "עבודה" על "גשר" "בצומת" "הדרך השלישית" ויחד עם "דגל התורה" בכלל "ישראל בעליה"?

    השפה לא סובלת את זה לא בכתב ולא בעל פה כשכל המרכאות נופלות.
    זהו אם כן השוד הגדול של אוצר היהודים
    במקום לחפש בשוויץ אפשר לקרוא דרור למילים ולהשיבן למשמעותן הבוראת עולמות,
    ולחייב מפלגות להקרא בשמות נטולי משמעות. או בכלל לחדול להתקיים כדי להניח לשורש פ.ל.ג בימינו.

    בשנת 1997 הצלם מיכה קירשנר ז"ל הוציא לאור ספר מיוחד שנקרא 'הישראלים'. הוא צילם אנשים, פוליטיקאים ואמנים.
    קירשנר ביקש מאבא לכתוב לו הגדרה לישראלים כפי שהוא מבין. אבא כתב שני קטעים שיפורסמו בספר החדש, הנה אחד מהם:

    מאיר אריאל / ישראלים – קירשנר

    אחלה קוקטייל פארטי, וואחד ביזנס, אוואנאטה קומוניקטיבית,דאווין אסרטיבי , חליק ז'אנטיליות היפר אקטיבית, חפיף סופר, סלבריטאות חנטרישית, סמול טוק עלק, בולשיט יעני, אינטלקטואלי עלא כיפק, סבבה און ליין, אכבר ריבאונדר, איניות סחבקיסטית, אאוטיות בארדית, חארטה פוסטמודרנית, מבסטויות הוירצ'ואל, שארמוטיות הויז'ואל,
    אהלן – היי.
    יאללה – ביי.

    די מדהים לראות שחלק מהסלנג פה עדיין רלוונטי להיום על אף שנכתב כאמור בשנת 1997.

    מה עוד קרה החודש:

    כל מה שהבטחתי בפרויקט המימון כמו חולצות, מחברת, סיור בקיבוץ משמרות, פוסטרים ועוד, הולך והופך למציאות. חלק מהתומכים כבר החלו לקבל את התשורות שתמכו בהן ובקרוב כולם יוכלו להזמין מה שירצו בחנות האינטרנטית. בכוונה אין קישור כי זה עדיין לא פעיל. חוץ מזה סגרתי מסיבת טרום השקה לאביב הקרוב בפרדס חנה, רשמו לכם את 15.5 כאירוע שאין לפספס.

    וגם מתחיל לדגדג לי עיצוב העטיפה לספר. אני רואה משהו בהיר. פה הולך להיות לי קטע לא פשוט מול אמא. הטעם שלנו שונה בקיצוניות והפעם אני לא מתכוונת לוותר…

    תאחלו בהצלחה

    [עיבוד צילום תמונת נושא – יהלי הרבט]

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 2 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    [הטור הראשון: שיגעונות ומשוגעים]

     

    על שיחה לא שגרתית עם נעמי בן אמוץ על המכתב המוזר שאבא שולח לאביה, דן בן אמוץ ז"ל

    וגם,  האם זה נכון לחשוף את הדעות וההצעות הפוליטיות של מאיר אריאל המשורר. כי בשביל מה זה טוב.

    כבר מהשלב בו התחלתי לארגן את החומרים לקראת פרויקט ההדסטארט על הספר החדש, התחילו לקרות כל מיני מצבים מפתיעים. משימה ראשונה בהפקה היא לקבל את אישורם של כל הדמויות המוכרות שאבי כתב להן. מכתבים בעיקר. אחד המכתבים היותר מורכבים לפיענוח הוא המכתב שאבא שולח לדן בן אמוץ. למה מורכב? כי הוא מתחיל כמין סוג של בדיחה על פוליטיקה משם ממשיך עם נקודות רציניות לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, ואז מסיים שוב כבדיחה בה כאילו הוא יוציא את התכנית לפועל, כאילו שהוא בנאדם שעוסק בפוליטיקה. גם מאוד מסקרן אותי מה עשה או אמר דן בן אמוץ בהקשר פוליטי בין השנים  1980-89 שגרם לאבא לשלוח לו כזה מכתב. כמובן שאין תאריך על המכתב…

    וזה מביא את השאלה המתבקשת, למה? למה לעורר ולחשוף את דעותיו הפוליטיות של אבא, שהיו קצת, אם להתבטא בעדינות – הזויות.

    כדי ליצור קצת תהודה לפרויקט, בחרתי לתת לאתר וואלה לפרסם את המכתב. קצת רעדה לי הבטן אך וואלה, לא נפל העולם. איש לא התרגש למעט טוקבקיסטים מצחיקים. הרי כולם יודעים שמאיר אריאל זה שמאל. תאמינו או לא אך יש לא מעט אנשי ימין שאוהבים אותו מאוד ונחשבים למעריצים שרופים. לא אשכח את המברק שהגיע מלילי ואריאל שרון ז"ל בשבוע השבעה של אבא. איש לא פנה אלי והטיח בי שאני מבזה את כבודו של אבי. זה פשוט עובר ככה בלי לעורר עניין.

    אבל לפני הפרסום רציתי את אישור המשפחה של דן בן אמוץ וכך הגעתי לנעמי בן אמוץ, בתו. פתאום מאוד התרגשתי. על אף כל מה שקרה עם אביה, הוא בסופו של דבר אייקון תרבות ותרומתו להומור ולהשחזת השפה לא מקבלת את הכבוד הראוי לה. בדיוק כפי שניתן אות כבוד לאייל גולן על תרומתו לזמר המזרחי, אפילו שהיה מעורב בפרשיה של קטינות. לתשומת לב משרד התרבות המתחדש.

    ומה אני אגיד לה? איך אסביר לה שאני לקראת הוצאת ספר והמכתב הזה הוא חלק מהספר ושאני צריכה בבקשה את אישורה? לא יודעת עליה כלום…ועדיין אני חשה מאין הזדהות איתה, יודעת שזה בטוח לא פשוט לה.

    אני מתקשרת ורק אחרי כמה צלצולי נצח, היא עונה. אני מציגה את עצמי ומספרת לה על המכתב ותוך כדי אני מרגישה שאני מדברת עם חברה טובה שלי. היא מתרגשת איתי שהגענו לשנת ה- 20 ומספרת שהם כבר בשנת ה- 29. אבל בניגוד אלי, היא פיתחה עולם מלא ועשיר משלה. היא משוררת. ביקשה לראות את המכתב ושלחתי לה תוך תקווה גדולה שהיא תאשר לי לפרסמו. אחרי חצי שעה היא שלחה לי אישור והמשכנו להתכתב עוד זמן ארוך על חיינו כבנות של. היא לא ידעה להגיד אם אביה עסק מתישהו בחומרים פוליטיים וההנחה של שתינו היא שאבא שלח לו את זה כרעיון לבדיחה למשהו וזה לא באמת חשוב מה.

    נכון זה קצת מוזר לתת חשיפה לנושאים פוליטיים ומדיניים שאבא פרסם גם בעיתונות וגם שלח כמכתבים לגורמים שונים עם הצעות לפתרון הסכסוך. מה לו ולזה? וגם אם כתב, למה לחשוף? למה לערבב אותו בזה עם המצב הנפיץ והפילוג העכשווי? קודם כל, כי זה חלק ממי שהיה מאיר אריאל. אחד הנמענים היה אהוד ברק שאך נבחר לרשות הממשלה, מאי 1999 וגם לו הוא מציע נקודות לפתרון הסכסוך. כלומר זה בער בו. חודשיים לאחר מכן אבא נפטר פתאום. גם המברק הזה זכור בחום, אם כי אין בו אזכור למכתב ההוא.

    לקריאת הכתבה בוואלה עם המכתבים >

    אני מפרסמת זאת כי לאחר קריאה מעמיקה בחומרים, אני מבינה משהו מעניין. נכון שהוא כתב על בסיס מה שהתרחש בשנות ה 90 והדברים היום שונים מאוד מהתקופה ההיא. אך יש בהם את המצע לפיתוח רעיונות שכן רלוונטים להיום וטרם נוסו עדיין. כלומר זה מוגש כחומר גלם עבור מנהיגי המדינה. לא משנה אם זה מנהיג משמאל או ימין. גם ביבי נתניהו יכול לקבל השראה מהחומרים הללו אפילו שבמכתב אחר שכבר פורסם בעבר, אבא מפטר את ביבי וממשלתו בכהונתו הראשונה על תפקוד לקוי. שזה ההומור הקלאסי של אבא שלי.

    טוב מה נהייתם כבדים, הספר הזה לא פוליטי וזהו רק חלק אחד מיני רבים בספר הזה! שנעבור לרומנטיקה ? קדימה:

    1991, ההורים שלי, שידעו סערות, דרמות, עליות ומורדות וגם לא מעט דמעות, מתקרבים לשנת ה 25 לנישואיהם. אבא חושב שצריך מסיבה טובה ואם כבר אז מתחתנים מחדש. עם כתובה והכל…אמא מסכימה מיד ורצה לארגן שמלה ראויה. אבא מתיישב לכתוב כתובה עדכנית שתתאים להם. אחד המסמכים היותר מרגשים שקראתי. הנוסח המלא שמור לספר וכאן מפורסמת הגרסה המקוצרת שנותנת השראה לכל מי שלקראת נישואין או במערכת ארוכת טווח.

    בטור הבא: על מילים ומשמעותן ומהו אוצר היהודים האמיתי בעיני מאיר אריאל

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 1 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    זכות גדולה נפלה בחלקי. איכשהו קרה שאהיה בתו הבכורה של מאיר אריאל היקר עליו השלום. נו, אתם בטח יכולים לשער, טוב כנראה שלא. עד גיל 31 חשבתי שיש לי כיוון בחינוך של הגיל הרך עם גלישה לתחום הריון ולידה. אבא היה ברקע כיוצר, זמר, משורר, לא ידוע במיוחד אבל אהוב עד מאוד. היה לנו קשר חזק מאוד של אבא ובת. שנינו גם בני מזל דגים, כך שלפעמים בכלל לא היינו צריכים לדבר, היו לנו שיחות שלמות ממבטים והבעות בלבד. בכלל חשבתי שאהיה אמנית ויש לי עבר של ציירת, זוכרים את הפלפל מהעטיפה של האלבום זרעי קיץ? הנה הסיפור המשעשע פה >

    אוכל להגיד שהבנתי את גודל המעמד ביום שאבא נפטר פתאום ביולי 1999. מה שקרה מאז הוא סוג של מפץ ענק כאשר האדוות שלו עדיין מתרחבות והמעגלים עדיין גדלים. אין ספק שלאימי תרצה אריאל יש חלק מרכזי במפץ הזה, היא היתה המנוע ובזכותה נוצר המצב של היום, עם עשרות אלפי אוהבי מאיר אריאל והכרה כמעט גורפת במעמדו כאחד הכותבים הגדולים שחיו כאן. זה מאוד מרגש (לדעתי אמא שלי צריכה לקבל פרס על קידום התרבות בישראל).

    בחודש הראשון למותו חוויתי את המפץ הפרטי שלי – לגלות את כל החומרים שהשאיר אחריו. משהו בתוכי לא נתן לי לשקוע בעצב על האובדן המיותר הזה, זה תועל לכיבוש שולחן העבודה שלו. זוכרת את ההלם שהרגשתי כאשר הבנתי את הכמות של החומר. אלפי ניירות מכל מיני סוגים ובנושאים רבים ומגוונים. הכל היה עם הכל. שירים מוכרים לצד לא מוכרים, מכתבים, ציורים ורישומים, ברכות, הספדים, מאמרים על המדינה, על הקיבוץ, על השלום, על התנ"ך ואלוהים. על המון דברים הוא חשב וכתב האיש הזה. התברר לנו שהאיש לא רק כתב הרבה מאוד, אלא גם שמר כמעט הכל.. מצאנו חומרים מתקופת השליחות בארה"ב משנת 1968-71

    מצאנו גם את כל מה שאביו אסף עבורו, סבא שלי עליו השלום. ציורים וברכות וטקסטים מתקופת היותו נער וחייל. גם אבא שלו שמר הכל. איזה מזל.

    יחד עם חברת משפחה קרובה, החלה מלאכת המיון וסידור של החומרים מהמשרד הקטן שלו. כל גילוי כזה יצר לי נחמה קטנה. תוך מספר חודשים נוצר סדר ראשוני עם קלסרים מופרדים לפי נושאים, אך רבים מהחומרים לא מוינו עדיין.

    במהלך השנים יצאו מספר ספרים מתוך החומרים הללו: 2005 יצא ברכות והספדים 2009 יצא 'עצמאי בשטח כל השירים' 2011 יצא 'כתבים' שכלל 29 טקסטים שהם אינם שירים. למעשה מתוך עבודת שימור החומרים שלו  המשפחה הפכה לבית הוצאות לאור ואני הפכתי למפיקת ספרים.

    מה שעצוב זה שאת שלושת הספרים הללו כעת אין להשיג. הם אזלו כולם ולהפיק הדפסות מחודשות דורש מימון, שלנו היה קשה להשיג. לפני שנתיים עשינו מיזם הדסטארט למען גיוס מימון לחידוש שניים מהספרים ואכן כך היה. אך גם כל העותקים האלה, אזלו לגמרי. נוצר עסק ביש, אין ספרים. בינתיים השנים עוברות ובלי ששמנו לב, הגענו לשנה ה-20 לזכרו.

    אני קצת בשוק מזה,

    עכשיו אני מוכנה לפרויקט הגדול הבא – ריכוז כל חומרי הפרוזה שלא ראו אור יחד עם אלו שכן ראו אור. ליצור ספר מכובד שמאגד אותם – ספר הכתבים הגדול (שם זמני).

    בשבועות האחרונים אני קוראת את החומרים מהקלסר הענק שיש לי. קלסר די שמן עם חומרי הפרוזה של אבא. קלסר שכבר לפני לא מעט שנים הכנתי אותו עם המטרה להפיק ממנו ספר. אחד החלקים בספר יכלול אסופת מכתבים מיוחדים שאבא כתב לדמויות וגופים שונים. כמו בית המשפט או הדואר, לראשי ממשלה, לסופרים דוד גרוסמן, דן בן אמוץ ועוד. אחד המכתבים המקסימים שמצאתי הוא המכתב לניקו ניתאי, השחקן והבימאי שהקים את מועדון 'תאטרון הסמטה' ביפו. שם אבא התחיל את קריירת השירה שלו. היה נוסע פעם בשבוע עם הגיטרה ומקיים הופעה גם אם במקום יש 3 בני אדם כקהל, אפילו אם אלו המלצריות.

    חושפת כאן את כתב היד + הטקסט עצמו.

    לניקו היקר,


    בימים אלה עומד להסתיים מיזם ההדסטארט החדש שהעליתי לטובת מימון ספר הכתבים הגדול. לאור הצלחתו,  אוכל גם להוציא מהדורה נוספת לספר עצמאי בשטח – כל השירים. (272 ע' צבע מלא בכריכה קשה בעריכת יואב קוטנר). יש עדיין הזדמנות פז להזמין את אחד או שני הספרים מאת מאיר אריאל. הנה לינק לתמיכה >

    בטור הבא: תחילת העבודה על הספר החדש ועל שיחת הטלפון המרגשות עם הבת של דן בן אמוץ (המשוררת נעמי בן אמוץ) והמכתב המיוחד שאבא שלי שלח לאבא שלה…

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
Close