מקום שמור

  • מועדון העקורים בית בגליל

    בית בגליל

    נראה לי שכולם מכירים את שלושת הטנקים הצבעוניים של תומרקין, המחפים באש על כביש 90 במרכז קריית־שמונה. אם תבואו לפריפריה פעם, אז אחרי הרמזור של מינימרקט מור וקצת לפני תחנת הדלק – פז, נגלים משמאל שלושה טנקים בצבעים צהוב, אדום וכחול. אם מסתכלים טוב אפשר להבחין שהם קשורים בשלשלאות ברזל לעמוד, כשלראשו מרותכים הקרביים שלהם.

    לברוח הם לא יכולים.

    בשבילנו הטנקים היו גן־משחקים. עדיין אפשר, מדי פעם, לראות ילדים משתובבים עלייהם בזמן שההורים שלהם ממלאים דלק או משתינים ביילו. לפני כמה שנים הצטרף אליהם גם תותח עם פרחים בקנה, מתנת העיר חיפה, שמכוון את פרחיו לאריה יהודה שהציבו על כיכר המעיין העילאי זה מכבר. קצת אחרי יש גם שימפנזה מפלסטיק שאפשר לשבת עליה ולהצטלם.

    אבל פעם מזמן, באייטיז,  היו עוד גני משחקים בקריית־שמונה. אני לא מדבר על הפיל פיברגלאס שעדיין מסתתר מאחורי מינימרקט מור או המגלשות דונאלד־דאק שנעלמו מהגן של סבא חיים או אפילו לספינות פיראטים ענקיות מעץ שהוצתו באישון לילה. אלא למשגר קטיושות שעמד בגאווה שפארק הזהב. משאית מתוצרת ברית המועצות עם 30 קני שיגור כשכל אחד מהם צבוע בצבע אחר וביחד סימלו את גאוות העיר בצבעי הקשת. היינו מטפסים עליו, נעמדים בקצה הקנים ומשגרים מיליטריזם לכל אויבינו.

    אם היה יום יפה, היינו מטפסים לגבעת שחומית. בקצהה הדרומי יש מצפור אש של קק"ל והג"א שזה מה שהיה פעם פיקוד העורף. בשנות השמונים כשהזמנים היו מתוחים היו מאיישים אותו מילואימניקים ומחפשים נפילות. מסביב למצפור חפורות תעלות קשר, בונקרים וטוּבּוֹת שהוסרו מטנקים זקנים ומאפשרות צידוד של הכנות שלהן ב-360 מעלות. שעות היינו מסתובבים על הכנות כמו קרוסלה ויורים באויבים דמיוניים.

    בתעלות הקשר היינו משחקים מחבואים ותופסת בונקרים. אפשר היה לרוץ בתוך התעלות ולהתחבא בבונקרים ובארונות תחמושת. קפיצה מצד אל צד מעל תעלה, כדי לחמוק מהתופס, הייתה מבחן גבריות. לא אחת סיימתי עם ברכיים מדממות וחור חדש על טלאי ישן שכיסה חור קודם.

    בשבועות האחרונים החלו לעטר את העמק ואת עוטף קריית שמונה בונקרים חדשים. ערמות בטון חדות וקשוחות מעל כל כיכר או צומת. תעלות קשר בעיקולי דרך, מיגוניות ליד כל מכולת או חנות טבק, חומות בטון בעיקולי כביש, בטונדות בפינות רחוב ושערים צהובים בכל מיני שומקום. גני משחקים חדשים מבטון לילדים אחרים שיבואו וישחקו וילכו ויתגייסו למלחמות אחרות.

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     


    להגיב
  • תטל"גים או מדריך למשתפן

    אני יוצא מהקיבוץ, פונה ימינה, מוסווה על ידי אקליפטוסים ממלחמות אחרות, מתעקל עם הכביש והופ! אין אקליפטוסים. הנוף לצפון עמק החולה נפתח, פרוש לפני, כשבקצהו מתנשאת העיירה אל־חיאם בלבנון. מימינהּ חוות שובע במורדות החרמון ומשמאלה מציצה העיירה אודייסה, מהגבעה בין משגב עם למטולה.

    חשוף בצריח של היונדאי, נוסע צפונה. בכל רגע טיל נ"ט יכול לפרפר אלי. הבזק אש או עַנָנוֹן של עשן, והופה! לשבור עם היונדאי לשדות, לשקוע בבוץ, לסיים באיזו תעלה ולפרוק החוצה לפני שהקורנט יחרנט לי את הנשמה. המבט קופץ מצד לצד מחפש משהו עוין, עשן, אש, תנועה חדה, כל עגור הוא כתב"ם וכל לוטרה מחבלת.

    אם אני שורד את הכביש החשוף בין להבות לתל אנפה (היא גבעת הנרקיסים) בצומת ללא שם ממש ליד הגבעה, בנו בונקר ששולט על הצומת. כזה עם חרכיי ירי כמו ב"אחים לנשק" הסדרה שהפיק ספילברג לא התנועה שהצית נתניהו. הבונקר די חדש בנוף ומקריפּ ברמות קשות. לפני שבנו אותו, היו שם סתם מחפורות, תעלות קשר, קונצרטינות ושקי חול.

    הדילמה בצומת היא גדולה לאין שיעור יחסית לצומת ללא שם. אפשרות אחת היא להמשיך צפונה דרך המחסום של כפר סאלד עם השלט האופטימי "אזהרה! – ציר אדום – אתה נכנס לציר מאוים" וחיילים ששקועים בטלפון. האפשרות השנייה היא דרך הכביש בין שדה נחמיה לקריית שמונה. למה דילמה? כי מצפון למחסום בכפר סאלד עוברים ליד גבעת האם שטיל קורנט כמעט ופילח רכב לפני כמה ימים, אבל אם עוברים את חורשת־טל האקליפטוסים חוזרים ואפשר לנסוע ברגוע. האופציה השנייה היא לנסוע חשופים משדה נחמיה לקריית שמונה שזה בעצם לעבור ליד בית הילל שגם שם יש מחסום עם אותו שלט אופטימי ונ"טים שעפים עלייהם כל הזמן ועם כיתת הכוננות הכי בכוננות שמרוב שהיא מוכנה היא יורה בעגורים או על עצמה בכל פעם שיש אזעקות.

    דילמה.

    בוחר באופציה ב', עובר את הגשר הירוק (יוסף) לוחץ על הגז ועף קדימה בתקווה שהבונקרים לא יירו בי, שהשער הצהוב על הכביש לקריית שמונה פתוח, ושאף כתב"ם לא יפספס את בית הילל ויעוף עלי. אם מגיע משהו, הוא יגיע מצפון. המחסה היחידי הוא תעלת ניקוז מצפון לכביש עמוסה בשיחי פטל קוצניים וקני סוף. אז לשבור ימינה לתעלה ולהזמין גרר זו התרגולת. עורב הקפיץ לי את הלב וכמעט סיימתי בתעלה. כל עורב שצולל ליד היונדאי מדביק אותי למטה, הראש מקופל בין הכתפיים, מסתתר מאחורי ההגה. זו עונת הפקאנים אז העורבים צוללים ומטילים פקאנים על הכביש בתקווה שידרסו אותם והם יוכלו לנשנש. סללום בין מטחים של פקאנים עד הכניסה לקריית שמונה, והופ! מחסה מתחת לגבעת שחומית.

    אני גר בבניין הכי גבוה בקריית שמונה, הוא צמוד לתחנת המשטרה, חטף אחת בלבנון השנייה ובתחילת החרבות ברזל טיל נ"ט פגע בבית רחוב אחד מעל. את הזין שהוא הבניין שלי רואים מכל דרום לבנון, אי אפשר להתעלם ממנו. אם יש מטרה בקריית שמונה זה הבניין שלי. אם יש מנהרה היא מתחתיו, אם יש פלישה קרקעית, זה עליו.

    בכניסה לבית יש עדיין מדבקת "נסרק" למרות שדיירים באים והולכים ושוב באים. אני עולה במדרגות בעדינות, לא להעיר אף אחד. כיסאות כתר פלסטיק מפוזרים בחדר המדרגות, זה אמור להיות האזור הכי בטוח בבניין. הקטיושה בלבנון השנייה עשתה חלון חדש בקומה שבע בקוטר של מטר. אבל איך עושה בורקאן?

    משאיר את הדלת פתוחה כדי לברוח מהר, בודק שהסכין שף זמינה בשְלֵף. העלי של המכתש ועלי מהשטחים תלוי בכניסה לסלון. יש בקבוקי גולדסטאר ריקים במרפסת כביסה. יש טרפנטין ואצטון בגלל ההדפס תחריט, וגליצרין שקניתי בשביל להכין לבד צבעי מים, וגם דבק מגע. אני מוכן. אם נפערת מנהרה בחצר ושלושים מחבלים מכוח רדואן משתלטים על הבניין, אני, איך שהמחבלים מתקרבים לבניין, מכין בקבוקי מולוטוב, זורק עליהם מהחלון, הופך את השולחן של המחשב, מסתתר מאחוריו. אם הם משגרים קורנט על הבית, זוחל ומתחבא באמבטיה, מחכה להם ליד הדלת עם העלי של המכתש ועלי מהשטחים, דופק למחבל הראשון עלי בראש, חוטף לו את הקלאצ', יורה בחברים שלו, לוקח ממנו מחסניות ורימונים, מגלגל רימונים לחדר מדרגות, מחליק על המעקה תוך כדי צרורות וחומק מהבניין שנייה לפני שהבורקן מפיל אותו. הופה! מזנק ליונדאי, ושם גז ישר לחנות פיצוחים במרכז המסחרי, בצד הרחוק למטה, כדי להסתתר מהשברים שיעופו מהבניין. באסה שהחנות סגורה, הייתי קונה מיקס קלוי בלי מלח כדי לאכול בתור של מס רכוש.

    * תטל"ג – תרגול טקטי ללא גייסות. "משחק מלחמה" בהשתתפות מפקדי יחידות וקציניהם ללא חיילים בשטח האימון. התרגיל התקיים בעבר תוך שימוש באמצעי קשר וטלפונים (לכן נקרא גם "תרגיל טלפונים") וכיום תוך שימוש במערכות שו"ב (שליטה ובקרה). (מתוך ויקיפדיה)

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – חישובים קיומיים

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים
    "יש בים המלח, נצרת או אילת" אמרה הנציגה של אמסלם־טורס, סוכנות תיירות פרטית שגויסה למשימת הפינוי של קריית שמונה, אחרי שהעירייה הרימה ידיים ופיקוד־העורף־מחוז־צפון אפילו לא מצא את הידיים או הרגליים שלו בשביל להרים אותן.
    מה בוחרים? נצרת? עכשיו? זה בטוח? ים המלח? מחבלים על אופנוע־ים? אילת? זה לא רחוק מדי? (*זה היה עוד לפני שהתימנים נכנסו למלחמה ההזויה הזו).
    כולם מזיזים כוחות. נושאות־מטוסים־אמריקאיות שטות בים־התיכון. ים־סוף מתמלא באוניות יירוט, כוחות מיוחדים מגרמניה, בריטניה וצרפת באיים של יוון וקפריסין. טייסות של נאט"ו בטורקיה ושל ארה"ב בממלכות המפרץ־הפרסי. כולם שחקנים על שולחן החול של המציאות.
    ואנחנו מה? גם אנחנו.
    מזיזים כוחות.
    כל אחד מזיז את הכח שלו כדי לשפר את נקודת המוצא לקראת הבאות. יש מי שזז בלי כח לממ"ד. יש מי שזז קצת יותר בכח לחדר המדרגות. יש מי שמזיז כוחות למלון או לסאבלט או לאילת ובחזרה. כל אחד מנסה להתמקם הכי טוב לפני שיקרה משהו.
    ובינתיים מה? לא קורה כלום.
    בעצם קורה קצת.
    קצת פה, קצת שם. מאז שבת־שמחת־תורה־השחורה המלחמה שבעורף נמצאת בעצימות נמוכה. הבטיחו לנו גשם של טילים ועד עכשיו טפטוף. אמנם זה נוזל מכל הגבולות כמעט, אבל עדיין טפטוף.
    ברגיל כולם מומחים וכולם מנתחים וכולם מזיזים כוחות לפני שדלתות הגיהינום יפתחו ואֵם־כל־המלחמות, השיטפון־של־אל־עקצא, יגיע אלינו. האימא של כולנו אמורה לקחת איתה את הכל בסערה. אותם ואותנו, אחריה לא יישאר כלום. מה שכן ישרוד לא יהיה אותו הדבר. אז מזיזים את כח סבתא למלון, ואת כח אבא ואמא לצימר, ואת כח דודה לעליית הגג, ומפרידים כוחות בין הילדים כדי שתהיה לכל אחד פינה במלון או בחדר או באיפשהו, הכל בשביל שיוכלו לשבת לכתוב יומן.

    במלחמת־לבנון־השנייה הייתי מחשב מאיפה יבוא הטיל וככה בוחר באיזה חדר לישון, איפה המקום הכי בטוח בבית ולמה אני יכול לשבת בסלון, כי הוא בכיוון דרום¬־מערב וכל הפגיעות הן מצפון, וככה אני בטוח! בטוח כשהקטיושה שפגעה בסלון של השכנים, ארבע קומות מעליי ,חירבה אותו. אבל לא רק אותו, על הדרך היא העיפה לי את החלונות בסלון, עקרה את המשקופים במרפסת כביסה, ניתצה את הקרמיקה במטבח ופירקה את מכונת הכביסה התנור והמקרר בבום אחד.שום דבר לא בטוח. ועדיין, מזיז כוחות.
    מנסה להתמקם הכי טוב אל מול שערי הגיהנום החורקים, רגע לפני היפתחם.
    זזתי מקריית שמונה לפרדס חנה ולרמת גן וללהבות וזהו לבינתיים, אין לי כח. אני כרגע בלהבות הבשן הכי קרוב לקריית שמונה שאפשר. הלכתי עם האחיינית פה בקיבוץ לפעילות טפטוף נרות חנוכה לילדים, היא התעקשה שאני אישאר. ברגיל המתנתי. הם טפטפו נרות ואני שיחקתי קול־אוף־דיוטי בלי קול על ספה מתפוררת. בחוץ הדהדו נפילות בקיבוץ יפתח, יציאות שלנו, נפילות בשטח פתוח בין קריית שמונה לתל חי, שוב יציאות שלנו, עוד קצת פיצוצים ולסיום מטוסי קרב בדרך אל או מ או משהו. קול־אוף־דיוטי מעולם לא היה חי כל כך.
    ססעמק.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – שיגרה


    להגיב
  • פרדס חנה בת 90!

     

    אחרי היעדרות ארוכה חוזרת בצהלות שמחת העשייה 🙂 

    לפני שש שנים, ב-2013, קיימנו עם אייל כגן (אז כשותפי לאירוע כ'שר החוץ' והיום סגן ראש המועצה ושוב שותף) את אירוע 'מקום שמור 100 לכרכור'  שהיה להצלחה מרגשת. מאות אנשים השתתפו בכנס ובסיורים, והשילוט ההיסטורי שהצבנו עומד עד היום.
    (וכן, מחדשים כמה מהם)

    עכשיו תורה של פרדס חנה האחות הצעירה לחגוג יום הולדת. גם 50 שנים לאיחוד עם כרכור

    בימים אלה, אני והצוות שאיתי, עמלים במלוא המרץ על חגיגת יום הולדת למושבה פרדס חנה החוגגת השנה 90! להיווסדה (1929)

    פרדס חנה ואחותה הבכורה כרכור (1913), מהוות בית לקהילה גדולה של יוצרים, אמנים, אומנים ואנשים שמוקירים את התרבות המקומית, זו שנבנתה פה ונוצרה במהלך השנים – החל מהעליות הראשונות, דרך האנשים שבנו את המקום, סיפוריהם, הבתים
    בהם גרו ועד ימינו אנו.

    לכבוד יום ההולדת כחלק מפעילות המועצה, התקיימו ועוד יתקיימו בהמשך השנה, אירועים רבים ושונים. אפשר גם לעקוב כאן.

    אחד מהם הוא זה אשר עליו אנו עמלים וזה קורה ממש החודש – 20|21|22 ביוני

    גם אנחנו במושבה כמו ערים ועיירות רבות, עוברים בשנים האחרונות תהליך עיור מואץ הנובע מגידול מאסיבי באוכלוסיה, הפשרות שטחים לבניה, עקירת פרדסים ועצים עתיקים ובירוא חקלאות למען הבנייה המשתלטת. אני מבקשת להאיר את יופיו וייחודו של המקום שלנו מבלי להתעלם מאילוצי הקידמה והפיתוח הכרחיים. את הבתים שעוד נותרו ואלה שכבר לא, דרך הארכיונים, סיפורי הראשונים ודורותיהם.
    מקום שמור נולד מתוך אהבה ודאגה לעיירה שלנו, ומהרצון לשתף אתכם בסימני הדרך ההיסטורים והארכיטקטונים במושבה, להוקיר את הקיים ולשמר לעתיד, להסתכל, ללמוד, לאהוב ולהתפתח לצידם ולא על חשבונם ובמקומם.
    היינו רוצים לראות את שני הנושאים צועדים יד ביד – שימור ופיתוח תוך בחינה של המעבר מכפריות לכפריות – עירונית, שיתוף הציבור ושמירה על הצביון הייחודי שלנו שבשלו באנו לגור כאן.

    פרויקט זה מתווסף אל פרויקטים דומים בישובים בסדר גודל של יישובינו, יישובים המבקשים להתפתח תוך שמירת צביונם וייחודם ויכול להוות השראה ולהוביל יישובים נוספים למעורבות התושבים בתכנון המרחב בו הם חיים, בחינת פיתוח מואץ מול שמירה על האופי והיופי.

    וכך במהלך החמשוש של 20/21/22 ליוני, הימים הארוכים בשנה, יערכו האירועים במסורת מקום שמור:

    ⊗ 6 סיורים רגליים וסיורי שטח – אשנב להיסטוריה, אדריכלות, נוסטלגיה וטבע בפינות קסומות ונסתרות (בשישי ושבת) כאן פירוט הסיורים והרישום

    בין הסיורים יערך כנס/ שיח/ מדברים על התלבטנו הרבה לדייק את שם למפגש הזה כדי שיגע בכם ותתעניינו ותבואו כי הוא בפירוש מיועד לנו התושבים כמו גם לבעלי מקצוע!

    כשמגדל פוגש פרדס' מדברים אדריכלות בגובה העיניים 
    [יום שישי, 11:30-13:00, במתנ"ס פרדס חנה]

    ⊗ 5 הרצאות קצרות הסוקרות מגמות עכשוויות בתחום התכנון האורבני, מפי אדריכלים ואדריכליות מובילים/ות בתחומם.  שימוש במשאבים קיימים (אדריכלות, טבע, עיצוב עירוני, קהילה) ומינופם לתכנון מושכל ומתחשב של צמיחה עירונית.
    ההרצאות "יאירו זרקור" על המאפיינים הייחודיים של המושבה פרדס חנה-כרכור (מבחינה פיזית, היסטורית וחברתית), ויאפשרו לנו קהל התושבים להרחיב את הידע והאפשרויות ולקבל כלים להתבונן על המרחב שלנו באופן שיצעיד את המושבה למקום טוב יותר.
    המרצים שיכבדו אותנו : אדר' הלל שוקן | אדר' דניאלה פוסק | אדר' אסף לרמן | אדר' יעל גלעד | אדר' ליאור ויתקון.
    האירוע במעמד ראש המועצה גב' הגר פרי יגור. תהיה אתנחתא קומית.

    מקווה שתבואו בהמוניכם לשמוע. יהיה מרתק. חשוב לנו שתרשמו כדי שנדע להערך לכבודכם. ההרשמה כאן

    ⊗ ביום חמישי ה 20/6  ב- 18:00 מוזמנות ומוזמנים לחצר השוק לפתיחת תערוכת צילום מחומרי ארכיון של בית הראשונים על חיי התרבות השוקקים שהיו כאן מתמיד,נרים כוסית לפתיחת החמשוש. להקה חיה על במת  ה-BOX  תנעים לנו את הערב.

    ⊗ ואחרון חביב ביותר, אנחנו מציבים עוד 10 שלטים היסטורים באתרים חשובים בפרדס חנה בנוסף על אלה של כרכור בה נחדש חלק מהשלטים הקיימים.  הנה הם כבר בדפוס

    מקווים לראותכם בכל הטוב הזה.

    אילנה וצוות מקום שמור: עוזרת הפקה: עינת גראור, שותפה מקצועית להפקת הכנס: אדר' מיכל שלגי, אדר' ליאור ויתקון, סגן ראש המועצה אייל כגן. תודה לראש המועצה הגר פרי יגור, לחבר המועצה מחזיק תיק תרבות וספורט אבי אמיתי, לעובדי ועובדות המועצה, לרונית בר אילן ולכל האחרים שנותנים כדי שזה יקרה בדיוק בדיוק כמו שאני חולמת. תודה

    תסתכלו סביבכם, תרימו את המבט, מתוך המילים האלו ממש, והתבוננו. יש הקוראים לזה עיניים טריות. הכל מתחדש כה מהר, הישן נעלם מפני החדש. מצמוץ אחד ארוך והכל משתנה, אבל, בתוכה נטועות תזכורות. הן שמורות למי שהולך לאט ורוצה לדעת, להסתכל.

    תמונה מנהלי פיק"א בביצות כבארה

    ובין המבטים כנסו לכאן, כי ממש חשוב לנו שתשריינו מקום לסיורים ולשיח אדריכלות כך שנדע איך להיערך

    וכמובן, עקבו אחר האירוע בפייסבוק

    מבט שווה אלף מילים

    להתראות בקרוב


    להגיב
  • מכּרכּרת בפרדס (8) – הטור של לילה חפר

     

    [לטור השביעי – השיקשוק]

     

    יזמות היא מחלה כרונית מרתקת. לכולנו יש המון רעיונות טובים אבל רובנו לא מרגישים צורך להביא אותם לידי ביצוע. ואלו שכן, נוטים לעשות זאת באופן שיטתי.

    בכתיבת הטור הזו אני פוגשת שוב ושוב את הטענה שיזמות היא חלק בלתי נפרד מהרוח הפרכוראית, ויתכן אפילו שהיא היא תבלין הקסמים המיוחד שלה, אז החלטתי להקדיש כמה טורים ליזמים וליזמיות של פרדס חנה-כרכור.

    בהמשך טבעי לטור השיקשוק ביקשתי לראיין את אילנה פלדה שהייתה מאד מעורבת בהקמתו ובהקמת פרוייטים רבים.
    על קפה גדול בקפה קטן ניסיתי להבין ממנה איך קורה שפתאום קם אדם בבוקר ומחליט ליזום.

    ש: מה מניע אותך ליזמות חברתית?

    ת: יזמות חברתית זו מילה גדולה. התשובה פשוטה, מה שחסר לי אני עושה.
    אתה יוזם מטעם נורא אגואיסטי. אחת היוזמות הראשונות שלי מעורבות בהקמת גן הורים בתל-אביב. אני הייתי אמא צעירה ולא היה לידי גן שהיה מקום שרציתי לשלוח אליו את ילדי, אז יזמתי את הגן שרציתי. לא נולדים יזמים, אני חושבת שאצלי זה התחיל בבצלאל. תקופת שיינקין הייתה מלאה בעשיה וגם פלסטיק פלוס הייתה שיעור גדול ביזמות.

    אילנה נולדה בפולין ועלתה לארץ בגיל שמונה, בת לשני הורים מהנדסים ובכורה משתי בנות. גדלה ברמת-אביב ולמדה בבצלאל תקשורת חזותית. היא נשארה כמעט עשור בירושלים ובשנות ה-80 חזרה לתל אביב שם פגשה את הנס בן-זוגה והשאר סופר בטור (העלייה השלישית).

    ש: אז ספרי לנו על יוזמות שהיית מעורבת בהם בפרדס חנה.

    ת: היו כל כך הרבה שקשה לזכור, כמה שעולות לי עכשיו לראש: השיקשוק, בית פתוח לאמנים, מן הון להון (אירוע אומנות יהודים ערבים), מקום שמור, מקצה לקצה עם טל שרייבר (אוצרות של אמנות על ארונות בזק) שהיה פרויקט מיוחד ויפה וכלל יוצרים מכל השכונות בפרדס חנה-כרכור.

    ש: מה הפרוייקט החביב עלייך?

    ת:היו הרבה רגעים מרגשים אבל פרוייקט שילוט הרחובות היה ממש רגע של הולדת.
    שילוט רחוב הכי נובע מצורך, הוא דוגמא מובהקת להשפעה על מה שחסר לי. הייתי בקשר עם המועצה זמן רב בקשר לשילוט וכשהחליטו לבצע אותו פנה אלי אחד מחברי המועצה עם דוגמא לשלט שאני חשבתי שאפשר לעשות יותר טוב ממנו. רצתי הביתה ועשיתי סקיצה לשילוט, הכל היה בהתנדבות והמועצה אהבה את הרעיון. אחר כך היה ויכוח בקשר לצבעים, הזכיין של השילוט רצה להכין אותם בצבע בז', כל כך לא קשור לפה. אני הצעתי שהם יהיו לבן על כחול והזכיין אמר שזה לא יעבוד. בכל התקופה הזו כל פעם שהייתי טסה הייתי מצלמת שלטי רחוב יפים ושולחת אותם לראש המועצה, בסוף זה הצליח, היה למעשה שלי השפעה.
    אני שמחה יותר כשאני הולכת ברחוב ורואה את השילוט הזה.

    ש: יש לך עצות ליזם הקהילתי המתחיל?

    ת: Just Do It, החלום הוא הכי חשוב. חלום הוא חצי הדרך.
    החצי השני הוא למצוא שותפים. שותפות היא כח להגשים דברים שאתה לא יכול לבד.
    מעבר לכך שותפות מביאה איתה המון חוכמת חיים, כל אדם מביא את נסיונו.
    זה הדבר שעוזר להגשים למציאות. כל אחד מהשותפים יכול לעשות באזור הכוחות שלו, מה שמעניין אותו.
    אני חלק מקהילה וקהילה היא כח. למה אני לא חיה באמסטרדם או בכל מקום אחר? כי שם לא מעניין אותי לתקן ולשנות. חשובה לי הלוקאליות. בקהילה יש משהו שהוא שלי. קהילה מאפשרת לי להנכיח את עצמי.

    ש: את חושבת שיכול להיות חינוך ליזמות?

    ת: בהחלט. חשוב להעביר יותר אחריות לילדים. ללמד אותם שלא כל דבר שקיים הוא עובדת חיים. ביזמות יש שני ערוצים, ערוץ של חלום וערוץ של ביקורת. ביקורת נתפסת כדבר שלילי אבל יש באמת ביקורת בונה והחינוך למחשבה ביקורתית חשוב מאד.
    יזמות היא לא רק תיקון של משהו שלא מתפקד בממסד. גם בממסד אידיאלי אנשים צריכים להיות מעורבים. תמיד אפשר לעשות יותר טוב. יזמות בשבילי זה לראות בעולם את הבית שלי, גם הבחוץ הוא חלק מהפנים.
    אתה צריך להאמין שיש לך זכויות כדי להיות יזם, להרגיש שהדברים הם עניינך.

    ש: איזה עוד חלומות יזמיים מקננים בך?

    ת: בגילי אין לי כבר חלומות גדולים. להזיז אבן. לשתול עץ. הייתי רוצה לעשות מקום שמור מאה לפרדס חנה, מחייכת אילנה, אבל לא בא לי להתחייב על כלום בגילי.

    ש: אנחנו בפתחה של שנת בחירות, מה את מאחלת למועצה החדשה?

    ת: שתשתמש בקסם אבקת הפיות שמפזרים פה. הייתי מאחלת שראש המועצה החדש יפתח את הישוב תוך שימור של האיכות שלו, שישכיל להראות דרך ולא ללכת אחרי דרך. אנחנו נמצאים בצומת בה עוד יש הזדמנות לשמור על הרוח המקומית. אנחנו יכולים להוביל ולהנהיג את הפיתוח, אנחנו יכולים לדאוג לסביבה בכל כך הרבה רמות, גם את הגדילה של הישוב אפשר להנהיג בצורה שלא תהיה הרסנית לקסם המיוחד שלו.

    ————————————————————————————————————————————————–

    לילה חפר – עובדת סוציאלית ומחברת סיפורי עוצמה לילדים. אוהבת את המילה על כל צורותיה ואת החמוץ-מתוק של החוויה האנושית. לדף הסיפורים והשירים של לילה חפר רצוא ושוב.


    להגיב
  • קולנוע אוריון, הצגה אחרונה

    הרבה טרקטורים צהובים עוברים ברחובות המושבה. יותר ויותר. כבר הפסקתי לשים לב לקולותיהם המקרקשים.
    ביום ראשון בבוקר היה צליל שכּן תפס את האוזן. קצת מרחוק אבל חזק במיוחד. נגיחות ברזל וכפות מתכת נגררות.
    בפייסבוק ראיתי תמונות: הורסים את קולנוע אוריון.
    בבוקר הראשון של אחרי החגים.
    כמה נגיחות, הופ ושלום.
    כמו לא היה פה אף פעם.
    עוד לא הלכתי להסתכל.
    היום הלכתי. עיי חורבות, עם גדר

    לפחות ניתנה לו שירת הברבור בח"י באהבה האחרון. עם מיקי מאוס בשחור לבן וקלינט איסטווד, הממצמץ דרך שכבות האבק שעל חזית הבניין.

    כגן כתב על "לוויתן בחוף אוריון״, המיצג של עתר גבע ושחר דור שהוצג בח"י באהבה, באוגוסט האחרון:

    לפני 12 שנה כשהגענו לכרכור, היה לי חלום (הוא עדיין לא התנפץ אל קרקע המציאות) להחזיר את העטרה של הקולנוע המיתולוגי הזה לחיים. בח״י באהבה 5, נגענו בשולי החלום. עתר ושחר התגייסו כדי להעמיד שם את היצירה שלהם, ולהקרין על הקולנוע סרטי דיסני ישנים ואת היצירה המופתית ״ הטוב הרע והמכוער״. הומאז׳ לילדות, הומאז׳ לנעורים, והומאז׳ לז׳אנרים הכי עממיים שיש, סרטים מצוירים ומערבונים.

    עתר גבע הוא נכדו של קובה גבר האיש שתכנן ועמד בראש קבוצת הבניה של עין שמר, שבנתה את הקולנוע בין השנים 32-40 במאה הקודמת.כך שגם פה נסגר מעגל. אופנהנדין הבעלים, שילם עבור הבנייה בכיכרות לחם. לחם תמורת שעשועים. חולם ואופה. את הנכדה שלו טלי, ואת הנין שלו פגשתי יום לפני ח״י באהבה ב״ פלאפל דבורה״ ( עוד מוסד מקומי ומיתולוגי) והיא נתנה את הסכמתה למיצג עם אור בעיניים.

    לעבור על טוסטוס בלילה הלבן בינות לאלפי האנשים ולראות את קלינט איסטווד בענק על הקיר, מדבר עם אלי וואלאך, היה לגעת בחלום, מבלי שהיה צריך להתעורר. זו מתנה שאני מאחל לכולם לכל החיים.

    קולנוע אוריון הטוב הרע

    בקיצור, הלך.
    לא יודעת מה יבנו שם.
    בסיבוב עם העגלה ראיתי שגם הורידו ביס גדול מהמטע ההפוך, ועכשיו בונים גם שם.
    נקווה שאת העצים המתפצלים לא העבירו למפחמות.

    והנה סרטון של אלכס היילברון (פוסט מ 2006!). מבט על הבניין, מבפנים ומבחוץ:

    והנה מבט מעמיק פנימה, בפוסט של אילנה פלדה מ"מקום שמור".


    להגיב
  • פוסט חדש בפרויקט מקום שמור: גרשון בינט ומפעל 'אמבית'

    [אילנה פלדה, מקום שמור]

    סוג המבנה:  מסחר
    כתובת:  רחוב האורנים (המעלה), פרדס חנה
    שנת הקמה:  1940
    מהנדס בניין: יהושע ינר
    סגנון אדריכלי:  תעשייתי פונקציונלי
    משמש היום:  דפוס שלוםריקרדו פסנתרים ולאחרונה גם סניף נוסף של קפה קנטרה.

    את רוֹדי ודוד בינט בעלי גלריה בינט אני מכירה עוד מימי תל אביב מהסטודיו של 'טרטקובר וחברים' בו עבדתי. פרדס חנה עוד היתה אי שם בעתיד הרחוק בביוגרפיה שלי. כאשר עברנו לפרדס חנה (1994) הסתבר לי שלהרבה ממכרי התל אביבים יש שורשים פרדסחנאים -כרכורים. כך היה גם עם רוֹדי ודוד בינט שנולדו בפרדס חנה ואבא שלהם ושל אחיהם יעקב, גרשון בינט היה בעליו של אמבית- בית חרושת לסחורות בקליט מפעל פלסטיק מהראשונים בארץ, ואחד מהמפעלים הרבים שפעלו בפרדס חנה בשנות ה-40'-60'.

    שנות ה-40',  בניין מפעל 'אמביט' ברחוב האורנים  *אוסף משפ' בינט

    גרשון בינט, יליד הונגריה עוד השתתף בקונגרס הציוני 1939 בצעירותו, והבריח יהודים לארץ. באוניה בדרכו לחיפה פגש  את אלקסנדר מנטל, למנטל היה כסף והם הסכימו שהוא ישקיע כסף ברעיון של בינט להקים מפעל לכפתורים בארץ ישראל. (עוד בהונגריה הוא התפרנס מציור על כפתורים). בינט שהיה יזם באופיו (וצייר) הקים מפעל לייצור כפתורים מבקליט (Bakelite) ומנטל הפך לשותף שלו. כך הקימו ב- 1940 בחיפה את 'אמבית' (נראה שמורכב משמותיהם ובקלית שנכתב אז בת'). בהמשך בינט קנה ממנטל את חלקו.

    שנות ה-40' -לוגו בעברית אנגלית וערבית  * אוסף משפחת בינט

    חיפה היתה מופצצת בימים אלה ובינט חיפש מקום יותר בטוח(כך סיפר לי ניסים אייל בן ה 100, הפועל שהגיע לכאן עם  המפעל מחיפה והמשיך לעבוד בו עד פירוקו הסופי). ב -1941 הגיעו לפרדס חנה שהציעה אז תנאים טובים לבתי חרושת  שיעסיקו את העולים הרבים שהיו כאן '…ולגורם חשוב להתפתחות מושבתנו'. פיק"א שהיתה בעלת המגרשים הציעה להם מבנה בחלקה שיועדה לתעשייה ומלאכה, ברחוב האורנים, (היום רח' המעלה) במבנה בטון תעשייתי שבנה השכן מהנדס הבניין יהושע ינר, (היום שוכן שם דפוס שלום). המפעל התרחב וב- 1942 העסיק כבר 17 פועלים, ייבאו 23 טון של בקליט ומהם ייצרו 75% כלי בית ו 25% כפתורים, באותו זמן חלק מהכפתורים יוצרו מאגוזי אבן (?) ועבורם הזמינו 16 טון חומר מסודן! ׁ

    אמצע שנות ה-40', בינט (שורה עליונה מימין) והפועלים של 'אמבית' על רקע המפעל, *אוסף משפחת בינט
    אמצע שנות ה-40', בתוך אולם הייצור *אוסף משפחת בינט
    אוסף צלחות פלסטיק הצד עם החותמת * אוסף משפחת בינט

    ב- 1950- במפעל יש כבר 35 פועלים, הטכנולוגיה התקדמה ומסחורות בקלית הפכו לסחורות פלסטיקס, באמבית מייצרים כלי בית, (גם צלחות לצבא- כחול לבשר, לבן לחלב, זוכרת אותן), צרכי חשמל וגם ליצוא, ואלפי כפתורים לצבא, לאתא, ולעשרות הגלנטריות ברחבי הארץ, (בינט עצמו אייר את הקרטונים של הכפתורים). את התבניות מייצר אליעזר רבס מהנדס תבניות הונגרי, דב בינט, האח של גרשון שהגיע לכאן דרך סיביר, היה הסוכן נוסע של המפעל. גם נעים מנשה השכן שלי היה ילד כשהתחיל לעבוד באמבית למד תבניות מרבס והיה מנהל עבודה, שם המציא את  סלסלת התותים המרושתת, עזב את אמבית, קנה מכונה והקים ב-1965 את 'עצמון פלסט' ששוכנת באיזור התעשייה של פרדס חנה. 'בינט היה איש משכמו ומעלה היו שקטים הגונים וטובים שילמו בזמן ומזומן לאנשים. היתה להם אהדה  אלי כי הייתי חרוץ. אמבית היה בין הראשונים בארץ מפעל שעשה את הפקק לקריסטל של תבורי, חרטתי את התבנית של הפקק, בינט הלך כי היו שביתות וחילוקי דעות נשבר לו, הוא רצה לצייר, ארנו –דב בינט היה שם תמיד' סיפר לי מנשה.

    בשנת 1958 בינט שסבל מאסטמה ולא מעט משברים במפעל עזב עם משפחתו לירושלים, שם מימש את אהבתו לציור  והקים ב-1962 את גלריה בינט שנסגרה כעבור 50 שנה ע"י ילדיו בתל אביב. את המפעל הוא מכר לפועלים שקנו אותו בכספי הפיצויים והפכו אותו לקואופרטיב עובדים, ידעו הרבה עליות ומורדות עד לפשיטת רגל סופית (1962?)

    בשכנות למפעל גרה גם משפחת ויתקון (ויטקובסקי) בנם יורם שנולד בבית הזה וגר בו עד היום, מספר איך אמא שלו הכריחה  אותו בפורים שנת 1957 להתחפש לאמבית, היא הביאה את כל המוצרים מהמפעל הסמוך והפכה את יורם לפרסומת מהלכת לאוסף המוצרים של המפעל, את התמונות צילם השכן עמנואל מישר. כילד יורם התפדח, כמבוגר הוא מבין שזו מזכרת מיוחדת ותצוגה יחידה למה שייצרו במפעל.

    1957, יורם ויתקון בחצר הבית ברקע מימין המפעל, משמאל הוואדי.  צילום: עמנואל מישר  * אוסף יורם ויתקון

    בית בינט

    סוג המבנה: בית דירות פרטי
    כתובת: רחוב החרובים, פרדס חנה
    שנת הקמה: 1945
    אדריכל: דוד נודלסגנון אדריכלי: בניה מקומית עם השפעות הסגנון הבינלאומי
    משמש היום: בית מגורים

    שנות ה-50', בית בינט, רחוב החרובים * אוסף משפחת בינט

    עם המפעל בינט עבר לגור בפרדס חנה עם משפחתו ובהמשך אחרי המלחמה הגיעו לכאן גם הוריו שגרו במלון מושצינסקי וגם אחיו ואחותו שהשתלבו במפעל ובמגורים. במעבר לכאן הגיע איתם וגם פועל אחד שעבד בחיפה והמשיך לעבוד באמבית  עד פירוק המפעל – ניסים אייל כמעט בן מאה, מספר וזוכר וצוחק עד היום בפרדס חנה. בתחילה גר בינט בבית ברוזה ,  ב-1946 מבקשים השותפים למכור להם חלקות של פיק"א לבנות בתים להשתקע בפרדס חנה, הוא קנה חלקה ברחוב החרובים והזמין את דוד נודל לבנות לו בית בראש גבעה קטנה ליד הבאר (בית ארצי) באמצע הרחוב, בית מידות בן שתי קומות, בסגנון מקומי עכשווי אך מרווח ומאובזר מאוד יחסית לסביבה ולתקופה, (היה להם גם טלפון!). הבית היה מוקף  גן עצי פרי, גם את הגן תכנן נודל. למעלה גרה משפחתו ולמטה משפחת אחותו ולידו גם בנה בית לאחיו. בינט היה תושב מעורב גם בחיי הקהילה בפרדס חנה, היה חבר בועדת חינוך וועדת פיתוח ונוי של המועצה, ופעיל בהקמת מסגרות חינוך דתיות לילדיו. (אולי בי"ס ישורון)

    1946, סקיצה של נודל לבית בינט *אוסף בית הראשונים
    1946, תוכנית הגן לבית בינט. * אוסף בית הראשונים

    עד השנה האחרונה הבית לא השתנה כולל הטייח המקורי ועמוד לבני הסיליקט האדום בחזית. אריה, בעליו החדשים  שאמו היתה המטפלת של ילדי בינט (10 ילדים שגרו בחצר אחת) והביט מלמטה בבית כילד, רכש אותו לאחרונה, משפץ ומשמר אותו ברוח הדברים.

    2013, בית בינט לפני שיפוץ צילום: אילנה פלדה
    2013, פרט מהכניסה צילום: אילנה פלדה

    מקורות: רודי בינט, דוד בינט, ניסים אייל, יורם ויתקון, נעים מנשה, ארכיון בית הראשונים גלגולו של הלוגו והרחוב.

    1945-6, נייר מכתבים וומאחוריו סקיצה של הבית בחרובים. * אוסף בית הראשונים
    1950, נייר מכתבים לוגו חדש לעשור * אוסף בית הראשונים
    מדבקה כסופה 3X3 סמ' * אוסף בית הראשונים
    1982, רחוב החרובים. צילום: לא ידוע * אוסף בית הראשונים


    להגיב
  • מאי מושבה חופשית – חוגגים 8 שנים כל החודש!

    יומולדת 8 למושבה חופשית, זמן לחגיגה!

    ואיך נחגוג? כל כל הרבה רעיונות רצים בראש..
    מסביב ומבפנים עומס, שינוי, דחיפה קדימה, צעד אחורה, פער בין מה שעכשיו ובין מה שאחר כך.. ואיך עוצרים לחגוג?
    לא עוצרים. חוגגים בתנועה!
    יומולדת 8.. לאט לאט התחילה להירקם תכנית…

    בגלל אוסף הנסיבות המפורט כאן הבנו שהכיוון הוא לחגוג לאורך חודש שלם, ככה באיזי, ונקרא לזה מאי מושבה חופשית.
    חלק מהאירועים קטנים, חלק גדולים ושמחים, הנושאים כמו בחיים -פינוי עומסים, חדשנות בחינוך, יזמות, געגוע, משפחות מורכבות, משפחות במסע, וכל הרצף בין קדושת החיים לפחד המוות.
    ביקשנו מכמה שותפים לדרך לאורך השנים לשתף את מתנותיהם והם הסכימו בשמחה. תודה!
    כל המפגשים הם חינמיים, חלקם מצריך הרשמה מראש.

    זו תכנית ראשונית, והיא תתעדכן במהלך החודש, יש עוד כמה עניינים על האש..

    מתחילים ישר אחרי יום העצמאות:*

    יום חמישי 8/5/14 – מאירים פנים עם הילאה

    הילאה גרה בבניין בככר אגד המשתפצת, בגן עדן של פרמקלצ’ר ותשומת לב. עוסקת בתזונה טבעית, קוסמטיקאית רפואית 12 שנה, ארומתרפיסטית ופיטותראפיסטית. מפתחת שיטה ייחודית לטיפול קוסמטי טבעי לחלוטין Fresh Cosmetics, מנחה בהתעמלות לשרירי הפנים. ומתחת לכל זה – אישה מאירה וחכמה. שעתיים של שיתוף מהלב במתכונים פשוטים וקלים לפילינג ולמסכות, מדברים שיש במטבח, לשמירה על עור פנים קורן וטעים. מה עוד? סשן הדגמה של תרגילי התעמלות למסאג’ ולחיזוק שרירי הפנים, והדרכה מיוחדת בנושא קוסמטיקה in-out, כולל טיפים בנושא אנטי אייג’ינג, טיפול ומניעת פיגמנטציה (חשוב מאוד, עם השמש הקייצית המתקרבת..). אם כבר פגשתן אותה וגם אם לא, הגיע הזמן למפגש!

    המפגש ללא תשלום, בשעות 18:00-20:00, בהרשמה מראש במייל או בפייסבוק של הילאה.

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום שלישי 13/5/14 – רענן פרומן בשיחה פתוחה על קדושת החיים

    רענן הוא זואולוג, פילולוג, הוגה, פילוסוף, בן אדם עם תקווה, ארכיאולוג של תודעה. ממייסדי תכנית פריזמה 21 ומנחה בכיר בתכנית. כותב שירה – בימים אלה הוציא ספר ביכורים – “לעת אתה”.
    המפגש הוא ניסוי מחשבתי לברר מה משמעות החרות ומה מטילה הבחירה לפתחנו. ניצבה לה תמוהה במידה לא ברורה שאלת קדושת החיים, שהרי צורות רבות לחיים נבראו עלי אדמות ואלו קודשו בציווי, ללא בחירה, ללא ברירה והנה מצאתי לנכון להכריז על בחירה בחיים ובקדושתם, על שום מה? במה חשובה ויחודית שהותנו עלי אדמות, אם כל שעלינו מצווה הוא להמשיך ולחיות? שאם כך למה נמסרה בידנו בחירה? חיים המתמלאים בתקווה של “יהיה בסדר…או יהיה טוב… או העיקר הבריאות”, וכן הלאה, מהווים דרך בריחה ולא בהכרח של בחירה. הצבת מהותו של האדם, כדבר בסיסי ומהותי בעיצובו, מהווים – הלא ידוע, הלא מוכר, החדש והמתפתח, הם אתגרים קיומיים לעצם הווייתנו וליבת חיינו.
    ביום שלישי 13/5/14 בשעה 17:30 אתם מוזמנים למרפסת של רענן ודורית בכרכור.

    (המעוניינים מוזמנים לכתוב לרענן. המפגש יתקיים בכל מקרה, גם אם יגיעו בודדים. נסו ליצור קשר עם הנושא עוד טרם המפגש).

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום רביעי 14/5 בין 16:00-20:00 – הדבר הבא בגינה הקהילתית בכרכור

    במהירות ובמחזוריות של החיים, הדבר הבא מתהווה לאט. בהתחלה בהתבוננות, אחר כך בדמיון, נעלם בשגרת יומיום, שב ומופיע, מתבהר ומתעקש, מתהווה בדיזולב עדין או בוקע בתרועה כלשהי. באדמה אפשר לראות תהליך ברור ואיטי, תודה לאל. הגינה הקהילתית מטווח כרכור חוגגת 4 ועמליה מתכוננת לדבר הבא: עיבוד שטח הבר שמעבר לגשר, ו…. נראה מה יהיה. אז אם אתם נמצאים עם עצמכם באיזשהו שלב ברצון או בתהליך לעבור לשלב הבא, בואו פשוט… לעשות. מעשה גופני ואולי גם סימבולי, של פינוי המרחב לדבר הבא. אין לדעת איזה אפקט פרפר זה יפעיל על הדבר הבא שלכם.. תביאו מצ’טה, תביאו מזמרה ובואו, ואח”כ תהיה מדורה… (אגב, ירח מלא של מאי זה יום החורבן של אטלנטיס. מוזמנים לקרוא את הסיפור הזה, שעמליה פרסמה במושבה חופשית ב- 2007, כדי ולהבין במקדש של איזו כוהנת מתבוננת אתם הולכים להעביר את הלילה הזה..).

    הגינה הקהילתית, המטווח הישן כרכור. למפת הגעה.

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום חמישי 15/5/14 – שי ואביטל גויטיין: סיפור הצלחה אדיר במימון המונים

    שי גויטיין, טייס בדימוס, הצליח להגשים את חלום הילדות האוניברסלי: טיסן הנייר הממונע שהמציא גייס מעל מליון דולר תוך חודשיים וזכה בתואר “צעצוע השנה”. הכל מסטודיו קטן בפרדס חנה.
    שי ואביטל גויטיין ישתפו אותנו איך הופכים המצאה מוצלחת להצלחה מסחררת בעזרת מימון המונים.

    21:00 במקום בזמן בעין שמר.

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום שישי 16/5/14 – מכירת חצר ומפגש משפחות במסע

    לקראת המסע הממשמש ובא, רואי וגיל מזמינים למכירת חצר ולמפגש משפחות במסע – כאלה שעומדות בפני נסיעה, כאלה שנסעו וחזרווכאלה שכל החיים שלהן הוא מסע, כמו ציפורים נודדות. שתפו שתפו אותנו, הנטועים באדמה, איך זה להיות במסע עם הילדים, אבל ממש.
    מכירת החצר (מלאן דברים מבגדי תינוק ועד מזרן זוגי) תתקיים בין השעות 10:00-14:00 (ואם יישארו דברים גם קצת אחרי)
    מפגש המשפחות מ-14:00 ועד 17:00 (לעוד פרטים 052-4636456) ומ-17:00
    ובכלל לאורך כל היום המקום פתוח לקהל הרחב עם מאהל משגע, חצר ענקית להשתולל וגם מלא דברים לילדים… בואו לקבל את השבת עם בירה ומוזיקה שעושה נעים.

    חוות העץ בנדיב – דרך הנדיב 104 (יש כניסה נוחה וחנייה מאחור, דרך רח’ המלאכה).

    ———————————————————————————————————————————————————————

    מוצאי שבת 17/5/14 – מקום שמור – סיור בשוק הישן של פרדס חנה, לקראת שינוי

    בשבת אחר הצהריים, כשמרכז המושבה עדיין מנומנם והמרחב פרוש כמו מפה, נתהלך עם אילנה פלדה ועם האדריכל ליאור ויתקון, בשוק הישן של פרדס חנה שיתאר בפנינו בשטח עצמו את תוכניות השימור ואיך הולך מרכז המושבה להיראות, אחרי השיפוץ הצפוי בשנים הקרובות. זה סיור מעניין ביותר, במציאות שבה הקניונים ומרכזי הקניות מתרבים כפטריות.

    שבת 17/5/14 בשעות 18:00-19:00. נקודת מפגש: ככר המושבה (ליד דידו סנטר).

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום ראשון 18/5/14 – מפגש O-share עם ארנון שומר אצל מאשה דולב

    ברגע כשנרשמים ל O-share מקבלים מספר נקודות מתנה (שפע ~), איתן אפשר לקנות כל דבר מאלפי מודעות שכבר פורסמו – בגדים, הרצאות, מוצרי חשמל, רהיטים ואפילו אנשים שמבשלים אוכל ביתי, וההרשמה והשימוש בחינם.

    מפגש הסבר על המערכת וחשיבה משותפת כיצד אפשר לקדם אותה באזור פרדס-חנה יתקיים בשעה 20:30 בבית של מאשה דולב, רח’ הגליל 22, כרכור.

    /

    ובאותו היום ובאותו המקום, רק קצת קודם – סדנא קצרה עם קלפי החיות האינדיאנים ורות שר שלום

    בואו עם נושא מחייכם שמבקש הבהרה, התבוננות מחודשת, העמקה,
    בואו לבדוק מה הסתיים ומה מתחיל ממש עכשיו עם הקיץ המתקרב.
    בואו בשמחה!

    הסדנה תתקיים בין 18:00 ל 20:00 בקומת הטיפולים אצל מאשה דולב (נכנסים דרך המדרגות מימין). הסדנא אינטימית, נספר המשתתפים מוגבל. המתכוונים להגיע מוזמנים להירשם אצל רות בס.מ.ס. 052-4849148

    ומשם תוכלו להמשיך למפגש o-share, שגם הוא אצל מאשה. הגליל 22 כרכור (מול "מרכז נווה").

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום שני 19/5/14 – ניל יאנג ורולינג סטונס בחסידה!

    פאק כרטיס ב 600 ש”ח! כל מי שמסיבות כאלה ואחרות לא נוסע לפארק הירקון (וגם מי שכן) מוזמן לערב קאברים של השירים מכל התקופות. חשבנו בהתחלה על קריוקי, אבל בקהילה מוזיקלית כמו שלנו ועם סאונד כמו של החסידה… פשוט תביאו את הכלים שלכם מהבית ובואו, סוסים פראיים! יום שני 19/4/14 החל מ- 19:00 בדשא (הסינטטי) של החסידה.

    הרשמה אצל ספיר מהחסידה בטלפון 050-9111155 ובמייל: shoval.sapir@gmail.com

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום שלישי 20/5/14 – “לתמוך, להתפלל, לאהוב” – מפגש חווייתי על החיים ועל המוות, ועל מי שמוכן להיפגש איתם בטוטאליות

    הלה אשחר, מלווה רוחנית מוסמכת SCP-C, אשר עובדת עם אנשים המתמודדים עם מחלות כרוניות קשות או סופניות, קשישים ועם צוותים רפואיים. מנחה קורסים וסדנאות בנושא של התמודדות עם המוות וכן כדי להעשיר את ההתמודדות של בני-אדם במפגש עם סופיות החיים, דרך כלים מעולם הליווי הרוחני.  במפגש נצפה ביחד בסרט “GriefWalker”- מלווה רוחני למוות (אנגלית ללא תרגום), נשוחח, נקשיב ונתהה ביחד על פשר החיים והמוות.

    19:00 עד 21:30 במקום בזמן בעין שמר. לאתר של הלה >

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום רביעי 21/5/14 שעת סיפור למבוגרים ב”האוסף” במשמרות

    אנחנו רצים במהירות על טקסטים, מצטמצמים למאמרים, מסתפקים בסטטוסים.. והספרים לאט לאט נדחקים החוצה. מה קורט וונגוט היה אומר על זה? ורוברט היינלין? ודאגלס אדאמס? מזמינים אתכם לסלון הספרותי באוסף בקיבוץ משמרות, עם הטקסט המכונן שלכם. כל אחד יכול להקריא עד 10 דקות מתוך ספר אהוב. שלו או של אחרים. אביב אמרה שהיא תכין מרגריטה (שווה להקדים..).

    מתחילים בשעה 20:00 ב"האוסף".

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום חמישי 29/5/14 ויום שישי 30/5/14 – חגית ספנסר פותחת את בית אלה למפגש של “פינוי מרחב”

    כמה מילים על “מפגש פינוי מרחב”:
    רובינו רגילים לחיות עם “דברים” שמטרידים אותנו: משימות שעוד לא ביצענו… דאגות בקשר לעתיד… חרטות בקשר לעבר…
    פינוי מרחב, צעד מתוך תהליך ההתמקדות שהמשיג יוג’ין ג’נדלין, הוא צעד שעוזר לנו להניח לרגע בצד, כמו על מדף דמיוני, את כל מה שמפריע, מציק, מדאיג ומעמיס עלינו…. פשוט כדי לנוח קצת…לנשום… להתרווח… לאפשר לגוףנפש שלנו להיזכר לרגע קט איך זה להיות פשוט נינוח…
    פינוי מרחב מייצר מצב של “מנוחה זמנית” מתוכה ניתן לגשת אל כל מה שאנחנו קוראים לו “בעיות” ממקום רגוע, נינוח ופנוי.
    פינוי מרחב זה כמו לצאת לחופשה קצרה באמצע היום.
    יום חמישי 29 במאי בין השעות 20:00 – 21:30 יום שישי 30 במאי בין השעות 9:30 – 11:00 בבית אלה בכרכור.

    המפגש פתוח לעד עשרה משתתפים. הגעה בהרשמה מראש בטלפון 052-8916931, או במייל chagit@beitella.co.il

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום ראשון 25/5/14 – סדנת געגוע עם גיל עמנואל

    רגע לפני פרידה ונסיעה…
    החיים מתחילים בגעגוע אל רחם אימנו. ומאז ועד היום צוברת הנשמה אינסוף געגועים…
    יחד נפגוש געגועים אישיים, משותפים, אפשריים ובלתי אפשריים. כולם משמשים כמצפן פנימי המכוון לסגירת מעגלים.
    גיל עמנואל, מטפלת בשילוב אומנויות (MA) ומנחת סדנאות, חוקרת את הגעגוע ב-8 השנים האחרונות, אמא ל-3.

    מתחילים (במקום בזמן) ב-21:00 בדיוק. הרשמה מראש (מוגבלת ל-12 משתתפים) במייל: gill.emanuel@gmail.com

    ———————————————————————————————————————————————————————

    יום שני 26/5/14 – מפגש על חדשנות בחינוך עם אוג’ס ולדמן: תביאו טאבלטים ולפטופים!

    אוג’ס הוא בין החלוצים, שחוקר עם יעקב הכט את הצונאמי בחינוך. בשעתיים מרתקות של חקר המגמות העדכניות ביותר בחינוך כיום.
    ב- 8 שנים האחרונות עובד בהדרכה והובלת תהליכי שינוי עם בתי ספר בארץ, כחלק מקבוצת “ערי חינוך”.

    17:30-19:30 במקום בזמן. המפגש פתוח למבוגרים ולחבר’ה מגיל 12. נלמד ביחד!

    ———————————————————————————————————————————————————————-

    יום רביעי 28/5/14 בשעה 20:00 – "בין השורות"- שיח פתוח בין רפואה ואמנות

    שיח רב תחומי בין ד"ר זהר שלו ועדי שגב מחזאית ובמאית תיאטרון.  שתיהן בעלת ניסיון עשיר בתחום הקשב-הרב-ערוצי האופייני לימים אלה, בקרב מבוגרים וילדים.  "בין השורות" הינה הרצאה הפותחת שיח בין רופאת ילדים לבין יוצרת ומפתחת השיטה "הקול קורא" (שיטה לשיפור הקריאה). בהרצאה נתבונן במבט אל חלל הכיתה,  נקשיב למילים שנשארות בגוף וניצור מסלול של פעולה ואמפטיה. ההרצאה מיועדת להורים מטפלים ומורים, והיא תתקיים במקום בזמן בעין שמר, עם אופציה לסיור בבית הקול קורא בהמשך הערב.

    להשתתפות סמסו לעדי: 054-7213521 או במייל.

    ———————————————————————————————————————————————————————-

    יום חמישי 29/5/14  – המרפא והלוחמת – עופר כהנא וגלו שביב בסדנה חדשה

    ארבע דרגות יש, אומר הרב אשלג.
    לקבל על מנת לקבל
    לתת על מנת לקבל
    לתת על מנת לתת
    לקבל על מנת לתת.
    מטפלת ולוחם נפגשים לדבר על השורשים המשותפים, ההכרחיים, לאמן לחימה ולמרפא.
    הריפוי והלחימה, שמאז ומעולם התפתחו יחד במזרח, מתאחדים באינסוף רבדים של הבנה ועשייה.
    מהי המוטיבציה המשותפת למרפא וללוחם? איך נתפשים החיים בתנועתם המשתנה והמתמדת? אילו עקרונות משותפים מיושמים בעולם הריפוי ובעולם הלחימה?
    איך זה קשור לחיים שלנו במקום ובזמן הזה? לעבודת ההתפתחות שלנו עם הגוף, עם האחר, עם העולם?
    נדבר נשחק נדגים.
    שיחה וסדנה בהשתתפות הקהל.

    מתחילים בשעה 18:30 במרכז דיאן, המושב 69 כרכור.
    בואו בבגדים נוחים ובנעליים קלות לחליצה.

    אנא אשרו השתתפות ב: galitshaviv@gmail.com

    (עפר כהנא מתרגל אמנות לחימה מ- 1996
    גלית שביב מטפלת בשיאצו מ- 1993 לאתר: www.qiandbody.com)

    ——————————————————————————————————————————————————————

    [התמונה הראשית – תריס מואר, מאת אלונה להב. לאלבומים של אלונה]

    עקבו אחרי העדכונים! כאן בפוסט או בטבלה החיה הזאת >


    להגיב
  • מקום שמור: הידית

    [אילנה פלדה, פרויקט מקום שמור]

    סוג המבנה: תעשייה
    כתובת: חרושת 1, פרדס חנה
    שנת הקמה: 1951 
    אדריכל: המחלקה הטכנית של המועצה 
    משמש היום: מפעל 'הידית' ומתחם תיאטרון ואמנות

    לפני שקראו לזה עיצוב היו אלה חפצי חן, בדרך כלל חפצים שנוצרו כמזכרות לתיירים שפקדו את ישראל אחרי 67', מזכרת עשויה עץ זית מקומי, שתעמוד על המדף לצד אוסף הבובות מהטיולים בעולם. היום, במרחק של כחצי מאה, בעידן הוינטז', חפצי חן אלו הפכו לנחשקים ומוערכים. אחד המפעלים הגדולים והחשובים שייצר את אותם מוצרים נמצא כאן ממש מאחורי הבית הוא 'הידית' מפעל לחרטות עץ. אף שהוקם בשנות החמישים שנות השיא שלו היו בין המלחמות 67-73.
    לפני עשור חדר האוכל של הפועלים הושכר כבית לתיאטרון הידית, הקיוסק הפך למועדון ראגה למוסיקה ולאחרונה גם חדרי המלאכה הפכו לגלריות לבעלי מלאכה עכשויים. לצד כל אלה גם המפעל מייצר עדיין מעט הזמנות.

    1951, מבנה תעשייה של מפעל הידית. צילום: פוטו ארצי. מאוסף בית הראשונים

    בשנות החמישים של המאה העשרים הוחלט לפתח בארץ את תעשיית הטקסטיל, שהייתה אז תעשייה עתירת כח-אדם, במטרה לספק מקומות עבודה להמוני העולים שהגיעו לארץ. מלב"ן (מוסד מאוחד לטפול בעולים נחשלים) חַברה לזלמן ירושלמי וביחד הקימו מטוויה בפרדס חנה במבנה שהוקם ע"י המועצה לטובת העניין.
    המחלקה הטכנית של המועצה תכננה והקימה את המבנה באיזור שיועד למלאכה-מבנה בסיסי מהבחינה אדריכלית והנדסית ללא קישוטים מיותרים, עמודי בטון וקירות בלוק סטנדרטי מחול חצץ ובטון מחומרים מקומיים. פתחי אור ואיוורור מתחת לגג אזבסט גלים-חומר חדשני באותם ימים. . 660 מ"ר בגובה ממוצע 5.5 מ'. אישור עבודה ניתן ל 25 גברים ו 25 נשים. המטוויה לא הצדיקה את קיומה וב -1954 מפעל 'הידית' עבר למבנה.
    הסיפור של מפעל 'הידית' מתחיל עם מתתיהו אפל יליד גרמניה שהתגלגל כנער יהודי למוסד ילדים בבאזל ונשלח לעבוד.
    '…היה שם בית מלאכה קטן של וגנר- בונה עגלות חקלאיות- גלגלים מעץ, למדתי שם את המלאכה שנה שלמה. משם עברתי
    לבית מלאכה שעיצבו בעיקר מנורות מעץ, מתכת, זכוכית ונחושת. ולמדתי שלש שנים במקום הזה…', מספר מתתיהו בסרט
    שעשו עליו בשנת 2005 אנשי תיאטרון הידית עם נתי מלחי. אחרי תלאות ברחבי אירופה ב- 1946 הגיע למחנה בעתלית ומשם לפרדס חנה לקיבוץ שלוחות (הגרעין התחיל בפרדס חנה מה שהיום נווה מכאל) שם שהה שנתיים וגם התחתן. בחיפוש אחרי פרנסה לקבוצה הציע מתתיהו להקים בית מלאכה לעבודות חריטה, אחרי שעבר בחינות מקצועיות, הקיבוץ התרצה וקנה כמה מכונות-משייפת ומחרטה ועם שני חברים מהקיבוץ זאב גלברד ומאיר וילף הקימו מפעל קטן והתחילו לעשות מנורות 'שאפילו נמכרו' הוא מספר. 'כאשר הקיבוץ עבר לבית שאן התחילו לבנות בניין למפעל שעבר לשם…מהפרדסים שכרתו עשינו מוצרים. קיבלנו הזמנה לייצר מאה אלף חתיכות עץ ללוחות חשמל. כל בית שבנו היה צריך כזה. ההזמנה הראשונה הגדולה. בגלל צרכי החקלאות לקחו לנו את הפועלים אז הבאתי אנשים מבית שאן ונחשדתי בקפיטליזם. ב 1952- החלטנו לעזוב את הקיבוץ גם זאב
    וגם מאיר וחזרנו לפרדס חנה. מצאנו לול אצל לוקר בחצר שם הקמנו את המכונות וקיבלנו הזמנה לידיות של כלי עבודה, קליבות, פצירות…'. כשהתרחבו עברו לצריף שהיה 'בית הגפן'-משתלה להרכבת גפנים, בסוף רחוב הראשונים. כאשר המטוויה של מלב"ן נסגרה הוצע להם המבנה בו יושב המפעל עד היום.
    בחלוקת העבודה מאיר וילף היה איש המכירות וקשרי החוץ, זאב גלברד היה האיש הטכני והפטנטים שהתאים מכונות בסיסיות ליעודים המיוחדים למוצרים, ומתתיהו אפל היה על החרטות ועל תכנון המוצרים.

     

    בתחילה היו אלה ידיות מעצי הפרדסים שכרתו, ומכאן גם שמם 'הידית'. עם הבום הגדול שאחרי מלחמת ששת הימים עברו לייצר מזכרות מעץ זית בהשראת המוצרים בעיר העתיקה, הביקוש הגדול למזכרות, ועצי זית זמינים… המפעל התפתח למאות מוצרים, היתה בו תצוגת קבע וחנות מפעל ("היינו הראשונים עשו חנות מפעל" מספר מתתיהו) ובימים הטובים הגיעו לכאן כ-10 אוטובוסים ביום, עמוסי תיירים שעשו עיקוף בדרך לנמל קיסריה והגיעו לפרדס חנה לקנות מזכרות מעץ זית. (למדריכים זה היה כדאי…). לכבודם גם נבנה קיוסק למכירת מזון ומשקאות (קריסטל?) וגם חדר אוכל לפועלים שעבדו קשה לספק את הביקוש.
     

    מתתיהו ממשיך ומספר:  '…התחלנו לעבוד בעץ זית. עשינו חיילים למשחק שח ומלחיות ולאט לאט קנו חנויות. גם קיבלנו הזמנות של צלבים שהלכו לדרום אמריקה כשלא היה חומר גלם, כרתנו הרבה עצי זית כאן… הבאנו עצי זית מרודוס. כשהיה מחסור בחומרי גלם עשינו מוצרים משאריות כמו מוזאיקה מעץ זית. סיפקנו לחנויות ומפעלים בכמויות אדירות. עבדנו עם יחידת המדליות (סטנדים למדליות) ועשינו גם צעצועים'. במלחמת יום כיפור נגמרו 7 שנים טובות שהתחילו ב 67'. התיירים פחתו, משרד התיירות כבר לא הרשה למדריכים שלו להיכנס לפרדס חנה, (כשהיו הרבה תיירים הם התעלמו מהעיקוף הגדול…) וכך נפתחה חנות בנמל קיסריה ושותפות בחנות מזכרות באבו טור בירושלים, אבל העסקים כבר לא היו כל כך טובים ובנוסף או בעקבות כך התחולל פירוד בין השותפים – מאיר וילף עזב עם החנויות וזאב ומתתיהו נשארו עם המפעל. שהמשיך לייצר הרבה פחות עד לדעיכה כמעט סופית. מתתיהו נפטר ב- 2008, זאב גלברד עדיין כאן אך לא מעוניין לספר, רוני גל בנו של זאב מנהל ומחזיק את המקום בעיקר כמתחם מתפתח.

    מתרשמים ממוצרי המפעל. צילום: פוטו ארצי. * מאוסף הידית

    כשכנה של המפעל, התוודעתי די מזמן למגוון המוצרים שייצרו כאן, חלקם עדיין קיטש אך חלקם יפהפיים ומיוחדים היום עוד יותר. חלקם מקוריים בעיצוב המפעל חלקם השראה של עולם המזכרות וחלקם הזמנות ושיתופי פעולה עם אמנים אחרים-אחד כזה הוא משחק לוח 'ירושלים – העיר העתיקה' לוח עם עשרות חלקים קטנים וכולם מעשה ידי אדם, להרכבה של בתים, צריחים, קשתות, חומות העיר העתיקה כולל הכותל וכיפת המסגד זהובה. האדריכל פ. קניגספלד חתום כבעל הזכויות (מישהו מכיר?). קו אחר של מוצרים היו אריחי קרמיקה (לא איתרתי את שמות האמנים), בד"כ ציורי חסידים והכותל ממוסגרים לתליה על הקיר או כחלק מקרש חיתוך. היו גם אותן תמונות דקורטיביות של דמויות תנ"כיות  בדרך כלל, בעבודת תשבץ של פורניר עץ עדין על דיקט אסימטרי צבוע שחור. סטים של סכינים קטנות לחיתוך פירות להגיש לאורחים, חרוזי עץ זית לקישוט ותפילה, ותכשיטים, היו צלמיות אמנותיות מגושי עץ זית ואחרים. משאריות עץ הזית עשו מוזאיקה בה ציפו קופסאות קודש ותכשיטים, פמוטים, חנוכיות, מגשים וקערות לפירות, ידיות לעטים, פותחנים לבקבוקים, צלבים, מלחיות ועוד ועוד. כנראה בתחילת שנות ה 70' התלווה קטלוג מוצרים (לא חתום מי עיצב והדפיס) לשווק באמריקה, הקטלוג המכיל עוד עשרות פריטים שנמכרו גם מעבר לים. היו ימים!

    דף מהקטלוג, פמוטים וחנוכיות מעץ זית

    דף מהקטלוג, כלים לאירוח בסלון

    בשנים האחרונות אולם העבודה של המפעל עומד דום עם מכונות ברזל כבדות שידעו לייצר את המוצרים של המפעל והיום אין להם ביקוש, לא למכונות ולא לחלקי המוצרים שנשארו שנים בלי לקוחות ומוצאים דרכם לאוספים פרטיים, (גם שלי) חלקם הופכים לפריטי אספנות.
    בעשור האחרון תיאטרון הידית אירח ומארח הצגות מקור בכל המתחם כולל בתוך המפעל, כאשר התפאורה הטבעית של המפעל מהווה השראה לעבודה. שימש גם לוקיישן לסרט בפרוייקט קולנוע עולמי וכרקע לצילומי סטילס. אכן חתיכת לוקיישן.

    * תודה רבה לרוני ואורי גל, אלי אפל, נתי מלחי

     

    —-

    באתר מקום שמור גרסה של הפוסט עם יותר תמונות!


    להגיב
  • קולנוע אוריון – חורפי וקייצי

    ביום שישי הקרוב (3/5/13) זה קורה! אירוע מקום שמור יוצא לרחוב, בדיוק כמו שאילנה דמינה אותו לפני שלוש שנים, כשהיא התחילה לעבוד על האתר הארכיאולוגי שלה. קבלו את סיפורו של אחד המקומות המסקרנים ביותר בכרכור של פעם – קולנוע אוריון:

    [מאת: אילנה פלדה, פרוייקו מקום שמור]

    הסיפור על קולנוע אוריון הוא הסיפור על חיי החברה, חיי הלילה וחיי התרבות הענפים שהיו בכרכור בשנות ה-30' , 40' ועד סוף שנות ה-60'. מבעד לחלוציות בערה פה חיות ותשוקה לחיים. בתי הקפה שקקו צעירים ובתי הקולנוע אוריון – כן, היו שניים באותו שם, אחד ליד השני אחד חורפי ואחד קיצי, כיכבו במייסדים פינת אחוזה עד שדעכו.

    בעוד כמה ימים לקראת האירוע יוצב שילוט בעשרים אתרים היסטוריים בכרכור, אחד מהם יהיה ליד קולנוע אוריון החורפי, שחגיגות המאה מעכבות את הריסתו והפיכתו לשכונת וילות. כשעבדתי על הפוסט  בתי הקפה ובתי המלון, רציתי להקדיש פרק מיוחד לקולנוע הזה, הנמצא בפינה הדרום מערבית של אחוזת לונדון (כיכר אחוזה). רציתי לראות איך הוא נראה בימיו הזוהרים. חומרים ארכיוניים וסיפורים היו אך לא תמונות. יש לי החלטה כזו שאני לא כותבת על מקום בלי חומר ויזואלי חדש. עכשיו, כשהאירוע הגדול במרחב האמיתי 'מקום שמור-מאה לכרכור'  מתקרב, גם התמונות הגיעו.

    קולנוע אוריון, החורפי

    סוג המבנה:  בית קולנוע
    גוש :  10074 חלקה 265
    כתובת:  רחוב המייסדים (קבצע'נסק), כרכור
    שנת הקמה:  1932-1940
    אדריכל:  קובה גבר
    סגנון אדריכלי:  מודרניסטי פונקציונאלי
    משמש היום:  מיועד להריסה
    ממממ

    1962, קולנוע אוריון. צילום: שמעון אופיר.  * אוסף משפחת אופיר הורוביץ

    1929,  יעקב אופנהנדין. *אוסף המשפחה

    יעקב אופנהנדין הגיע מפולין לחדרה בתחילת שנות ה-20' עם משפחתו המורחבת, משפחת בעלי תחנות קמח. בחדרה פתחו מאפיה גדולה. יעקב נהג להוביל לחם כל יום על חמור לתושבי כרכור, אחוזת לונדון, ולקבוצת עין שמר ועל הדרך הביא גם דואר מחדרה.
    ב-1929 החליט לעבור לכרכור, השאיר את המאפיה לבני משפחתו ובנה מאפייה קטנה בשכונת הפועלים החדשה שברבות הימים קיבלה את הכינוי 'קבצענסק', כיום מרכז כרכור. את הזיפזיף לבנייתה הביאו על גמלים  מקיסריה, אותו ערבבו במלט וליבנו  לבנים בתבנית ידנית.  יסודות התנור בקיר מערב היו מאבני שדה.  המשפחה גרה בחדר בלוקים צמוד למאפייה,  ובתנור אפו 80 כיכרות לחם ביום.

    הנגר משה שטרום זרמי, השכן ממול, אהב קולנוע. הוא פתח קולנוע ביתי בנגריה שלו ('החסידה') והזמין את השכנים להקרנות. אופנהנדין נדבק בחיידק והחליט להקים קולנוע ליד המאפייה, כמו בחדרה השכנה שהייתה אז מרכז שוקק חיים. את העבודה יעשו קבוצת הבניין של עין שמר הסמוכה שהיו בעלי חוב לאופה על הלחם שסיפק להם כבר מ-1927.

    כך, קובה גבר שעמד בראשם התחיל לתכנן כבר ב- 1932 את הקולנוע. הרבה לחם עבר בבארטר הזה, כשמונה שנים!  "באותם ימים היה רעב בארץ ובקיבוץ, ותמורת עבודתנו סיפק לנו אופנהנדין ככרות לחם, לפי צרכי הקיבוץ", סיפר קובה. יותר מאוחר בנה להם האופה תנור ולימד אותם לאפות בחצר עין שמר. (בהמשך, קובה גם תכנן ובנה את בית המשפחה על הגבעה בקיר הדרומי של הקולנוע).

    הבניין היה מן הגדולים שנבנו בכרכור בתקופתו (גם תקופתנו). סגנון מודרניסטי פונקציונלי נטול קישוטיות. עמודים מרובעים לחלוקת השטח ותמיכה אלמנט שחוזר גם בחזית. שורת חלונות למעלה וגג שטוח. בהמשך נבנו תוספות חיצוניות, כמו חדרי שירותים וגגון לבמה. בתוכנית משנת 1938 יש 246 מקומות ישיבה באולם, חדר הקרנה, כניסה מחזית הרחוב לחדרי המתנה ומזנון, מדרגות ליציע ובו עוד 108 מקומות ישיבה וגם חדר זריקת הפילם. את החשבון על יציקת הגג בסך 190.467 לא"י הגישה קבוצת 'אשרי' מעין עירון ב 1940. מחוסר כסף את הקולנוע אף פעם לא גמרו לבנות. קבוצת עין שמר בנתה רק עד שווי החוב ואז פרשה ולכן גם לא הוקם היציע, לא נבנו חדרי ההמתנה והמזנון, הכניסה היתה ארעית מהצד והמבנה מעולם לא טויח.
    מאחר ואופנהנדין היה במקצועו אופה והסרטים היו רק תחביב, את הפעלת הקולנוע נתן לאליעזר ויינר שהפעיל כבר את הקולנוע באמפי פרדס חנה ואת קולנוע אסתר בככר דיזינגוף. (ויינר הוא זה שהפעיל גם את קולנוע אוריון קיץ, ועל זה בהמשך הפוסט). המשך לקרוא »


    להגיב
  • עוד חודש בדיוק מהיום! אירוע מקום שמור

    באוגוסט 2010 פתחתי את האתר הארכיאולוגי שלי, פרוייקט מקום שמור. הכוונה היתה ליצור מרחב וירטואלי מקדים לאירוע מקומי, שיעסוק באדריכלות, היסטוריה ומרחבי מחיה בפרדס חנה כרכור השועטת קדימה. ועכשיו האירוע מתקרב, התרגשות!
    שימרו את התאריך כי אני והצוות הצמוד שאיתי (כל הקרדיטים בעמוד מתעדכן) מכינים לכם (ולנו), אירוע עם תוכנית נהדרת/מהממת/מרתקת/…

    עיצוב: זהר שלו

    ובאביב כמו באביב… הכל שופע.
    ככל שאנחנו מתקרבים לאירוע, כל רגע צצים עוד ועוד חומרים, לפעמים כאלה שחיזרתי אחריהם שנתיים, שידעתי שהם שם איפהשהו.
    חגיגות מאה שנה לכרכור מהוות תמריץ לתושבים רבים לנער מהבויידמים את התמונות הישנות, את המסמכים, את המפות, לפני שיתפוררו ויהפכו לאבק. גם כנס בוגרים ביה"ס ממלכתי כרכור, שיערך בסוף מאי, מלבה את הזכרונות ומעשיר את ספריית החומרים של מקום שמור.
    הקסם הפשוט של המקום בו בחרנו לחיות חי ומבקש לצאת לאור. לשמחתי גם כל נושא השימור בפרדס חנה כרכור כבר בכותרות. גלריה, גפן, וכל הפרדס.
    כן ירבו.

    ולתוכנית עצמה:
    ביום שישי בבוקר יתקיימו שלושה סיורים*  לאורך שלשה מסלולים. כל אחד מהמסלולים, יקח אותנו למחוזות הקסם, האדריכלות וההיסטוריה של כרכור. ואחרי שכיתתנו רגלינו בסיורים, נתכנס בצהריים באוהל המרכזי, לכנס 'מקום שמור: מאה לכרכור'.
    בכנס נשמע הרצאות קצרות וממוקדות על ההיסטוריה של כרכור, על שימור ושמירת הקסם, ומהו?, וכן, תהיה גם פיקנטריה מקומית..
    במסגרת עיצוב המרחב ביום האירוע  תוצגנה תערוכות צילום, כמה אתרים יהיו פתוחים לביקורים, ומתוכננות עוד הפתעות.

    כולנוכל העושים במלאכה, מקווים להשתתפות עירנית ומתעניינת שלכם – התושבים ושלכם – האורחים מבחוץ.
    הרשמה לסיורים ולכנס אפשרית כבר עכשיו בדף האירוע בפייסבוק. פרטים מדויקים עם תכנית מפורטת יפורסמו בהמשך. אתם מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה של הפרוייקט כדי לקבל במייל את התכנייה המפורטת מייד כשהיא יוצאת.

    בקיצור, יש למה לצפות, אנחנו כבר מתרגשים!

    * כל סיור פתוח ל 35 משתתפים, בהרשמה מראש.
    * כדי לשמור על הקצב והעניין הסיורים פתוחים למבוגרים ולילדים מגיל 10 ומעלה. משך כל סיור: כשעתיים.
    * בהתאם לביקוש יצאו שלשת הסיורים פעם נוספת בתום הכנס, בשעה 14:30 .
    * "סיפור נודד" – סיור-תיאטרון עם שרון אביב ברחובות כרכור יתקיים בשעה 14:00.

     


    להגיב
  • אירוע מס' 2 – מקום שמור: מאה לכרכור

    [מאת: אילנה פלדה, פרוייקט מקום שמור]

    שמחה לבשר לכם שאירוע מס' 2– 'מקום שמור- מאה לכרכור' יצא לדרך.
    חלמנו על אירוע בסופ"ש ארוך, עם מסיבת פתיחה, ושישישבת עם תוכנית גדושה באירועים, קטלוג, תערוכות ואורחים מרחבי הארץ. המציאות הכתיבה אירוע קטן יותר.

    אחרי משא ומתן ארוך מול המועצה של כמה חודשי עבודה בהם אייל כגן חבר וחלק מצוות ההיגוי של 'מקום שמור', החזיק לי את היד, ועמד איתי, מאחורי ומצדדי במשא ומתן, וגם כשראיתי את הפרוייקט מתרחק ומתכווץ, כגן האמין שנקבל את התקציב. ועל כך אני רוצה להודות לו בקול גדול אפילו לצרוח משמחה, על שהאמין ומאמין בי ובחשיבותו של הפרויקט.
    תודה גדולה מגיעה גם למועצה המקומית ולנציגותיה – כוכי גידרון וענת אלקבץ האחראיות על תקציב האירועים במועצה, שהשכילו לראות את הקשר, המתבקש, בין מקום שמור וחגיגות המאה של כרכור, ונתנו את ברכת הדרך.

    האירוע יהיה ביום שישי 3/5/2013,  וזאת התוכנית:
    באוהל גדול במרכז כרכור, יתקיים סימפוזיון/פנל/כנס/יום עיון (…ביטוי חדש יתקבל בברכה) שיעסוק בנושאים רלוונטים לשימורה ופיתוחה של המושבה. מה בסימפוזיון? הנושאים בשלבי סיעור וגיבוש. יש הרבה אפשרויות והרבה חומרים, רעיונות ונושאים רלוונטיים לדיון, לנו, ולמקומות דומים לנו בארץ. עוד מתוכננים סיורים מודרכים ע"י אנשי מקצוע, באתרים ומרחבים אדריכליים והיסטוריים בכרכור, פינות ואתרים שגם אם עברתם לידם יום יום תוכלו ללמוד עליהם יותר. על הצד הקליל של הסיורים  התיאטרון הנודד של שרון אביב וקבוצת שחקנים.
     צצצ
    בחזוני אני רואה הרבה תושבים מקומיים ואוטובוסים מלאים באנשים של מיליה מקצועי, אנשים שעוסקים בתכנון, שימור, אדריכלות, נוף, טבע עירוני, מתעניינים ובאים ליום של חוויה תיירותית, תרבותית בכרכור בת המאה. (פרדס חנה רק בת 84).
    איך לדחוס מאה שנה ליום אחד? עכשיו, עם צוות היגוי אד הוק שמורכב מאנשי מקצוע ותושבי כרכור, אנחנו מתכנסים לחדד את הנושאים, לבחור פאנל דוברים ומסלולי טיול מפתיעים…
    צצצ 
    יש הרבה נושאים וחומרים שנאספים וזו תמיד שאלה על מה לשים את הדגש.  האם להרחיב על 'אחוזת לונדון' שהיו הראשונים לרכוש כאן אדמות ב 1913, אך לא חיו כאן עד שנות העשרים וגם אז באו רק מעטים? או על הסיפור של דוד אליהו בדש שהגיע לכרכור ב-1921 היה בין המתיישבים הראשונים, נאחז במקום והפך למוכתר הכפר?
    .
    חגיגה
    1928, חתונתם של אליהו דוד ובתיה בדש בבית אחוזה (הבניין מאחור), צילום: כנראה של סוניה קולדוני *ארכיון בית הראשונים
    .
    או על ההתיישבות של המושב החקלאי ב- 1925, עשרה בתים שנבנו ואולי אף תוכננו ע"י ריכרד קאופמן? (כך סיפרה לי דינה בן נתן) ובהמשכו שכן בית המלון היחיד של כרכור. ויש גם את הסיפור של שכונת 'קבצענסק'הפועלים ובעלי מלאכה שהתיישבו כאן ב-1926 ברחוב המייסדים, ובאמצע השכונה בנו את קולנוע אוריון של האופה אופנהנדין, שהיה למרכז תרבות לכרכור ושכנותיה, אך לא מצאתי שום תמונה איך זה נראה אז. ואולי בכלל כדאי לצאת לסיור בעקבות האדריכל והבנאי קובה גבר שבנה  בכרכור גם את הקולנוע שעומד להריסה…
    .
    2012, בניין קולנוע אוריון הנטוש
    .
    ויש את סיפורי המים והמגדל שמחכה לשימור שלא יפול, והחקלאות והחקלאים מאז ושל היום, ושכונת תל שלום, ושכונת והתימנים, ושכונת הנחל ונוה עובד, והמחנות הבריטים, והשכונות החדשות שהצטרפו, ויש עוד ועוד….
    צצצ
    בדרך אני פוגשת אנשים, משפחות, סיפורים ותמונות. מטיילת מאחורי הרחובות, בשבילים, בחצרות פרטיות נחבאות, שהן כמו יער מופלא של פעם. נהנית מהמראות החורף מוסיף להם המון, ומחפשת איך לשמור עליהם.
    ביום ההולדת המאה של כרכור הסיפור הוא איך להתפתח וגם לשמר את כל היופי הזה.
    אני מאמינה שעד האירוע כל הפאזל יסתדר. וכשתבואו ביום האביבי של תחילת מאי 2013 תוכלו לחוות, לראות וללמוד על כל אלו ואחרים.
    איך אשמח לראות אתכם באים.


    להגיב
  • מועדון קליעה – מטווח כרכור – גינה קהילתית

    [מאת: אילנה פלדה, פרויקט מקום שמור]

    סוג המבנה: מועדון קליעה אולימפי
    כתובת: 
    רח' ירושלים, כרכור
    שנת הקמה: 1974
    אדריכל: שרייבמן קפלן אדריכלים, ת-א
    סגנון אדריכלי: בטון חשוף, ברוטליסטי
    משמש היום: גינה קהילתית

    בשנת 2010 יזמה התושבת עמליה זנד בעזרת חברת המועצה-יו"ר ועדת איכות הסביבהדר' נורית השמשוני יֹפה, ובברכתו הנלהבת של ראש המועצה חיים געש, את הקמת הגינה הקהילתית הראשונה במושבה, במתחם של המטווח השומם בכרכור. בסיור המקדים שהתלוותי אליו נכנסנו בשערי גן נעול, מיקרו אקלים, אדמה לא חרושה ולא מרוססת, פריחות בר של סחלבים, סחלב קדוש, שפתן מצוי, דבורניות. לצידם סומנו ערוגות וחלקות עם ירקות העונה ופרחים, נשתלו גם עצים ושיחים מקומיים.
    בשנתיים שחלפו, המקום הפך לגן עדן פורח עם משוגעת לדבר, עמלמול וכמה מתנדבים קבועים ומזדמנים. הגינה מארחת תלמידים, הורים, ילדים, תינוקות וכל מי שמוכן לעבודה קטנה כגדולה.

    2012, עמליה זנד בגינה הקהילתית במטווח כרכור

    מועדון קליעה כרכור

    ב-30 באפריל 1974, ח' באייר תשל"ד, נערך טקס חגיגי בו נחנך המטווח האולימפי החדש ע"ד דב לפידות ז"ל בכרכור.
    לפני הטקס התקיימה ישיבת מועצה חגיגית עם אורחים רבים. בטקס ניגנה תזמורת בי"ס מקומי וחולקו מגינים כמזכרת למתחרים מיום העצמאות. לאחר גזירת הסרט נחנך המטווח במקצה ירי לאורחים. חנוכת המטווח היוותה את האירוע האחרון במסגרת חגיגות העצמאות תשל"ד, בראשותו של ראש המועצה אברהם ש"ץ. ש"ץ, שהיה מאדריכלי התוכנית, וודאי הרגיש סיפוק וגאווה (ואולי הקלה) על כי הגיע לקיצו המסע של כספי התרומה להקמת ספריה או מרכז תרבות לנוער או מרכז רוחני, בתרומתו של דב לפידות.  בסוף יצא מטווח.  המשך לקרוא »


    להגיב
  • חוּרבת סוּפסאפִי

    [מאת: אילנה פלדה, פרויקט 'מקום שמור']

    ביציאה הצפונית מפרדס חנה, בראש גבעה, מזרחה לשדרת הנדיב המפוארת, עומד מבנה גדול עם באר מים לידו. לא פעם שאלתי את עצמי מה הסיפור של המקום הזה. אותה שדרת הנדיב- עד השבוע השדרה היפה בארץ, מעט חשוכה ומסתורית הפכה לעוד הייווי המואר בהגזמה (זיהום תאורה, נושא בוער לפוסט נפרד) ובלי שום רגישות והתייחסות לסביבה.

    ליאור ויתקון, אדריכל, דור שלישי במושבה, חבר בצוות של מקום שמור, מעורב וחוקר כבר שנים רבות את האדריכלות וההיסטוריה במושבה. כמאמין ששימור הוא לא רק סטרוקטוריאלי אלא גם בעל תוכן ורצוי ציבורי, ומתוך מחשבה לנסות ולצקת תוכן למקום, ערך בשנת 2005 תחקיר, עם זכריה בן דוד (דוֹדוֹ) על חורבת סופסאפי, מסמך רקע לתיק תיעוד.

    2012, חורבת סופסאפי

    bbbbbbb

    חורבת סוּפסאפִי

    המבנה: מחנה פרדות צהלי (אוסף נתונים מארכיון צה"ל)
    גוש -10091
    חלקה – 30 (ישנה 29)
    גובה מעל פני הים – 38 מ'
    שטח בנוי – 467 מ"ר
    מימדים כלליים – 35 מ'על36 מ'

    איור מס' 1- אחמד בק

    בשנת 1888 הגיע קבוצת מהגרים בוסנים מוסלמים לאזור פרדס-חנה דהיום והתיישבו בחורבות סופסאפי וחדידון [1]. מאחר והאדמות סביב היו מכוסות ביצות והתושבים החדשים סבלו מקדחת הם נדדו כעבור שנתיים לקסריה ולינון, מזרחית לשכם, שם צאציהם יושבים עד היום בבתי רעפים אדומים הנבדלים מהכפר הערבי הסמוך, עין ינון [2]. בקסריה הקימו הבוסנים בתי אבן וניצלו חלקי מבנים קיימים ובארות מים, בנוסף הקימו מספר מסגדים שאחד מהם שרד עד היום, (הצריח בנמל קיסריה). במשך הזמן מכרו הבוסנים חלק מקרקעותיהם לפיק"א, ואלה שימשו אחר-כך את הישובים העבריים באותו אזור [3].

    ב 1910, ערב מלחמת העולם הראשונה, מינו התורכים כמודיר (מושל הסביבה) את אחד מבני הבוסנים, אחמד (ראה איור-1), שקיבל את התואר "בק". אחמד בק נקשר במקרה בפרשה עגומה בתולדות הישוב: בהאכילו את יוניו בחצר ביתו ב 3 בספטמבר 1917, נחתה לפתע יונה זרה ופתק קשור לרגלה. היתה זו אחת  מיוני הדואר ששלחה שרה אהרונסון אל הבריטים. בעיקבות גילוי הפתק נתפסה שרה, עונתה והתאבדה והחלו הרדיפות אחרי אנשי ניל"י.

    בשנת 1948 עזבו הבוסנים את קיסריה. בניו של אחמד בק, פואד ותאופיק וצאציהם חיים כיום בחדרה. ע"פ עדותם החזיק אחמד בק במבנה נוסף ובוסתן בחירבת חדידון כיום – חירבת חידות [4] (ראה איור-2).

    לפוסט המלא באתר מקום שמור >


    להגיב
  • מקרה ראשל"צ: חיים בעיר מתגעגעים למושבה

    [מאת אילנה פלדה, פרויקט מקום שמור]

    החודש מתקיימים אצלנו בפרדס חנה כרכור מפגשי תושבים ב- 8-22-30/5, על תוכנית המתאר שנמצאת בשלביה הסופיים. זאת בהמשך לתהליך שיתוף הציבור שהתקיים לפני כשנה. התוכניות יוצגו ע"י צוות התכנון לתושבים למשוב ולדיון לפני הגשתה למוסדות התכנון לאישור סופי. זה יהיה מסמך מחייב שינחה את התפתחות היישוב לשנים הבאות! הזדמנות אחרונה להשפיע.
    מפגשי תושבים על תוכנית המתאר מתקיימים החודש. כל הפרטים כאן.

    לפני כשבועיים ביקרתי בראשון לציון – העיר שמסמלת לי יותר מכל את הרס הישן והבניה המוגזמת. במרכזה מושבה קטנה 'מושבה בתוך עיר' כמו שקוראים לה, פנינים של אדריכלות והיסטוריה עוד משנת 1882. עכשיו ראשון התעשתה ומשקיעה במרכז הישן שלה. 'מושבה' מכנה אותה, נדמה לי בגעגועים, ראש העיר דב צור בכנס שימור שנערך במוזיאון ראשון לציון, תחת הכותרת 'שימור כמנוף להתחדשות'.

    2012, בית העם הראשון לציון
    2012, בית העם הראשון לציון
    .

    עליתי מהחנייה (ריח שתן) במעלית לככר שֵיִש עם מגדלי ענק ורוחות, בסיבוב נתקלתי במבנה מפואר 'בית העם'. מסתבר הראשון בארץ, מבנה משומר ומקסים, כלוא כמו 'נשמה יתרה' בין מבנים ברוטלים עם חיבור מלאכותי. הכנס התארח במוזיאון שבמרכז ההיסטורי. אירוח מכל הלב, סיור, ודיון בנושאים הבוערים שעל הפרק.

    מנכלי"ת משרד התרבות אורלי פרומן, ילידת ראשון דיברה על הצורך לייחד את המקום שלך, איך לחבר ילדים לעיר שלהם וכך למדינה […] ועל החיבור המלאכותי בין המושבה לעיר ראשון, על השימור המבורך שבא מאוחר מדי "רק כאשר החדש עלה וכבש את הישן… ".

    עמרי שלמון מנכ"ל המועצה לשימור אתרים קרא להצניע לכת, לשמור על הצופן הגנטי, ואני מסכימה עם זה. LESS IS MORE. אני רוצה שימור שמטפל, נוגע, מציין, מזכיר, ארוג ביום יום . שימור מונומנטלי מפספס לפעמים את המהות הזו, לא פעם מפחלץ את היופי הטבעי המעט מוזנח של המקום מכיוון שהוא בא בחבילה אחת עם פיתוח מוגבר. הצנע לכת.

    אדריכל העיר אבנר אקרמן, חדש בתפקידו, דיבר על היבט השימור העירוני ותיאר את המגמה התכנונית לחשוף את המושבה מבעד לרעש הויזואלי שהצטבר עם השנים. על פרויקט 'שפת רחוב' שיוצא לדרך. בהקשר שימור בתים פרטיים, דיבר על הצורך לתת תמריצים ודרכים לאחזקתם כך שהאזרח הפשוט יכול לעמוד בהם. על האנשים המבקשים לצאת מרשימת השימור עם הדרישות הדרקוניות מבעלי הבתים. וזה מזכיר לי את המקרה של בית קאופמן בתל אלון שנהרס עד היסוד ביום שנכנס לרשימה כזו. כאשר בעל הבית הבין שיצטרך  לעמוד בדרישות ומגבלות השימור החליט שעדיף לפוצץ

    'שפת רחוב' הן הנחיות עיצוב למרחב הציבורי – ריצוף, פנסים, ספסלים, ברזיות (כדאי שיהיו כבר), אבני שפה, שילוט, גינון, ככרות. מושגים שכבר שנים אנחנו מנסים לקדם כאן, ללא הצלחה, הפכו לשפה רשמית בגופי התכנון וזה משמח, כן ירבו. מתי אצלנו?

    "יש לנו גם באהואוס וגם אתר ארכיאולוגי (מוזנח)…" מתאר אדר' אמנון בר אור אדריכל תכנית המתאר של ראשון. אין שימור בכפיה הוא מסביר, יש צורך בתמריץ שיהפוך את העניין לכדאי כך שבעלי בתים ירצו להכנס לרשימות השימור ויקבלו זכויות בניה כמו שנעשה בתל אביב, (מקווה שיותר חברתי ואקולוגי). עוד הוא דיבר על הצורך להסב את האתרים המשופצים לטובת הציבור.

    אסף ויטמן מנכ“ל הרשות לפיתוח ירושלים דיבר על שילוב בין התחדשות לשימור כי השימור מניע כלכלה. והזכיר לנו שהכי חשוב זה הזהות והגאווה של התושבים והצורך על שמירת הזהות הזו ולא לרצות להיות משהו אחר. הוא סיפר על התהליכים במרכז ירושלים, שהביאו לנקיון המבנים וטיפול בחזיתות החנויות בשיתוף עם ועד הסוחרים. וכמובן שאין מרכז בלי עוגני תרבות. (והרבה כסף!) המשך לקרוא »


    להגיב
  • יש באוהאוס בפרדס חנה

    כשבאתי לגור בלב תל אביב בסוף שנות ה-70' בחרתי בשכונה בגלל הבתים המהוהוים מלאי האופי שהיו בסביבה. אהבתי את האופי המסוגנן והאקלקטי, המפויח והמוזנח. אפשר היה לראות את הפוטנציאל, כמה יפה יכולה להיות העיר הזו אם יטפלו בבתים המפוארים והמסקרנים בסיפורי החיים הקודמים שלהם. לכן, גם אני שמחתי כשתל אביב נכנסה לתהליך שימור שבסופו בשנת 2003, הוכרזה על ידי אונסקו כעיר הלבנה -עיר הבאוהאוס.
    המושג הפך פופולארי ואף מבוקש, כולם רוצים לגור בבית באוהאוס. הופנמה ההבנה על איכות התכנון של בתים אלה, חשיבותם של האדריכלים שתכננו בסגנון זה, גישה שמתייחסת לאדם וצרכיו הפשוטים, הצללות של חלונות, קווים נקייים, פתחי איורור ואור טבעי מתוכנן, גיאומטריה מנוסחת היטב בגימור טיח לבן, כל אלה התגלו בלב העיר והשפיעו לבלי הכר על החיים והדימוי של תל אביב ואפילו על הפרברים – מנטישת השפריץ לטובת טיח צבעוני, קווים יותר ישרים ולפעמים אפילו בלי גג רעפים.

    כאשר התחלתי לחקור את האדריכלות בפרדס חנה כרכור נתקלתי בשמה של דר' עדינה מאיר מריל כחוקרת באוהאוס, דר' מאיר מריל היא מרצה בכירה בחוג לתולדות האמנות ובבית הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל־אביב.  מתמקדת במחקריה בקשרים שבין האדריכלות האירופאית והישראלית וביטויים במבנים כגון בתי כנסת ובנייני ציבור ובהשפעות הבאוהאוס על הבניה בארץ. מאוד התרגשתי כאשר עדינה הגיעה אלי דרך האתר וסיפרה לי שלאחרונה עברה לגור בשכונה (גבעת עדה), ולאושרי ביקשה לתרום מהידע והעיסוק שלה לטובת פרוייקט 'מקום שמור'. הדרך הטבעית היתה להתחיל בהרצאה על הבאוהאוס בפרדס חנה, אותו חקרה כבר במאה הקודמת.

    ובינתיים התיקיות של נודל מתגלות להיות אוצר בלום של פיסות מידע שמובילות לעוד ומובילות לעוד. בהן גיליתי בין היתר מפה של האדריכל בנימין אוראל לבתי פועלים בפרדס חנה משנת 1928 שתוככננו עבור פיק"א, ובהצלבת מידע הבנתי שאלו בתי הפועלים, שיש עוד כמה אורגינלים ברחוב הראשונים!

    2012, בית פועלים ברחוב הראשונים, באואהוס בפרדס חנה.

    בתיק אחר מצאתי שאדריכלית הבאוהאוס החשובה ג'ניה אורבך הידועה בעיקר כאדריכלית של כיכר צינה דיזינגוף וחלק מהבנינים שסביבה, תכננה גם את בית הכנסת המפורסם של מדרשיית נעם ומבנים אחרים בתוך המדרשיה. מידע זה חידש גם לאנשי המקצוע והעוסקים במלאכה. מתנה מנודל. (הפוסט על המדרשיה יופיע בהמשך).

    המפגש שלי עם הארכיון של נודל וההופעה של עדינה בתוך הפרויייקט הם הוכחה בשבילי שהפרויקט חי ורוצה להתקיים. לכן אירוע מס. 1  יוצא לדרך!

    'מקום שמור' אירוע מס' 1
     האם יש באוהאוס בפרדס חנה?
    דר' עדינה מאיר מריל *
    על אדריכלות ואדריכלים בפרדס חנה בשנות ה 30'-40' של המאה העשרים

    יום שני ב- 2.4.2012 בשעה 20:00 בבית הראשונים
    כניסה להרצאה: 20 ש"ח, כולל נישנוש

     נשמח לראותכם!

    'מקום שמור' מתוכנן להתקיים ברחבי המושבה כאירוע שבו יערכו ביקורים, סיורים אדריכליים, תערוכות וסימפוזיון. בינתיים הבלוג של 'מקום שמור' צבר ב 11 חודשים יותר מ-13,000 כניסות של אורחים הנחשפים לאדריכלות ולהיסטוריה של פרדס חנה כרכור.
    מקום שמור זה יוזמה שהולידה את הבלוג בתקווה שיוליד את האירוע שמזמין אותנו כקהילה לעצור להתבונן במרחב הממשי להסתובב ולהחשף למרחב הציבורי ותרבותי שיש במושבה בשפע.
    בסוף עוד נהיה מושבה לבנה.

    [לפוסט באתר מקום שמור]


    להגיב
  • תל אלון- בית משפחת שליט

    [מאת: אילנה פלדה, פרויקט מקום שמור]

    כתובת: תל אלון, פרדס חנה
    שנת הקמה: 1928
    אדריכל: שמואל רוזוב
    סגנון אדריכלי: בנייה מקומית עם השפעות הסגנון הבנינלאומי
    משמש היום: מגורים

    כשהגענו לפרדס חנה והילדים הלכו לדמוקרטי בחדרה, חצי מהילדים בהסעות היו של משפחת שליט המורחבת. לקח לי שנים עד שהבנתי את כל המשפחתולוגיה שלהם. 4 דורות שחיים כאן, ועם רבים מהם חיי מצטלבים היום.  הכל התחיל בתל אלון.

    בשנת 1927 הגיעו שלושה רווקים לתל אלון להקים 'האחזות' חדשה: אלפרד קאופמן, ז'ק קסלר ושמואל (מולה) שליט.
    הם נפגשו ברחובות בה התקבצו אז עולים צעירים נאורים, ששאפו לחיי שיתוף וחקלאות. הכשירו את עצמם בעבודה בפרדס של גוטהילף ומשם הלכו לשנה למקוה ישראל. כאשר הרגישו מוכנים קנו קרקעות מפיק"א ברביה וקראו למקום 'תל אלון' ע"ש האלונים העתיקים שהיו שם מקדמא דנא.

    בשנת 1928 נבנה הבית הראשון בהתיישבות החדשה, זה היה הבית של מולה שליט. את הבית תכנן האדריכל שמואל רוזוב מחיפה, חברו ובן עירו של שמואל שליט. רוזוב שהתחיל אז את דרכו המקצועית וכבר היה חבר באגודת האינג’ינרים והאדריכלים בחיפה, הוזמן ע"י שליט לתכנן את ביתו בהתיישבות. בית  גדול מידות שתוכנן ונבנה כבית למשפחה, אף שעוד לא היתה כזו.
    עד שיבנו את שאר הבתים גרו שלושתם כקומונה בביתו של שליט. בהמשך נבנה רק ביתו של קאופמן (שברבות הימים הכניס לארץ את האבוקדו והאפרסמון). קסלר נטש ראשון עוד לפני מלחמת העולם השניה וחזר לאנגליה, קאופמן עזב לקליפורניה בסוף שנות ה-40'. ביתו נהרס עד היסוד רק בשנות ה-2000.

    בשנת 1931 התחתן שמואל עם דינה ליבני (ויסבורד) בת למייסדי תל אביב. דודי שליט, הבן הבכור שלהם (שלוקח אותי לטיולים וסיפורים מאלפים בשטח) מספר שדינה הייתה מורה במשק הפועלות של חנה מייזל בנהלל, הגיעה לפרדס חנה לחלום של בית בין הפרדסים, התיישבות עצמאית, חקלאות מבטיחה והתמודדות עם כל הקשיים וללא מקורות מימון. בבית נולדו דוד (דודי) ואחריו רותי השמשוני (מנהלת עמותת בית הראשונים). רוני (פיין) כבר נולדה במגד.
    לבית הייתה דלת ברזל כבדה נגד שודדים, במטבח מרצפות טרקוטה, חדר האוכל במרפסת עם חלונות המשקיפים על הנוף. לחדר אוכל היה טוטולו (חלון קטן בין המטבח וחדר האוכל-ביטוי מסרט אנגלי). בשנת  1936 בנו עמדה על הגג כהגנה, עם השנים היא הופכת לחדר חלומות לילדים. המשך לקרוא »


    להגיב
  • דוד נודל, ארכיטקט אוטודידקט

    [מאת: אילנה פלדה, פרוייקט מקום שמור]

    דוד נודל (1906-1986) מודד ואדריכל

    בחיפושי אחר הבתים של לוטה כהן ברחוב הבוטנים ביקרתי אצל שרה גרינבאום. אשה יפה וערנית, בת 90, שגרה בבית צנוע מידות, גג שטוח, חדרים מרווחים ומלאי אור יום, בקווים של הסגנון הבינלאומי, ונראה בול כמו בית של לוטה כהן. שרה הסבירה לי שהבית של לוטה נמצא מאחורי הבית שלה והיה של הורי בעלה ז"ל. הוא כבר עם גג רעפים. הבית שלה נבנה בחזית החלקה בשנת 1965.

    בתוכניות הבית שהראתה לי ראיתי את חתימתו של דוד נודל. עד אז לא פגשתי את שמו. מבירור שעשיתי בבית הראשונים, הסתבר שדוד נודל הוא האבא של אורי עידן, ה-מודד של פרדס חנה, שאותו הכרתי כאשר קנינו את ביתנו כאן ב 1994. מאז הפגישה עם שרה נתקלתי שוב ושוב בשמו של נודל כאדריכל שחתום על הרבה תוכניות תכנון ושפוץ של מבנים ברחבי המושבה.
    [2011, ביתה של שרה גרינבאום בתכנונו של דוד נודל]

    לאחרונה חיפשתי חומרים על בית ארצי, כשמצאתי את תוכניות הבית משנת 1950 ראיתי כי נודל חתום עליהן כאדריכל. החלטתי שהגיע הזמן לבקר במשרדו של אורי עידן, לספר לו על מקום שמור ולשמוע את הסיפור על אביו. מסתבר שהגעתי ברגע הנכון, דקה לפני שאורי עומד לעבור למשרד אחר, והמשרד בו עבד עוד עם אביו הולך להריסה כולל כל החומרים של דוד נודל שאורי החזיק בהם עד היום.
    חדר אפלולי, עמוס מדפים עם עשרות תיקיות של 40 שנות עבודתו של דוד נודל. כולל ציוד מדידה אורגינלי. הסתערתי על המדפים המאובקים המכילים תיקיות של כל הלקוחות של נודל. כולם רשומים ב"פנקס" המסודר לפי א-ב. עשרות תיקיות קרטון חומות, מסודרות לפי מספרים, בכל תיקיה פנקס קטן עם רישום נתונים מהשטח, מפות טופוגרפיות משורטטות בדיו על נייר בד או פרגמנט, העתקות שמש ותוכניות של מאות לקוחות פרטיים וממסדיים מפרדס חנה וכל רחבי הארץ. מתוך הארכיון נראה שנודל היה איש מקצוע עסוק. כמודד עסק גם בתכנון בתים, וזה – ולא לימודי אדריכלות מסודרים באקדמיה – הקנה לו את תואר האדריכל מאגודת האינג'נרים והאדריכלים.

    בין שנות ה-40' עד שנות ה-80'  של המאה שעברה (עדיין מוזר לקרוא לה ככה)  הוא מדד שטחים לפיק"א (בראיון בשנות ה-80' לבית הראשונים שערכה איתו יעל קוק, הוא סיפר על סכסוכים קשים עם התושבים הבדואים והכפרים הערבים סביב מדידת השטחים שפיק"א קנתה מהם). מתקני מים של מקורות, סקרים לכריתת יערות חדרה, תוכניות אינסטלציה של פרדסים, חממות, קידוחים, תוכניות מתאר של ישובים בסביבה, קיבוצים, כפרים ערביים, והרבה הרבה תוספות חדרים ומרפסות לבתי ראשונים, שנעשו קטנים על יושביהם. לפעמים תכנון אדריכלי בהשראת הסגנון הבינלאומי או בתי כפר עם גגות רעפים אדומים.

    אין כמעט בית בפרדס חנה שנודל לא נגע בו. כל מי שבנה או שיפץ  הזמין אצלו עבודה אם כמודד אם כאדריכל, בעיקר של תוספות בניין – בין השאר מצאתי שהוא גם תכנן את הנגריה של סירוטה, הסטודיו שלנו. את הקיוסק של מושצ'ינסקי ב -1949, את התוספות בבית של לוריא של לוטה כהן ב -1961. וכנראה את הקואופרטיב (הצרכניה) של פרדס חנה כבר ב-1933. (בבדיקה)

    [שנות ה-50', דוד נודל מודד]

    דוד נודל נולד במוסקבה. לישראל הגיע בשנת 1925. מצויד בתעודת גמר בלימודי חשמל מוילנה החליט לנסוע לרוטנברג לנהריים למצוא עבודה. חבר שזיהה את כישוריו לקח אותו למשרד אדריכלים וכך בשנת 1927 התגלגל לעבודה בפיק"א כעוזר למנהל הפרויקט מהנדס המים א' קובלנוב ביבוש ביצות כבארה. העבודה בכבארה הייתה רק בקיץ, כך שבחורף עבד בסדור מקרקעין מטעם פיק"א מול המנדט הבריטי באיזור בנימינה זכרון יעקב ופרדס חנה. כשנגמרו עבודות הייבוש בכבארה המשיך לחיפה שם הוסמך ועבד כמודד. בחיפה פגש את אשתו, רוּת פרשנר מרמת הכובש (שהפכה לאושייה בפרדס חנה בתחום הסוציאלי). בזמן התקפת האיטלקים על חיפה ב-1940, עבר עם אשתו ובתו לפרדס חנה אותה הכיר מעבודתו בפיק"א (שם עבד עד 1951). בתחילה גרו בבית האיכר ובקומה התחתונה פתח משרד, אחר כך ברפת של דרוטר ברחוב הבוטנים. אורי כבר נולד כאן.

    בשנת 1942 נרכשה החלקה ברחוב דרור, מול חורשת האקליפטוסים של בריכת פרדס חנה. אורי מספר על רוּת אמו, שסילקה במו ידיה את החִילפה (חילף החולות) עם בֶכר (שיטת תעלות עמוקות ארוכות המתקדמות בשטח לסילוק יסודי של החילפה) כדי לבנות את הבית ובהמשך את המשרד. אורי התחיל לעבוד כשוליה לאביו כבר בגיל 13, ולפעמים גם הביא את החברים. כמודד מן השורה, הצטרף למשרד בשנת 1978 אחרי לימודיו באוניברסיטת תל אביב. אורי סיפר כי על התוכניות שהגיש, שינה את שם השכונה "נווה נוף" ל"יפה נוף". איזה מזל!

    שמחה שעברתי שם בזמן כדי להעביר את כל הארכיון של דוד נודל לבית הראשונים ולארכיון אדריכלות ישראל של צבי אלחייני בתל אביב.

    לפוסט המקורי באתר מקום שמור, עם תמונות מהאוסף של אורי עידן: הפנקס של דוד נודל, שרטוט תוכניות לתוספת קומה שניה בקפה סימון במרכז המושבה, 1951  (היום דידו סנטר), מפת בלוק בפרדס חנה מדידה לפיק"א (1954).

    * תודה לאורי עידן על הסיפור והחומרים


    להגיב
  • מקום בזמן, חברים חדשים

    ובכן, מקום בזמן פתוח, עובד ומתפקד.
    המסיבה בשבת שעברה היתה רגע שיא שהותיר אותנו חסרי מילים, מאושרים וקצת משתעלים, אחרי חודשיים וחצי של זינוק בעליה. מנוחה קלה והופ – ממשיכים.


    כבר עכשיו עובדים איתנו שישה מופלאים, במינון משתנה. כל אחד מרכיב לו שיגרת עבודה משלו, שעות מסויימות, כיסא אהוב (אפילו שאין מקומות קבועים) ויחסים קולגיאליים. שיתופי פעולה נוצרים והחבר'ה מדווחים על הספקים יפים. כלומר, המקום הזה גם נעים וגם מעודד יעילות. הידד!

    אם רשמתם לעצמכם לבדוק אותו, עכשיו זה הזמן! תעריפי ההשקה בתוקף עד 31.12.11.

    למשל:
    חבילת 'כל הזמן' לשלושה חודשים: 1500 ש"ח.
    כוללת: גישה חופשית כל השבוע למרחב המשותף + 6 שעות בחודש בחדר סדנאות.
    מתאימה למי  שצריך משרד מחוץ לבית, ולשכור משרד זו לא האפשרות המועדפת.

    חבילת 'מקום בזמן' לשלושה חודשים: 1000 ש"ח.
    כוללת: חצי שבוע עבודה בחלל המשותף + 3 שעות בחודש שימוש בחדר סדנאות.
    מתאימה למי שאוהב לעבוד גם בבית וגם בחוץ. סוג של חצי מנה.

    כרטיסיית מושב חופשי (10 כניסות): 450 ש"ח.
    כולל שעתיים שימוש בחדר סדנאות.
    מתאימה למי שרוצה לבוא מדי פעם, ולהקדיש לעצמו יום כתיבה ועבודה ממוקד.

    המחירים כוללים מע"מ. כלומר, משרד במחיר של ארנונה.
    מספר המקומות מוגבל.

    מה יש כאן?
    בפנים: כ-20 עמדות עבודה נעימות, תנור עצים, אינטרנט מהיר חופשי, מדפסת צבעונית דו צידית, מדפסת לייזר A3, סורק, פקס, מקרן HD ומסך, חדר ישיבות, מטבחון חביבון עם מתקן מים חמים וקרים, מיקרו, טוסטרים מכל הסוגים,  קפה ותה חופשי.
    בחוץ: שדרת האמנים בקיבוץ עין שמר, שיש בה את החממה האקולוגית, ארטנס, רובינא, הנפחיה של חופי, קרקס שבזי, חדר האוכל, והכלבו, שאפשר לעשות בו קניות בדרך הביתה.  ושקט של קיבוץ, ועצים גדולים וזקנים.

    אם אתם – מעצבים גראפיים, מקדמי אתרים, מתכנתים, מזכיר/ה עצמאי/ית, סוכנת נסיעות, משורר, עורכת וידאו, מורה בשנת שבתון שחופר את דרכו החוצה מהמערכת, תסריטאי, דוקטורנט, אקולוג, תיאולוג, מפיקה,  מנחת קבוצות, מדריך טיולים, מתמהמהת תזה, אסטרטג, ממתג, קונקטורים, יזמים..
    כל  מי שחלק מהפעילות  שלו כוללת שעות של עבודה ממוחשבת – שיווק, כתיבה, תחקיר,
    אנחנו מזמינים אתכם לבוא ולהכיר!

    בואו ליום התנסות ללא תשלום, לראות איך מרגיש לכם. אנא תאמו אתנו מראש.

    לפרטים נוספים – רואי: 052-4636456 רונית: 054-4691310 ובמייל: makombazman@gmail.com (בקרוב האתר..) והנה הפייסבוק.


    להגיב
  • מושצינסקי – מלון, קפה, אדם

    [מאת: אילנה פלדה, פרויקט מקום שמור]

    מה שהופך את השם מושצינסקי למיתולוגיה מקומית, היא העובדה שכל הילדים של אז עוד זוכרים את הפינה של מלון מושצינסקי- רמון
    עם דלפק הגזוז והגלידה, זוכרים איך אהבו להציק לאיש שכינה את עצמו "ראשון הראשונים".
    גם היום, 65 שנים אחרי, הם מספרים איך זרקו אבנים ופיצצו לו את הבלונים של הגזוז אחרי מסיבות כיתה, איך זרקו קפצונים לעבר המלון, צעקו ואהבו לראות את מושצינסקי מתרגז. אחד מאותם שובבים, כפי שגם העיד על עצמו, היה רמי בר עוז (ברוזה), אשר סעד את מושצינסקי בערוב ימיו במלבן (שהם) פרדס חנה, בשבוע שעבר רמי הלך לעולמו. מקדישה לך רמי את הפוסט הזה.

    סוג המבנה: בית מלון וקפה
    כתובת:
     הדקלים פינת החרובים
    שנת הקמה: 1931
    אדריכל: לא ידוע
    סגנון אדריכלי: בנייה מקומית
    משמש היום:מגורים

    יוסף מושצ'ינסקי הגיע מאוקראינה והתיישב באדמות רביה בשנת 1928. הקים את הצריף הראשון ברחוב הפועלים (רחוב הראשונים)
    עוד לפני שש המשפחות הראשונות של פועלי פיק"א שהתיישבו בשכונה. בצריף פתח את המכולת הראשונה שם גם "אכלו אצלי 45 פועלים של רוטנברג שהקימו את הקו החשמל הראשון"  סיפר בראיון לבית הראשונים.
    בשנת-1931 ירד עם מניה אשתו לרחוב 500 פינת החרובים, לבנות את בית המלון הראשון של פרדס חנה, מלון מושצינסקי שהחליף בשנות ה- 40' את שמו למלון רמון. באלכסון לקופת חולים (בית טיפת חלב) הוא בנה שני בתים צמודים, בסגנון כפרי פשוט עם גג רעפים. בית בן קומה אחת ומאחוריו בניין של שתי קומות שכלל רק 3 חדרי אירוח לשלושה אורחים בכל חדר, סלון משותף ומטבח לאורחים. (על הקונסטרוקציה מ 1929 חתום ע. רר מחדרה) הבית הקדמי הפונה לרחוב הדקלים שימש כ'לובי' לבית המלון שבחלק האחורי. בהמשך, המרפסת הפכה לקיוסק (1949 בתכנונו של ד. נודל) ובו הציבו דלפק עם גלידה וגזוז.

    1939, מלון מושצינסקי, צילום: פוטו זיס-תל שלום *ארכיון בית הראשונים

    בחצר, קפה גן עם שמשיות אופנתיות ועצי פרי. במודעה בעיתון פרסם – "מקום מרגוע…האורחים יושבים ומגישים להם אוכל
    בצל העצים העתיקים, בגינה המלאה פרחים. סביב לפנסיון גן עצי פרי: תפוחים, שזיפים, ענבים. ברשותו של כל אורח לקבל הביתה
    20-15 ק"ג תפוחי עץ מזנים שונים במחיר כפרי. בואו והוכחו. שני רגעים מתחנת "אגד"…". דודי שליט, אחד מאותם שובבים, זוכר
    שהיה שם גם עץ אגוז מלך שהאמינו ביכולתו לגרש יתושים, ושימש כחלק ממסע הפרסום של הגן. עד היום מטמר שם עץ אראוקריה
    גדול שנראה כי היה אופנתי בימים ההם. המשך לקרוא »


    להגיב
Close