כללי

  • צהרון "גן בית" – בפרדס חנה, לגילאי 4-10

     

    אז ל"גן בית", הגן החדש והקסום בפרדס חנה יהיה גם צהרון! ונותרו בו מעט מקומות.

    מוזמנים לחגוג את שנות הילדות בחצר ובית קסומים לשם אנחנו עוברים בקרוב.

    הצהרון ממוקם ברחוב הראשונים ליד הדמוקרטי.

    מאמינה בעיקר בלהעניק תחושה של בית.
    ליצור קשר, קרבה ודיאלוג מהלב בו יהיה אפשר לשתף (אם רוצים) במה שהיה נעים במהלך היום ובמה שלא.
    יהיו פעילויות שקשורות בבישול (עם מטבח חוץ אמיתי לילדים)
    יהיה מרחב לרקוד (גם עם מוזיקה חיה)
    המון מתקנים ובתי עץ
    בריכה
    בקיץ
    טרמפולינה ובעתיד קיר טיפוס
    מדורה ופיתות על הסאדג'

    יהיה מקום להניח ראש, לנוח, לבהות, להאזין לסיפור.
    התפריט יהיה מזין, טרי, מגוון וטבעוני.

    בנוסף רואי, בן הזוג שלי ומורה פרטי למתמטיקה מעל 20 שנה,  הולך לשלב בצהרון מה שהוא קורא לו "נגיעה בחשבון" – הקניית מושגים בסיסיים בחשבון (מספר זוגי/אי זוגי, שברים, חיבור/חיסור/כפל/חילוק ועוד) דרך משחקים, הפעלות ויצירה. זאת במטרה לאפשר לילדים כשיתקלו במושגים האלו בעתיד, בסיס הבנה שבא ממקום מהנה, חיובי ומעניין שיאפשר להם ללמוד חשבון ומתמטיקה יותר בכיף. פעילות זאת תתקיים לילדים החל מגיל חמש שמעוניינים בה.

    צהרון "גן בית" ברחוב הראשונים, פרדס חנה
    ימים א'-ה' – 13:30-16:30
    הצהרון יפעל עד סוף יולי (יש פתרון לפסח וחנוכה)

    לעוד פרטים: גיל 054-2358883


    להגיב
  • מה שאת/ ה לא יודע/ת על קרינה – עלול להרוג אותך – חלק שלישי

    [מני בן-אריה]

     

    (חלק ראשון: איך הגעתי בכלל לעסוק בקרינה?)
    (חלק שני: מה זאת הקרינה הזאת? ואיך היא מזיקה)

     

    לא יהיה קשה להבין את חשיבות ההמלצות הרשומות במאמר זה לכשיהיה מאוחר מדי, אלא שכעת – ניתן עדיין להקדים.  

    ככלל, גודל הפגיעה בבריאות כתוצאה מקרינה, תלוי ב4 גורמים: סוג הגלים, עוצמתם, משך החשיפה, והמרחק (למרחק יש השפעה דרסטית על עוצמת הקרינה).

     

    1. בית וסביבה:

    א. לפני ששוכרים או קונים בית חשוב למדוד קרינה. לפעמים חוטי חשמל תמימים ברחוב או מיקום גרוע של ארון חשמל ע"י הקבלן, יוצרים בעיה, וחשוב לגלות אותה בזמן.

    ב. כדאי גם לבחון קירבה לקווי מתח על, או חשיפה לאנטנות סלולריות גלויות או סמויות (במיוחד כשיש קשר-עין בין הדירה לאנטנות), מצבים אלו עלולים לפגוע בבריאות בטווח רחוק (ולהוריד את מחיר הנכס). גם בחיי היומיום מחוץ לבית, כדאי להימנע מקשר-עין ביניכם לבין תורן של אנטנות סלולריות.

    ג. בתכנון הפנימי של הבית יש לקחת בחשבון, כי קירות חדר הממ"ד מטבעם חוסמים שידור, ולכן שימוש בסלולרי למשל בממ"ד, כרוך בקרינה גבוהה יותר. (ככלל, שימוש בממ"ד לשהות ממושכת או שינה, כרוך בנקיטת צעדים מיוחדים, שלא נרחיב עליהם כאן. שימוש בחומרי בנייה כגון בלוקים מסויימים או קרמיקה מסויימת, עלולים לפלוט קרינה מייננת).

    ד.  כדאי לבדוק אם בבית מותקנים מונים חכמים של מים/חשמל/גז, ולבקש מהרשויות שיחליפו אותם למונים מסוג רגיל (או לנסות למגן אותם).

    2. שכנים:

    כל מי שחי בדירה שיש לה קירות משותפים עם שכנים, צריך לקחת בחשבון שסביר להניח שקיימת חדירה של קרינה מהשכנים. דבר זה ניתן לגלות ע"י שימוש במד קרינה. הפתרון – הידברות עם השכנים, על מנת להרחיק את  מקור הקרינה מהקיר המשותף. אם הניסיון נכשל – ניתן לחשוב על מיגון קרינה (המחירים עלולים להיות יקרים).

    3. סוגי הקרינה וההתמודדות איתם:

      א. קרינה בתדר גבוה:

    1. וויי-פיי:

    כדאי להימנע משימוש בוויי-פיי, ולעבור לתקשורת קווית בין הנתב (ראוטר) למחשב, (באמצעות כבלי תקשורת פשוטים שניתנים לרכישה בכל חנות מחשבים/חשמל). למי שכן משתמש, רצוי להציב את  הראוטר גבוה ורחוק ככל האפשר, ולכבות  בלילה את השידור (או ע"י כפתור, או ע"י הגדרות במחשב).

    1. טלפונים אלחוטיים:

    כדאי לוותר עליהם כליל, ולחזור לטלפון חוטי כמו פעם. (מי שכן משתמש, שיחפש כאלה שפולטים קרינה נמוכה במצב שהשפופרת נמצאת בעריסה חיפוש שכזה יצריך השקעת מאמץ ניכר).

    1. ציוד פולט קרינה:

    שעונים חכמים, אוזניות אלחוטיות, מדפסת אלחוטית, עכבר אלחוטי, טאבלטים, סטרימרים אלחוטיים, קונסולות  משחקים (פלייסטיישן, אקס-בוקס), מוצרי בית חכם, (כולל מזגן עם וויי-פיי), מוניטורים לתינוקות (סוגים רבים), וכל דבר שמבוסס על שידור אלחוטי – כדאי להימנע ממנו. צריך לזכור: שידור = קרינה. כדאי לעבוד רק באמצעות חיבור חוטי.

    1. תנור מיקרוגל:

    תנורים אלו מלבד היותם פולטי קרינה, פוגעים באיכות המזון המחומם, ורצוי לוותר עליהם למרות הנוחות הגדולה.

    1. טלפון סלולרי:

    א. כדאי  לרכוש כזה שמדד הקרינה שלו (SAR) המופיעה במיפרט הטכני, נמוך ככל האפשר מ0.5. (לשאוף ל0.3 או אפילו ל0.2. וזאת, למרות שכל התקן הזה של הSAR, הוא למעשה בלוף).

    ב. להציב בהגדרות הטלפון את שיטת השידור על דור 3 ולא על דור .4 שידור בדור 3 פולט קרינה נמוכה יותר, הן בתדר הגבוה והן בשדה המגנטי (וזה עדיין פוגע בבריאות). (באייפון – הם מוגדרים  כ G3, G4, ובאנדרואיד, הם מוגדרים כUMTS  = דור 3, וlTE  = דור 4). למי שיש לו מכשיר טלפון מסוג 'כשר', חשוב להציב בהגדרות את דור 3, ולהימנע מהצבה על דור 2 (GSM). אם אין אפשרות לשנות את ההגדרות ולעבור לדור 3 – כדאי לוותר כליל  על המכשיר (!).

    ג. רצוי  להשתמש בסלולרי כמה שפחות, ורק במצבים של צורך גדול. אם מדובר בהודעה קצרה – עדיף לשלוח מסרון. נסו לדחות כל שיחה, שאיננה דחופה מאוד למקום שבו תהיו ליד טלפון קווי. כדאי להפנות את השיחות מהסלולרי – לטלפון הביתי.

    ד.  מי שכן משוחח בסלולרי  – לדבר באוזנייה או ברמקול, וגם אז – לא להצמיד את המכשיר לגוף.

    ה. רצוי מאוד שלא להשתמש באוזניות בלוטוס, מכיוון שהיא פולטת קרינה ללא הפסקה. במידה ואתם בכל זאת משתמשים באוזניית בלוטוס, הפעילו את משדר הבלוטות' רק כאשר אתם מקבלים שיחה או מתקשרים. כבו את האופציה הזו במכשיר כאשר אתם לא בשיחה פעילה. אם אין לכם שימוש בבלוטות', בוודאי שכדאי לכבות את יישום הבלוטות' במכשיר הטלפון.

    ו. רצוי לערוך את השיחות מחוץ לבית או מחוץ לרכב. בשימוש בתוך בית – כדאי לבחור חדר עם חלונות.

    ז. כדאי להימנע משימוש במכשיר במקומות שבהם יש קשיי קליטה: חניון תת-קרקעי, מעלית, וכדו'. (לגבי מעלית – טלפון סלולרי המחובר לאינטרנט או לוויי-פיי, למשל, פולט קרינה גם כשלא משוחחים אתו, לכן רצוי לא לעשות שימוש במעלית יחד עם אנשים שמחזיקים טלפון  סלולרי).

    ח. מצב הטלפון: ככלל,  עדיף שהטלפון הסלולרי יהיה כבוי או במצב טיסה, היות שאז אין קרינה בתדר גבוה בדרך כלל (לא תמיד). אם בכל זאת רוצים לבצע בו שיחות, רצוי לפחות לכבות את כל שאר היישומים פולטי הקרינה (למשל: תקשורת נתונים (דאטה), וויי-פיי, בלוטות', מיקום, NFC, וסינכרון.). לגבי 'תקשורת נתונים' –  כאשר האופציה הזו מאופשרת, כל האפליקציות הפעילות יעשו שימוש בשידור זה על מנת להעביר נתונים על גבי רשת הסלולר למטרת סינכרון מידע (כגון בדיקת תיבת המייל שלכם והורדת מיילים, בדיקה של עדכוני תוכנה ואפליקציות, פייסבוק , עדכון קבצים ב dropbox , שידור מידע על מיקומכם ועוד ועוד). סנכרון זה עלול להתבצע כל הזמן (בהתאם לאפליקציות, לאופן פעולת המכשיר ולאופן הגדרתו) עד כדי כך שחשיפת המשתמש לקרינה הופכת לא פעם לכמעט לרציפה! ברוב המכשירים כדאי ואפשר לכבות אופציה זו של סנכרון נתונים ולהשתמש בה רק אם אתם ממש חייבים לענות למשל למייל דחוף. כדאי לכבות אופציה זו בסיום השימוש.

    ט. אפליקציות: חשוב לדעת שמערכת ההפעלה של הסמארטפונים מאפשרת לאפליקציות לשדר נתונים על גבי רשת הסלולר, גם אם האפליקציה לא פעילה ברגע זה! (אבל מותקנת על המכשיר). לכן, התקינו רק את האפליקציות שאתם באמת צריכים. גם אפליקציות "תמימות" כגון פנס, מצפן וכו' מבקשות לא פעם לפני ההתקנה הרשאה לשדר נתונים על גבי רשת הסלולר. ריבוי אפליקציות עלול לגרום לכם להיות חשופים לקרינה בעוצמת שיחה סלולרית כמעט באופן רציף.

    י.  כדאי לכבות את כל היישומים האלחוטיים בזמן שאינם בשימוש,

    י"א. המעיטו להתקין אפליקציות המבקשות הרשאה להעביר נתונים על גבי רשת הסלולר.

    י"ב. כיצד לשאת את המכשיר ביום-יום? כאשר אתם נושאים את המכשיר, הרחיקו אותו מגופכם ככל האפשר. העדיפו להניחו בתיק כלשהו או פאוץ'. עדיף לשאת את הסלולר ביד מאשר להניחו בכיס המכנסיים. כאשר אתם יושבים במקום כלשהו הניחו את המכשיר על השולחן רחוק מכם.

    י"ג.  הצורה הבטוחה ביותר לדבר תוך כדי נהיגה, היא באמצעות "הדיבורית של פעם" – דיבורית לה יש אנטנה חיצונית המודבקת על שמשת הרכב. אם יש לך סלולרי שאין לו חיבור לדיבורית, כדאי להתקין ברכב טלפון סלולרי קבוע המצויד באנטנה חיצונית.

    י"ד. במצב שבו מתכוונים להשתמש בתוכנת ניווט  'ווייז' – ניתן להציב את המסלול לפני תחילת הנסיעה, ובמשך הנסיעה להיות במצב טיסה.

    ט"ו. מערכות הסטריאו החדשות ברכבים מגיעות כבר עם דיבורית בלוטוס כחלק מהמערכת. במידה ואינכם משתמשים בבלוטות', וודאו שאופציית הבלוטות' במערכת הסטריאו נמצאת במצב כבוי.

    ט"ז. בלילה – כבו את המכשיר או הרחיקו אותו ככל האפשר, ואפילו בחדר אחר.

    י"ז. סלולרי וילדים: מכיוון שילדים פגיעים יותר מקרינה, רצוי היה לדעת מומחים בעולם אידיאלי לרכוש סלולרי לילדים רק מגיל 16, ויש אומרים 18, ולוודא שהם מכירים את תנאי הבטיחות. מי שכן רוכש – שימנע מטלפון חכם, ויסתפק במכשיר דל-יישומים (וחשוב להציב בו את שיטת השידור בדור )3. דבר זה ימתן את ההתמכרות למסכים שכרוכה בנזקים רבים ומשמעותיים לגוף ולנפש. יש הורים שרוכשים מכשירים אלו בצורה מרוכזת (תנו לגדול על שקט).

    לעוד מידע, היכנסו ל שימוש בטלפון סלולרי.

     

      ב. קרינה בתדר נמוך מאוד (ELF):

      I) שדה מגנטי:

    1. הרחיקו מהגוף חצי מטר ויותר – שנאים, מטענים המחוברים לחשמל, רמקולים, מנועים של מכונות כביסה, מקררים, או כל מנוע אחר, סוגים מסויימים של חימום תת-רצפתי, מכשירי רדיו, שעונים חשמליים, ומנורות. שימו לב – קרינה מסוג זה, עוברת בקלות דרך קירות, לכן – בידקו אם יש גורם מקרין גם מעבר לקיר, היות שקירות אינן מפחיתים קרינה מסוג זה.
    2. התרחקו מארון חשמל (ביתי) בשהייה ממושכת לפחות 1 מטר.
    3. אל תניחו מחשב נייד (לפ-טופ) על הברכיים. השתמשו בכרית עבה.
    4. כדאי לא לשאת סלולרי בצמוד לגוף.
    5. מדדו שדה מגנטי ברכב (גם אם אינו היברידי), והעדיפו את הטוב מהאפשרויות.
    6. מיטה מתכוננת – לנתק מהחשמל לאחר הכיוונון.
    7. סדין חשמלי – לחמם לפני השינה, ולנתק מהחשמל.

      II) שדה חשמלי:

    1. כדאי להרחיק ממקום של שהייה ממושכת (כסא, שולחן, מיטה) את כל חוטי החשמל, וכן מנורות, מתגים ושקעים בקיר, בערך כ 40-50 ס"מ.
    2. לא לשהות ולא לישון בקרבת מכשיר חשמלי המחובר לשקע גם אם אינו פועל.

      III) זיהום חשמלי (חשמל מלוכלך):

    בבית למשל, יש כמה מעגלים חשמליים, ולכל אחד יש מפסק בלוח החשמל. מעגל חשמלי שקיים בו זיהום חשמלי, משרה השפעה  בריאותית שלילית למרחק של כ2 מ'.

    1. הימנעו משימוש בנורות חסכוניות. (חיזרו לנורות ליבון כמו פעם, או בעדיפות שניה – נורות לד איכותיות, שמדדתם אותן, ומצאתם שאינן מגבירות את הזיהום החשמלי (בעבר היו אלה של החברות איקיאה או תדיראן או ניסקו).
    2. בשימוש בתאורת לד, נעדיף תמיד תאורה חמה (צהובה) בטמפרטורה של 2,700 קלווין, (נתון זה רשום על האריזה). ואם אין ברירה – 3,000 ולא תאורה לבנה הקרובה ל 6,000). כשבעיר מגוריכם מתכוונים להחליף את התאורה לתאורת לד, כדאי לדרוש את זה מהממונים. חשיפה ל"אור לבן" (שמכיל תדרי אור כחול) בשעות הערב ובלילה, פוגעת מאוד בבריאות. הדבר אמור גם לגבי מסכים כגון מחשבים, סלולר, וכדו', אלא ששם קיימות תוכנות לצמצום האור הכחול (ויש גם משקפיים מיוחדות שמסייעות בזה). רצוי שבחדר השינה תשרור חשיכה מוחלטת.
    3. רוב 'מוני החשמל החכמים' החדשים יוצרים זיהום חשמלי. אל תסכימו שיתקינו כאלו בביתכם.
    4. הינעו משימוש ב'דימרים' (עמעמים) לתאורה.
    5. ערכו מדידות לגילוי התופעה, במוצרי חשמל ואלקטרוניקה שבסביבתכם (לפעמים סתם מזגן מדגם מסויים עלול פתאום להפתיע לרעה, למשל). למדידת זיהום חשמלי קיים מד נפרד, לעומת מדים רגילים שבהם ניתן לבדוק תדר גבוה, שדה מגנטי ושדה חשמלי.
    6. ניתן להפחית את תופעת הזיהום החשמלי ע"י חיבור פילטרים מיוחדים בכל מעגל נגוע.

    נספח 1: תקציר להורים – כיצד לצמצם חשיפת ילדים לקרינה

    1. בחרו את גיל המינימום בו ילדכם ייחשף לעולם המחשוב והתקשורת האלקטרונית.
    2. הגבילו את שעות המסך של הילדים ביום.
    3. הרכיבו בבית עמדת מחשב חוטית נוחה ובטוחה והנחו את הילדים להשתמש בה.
    4. אם אתם מאפשרים לילדכם לשחק בסלולרי, בטאבלט או במחשב הנייד, עשו זאת רק כאשר המכשירים במצב טיסה או כאשר תקשורת הנתונים כבוייה (וכן היישומים האלחוטיים).
    5. תנו לילדכם דוגמא אישית חיובית בכל הקשור בשימוש במחשבים וציוד תקשורת וצמצום חשיפה לקרינה.
    6. הקפידו על סביבת מגורים ושינה נמוכות קרינה.
    7. הקפידו לא להשתמש באביזרי תקשורת אלחוטיים בחדרי ילדים או בצמוד להם.
    8. בצעו מדידה עצמאית בכיתת ילדיכם בבית הספר.
    9. דירשו מוועד ההורים ומהנהלת בית הספר להקפיד על סלולרים כבויים בכיתות, והוצאת שידורי הווי-פיי מבית הספר.

    למידע נוסף, היכנסו ל צמצום חשיפת ילדים לקרינה

     

    נספח 2: קרינה בתדר גבוה – תקציר מסכם למאותגרי קשב:

    1. הימנעו משימוש בכל דבר אלחוטי. אם אין לכם ברירה – שימרו מרחק. למרחק יש השפעה דרסטית על עוצמת הקרינה.
    2. אם כבר משתמשים בטלפון סלולרי – לדבר ברמקול או אוזניה, ולהרחיק אותו מהגוף (!). רצוי לא לדבר מתוך בית, בטח שלא מתוך ממ"ד, ובטח שלא מאוטובוס, או רכבת, והכי גרוע –  מעלית או מקום ללא קליטה.
    3. סלולרי שמחובר לאינטרנט, ווי פיי, או בלוטות' – מקרין כל הזמן בעוצמה רבה. צמצמו את השימוש בחיבורים אלחוטיים אלו למינימום.
    4. טלפון אלחוטי – לא להחזיק בבית (בכלל), ולהימנע משימוש בו.
    5. ראוטר (נתב), יש להשתמש באופן קווי, ולכבות שידור אלחוטי. אם אין ברירה – להרחיק כמה שיותר.
    6. להלן מרחקי ביטחון מקורבים וממוצעים בשהייה ממושכת (קרינה מושפעת מגורמים שונים: סוג המכשיר, מרחק, טופוגרפיה, ועוד, לכן המלצות הן כלליות בלבד):

    א. מאדם המשוחח בסלולרי: 2-3 מטר.

    ב. מטאבלט העובד במצב אלחוטי : 4 מטר.

    ג. מראוטר ביתי נמוך עוצמה, המשדר באופן אלחוטי: 6-8 מטר. אם לשכן הגובל בקיר משותף יש ראוטר אלחוטי פעיל – להתרחק מהקיר 3 מטר.

    ד. מטלפון סלולרי  המחובר לווי פיי, או לאינטרנט : 6-8 מטר.

    ה. מתנור מיקרוגל בפעולה: 5-9 מטר.

    ו. לגבי  ילדים – להוסיף 1 מטר על המרחקים הנ"ל.

    1. הימנעו מקשר-עין ביניכם, לבין תורן של אנטנות סלולריות.
    2. דחו כמה שניתן את קניית הטלפון הסלולרי לילדים, ולמדו אותם את כללי הזהירות.

    כפי שניתן להבין, אכן קשה להסתדר בתקופתנו ללא שימוש במדי קרינה. קיים מד קרינה שמודד: תדר גבוה, שדה מגנטי ושדה חשמלי, וקיים מד אחר לאיתור זיהום חשמלי.

     

    נספח 3: הפנייות למידע שימושי:

    א. צמצום חשיפה לקרינה 

    ב. מקורות קרינה בתדר גבוה, ומרחקי ביטחון

    ג. הפניית שיחות מסלולרי לטלפון ביתי

    ד. שימוש נכון במכשירי חשמל ותאורה

    ה. זיהום חשמלי ('חשמל מלוכלך')

    ו. חיבור האנדרואיד למחשב-רשת בצורה חוטית

    ז. חיבור איפון לרשת חוטית

    ח.  חיבור איפון למחשב MAC באופן חוטי

     

    נספח 4: מידע משלים:

    1. שימוש בממ"ד: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2971534,00.html
    2. קרינה מייננת ממקורות טבעיים למי שמתכנן לבנות בית:

    א. . https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/819/255.html

    ב.  http://soreq.gov.il/mmg/Pages/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%9D.aspx

    1. הבעייתיות בשימוש בתנור מיקרוגל: http://readrad.blogspot.com/2015/03/blog-post_26.html

     

    תודה לאתר "ללא קרינה בשבילך", שבאדיבותו וסיועו נערך המאמר זה. מוזמנים להיכנס אליו.

    ***

    מני בן אריה – הנדסאי, מתגורר ב-13 השנים האחרונות עם משפחתו בפרדס חנה, רגיש לקרינה, חבר ופעיל בעמותת "רגישות לקרינה ישראל". מרכז את המאמרים החשובים בבלוג "קורא בקרינה". העיסוק בנושא הכריח אותי לגלות מידע רב ערך, ואני משתדל לחלוק אותו עם אחרים.


    להגיב
  • פרדס חנה בת 90!

     

    אחרי היעדרות ארוכה חוזרת בצהלות שמחת העשייה 🙂 

    לפני שש שנים, ב-2013, קיימנו עם אייל כגן (אז כשותפי לאירוע כ'שר החוץ' והיום סגן ראש המועצה ושוב שותף) את אירוע 'מקום שמור 100 לכרכור'  שהיה להצלחה מרגשת. מאות אנשים השתתפו בכנס ובסיורים, והשילוט ההיסטורי שהצבנו עומד עד היום.
    (וכן, מחדשים כמה מהם)

    עכשיו תורה של פרדס חנה האחות הצעירה לחגוג יום הולדת. גם 50 שנים לאיחוד עם כרכור

    בימים אלה, אני והצוות שאיתי, עמלים במלוא המרץ על חגיגת יום הולדת למושבה פרדס חנה החוגגת השנה 90! להיווסדה (1929)

    פרדס חנה ואחותה הבכורה כרכור (1913), מהוות בית לקהילה גדולה של יוצרים, אמנים, אומנים ואנשים שמוקירים את התרבות המקומית, זו שנבנתה פה ונוצרה במהלך השנים – החל מהעליות הראשונות, דרך האנשים שבנו את המקום, סיפוריהם, הבתים
    בהם גרו ועד ימינו אנו.

    לכבוד יום ההולדת כחלק מפעילות המועצה, התקיימו ועוד יתקיימו בהמשך השנה, אירועים רבים ושונים. אפשר גם לעקוב כאן.

    אחד מהם הוא זה אשר עליו אנו עמלים וזה קורה ממש החודש – 20|21|22 ביוני

    גם אנחנו במושבה כמו ערים ועיירות רבות, עוברים בשנים האחרונות תהליך עיור מואץ הנובע מגידול מאסיבי באוכלוסיה, הפשרות שטחים לבניה, עקירת פרדסים ועצים עתיקים ובירוא חקלאות למען הבנייה המשתלטת. אני מבקשת להאיר את יופיו וייחודו של המקום שלנו מבלי להתעלם מאילוצי הקידמה והפיתוח הכרחיים. את הבתים שעוד נותרו ואלה שכבר לא, דרך הארכיונים, סיפורי הראשונים ודורותיהם.
    מקום שמור נולד מתוך אהבה ודאגה לעיירה שלנו, ומהרצון לשתף אתכם בסימני הדרך ההיסטורים והארכיטקטונים במושבה, להוקיר את הקיים ולשמר לעתיד, להסתכל, ללמוד, לאהוב ולהתפתח לצידם ולא על חשבונם ובמקומם.
    היינו רוצים לראות את שני הנושאים צועדים יד ביד – שימור ופיתוח תוך בחינה של המעבר מכפריות לכפריות – עירונית, שיתוף הציבור ושמירה על הצביון הייחודי שלנו שבשלו באנו לגור כאן.

    פרויקט זה מתווסף אל פרויקטים דומים בישובים בסדר גודל של יישובינו, יישובים המבקשים להתפתח תוך שמירת צביונם וייחודם ויכול להוות השראה ולהוביל יישובים נוספים למעורבות התושבים בתכנון המרחב בו הם חיים, בחינת פיתוח מואץ מול שמירה על האופי והיופי.

    וכך במהלך החמשוש של 20/21/22 ליוני, הימים הארוכים בשנה, יערכו האירועים במסורת מקום שמור:

    ⊗ 6 סיורים רגליים וסיורי שטח – אשנב להיסטוריה, אדריכלות, נוסטלגיה וטבע בפינות קסומות ונסתרות (בשישי ושבת) כאן פירוט הסיורים והרישום

    בין הסיורים יערך כנס/ שיח/ מדברים על התלבטנו הרבה לדייק את שם למפגש הזה כדי שיגע בכם ותתעניינו ותבואו כי הוא בפירוש מיועד לנו התושבים כמו גם לבעלי מקצוע!

    כשמגדל פוגש פרדס' מדברים אדריכלות בגובה העיניים 
    [יום שישי, 11:30-13:00, במתנ"ס פרדס חנה]

    ⊗ 5 הרצאות קצרות הסוקרות מגמות עכשוויות בתחום התכנון האורבני, מפי אדריכלים ואדריכליות מובילים/ות בתחומם.  שימוש במשאבים קיימים (אדריכלות, טבע, עיצוב עירוני, קהילה) ומינופם לתכנון מושכל ומתחשב של צמיחה עירונית.
    ההרצאות "יאירו זרקור" על המאפיינים הייחודיים של המושבה פרדס חנה-כרכור (מבחינה פיזית, היסטורית וחברתית), ויאפשרו לנו קהל התושבים להרחיב את הידע והאפשרויות ולקבל כלים להתבונן על המרחב שלנו באופן שיצעיד את המושבה למקום טוב יותר.
    המרצים שיכבדו אותנו : אדר' הלל שוקן | אדר' דניאלה פוסק | אדר' אסף לרמן | אדר' יעל גלעד | אדר' ליאור ויתקון.
    האירוע במעמד ראש המועצה גב' הגר פרי יגור. תהיה אתנחתא קומית.

    מקווה שתבואו בהמוניכם לשמוע. יהיה מרתק. חשוב לנו שתרשמו כדי שנדע להערך לכבודכם. ההרשמה כאן

    ⊗ ביום חמישי ה 20/6  ב- 18:00 מוזמנות ומוזמנים לחצר השוק לפתיחת תערוכת צילום מחומרי ארכיון של בית הראשונים על חיי התרבות השוקקים שהיו כאן מתמיד,נרים כוסית לפתיחת החמשוש. להקה חיה על במת  ה-BOX  תנעים לנו את הערב.

    ⊗ ואחרון חביב ביותר, אנחנו מציבים עוד 10 שלטים היסטורים באתרים חשובים בפרדס חנה בנוסף על אלה של כרכור בה נחדש חלק מהשלטים הקיימים.  הנה הם כבר בדפוס

    מקווים לראותכם בכל הטוב הזה.

    אילנה וצוות מקום שמור: עוזרת הפקה: עינת גראור, שותפה מקצועית להפקת הכנס: אדר' מיכל שלגי, אדר' ליאור ויתקון, סגן ראש המועצה אייל כגן. תודה לראש המועצה הגר פרי יגור, לחבר המועצה מחזיק תיק תרבות וספורט אבי אמיתי, לעובדי ועובדות המועצה, לרונית בר אילן ולכל האחרים שנותנים כדי שזה יקרה בדיוק בדיוק כמו שאני חולמת. תודה

    תסתכלו סביבכם, תרימו את המבט, מתוך המילים האלו ממש, והתבוננו. יש הקוראים לזה עיניים טריות. הכל מתחדש כה מהר, הישן נעלם מפני החדש. מצמוץ אחד ארוך והכל משתנה, אבל, בתוכה נטועות תזכורות. הן שמורות למי שהולך לאט ורוצה לדעת, להסתכל.

    תמונה מנהלי פיק"א בביצות כבארה

    ובין המבטים כנסו לכאן, כי ממש חשוב לנו שתשריינו מקום לסיורים ולשיח אדריכלות כך שנדע איך להיערך

    וכמובן, עקבו אחר האירוע בפייסבוק

    מבט שווה אלף מילים

    להתראות בקרוב


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 9

    [הטורשיר השמיני: Here Comes the Flood / Peter Gabriel]

     

    אביתר בנאי. נצר לשושלת הבנאים המפורסמים והמוכשרים. בדיוק בן גילי (46) ואח של אורנה ומאיר. הוא פעיל יותר מ-20 שנה כשהצליח כבר עם האלבום הראשון (1997). לאחר ההצשלחה המיידית טס אביתר לטיול ארוך בהודו למילוי מצברים, טיול שהשפעותיו נשמעו באלבומים מאוחרים יותר. אביתר כותב את המילים והלחנים לרוב שיריו.

    ***

    השיר התשיעי של "קורא למוזיקה".

    עד מחר / אביתר בנאי

    שיר מנחם וחודר לבבות, עם שירה מלאה חמלה ואהבה. לפי השמועות את השיר כתב אביתר לאחותו, שרצתה לעשות הפלה. הוא מבקש ממנה לחכות, לנוח ולא לקבל החלטה מתוך ייאוש ועייפות. אולם קריאה של שלוש השורות האלו, מרמזות אולי על משהו עמוק אחר, שבירת שגרת החיים או גאולה?

    "היינו פה כבר קודם 
    בתפקיד הפוך 
    הליכה מהירה, להתיש את הגוף…"

    עד מחר / אביתר בנאי
    אסור לך לחשוב 
    כשאת כל כך עייפה 
    צאי לטיול לאור זריחה רחוקה מהבית 
    השביל לחזור נמחק 
    הולכת על חבל דק הלילות ארוכים 
    בלי לדעת למה 
    בורחת ואין רודף 

    עד מחר 
    עוד מעט 
    ילד רץ אלייך 
    מחבק אותך 

    נקיף את הפארק 
    רק להפסיק לחשוב 
    אנשים עייפים רצים ברחוב 

    היינו פה כבר קודם 
    בתפקיד הפוך 
    הליכה מהירה, להתיש את הגוף 

    עד מחר 
    עוד מעט 
    ילד רץ אלייך 
    מחבק אותך 

    יש פרצה בגדר 
    בין הגפנים, בין ענבי הכרם 
    שועלים מחבלים, מייללים 
    ונעלמים…

    מילים ולחן: אביתר בנאי


    להגיב
  • היום לפני 20 שנה…

     

    שנת 1999. לפני "באג אלפיים", לפני פייסבוק. לפני הסמארטפונים וווצאפ ושיתופים ושאר בתי כלא. הייתי שמח לומר לפני ביבי, אבל גם אז הוא היה עד שברק הביס אותו כמה חודשים אחרי.

    אבל זה לא פוסט על פוליטיקה אלא על הדברים החשובים באמת.

    אני רווק בן 26. בין טיולים, בין עבודות, עם חברה (דווקא די קבועה) ואהדה מטורפת לקבוצה אחת (דבר שלא השתנה עד היום). אהובתי הנצחית והשריטה הכי גדולה שלי, מנצ'סטר יונייטד.

    שבתי לא מזמן מטיול בניו-זילנד, המדינה היפה ביקום, ואיכשהו יצא שדווקא את המשחק הכי גדול של השנה, גמר ליגת האלופות בברצלונה בין מנצ'סטר יונייטד לבאיירן מינכן, יצא לי לראות בתל-אביב.

    אבל נחזור כמה חודשים אחורה.

    יצאתי לעוד אחד מהטיולים הגדולים של אחרי הצבא אל המדינה שתמיד חלמתי עליה. במקביל קבוצתי היקרה (אז רק בלב) התקדמה והצליחה בכל שלושת המפעלים החשובים (ליגה, גביע, ליגת האלופות) וידעתי שמצפה לי אתגר לא קטן לצפות במשחקים שישודרו בשעות הבוקר המוקדמות מאוד במדינה שהספורט הלאומי שלה הוא רוגבי.

    הטיול נסב סביב אטרקציות (קורס צניחה חופשית, בנג'י וטרקים) וכדורגל. לכל עיירה שכוחת אל אליה הגעתי, ביררתי מראש מי חברת הכבלים שנמצאת בה, ותמיד בחרתי היכן לישון לפי המקום שאפשר לי לראות משחקים. פעם אחת (בעיר טאופו המדהימה) הצעתי לשכור חדר במלון לשעתיים רק כדי לראות את משחק הגומלין שלנו מול אינטר של רונאלדו הגדול (והקיווים המקסימים פשוט נתנו לי חדר ורק בקשו שאשאיר נקי). זוכר את ההצלות של שמייכל (השוער) עד היום. לא פספסתי באותה עונה אף משחק פרט לאחד.

    ב-11 לאפריל באותה שנה, הייתי בטיסה רק כדי להפסיד את הגומלין של חצי הגמר בגביע האנגלית נגד ארסנל.
    ואז זה קרה (רקע: חצי גמר הגביע, אנחנו בעשרה שחקנים. שמייקל השוער עצר פנדל בדקה ה-90. הארכה):

    לא היה אז ווצאפ אבל כמות המיילים שחיכתה לי אז היתה מטורפת יחסית לתקופה…

    עשרה ימים אחרי ועוד חצי גמר. הפעם של ליגת האלופות. הגעתי לסידני באוסטרליה וישנתי בבית של חברים של חבר, שאמרו לי שאני יכול לראות את המשחק (04:00 בבוקר) בטלוויזיה בסלון, רק בשקט ובלי לצעוק. אין בעיה, חשבתי. זה היה משחק הגומלין מול יובנטוס האימתנית, אחרי 1:1 באנגליה ואחרי שבדקה ה-11 התוצאה כבר הייתה 0-2 לאיטלקים. חצי שעה אחרי כבר עלינו ל-3-2 ושאגות האושר שלי הוחלפו בצעקות שקטות בסלון עם ריקוד אפריקאי מטורף מסביב לספה. לקח לי חצי שעה להירגע.

    לא ידעתי אז מה מחכה לי חודש אחרי.

    בינתיים התגלגלתי לישראל, ובחרתי לצפות בגמר בפאב המאש (ז"ל) בתל אביב. עד היום אני מתחרט שלא טסתי לגמר הזה אבל אחריו נשבעתי שלא אחמיץ עוד גמר (ואכן טסתי שנים אחרי למוסקבה ולרומא – סיפורים לפוסט אחר).

    היה זה יום רביעי רגיל לגמרי. אכלתי מעט ובקושי נשמתי ביום ההוא וקראתי לחברה שלי לראות איתי משחק כדי שנחגוג יחד. נתתי סקירה קצרה על הגרמנים הקשוחים ועל הרוח של יונייטד. הלבשתי אותה באדום ולימדתי אותה את המינוח הנכון. לא בהצלחה. לא שינצחו. לא שתנצחו. שננצח. זה הביטוי הנכון.

    התמקמתי מוקדם מול המסך בפאב הצפוף. בירה ראשונה.

    דקה חמישית, אחד אפס לגרמנים. בירה שנייה.

    דיכאון. אבל אחרי שנה כזאת מטורפת ועם כ"כ הרבה מהפכים וניסים, לא איבדתי תקווה.

    המשחק היה די משעמם, פרגוסון (המאמן) התעקש לשים את גיגס השמאלי דווקא בצד ימין ואת בקהאם הימני דווקא בשמאל, ליונייטד חסרו שני שחקני מפתח (שאחד היה האהוב עלי ולא סתם קראו לי ולו באותו השם) ו"כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הגרמנים מנצחים" היו חלק מהתירוצים וההסברים אותם סיפקתי לחברתי. נראה היה שצפוי ערב ארוך ועצוב.

    בדקה ה-75 היא נרדמה… ואני שתיתי בירה שלישית, שתעזור להפיג את העצב הגדול.

    אבל עמוק פנימה כל הזמן היתה תקווה. Believe. זה המוטו שליווה את כל אותה שנה. את הרגע בו הדני הענק עצר את הפנדל של ברגקאמפ בדקה ה-90 של חצי גמר הגביע, את המהפך מול ליברפול ומול יובנטוס ומה לא.

    אבל הדקות חולפות. הגרמנים פוגעים פעמיים בקורה ומתקרבת הדקה ה-90.

    אני מעיר את החברה. אוהדים אמיתיים אוהבים ומעודדים גם בהפסדים (כי מה הסיכוי כשיש רק כמה דקות ועוד נגד קבוצה גרמנית?!?).

    מזמין בירה רביעית. לשמוח או לשכוח.

    תוספת זמן של 3 דקות. מתפלל שנצליח להשוות ותהיה הארכה.

    אבל אז זה קורה:

    ישששששששששששששששששש!!!!!

    שלוש דקות בגן עדן. אם בגול השיוויון לא שמחתי כי פחדתי שיפסלו אותו בגלל נבדל, בשער השני כבר שאגתי וצרחתי מעבר לכל דמיון. החברה אמרה שמעולם לא ראתה כמות כזאת של גברים חווים אורגזמה יחד… לא יודע איך ואם ומתי נרדמתי בליל ההוא, רק זוכר את ההרגשה של כדור אור ואושר שהגוף לא יכול להכיל. ללא ספק אחד מהימים המאושרים בחיי (ואם יום אחד אהיה בקומה ושומדבר אחר לא יעזור, השמיעו לי את שלושת הדקות האחרונות של המשחק הזה ואתעורר בטוח…).

    והיום, 20 שנה אחרי, אני עדיין זוכר את ההרכבים וכל שניה במשחק, מה לבשתי (לא זוכר מה לבשתי אתמול) ואיפה ישבתי – הניצחון ההוא חי בתוכי 20 שנה וכנראה שעד יומי האחרון…

    שתי אנקדוטות לסיום:
    20 שנה אחרי ואותו כובש שער הניצחון הוא היום המאמן של מנצ'סטר יונייטד…
    היום התקיים משחק ראווה לזכר המשחק ההוא עם אותם השחקנים ויונייטד ניצחה 5-0…


    להגיב
  • Yatai – קייטרינג סושי איכותי וטרי של השפית היפנית קיו. יש שאומרים הטוב בארץ.

    יטאי – YATAI

    דוכני מזון אותנטיים עם שפים יפנים המגישים את המאכלים הטריים בצורה פרונטלית. זאת תוך מתן תשומת לב מרבית לדיוק ואסתטיקה ברמות הגבוהות ביותר של הסטנדרט היפני הידוע בשאיפתו לשלמות עם שדרוג מודרני של המאכלים הבסיסיים. באירוע מהסוג הזה, אנו ממקמים שולחנות אוכל יפניים מיוחדים, וכל אחד מהמשתתפים, יכול לגשת לשולחן שבו מכינים על המקום את האוכל האהוב עליו שיוגש טרי ישירות מקרש החיתוך או המחבת הלוהט לצלחת שלך.
    ניתן גם להזמין קייטרינג הגשה לשולחנות בה מסיבים סביב שולחן והמשתתפים קמים ולוקחים לעצמם צלחת ומוזגים ממגוון המנות המונחות על שולחן ההגשה ((Buffet). בנוסף ובדומה לכך, ניתן לארגן ארוחה בישיבה בה המנות מוגשות לשולחן במגשים יפנים BENTO STYLE על ידי צוות מלצרים מיומן יפני/אסייתי.

    ארוחות שף Private Chef Meals

    ארוחות שף יפנית ביתית: בנוחיות ביתכם תוכלו ליהנות מאוכל ברמה קולינרית גבוהה ביותר המבושל אצלכם במטבח, על ידי השפים הפרטיים שלנו, המומחים בהפיכת חדר האוכל שלכם למסעדת כוכב מישלן עם כלים יפנים מסורתיים מצרכים שאנו מביאים. לשפים הפרטיים שלנו ישנה יכולת מיוחדת לטפל במזון במומחיות ומקצועיות ולהפוך כל ארוחה לחוויה בלתי נשכחת.

    ארוחות שף פרימיום: בדומה לארוחת שף יפנית, כאן ניתן להזמין גם חוויה היפנית אותנטית כששמיים הם הגבול. אתם קונים ”חבילה יפנית“ שכוללת בתוכה ארוחה יפנית הממוקמת ב”לוקיישן“ שאותו ניתן לבחור מתוך רשימה של מקומות ייחודיים כגון הטירה בכרם מהר"ל, הבית ביפו ועוד קובץ מקומות ייחודיים המתאימים לארועים בסדר הגודל הזה ומותאמים במיוחד לתקציב ולצרכים שלכם. ניתן להזמין מקומות לינה, מגוון טיפולי ספא יפנים כגון עיסויים יפנים, שיאצו, טיפולי פנים אנטי-אייג‘ינג המבוססים על קוסמטיקה יפנית טבעית ואפילו תוכנית אמנותית יפנית או קונצרט מוזיקת האנג מנוגנת על ידי מוזיקאים יפנים

    כל ארוחה מלווה באלכוהול וקוקטיילים יפנים וגם מנות אחרונות טעימות שאין כדוגמתן באף מסעדה יפנית בישראל.

     

     

     

     

    האוכל בשרי, צמחוני או טבעוני. הבשר טרי ולא מעובד, הדגים טריים (לא עברו הקפאה). הפירות וירקות עונתיים. קינוחים ייחודיים.

    נסיון של יותר מ-20 שנה בבישול ורזי המטבח היפני.

     

    קיו נולדה וגדלה בטוקיו ולמדה שם את רזי המטבח היפני. במסגרת טיוליה בעולם בשנות העשרים שלה, הגיעה לישראל והתאהבה בארץ, התחתנה וגידלה את ילדיה כאן. כעשרים שנה עוסקת בתחום המזון, מתוכם מעל 15 שנה כשפית סושי מדופלמת. מאז מכינה סושי לאלפי סועדים, כולל במסעדות, טאפאס בר וקפה קונדיטוריה בתל-אביב וקיסריה. עכשיו היא גרה כאן בפרדס חנה ומציעה לכם אוכל יפני מסורתי ונפלא, טרי יום יום.

    האוכל בשרי, צמחוני או טבעוני. הבשר טרי ולא מעובד, הדגים טריים (לא עברו הקפאה) ואפילו פירות וירקות עונתיים.

     

     

    להזמנות: קיו 054-4809574

    YATAI בפייסבוק >

    לאתר > 

    また近いうちにお会いしましょうMata chikaiuchini o ai shimashou
    See You Soon


    להגיב
  • מינימליזם מחשבתי – או – מדוע וכיצד להשתעמם

    [עמית נויפלד]

    יתכן וכבר נתקלתם בעבר בתמונה זאת. היא רצה שנים ברשת כ"מם" כשעליה הכיתוב "איך אנשים התעלמו אחד מהשני לפני הסמארטפונים". אני באופן אישי מקבל אותה למייל, או מתויג בה אחת לכמה חודשים. בדרך כלל בסמיכות ל"יום לא דיגיטלי" שאנחנו מציינים אחת לשנה, ונועד לעורר מודעות להתמכרות לניידים. לא מעט אנשים רואים בתמונה הזאת הוכחה לכך שהסמארטפונים לא שינו כלום. תמיד היינו מיזנטרופיים והתעלמנו מאחרים.=

    המם הזה משעשע אותי משלוש סיבות:
    ראשונה, אף אחד לא פותח עיתון בדייט ראשון, כשהוא יושב על הבר עם חברים, בארוחה משפחתית או באולם קולנוע מלא אנשים.
    שניה, כשאנחנו קוראים עיתון אנחנו לא מגיעים לעמוד האחרון, הופכים אותו ומגלים שהכותרות התחלפו והתחדשו. עיתון, בניגוד לטלפון חכם, הוא יחידת מידע סופית.
    שלישית, סמארטפונים לא גורמים לנו "להתעלם מאחרים". כדי להתעלם ממשהו אנחנו צריכים קודם כל להבחין בקיומו. הסמארטפונים הופכים אנשים לשקופים.

    ויש גם סיבה רביעית, משעשעת פחות. התמונה מקבעת את הרעיון שהבעיה המרכזית עם הטלפונים החכמים היא העובדה שהם גורמים לנתק בין אנשים, לפגימה בכישורים החברותיים שלנו. זה כמובן נכון, הסמארטפונים מאיימים על הממשי, על הכאן ועכשיו. הצליל של ההתראה בנייד יכול להיות כל דבר, והוא תמיד יהיה יותר מסקרן מהרגע הנתון. עם זאת, תשומת הלב צריכה להיות נתונה דווקא לאופן שבו הטלפונים החכמים פוגעים בקשר שלנו עם עצמנו – תהליך שהחל פחות או יותר ברגע שהנייד הפך מאמצעי תקשורת לספק המידע המרכזי.

    אמת, היה זה האינטרנט שהוביל למהפכת המידע, אבל הנייד הוא שהבטיח שהמהפכה הזאת תהיה תמיד במרחק נגיעה, בתיק או בכיס המכנס. בכל רגע נתון אנחנו מוצפים בתוכן שמתעדכן בתדירות גבוהה, ולראשונה אנחנו יכולים לצרוך אותו כמעט בכל מצב, כל עוד אנחנו בהכרה. אנחנו צורכים תוכן תוך כדי עבודה, הליכה, ריצה, נסיעה, רכיבה על אופניים, קיפול כביסה, שטיפת כלים, הכנת ארוחה….

    מהבחינה הזאת, וייתכן ואני עומד להרגיז כמה אנשים, הפודקאסט הוא יחידת התוכן הבזויה ביותר, תוצר מובהק של ההתמכרות שלנו למידע – הוא פורח ומשגשג בדיוק בגלל העובדה שאנחנו יכולים לצרוך אותו תוך כדי שאנחנו עושים משהו אחר. הרי למה לבזבז רגעים יקרים בעשיית דבר אחד, כשאפשר באותה נשימה להקשיב למיטב המוחות והרעיונות שרוחשים בעולם, והבונוס – אנחנו לא צריכים להישאר לבד עם המחשבות שלנו, זה הרי עלול להיות משעמם.

    מדוע להשתעמם

    התרגלנו לברוח מהשעמום בכל הזדמנות, וזאת טעות. השעמום חשוב מטעמים רבים, והצפת חיינו בתוכן מובילה להכחדתו בטרם עת. אותו אחד שהיה מאז ומעולם מנוע הצמיחה של הרעיונות הכי גדולים וההרפתקאות הכי מסעירות. לולא ניוטון היה שוכב משועמם תחת עץ תפוח ייתכן וכולנו היינו עדיין מרחפים בצורה מסוכנת עשרה סנטימטרים מעל האדמה. לולא איינשטיין היה נוהג לצאת להליכות ארוכות ומשעממות מחוץ למעבדה שלו, ייתכן ולא היינו יודעים לעולם שאנרגיה שווה מסה כפול מהירות האור בריבוע, ואיך היו נראים חיינו אז? ולולא היינו שמוליק ואני משועממים בגיל 12 לעולם לא היינו מקימים את החבורה הכי סודית שאי פעם התקיימה, שמפאת חשאיותה גם כיום לא ניתן לחשוף פרטים על אופי פעילותה.

    וברצינות, לשעמום יש חשיבות רבה. שורה של מחקרים  (וספרים) שנכתבו בנושא מצאו כי שעמום הוא המפתח לחיים של פרודוקטיביות ויצירתיות. במאמר שזכה לתפוצה רחבה "מדוע השעמום טוב לילדים", נטען כי השעמום הוא חלק חשוב בהתפתחות התקנית של ילדים. הוא מאפשר זמן למנוחה, רפלקסיה הירגעות, ומסייע לפיתוח הכישורים היצירתיים. מילוי שעות הפנאי של הילדים בפעילויות מתוכננות, נכתב בו, עלול להפוך אותם לחסרי שקט וחרדתיים, כמו גם לטעת בהם את התחושה המוטעית כי החיים צריכים להיות רצף בלתי פוסק של עשייה תכליתית וברוב המקרים גם תחרותית.

    הערך הויקיפדי שמוקדש לשעמום מתקף טענות אלה: “השערה מקובלת היא שתפקידה האבולוציוני של תחושת השעמום היא יצירת דחף להכרת הסביבה, לשיפור התנאים המאפשרים הישרדות ולמניעת סטגנציה. פסיכולוגים וחוקרים טוענים כי שעמום מאפשר לאדם לחפש ולגלות מה מעניין אותו ומהנה עבורו, ובכך מתאפשר גם פיתוח של דמיון ויצירתיות, תחושת אוטונומיה, ויכולת להסתמכות עצמית”. במילים אחרות, אם אנחנו רוצים להתפתח מהמצב האנושי הנחות בו אנחנו מצויים, כדאי מאוד שנתחיל להקדיש זמן איכות לשעמום.

    עומס המידע אינו מאפשר לנו את האיים ההכרחיים של השעמום (שתורם ליצירתיות), של החלומות בהקיץ (שמאפשרים למחשבות לנדוד באופן חופשי), ושל הרפלקסיה – חשיבה אודות חשיבה (במהלכה אנחנו מנתחים רעיונות, יוצרים מחשבות מקוריות ומוצאים פתרונות לבעיות). אנחנו במרדף בלתי פוסק אחר input, מה שמוביל לפגיעה בתוצר שאנחנו מפיקים, ה- output. רעיונות חדשים, מקוריים, חשובים או משעשעים, דורשים זמן, רוגע ומחשבה מעמיקה כדי להתפתח, ולכל אלה אנחנו כבר כמעט שלא נותנים צ'אנס. לשבת ולחשוב עם עצמנו זה לא סתם משעמם, זה מסוכן – נסו לשבת מהורהרים בחברה למשך חמש דקות, וספרו לי אחר כך כמה אנשים הגיעו לדרוש בשלומכם והמליצו על נטילת ציפרלקס, חצי כדור פעמיים ביום.

    בעבר הלא רחוק אנשים נהגו בלי רדיו, טסו בלי מערכת בידור, ישבו בסלון בלי טלוויזיה, יצאו לרוץ בלי נגנים, בילו בבתי קפה בלי סמארטפונים והלכו לישון בלי שעונים חכמים. אם שאלתם מישהו איך הוא ישן בלילה קיבלתם תשובה ולא קובץ נתונים. ייתכן והחיים של אותם אנשים היו יותר משעממים (רק ייתכן) אבל בוודאות הם אפשרו יותר איים של חשיבה עצמאית. לכאורה, גם אנחנו יכולים להיות אותם אנשים. אנחנו יכולים לבחור לכבות את הטלוויזיה, את הרדיו, את המחשב ואת הנייד ולבהות כמה שרק נרצה. זה נכון, אנחנו יכולים, אבל זה לא כל כך פשוט.

    זה לא פשוט משתי סיבות: הראשונה, המכשירים הניידים מתוכננים ומעוצבים במטרה אחת – לגרום לנו לבלות בחברתם כמה שיותר זמן. הסיבות להתמכרות רבות: אי יכולת לדחות סיפוקים, נטייה לסקרנות, רצון להיות מעודכנים, פחד מהחמצה, הורמונים המופרשים במוח בעת השימוש (דופמין ואוקסיטוצין) שגורמים לתחושה של אופוריה, חרדה המתעוררת באופן טבעי עם כל צליל התראה (כתוצאה מהפרשה של קורטיזול) – אלה משרתים את חברות המובייל, האפליקציות והרשתות החברתיות, שהזמן שלנו שווה הרבה כסף בעבורן.

    סיבה שניה היא שמדובר בהתניה תרבותית. הצורך שלנו למלא כל רגע פנוי בעשייה הוא חלק מתהליך אינסטרומנטלי שעובר על החברה המערבית. בכל רגע נתון אנחנו עסוקים בהתאמת זמנים ליעדים, אמצעים למטרות ובאופן כללי מצויים במרדף אינסופי אחר הפגנת שיפור, לימוד, צמיחה והתייעלות. עצם המחשבה על ישיבה בחוסר מעש, בבטלה גמורה, כמוה כהודאה בכישלון פרויקט האדם. תנועת ההאטה, בין השאר, שמה לעצמה מטרה להיאבק בהתניה תרבותית זאת, באמצעות עידוד של פעילויות חסרות תכלית לחלוטין כגון בהייה או שוטטות.

    בשנים האחרונות המינימליזם הולך ותופס מקום מרכזי בתרבות המערבית. יותר ויותר אנשים מבינים שעוד ועוד חפצים לא בהכרח יגרמו להם להיות מאושרים, ובסבירות גבוהה אף ההפך מכך. כמסקנה מתבקשת הם מפחיתים צריכה ומשילים מעל עצמם שכבות של רכוש מיותר. כעת הוא הזמן להכיר בכך שכפי שחפצים יכולים לצור עומס, כך גם מחשבות ורעיונות של אחרים (מעניינים ככל שיהיו), עלולים ליצור סתימה במערכת אם לא נעניק להם זמן ראוי לחלחל ולהתעכל, בטרם נמהר לרוץ ולספוג אחרים.

    בעידן של עומס מידע, אנחנו זקוקים למינימליזם מסוג חדש – מינימליזם מחשבתי. אנחנו צריכים לייצר לעצמנו איים של התנתקות, בטלה, בהייה ושעמום. בלעדיהם, התוכן שאנחנו סופגים יתקשה לייצר ערך, השראה או משמעות אמיתית.

    כיצד להשתעמם

    ההמלצות מטה הן רשימה חלקית ולא מחייבת, כל אחד יכול למצוא את הטכניקה המתאימה בעבורו, כל עוד היא מובילה אותו בבטחה לאי עשייה:

    להתנתק לגמרי. לקבוע שעות ספציפיות במהלך השבוע בהם מתנתקים לחלוטין מכל אמצעי לקליטת מידע, ומנצלים אותן לבהייה וחלימה בהקיץ. קראתי לא מעט טקסטים של כותבים שטוענים שהשיטה הזאת עובדת בשבילם, אני באופן אישי מעדיף לייצר לעצמי את האיים בצורה יומיומית וטבעית יותר, פשוט על ידי כך שאני בוחר

    לעשות בכל פעם רק דבר אחד. כשאני שוטף כלים אני רק שוטף כלים. כשאני רץ אני רק רץ. כשאני מקלף 2 קילו שום כדי להכין קונפי, אני רק מקלף שני קילו שום. באופן הזה אני מאפשר מספר פעמים ביום למחשבות שלי לנדוד באופן חופשי.

    למחוק אפליקציות. אם ההתראות לא נותנת לכם מנוחה, ואתם יודעים שהן יגרמו לכם תמיד לשלוח יד לנייד, מחקו את האפליקציות, או לפחות בטלו את ההתראות. קבעו לעצמכם זמנים בהם אתם נכנסים לאפליקציות, ואל תתנו להן לגרור אתכם בכל שלב אליהן.

    לחיות במוד ספרייה. עד כמה שאפשר, נסו פשוט להשתיק את הנייד לפרקי זמן קצרים במהלך היום, ואז, בהדרגה, נסו להאריך אותם. 

    לעשות שימוש בתוספים שמגבילים גלישה. אם אתם לא מצליחים להגביל את עצמכם, תנו לטכנולוגיה לעשות זאת בעבורכם. קיימים לא מעט תוספים שיאפשרו לכם להגביל את שעות הגלישה, או למנוע אותה לחלוטין לפרקי זמן שתקבעו, ולעשות זאת ללא שימוש באלימות.

    לצמצם מקורות תוכן. אין לי טלוויזיה. אין לי טוויטר, אין לי אינסטגרם, אין לי לינקאדין, אין לי אפליקציות של אתרי חדשות או רשתות חברתיות אחרות. יש לי פייסבוק, ואני משתדל להיות נוכח בו כמה שפחות. זה מצמצם את החשיפה של תכני ההאטה שאני מקדם, אבל זה בסדר, יש יותר מידי תוכן בעולם, וגם הפוסט הזה גוזל מכם זמן שהייתם יכולים לנצל כדי להשתעמם.

    להפוך לנודיסטים. עד כמה שאפשר, צאו מהבית בלי טלפונים ניידים. בהתחלה זה אולי ירגיש כאילו יצאתם בלי בגדים, אבל עד מהרה תתרגלו לחופש שזה מעניק. טיול עם הכלב, הליכה למכולת, יציאה לריצה – ישנן פעילויות רבות שלא באמת מצדיקות נשיאת נייד חכם, ואלה בדיוק ההזדמנויות לתרגל חיים בלעדיו. אחרי כמה פרידות קצרות ומוצלחות כבר תוכלו לצאת לערב שלם עם חברים ולא תרגישו דבר פרט להנאה מחברתם.

    לחבק את הטיפשות. רכשו לעצמכם טלפון טיפש. הוא יאפשר לכם להיות זמינים למקרי חירום ועדיין ימנע מכם מלהיעלם לתוך מסכים מהבהבים אם יצאתם לבר השכונתי לפגוש חברים. גם שעון מעורר טיפש יכול לעזור להוציא את הניידים מחדר השינה, וכך להבטיח עוד כמה דקות של שלווה נטולת גירויים. מומלץ לנצל אותם כדי לפתוח את הבוקר בחיבוק ארוך עם מי שאוהבים.

    להיות אמיצים. כשהשעמום מגיע, להישיר כלפיו מבט. זה לא פשוט. הוא אפל ומאיים. עדיין, אל תברחו. אני לא מבטיח שכבר בפעם הראשונה תחשבו על רעיון מבריק לסרט קצר, או תגיעו לפריצת דרך בבעיה מתמטית עתיקה. רוב הסיכויים שסתם יהיה לכם משעמם. אבל ככל שנרגיל את המוח לפעול על ריק, נגלה לאט כיצד הוא משיב לעצמו את היכולת לייצר רעיונות מעניינים ומחשבות חדשות. אז אנא מכם, סבלנות.

    *******

    (פוסט זה הנו תמלול של מיני הרצאה שהעברתי ביריד "סלואו מרקט" בבית חנה בתל אביב 10.05. פורסם במקור באתר Slow).


    להגיב
  • קשרים שלובים: דיאלוג בונה יחסים # 6 – הטור של שחר בסטקר

    [לטור החמישי: מר אמון וגברת אמונה]

     

    שירו איתי:
    איך קיר נולד?
    כך פתאום
    בהתחלה זה חונק
    ואז הוא עומד בינינו,
    וכולם שותקים
    ופתאום-
    איזה קושי
    לפרק אותו,
    איך קיר נולד
    כך פתאום?……

    כל יום נולדים מאות קירות בעולם.

    בין חברות טובות שלא דיברו זמן ארוך,
    בין אחים שפספסו יומולדת,
    בין אמא לבת שכבר גדולה מספיק כדי להיות מראה.

    בין בני זוג סתם כי שגרה,
    או לא חיבקו כמה ימים,
    או אין סקס,
    או יש ילדים,
    ועבודה וכביסה וכלים.

    כך לפתע,
    נולדים קירות בין אנשים
    בין אנשים קרובים ואוהבים.

    וקיר מטבעו לאט לאט
    צומח לגובה,
    שורת לבנים ועוד שורה,
    לא רואים רגליים
    ואז בטן
    ואז בסוף נעלמות העיניים.

    וכך לא רואים זה את זו,
    לא שומעים
    נחבאים
    שותקים.

    כל כך קשה לפרק קיר!

    כי הקיר מהר מאוד מתכסה
    כעסים, עלבונות, כבוד,
    דברים שלא נאמרו ונחנקו בגרון
    דמעות שירדו בסתר ולא קיבלו הכלה
    מילים שלא התכוונו אליהן, רק יצאו בהתרסה
    ציניות שמנסה לקרב, אבל פוצעת נורא.

    הזמן עושה את שלו.
    עובש
    יובש
    מרחק

    הקיר מרגיש "כאילו היה כאן תמיד וחיכה שנבחין בו"
    (למרות שלפעמים הוא ממש בן יומו.)

    אז איך בכל זאת מפרקים קיר?

    קודם כל מעזים לראותו,
    אז להצביע עליו,
    לדבר עליו,
    לספר אחד לשנייה את סיפור הלידה שלו
    בלי פחד.

    לאחר מכן, רגע לנשום ולהפסיק להכות בו בכוח.
    לא כך נופלים קירות.

    רק אם נגע בו ברכות, נתרפק עליו,
    כל אחד מצדו השני,
    ונטמין בו פתקי משאלות ותפילה.
    כך נפשיר את קרירותו המקפיאה,
    נצליח ליצור בו חורי הצצה,
    ולפרק בו עוד לבנה.
    אם נאחד כוחות וננער אותו בעדינות
    יחד.

    והכי חשוב-
    לסלוח לעצמנו עליו
    כי לא רק בינינו הוא נולד
    הוא תופעת טבע.
    כל יום נולד לו
    עוד קיר.

    __________________________________________________________________________________________

    שחר בסטקר – עו"ס ומגשרת, בעלת MA ביישוב סכסוכים, אישה, בת-זוג, אימא. 0545601746, בנימינה.
    קשרים שלובים: ליווי זוגות בצמתים ומשברים, תהליך קצר מועד ליצירת תקשורת המחזקת קרבה, הסכמות ושותפות לדרך. סדנאות והרצאות אודות חיסון מערכות יחסים, צמיחה מתוך קונפליקטים והשכנת שלום בין לבבות.


    להגיב
  • יוגה על רגל אחת # 6 – הטור של ניב דור כהן

    [לטור החמישי: הכלא החיצוני הוא כלום… הכלא הפנימי הוא הבעייתי…]

     

    (סיפור אמיתי)

    "את מריחה את הריח הזה?" שאלתי את טלי כשנכנסנו למעבר הגבול הישראלי.
    אחרי 5 ימים בשמש של סיני, מול הים של סיני ועם האוויר של סיני, חושיי היו חדים במידה מדהימה.
    אולם הבידוק הבטחוני על קירותיו הלבנים ומכונות השיקוף המהמהמות שלו, הסריח מחומרי חיטוי ואוזון.
    עובדי המקום נראו אמנם קצת יותר בריאים ורגועים ממקביליהם בשדה דב, אבל עדיין – כשמוציאים דגים מחוץ לאוקיינוס, זה לא ממש משנה באיזה אקווריום שמים אותם. בסוף הגוף משלם את המחיר.

    הדבר הראשון ששמתי אליו לב כשנכנסנו לאולם היה הצורות הגאומטריות ישרות הזווית.
    אחרי היצירתיות האמורפית של הטבע, יצירותיו של האדם זעקו לעיניי בקוויהם המסודרים והלא טבעיים.
    התור לבדיקת הדרכונים התקדם בתוך המחסום המבוכי שנועד לייצר סדר והרכנת ראש בפני סמכות.
    למעשה לא היה זה ממש מחסום. פשוט מוטות מתכת בוהקים בכרום וביניהם מתוח פס של בד אדום.
    בכל רגע יכולנו לעבור מעל, או מתחת או פשוט לנתק את הבד ולעבור בין המוטות, באוויר החופשי.
    אבל חמישה ימים של חופש לא יצליחו להרוס עשרות שנים של ציות, עיוור ככל שיהיה.

    ועדיין, עצמת השקט והרוגע שהם התוצאה של תרגול יוגה ומדיטציה, נבעה מתוכנו וההליכה במתווה הסדור והמלאכותי נראתה לנו מצחיקה יותר מאשר מציקה.

    קבוצה של כחמש עשרה צעירים ישראלים עמדה איתנו בתור. התערובת הרגילה של פטפוטי סרק, רשמים מהטיול ושיחות על פוליטיקה. זה היה מעניין. כמו לצפות בסרט.

    ואז זה קרה

    אחד מפסי הבד שחיברו בין שני מוטות מתכת שהיו לידי התנתק ובצליל שנשמע לי כמעט כצהלת גיל, נגלל במהירות אל אחד המוטות ונדם.

    לרגע אחד בהו הצעירים ברווח שנוצר. בפרימה הלא צפויה הזו של סדר וציות.

    הסתכלתי על הצעיר שהיה הקרוב ביותר לרווח שנוצר. לרגע אחד לא היה בינינו מחסום, הוא יכל פשוט לעבור קדימה לכיווני. כמה מדהים!

    אמרתי לו בבדיחות "תקלה במטריקס" וחייכתי חיוך רחב.
    "תשאיר את זה ככה, זה עדיף" ביקשתי ממנו כשראיתי את ידו נשלחת להוציא את הבד הסורר מהעמוד.
    ידו היססה לרגע, אבל שנים של חינוך למוסכמות חברתיות ויותר מדי קריאה בעיתונים גבו את מחירם.
    הוא משך את הבד, נעל אותו חזרה למקומו, סגר שוב את המחסום בינינו ונשם לרווחה.

    חשתי צער על מה שראיתי. הבחור פספס את ההזדמנות שלו להשתחרר, ולו לרגע, מהאוטומטיות. הוא יכול היה להתעורר ולראות, אולי בפעם הראשונה בחייו, את הדפוסים שמושלים בו. שמושלים בכולנו. אבל זה היה מפחיד מדי. אולי מוקדם מדי.

    בחירה חופשית… האמנם?

    אחד הדברים הראשונים שהבנתי על עצמי כשהתחלתי להתבונן היה עד כמה תודעתי כבולה לדפוסים שמושלים בה. עד כמה חשיבתי דוגמטית וצרה ואיך מושג הבחירה חופשית למעשה ריק מתוכן ממשי.
    תרגול היוגה והמדיטציה העניק לי את הריכוז המספיק כדי להבחין בזה. וזה כאב. לעזאזל, זה עדיין כואב!
    כולנו שבויים בתוך מחסומים. חלק מהם נוצרו ע"י החברה, חלק מהם נוצרו וממשיכים להיווצר כל העת על ידנו.
    בכל פעם שאני מאמין לסיפור כלשהו על עצמי או על אחרים אני יוצר עוד מחסום.
    יש אלפים רבים של אמונות כובלות, עם חלק גדול מהם נולדנו. הם קרויים "סמסקרות" בטרמינולוגיה היוגית – רשמים והטבעות.
    אני מעז לומר שהמשותף לכל המחסומים הללו הוא שהם כולם אשלייתיים. כלומר שהם מקבלים את כוחם מההסכמה שלנו לתת להם ממשות. זו המטרה האמיתית של התרגולים היוגיים; לשחרר את האדם מאמונות כובלות. ממחסומים שיצר במו ידיו.

    השלום שזרוק בטרמינל

    המשכנו להתקדם בתור, פעורי עיניים אל מול ההדר המזוייף של הטכנולוגיה אך עדיין נושאים בתוכנו את הרטט של החופש, החיצוני כמו גם הפנימי. ניסים עדיין המשיכו לקרות לנו, ואחד מתוק במיוחד התקדם לעברנו במנהרת הזמן.

    כשהיינו כפסע לפני יציאה מהאולם המחניק, ראיתי בזווית העין משהו מוזר.
    מצד ימין, מושחל על שני עמודי מחסום, היה חישוק צבעוני, כזה שעושים אתו הולה-הופ.
    אף אחד לא היה לידו, הוא נראה כ"כ לא שייך למקום ותהיתי אם מישהו שכח אותו במקרה.
    ואז הבחנתי במשהו נוסף.
    כשהבטתי בחישוק מזווית מסוימת, הצורה שהחישוק יצר, יחד עם זוויות העמודים שעליהם נשען, היתה כשל סמל השלום.
    זה היה כ"כ יצירתי ושונה מהצורות הגאומטריות הסדורות שהיו מכל עבר שעצרתי במקומי מוקסם.

    "נראה לך שזה מכוון?" שאלתי את טלי אחרי שהראיתי לה את החישוק.
    "את חושבת שאשכרה מישהו עשה את זה בכוונה כדי לומר משהו? כיצירת אמנות?"
    טלי הביטה בחישוק וקימטה את מצחה במחשבה.
    "לא נראה לי" היא אמרה, אבל אז פסעה לכיוון החישוק והביטה על שורת התמונות שהיו תלויות מעליו על הקיר.
    "אתה לא מאמין!" היא קראה לעברי. "אלו תמונות של הסכם השלום עם מצרים!"

    הרעיון שמישהו חשב על משהו כ"כ מחוכם ויצירתי הדהים אותי.
    יכולתי להמשיך הלאה ולצאת ממעבר הגבול, אבל במקום זה צילמתי את החישוק וניגשתי לאדם מבוגר שנראה כאילו הוא בעל תפקיד בכיר במקום.
    עכשיו, אתם צריכים רגע להבין את הסיטואציה.
    מעבר גבול במקום רגיש, מקום שיש לגביו התראות גבול כבר איזה עשרים שנה ברציפות.
    מקום שכל כולו משדר: "אל תתעסקו איתי. זה מקום רציני ואל תסטו מהקווים!"
    ואני, לבוש בג'ינס קרוע, עם כובע ואחרי שהוצאתי מצלמה וצילמתי משהו במקום שאסור לצלם בו, ניגש לאדם בעל תפקיד בכיר… לא דבר שהייתם ממליצים למישהו לעשות במקום שכזה, נכון?
    אז עשיתי את זה בכל זאת.

    ניגשתי אל האדם שישב על ספסל ליד כשאני מחזיק את המצלמה ביד.
    "אתה עובד כאן?" שאלתי בנעימות ובחיוך. האיש קפץ על רגליו ואמר לי "כן, מה הבעיה?"
    "אין שום בעיה" אמרתי לו. "אני רוצה להראות לך משהו מדהים".
    "אתה רואה את החישוק שם?" שאלתי אותו.
    "כן," הוא ענה לי. "מישהי שכחה אותו על העמודים."

    "שמת לב שאם אתה עומד בזווית מסויימת, החישוק נראה כמו סמל השלום, ושהוא נשכח במקרה מתחת לשורת צילומים מטקס השלום עם מצרים?".
    הוא הביט בי בחיוך ענקי ואמר: "זה מדהים! איזה יופי ששמת לב לזה! בואו, אני חייב להראות לכם משהו."

    וכך מצאנו את עצמנו, טלי ואני, פוסעים אחריי סגן מנהל מעבר הגבול בין ישראל למצרים, בכיוון ההפוך לכל שאר הנוסעים שהיו במקום.
    פתאום כל המחסומים התפוגגו בפנינו. אף אחד לא בדק לנו את הדרכונים, לא עברנו במכונות שיקוף. פשוט פסענו בשלווה ולשאלתה של הבודקת היחידה שקראה לעברנו בקול מבולבל "הי, לאיפה אתם חושבים שאתם הולכים?!" ענינו "אנחנו אחריו" והצבענו על סגן מנהל המקום.
    הגענו לכניסה של מעבר הגבול, וסגן המנהל הראה לנו בגאווה צילום ענקי של רגע החתימה על הסכם השלום. נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ונשיא ארה"ב ג'ימי קארטר.
    3 אנשים אמיצים שהחליטו שאפשר גם אחרת. 3 אנשים שהבינו שמחסומים אפשר גם לפוגג.

    אגב, החישוק בסוף הגיע אליי.
    אבל זה כבר סיפור אחר…

    _________________________________________________________________________________________

    ניב דור כהן – מורה בכיר ליוגה ומייסד גישת התרגול אקא-יוגה. חי, נושם, מלמד ומתרגל יוגה משנת 2001. הוסמך כמורה ליוגה בשלוש גישות תרגול, כמורה ליוגה לנשים בהריון וכמטפל ביוגה תראפיה תאילנדית. מלמד בפרדס-חנה, בזכרון יעקב, בבנימינה ובכפר-סבא.


    להגיב
  • ביטול טיסה

    כל מה שצריך לדעת על ביטול טיסה

    למרות שהישראלי הממוצע טס בשנים האחרונות לחו"ל בתדירות גבוהה מאי פעם, עדיין כל יציאה מהארץ היא מאורע מרגש, שרובנו מצפים לו בכיליון עיניים. למרבה הצער, לא תמיד הכול מתנהל לפי התכנית או כמו שגורס הפתגם העתיק: האדם מתכנן ואלוהים צוחק (ביידיש זה נשמע מן הסתם טוב יותר).
    במקרים מסוימים אלו הנופשים שנאלצים לבטל את החופשה בשל אירוע לא צפוי ובמקרים אחרים, זוהי דווקא חברת התעופה שנאלצת לבטל את הטיסה. במאמר שלפניכם נפרט אודות הזכויות המעוגנות בחוק השמורות לכם בכל אחד מהמקרים.

    אילו זכויות שמורות לכם במקרה שבו הטיסה בוטלה במפתיע?

    בחוק שירותי תעופה קיימת התייחסות נרחבת למקרים שבהם מפעיל או מארגן הטיסה מבטל את הטיסה באופן בלתי צפוי. סך הכול מבטיח החוק לנוסע שטיסתו בוטלה, שלוש הטבות אפשריות: פיצוי כספי, כרטיס טיסה חלופי (או השבת תמורה) ושירותי סיוע שעשויים לכלול בין השאר מזון ומשקאות, אירוח בבית מלון ושירותי הסעה (בין שדה התעופה למלון למשל). יש רק לציין כי לא בכל מקרה שבו הטיסה בוטלה יהיה זכאי הנוסע לכל ההטבות.

    מטרת החוק היא להבטיח שנוסעים שטיסתם בוטלה, יגיעו ליעדם במועד המתוכנן או שלכל הפחות יזכו לפיצוי הולם בגין השינוי בתכניות ומתייחס לשורה ארוכה של מצבים אפשריים. כך לדוגמה, הנוסע לא יקבל פיצוי כספי כלשהו במקרים שבהם קיבל את הודעת הביטול שבועיים לפחות לפני מועד הטיסה. כמו כן הלקוח לא יהיה זכאי לפיצוי כספי אם חברת התעופה תוכל להוכיח שהטיסה בוטלה עקב השבתה מוגנת, במטרה להימנע מחילול חג או שבת או בנסיבות מיוחדות שלא היו בשליטתה.

    האם ניתן לבטל טיסה ולקבל את הכסף חזרה?

    החוק להגנת הצרכן הוא זה המתייחס למצבים שבהם הנוסע נאלץ לבטל את הטיסה. כך לדוגמה קובע החוק כי כל עוד העסקה בוצעה באופן פרונטלי, ניתן לבטל אותה עד 14 ימי עסקים לפני מועד הטיסה וכל עוד לא חלפו 14 ימי עסקים ממועד ביצוע העסקה.

    המשמעות היא שאם הזמנתם את הטיסה בזמן שישבתם במשרד של סוכן הנסיעות וביטלתם את הטיסה מספיק זמן מראש, תוכלו לקבל את סכום העסקה בחזרה, בקיזוז דמי ביטול בגובה 100 שקלים או 5% ממחיר הכרטיס (הנמוך מהשניים): במקרים שבהם סוכנות הנסיעות תסרב להשיב לכם את מלוא הסכום בקיזוז דמי הביטול, ניתן יהיה לפסוק לזכותכם פיצויים בגובה 10,000 שקלים, ללא הוכחת נזק.

    הבעיה היא שלא תמיד ניתן לדעת על ביטול התכניות בטווח של יותר מ-14 ימי עסקים לפני מועד ההמראה ופחות מ-14 ימי עסקים ממועד ביצוע העסקה. במקרים האלו, שלמרבה הצער רווחים מאוד, החוק לא מחייב את החברה להשיב לכם את כספכם ואף מאפשר לה לחייב אתכם בדמי ביטול גבוהים יותר. מעבר לכך, חוק הגנת הצרכן לא חל על חברות זרות שאין להן סניפים בישראל.

    מה חשוב לבדוק לפני שמזמינים פוליסת ביטוח ביטל טיסה?

    לאור כל האמור לעיל, ישראלים רבים בוחרים לרכוש מראש פוליסת ביטוח ביטול טיסה, לכל צרה שלא תבוא. כאשר בוחנים פוליסת ביטוח ביטול טיסה, חשוב לקרוא בעיון את תנאי הפוליסה ובעיקר לשים לב לנקודות החשובות הבאות:

    • עילת הביטול – ישנן פוליסות ביטוח המספקות פיצוי במקרה של ביטול על רקע מצבים מסוימים בלבד כמו מחלה או תאונה. לעומת זאת יש פוליסות המספקות פיצוי ללא קשר לסיבת הביטול, אבל הן כמובן יקרות יותר.
    • היקף הביטוח – ישנן פוליסות המכסות את עלות הכרטיסים בלבד ולעומת זאת ישנן כאלו המכסות את עלות החופשה כולה, לרבות עלות המלון, הרכב השכור, הכרטיסים לאטרקציות השונות ועוד.
    • הכיסוי המקסימלי – חשוב לבחון מהו סכום הפיצוי המקסימלי שניתן לקבל במקרה של ביטול. ואם אתם מעוניינים לבטח את החופשה הבאה של המשפחה המורחבת, המונה למשל 20 נפשות, הנתון הזה חשוב במיוחד.

    בעולם הדינמי שבו אנו חיים, אף פעם לא ניתן לדעת מה ילד יום. לפיכך הדרך היחידה למנוע עוגמת נפש במקרה של ביטול טיסה, היא לדאוג לפוליסת ביטוח ביטול טיסה ויפה שעה אחת קודם.


    להגיב
  • הדברה ידידותית ואקולוגית בפרדס חנה

     

    "הדברה ידידותית" קיימת יותר מעשור ומשרתת את כל תושבי הסביבה מעתלית בצפון עד חדרה בדרום ויקנעם במזרח.

    אני מטפל בכל סוגי המזיקים בבתים, משרדים, גני ילדים, מפעלי מזון ומסעדות, בכל החרקים וכל המכרסמים.

    אני עושה שימוש בחומרים בעלי רעילות נמוכה עד אפסית לבני אדם וחיות מחמד שהינם מורשים על ידי המשרד לאיכות הסביבה.

    ההדברה נעשית על ידי תוך שמירה על כללי בטיחות מחמירים.

    באזורנו ישנם כמה מזיקים נפוצים הפוגעים באיכות החיים והבולטים בניהם הם הנמלים בכלל ונמלת האש הקטנה בפרט, תיקנים, פרעושים וקרציות, חולדות ועכברים.

    יתושים

    הריסוס מתבצע בפנים ומחוץ לבית בעיקר באזורי הפתחים. תקבלו סקירה של נקודות בעייתיות, המלצה על ייבוש מקורות מים ותקינות רשתות. מאוד מומלץ לרסס חצרות גם של השכנים ולעדכן את המועצה על מאגרי מים חשופים.

    נמלים

    הטיפול בנמלים מתבצע בבית ובשטחי הגינה כאשר תמיד נעשית על ידנו בדיקה קפדנית לנוכחות נמלת האש הקטנה שהתפשטה בשנים האחרונות בחצרות רבות באזור. במקרה של נמלת האש מומלץ לטפל במספר חצרות שכנות כדי למגר את הנגע בצורה יסודית.

    תיקנים

    שני סוגי התיקנים הנפוצים באזורנו הם התיקן האמריקאי – גדול וחום אדמדם והתיקן הגרמני שצבעו חום צהבהב. האמריקאי מגיע בדרך כלל מהביובים והגרמני מתרכז במקומות חמים וחשוכים כמו מנוע של מקרר.

    קרציות ופרעושים

    בשנים האחרונות ישנה התפשטות גדולה של פרעושים וקרציות והסיבה העיקרית היא ריבוי חתולי הרחוב שאינם מטופלים. באביב ובתחילת הקיץ לפני שמתחילות המלטות, הפרעושים מתיישבים על חתולות בהריון ומחכים להמלטה כדי להגיע לגורים ולשיליה לכן מומלץ לשים לב להמלטות אלו ולמנוע התפשטות של פרעושים.

    מכרסמים

    באזורנו המכרסמים הנפוצים הם בעיקר חולדות ומעט עכברים.
    ניתן למגר אותם בעזרת רעלים או מלכודות. המלצתנו היא להשתמש בבתים רק במלכודות ולשחרר את המכרסם שנלכד במקומות מרוחקים.

    מוזמנים להתקשר, להתייעץ ולהזמין אותי אליכם

    עדי 052-5842220


    להגיב
  • על האנשים שהחליטו לחיות אחרת ולהתנתק מהחיים המודרנים

    "על הפלנטה הקרויה ארץ, האדם הניח תמיד שהוא אינטליגנטי יותר מהדולפינים, וזאת משום כל אותם הישגים שהצליח להשיג – הגלגל, ניו יורק, מלחמות וכיוצא באלה. בעוד שכל מה שהדולפינים עשו מסתכם בלהשתכשך במים ולבלות זמנם בנעימים. לעומת זאת האמינו הדולפינים כי הם אינטיליגנטים הרבה יותר מהאדם, מאותן הסיבות בדיוק"
    (דאגלס אדאמס)

     

    4 סיפורים על 4 אנשים מעורר השראה שבחרו לחיות אחרת. לצרוך פחות (אם בכלל).

     


    להגיב
  • מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 6 – הטור של מאיר ושירז אריאל

     

    [הטור הרביעי: בואו נדבר על אלוהים]

     

    נתחיל מחדשות טובות, נמשיך לדיון על מה עושים עם המצב העגום אך נסיים עם אופטימיות.

    החדשות הטובות:
    הספר החדש כבר אחרי עריכה ונמצא בשלבים כמעט סופיים של גרפיקה והגייה. שזה משמח עד מאוד. לפי התכנון שלי, בפעם הבאה שנפגש הספר כבר יהיה מוכן ואוכל לצטט לכם מתוכו. (לעוקבים אחר סאגת העטיפה: עדיין אין עיצוב סופי, הקרב בעיצומו, שני הצדדים נערכים למערכה סופית).

    מה עוד? בטח כבר רבים מכם ראו את הפרסום על מופע שנת ה-20 שצפוי ביולי הקרוב באמפי-פארק רשל"צ. אכן מופע מרשים שיהווה חלק מכובד באירועי שנת ה-20. אוכל רק לעדכן כי תוך 72 השעות הראשונות לפתיחת המכירה, נמכרו למעלה מ 3000 כרטיסים. לכן מי שמעוניין יועיל לרכוש כרטיס בהקדם, הנה כאן >.  הנחה מגניבה לחברי מועדון הנוסע המתמיד.

    מצב חירום:
    בזמן כתיבת שורות אלו, יש שוב סבב לחימה בדרום ואי אפשר שלא לדון בזה לרגע קצר. כל עיסוק במשהו אחר הוא התעלמות מהנושא החשוב הזה.
    שאלת השאלות: עד מתי יhמשך המצב הבלתי נסבל בדרום? התשובה היא שאין על זה תשובה. כי אין תשובה אחת ברורה שאם יענו עליה אז המצב יסתדר. זה כל כך מורכב ומסובך גם יחד. הנקודה האופטימית היא שיש אנשים שכן מאמינים שניתן להגיע לפתרון ופועלים למען כך. זה שעדיין אין פתרון ברור, לא אומר שזה לא יקרה בסוף. ואצטט מהקטע שפורסם פעם קודמת מתוך קטע מעבר לשיר לילה שקט: "למי שלא מאמין בטוב, יש לי חדשות בשבילו: גם רע נגמר בסוף".
    לאבא היה מה להגיד במגוון נושאים וחלקם מופנים ישירות להנהגה. לאלו שצריכים לפעול למען האזרחים. אחד הקטעים נקרא 'אנשי המעשה' . קטע שפורסם בעיתון כבר בשנת 1986 ונדמה שכאילו נכתב אתמול.

    אנשי המעשה (פורסם בכותרת ראשית / 1986)

    אנשי המעשה,
    עם שתי רגליים על הקרקע,
    עם אצבע על הדופק,
    עם כל העיניים בידיים,
    עם מבט אל מעבר לאופק,
    המנהלים את העולם
    עם ראש על הכתפיים,
    עם ידיים על המותניים,
    עם תחת של אחריות,

    אנשי המעשה,
    אשר בזים למרחפים למיניהם,
    הוזי הזיות, חולמי בהקיץ,
    אנשי רוח, מה – הם – מבינים,
    טייסי חלל עם ראש בעננים,
    אומרים להם לרדת אל האדמה.
    אומרים להם מתי תהיה בן אדם.
    אומרים להם לפתוח את העיניים
    ולראות מה קורה באמת . . .

    אז מה קורה באמת,
    אנשי המעשה?

    הלוא בתור רחיפאי מצוי,
    כשאני מואיל כבר לפתוח את העיניים, אני רואה שהכול
    נוזל לכם דרך האצבעות, והקרקע המוצקה שאתם עומדים עליה עם שתי רגליים,
    רועדת תחתיכם,
    והעולם שאתם מנהלים
    יוצא משליטתכם עם כל
    כשרון המעשה, עם כל
    האצבעות על הדופק, עם
    כל המבט הזה אל מעבר לאופק . . .

    ולוחש תכלס, תכלס לשורותיו המתייפחות: "לא צָפִינו", "לא צִפִּינו"' "טעינו בהערכת הנתונים"
    כל כך הרבה ראשים על הכתפיים,
    כל כך הרבה רגליים על הקרקע.

    וכל כך הרבה בוז שפוך מכם
    על פחות מארבעים שכיבות סמיכה, אבל אני אומר לכם,
    אנשי המעשה, העולם הזה נראה
    כמו שאתם מנהלים אותו!!!
    ואייך שהעולם הזה נראה זו השורה התחתונה שלכם!!!

    אז קצת פחות חזה. פחות כתפיים.
    כבר לא צריך לשחק מבוגרים
    שמחזיקים את העניינים בידיים.
    אתם כבר עכשיו מבוגרים
    ותחזיקו את העיניים בידיים ,
    אנשי המעשה!

    אז תפסיקו כבר לדבר כל הזמן בטון של חמישה, שישה, טון תפוחי אדמה לדונם,
    או בטון של קוב-שעה,
    או בטון של בטון.

    ותרימו קצת את העיניים שלכם, המביטות רק למטה כל הזמן, מודדות רק את הגובה שלכם,
    כן תרימו את העיניים גם סביבכם
    יש מרחב . . . מעליכם, יש גובה . . אולי תראו איזה מרחף מנצנץ . . .
    איזה איש רוח מאותת . . .
    אולי אפילו תתביישו,
    אנשי המעשה.


    מתפללת מכאן שימצא הפתרון ויגיעו ימי החזון של שלום אזורי כולל תוך כבוד הדדי לשני העמים. אמן.

    זמן האופטימיות:

    הרגע עבר פסח, מיד אחריו הגיעו האביב ומזג האוויר המשוגע שלו, פריחה משגעת עוטפת את הארץ.

    אחד החלקים בספר החדש נקרא 'מוסף למסכת פסחים'. שזה נשמע קצת דתי אך הקטע מציג חזון יפיפה וקורא לאחדות העם שגלה בעבר ועכשיו חוזר לארץ אבותיו. הוא מציע להפוך את היום השביעי של פסח ליום חג לאחדות העם. הוא מסביר שם על זה שברור שאם התפזרנו על כל קצוות העולם אז עם השנים נשנה את גוון עורנו לפי המקום בו חיינו אלפי שנים. הוא מתאר מצב בו כל העדות מקיימות מפגן אדיר של אוכל ומשקה וכולם באים לבקר את כולם וכולם סולחים איש לרעו…

    הגיעה העת שנדע לקבל אחד את השני על כל השוני ולהבין שכולנו יצאנו מאותו מקום. כולנו פעם נראינו דומה וכולנו בעתיד נראה דומה. בואו נעשה חאפלה ענקית ונחגוג את המאכלים של כל עדה.
    זהו הבסיס לקטע הנ"ל שאני מציגה לכם רק קטע ממנו. כדי שיפתח לכם התאבון…

    – עושים סעודה חגיגית ואין לך
    עדה מישראל שאין לה מאכל או משקה
    שלא באו בקרבי הסועדים ושלא נאמר שבחו
    ושלא סופרו בו סיפורי גולה וגולים.
    כטוב לב הכל בכל מעבירה כל עדה
    את טובה לעיני הקרואים בשיר ונגינה
    מחול ומשחק מציגים מכירת יוסף
    ומספרים בנס קיבוץ גלויות
    שאין גולֶה-עולֶה שאין לו
    רגע של נס.

    – למחרת ביום טוב אחרון של פסח
    יוצאים להם בני ישראל בכל מושבותיהן
    בלבוש חג מסורתי עדתי
    אל מקום רחב ידיים ובו כל עדה ועדה
    מקימה סוכה, פותחת שולחן, מזמינה
    מנעימה בשירים ומחולות ומשחקים
    והכל מבקרין אצל הכל והכל מארחין
    את הכל ומתבשמין מהמזיגה הססגונית
    מרהיבת עיניים מרחיבה לבבות ודורשים
    בתיבות: חירות. דרור. פדות. חופש.
    שחרור ועצמאות ומשתבחין בחיבה הדדית
    ומשתאים זה לזה: האתה הוא אחי ובשרי
    דין שתדמה לי או שמא דין שאדמה לך
    וצוחקין עד דמעות וזוכרים כי אכן
    גלה ישראל מארצו ונפרדו איש מאחיו
    להרבה מרחקים וזמנים והשתנו לבלי הכר.
    ובהיקבץ ישראל שוב אל ארצו מודים
    הכל בפני הכל שאלהים גדול ונשבעים
    שלא לשכוח עוד.

    – הולכין וחוגגין הולכין ושמחין
    בכל זמר אין מספר ואין יוצאין
    ידי חובתן באחווה עד שלא עובר
    בנחיריהם ריח החמץ. מופלטה
    בפי המרוקנים ופולנים מתחתנים
    איתם בשביעות רצון.

    כשאני קוראת את הקטע הזה, המפיקה שבי מתעוררת, אפילו שכעת היא בשיא ההפקה של הספר החדש… אך המפיקה לוחשת באוזני – מיד עם גמר הפקת הספר ושלל האירועים הנלווים, מתחילה ההפקה הבאה: יום שביעי של פסח הבא יהיה יום איחוד עם סעודת מלכים כלל ארצית.

    מי מצטרף להפקה הזאת?

    _________________________________________________________________________________________

    שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.


    להגיב
  • חדש בבריכת בורה בורה פרדס חנה! ימי הולדת במשחקייה וג'ימבורי משגעים!!

     

    נכון, גם בריכה זה סופר מפתה ומגניב ליומולדת…

    אבל אם אפשר לשדרג עוד! למה לא?

    פתחנו עבורכם חדר ג'ימבורי ומשחקייה מעלפים! לחגיגות יומולדת הכי מפנקות שיש!
    מגוון חבילות עם מפעילה, פינוקים ומתנפחים… אתם תביאו רק את הילדים…

    וחוץ מזה כמו תמיד – המקום המושלם לבר/בת מצוות, מסיבות רווקים, יומולדת 70 לסבא/סבתא וכל חגיגה שתחלמו עליה!

    בריכת בורה בורה פרדס חנה גאה להציג:

    המקום המושלם ליומולדת!!!

    חדר ג'ימבורי משגע בפנים
    ומשחקייה מפנקת בחוץ!
    מפעיל/ה מקצועי/ת ליום ההולדת,
    רחבת ריקודים ועוד אטרקציות

    חטיפים, שתייה קלה, ארוחות ילדים
    ושאר הפתעות

    אתם תגידו על מה אתם חולמים – ואנחנו נבצע עבורכם

    אל תהססו לפנות אלינו אל איציק
    בטלפון: 054-6521153

    בואו לחגוג איתנו בבורה בורה!

    לדף הבריכה בפייסבוק>   לאתר הבריכה >

     

     


    להגיב
  • קורא למוזיקה: טורשיר # 8

    [הטורשיר השביעי: All Related / Nessi Gomes]

     

    או פיטר. גבריאל הגאון, שכותב ושר את שיריו, התחיל את דרכו כסולן ג'נסיס בגלגול הראשון שלה (כשפיל קולינס היה המתופף שלה) ומאז שפרש יצר קריירת סולו מדהימה. הוא גם לוחם זכויות אדם וחובב גדול של מוזיקת עולם.

    ***

    השיר השמיני של "קורא למוזיקה".

    Here Comes the Flood / Peter Gabriel

    אחד מהשירים הראשונים שכתב בקריירת הסולו שלו. כתב את השיר בעקבות חלום שחלם. מדבר בו על מבול מנטלי/רגשי – על יכולת של אנשים לראות את המחשבות של אחרים… ואלו שליבם נקי וטוב ישגשגו והרמאים יחשפו לעיני כל. גבריאל טען שהשיר "נכתב בעצמו". נגן הגיטרה שלו בשיר היה רוברט פריפ (קינג קרימזון).

    Don't be afraid to cry at what you see…"
    "…The actors gone, there's only you and me

    Here Comes the Flood / Peter Gabriel

    When the night shows
    The signals grow on radios
    All the strange things
    They come and go, as early warnings
    Stranded starfish have no place to hide
    Still waiting for the swollen Easter tide
    There's no point in direction we cannot
    Even choose a side.

    I took the old track
    The hollow shoulder, across the waters
    On the tall cliffs
    They were getting older, sons and daughters
    The jaded underworld was riding high
    Waves of steel hurled metal at the sky
    And as the nail sunk in the cloud, the rain
    Was warm and soaked the crowd.

    Lord, here comes the flood
    We'll say goodbye to flesh and blood
    If again the seas are silent
    In any still alive
    It'll be those who gave their island to survive
    Drink up, dreamers, you're running dry.

    When the flood calls
    You have no home, you have no walls
    In the thunder crash
    You're a thousand minds, within a flash
    Don't be afraid to cry at what you see
    The actors gone, there's only you and me
    And if we break before the dawn, they'll
    Use up what we used to be.

    Lord, here comes the flood
    We'll say goodbye to flesh and blood
    If again the seas are silent
    In any still alive
    It'll be those who gave their island to survive
    Drink up, dreamers, you're running dry.

    (Lyrics & Music: Peter Gabriel)

     


    להגיב
  • Summer Kick-Start # 2 – סאמר קיק-סטארט 2!

    [יהלי שפהרד]

    היי אני יהלי שפהרד מכושר לחיים טובים.
    מאמנת כושר בחירה ומוסמכת ומנחת סדנאות לבישול ספורטיבי.

    רבים מאיתנו חיכו לאביב כדי להתחיל להיכנס לכושר ואז הגיע הפסח ושרפנו הרבה חמץ ומעט קלוריות.
    אבל זהו, הקיץ כבר כאן והגיע הזמן להתעורר משנת החורף… ובמידה ולא ישנתם בחורף וכן שמרתם על שגרת אימונים (כל הכבוד ושאפו ענק!) אז קחו את זה בתור זריקת רענון של אנרגיות קייציות 🙂 והיכרות עם המטבח הספורטיבי.

    ———————————————- (האירוע כבר התקיים, מוזמנים לבוא לשיעורים בסטודיו החדש) ———————————

    זה הזמן להתחיל ואם כבר להתחיל אז – ב-שבאנג!!!
    בכל הכוח, האנרגיה והשמחה – באירוע שייתן את הקיק-סטארט לקיץ חטוב 🙂 דינאמי 🙂 עסיסי ♥ ומלא אנרגיות.

    אחרי האירוע המהמם שהיה לנו לפני שנתיים החלטתי להרים את הכפפה שוב.

    אני מזמינה אתכם לאימון כושר סוחף, מרגש ומפתיע בחוף שדות-ים שעוד לא היה כמותו!!! ארוחת בוקר שתכלול את מיטב המטעמים שאני מלמדת להכין בסדנאות הבישול הספורטיבי והרצאה שתעשה לכם סדר באיך לבשל בריא ולאכול נכון.

    Summer Kick-Start # 2 – סאמר קיק-סטארט 2!

    שישי, 3 למאי,  ב-8:00 בבוקר בחוף שדות ים הדרומי

    נתחיל במשחק ספורטיבי שיגלוש לאימון כושר מטריף על חוף הים.
    אחרי האימון תוגש ארוחת בוקר בריאה וטעימה ♥ משלל מתכוני הבישול הספורטיבי והכל מעשה ידי…

    לאחר מכן תהיה הרצאה על בישול ספורטיבי ואוכל בריא בה תלמדו את 10 כללי הזהב לתזונה בריאה ובישול ספורטיבי.

    כמובן שנשכשך לנו במים, נכיר, נקשקש ונהנה.
    ובנוסף, כל המשתתפים יקבלו מתנה מגניבה!

    מעוניינים להשתתף באירוע הקיץ? סמסו את שמכם ל-052-5606827

    מחיר כרטיס: 60 ש״ח.

    אז אם באמת רציתם להתחיל סופסוף להיכנס לכושר, להתחיל לאכול יותר בריא… להוריד כמה ק"ג עודפים ולהרגיש חיוניים ומלאי אנרגיה… האירוע הזה הוא אחלה הזדמנות להתחיל!

    לדף האוונט בפייסבוק > 

    יהלי שפרד, 052-5606827    |    אתר    |   פייסבוק

    יהלי שפרד מאמנת כושר בכירה ומוסמכת ועל ידי Australian Institute Of Fitness
    הכשרות: פילאטיס, איגרוף, אימון פונציונאלי, אימוני חוץ, Body Jam ,Shabem ,TRX, מדריכת סטודיו ומאמנת אישית לאוכלוסיות מיוחדות.  


    להגיב
  • Yatai – קייטרינג יפני מסורתי, ארוחות שף וסושי – של השפית קיו מפרדס חנה

    מוזמנים להכיר את המטבח היפני המסורתי. המטבח היפני הוא אחד המטבחים הבריאים בעולם והתפריט כולל מגוון עשיר ומאוד ייחודי הן מבחינת שיטות בישול והן מבחינת חומרי הגלם. כל חומרי הגלם שאנו משתמשים בהם ב YATAI נבחרים בקפידה רבה ע"י קיו אוקדה, השפית שלנו.

    קיו נולדה וגדלה בטוקיו ולמדה שם את רזי המטבח היפני. במסגרת טיוליה בעולם בשנות העשרים שלה, הגיעה לישראל והתאהבה בארץ, התחתנה וגידלה את ילדיה כאן. כעשרים שנה עוסקת בתחום המזון, מתוכם מעל 15 שנה כשפית סושי מדופלמת. מאז מכינה סושי לאלפי סועדים, כולל במסעדות, טאפאס בר וקפה קונדיטוריה בתל-אביב וקיסריה. עכשיו היא גרה כאן בפרדס חנה ומציעה לכם אוכל יפני מסורתי ונפלא, טרי יום יום.

    האוכל בשרי, צמחוני או טבעוני. הבשר טרי ולא מעובד, הדגים טריים (לא עברו הקפאה) ואפילו פירות וירקות עונתיים.

    את הטופו שאנו משתמשים בו מכינה אומנית הטופו היפנית ג'ון קמוטני, בעלת ניסיון של למעלה מ- 20 שנים ברזי אומנות הטופו. ג‘ון מייצרת סוגי טופו שונים באיכויות ובסטנדרטים הגבוהים ביותר. כל חומרי הגלם מטופלים בהקפדה כדי להגיע לטעמים המדויקים של המטבח היפני ולאיזון תזונתי נכון ובריא.

    יטאי – YATAI

    דוכני מזון אותנטיים עם שפים יפנים המגישים את המאכלים הטריים בצורה פרונטלית. זאת תוך מתן תשומת לב מרבית לדיוק ואסתטיקה ברמות הגבוהות ביותר של הסטנדרט היפני הידוע בשאיפתו לשלמות עם שדרוג מודרני של המאכלים הבסיסיים. באירוע מהסוג הזה, אנו ממקמים שולחנות אוכל יפניים מיוחדים, וכל אחד מהמשתתפים, יכול לגשת לשולחן שבו מכינים על המקום את האוכל האהוב עליו שיוגש טרי ישירות מקרש החיתוך או המחבת הלוהט לצלחת שלך.
    ניתן גם להזמין קייטרינג הגשה לשולחנות בה מסיבים סביב שולחן והמשתתפים קמים ולוקחים לעצמם צלחת ומוזגים ממגוון המנות המונחות על שולחן ההגשה ((Buffet). בנוסף ובדומה לכך, ניתן לארגן ארוחה בישיבה בה המנות מוגשות לשולחן במגשים יפנים BENTO STYLE על ידי צוות מלצרים מיומן יפני/אסייתי.

    ארוחות שף Private Chef Meals

    ארוחות שף יפנית ביתית: בנוחיות ביתכם תוכלו ליהנות מאוכל ברמה קולינרית גבוהה ביותר המבושל אצלכם במטבח, על ידי השפים הפרטיים שלנו, המומחים בהפיכת חדר האוכל שלכם למסעדת כוכב מישלן עם כלים יפנים מסורתיים מצרכים שאנו מביאים. לשפים הפרטיים שלנו ישנה יכולת מיוחדת לטפל במזון במומחיות ומקצועיות ולהפוך כל ארוחה לחוויה בלתי נשכחת.

    ארוחות שף פרימיום: בדומה לארוחת שף יפנית, כאן ניתן להזמין גם חוויה היפנית אותנטית כששמיים הם הגבול. אתם קונים ”חבילה יפנית“ שכוללת בתוכה ארוחה יפנית הממוקמת ב”לוקיישן“ שאותו ניתן לבחור מתוך רשימה של מקומות ייחודיים כגון הטירה בכרם מהר"ל, הבית ביפו ועוד קובץ מקומות ייחודיים המתאימים לארועים בסדר הגודל הזה ומותאמים במיוחד לתקציב ולצרכים שלכם. ניתן להזמין מקומות לינה, מגוון טיפולי ספא יפנים כגון עיסויים יפנים, שיאצו, טיפולי פנים אנטי-אייג‘ינג המבוססים על קוסמטיקה יפנית טבעית ואפילו תוכנית אמנותית יפנית או קונצרט מוזיקת האנג מנוגנת על ידי מוזיקאים יפנים

    כל ארוחה מלווה באלכוהול וקוקטיילים יפנים וגם מנות אחרונות טעימות שאין כדוגמתן באף מסעדה יפנית בישראל.

    סושי

    מוזמנים להזמין לכם או למשפחתכם סושי טרי – עם דגים, צמחוני או טבעוני. הסושי נעשה במקום טרי להזמנה שלכם מהמרכיבים הטובים והטריים ביותר.
    בימים ד'-ו' אני מכינה סושי טרי לפי הזמנה.

     

     

    להזמנות: קיו 054-4809574   | נאיה 055-6855189

    YATAI בפייסבוק >

    לאתר > 

    また近いうちにお会いしましょうMata chikaiuchini o ai shimashou
    See You Soon


    להגיב
  • יוגה על רגל אחת # 5 – הטור של ניב דור כהן

    [לטור הרביעי: מורים רוחניים הם גם בני אדם]

     

    הסיפור שלפניכם הוא סיפור אמיתי.

    אומרים ששליחותו של אדם באה לידי ביטוי גם במקומות הכי לא צפויים.
    ובכן, אם שליחותי היא ללמד יוגה, אז הכלא היה המקום הכי לא צפוי שבו לימדתי יוגה…

    קצת רקע לסיפור:
    זה היה בשנת 2001. הייתי בן 25 ובשלבים האחרונים של קורס מורים ליוגה הראשון שלי, בוינגייט. אחרי כמעט שנה של תרגול ולימוד אינטנסיביים רק התחלתי להבין את עומקה של היוגה. קורס המורים פתח בפניי צוהר עצום של ידע, ובעיקר הראה לי, אולי בפעם הראשונה בחיי, שיש מצב של שקט שלווה וסיפוק שאותו אני יכול לחוות. איזו הקלה!

    סיום שנת הלימודים היה ממש מעבר לפינה וכבר התחלתי להתרגש ממעמד קבלת התעודה ופתיחת דרכי החדשה כמורה ליוגה.
    ואז פתחתי את המכתב שקיבלתי באותו הבוקר מהצבא.

    צו מילואים

    עברתי במהירות על המכתב במעטפה החומה וחיפשתי בעיניי את תאריך ההתייצבות: יום שישי 08:00 בעוד שלושה שבועות. בדיוק יום הסיום החגיגי של קורס המורים. אני לא מאמין!

    אוקי. הכל בסדר. אתקשר ללשכת המילואים שלי ואבקש מהם לדחות את מועד ההתייצבות שלי. אפילו ביומיים, ליום ראשון. זאת לא תהיה בעיה, נכון?

    זאת היתה בעיה.

    לא משנה כמה ביקשתי והתחננתי, הקצין בצד השני של הטלפון פשוט לא היה מוכן לדחות את גיוס המילואים שלי.
    ולא שאני איזה לוחם ביחידה מובחרת שיוצאת למשימה סודית בעומק קווי האויב. כולה שומר על עצירים ביטחוניים.
    לא הבנתי מה הקטע. לא הבנתי את האטימות וחוסר ההתחשבות, ובעיקר כעסתי על המערכת שהולכת לגזול ממני רגע מכונן בחיי.
    הודעתי לקצין בטלפון שאם הם לא מוכנים לדחות לי את מועד ההתייצבות, אני פשוט לא מתכוון להגיע, וניתקתי.

    שלושה שבועות אחרי

    יום שישי 07:30 בבוקר, יום הסיום החגיגי של קורס המורים.
    כביום שישי בכל שבוע במשך שנה, הגעתי למכון ווינגייט עם מזרן התרגול שלי על כתף אחת, ותיק הגב שלי עם חוברות היוגה על הכתף השנייה.
    פסעתי לכיוון אולם התרגול, הציפורים צייצו בקול מתוק כמו פס קול מרגש באיזה סרט הוליוודי. הבטתי לשמיים ולא שמתי לב למכונית הלבנה שעקבה אחרי ממרחק.
    כמה מטרים לפני הכניסה לאולם התרגול המוכר, עצרה לידי המכונית כשבתוכה שני גברים בלבוש אזרחי.
    "ניב דור כהן?" שאל אותי אחד הגברים.
    "כן?" עניתי.
    "כנס למכונית בבקשה ואל תתנגד, אתה עריק."

    נסענו נסיעה שקטה ומתוחה על כביש 4 לכיוון תחנת המשטרה הצבאית ליד צומת בית ליד.
    לא האמנתי למה שקורה. הכל נראה לי כמו חלום. כמו הזיה. באורח פלא לא הרגשתי לחוץ או מפוחד. ידעתי שהכול יסתדר. מקסימום יגייסו אותי למילואים. מקסימום ינזפו בי.

    מזרן התרגול היה לידי על המושב, חוברות התרגול עם הידע המקודש בתוך תיק הגב. הבטתי במכוניות החולפות ותרגלתי את הנשימות שלמדתי.
    כשהגענו למחנה הצבאי הייתי רגוע לחלוטין.

    "אנחנו לא צריכים לאזוק אותך, נכון?" שאל אותי אחד הגברים לפני שיצאנו מהמכונית.
    "לא", עניתי לו. והרוגע בצליל קולי היה הד לרוגע הגדול יותר שחשתי בתוכי.

    הובלתי לתוך חדר קטן; שולחן מתכת, כיסאות עץ וקצין משטרה צבאית בדרגת רב סרן.
    עמדתי מולו והצדעתי כמו שהנחו אותי לעשות לפני שנכנסתי לחדר.

    "ניב דור כהן, מספר אישי 532661254"? אמר הקצין מבלי להביט בי. "כן, זה אני." עניתי לו.
    "אתה נאשם בזאת בעריקות מגיוס מילואים ע"פ סעיף 92 לחוק השירות הצבאי. מה יש לך לומר להגנתך?"

    הבטתי בקצין. הוא נראה לי כבן 35. "בטח יש לו משפחה, ילדים" חשבתי לעצמי. "הוא יבין".
    סיפרתי לו את הסיפור.

    אמרתי לו שקורס המורים הוא אחת המתנות הגדולות שקיבלתי בחיי. הדגשתי שלא התכוונתי לערוק ממש, אלא להתייצב פשוט ביום ראשון, אחרי יום הסיום החגיגי של הקורס. ביקשתי ממנו שיתחשב.

    הקצין הביט בי ואמר: "אתה נידון בזאת ל-21 יום של מאסר בפועל בכלא 6 בגין עבירת עריקות".

    החוורתי, הצדעתי ויצאתי מהחדר.

    תפנית מוזרה ולא צפויה

    אחרי שיצאתי מחדר הקצין ששפט אותי ל-21 ימים בכלא 6 בגין עריקות התחלתי לרעוד ולהבין שחיי קיבלו תפנית מוזרה ולא צפויה.
    הושיבו אותי במכונית הלבנה המוכרת, בליווי שני השוטרים הצבאיים בלבוש אזרחי, והתחלנו בנסיעה הארוכה לכיוון כלא 6 שהיה אז ליד צומת בית אורן באזור עתלית.

    הבטתי באלם מחוץ למכונית, בשדות הירוקים שחלפו ביעף על פני, בהרי הכרמל המוכרים והיפים שניצבו בהתרסה אל מול השמים.
    זו הייתה שעת ערב. כעשר שעות חלפו מאז ששני השוטרים אספו/חטפו אותי ממכון ווינגייט.

    "מעניין אם ליאורה שמה לב שלא הגעתי לשיעור האחרון בקורס" חשבתי לעצמי. באותם ימים לא היה לי טלפון נייד אז גם לא יכולתי להתקשר לליאת, בת הזוג שלי דאז. אף אחד בעולם לא ידע שאני בדרך לכלא.
    הרגשתי בודד ומפוחד.

    בכלא

    הגענו לשערי הכלא.
    מבנה אפור מלבני ומכוער, מוקף כולו בגדרות תיל חודרני חדים ומסולסלים.
    "הבאנו עריק", אמר אחד השוטרים שישב במושב הקדמי לש.ג החמוש ששמר בכניסה. השומר הביט בי קצרות וסימן להם לעבור.
    המכונית עברה מעדנות את השער והוא ננעל מאחורי.
    אני בכלא.
    א-נ-י ב-כ-ל-א.
    מה אני עושה פה לעזאזל?!

    נעול בכפכפים ולבוש בבגדי ספורט הובילו אותי לחדר הקבלה של האסירים החדשים.
    הורו לי להוציא את כל חפציי מהכיסים ומהתיק, נתנו לי שתי יחידות של מדי ב' משומשים, שמיכה צבאית, ערכת צחצוח גילוח חד פעמית ונעלי צבא שחורות מהוהות ושוטר צבאי לקח אותי לפלוגה ב' הסגורה שמהווה מעין "שער כניסה" לכל מי שמגיע לכלא.

    בואנ'ה אתה גמיש!

    הערב ירד כשנכנסתי לקסרקטין פלוגה ב', אולם מלבני מוארך ובו כ-20 מיטות ברזל קומותיים.
    האולם המה גברים צעירים. רובם בגילי או צעירים ממני בכמה שנים.
    חלק עמדו ליד המיטות, דיברו או צחקו, וחלק פשוט שכבו במיטות ובהו בתקרה.

    השוטר שליווה אותי הראה לי את המיטה שלי (בקומה התחתונה) ונעלם כלעומת שבא.

    עמדתי ליד המיטה, תיק הגב שלי עדיין על הכתף, ביד אחת שני זוגות המדים וביד השנייה הנעליים הצבאיות.
    הורדתי את החפצים לאט, כבתוך חלום, והתיישבתי על המיטה.
    ההמולה בחדר החלה לאט לשכוך וכעשרים זוגות עיניים החלו לפנות אליי.

    "טוב," חשבתי לעצמי. "מה כבר אני יכול לעשות חוץ מאשר לצלול לתוך הידע המוכר והמנחם של היוגה?"
    פתחתי את תיק הגב, הוצאתי את ספר הלימוד של הקורס וניסיתי לקרוא.

    ריח הזיעה החמוץ הקדים את המשפט שנאמר לידי בקול רם: "מה זה?! מה אתה קורא?!"
    הבטתי באסיר הצעיר שעמד לידי בהתרברבות, אבל בסבר פנים נעים.
    "זה? זה ספר לימוד יוגה" עניתי לו. "יוגה? מה זה יוגה?" הוא שאל אותי והכנות ניכרה בקולו.

    "יוגה זו מערכת שלמה של טכניקות שנועדו לחזק את הגוף ולהשקיט את התודעה ובסופו של דבר להביא לחוויית שמחה בחייו של אדם." תמצתתי לו את מהות היוגה שלמדתי בקורס.

    בינתיים עוד משוהי החדר החלו להתאסף סביבי, חלק בסקרנות, חלק בעוינות.

    "מה זה?" הבחור הצעיר הצביע על תנוחת הכפיפה לפנים "אוטנאסנה" שצולמה בתוך הספר.
    "אתה יודע לעשות את זה?" הוא שאל. "כן," עניתי לו וידעתי מה יהיה המשפט הבא שאשמע.. "תראה לי." הוא אמר.

    קמתי לאט ממקומי, עדיין לבוש בטרנינג וחולצה קצרה ונכנסתי לתנוחת הכפיפה לפנים האהובה.

    "פששש…" שמעתי אנשים לוחשים, חלק מצחקקים.
    "בואנ'ה אתה גמיש!" הבחור הצעיר אמר לי בהערכה.
    "תראה לנו עוד…"

    וכך, בשעה שמונה, בערבו של יום שישי, מצאתי את עצמי בכלא 6, מדגים תנוחות יוגה לכעשרים אסירים בעודי תוהה אילו חוויות יביאו לי הימים הקרובים והלא צפויים…

    נרדמתי בקושי רב באולם של פלוגה ב'.
    20 אסירים גברים עושים לא מעט רעש גברי, וגם ככה קשה לי בדר"כ לישון במקומות חדשים, שלא לדבר על העובדה שהכניסו אותי לכלא…

    השחר, שעולה גם מחוץ לכותלי כלא, הציץ בביישנות מעבר להרי הכרמל, וקול גס ומחוספס הכריז "כולם לקום ולעמוד בשלשות מחוץ לחדר, לבושים במדים, תוך 7 דקות זוז!".

    קמתי, גופי נוקשה וכואב מהמיטה הלא נוחה ומהמתח שבו הייתי שרוי ביממה האחרונה. יצאתי מהמיטה, לבשתי את המדים והחלטתי החלטה.

    ההחלטה

    "מה אתה חושב שאתה עושה?!" צעק עליי הסוהר כשעמדנו בשלשות בחצר המסדרים של פלוגה ב'. "אתה חושב שאתה בחופש כאן?! למה לא נעלת נעליים?!" השפלתי מבט והבטתי בכפות רגליי שבצבצו מבעד לכפכפים שאתם הגעתי לכלא.

    "אני מצטער," אמרתי לסוהר הזועם. "אני לא נוגע במוצרי עור".

    ראיתי את הגוון הארגמני עולה במעלה צווארו של הסוהר עוד לפני ששמעתי את הצעקה: "תחזור מיד פנימה ותנעל נעליים, זו פקודה!".

    "צר לי," עניתי בכל הרוגע שיכולתי לגייס. "אני טבעוני ואני לא נוגע במוצרים מהחי, לא על הגוף שלי ולא בתוך הגוף שלי".

    האסירים שלידי החלו לנוע ומבנה השלשות החל להיסדק ואז נשבר כשגל צחוק שטף את הרחבה.

    הסוהר הביט בי בכעס ואמר "יש לך היום שיחת קבלה עם משקית הת"ש, אנחנו נראה מה יהיה לה לומר על השטות הזאת".

    אחרי שמסדר הבוקר הסתיים, חלק מהאסירים יצאו לתורנות שמירה, חלק לתורנות עבודות ואני המתנתי לשיחה עם משקית הת"ש.

    החדר שאליו נכנסתי היה העתק מדויק של החדר בו שפטו אותי יממה קודם לכן, למעט הנוכחים: משקית הת"ש החמודה.
    ישבנו יחד ושוחחנו בנעימות שקצת סתרה את הקדרות שבחוץ. סיפרתי לה על קורס המורים ועל הסיבה שהחלטתי "לערוק" מהמילואים.
    לבסוף סיימתי את השתלשלות העניינים שהובילה אותי לכלא ואמרתי לה: "יש לי כמה בקשות מיוחדות ואני מקווה שתאשרו לי אותן".
    היא הביטה בי ושעשוע בעיניה "נשתדל מאד להנעים עליך את זמנך כאן. בכלא." וחייכה.

    נשמתי עמוק ואמרתי: "אני רוצה לקבל אישור לא לנעול נעליים צבאיות כי אני לא נוגע במוצרי עור.
    אני מבקש אישור לקבל אוכל מחוץ לכלא כי אין לכם מנות טבעוניות במטבח ואני גם לא אוכל שום, בצל ופטריות.
    ולבסוף, אני מבקש אישור להעביר שיעורי יוגה לאסירים בכל בוקר".

    היא הביטה בי בתדהמה.
    "אין מצב שיאשרו לך להכניס אוכל מבחוץ", היא אמרה.
    "אם כך", אמרתי לה בישירות, "אם כך אצטרך לצום במשך 21 הימים הבאים, כי אני לא מתכוון לאכול את האוכל כאן. הוא יעשה אותי חולה".

    יום למחרת העבירו אותי לאגף פלוגה א', הקלה ביותר.
    קיבלתי את כל מה שביקשתי. התהלכתי בכלא בכפכפי אצבע, אכלתי ארוחות צהריים שליאת בת הזוג שלי דאז הכינה לי ושנשמרו במקרר סוהרי האגף, והכי חשוב… התחלתי להעביר שיעורי יוגה לאסירים.

    אחרי 21 יום שוחררתי מהכלא.
    כמה שבועות לאחר מכן התקשרה אליי ליאורה, מורתי בקורס מורים, ושאלה אם ארצה להיות אסיסטנט בקורס המורים הבא בווינגייט.

    החוויה הזו עזרה לעצב אותי בהרבה מובנים חשובים.

    אני באמת מאמין שבזכותה הפכתי להיות מתרגל ומורה יותר טוב.
    למדתי שהיוגה היא חלק מחיי, ולא רק חוג שבועי.
    ראיתי עד כמה קורס המורים והתכנים שלמדתי בו השפיעו עליי ועזרו לי בזמנים מאתגרים וראיתי, כבר מימיי הראשונים כמורה צעיר, כיצד היוגה משפיעה בצורה חיובית על אנשים מכל הסוגים והגילאים.

    גם אילו בחרתי שלא ללמד יוגה אחרי שסיימתי את קורס המורים, מה שלמדתי שם הקנה לי כיוון ודרך ועל כך אני אסיר תודה לעד.

    _________________________________________________________________________________________

    ניב דור כהן – מורה בכיר ליוגה ומייסד גישת התרגול אקא-יוגה. חי, נושם, מלמד ומתרגל יוגה משנת 2001. הוסמך כמורה ליוגה בשלוש גישות תרגול, כמורה ליוגה לנשים בהריון וכמטפל ביוגה תראפיה תאילנדית. מלמד בפרדס-חנה, בזכרון יעקב, בבנימינה ובכפר-סבא.


    להגיב
  • גן בית. גן חדש בפרדס חנה. גן שהוא גם בית.

     

    כנראה שתמיד חלמנו לגור בתוך גן ילדים. זה התחיל בגואה, והמשיך לפורטוגל שם פתחנו גן בקהילה שיצרנו. לכל אורך ההרפתקאות שלנו בחו"ל תמיד התחלנו בלמצוא קודם כל חברה לילדים וכשלא הייתה אחת כזאת יזמנו ויצרנו אותה.

    נעים מאוד, אני גיל, בת 46, אמא ללירי (10), ליעם (8), ליאו (6.5) ואלי (2) ובת זוג לרואי.
    נרגשת לפתוח את גן בית בשנה הבאה יחד עם צוות מקסים ששותף לתפיסת עולמנו וכבר מרגיש כמו משפחה.
    אני מטפלת בשילוב אומנויות בהכשרתי ומקדמת בעשר השנים האחרונות את פרויקט "כיכר הגעגועים".

    אנחנו פותחים את הגן הזה בבית החדש שאנחנו עוברים אליו. בית מדהים שפועל בו גן אחר היום.

    אנחנו חולמים על מקום שירגיש בית, גם לנו, גם לילדים שיבואו, וגם להורים שלהם. אנחנו רוצים מקום בו לכל ילד יהיה מקום להיות מי שהוא, ושיראו אותו. הצוות מביא איתו שלל שיטות וניסיון אבל מעל הכול הרבה חום, אהבה לא מותנית ותיווך אוהב שלא מתנכר לחלקים הטבעיים של כל ילד.

    "גם אני"

    זו הכמיהה העמוקה של ילד לחקות את המבוגר ולהיות חלק מהעשייה היומיומית. לכן בגן ניצור "סביבת לימוד טבעית" בה הילדים יוכלו לעשות יחד איתנו המבוגרים ואנחנו המבוגרים נוכל לחזור וללמוד מהם איך לחיות ברגע…

    אנו רואים במפגש עם הילדים הזדמנות לגדילה רוחנית והרחבת יכולת ההכלה, האהבה העצמית והקבלה.

    "תראו אותי"

    ילד רוצה להרגיש שרואים אותו. שמישהו בעולם רוצה ושמח מהנוכחות שלו. שיש היענות לצרכים שלו הגלויים והסמויים. שנראה אותו עם הרבה אמפתיה וראייה עמוקה למה שהוא זקוק באותו רגע.

    אנו רואים את הילדים כמראה לעצמנו. משתדלים שלא לשכוח את הילדים שהיינו אנו ואת הילד שעדיין חי בתוכנו.

    "תאהבו אותי"

    ילד זקוק לחום ואהבה לא מותנית. לתחושה שהוא אהוב גם ובעיקר כשלא טוב לו. הוא רוצה לחוש ביטחון ותחושת שייכות. להרגיש בבית ושמותר לו להיות מי שהוא.

    גם אנחנו כמבוגרים עדיין רוצים בסופו של יום שיאהבו אותנו…

    *

    הגן כולל מרחב פנימי מגוון ומזמין, חצר ענקית עם עצי פרי, שלל מתקנים ונדנדות, טווס אחד ועוד הפתעות.
    בחוץ יש מטבח חוץ אמיתי שבו גם הילדים יבשלו ביחד איתנו.
    פעם בשבוע (לפחות) נבעיר מדורה ונאפה יחד מאפים ושאר הפתעות.
    נצא לטיולים בסביבה הקרובה ונגלה יחד את קסמו של הטבע.

    אל שעות הסיפור בגן אנחנו מתכננים להזמין סבתא מספרת וסבא מספר – ליצור חיבור של הילדים עם גיל הזהב.
    בגן תהיה הרבה מוזיקה (גם בלייב), הרבה ריקודים והרבה שמחה.
    האוכל יהיה מזין, טרי וטבעוני (עם הרבה פירות וירקות).

    הגן ממוקם ברחוב הראשונים ומיועד לגילאים 2-6.

    בגן יהיו 12-20 ילדים בלבד.

    הגן יפעל בימים א'-ה' בין השעות 08:00-13:30 (כולל צהרון עד 16:30).

    מוזמנים לבוא לבקר, לשאול, לפגוש את הצוות ובעיקר להרגיש בבית…

    לפרטים נוספים: גיל 054-2358883


     


    להגיב
  • קשרים שלובים: דיאלוג בונה יחסים # 5 – הטור של שחר בסטקר

    [לטור הרביעי: סלפי (וידוי) של אישה רגילה – 2019]

     

    אז זהו הסיפור על מר אמון וגברת אמונה.

    תכירו, אדון אמון.

    אמון הוא תחושת רפיון, שחרור, התמסרות לתוך זרועותיו של משהו תוך ידיעה שהוא רוצה בטובתך, יהיה שם עבורך, ימלא צרכיך כל שיוכל. אמון הוא תחושה בראשיתית של ילדות, הזדקקות, פגיעות.

    אמון הוא היכולת להראות חולשה, לחשוף ולדעת שתשרוד.
    כמו התינוקת הרכה שמתכדררת לי על הבטן עכשיו, כמו מנסה לחזור לרחם שרק הגיחה ממנו לא מזמן, סומכת עלי בעיניים עצומות. היא בטוחה, אין לה צל של ספק. כל תינוק נולד עם אמון בסיסי ביקום, בסביבתו, בהוריו, באימו- שהביאו אותו כמו שהוא אל העולם, ושיטיבו עמו תמיד, ללא תנאים.

    לאדון אמון יש אהובה– 🧡גברת אמונה.

    אמונה היא צמודתו הקבועה של האמון.

    אמונה היא אופטימיות, תקווה, לדעת ללא *דעת*. אמונה היא החלטה, היא איננה מקרית או תלויית נסיבות. אמונה מאפשרת לנו לצלול אל אתגרים, לעשות שינויים, להכיל חוסר ודאות- כי אמונה נמצאת, אז יהיה בסדר.

    אמונה – מחזקת – אמון – מחזק – אמונה.

    מהרומן הגדול של השניים, נולדת שלווה.

    שלווה היקרה היא רוגע, שוויון נפש. שלווה מאפשרת לנו להיות חכמים יותר, מאוזנים יותר. היא מאפשרת לנשום לפני תגובה. מאפשרת לנו להתקדם, לא להיתקע, משחררת מכבלי הפחד. שלווה מאפשרת להתקרב זה אל זה, להסתכן זה עם זה.
    כשהתינוק עוצם עיניים, משחרר אחיזה לתוך הרגע, לתוך הכאן והעכשיו- זוהי שלווה.

    והשלווה, היא מולידה חופש.

    חופש להיות אני, על כל גווניי ורגשותיי. להיות אותנטי. חופש לתת מילים למה שחי בתוכי. להיות בקצב שלי. חופש לבקש, ולמלא בקשות. לתת, ולאפשר קבלה.
    החופש הזה, מאפשר לתינוק להביא את כולו, להיות מה שבא לו, לחיות ולהביע רגשות בלי חשבונות. לצרוח, להתרפק, להתפנק, לכאוב, לישון.

    כמה המשפחה הזו קריטית במערכות יחסים – אמון, אמונה, שלווה, חופש!

    אם יש תחושת אמון עמוקה באחר,
    וישנה אמונה בבסיס הקשר שלנו (גם ובעיקר בתוך משבר),
    אז נהיה שלווים יותר, מווסתים יותר. קצוות העצבים יהיו פחות רגישים.
    וכך נהיה חופשיים זה עם זה. נצליח להביע את צרכינו בכנות, לדבר ולהתנהג רגשות, לתקשר על הכל (אבל גם לשתוק יחד), לדבר על מה שחי בינינו בין אם הוא כואב ובין אם מרומם נפש.
    עם כל אלה נצליח לא רק לחיות טוב יותר את השגרה, אלא גם לצלוח מהמורות ומשברים ביחד. לא לחוד.

    כמה יש לנו ללמוד מתינוקות רכים שזה עתה נולדו.

    __________________________________________________________________________________________

    שחר בסטקר – עו"ס ומגשרת, בעלת MA ביישוב סכסוכים, אישה, בת-זוג, אימא. 0545601746, בנימינה.
    קשרים שלובים: ליווי זוגות בצמתים ומשברים, תהליך קצר מועד ליצירת תקשורת המחזקת קרבה, הסכמות ושותפות לדרך. סדנאות והרצאות אודות חיסון מערכות יחסים, צמיחה מתוך קונפליקטים והשכנת שלום בין לבבות.


    להגיב
Close