התפתחות האתר

  • מדמיינים את ספטמבר

     

    [דר' ענת שפירא]

     

    דו"ח שפורסם ב-3 ביולי 2020, מנסה לעזור לנו לדמיין כיצד ייראו בתי הספר בספטמבר הקרוב, כאשר בעולם כולו יעברו ככל הנראה לסוגים שונים של למידה היברידית: למידה שחלק ממנה מתקיים במבנה ביה"ס וחלק מתקיים בבית.

    המסמך ממש מעשי ומוצלח לדעתי, אז תרגמתי באופן חופשי לעברית את עיקרי הדברים. את הדו"ח המלא תוכלו למצוא כאן:
    Reich, Justin, and Jal Mehta. 2020. “Imagining September: Principles and Design Elements forAmbitious Schools During COVID-19.” EdArXiv. July 3. doi:10.35542/osf.io/gqa2w

    מה?

    דו"ח מסכם של שני חוקרים מהרווארד ו-MIT המבוסס על איסוף רעיונות ממספר קבוצות עבודה של בעלי עניין: תלמידים, מורים, מנהלים, הורים, מפקחים, קובעי מדיניות ברשויות מוניציפליות ויזמי חינוך. התוצר: 7 עקרונות פעולה מומלצים, ואיך הם יכולים לבוא לידי ביטוי בשטח.

    למה?

    הסיבות להתכנסות ולכתיבה: עד עכשיו היה טיפול בעיקר בצדדים טכניים של חזרה לביה"ס (שמירת מרחק, היגיינה). הייתה תגובה למצב ולא הובלה מתוך חשיבה מסודרת. בנוסף, רוב הלמידה עד כה בארה"ב הייתה מרחוק, ואילו בספטמבר תהיה כנראה למידה היברידית – חלק בביה"ס וחלק אונליין.

    לשם מה?

    קודם כל צריך שכל בי"ס יגדיר מהם הערכים שלו, כי כידוע, Culture eats strategy for breakfast… כדאי להחליט על קו ברור ופשוט, אבל לאפשר התבוננות, גמישות ודינמיות בהתאם לתובנות ולשינוי המצב.

    תכל'ס – 7 עקרונות להפעלת בתי ספר בזמן Covid 19:

    1. מערכות יחסים הן הבסיס של החינוך הבית ספרי
    מי שלא ימצא דרך לשים את הדגש על בניית מערכות יחסים, לא יצליח גם במשימות הלימודיות.

    2. גישות ליברליות לשוויון
    לא מספיק לדאוג לקידום ההישגים האקדמיים של אוכלוסיות מוחלשות. יש לשנות את כל הלמידה כך שתהיה רלוונטית עבור סוגים שונים של תלמידים ולכלול את כולם בין מקבלי ההחלטות.

    3. להגביר את האחריות של הלומדים על הלמידה (Student Agency)
    ילדים היו בבתים במשך חודשים וזה שיפר את יכולות הלמידה העצמאית שלהם. במקום להחזיר אותם לאחור, או "לדחוף" שיטות בית ספריות לתוך הבית, צריך להישען על דרכי הלמידה שפיתחו התלמידים באופן עצמאי, ולנסות לשלבן בלמידה הבית ספרית.

    4. "Marie Kondo-ing" של סדרי העדיפויות הבית ספריות
    תלמידים הפסידו חומר ויהיו פחות זמן בביה"ס בשנה הבאה. הדרך להתמודד היא שינוי סדרי העדיפויות. בהשראת גישת מארי קונדו לסידור הבית, מומלץ להשאיר רק את מה שעושה לנו טוב, ולהיפטר ממה שלא חיוני.

    5. בלמידה היברידית, הזמן הפיזי בבית הספר (Building Time) יהיה שווה זהב!
    יהיה פחות זמן פיזית בביה"ס וגם זה יכול להילקח מאתנו ברגע. ילדים כמהים לקשר חברתי אנושי ולפעילויות פיזיות עם חבריהם ועם המורים. לכן צריך לחשוב ביתר שאת על מה ראוי לעשות בביה"ס – רק מה שלא יכול להיעשות בבית! ובעיקר סביב קשר אנושי.

    6. טיפוח המשפחה והקהילה
    חשוב לטפח את הקשר עם המשפחות בקהילה כדי לעודד יכולת של ילדים ללמוד בכל זמן ובכל מקום, בתמיכת מבוגרים וילדים אחרים.

    7. למידה ארגונית סדירה
    כדי לפתח מוכנות לשינוי תמידי מתמשך, יש ליצור מסגרות וסדירויות ללמידה משותפת של המורים, ולעודד יישום שינויים וגמישות בהתאם להתפתחות במצב.

    איך?

    בכל עיקרון יש תיאור קצר + סט של Storyboards: תיאורים נרטיביים של דוברים דמיוניים (תלמידים, מורים, מנהלים), על איך זה ייראה בשטח. סיפור דמיוני שיעזור לצוותי החינוך לדמיין בעצמם את הסיפורים האפשריים שלהם.

    חשוב להבין שאין כוונה להמליץ על מודל אחד ספציפי, אלא לתת רעיונות והשראה. מומלץ לקיים בכל בית ספר קבוצות חשיבה בשיתוף תלמידים ובעלי עניין אחרים, ולגבש תפיסה הוליסטית ולא סתם לאמץ רעיונות אקראיים שאינם קשורים זה לזה.

    אפרט כאן עכשיו את הסיפורים שהם מציעים בכל עיקרון. מטעמי עצלות ויתרתי על הסגנון הסיפורי לטובת תמצות…. כאמור, אלו רעיונות להשראה ולא שיטה סדורה:

    עיקרון 1: מערכות יחסים

    כפתור Call a Teacher
    ללמידה מרחוק: סימנייה קבועה בדפדפן, שמעבירה אותך לצ'אט או לחדר וידיאו, שבו כל הזמן נוכח מורה להתייעצות (לפעמים ספרנית ביה"ס), למקרה שהמורה עסוק/ה ולא מצליחים להתקדם.

    Advisory – קבוצת שייכות קטנה
    מפגש "מה נשמע" כל יום בצהריים. כ-10 תלמידים ומורה כלשהו מצוות בית הספר. זה "המאמן" האישי של הקבוצה. המורה מקיימ/ת שיחה-שתיים אישיות במהלך השבוע עם כל אחד, ווטסאפים פעם-פעמיים ביום, וסדירויות נוספות שהקבוצה מחליטה עליהן (למשל משחקי מחשב יחד ביום ה' בערב).

    Looping
    להשאיר את המחנכ/ת משנה שעברה עם אותה הכיתה, כדי להתבסס על מערכות היחסים שכבר קיימות.

    E-Sports
    במקום נבחרות הספורט שבוטלו כרגע, פעם בשבוע מארגנים טורנירים של משחקי מחשב. נפגשים בשעה קבועה, צופים יחד בסרטון על שחקן מקצועני או קבוצה מקצוענית, או בסרטון שמלמד אסטרטגיה כלשהי במשחק, ואז משחקים יחד בקבוצות. לפעמים המורה מארגנ/ת את הקבוצות, או שמשחקים נגד אנשים אחרים ברשת. בהמשך אם רוצים – נרשמים כנבחרת בית ספרית לטורנירים שונים.

    עיקרון 2: קידום שוויון

    תכנון שוויוני
    שילוב ילדים ממגוון משפחות בשלבי התכנון של השנה הבאה. להזמין אותם למפגשים ולהקשיב לצרכים ולהצעות שלהם, ולהציע למשל פתרונות לילדים ללא קליטת אינטרנט טובה, ילדים ששומרים על אחים קטנים וכד'. התאמה אישית לכל משפחה.

    אקטואליה
    התייחסות לאירועים אקטואליים שקרו בזמן שהיינו בבית – מקרי גזענות, אפליה וכו'. לעודד מעורבות חברתית ואזרחית.

    פרסונליות
    אפשרות לבחור כמה ומתי לבוא לבית הספר: בעקבות החוויה מהשנה שעברה, חלק רוצים לבוא רק פעם פעמיים בשבוע, וחלק רוצים לבוא כל יום. תלוי במצב בבית, ברצון הילד/ה, בעבודות ההורים (רופאים, מורים….). להקשיב, לבחון כל מקרה לגופו ולאפשר בחירה!

    עיקרון 3: Student Agency

    מוטיבציה
    המחקר מראה שאם מנסים להעביר את התכנים הבית ספריים הרגילים לאונליין, יש ירידה בהישגים בעיקר בקרב תלמידים מרקע בעייתי ובקרב תלמידים מתקשים. לעומת זאת, אם עוברים ללמידה שמובלת על ידי תחומי העניין של התלמידים עצמם, יש עלייה דרמטית במוטיבציה ואפשר לראות הפקה של תוצרים ברמה גבוהה (בתחומי האומנות, תכנות, כתיבה וכד').

    אוטונומיה
    המוטיבציה גדלה כשלתלמידים יש יכולת שליטה בלמידה, לכן כדאי להרחיב את האוטונומיה של התלמידים ולאפשר בחירה מה ואיך ללמוד.

    לחגוג הצלחות
    מומלץ לפתוח את השנה בחגיגת הלמידה שנעשתה בבית. במקום להדגיש את החומר שהפסדנו בגלל המגפה, לספר מה כן למדנו. למשל: ניהול זמן והתארגנות עצמית, שימוש בטכנולוגיה, השתתפות במפגשי זום; חלק למדו איך ללמד אחים צעירים, חלק התחילו עבודה חדשה או השתתפו במחאות אזרחיות שונות. כל אחד מכין פוסטר או שקף להצגת משהו שלמד בחצי שנה האחרונה והוא הכי גאה בו. המורים יכולים להיעזר בזה אחר כך כדי לתכנן המשך למידה.

    Base Camp
    בית הספר כ"מחנה בסיס" שממנו יוצאים לסוגים שונים של מסעות למידה. לדוגמה:

    • בשני השבועות הראשונים מקיימים למידת פרויקטים על מקצועות שונים: ראיונות עם בעליה מקצוע, הכנת סרטונים, תכנון שאלות ועוד. חלק נעשה בביה"ס וחלק בימים שבהם לומדים מהבית.
    • בהמשך כל מורה מציע/ה מספר קורסים קצרים בני כחודש בנושא מסוים (מודולה). הקורסים ניתנים בסבבים מדי חודשיים.
    • התלמידים בוחרים קורסים בהקשר למקצוע שבו בחרו להתמחות, ומקבלים בכל מודולה תוכנית חודשית.
    • באמצע החודש מציעים הצעה לפרויקט ובסוף החודש מציגים אותו.
    • חלק מהעבודה שיתופית וחלק עצמית.
    • כל תלמיד/ה גם מציע/ה פרויקט עצמאי ומוצא/ת מורה מלווה. פעם בשבוע נפגשים לעשות יחד תכנון שבועי.

    ביטול שנת י"ב
    במקום לקיים שנת י"ב מתסכלת שבה סביר להניח שרוב השגרות המסורתיות לא יוכלו לצאת לפועל (מסיבות סיום, נשף וכד'), ולאור העלייה בצרכים חברתיים בקהילה, מכריזים על ביטול שנת י"ב. במקום זאת, כל התלמידים מתנדבים במקומות שונים:

    • עזרה בהוראה לשכבות צעירות בבית הספר או ביסודי
    • עזרה לבעלי עסקים מקומיים (שוליה)
    • סיוע לרשויות מקומיות
    • עבודה בעסקים משפחתיים

    פעם בשבוע נפגשים בקבוצות שייכות קטנות כדי לשוחח על ההתנדבות: מעלים חוויות, חולקים קשיים, מתייעצים. מעין קבוצת תמיכה חברתית עם מורה מלווה. המורים של יב מתפנים לעזרה בכיתות אחרות, וחדרי הכיתות של יב פנויות לטובת ריווח השכבות האחרות.

    עיקרון 4: "מארי-קונדואינג"

    לצמצם (Decluttering)
    האתגרים גדלו והמשאבים כנראה יקטנו. לכן צריך לעשות פחות דברים, אבל יותר טוב. האינסטינקט שלנו הוא להצטמצם רק ללימודי ליבה, אבל אז מגיעים לשיטת כיתות מב"ר ורק מתכוננים לבחינות. זה לא מתאים למצב העניינים כיום. האלטרנטיבה היא ללמד מבחר מגוון של תחומי דעת, אבל בכל אחד מהם להצטמצם למעט נושאים ולהעמיק בהם. לבחור נושאים שמקדמים וול-ביינג ומיומנויות.

    צוותי מורים עוברים על תוכנית הלימודים במקצוע שלהם, ומחלקים את התכנים ל-5 "סלים":

    1. נושאים ספירליים שחוזרים מדי שנה (כתיבת טיעון): לא חייבים לחזור עליהם כל כך הרבה!
    2. Nice to Have: דברים שהוכנסו לתוכנית הלימודים אך אינם הכרחיים. אפשר לוותר כרגע.
    3. נושאים שדורשים רציפות והמשכיות: חומר שבנוי על ידע קודם.
    4. נושאים מהותיים וחיוניים לתחום: ליבת המקצוע.
    5. מיומנויות שחשוב לתרגל שוב ושוב.

    על בסיס כל הנ"ל – מתיישבים לבנות את תוכנית הלמידה, עם מיקוד רק במה שבאמת חשוב!

    גישות מבוססות כישורים (Competency-Based)
    לכל יחידת לימוד ולכל נושא יש מחוון ברור של כישורים נדרשים, ורשימת משימות שמאפשרות לתלמידים להדגים שליטה בנושא. למשל: מבחן בכתב, כתיבת חיבור, הצגת פרויקט, תשאול בעל פה (דגש על הצעת מגוון ובחירה). מי שרוצה ללמוד לבד – מעודדים זאת. מי שצריך ליווי צמוד יותר – מקבל.

    מערכת שעות "בלוקים" (Block Schedules)
    היום נפתח בביה"ס או בבית, במפגש לא-פורמלי עם קבוצת השייכות הקטנה (Advisory), ואחריו יש בסה"כ 4 יחידות זמן:

    • בלוק בוקר
    • הפסקה חברתית + אוכל
    • בלוק צהריים
    • זמן לתרגול ופרויקטים

    כל בלוק = שעתיים, כל מקצוע = 2 בלוקים שבועיים. כל בלוק נפתח במפגש קצר (סינכרוני), ואז יציאה לקבוצות עבודה קטנות. בסוף סיכום בקצרה: "Shipping Check" – מה כבר הושלם ו"נשלח" במהלך הבלוק הזה.

    הבלוק האחרון ביום מוקדש לפעילות בניהול עצמי: אין שיעורים אבל אפשר להיעזר במורים פנויים.

    עיקרון 5: זמן במבנה ביה"ס = זהב

    לפחות 50% מהזמן רצוי להקדיש לשיעורי בחירה ולפעילויות לא-פורמליות. מי שסיים בבית את המשימות של לימודי הליבה, יכול לבחור מבין קורסי הבחירה ופעילויות חברתיות אחרות. מי שלא השלים, יכול לקבל עזרה במשימות שהתקשה בהן.

    Meeting Spaces
    חלוקת כל שטח ביה"ס לאזורי מפגש שבהם נפגשים בקבוצות קבועות, עם עדיפות למרחבי חוץ מסומנים בבהירות.

    תלמידים מובילים
    ועדות וחוגים (Clubs), מנוהלים על ידי תלמידים בוגרים כדי לסכן כמה שפחות מורים מבוגרים בהגעה פיזית למבנה בית הספר. במקרה הצורך, מורים יכולים לתמוך ב-זום.

    "הבית בשביל קוריקולום, בית הספר בשביל יחסים"
    בבית קוראים חומר, צופים בסרטונים, נפגשים בקבוצות קטנות כדי לדבר על משימות.
    בביה"ס – רק מה שלא ניתן לעשות בבית: שיחות על ענייני היום, מפגשים אישיים עם מורים למעקב ולתכנון שבועי, מעבדות, מייקרספייס…

    אופציה מנוגדת: הבית לפרויקטים, בית הספר לליווי ולהקניה (Tutorials).

    עיקרון 6: לטפח למידה במשפחה ובקהילה

    לקראת המעבר ללמידה היברידית בספטמבר, צריך לקחת בחשבון שתידרש תמיכה משפחתית גדולה יותר, וחשוב לתת תמיכה קהילתית למי שחסרה לו תמיכה כזו בבית.

    • להציע למשפחות לקבוע לעצמן משבצות למידה קבועות של הורים וילדים לפי תחומי עניין משותפים (בלי קשר לתוכנית הלימודים הבית ספרית, רק כדי להתרגל ללמוד יחד).
    • להציע עזרה לשכנים, לילדים שהוריהם עובדים עד מאוחר וכו'.
    • לתת עזרה בשיעורי בית בפארקים או בספריות.

    Micro School
    מספר משפחות מתחברות יחד ללמידה בבקרים ולבילוי משותף אחר הצהריים. יומיים בשבוע הולכים לבית הספר כרגיל, ושלושה ימים נמצאים באחד מהבתים של המיקרו-בי"ס (בסגנון קייטנת הורים).
    המיקרו-בי"ס הוא רב-גילי: כדי לאפשר זמן מחשב לכולם, הגדולים לומדים בבוקר ואחר כך משחקים ויוצרים, והצעירים הפוך. ילדים בוגרים עוזרים לקטנים, וכל יום יש הורה אחראי.

    הכול מהבית
    ניתן לאפשר לתלמידים אחראים וחזקים שמעוניינים בכך, ללמוד רק מהבית מערכת מלאה (כולל מפגשים חברתיים סינכרוניים). מלווים אותם מורים מבוגרים או בסיכון, שלא יכולים להגיע פיזית למבנה ביה"ס. יקטין את הכיתות למי שכן מגיע.

    עיקרון 7: למידה ארגונית

    הכרחי להפחית זמן מורה-תלמיד/ה לטובת זמן שיתופי של מורים.

    מורים תחילה
    כל יום נפתח בשעה שבה המורים עובדים יחד. התלמידים מצטרפים מאוחר יותר.

    • פעמיים בשבוע: פגישות זום בנושא מקצועי שהוחלט עליו מראש, וכל המורים במחוז/בעיר יכולים להצטרף ולהתייעץ, לחלוק חומרים וכו'.
    • פעמיים בשבוע: פגישות של מורי השכבה בביה"ס להחלפת מידע ותיאומים.
    • פעם בשבוע: מליאה בית ספרית לשיחה על עניינים כלל בית ספריים.

    שיתופי פעולה מורים-תלמידים
    כדי לפתח דרכי למידה תוך ניסוי ותעייה, כדאי לשתף את התלמידים בהתייעצות מתמדת על היעילות של השיטות השונות.
    שילוב מתודות של כיתה הפוכה עם מינוי של מתרגלים צעירים מבין התלמידים החזקים בכל מקצוע, יכול לשחרר את המורים ליותר עבודה בין-אישית ופחות הקניה פרונטלית לכלל הכיתה.

    לסיכום

    יש פה מלא רעיונות שחלקם קטנים ומתאימים ליישום של מורה בודד/ת בכיתה, ואחרים גדולים ודורשים התגייסות כלל בית ספרית. בכל מקרה, הרעיון הכללי ברור: מערכת החינוך תעשה טעות אם תקטין ראש ותנסה לחזור כמו בובת נחום-תקום למה שהיה לפני הקורונה.

    כמו ששמעתי בסמינר זום בין-לאומי שהשתתפתי בו לאחרונה (היו כל כך הרבה! כבר לא זוכרת איזה מהם): Never Waste a Crisis – לעולם אל תבזבזו משבר! הלמידה ההיברידית עשויה להתגלות כמפתח לשינוי שכולנו ייחלנו לו…

    מורים? תלמידים? מנהלים? הורים?

    קחו את הרשימה הזו, אספו את הקהילה שלכם, ותתחילו לדמיין ביחד את הסיפור של בית הספר שלכם… בהצלחה!!!

    ————————————————————–

    פורסם במקור באתר "מילים שענת" של ד"ר ענת שפירא לביא
    058-4242022 | anatshapira@gmail.com  |  Facebook  |  Blog | My Books


    להגיב
  • מטפלים בצעירים, הבוגרים מטפלים בנו

    [נורית שגב]

     

    היה היו עצי דקל גבוהים ברחוב דגניה אשר בכרכור.

    דקל וושינגטוניה איננו מצל במיוחד.

    אבל העצים הבולטים האלה סימנו את מושבות הברון, בימים שבהם משפחת רוטשילד רכשה אדמות והושיבה איכרים חדשים במולדת העתיקה. אינני יודעת מי אחראי להחלטות תכנוניות, אבל ניכר שהוחלט על אופי גנני מסוים במושבות, ומוטיבים חוזרים בנוף.

    ככה יוצרים תרבות מקומית.

    בערב קר בתחילת 2008 ראיתי טרקטור מזעזע דקל אחרי דקל ברחוב דגניה, מניף אותם באוויר ומניח אותם על הכביש.
    התקשיתי להאמין, גופותיהם של הדקלים הונחו ממש בפתח ביתו של עזרא שפהרד ידידי, שכבר לא היה אז בין החיים.
    עזרא הקביל את פני כשהגעתי לגור באזור, ותרם מנסיונו הרב בנדיבות- השכלתו כאגרונום בריטי סייעה בעיסוקו כחקלאי, והבטיחה שיחות מרחיבות דעת ולב..

    כעת הדקלים מוטלים ברחוב.  לא הגבתי לחורבן שזרע נהג הטרקטור, שאלתי אותו בזהירות מי שלח אותו, ושוב לא הגבתי כלל, כשסיפר לי שנשלח מטעם המועצה.
    באותו הלילה כתבתי. ביכיתי את העצים החסונים, וגם את אזלת ידי.

    מה האפשרויות שעומדות בפני?

    לא יעלה על הדעת להתנגד לשלוחי המועצה. ובכלל, מה יכולתי לעשות. אז כתבתי מאמר, וביקשתי ממאשה דולב, חברתי "הירוקה", עזרה באיתור צלם לתיעוד.

    בבוקר ידעתי שלא אניח לאירוע כזה לקרות שוב.
    החלטתי להשיל מעלי נימוסי חברה, אל מול מחויבות עמוקה לעצים. הרי קולם אינו נשמע.

    משמאל – האלון הפגוע. אמא השתגעת? צילום: נורית שגב

    ככה שבבוקר קר אחד בהמשך אותו שבוע, זיהיתי טרקטור נוגח בעץ אלון בסמוך, ברחוב הנשיא בכרכור.
    לא מתוך כוונה לעקור. העץ רק עמד בדרכו. והוא נתבקש לחפור תעלה לצינורות.
    הפעם זינקתי מהמכונית, אחרי שאמרתי לילדיי – אל תדאגו. אני חייבת.
    נעמדתי בין הטרקטור לאלון ושאגתי- שלא תעיז להתקרב!

    מה קרה? שאל נהג הטרקטור. יש כאן ילד על העץ?

    לא!!!

    יש כאן עץ!!!

    הנהג לא הצליח להבין. כיוון שכיבה את המנוע, שבו אלי נימוסיי הטובים ואמרתי, אתה כרתת כרגע ענף מעץ אלון. שמת לב? אתה כורת את השורשים שלו. אסור לנו להרוג עצים. העץ הזה מוגן ואתה עובר על החוק

    אבל אמרו לי לחפור תעלה, נכלם האיש. מה לעשות?

    לא תוכל לחפור, אם זה אומר שתהרוג עצים.

    הילדים שלי הבינו שלא יגיעו אתי רחוק בבוקר הזה, ויצאו מהמכונית לבית הספר.

    שנים אחרי האירוע סיפרו לי כמה נבהלו (אמא השתגעה?) וגם, על המבוכה הרבה.
    אימהות לא עושות מהומות כאלה.
    עמדתי ליד העץ. לא ידעתי איך להמשיך. לשמחתי, למרות טור המכוניות המתארך ברחוב הצר, איש לא צפצף. יצאו מהמכוניות ונזפו בטרקטוריסט ביש המזל.
    הכרתי שתי נשים שחשבתי שתוכלנה לעזור.

    ואכן, דבי לרר הגיעה מיד, וגם מאשה ואריה האובן.
    ואחריהן יעלה אורן זלאיט ואילנה פלדה, יעל ויאיר וגרשון, מירי ומיקי שרגנהיים, ועוד רבים רבים.
    בשלושת החודשים שאחרי כן כתבתי על כל עץ שנפגע או נכרת. תושבים רבים צלצלו כשהכורת עלה על עצי הרחוב ברחבי המושבה.
    התכנסנו, תושבים חובבי עצים, לפגישה בבית ויצו כרכור, ונפגשנו עם כל מי שהסכים לספר מה כוללות תכניות הפיתוח ואיך ניתן לשמור על העצים תוך כדי עבודה. ביקשנו שתהליכי תכנון ינוהלו ע"י מתכנן נוף.

    השכן טיפס על האלונים ב 2008, עץ מוגן – אסור לכרות! השלטים עדיין כאן, גם האלונים. צילום: נורית שגב.

    גרשון העו"ד התנדב, והחתמנו 120 תושבים על התנגדויות לכריתת עצים בתהליך בנייה שאיים על חורשת האיקליפטוס בכרכור, באותם לילות גשומים וקרים.
    חלקנו נסענו לוועדה המחוזית בחיפה.
    יאיר טיפס על האלונים ותלה שלטים – לא לכרות! עץ מוגן! ואילנה פלדה הכינה שלטים ציוריים ועליהם כיתוב אני עץ מוגן.

    עבודות הפיתוח גבו את חייה של שקדיה עצומה, נציגה נדירה של עצי השקד במישור החוף. היא עדיין לא פרחה באותו חורף ועל כן קיפחה את חייה ("זה היה עץ מת!").

    הזמנתי את הקהל הגדל של אוהבי העצים לעצרת להגנת העצים, ובאחד מימי ששי החורפיים הבאנו את ילדינו לרחבת המועצה והקמנו מצגת זיכרון משאריות השקדייה הכרותה.

    אחרי מספר חודשים של מאמרים, מחאות ותלונות תושבים נראה היה שהמועצה הבינה שפגיעה בעצים לא תזכה איש בתהילה. לא התקבלו החלטות על מדיניות שונה, אבל חלק מעבודות הפיתוח זכו לתכנון מחודש, וכך ניצלו מרבית עצי האלון ברחוב הנשיא.

    תכנון החניות הראשוני לא התייחס כלל למיקום העצים, וג'ולי לוי פלד הדגימה מהו תכנון משופר.

    בשנים הבאות הסתבר לי שעזרא שפהרד שתל את אותם אלונים עם נכדתו, ושוב הודיתי לו בלבי. היערות המקומיים של אלון התבור צמחו פעם בצפיפות באזור, הכחדתם החלה בימי הטורקים וממשיכה גם בימינו.

    גם על דרך הבנים שימרנו את מרבית העצים, ועד היום נהנים הולכי הרגל מצילם של העצים שנותרו.
    אל כל רחבי המושבה הגיעה ידיעה, שכריתת עצים איננה מותרת לאיש. גם לא לאנשי הרשות. והתושבים שיתפו פעולה, צילמו את נהגי הטרקטורים ובדרך כלל הפסיקו כך את הכריתה האגבית.

    נהג זועם אחד דהר אלי בטרקטור חדיש וגדול, כיוון שהבחין שצילמתי אותו בעת פגיעה בעץ.
    אינני חושבת שהתכוון לדרוס אותי, אבל קפצתי אל המדרכה בזריזות מפתיעה.
    בהמשך הקים ראש המועצה חיים געש ועדת עצים בראשותה של ד"ר נורית השמשוני יפה, שהיא חובבת עצים אבל מקצוענית בממשל ציבורי, ושנתיים אחר כך הכירה המועצה בחשיבות העצומה של נוכחות העצים במושבה.

    כעת אנחנו שוב בעיצומו של בולמוס המכונה "תנופת פיתוח".

    שוב שומעים על העצים אשר עומדים בדרכם של בעלי יוזמה וממון.

    אינני מתנגדת לבנייה ופיתוח, זה בלתי נמנע וגם חשוב. רבים רוצים להתגורר עמנו. יבורכו. אבל איננו יכולים לוותר על עצים. מול האתגר הגדול הזה, נדרש תכנון מוקפד ואחראי.

    כך שלפני כשנה החליטו אסנת בר-אור ומאשה דולב לעשות מעשה, ופתחו במהלך חשוב: התוויית מדיניות עצים שתחייב כל מי שעוסק בבניה ופיתוח ברחבי פרדס חנה כרכור. חבר המועצה עו"ד אביעד סיני הוזמן לסיור בנושא מצבם העגום של העצים, והיעדרם מאזורים מרכזיים במושבה.
    אביעד הפליא בשיתוף פעולה וגם גור רתם, אגרונום המועצה הנלהב, נתן את ידו למהלך.

    כיוון שקיבלו את ברכתה של הגר פרי יגור, ראש המועצה, החלו לגבש מסמך מדיניות..
    לשם כך גייסו אותנו, מתכננות הנוף.
    דבי ג'ולי ואני, שמחנו להתנדב ולכתוב מסמך מפורט שעניינו שמירת העצים הקיימים, ושתילת עצים חדשים.

    חשוב היה להבהיר שאנחנו איננו משמשות בשליחותן של פיות היער. אין מדובר בגחמות או טעם אישי.
    לעצים בוגרים משמעות אקולוגית עמוקה, ותפקידם בקליטת גזי חממה, ייצור חמצן, ייצוב הקרקע, הצללה (וגם בתחושת רווחה פיסיולוגית וזירוז מרפא) – לא יסולא בפז.

    בפגישה מומחים מקדימה לפגישת ועדת איכות הסביבה ניסיתי להסביר-

    אנחנו מטפלים בעצים צעירים, אבל עצים בוגרים מטפלים בנו.

    וכך, 12 שנים אחרי כתיבת המאמר הראשון, מליאת המועצה עומדת לקבל את המסמך שיבטיח מדיניות נכונה בעניין העצים.

    ראש המועצה בימים האלה, הגר פרי יגור, מכירה בערכם של עצים. אין להקל ראש בתמיכתה, מנהיגותה נדרשת אל מול שותפיה אשר חלקם עוינים עצים סוררים… יתכן שעוינים באורח פעיל.
    אריה רפפורט הוא מהנדס המועצה, והבטיח לעבוד בתיאום עם מחלקת שפ"ע, ולאכוף על היזמים את ההוראות בעניין עצים. ראש אגף שפ"ע, אודי קוברסקי, מכבד אותם ופועל לשמירתם, אגרונום המועצה גור רתם מסור להם עד בלי די. שירה ליאון זכות היא השושבינה, ובתפקידה כרכזת הקיימות ביחידה לאיכות הסביבה, טווה חוטי זהב בין התושבים והעצים לאחראים במועצה. גיא נעים, הוא המידען במועצה, מנגיש את החומר הרב לקראת פגישות התושבים ואנשי המועצה, ומביא המלצות ממועצות וערים שהקדישו מאמץ למסמכי מדיניות. עו"ד אביעד סיני הוא כיום ראש ועדת איכות הסביבה, ועוזר לקדם כל יוזמה ירוקה בתנופה גדולה ומבורכת.

    אז יש מקום לקוות שפרוייקטים מכל סוג, אשר עוסקים במרחב הציבורי של פרדס חנה כרכור, ינוהלו ע"י אנשי נוף, והכללים ייאכפו מתוך הסכמה רחבה.

    כעת אנחנו נושאות עינינו אל העתיד.
    העצים הקיימים ישולבו ביערות מאכל, וכך נאפשר לילדינו ליהנות מתותי עץ, תאנים וחרובים בגני הילדים ובבתי הספר.

    במרחב הציבורי נשתול שכבות של עצים גבוהים ונמוכים, שיחים ובני שיח, משתרעים ומטפסים.

    כאלה שמותאמים לאקלים, ויודעים ליצור מרחב מוגן, מוצל ומזין.

    ויחד עם ההחלטה על מעבר לגינון בר קיימא, והכנת מיפרט גינון בר קיימא מקצועי, נוכל להתגאות בשימור אוצרות העצים הקיימים, והקמת בסיס יער מאכל. אלה, בתורם, יהוו מרחב מזמן לפעילות קהילתית ענפה, כמו שנדרש במושבה מגוונת כמו שלנו – מרובת פנים, מורכבת ומאתגרת.
    ואולי נזכה להרחיב כך את מעגלי השיח והעשייה גם לשכנים קרובים, גם רחוקים, בני היישובים והכפרים, אשר בתוכם אנחנו חיים.

    נורית שגב
    כרכור, 7.7.20

    הנה מסמך המדיניות שגובש

     


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 18

    [הטורשיר השבעה עשר: Formidable / Stromae]

     

    זוהר ארגוב (או בכינויו "הזמיר") נחשב לאחד מגודלי הזמר המזרחי ולפורץ דרך בתחום, כשהביא את סגנון המוזיקה הזה למיינסטרים. במקביל הוא התמכר לסמים ונאשם בפרשיית אונס. היה זמר חתונות ומועדונים מצליח, עד שביצע את השיר הזה בפסטיבל הזמר ב-1982…

    ***

    השיר השמונה עשר של "קורא למוזיקה".

    הפרח בגני / זוהר ארגוב

    אולי אחד השירים הכי מזוהים עם זוהר ארגוב ועם המוזיקה המזרחית. מילות השיר נכתבו ע"י אביהו מדינה ויועדו במקור לשימי תבורי, ולאחר שבחר לא לבצע אותו – ביצע אותו זוהר ארגוב,  and the rest is history…

    "את עולמי עם שחר את לי כל היום
    את עולמי בלילה את החלום
    את בדמי ברוחי ולבבי
    את הניחוח המתוק הפרח בגני…"

     

    הפרח בגני / זוהר ארגוב

    מיום אביב בהיר וצח אותך אני זוכר
    וכבר מאז היטב ידעתי שלא אוותר
    כי לי היית בבת עיני בכל יום וכל ליל
    היית לי כמלאך האל מתוך הערפל.

    רציתי לבקש ידך רציתי לך לומר
    סוד אהבה שבלבבי שמור מכל משמר
    רציתי לך לומר אהבתי אהבתי ונגמר
    אך לא העזתי גם כשהיה כבר מאוחר.

    את עולמי עם שחר את לי כל היום
    את עולמי בלילה את החלום
    את בדמי ברוחי ולבבי
    את הניחוח המתוק הפרח בגני.

    מאז הלכת יומי קודר ארוך ומשעמם
    לשוא רוצה אני לשכוח ולהתעלם
    חזרי מהר כי בלעדייך עולמי שומם
    נדמו מיתרי קולי וכינורי דומם.

    את עולמי…


    להגיב
  • כתיבה אפקטיבית # 6 – צפריר בשן

    [צפריר בשן]

     

    [כתיבה אפקטיבית # 5 – הדבר השני הכי גרוע]

     

    1. אם מישהו מבטיח לכם תשואה של עשרה אחוז בשנה, אתם הולכים להפסיד את כל הכסף שהשקעתם אצלו.
    2. אם מישהו הולך לגלות לכם את סודות השיווק או את התוכן השיווקי המושלם ורק תשאירו פרטים, ברוכים הבאים לרשימת תפוצה של ספאמרים.
    3. חוץ מזה, אם קוראים לו <שםכלשהו> מלך התוכן או <שםכלשהו> הנסיך, אם קוראים לה <שםכלשהו> המושלמת או <שםכלשהו> מלכת השיווק – הם הולכים למכור את האימייל שלכם לספאמרים.
    4. אם מישהו מציע לכם הלוואה בסמס – תברחו. אם חברת אשראי לגיטימית מציעה הלוואה – תברחו עוד יותר מהר.
    5. אם מישהו מציע לכם סמארטפון/מחשב/טאבלט חינם – אתם הולכים להתחייב לשלם על הסמארטפון/מחשב/טאבלט האלה לפחות פי 2-3 מהערך המקורי שלהם.
    6. ככל שיש יותר שמות תואר מפוצצים בתוכן (מהמם, משוגע, נפלא, מדהים, לא ייאמן וכאלה) כך גדל הסיכוי שלא תאמינו שקניתם את הזבל הזה.
    7. אם לתוכנית חיסכון יש שם של פרי – היא רקובה.
    8. אם כותב או ארגון מפזרים שקרים בתוכן שלהם, זה כדי להסתיר כמה גרועים המוצרים והשירותים שלהם.
    9. מצאת את גבר חלומותייך בטינדר? זה דוד ביטן.
    10. מצאת את אשת חלומותייך בטינדר? זה דוד ביטן.

    לאתר של צפריר  |  לדף הפייסבוק  |  להצטרפות לניוז שלו  |  לרכישת הספרים


    להגיב
  • הסוד של בלוטת האצטרובל

     

    [רינת ידלין]

     

    בלוטת האצטרובל היא בלוטה אנדוקרינית קטנה הממוקמת בדיוק במרכז המוח, בין שתי ההמיספורת, במקום שתרבויות רבות מכנות "העין השלישית". היא מזכירה בצורתה את פרי עץ האורן – האצטרובל, ונקראת כך על שמו: The Pineal Gland. בעבר, נחשבה הבלוטה לבלוטה מנוונת שנותרה כשריד קדום מזמן אבותינו, ועד שנות השבעים, השתמשו בה רק כנקודת ציון לקו האמצע של המוח. כיום כבר יודעים שבלוטת האצטרובל היא אחת הבלוטות החשובות ביותר במוח, אך בכל מה שקשור למשמעויות היחודיות שלה, עדיין רב הנסתר על הגלוי.

    כיום, החוקרים כבר יודעים לומר שבין תפקידיה השונים, בלוטת האצטרובל מתווכת בין גירוי עצבי להפרשת הורמונים, ומשמשת לוויסות השעון הביולוגי, מחזורי השינה והעירות, חילופי עונות השנה, מערכת החיסון והחשק המיני, ואף לוקחת חלק חשוב בתהליך ההזדקנות. היא זו שמשחררת חומרים מתקנים בזמן שמתרחשת פגיעה מוחית, ובמקביל, גם אחראית על הפרשה של שני הורמונים החיוניים ביותר למוח, הקשורים לבריאות הפיזית, אך גם לבריאות הנפשית שלנו: מלטונין, הורמון השינה, וסרוטונין, המסייע לשמור על מצב רוח מאוזן ועל בריאות נפשית.

    מושב הדמיון והיצירתיות במוח

    אבל זה לא הכל… בלוטת האצטרובל ממוקמת בדיוק מפתיע, במרכז הגיאומטרי המדוייק של המוח.
    בשונה מרוב מבני המוח, המחולקים לזוגות מימין ומשמאל, היא מבנה יחידני הנחשב לשריד קדום, העשוי להעיד על יכולות רדומות, מה שעורר לאורך ההיסטוריה, תהיות רבות על מקורה ותפקידיה.
    בנוסף, היא אחד מהאזורים הבודדים במוח, שאינו מושפע ממחסום הדם-מוח, מבנה קרומי שמטרתו להגן על רקמת המוח מפני זרימה של מזהמים ונוגדנים מהדם לנוזל המוח, מה שמאפשר לה לשחרר את הורמון המלוטונין, ישירות לזרם הדם.
    היא גדולה במעט אצל נשים (כניראה בגלל המחזור החודשי), והולכת ומאבדת מגודלה ככל שאנו מתבגרים, עד שבגיל 70 היא עומדת רק על כ-10%  מגודלה המקורי (בערך בגודל של גרגר אפונה).


    אחת התכונות המעניינת ביותר של בלוטת האצטרובל, 
    היא יכולתה לאפשר היווצרות של טרנסמיטורים חדשים, המקשרים בין האונה הימנית לשמאלית במוח, ותורמים לסינכרון מוחי בין האונות; מצב של מוח מסונכרן, נחשב למצב של תפקוד מנטלי אופטימלי, או מצב "גאונות". כמו כן, מחקרים מהשנים האחרונות, גילו שבלוטת האצטרובל מכילה בתוכה את אותם פוטורצפטורים או קולטני אור שקיימים גם בעין האנושית, ההממירים את פוטוני האור מהסביבה, לפולסים חשמליים במוח ולתמונות.
    הפזיולוגיה הזו, היא זו שמאפשרת לנו לדמיין ולראות ב"עיני רוחינו", סצנות, פנטזיות, זיכרונות וחלומות, במבנים ויזואלים מוכרים, מה שהופך את הבלוטה למושב ולמקור של היצירתיות ושל הדמיון במוח. אך מאיפה מגיעים היצירתיות והדמיון? מה באמת המקור שלהם? על השאלה הזו, ניסו לענות הרבה מאוד תרבויות לאורך ההיסטוריה.

    מהי מולקולת הרוח?

    מלבד כל התפקידים הללו, לבלוטת האצטרובל יש עוד תפקיד חשוב במיוחד, וכחלק מהתהליך המטבולי, היא מייצרת עוד סוג של טריפטמין או מוליך עצבי בשם DMT או דימתילטריפטאמין, המתפקד כסם הזיות. ה-DMT מכיל בין השאר סרוטונין ומלוטונין, והוא סוג של מולקולה המיוצרת בצמחים שונים בטבע (צמח האיוואסקה למשל) כמו גם בגוף האדם, וידוע שיש לה השפעות נרחבות על  התודעה האנושית.

    בשנות ה-30, אף הצליחו לסנטז את הסם הזה, הנחשב לסם פסיכודאלי חזק, והוא נמצא גם כיום בשימוש של שמאנים, ומורי רוח בטקסים רוחניים ברחבי העולם. מחקרים גילו כי אופן יצור הDMT בבלוטה משתנה ויכול להתגבר במצבים שונים בחיינו כמו בחווית הלידה, חווית המוות או "קרוב למוות", וחויות מיסטיות, טרנסצנדנטיות שונות. מסיבה זו, רבים נוהגים לכנות ה-DMT "מולקולת הרוח". השאמאנים טוענים כי צריכה של DMT, מאפשרת לנו להתנתק מהמימד החומרי ולשוטט במרחבי התודעה, לעבור בין מימדים, לחוות התנסות חוץ גופית ולתקשר עם ישויות חוצניות או עם אבות קדומים. מובן שכל זה, לא היה מתאפשר, אלמלא נבראנו מלכתחילה כהוויות אנרגטיות עם חיבור פנימי לתודעה גבוהה.

    בלוטת האצטרובל בתרבות

    מה ידעו העמים העתיקים על בלוטת האצטרובל? כפי הנראה, יותר משאנו משערים…

    בלוטת האצטרובל בותיקן

    דתות ותרבויות שונות לאורך ההיסטוריה, ראו בבלוטה את השער הפנימי שלנו למימדים רוחנים ולמודעות גבוהה, והיא כונתה בשמות רבים לאורך ההיסטוריה, למשל: 'מושב הנשמה', 'השער אל היקום', 'עין המיינד' 'שער לעולמות העליונים', 'העין השלישית''החוש השישי' ועוד. היוונים הקדומים ראו בה את החיבור לממלכת המחשבות, וההודים קראו למרכז האנרגטי בו היא ממוקמת אג'נה (עין) וראו בה את "העין השלישית", שמטרתה לפתוח אותנו לחוויות שהן מעבר לחמשת החושים. גם האל שיבא מתואר במיתולוגיה ההודית עם עין נוספת בין שתי עיניו.אולי בגלל מיקומה הגאומטרי, או צורתה המיוחדת, ואולי בשל תכונותיה, נותרה בלוטת האצטרובל אפופה מאז ומתמיד בהילה של מסתורין, והסמל שלה – בצורת אצטרובל, מופיע בפסלים, איורים, וצירי קיר בתרבויות רבות כשהוא מסמל את החיבור בין הגוף לרוח.
    היא נחשבה למיקום הפיזי של הנשמה. המקום שבו מתקיים החיבור בין הגוף הפיזי לאלים או לכוחות היקום, ואף כאחראית על קיבוע האשלייה של תפיסת הזמן והחלל על כדור הארץ. חלק מהמסתורין קשור כמובן למיקום שלה, שהוא לא רק בדיוק במרכז המוח, אלא בדיוק אחרי הצ'ארקה או מרכז האנרגיה במצח שמכונה בין השאר ה"עין השלישית".  אותה נקודה מסתורית במרכז המצח שמתחתיה ההודים מדביקים טיקה, ומעליה היהודים מצמידים את התפילין.
    העין השלישית מקושרת מסורתית לתורות מטאפיזיות, ומכונה גם החוש השישי או הצ'אקרה השישית. לאורך השנים יוחסו לה תכונות כמו ראיה ושמיעה על חושית, יכולת תקשור, אינטואיציה והשראה, טלפתיה, מסעות אסטרלים- חוץ גופיים ועוד.

    בלוטת האיצטרובל והעין של הורוס

    בלוטת האצטרובל והעין של הורוס

    גם התרבות המצרית יחסה לבלוטת האצטרובל חשיבות גדולה, וזיהתה את הדמיון שלה לעין האנושית. אחד הסמלים הבולטים ביותר בתרבות המצרית, הוא  "העין של הורוס" או "העין של רע", הדומה דמיון מפתיע לתמונת הבלוטה בתוך המוח. במצרים העתיקה, סימבול 'העין של רע' ייצג את השאיפה לחיים טובים, שפע אושר ובריאות, עבור החיים ועבור המתים כאחד.

    למה בלוטת האצטרובל הולכת ומסתיידת?

    מחקרים שהחלו בשנות השישים זיהו כי בלוטת האיצטרובל, נוטה להסתייד עם השנים, ולפתח סביבה קליפה של גבישי קלציט (סידן) העלולה להפריע לתיפקוד השוטף שלה. תהליך ההתגבשות סביב הבלוטה המכונה במדע "ביומינרליזציה", אינו יחודי לבלוטה וקורה באברים פנימיים נוספים, אך הוא משמעותי במיוחד סביב האצטרובל, בגלל ההשלכות שלה על הגוף והנפש. הוא יכול לנבוע מזיהום אויר, מכימיכלים והורמונים במזון, בקוסמטיקה, בחומרי הניקוי וכמובן מהפלורואיד במי השתייה. הסתיידות בלוטת האצטרובל מטרידה את הרופאים בגלל ההשפעות שלה על הגוף הפיזי. מחקרים הוכיחו, כי היא גורמת לירידה ביצור המלוטונין, מה שגורם להתבגרות מינית מואצת אצל בני הנוער, תופעה שנמדדת בעולם מתחילת שנות ה-2000. במקביל הוכח שההסתיידות גבוהה יותר באופן משמעותי, במוח של חולי אלצהיימר.

    אך הרופאים אינם היחידים שמוטרדים מהתופעה הזו. מורים רוחניים רבים טוענים כי ההסתיידות עלולה לפגוע ביכולת שלנו לתקשר עם מימדים גבוהים, ולממש את היכולות הרוחניות הגבוהות שלנו. תיאוריות שונות גורסות כי יש גורמים אינטרסנטים על כדור הארץ, שמעוניינים "לסגור" או לסייד את הבלוטה, כדי למנוע מאיתנו את "ההיזכרות", בקשר האלוהי שלנו. אחת מהדרכים לעשות זאת, היא למשל הפלרת מי השתייה באמצעות פלורואיד שתורם להסתיידות הבלוטה, ועל פניו נראה, כי אין בו שום תועלת אחרת…

    מה המשמעות של הסתיידות בלוטת האצטרובל?

    האם הסתיידות הבלוטה פועלת לרעתנו? הדעות בנושא זה חלוקות…
    בעוד שהרשת מלאה בשיטות שונות לניקוי בלוטת האצטרובל, החל ממיץ לימון וחומץ תפוחים ועד תחליפי מלטונין טבעים, חלק מהמורים והמתקשרים, טוענים שההסתיידות סביב הבלוטה, שהחלה להימדד בשנות ה-60, היא הסתיידות של קריסטלים, שהם המינרל עם טווח הרטט הגבוה ביותר בממלכת המינרלים, וזה קורה בעצם כהכנה לשלב הבא של האבולוציה האנושית. אותם מורים טוענים כי באמצעות כיוונון של הקריסטלים שהצטברו סביב בלוטת האצטרובל, נוכל בעתיד לקלוט תדרים אלקטרומגנטים (בדומה לגלי רדיו), ונהפוך ליותר טלפתיים ובעלי חושים חדים יותר. הקריסטלים, אף נחשבים מוליכי אינפורמציה ותדר רב-מימדיים, מה שיכול לפתוח לנו את הקשר עם ממדים נוספים, שונים או גבוהים משלנו.

    נשמע לכם מופרך? לא בהכרח…

    מחקר מ-2002 שפורסם ב-מגזין Bioelectromagnetics, מצא בין 100 ל300 גבישים מיקרו-קריסטלים עשויים מקלציט בצורת משושה, בכל מילימטר מרובע, בבלוטות אצטרובל אנושיות.
    המיקרו קריסטלים הללו, דומים באופן מפתיע לגבישים שנמצאים באוזן הפנימית שלנו ונקראים "אבן אוזן".
    גבישים המתרחבים ומתכווצים בנוכחות שדות אלקטרומגנטים, בתהליך פְּיֶזוֹאֶלֶקְטְרִי, שקשור ליצירת מתח חשמלי בגבישים, מה שמאפשר להם למשל לקלוט גלי רדיו, בלי שימוש בחשמל…
    רבים מהגבישים הללו מפיקים אור (בתהליך המכונה: פזיולומינסנס), ואף מסוגלים להפוך רטט או תדר של סאונד לזרם חשמלי. לדוגמה: מיקרופונים משתמשים בקריסטלים פזיואלקטרים כדי להפוך צלילים לזרם חשמלי.גבישים בבלוטת האצטרובל

    בשל המבנה והמאפיינים הפיזואלקטריים שלהם,
    הקריסטלים הזעירים הללו, מתפקדים כעין ואוזן פנימית, ועשויים להיות אחראים למנגנון התמרה ביולוגי אלקטרו-מכאני בגוף. זה אומר 
    שקיים סיכוי טוב שבלוטת האצטרובל, היא בעצם מאין מקלט ומשדר לתקשורת "על חושית", או עוקפת חושים
    .

    ברמה הפזיולוגית ניראה שהיא אחראית לחלומות, לחוויות חוץ גופיות, לטלפתיה ולתקשורת עם מימדים אחרים. העובדה שהיא נחשבת לשריד קדום ועתיק, רק מעידה על כך שיתכן שבעבר היו לנו יכולות להשתמש בה  לצורך קשר ישיר עם מימדים או ישויות אנרגטיות ביקום, אך מסיבות לא ברורות, היכולת הזו אבדה, או כפי שמורים רוחניים אוהבים לומר, "שכחנו" מי אנו ומה המקור האלוהי שלנו…

    בין אם ההסתיידות מזיקה לנו ובין אם היא חלק מהאבולוציה הרוחנית שלנו, עבודה עם בלוטת האצטרובל או העין השלישית, היא עבודת מודעות חשובה עבור כל מי שמבקש להתעורר, או לקבל חיבור עמוק יותר לאינטואיציה, לחוש השישי ולמסרים מהיקום. אחת הדרכים הטובות לעשות זאת, היא באמצעות סאונד או תדרים בהאזנה.

    שימו לב!

    עבודה עם העין השלישית היא עבודה רוחנית מתקדמת, שאינה מתאימה לכל אחד.
    בזמן המדיטציה, אפשר שתחוו חויות מדהימות של חיבור, שעלולות גם להפחיד או להלחיץ את מי שאינו מנוסה. פתיחה של האצטרובל מעורבת במתח אנרגטי גבוה, ויתכן שתחושו תסמינים של התעוררות שילוו בכאב ראש, בחילות, סחרחורות, התכווצות שרירים, חרדות, נדודי שינה ואף סיוטים. כל אלו הם זמניים וברגע שהגוף יסתגל לאנרגיה הגבוהה הם יחלפו. אם אין לכם שום נסיון בעבודת מודעות גבוהה, עדיף שתתחילו עם אימונים בסיסים יותר לגלי מוח כמו אימון עם תדר אלפא או אימון גלי מוח עם תדר תטא.

    __________________________

    פורסם במקור באתר ספריית המדיטציות של רינת ידלין


    להגיב
  • איטליה שלי # 8 / ניר ג'רבי

     

    [ניר ג'רבי]

     

    [לחלק הראשון: סוף אופטימי]  /  [לחלק השני: סוף לשבוע רביעי בהסגר] / [לחלק השלישי: החיים בצל הקורונה] / [לחלק הרביעי: חשבון נפש] / [לחלק החמישי: טוב לנו בבית] / [לחלק השישי: פילוסופיה בשקל] / [לחלק השביעי: יש אור בקצה האיטליה]

     

    מסתיימת לה תקופה של כמעט חודשיים. חודשיים קשים, מדאיגים, מלאים בשאלות שחלקן עד היום לא קיבלו מענה.
    אפשר לתאר את התקופה הזאת בהמון צורות שליליות, בהשלכות הכלכליות הכואבות שעתידן להגיע עדיין – אבל… וזה אבל גדול… אני בוחר לסכם במילה טובה על התקופה הזאת.

    נתחיל בזמן משפחה, שזה ערך נפלא, מרתק ומלמד המון עלינו כאנשים, כהורים, כמחנכים. הקו המנחה שלי תמיד הוא לתת לילדים דוגמא, להבהיר להם שבהמון מצבים – אם אין אני לי – מי לי? שהעשייה מספקת, קשה לעתים מתסכלת – אבל בסוף היום.. אחחחחחח… איזו הרגשה מרוממת.

    השתדלתי לתת קצב מסויים לחיי היום היום. בהעדר מסגרת – חייבים לייצר מסגרת. זה עוזר, זה מקל על המח שלנו לתפקד כשהמטרות מכוונות.
    לא אשקר ואומר לכם כמה קשה זה היה וכמה כשלונות היו בדרך. לא תמיד זה זורם לפי הספר, אבל משהו מכל זה כן ישאר להם אני מקווה.

    בבית – למדתי שהמון דברים ניתן לתקן לבד, כשהמדיח קרס (עבד שעות נוספות המסכן) אז היה רגע של פאניקה כי היינו בעיצומו של העוצר ואין סיכוי שטכנאי היה מגיע.. אז קצת תושייה, ארגז כלים, כמה קללות (בשקט..) והנה, התברר שזה רק חוט חשמל שזז ממקומו…
    ברוך מתקן המדיח ודיי.

    עוד פלוס חשוב כמובן היה זמן המטבח! איזה כיף להשתעשע במתכונים כל יום, לטבוע בין בלוגים חכמים וללמוד. לא קורה כל יום ולכן ראויה ההערכה.
    אצרף לכם בסוף הפוסט מתכון נפלא ל״עוגת סבתא״ – טורטה דלה נונה – שעם קצת סבלנות – תהנו מטעם מאוד איטלקי בפה.

    בזבזנו מעט.
    הרווחנו מעט.
    באיזשהו מקום, קיים איזשהו איזון. זה שיעור נפלא בצרכנות. קונים מה שצריך. נקודה.

    איטליה.
    איטליה מתקדמת בצעדים קטנים ובטוחים. אנחנו אחרי שבועיים של הקלות מהעוצר ועושה רושם שאנחנו על הדרך הנכונה. יש ירידה במספר הנדבקים, וחדרי המיון לאט לאט מפנים מקום. בשבוע הקרוב יפתחו מסעדות (עם הגבלות מסויימות), מספרות, בתי קפה, ובסוף החודש גם חדרי כושר.
    כולנו תקווה שגם הקיץ שמגיע יעזור לתת פוש נוסף והווירוס פשוט יעלם לאט לאט.
    החיים בטוח לא יחזרו להיות כמו שהיו, בטח שלא בשנתיים הקרובות. ואני מקווה שזו הנחה שאטעה בה.

    אז לאן פנינו מועדות…? בתקווה לשגרה סוערת יותר, לעבודה, לעתיד טוב יותר.
    מקווה לא להיעלם לגמרי בגלל העבודה שצפויה להגיע ואם יזדמן אז אכתוב לכם בשמחה שוב.

    חיבוק חזק ואוהב מאיטליה האהובה ועד אליכם.

    ניר

    Torta della nonna

    בצק פריך
    250 גרם קמח רגיל
    160 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות
    40 גרם אבקת שקדים
    גרידה מלימון אחד
    50 גרם אבקת סוכר
    קורט מלח
    ——
    50 גרם שמנת מתוקה 38% שומן

    הכנה –
    מערבבים במיקסר עם וו גיטרה (או מעבד מזון) את כל הרכיבים למעט השמנת,
    עד קבלת תערובת חולית ושאין יותר גושי חמאה.
    מוסיפים את השמנת ומערבבים עד האיחוד.
    מרדדים בין שני ניירות אפייה לעובי של כ 3 מ"מ,
    מקררים רבע שעה במקפיא,
    מניחים את הבצק ברינג (קוטר 20) – כפי שהודגם בסרטון.
    מגלגלים את שאריות הבצק לצורת נקניק ומקפיאים הכל לכחצי שעה, בזמן הכנת הפטיסייר.
    ניתן לשמור במקרר, מכוסה, לא אפוי – עד יומיים.

    פטיסייר לימוני עם צנוברים קלויים
    240 גרם חלב
    60 גרם שמנת 38%
    60 גרם חלמון (שלושה חלמונים מביצה L)
    30 גרם קמח
    60 גרם סוכר
    גרידה מלימון אחד (ניתן להוסיף גם חצי מקל וניל חצוי)
    40 גרם חמאה בטמפרטורת החדר

    100 גרם צנוברים קלויים שנערבב לתוך הקרם (לא חובה)
    30 גרם צנוברים לא קלויים שנפזר מעל הטארט ונאפה.

    מבשלים פטיסייר – לפי ההדגמה בסרטון ההדרכה שלי –
    מרתיחים חלב ושמנת, משווים טמפרטורה עם תערובת חלמונים, סוכר וקמח, ומבשלים הכל להסמכה,
    מוסיפים חמאה וטורפים היטב.
    מכסים את פני השטח בניילון נצמד ומקררים מעט (כ 20 דקות, חצי שעה) – ניתן גם לוותר על שלב הקירור ולערבב מיד צנוברים קלויים ולמלא את הקלתית.

    הרכבה וקישוט:
    מגוררים את שארית הבצק שנשאר על פומפיה, מניחים את הבצק המגורר במקפיא,
    בינתיים מסדרים בתוך קלתית את הקרם עם הצנוברים,
    מעל זה שכבה של בצק פריך מגורר ומקורר (שהה מספר דקות במקפיא, שיהיה נוח לעבוד איתו ולא ימס בידיים),
    ומעל מפזרים 30 גרם צנוברים לא קלויים.

    אופים הכל ב 170 טורבו למשך 35-40 דקות.
    רצוי לצנן מספר שעות לפני ההגשה.

    בתיאבון!


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 17

    [הטורשיר השישה עשר: It's the end of the world as we know it / REM]

     

    סטרומאה (או בשמו המקורי פול ואן-האבר) הוא זמר בלגי, מוצאו מרואנדה (שם נספה אביו ברצח העם). שם הבמה שלו סטרומאה הוא משחק מילים לשם "מאסטרו" בצרפתית. לסטראומה יש גם לייבל בגדים ייחודי על שמו. בימים אלו עובד על שיתוף פעולה עם קולדפליי.

    ***

    השיר השבעה עשר של "קורא למוזיקה".

    Formidable / Stromae

    השיר "נפלא" יצא בשנת 2013 והפך את סטראומה לכוכב כמעט בן לילה (יחד עם עוד שני להיטים "Tous Les Mêmes" ו""Papaoutai"). סטראומה מסתובב כאילו שיכור ברחובות בריסל וממש זועק את נפשו בשיר הזה. לא צריך להבין צרפתית כדי להתרגש…

    "נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים…"

     

    נפלא / סטרומאה

    נפלא, נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    היי מותק, אופס, גברתי
    אני לא רוצה להתחיל איתך,
    אני מבטיח לך, אני נשבע
    אני רווק, מאז אתמול, לעזאזל
    אני עקר, וזו לא… היי, תחזרי!
    רק לחמש דקות, לא העלבתי אותך
    אני מנומס, מכבד, ולגמרי עצבני
    את לא תרצי לדבר עם בחור כמוני
    אם רק היית רואה אותי אתמול

    הייתי נפלא, נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    תסתכל עליך, בוחן את עצמך
    אתה חושב שאתה לוהט רק כי התחתנת
    אבל זו רק טבעת אחי, אל תיסחף
    היא הולכת לזרוק אותך, כמו שהן תמיד עושות
    ומה לגבי הבחורה האחרת, הזכרת אותה?
    אם תרצה אספר לאשתך, ואז זה יסתדר
    והילד גם, אם יש לך אחד
    רגע, בן 3, בן 7
    ואז תראה אם זה נפלא

    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים

    היי, ילדה קטנה
    סליחה, ילד
    אתה יודע שבחיים, אין בחורים רעים,אין בחורים טובים
    אם אמא מעצבנת, זה כי היא מפחדת להפוך לסבתא
    אם אבא בוגד באמא, זה כי היא מזדקנת
    למה אתה כולך אדום בפנים?
    תחזור לפה ילד
    ומה נסגר עם כולכם? מסתכלים עליי כאילו אני קוף
    נכון, כולכם קדושים, חבורה של קופים
    תנו לי קוף תינוק, הוא יהיה נפלא

    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים
    נפלא
    את היית נפלאה,
    אני הייתי פתטי,
    אנחנו היינו נפלאים


    להגיב
  • כתיבה אפקטיבית # 5 – צפריר בשן

    [צפריר בשן]

     

    [כתיבה אפקטיבית # 4 – עשר שגיאות איומות בכתיבה]

     

    הדבר השני* הכי גרוע לעשות בזמן כתיבה הוא לקרוא את עצמכם תוך כדי.

    לקרוא בסוף כל משפט, בסוף כל פסקה – זה אשכרה קטסטרוף. אתם ממש לא רוצים לעשות את זה. כשאתם קוראים בסוף כל משפט, בסוף כל פסקה – אתם מעקרים ומסרסים את עצמכם. אתם מפעילים את חוש הביקורת שלכם במצב טורבו, ובדיוק בדיוק כשצריך לכבות אותו.

    לכתוב עכשיו

    כתיבה היא מלאכה שונה מיתר המלאכות. היא מיוחדת כי היא יותר מכתיבה: היא גם תהליך חשיבה. הרבה פעמים, כשאנחנו כותבים ללא עכבות ועיכובים מיותרים, אנחנו מגלים דברים חדשים, מדליקים נורות במוח המרופט והאפלולי שלנו, מוצאים תשובות לשאלות (לפעמים אפילו לשאלות שאף אחד לא שאל!) עולים על כיווני חשיבה חדשים ועוד.

    לקרוא אחר כך

    בקיצור, כשכותבים בשקט, בלי להפריע, המוח והיצירתיות יוצאים במחולות. ואז, ממש לא כדאי שהמבקר הפנימי האכזרי יגיד למוח שיש לו שתי רגליים שמאליות. המבקר יכול לחכות בשקט בחוץ עד שיבקשו את דעתו. מחר או עוד שעה. יש לו תפקיד חשוב: הוא מסנן את הרע ומשביח את הטוב, אבל אל תתנו לו להתערב בכתיבה עצמה. אחרת, הכתיבה תישאר מדוכאת: משעממת, לא מקורית, בנאלית, רצופת קלישאות. אפילו אם היא נכונה לשונית, הרבה פעמים אין בה אפילו קליפה של ערך, כי הביקורת הפנימית שלנו הרגה את הכל.

    אז כשאתם כותבים, אל תשכחו: לא לקרוא! קודם תגמרו לכתוב. אחר כך תפנו לקריאה ועריכה.

    *הדבר הכי הכי גרוע לעשות כשכותבים הוא כמובן לנהוג. כן כן. לנהוג ולכתוב זה איום ונורא. לנהוג ולכתוב זה יותר גרוע מקינוח פרווה. זה רע לדקדוק, זה רע לכתיב וזה רע מאוד להישרדות. אל תכתבו ותנהגו. עדיף כבר לשתות ולנהוג. לפחות נהנים לפני שהכל מידרדר.

    לאתר של צפריר  |  לדף הפייסבוק  |  להצטרפות לניוז שלו  |  לרכישת הספרים


    להגיב
  • חופשי זה לגמרי לבד…

     

    מה שלומכם? הכול בסגר?…

    כתבתי המון על חופש באתר הזה. על שגיליתי שהייתי עבד לחופש שלי ועל מובנים רבים של חופש. אבל מעולם לא חשבתי שאוכל להרגיש חופשי יותר מתמיד דווקא עכשיו. זה בטח קשור לזה שאני חופשי מרגשות אשם שאני עושה את הסגר לבד. ושיש סדר בדברים שהחופש שלי הוא רק לקבל אותו ולנוע בתוך מגבלותיו.

    זהו ליל סדר מאוד סמלי ומיוחד – מצד אחד יש את אלו שלבד (בעיקר מבוגרים). או אלא שהביחד הוא מלכודת אימה עבורם. זה מכווץ את הלב והלוואי שהיה אפשר לעזור ולהיות איתם יותר.
    מצש שני הרבה אנשים יוכלו לחגוג כמו שממש בא להם, אולי ידברו על חופש ואולי יראו סרט ביחד כל המשפחה. יש שיעשו מדורה וכמובן שיש כאלו שיעשו סדר כהלכתו ובשמחה רבה. כולם חופשיים הערב מכבלי המשפחות. עכשיו נשארו הכבלים הפנימיים…

    על הפוליטיקה אין לי מה לומר, רק תחושת גועל עמוקה. שנראה לי שחולקים אותה מילונים ברחבי העולם. תחושת ביאוס שעוברת משם אל הבנקים, שלא עוזרים בכלל למצב אלא מנצלים אותו להרוויח ולכבול אותנו עוד (אל תקחו הלוואות אלא אם ממש חייבים).

    ולגבי המגיפה (של פחד, פאניקה, שחיתות וגם קורונה):

    כמו תמיד מציע להטיל ספק. בהרבה ממה שאומרים/כותבים/שומעים. אולי כדאי לאסוף נתונים ולהגיע למסקנה לבד.
    הנה שני גרפים מעניינים בנושא (מתוך מאמר בשם 'מגיפת הקורונה – תת ניצול של עקומת ההכלה' – נכתבה ע"ח עו"ד רואי קידר):

    בראשון אפשר לראות את התחזיות הקודרות (האם אובייקטיביות?) שהיו לעומת המציאות המטיבה, ובשני שאיכשהו מתו פחות אנשים השנה בשבוע במרץ מבכל השנים הקודמות (פחות מתאונות ובעיקר פחות הגיעו לבתי חולים וחטפו זיהומים שם).

    Makes you think…

    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה...
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה…

    הפוסט הזה הוא גם הזמנה לחשוב על מהו חופש בשבילכם. ולתרגם דווקא עכשיו תחושת חופש.

    תחזיקו מעמד

    חג שמייח!


    להגיב
  • איטליה שלי # 4 / ניר ג'רבי

     

    [ניר ג'רבי]

     

    [לחלק הראשון: סוף אופטימי]  /  [לחלק השני: סוף לשבוע רביעי בהסגר] / [לחלק השלישי: החיים בצל הקורונה]

     

    רשמית, אני חושב שאפשר לומר בקול גדול – איבדנו את תחושת הזמן.
    יום רביעי נראה כמו יום שישי, שבת כמו ראשון ושלישי כמו חמישי. אין הבדל ואין מוצא.

    גם השבוע לצערי מספרי הנדבקים והמתים היו בעלייה. עושה רושם שאנשים מסרבים להיכנס למשמעת העוצר ולמרות האכיפה – עדיין הווירוס עושה בנו שמות, בעיקר בערים הגדולות ופחות בכפרים מחוץ לעיר (כמו פה). עדיין לא ניתן לראות את האור בקצה המנהרה.

    בשדה התעופה עד לא מזמן הפעילות הייתה אמורה לחזור לשגרה בסוף אפריל, אבל זו הייתה החלטה אופטימית מדי והשבוע שתי חברות תעופה גדולות כבר הצהירו שלא יחזרו לטוס לפני אוקטובר. כל זה מביא אחריו תגובת שרשרת ועוד ועוד חברות מצטרפות לתאריך היעד הזה. אין ספק שכשנחזור לפעילות, הנוסעים יצטרכו לשלם (בצורה כזו או אחרת) גם על פרק הזמן שבחברת תעופה הייתה בעוצר. אין לי ספק שעל כל כרטיס יווסף ״מס קורונה״ – וגם אם מדובר על חמישה או עשרה יורו לנוסע, תכפילו את זה במיליוני נוסעים בשנה והנה לכם החזר ההלוואה שכל חברת תעופה הייתה צריכה להתמודד איתה במהלך העוצר. כמובן שכל מה שאני כותב פה מתבסס על דיעותיי האישיות בלבד ולא על סמך הצהרות רשמיות.

    השבוע, ביצענו את שתי הטיסות האחרונות לחודשים הקרובים – טיסות הצלה הומניטריות. מתוך כ-600 נוסעים בסה״כ, סורבה הטיסה רק לאדם אחד שהופיע למרות כל האזהרות עם חום גבוה ותסמינים של הווירוס. מהבדיקות שערכנו בכניסה לטרמינל הוא נלקח לבידוד ומשם לטיפול. מוכרח לציין שקיבלנו ציוד מלא להגנה  כולל מסיכות, כפפות, משקפי הגנה ואפילו חליפות לכל הגוף. הצוות הרפואי עבד במרץ ובנחישות ולמרות האיטיות בבדיקות ובהכנסת הנוסעים – הטיסות התנהלו בהצלחה ועמדנו בלוח הזמנים שהוקצה לנו.
    אפס נפגעים לכוחותינו ועמידה בזמנים – אפשר לומר שזו הייתה הצלחה.

    לחיות במציאות ללא שגרה מביאה אותנו בראש ובראשונה להתעמת עם האדם שהכי קשה לנו איתו בחיים – עם עצמנו. בכל בוקר חייבים לקום ולהציב מטרה (אם לא יומית – אז שבועית או חודשית). אף פעם לא אהבתי להיות בחוסר מעש. מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי ללמוד דברים חדשים וכשיש זמן אז למה לא בעצם? בסופו של דבר, נכון לכרגע, אין מחסור באוכל, אין מחסור בחשמל, חימום (כן – תאמינו או לא אבל אפריל וקר עדיין !!) ואינטרנט.

    השבוע החלטתי שהפרוייקטים הקרובים שלי יהיו אלו: צביעה וטיפול בתריסי העץ שלנו, גינון (צמח לנו יער בגינה שהגיע הזמן לנקות) ולחמי מחמצת. תמיד רציתי להקדיש זמן שלא היה לי לאפייה רצינית – כל יום אני מופתע מחדש מעולם האינטרנט שמאפשר לנו כ״כ הרבה דלתות לעולם אין סופי של אינפורמציה (לטוב ולרע). בכל מה שקשור לאוכל, יש בתי ספר חינמיים כ״כ עשירים בתוכן, יש המון שיעורי וידאו, אין סוף הסברים על חומרי גלם והצצה כמעט אינטימית למטבחים האישיים של השפים הכי יצירתיים בעולם כולו.
    הטרנד הקולינרי האחרון בימי הקורונה הוא שיעורי וידאו יומיים או שבועיים באינסטגרם של שפים מהמטבח הביתי שלהם לרטבי בסיס או אפילו למנות קלאסיות מהמסעדות שלהם. זה כ״כ אינטימי שכמעט אפשר לעמוד לצידם ולהגיש להם את כלי העבודה בעצמנו.. ? רובם באנגלית כך שגם אם אתם לא דוברי שפה מקומית – השיעור פונה לכלל האוכלוסייה העולמית, וברוב המקרים הוא יהיה באנגלית. אם אתם בעניין – נצלו את זה – זה כיף וזה מעשיר. תחשבו על שפים שאתם אוהבים או על מאכלים שתרצו ללמוד להכין וקדימה… יש עולם ומלואו שמחכה לכם שם בחוץ (או בפנים – כי בכל זאת.. ?).

    בתוך כל האופטימיות שלי, לא אסתיר ממכם גם את החששות שלי. בכל זאת, כשכיר, עד עכשיו המשכורות לא משקפות את המצב כי היו ימי עבודה מועטים וימי חופשה (בתשלום). בחודשים הקרובים נאלץ להתקיים מהסיוע של הביטוח הלאומי פה. מניח שנגיע ל70-80% משכורת, כך זה נראה אבל עד שלא נראה את זה שחור על גבי לבן, אני לא ממש בטוח. זה נכון שיש גם הרבה פחות הוצאות אבל בכל זאת, משכנתא והלוואות לא יעלמו בגלל המצב. זה זמן טוב ללמוד גם את הכלכלה העצמית שלנו. לדעת היכן ניתן לצמצם, לעשות בדק בית חשוב ולתת סדר עדיפויות. החודשים הקרובים יהיו קשים, אבל אני באמת מאמין שנצא מזה מחוזקים.

    אסיים בשיר קצר. קריר, אבל מלא תשוקה ואופטימי.
    חסרים לי החיבוקים, הנשיקות, המגע הפיזי בעולם הומני.
    מקווה שנחזור לשגרה בריאה בהקדם האפשרי,
    היו בטוב ושמרו על עצמיכם. זה חשוב.

    ניר.

    [המשך: בשבוע הבא…]


    להגיב
  • איטליה שלי # 3 / ניר ג'רבי

     

    [ניר ג'רבי]

     

    [לחלק הראשון: סוף אופטימי]  /  [לחלק השני: סוף לשבוע רביעי בהסגר]

     

    עוד שבוע עבר, לצערנו שבוע קשה. למרות ההנחיות הנוקשות של ההסגר (בצדק) עדיין המספרים מסרבים לרדת, מחוז לומברדיה ממשיך לאבד כמות קורבנות בלתי נתפס. המראות של משאיות צבא עמוסות בגופות קשות מנשוא. הלב יוצא אל כל המשפחות שאין להם אפילו את היכולת להיפרד מהיקרים להם, אין להם אפילו אפשרות לעשות להם הלוויה ראויה. מבוגרים ערירים שנפטרים לבד בביתם. זה כ״כ עצוב ושוב – ממלא אותנו עם כ״כ הרבה שאלות.

    איטליה מדינה מאוד פטריוטית. לכל הווי הביחד פה תמיד היה משקל חיובי על המורל הכללי וברגעי משבר או שמחה ארציים – נעלמים בין רגע כל המחלוקות בין דרום וצפון, עשירים ועניים וכולם בין רגע הופכים לשווים.
    בתוך כל העצב פה יש אין ספור מקרי סולידריות מחברות שונות וגם מהפרט. כל עניין שירת המרפסות שהתחיל פה זאת רק דוגמא אחת.

    כתבתי לכם בעבר שאני עובד בחברת תעופה קוראנית פה במילאנו. בשבוע הבא נבצע שתי טיסות בשיתוף עם הממשל הקוראני והאיטלקי בכדי להחזיר הביתה כ-600 קוראנים שעדיין ״שבויים״ פה ולא מצליחים לחזור הביתה כי אין טיסות וכל התנועה מוגבלת. על המטוס הראשון, יגיע גם צוות רפואי ומשלחת ממשלתית ממחלקת הבריאות, כדי לפקח בשיתוף עם האיטלקים על נהלי הבטיחות. כל נוסע, מעבר לבדיקה רפואית (שכוללת בדיקת חום וראיון קצר עם הצוות) יחוייב לחתום על הצהרה אישית לגבי מצב בריאותו.
    אלה טיסות מאוד מורכבות, דורשות המון זמן (שבדר״כ אין), ונהלים מיוחדים כמו ריסוס המטוס בחומר מחטא ועוד. לא פשוט להפעיל מערכת גדולה של שדה תעופה ש-90% ממנו סגור כרגע. כוחות ביטחון, הגבולות, המכס, ועובדים מכל המחלקות (מטען, צ׳ק-אין, כבודה, מכונאים וכו') – כולם מגוייסים למטרה. כולם ללא יוצא מן הכלל יעבדו עם מסיכות וכפפות. אין ברירה ואני כולי תקווה שהכל יעבור בשלום. יש פחד והדאגה בעיקר לבריאות של כולם.
    בטיסה הראשונה נשלח מפה כ-350 נוסעים והטיסה השנייה (בשילוב עם רומא) נשלח עוד 280.
    רוב הפיקוח מצידנו בהכנה לטיסות מתבצע בישיבות וידאו (תקופה טכנולוגית – צריך לנצל את זה), מה שלא היה קורה במצב רגיל. מתרגלים להכל. אלה יתרונות שחייבים לנצל ותקופה כזאת זה בהחלט תומך – מבתי הספר ועד לעבודה היום יומית.
    תחזיקו לנו אצבעות – שהכל יעבור בשלום.

    בבית המצב דיי רגוע. הילדים לשמחתי, למרות כל המצב ולמרות שכבר חודש שלם הם כמעט ולא יצאו מהבית (יוצאים למרפסת וממש קרוב פה מחוץ לבית – אבל בלי יכולת ללכת לפארק לשחק או מעבר לזה). הם עדיין שומרים על שפיות.
    האמת היא שהפכנו גם אנחנו להורים קצת יותר מתירנים… מאפשרים להם קצת יותר חופש אבל שומרים על מעקב חשוב. לא פשוט לייצר שגרה באין שגרה, במהלך השבוע היות ושנינו עובדים (חלקית – ומהבית) אנחנו משתדלים לשמור על מסגרת מאוזנת. לפחות סביב הארוחות ושעות הפעילות עם הטכנולוגיה.
    העיסוק בלימודים קיבל תנופה חיובית – השבוע שניהם התחילו שיעורים אונליין עם המורות שלהן וזה עובד נהדר. לא קל לשמור על ריכוז אבל מעבר לשיעורי בית שנשלחים דרך אפליקציית בתי הספר שלהם – גם ההקשבה לשיעור בוידאו תומכת.
    הבת הגדולה שלי מתעמלת קרקע – ואפילו הן התחילו לבצע אימון קבוצתי ב-זום (אפליקציית וידאו שאני מניח שאתם מכירים).

    החיים בצל הקורונה לא פשוטים. התקופה הזאת תשאיר צלקות לכולנו. כלום לא יחזור להיות כמו שהיה. אני חושב שהרבה מזה ישתנה לטובה. בכל זאת – בחוסר ובקושי – לומדים להעריך יותר.
    בחיים – בדיוק כמו באהבה – לומדים להעריך כשאין. מצרף לכם שיר ישן למטה שמשקף בדיוק את המצב.

    זהו, יש עוד דרך ארוכה לפנינו. תהיו תמיד בטוב ותשמרו על עצמיכם.
    באהבה מאיטליה – ניר.

    [המשך: בשבוע הבא…]

     


    להגיב
  • איטליה שלי / ניר ג'רבי

     

    [ניר ג'רבי]

     

    שמי ניר,
    מתגורר באיטליה כבר 19 שנה כמעט, הרבה קורה בתקופה כזו והדרך היתה רצופת יופי.
    תמיד בחרתי לראות יופי ולנשום אותו – ולא – לא בגלל שקל לחיות פה, גם אם נדמה לאנשים מישראל שכשאתה מתגורר בחו״ל אתה כל הזמן בחופשה.
    כיום אני עובד בחברת תעופה קוראנית (באמת !!) וזה בהחלט מוסיף עוד קצת צבע לחיים.

    מעבר לזה האהבה הכי גדולה שלו נמצאת בין הסירים – אוכל.
    איטליה ידועה כממלכה קולינרית, לא בגלל שהאוכל פה מורכב ומיוחד, נהפוך הוא, הפשטות וחומרי הגלם המצויינים שזמינים תמיד וכל זה לצד יצירתיות ומסורת.

    ק ו ר ו נ ה – בימים אלה, העולם עובר ניעור בריאותי, נפשי וחומרי.
    אתמול נכנסנו לשבוע הרביעי של הילדים ללא בית ספר.

    איטליה מדממת. איטליה שלי. 19 שנה אני חי פה וזו הפעם הראשונה שהרחובות נראים פה כמו יום כיפור (רק בלי האופניים).. זה עצוב. זה מתסכל.
    זה משאיר את כולנו עם הרבה שאלות בעיקר.
    אין תרופות קסם למצב. בולעים את הרוק וממשיכים הלאה.

    לקח לאנשים זמן להבין, לעכל ובעיקר להפנים שהמצב חמור יותר ממה שחשבו.
    זה תהליך. זה לא פשוט להכיל.
    לראות שדה תעופה שעוברים בו 21 מיליון נוסעים בשנה מתרוקן זאת תמונה אפוקליפטית.
    הסופרים מלאים – בעיות אספקה של אוכל – אין כרגע – אפילו נייר טואלט יש!

    אני כותב היום כי אני חושב שזה חשוב.

    אני חושב שיש זלזול וקלילות יתרה ביחס של אנשים לסוג הווירוס, למהירות ההתפשטות שלו ובעיקר להשלכות שיש לו על מערכת הבריאות שכדאי שתפנימו – יש גבול ליכולות שלה וכשזה מגיע – יש סלקציה (מילה נוראית). בוחרים במי לטפל, למי יש יותר ערך או סיכוי לחיות. מצב סוריאליסטי.  זה המצב.

    אין לי כוונות להטיף מוסר לאף אחד.
    כולכם גדולים ונבונים.
    זה שיעור מעולה בחיים. שיעור על ערכים, על זמן, על חומריות, על הישרדות (נפשית בעיקר).
    אני אדם אופטימי כרוני. אני וחצי הכוס המלאה שלי.

    הבטחתי סוף אופטימי..

    היו לי הרבה תמונות אוכל מהתקופה האחרונה (תתכוננו כי זה יקרה גם לכם ) אז למען הסר הספק, הנה אחד – מתוק!

    אולי אחד המתוקים שמזוהים הכי הרבה עם המילה איטליה !!  ג ל י ד ה !

    עשינו אתמול גלידה בבית (ללא מכונה). צד ימין נוטלה (איך לא!) וצד שמאל… קרם לוטוס, תמרים וביסקוויטים פלאסמון (של תינוקות – ואל תשאלו למה אני מחזיק בבית את הביסקוויטים האלה !! בכל זאת הילדים גדולים !!).

    אז שיהיה לכולנו שבוע מעורר! תהיו בטוב ותהיו טובים!

    עוד מעט זה יהיה מאחורינו…

    ניר

    [המשך: בשבוע הבא…]


    להגיב
  • כתיבה אפקטיבית – צפריר בשן

     

    את הפוסט הזה אכתוב אני (רואי), כי הנחתום (צפריר) לא אוהב להעיד על עיסתו. אז ברשותו אעשה עיסה עם דברים שכתב על עצמו, קטעים מהספרים שלו, חוויות שלי מהסדנה שלו ועוד קצת תבלינים.

    צפריר כותב על עצמו

    "צפריר בשן גר בתל אביב, נשוי לאלה ואב ליונתן, מיה ואנה. הוא מרצה ומנחה סדנאות לכתיבה אפקטיבית.
    צפריר שימש כעורך ובעל טור אישי בעיתונים הארץ וגלובס. הוא הקים וניהל חברת ייעוץ אסטרטגי ויחסי ציבור והיה סמנכ"ל שיווק בחברת טכנולוגיה… עובד במה שהוא אוהב: כותב, מלמד ולפעמים אפילו אוכל צהריים עם הילדים".

    את צפריר הכרתי דרך הניוזלטר שלו, בו הוא מצליח לשעשע ולהיות מקורי ובו בעט (משחק מילים שמשעשע אותי), לתת אחלה של טיפים לכתיבה, בשפה קולחת וברורה (אימלה מה יגיד לי על הניוז הזה…). יש לו יכולת לכתוב על ריצה בצורה מעניינת! אל דאגה, לאו דווקא תתחילו לרוץ, אבל סיכוי טוב שהכתיבה שלכם תצא קולחת ומהירה יותר. בהמשך נתקלתי בספרים שלו "כתיבה אפקטיבית" ו"תכתוב תרוויח" וגיליתי איך אפשר להרוויח פעמיים, כי אלו גם ספרים כייפים לקריאה וגם נותנים ערך אמיתי לקורא (מישו אמר אפקטיבי?).
    את ההשלמה חוויתי על בשרי ולפטופי בסדנת "כתיבה אפקטיבית" שמצליחה בארבע שעות לגעת בדברים הכי חשובים לכתיבה משמעותית ומעניינת – והכי חשוב, בלי להירדם או להשתעמם באמצע.

    ולסיום סיומת, הנה עוד תקצור של מה שכתוב במאחורה של הספר "כתיבה אפקטיבית":

    "…כתיבה אפקטיבית משנה חיים. היא ההבדל בין פקיד למנהל, בין הצלחה עסקית לעוד כישלון אחד, בין אהבה נכזבת לרומן (רוסי) עב כרס…
    הכתיבה שלכם הפכה למה שמגדיר אתכם בעיני העולם… היא זו שתשתקף בתשובתו של לקוח, במבטו של הבוס, אפילו בחיבוק של בני הזוג שלכם.
    … שום דבר ממה שלמדתם בבית הספר לא הכין אתכם להשיג מטרות בכתיבה: להצחיק, לרגשף להעביר מידע, להניע לפעולה, לגרום לדברים לקרות, למכור…"

    השתכנעתם? קראו את הטור, לא השתכנעתם? קראו הכול מהתחלה… וברצינות – כל חודש יעלה כאן טור עם טיפים שווים ממש ולמי שלא רוצה לחכות חודש, מומלץ להירשם לניוז של צפריר ולקבל טיפים על בסיס יומי. מבטיח שזה מעניין. ואפקטיבי.

    לאתר של צפריר  |  לדף הפייסבוק  |  להצטרפות לניוז שלו  |  לרכישת הספרים


    להגיב
  • בעשור הקרוב…

     

    בערך בשנת 2010, עלה לי רעיון לסדרה בשם "ישראל 2020".
    הרעיון היה איך ישראל תיראה בכל מיני סיטואציות – חתמנו על הסכם שלום, ראש ממשלה ומפלגת שלטון חרדית, התקדמות טכנולוגית אדירה (מכוניות מעופפות וטלפורטר), ישראל שאחרי אסון טבע (רעידת אדמה וכו').
    כמו הרבה רעיונות אחרים ("Ideas are like assholes, everybody has one") לא יצא מזה כלום, נשאר רק הזכרון.
    אני זוכר בברינסטורמינג שעשיתי עם עצמי (שגם ככה יש שם סערות תדיר למעלה בראש) שממש דמיינתי תרחישי קיצון. ושוב מגלה כמה שהמציאות מורכבת יותר ותהליכים קורים לאט.

    מה שכן התחדד לי בעשור האחרון הוא הפער בין מילים למעשים. אצל פוליטיקאים במיוחד, אבל גם אצל "סתם" אנשים וכמובן גם אצלי. לכן תמיד אהבתי את המשפט "נעשה ונשמע" שהפירוש שלו עבורי הוא שהסיפור שלך יסופר בעקבות ואחרי המעשים שלך (ולא לפני).

    אז הנה אני משתטה ומעיז לנבא 10 דברים על העשור הקרוב, 7 + 3 דברים שהם בעיקר ווישפול סינקינג:

    1. מכוניות יסעו לבד ומי שירצה לנהוג יעשה זאת במקומות מותאמים. הילדים שלנו לא יצטרכו להוציא רשיון.
    2. התלות בנפט תרד משמעותית. חשבתי שזה יקרה קודם, אבל כוחות השוק עצומים. אנרגיות מתחדשות יהיו צורת האנרגיה הנפוצה בכל העולם, וגם בישראל.
    3. ההתמכרות שלנו לרשתות החברתיות והטכנולוגיה תגבר (אם בכלל יש לאן) ותגרום לאנשים לאבד את הזהות האמיתית שלהם. רבים ישתגעו מאי יכולת להבדיל בין מציאות למציאות מדומה.
      אל מול התהליך הזה תחל תנועת נגד של חזרה לפעם, ומעבר של הרבה אנשים מהערים החוצה.
    4. בהמשך ל-3 – תהליך שיבוט בני אדם יתחיל, ה-ד.נ.א. של תינוקות יתוקן כך שימנעו ממנו מחלות סופניות מצד אחד וניתן יהיה לקבוע את מראהו מצד שני. איברים ישוכפלו במדפסות תלת מימד ויחל השלב הראשון של יצירת אדם-מכונה.
    5. הפער בין עניים לעשירים יגדל. אלפי מיני חיות נוספים ייכחדו )-: אבל הסיבוב יתחיל, השינוי התודעתי והטלת הספק של יותר ויותר אנשים, יובילו בסוף לשינוי מנגנוני השלטון והחזרת השליטה לעם (אוי כמה שאני אופטימי… אין ברירה).
    6. יותר אסונות טבע והם עצמם יותר כבירים – ואז אולי נבין סופסוף שחדל להתעסק עם הטבע.
    7. תימצא תרופה לסרטן (ראו סעיף 2 בחלק הבא).

    ועוד שלושה דברים באמת טובים:

    1. העולם ייהפך ליותר ויותר טבעוני. תחליפי הבשר ומשבר האקלים יובילו לזה גם את האחרונים. הבשר ושאר המוצרים מן החי שאנשים צורכים ייוצר במעבדה – ומיליוני דונמים של שטחי גידול לתעשיית הבשר ישנו ייעוד.
    2. לגליזציה בכל העולם. על אותם שטחים שהתפנו יגודל קנאביס לאינסוף שימושים. בראשם תרופה לסרטן.
    3. יהיה לי בית ללא משכנתא…

    יאללה 2020 תפדלי…

    (בתמונת הנושא: הנוף מאחת המרפסות של ביתי)


    להגיב
  • חיה פוליטית

    [עמית נויפלד]

    בסוף השנה הראשונה ללימודים מתבקש כל סטודנט לפילוסופיה לבחור שני תחומי התמחות מתוך שלל המבואות שלקח, ביניהם מטאפיזיקה (מי אמר שיש בכלל מציאות?), אפסטימולוגיה (אם יש מציאות, כיצד אנחנו יכולים להכיר אותה?), לוגיקה (האם ייתכן שיש מציאות ואין מציאות במקביל?), אסתטיקה (אני חושב שהמציאות תראה יותר טוב בוורוד פוקסיה), ובנוסף, פילוסופיה של המוסר, הפוליטיקה, והדת.

    בחרתי להתמחות בתחומים שנראו לי פרקטיים להתנהלותו התקנית של העולם, פוליטיקה ומוסר, אולם, כאשר הגשתי את טופסי הרישום לשנה השניה נתקלתי בהתנגדות לא צפויה מטעם מזכירת החוג: "אתה לא יכול להירשם לפילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המוסר במקביל", היא הבהירה לי חד משמעית, "בשני התחומים מלמדים בדיוק את אותם תכנים".

    ***

    טום "הבטלן" הודג'קינסון, מדובריה הבולטים של תנועת ההאטה בימינו, הקדיש את פרק 12 בספרו "אין מחיר לחופש" על מנת לשכנע את קוראיו לחדול מהצבעה בבחירות הכלליות, ולמעשה להתנתק ככול האפשר מן הפוליטיקה ומוסדות המדינה. "עזבו ת'ממשלה" היא כותרת הפרק, והנה משפט קצר מתוכו שמסכם היטב את רוח הדברים: "יש משהו רקוב בליבן של ממשלות – והוא העובדה הפשוטה שאפשר לעשות קריירה משררה."

    ***

    בעשרים השנים האחרונות, דומה בעיני כי הולכים ומתמעטים הפוליטיקאים האוחזים בשלוש התכונות אותן קבע מקס ובר כמהותיות ונחוצות לעיסוק בפוליטיקה כמקצוע: התלהבות כנה, רגש אחריות וטביעת עין. לא מעט פוליטיקאים בימינו, כך ניתן להתרשם, עסוקים יותר בקידום עצמי, במנעמי השלטון ובמאבקי הכוח הפנימיים הנדרשים על מנת לשמר אותם, מאשר בעיסוק היומיומי בשיפור חייהם של האזרחים.

    החיכוך המתמיד בצמרת העסקית של המדינה מביא אותם לשאוף לרמת חיים דומה, ההישענות על כספם של בעלי ההון במהלך המרוץ לתפקיד, או קבוצות הכוח בתוך המפלגה עצמה, כובלת ומשעבדת את האינטרסים הבסיסיים שלהם, והרצון לדבוק בכיסא מביא אותם, במקרה הטוב, להתנער מטעויותיהם ולהתפאר בהישגיהם של אחרים, ובמקרה הרע לכדי שיתוק מוחלט.

    במצב עניינים זה, קשה שלא לחוש הזדהות עם דבריו של הודג'קינסון. במידה והפוליטיקה הושחתה, במידה והממשלה רקובה מטבעה, מוטב לנו להשליך הצידה את העיסוק בה ולהתרחק ממנו ככל הניתן.
    בגישה זאת קיימת, להבנתי, רק בעיה אחת – היא מנוגדת לחלוטין למהותנו כבני אדם.

    Louisa Matthiasdottir, Maine Landscape with Figure1976

    ***

    הפוליטיקה, בהגדרה, אינה דבר מה שניתן לנו להעביר או להפריט לידיהם של אחרים. המילה עצמה נגזרת מהמונח היווני Politikos, שמשמעו "של האזרח", והיא מעולם לא נועדה להיות עיסוק למתי מעט. בימיה הראשונים, הקיפה הדמוקרטיה את כלל אזרחי המדינה (או אם לדייק, "הפוליס" – עיר מדינה ביוון העתיקה), ואילו הדמוקרטיה הייצוגית (להבדיל מזו הישירה) הופיעה רק כאילוץ עקב בעיות של גודל האוכלוסייה, מורכבות הממשל המודרני, והעובדה שרוב הציבור העדיף להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה במקום להגיע לאסיפה השבועית.

    כל זה לא אומר שאנחנו צריכים או יכולים להרשות לעצמנו להפסיק להיות פוליטיים. אריסטו כינה את האדם "זואון פוליטקון" (חיה פוליטית) וקבע כי:

    "מכל זה גלוי איפוא שהמדינה נמנית עם הדברים הטבעיים, ושהאדם בעל חיים מדיני על פי הטבע. ומי שאין לו מדינה – על פי הטבע, לא על פי המקרה – הריהו או פחות או יותר מאדם… קודמת המדינה על פי הטבע לבית ואף ליחידים שבבני האדם. כי הכלל קודם בהכרח לחלק, שהרי אם נחרב כלל [הגוף] לא תימצא רגל או יד אבל מי שאינו יכול להשתתף בחברה, או מי שמספיק לעצמו ולפיכך אין לו צורך בה, אינו חלק של מדינה, אלא הוא או בהמה או אל."

    ההשתתפות בענייני המדינה, אם כן, היא לא רק זכותנו הטבעית, אלא גם כורח הנובע ממהותנו. את העובדה כי מרביתנו בוחרים שלא לעשות זאת, ניתן להסביר רק בהתכחשות לטבענו, בניכור, ובמניפולציה מתמשכת מצד אלה אשר מרוויחים מהפאסיביות שלנו – הקבוצות הקטנות והמאוגדות היטב סביב אינטרסים צרים, והאוחזים בשלטון.

    ***

    הפוליטיקה, בהיותה עוסקת בחיי היום יום, ב"ענייניו של האזרח", אחת היא עם המוסר, ומכאן נובע שאם ברצוננו להיות אנשים יותר טובים אין לנו ברירה אלא להיות יותר מעורבים.
    מעורבות פוליטית יכולה להתבטא באופנים שונים: השתתפות בהפגנות ומחאות, אסיפות ציבוריות, עבודה או התנדבות במגזר השלישי (וספציפית בארגונים הפועלים למען שקיפות והנגשה של מידע), אי ציות אזרחי, התפקדות למפלגות ועוד. אסור לנו לטעות – המערכת הפוליטית המושחתת בישראל הינה תוצאה ישירה של הוויתור שלנו על הזכות לקחת חלק בהליך הפוליטי המקומי.

    הכוח משחית, ואנחנו הנחנו לו להתרכז בידיים ספורות. לא צריך יותר מראש ממשלה אחד בכלא כדי להבין את העובדה הפשוטה הזאת. עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן להפשיל שרוולים, לצאת מאזור הנוחות, ולממש את מהותנו הטבעית כאזרחים.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
  • נוסעת בעקבות האהבה / יובל כספי

    [יובל כספי]

    בדיוק שבועיים אחרי שחזרתי מאנגליה, אני מנסה (ואפילו כמעט מצליחה) לעבד את החוויות המרגשות, המעצימות והמפתחות שעברו עלי במחוז הקסם בחודש האחרון.

    "אני לא מתכוונת להיות בלונדון, אני מחפשת את הקסם שמצוי בעיירות וביערות", דאגתי להבהיר לכל מי ששאל והתעניין (וגם למי שלא).
    ובאמת, המטרה העיקרית שלי בטיול הייתה להיחשף למיסטיקה ולקסם האמיתיים והטהורים שקיימים באנגליה, לחוות אותם לעומק ולכתוב עליהם (או באמצעותם, תלוי את מי שואלים). וכך, עם מוצ'ילה על הגב והמון סקרנות בלב, מצאתי את עצמי מטיילת ביערות עתיקים ובנהר הפלא בדארטמור, משתתפת בקורסי כתיבה מרתקים באחוזה ישנה במחוז דבון, יוצאת למסע אל תוך ערפילי אבלון (הידועה גם – או בעיקר – בתור גלסטונברי) ולקינוח – יוצאת לסיור בסטונהנג' (כולל כניסה למעגל הפנימי!) ובמרחצאות הרומיים של באת'.

    להפתעתי הרבה, כנראה שהישראלים עוד לא גילו את דרום-מערב הממלכה המאוחדת, אחרת לא ברור לי איך ייתכן שבמשך חודש שלם המילים היחידות ששמעתי בעברית הגיעו מהקולות בראש שלי; וגם הם לא תמיד היו קוהרנטיים.

    "אז ממה נהנית הכי הרבה?" סבתא שלי שאלה במבטא הבריטי הכבד שלה, כששיתפתי בחוויות שלי מארץ מולדתה.
    האמת, נהניתי מכל דקה בחודש המטורף הזה. הכרתי אנשים מדהימים; למדתי המון – בעיקר על כתיבה, רוחניות ומה שביניהם – אבל לא רק; הגעתי לעומקים חדשים של עצמי ועם עצמי, והכי חשוב – לקחתי חלק פעיל בקסם שפועם במעמקי הכדור המופלא שלנו. קסם אמיתי, עתיק, אלכימיה של הנשמה.

    מה שמוביל אותי ליעד הגאוגרפי שהיה עבורי העוצמתי והמפתח ביותר בטיול – גלסטונברי, הו גלסטונברי!

    \לף פייטנים לא יצליחו לתמלל אותי. וגם לא את אנרגיית הריפוי האדירה ששוררת במקום, או את הרוח והקסם האין סופיים שמשתקפים בכל פינה בעיירה הכמעט-קדושה הזו.
    תוך דקות ספורות מהרגע שהגעתי לעיירה, הרגשתי כאילו חזרתי הביתה. לא לבית הפיזי בישראל, כמובן, אלא לבית הרוחני שלי, למקור הנשמה.

    לפי הפולקלור הבריטי, באבלון (גלסטונברי של היום) הוקם בית ספר ללימודי קסם, רוח ואלכימיה. או כמו שאחד המקומיים היטיב לפשט עבורי – אבלון, למעשה, היא הוגוורטס של הקלטים והדרואידים. משם, למשל, הגיעו הקוסם מרלין, לנסלוט (מאבירי השולחן העגול) ומורגן לה-פיי – אחותו למחצה של המלך ארתור ומכשפה לבנה ורבת עוצמה בפני עצמה.
    שם גם חושלה ה"אקסקליבר" – החרב הקסומה של המלך ארתור.

    "אגדות" אחרות מספרות שאבלון היא מעין ממלכה שמתקיימת במימד אחר, ובתקופת מלוכתו של המלך ארתור קו הזמן של שלה חצה את קו הזמן של המימד שלנו. ובנקודת הממשק המיוחדת הזו, התרחשו המאורעות עליהם מבוססות האגדות הארתוריאניות.

    בין אם מאמינים לכל הסיפורים, המיתוסים והאגדות; לחלק מהן או לאף אחת מהן, אי אפשר להתעלם מהייחודיות של העיירה הקטנה ושל תושביה.
    מעבר לחנויות המיסטיקה המרובות, למקדשים עבור האלה ולמנזר העתיק, חדי העין יוכלו אף להבחין ביצורי קסם שונים שמביטים מבעד לעננים ולעצים (כן סבתא, נשבעת לך שבאמת ראיתי דרקון. הוא עונה לשם צ'ארלס, גר בתוך עץ בחצר הכנסייה והוא אפילו חברותי ממש!).

    וכל זה בלי שדיברתי אפילו על החלומות והחזיונות המרהיבים להם זכיתי בשהייה שם.

    אז אמנם לונדון לא מחכה לי (תודה לאלה) אבל ייתכן שמרלין וגווניבר דווקא כן…?

    _________________________________

    יובל כספי, סטודנטית לרפלקסולוגיה. חיה את עולם הסיפורים והדמיון, כותבת מהנשמה-אל הנשמה-את הנשמה, תרמילאית נצחית במחוזות הקסם והפנטזיה ובעולמות הרוח והמיסטיקה


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 10

    [הטורשיר התשיעי: עד מחר/אביתר בנאי]

     

    קייטאנו ואלוסו, אחד הזמרים המובילים בברזיל, הוא לוחם צדק בעל עמדות שמאלניות רדיקליות (דבר שהוביל גם לישיבתו בכלא והגליתו ללונדון). הוא התחיל עם שירת בוסה נובה ובהמשך פיתח סגנון ייחודי – שילוב של פופ ברזילאי, רוקנ'רול ומוסיקה אומנותית מתקדמת עם גוון פסיכדלי ומסרים חברתיים ("טרופיקליה").

    ***

    השיר העשירי של "קורא למוזיקה".

     Cucurrucucu Paloma / Caetano Veloso

    קוקוריקוקו יונה. רובכם מכירים את השיר והביצוע מתוך הסרט "דבר אליה" של אלמודובר. השירה חודרת הלבבות כאן מספרת על סיפור אהבה נכזב שגורם לאהובו למות מאהבה. ויש שנשבעים שהיונה המדוברת היא נשמתו (תרגום למילים ניתן למצוא כאן >).

     

    Cucurrucucu Paloma / Caetano Veloso

    Dicen que por las noches
    No mas se le iba en puro llorar
    Dicen que no comia
    No msa se le iba en puro tomar
    Juran que el mismo cielo
    Se estremecia al oir su llanto
    Como sufri por ella
    Y hasta en su muerte la fue llamando
    Ay, ay, ay, ay, ay cantaba
    Ay, ay, ay, ay, ay gemia
    Ay, ay, ay, ay, ay cantaba
    De pasion mortal moria
    Que una paloma triste
    Muy de mañana le va a cantar
    A la casita sola
    Con sus puertitas de par en par
    Juran que esa paloma
    No es otra cosa mas que su alma
    Que todavia la espera
    A que regrese la desdichada
    Cucurrucucu paloma
    Cucurrucucu no llores
    Las piedras jamas, paloma
    Que van a saber de amores?
    Cucurrucucu, cucurrucucu
    Cucurrucucu, cucurrucucu
    Cucurrucucu, paloma
    Ya no le llores


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 9

    [הטורשיר השמיני: Here Comes the Flood / Peter Gabriel]

     

    אביתר בנאי. נצר לשושלת הבנאים המפורסמים והמוכשרים. בדיוק בן גילי (46) ואח של אורנה ומאיר. הוא פעיל יותר מ-20 שנה כשהצליח כבר עם האלבום הראשון (1997). לאחר ההצשלחה המיידית טס אביתר לטיול ארוך בהודו למילוי מצברים, טיול שהשפעותיו נשמעו באלבומים מאוחרים יותר. אביתר כותב את המילים והלחנים לרוב שיריו.

    ***

    השיר התשיעי של "קורא למוזיקה".

    עד מחר / אביתר בנאי

    שיר מנחם וחודר לבבות, עם שירה מלאה חמלה ואהבה. לפי השמועות את השיר כתב אביתר לאחותו, שרצתה לעשות הפלה. הוא מבקש ממנה לחכות, לנוח ולא לקבל החלטה מתוך ייאוש ועייפות. אולם קריאה של שלוש השורות האלו, מרמזות אולי על משהו עמוק אחר, שבירת שגרת החיים או גאולה?

    "היינו פה כבר קודם 
    בתפקיד הפוך 
    הליכה מהירה, להתיש את הגוף…"

    עד מחר / אביתר בנאי
    אסור לך לחשוב 
    כשאת כל כך עייפה 
    צאי לטיול לאור זריחה רחוקה מהבית 
    השביל לחזור נמחק 
    הולכת על חבל דק הלילות ארוכים 
    בלי לדעת למה 
    בורחת ואין רודף 

    עד מחר 
    עוד מעט 
    ילד רץ אלייך 
    מחבק אותך 

    נקיף את הפארק 
    רק להפסיק לחשוב 
    אנשים עייפים רצים ברחוב 

    היינו פה כבר קודם 
    בתפקיד הפוך 
    הליכה מהירה, להתיש את הגוף 

    עד מחר 
    עוד מעט 
    ילד רץ אלייך 
    מחבק אותך 

    יש פרצה בגדר 
    בין הגפנים, בין ענבי הכרם 
    שועלים מחבלים, מייללים 
    ונעלמים…

    מילים ולחן: אביתר בנאי


    להגיב
  • היום לפני 20 שנה…

     

    שנת 1999. לפני "באג אלפיים", לפני פייסבוק. לפני הסמארטפונים וווצאפ ושיתופים ושאר בתי כלא. הייתי שמח לומר לפני ביבי, אבל גם אז הוא היה עד שברק הביס אותו כמה חודשים אחרי.

    אבל זה לא פוסט על פוליטיקה אלא על הדברים החשובים באמת.

    אני רווק בן 26. בין טיולים, בין עבודות, עם חברה (דווקא די קבועה) ואהדה מטורפת לקבוצה אחת (דבר שלא השתנה עד היום). אהובתי הנצחית והשריטה הכי גדולה שלי, מנצ'סטר יונייטד.

    שבתי לא מזמן מטיול בניו-זילנד, המדינה היפה ביקום, ואיכשהו יצא שדווקא את המשחק הכי גדול של השנה, גמר ליגת האלופות בברצלונה בין מנצ'סטר יונייטד לבאיירן מינכן, יצא לי לראות בתל-אביב.

    אבל נחזור כמה חודשים אחורה.

    יצאתי לעוד אחד מהטיולים הגדולים של אחרי הצבא אל המדינה שתמיד חלמתי עליה. במקביל קבוצתי היקרה (אז רק בלב) התקדמה והצליחה בכל שלושת המפעלים החשובים (ליגה, גביע, ליגת האלופות) וידעתי שמצפה לי אתגר לא קטן לצפות במשחקים שישודרו בשעות הבוקר המוקדמות מאוד במדינה שהספורט הלאומי שלה הוא רוגבי.

    הטיול נסב סביב אטרקציות (קורס צניחה חופשית, בנג'י וטרקים) וכדורגל. לכל עיירה שכוחת אל אליה הגעתי, ביררתי מראש מי חברת הכבלים שנמצאת בה, ותמיד בחרתי היכן לישון לפי המקום שאפשר לי לראות משחקים. פעם אחת (בעיר טאופו המדהימה) הצעתי לשכור חדר במלון לשעתיים רק כדי לראות את משחק הגומלין שלנו מול אינטר של רונאלדו הגדול (והקיווים המקסימים פשוט נתנו לי חדר ורק בקשו שאשאיר נקי). זוכר את ההצלות של שמייכל (השוער) עד היום. לא פספסתי באותה עונה אף משחק פרט לאחד.

    ב-11 לאפריל באותה שנה, הייתי בטיסה רק כדי להפסיד את הגומלין של חצי הגמר בגביע האנגלית נגד ארסנל.
    ואז זה קרה (רקע: חצי גמר הגביע, אנחנו בעשרה שחקנים. שמייקל השוער עצר פנדל בדקה ה-90. הארכה):

    לא היה אז ווצאפ אבל כמות המיילים שחיכתה לי אז היתה מטורפת יחסית לתקופה…

    עשרה ימים אחרי ועוד חצי גמר. הפעם של ליגת האלופות. הגעתי לסידני באוסטרליה וישנתי בבית של חברים של חבר, שאמרו לי שאני יכול לראות את המשחק (04:00 בבוקר) בטלוויזיה בסלון, רק בשקט ובלי לצעוק. אין בעיה, חשבתי. זה היה משחק הגומלין מול יובנטוס האימתנית, אחרי 1:1 באנגליה ואחרי שבדקה ה-11 התוצאה כבר הייתה 0-2 לאיטלקים. חצי שעה אחרי כבר עלינו ל-3-2 ושאגות האושר שלי הוחלפו בצעקות שקטות בסלון עם ריקוד אפריקאי מטורף מסביב לספה. לקח לי חצי שעה להירגע.

    לא ידעתי אז מה מחכה לי חודש אחרי.

    בינתיים התגלגלתי לישראל, ובחרתי לצפות בגמר בפאב המאש (ז"ל) בתל אביב. עד היום אני מתחרט שלא טסתי לגמר הזה אבל אחריו נשבעתי שלא אחמיץ עוד גמר (ואכן טסתי שנים אחרי למוסקבה ולרומא – סיפורים לפוסט אחר).

    היה זה יום רביעי רגיל לגמרי. אכלתי מעט ובקושי נשמתי ביום ההוא וקראתי לחברה שלי לראות איתי משחק כדי שנחגוג יחד. נתתי סקירה קצרה על הגרמנים הקשוחים ועל הרוח של יונייטד. הלבשתי אותה באדום ולימדתי אותה את המינוח הנכון. לא בהצלחה. לא שינצחו. לא שתנצחו. שננצח. זה הביטוי הנכון.

    התמקמתי מוקדם מול המסך בפאב הצפוף. בירה ראשונה.

    דקה חמישית, אחד אפס לגרמנים. בירה שנייה.

    דיכאון. אבל אחרי שנה כזאת מטורפת ועם כ"כ הרבה מהפכים וניסים, לא איבדתי תקווה.

    המשחק היה די משעמם, פרגוסון (המאמן) התעקש לשים את גיגס השמאלי דווקא בצד ימין ואת בקהאם הימני דווקא בשמאל, ליונייטד חסרו שני שחקני מפתח (שאחד היה האהוב עלי ולא סתם קראו לי ולו באותו השם) ו"כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים" היו חלק מהתירוצים וההסברים אותם סיפקתי לחברתי. נראה היה שצפוי ערב ארוך ועצוב.

    בדקה ה-75 היא נרדמה… ואני שתיתי בירה שלישית, שתעזור להפיג את העצב הגדול.

    אבל עמוק פנימה כל הזמן היתה תקווה. Believe. זה המוטו שליווה את כל אותה שנה. את הרגע בו הדני הענק עצר את הפנדל של ברגקאמפ בדקה ה-90 של חצי גמר הגביע, את המהפך מול ליברפול ומול יובנטוס ומה לא.

    אבל הדקות חולפות. הגרמנים פוגעים פעמיים בקורה ומתקרבת הדקה ה-90.

    אני מעיר את החברה. אוהדים אמיתיים אוהבים ומעודדים גם בהפסדים (כי מה הסיכוי כשיש רק כמה דקות ועוד נגד קבוצה גרמנית?!?).

    מזמין בירה רביעית. לשמוח או לשכוח.

    תוספת זמן של 3 דקות. מתפלל שנצליח להשוות ותהיה הארכה.

    אבל אז זה קורה:

    ישששששששששששששששששש!!!!!

    שלוש דקות בגן עדן. אם בגול השיוויון לא שמחתי כי פחדתי שיפסלו אותו בגלל נבדל, בשער השני כבר שאגתי וצרחתי מעבר לכל דמיון. החברה אמרה שמעולם לא ראתה כמות כזאת של גברים חווים אורגזמה יחד… לא יודע איך ואם ומתי נרדמתי בליל ההוא, רק זוכר את ההרגשה של כדור אור ואושר שהגוף לא יכול להכיל. ללא ספק אחד מהימים המאושרים בחיי (ואם יום אחד אהיה בקומה ושומדבר אחר לא יעזור, השמיעו לי את שלושת הדקות האחרונות של המשחק הזה ואתעורר בטוח…).

    והיום, 20 שנה אחרי, אני עדיין זוכר את ההרכבים וכל שניה במשחק, מה לבשתי (לא זוכר מה לבשתי אתמול) ואיפה ישבתי – הניצחון ההוא חי בתוכי 20 שנה וכנראה שעד יומי האחרון…

    שתי אנקדוטות לסיום:
    20 שנה אחרי ואותו כובש שער הניצחון הוא היום המאמן של מנצ'סטר יונייטד…
    היום התקיים משחק ראווה לזכר המשחק ההוא עם אותם השחקנים ויונייטד ניצחה 5-0…


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 8

    [הטורשיר השביעי: All Related / Nessi Gomes]

     

    או פיטר. גבריאל הגאון, שכותב ושר את שיריו, התחיל את דרכו כסולן ג'נסיס בגלגול הראשון שלה (כשפיל קולינס היה המתופף שלה) ומאז שפרש יצר קריירת סולו מדהימה. הוא גם לוחם זכויות אדם וחובב גדול של מוזיקת עולם.

    ***

    השיר השמיני של "קורא למוזיקה".

    Here Comes the Flood / Peter Gabriel

    אחד מהשירים הראשונים שכתב בקריירת הסולו שלו. כתב את השיר בעקבות חלום שחלם. מדבר בו על מבול מנטלי/רגשי – על יכולת של אנשים לראות את המחשבות של אחרים… ואלו שליבם נקי וטוב ישגשגו והרמאים יחשפו לעיני כל. גבריאל טען שהשיר "נכתב בעצמו". נגן הגיטרה שלו בשיר היה רוברט פריפ (קינג קרימזון).

    Don't be afraid to cry at what you see…"
    "…The actors gone, there's only you and me

    Here Comes the Flood / Peter Gabriel

    When the night shows
    The signals grow on radios
    All the strange things
    They come and go, as early warnings
    Stranded starfish have no place to hide
    Still waiting for the swollen Easter tide
    There's no point in direction we cannot
    Even choose a side.

    I took the old track
    The hollow shoulder, across the waters
    On the tall cliffs
    They were getting older, sons and daughters
    The jaded underworld was riding high
    Waves of steel hurled metal at the sky
    And as the nail sunk in the cloud, the rain
    Was warm and soaked the crowd.

    Lord, here comes the flood
    We'll say goodbye to flesh and blood
    If again the seas are silent
    In any still alive
    It'll be those who gave their island to survive
    Drink up, dreamers, you're running dry.

    When the flood calls
    You have no home, you have no walls
    In the thunder crash
    You're a thousand minds, within a flash
    Don't be afraid to cry at what you see
    The actors gone, there's only you and me
    And if we break before the dawn, they'll
    Use up what we used to be.

    Lord, here comes the flood
    We'll say goodbye to flesh and blood
    If again the seas are silent
    In any still alive
    It'll be those who gave their island to survive
    Drink up, dreamers, you're running dry.

    (Lyrics & Music: Peter Gabriel)

     


    להגיב
Close