סדנאות, קורסים, חוגים

  • איך מורידים את המסכים מהילדים? או ההפך

    כולנו מכירים את התופעה של ילדינו תקועים מול המסכים. לעיתים מדובר בהתמכרות ממש. החשש שלנו כהורים הוא שהילדים בתקופה הזו של הקורונה, איבדו יכולות מסוימות כמו יצירת קשר אמיתי עם ילדים אחרים, תחושה של תקיעות וחוסר מוטיבציה, לצאת ולהיפגש עם הדברים האמיתיים, בעולם המציאותי בחוץ.

    לכן במקום להילחם בזה, חן מצא שיטה לשלב בין העולמות של הוירטואל-ריאליטי לעולם האמיתי שמחכה מחוץ לחדר של הילד.

    חן ארגמן איש חינוך, פעיל בשנים האחרונות בחינוך הבלתי פורמלי, מדריך ומנהל צהרונים, מטפל בפסיכודרמה פרטנית וכיום מטפל בשיטת שתי החרבות ומפעיל חוגים בסגנון RDND.

    אז מה היא שיטת שתי החרבות?

    יצא לי לעבוד בתור סייע כיתתי ופרטני בבתי ספר שונים וראיתי מקרוב איך מערכות החינוך עובדות ואת הקושי שלהן להגיע אל הילדים בצורה כזו שתוכל באמת להיטיב עימם. המענה של מערכות אלו מותאם לצרכים מסוימים, אך כאשר יש לילד שונות  או מורכבות, המענה אינו מספק. מצאתי את עצמי דואג לאלו,שלא מקבלים מענה מתאים והאמנתי שאפשר לעזור בדרך אחרת שרואה את הקושי ולא מנסה לכפות את עצמה על הילד.
    מתוך הרצון לעזור לילדים פיתחתי את חוג הRDND. החוג פועל בעולם הפנטזיה. יצרתי פלטפורמה המאפשרת לכל ילד להביא את עצמו בצורות שונות. להעצים חלקים נסתרים ולהתמודד עם קשיים ואתגרים, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית, וכל זאת תוך הנאה ותחושת מוגנות.
    לכן פניתי למרכז ללוחמי האור בחדרה ולמדתי את שיטת שתי החרבות. ההכרות עם השיטה הוכיחה לי שניתן לתת מענה נרחב, מעמיק ובעיקר מהנה למגוון רחב של ילדים – גם לאלה שלא הולכים בדיוק בתלם.

    היום חן מתפעל חוגים ופעילויות לילדים, ע"י שימוש בדמויות מעולם הפנטזיה, שבו ניתנת אפשרות לכל שחקן, להשתמש בדמיון שלו ולהנות מפרי יצירותיו. שימוש בפלטפורמת משחקי התפקידים-החיים, כוללת התנסות, בכלי הנשק הממוגנים והאיכותיים שלנו לצורך אינטראקציה מהנה – ובטוחה.

    איך זה עובד?

    הילדים מגיעים למפגש ומשליכים את הטלפונים שלהם לקופסת הניידים ועד סיום המפגש אף אחד לא מוטרד מהודעות ווטס אפים. הילדים מתחברים מידית כמעט למשחקי התפקידים וכמו במשחקי המחשב, גם כאן יש להם הזדמנות לשחק תפקידים אהובים : לוחמים, קוסמים, מכשפים פיות ועוד דמויות מעולמות הפנטזיה. כאן יש להם הזדמנות להיות הלוחם הלכה למעשה, רק שהכל בטוח ומוגן (אין חרבות אמיתיות או נשקים מסוכנים, הכל מתוצרת פלציב שהוא חומר ספוגי מוקשה ועומד בתקנים, כדי לא להכאיב או לפגוע בילד אחר).
    אח"כ כל ילד מתאר את הדמות שהוא בחר ומחבר לסיפור,סיפור רקע בעזרת הדמיון שלו, (ללא התערבות המדריכים). ואז עוברים לשלב האימונים. בשלב הזה לומדים הילדים איך לשלוט בכלי הנשק שנבחר, למשל לקוסם, יש כדורי קסם שהוא משליך על האויב בעזרת מילות לחש. או איך משליכים כדורים בצורה נכונה ולא מכאיבה מידי וכו'.
    אחרי שלב האימונים נכנסים לתוך העלילה, נחלקים לקבוצות שמתחילות ליצור אינטראקציה אחת מול השניה (למשל, סחר ביניהם, התמודדויות עם מצבים מהחיים, שילוב כוחות ושיתופי פעולה) ומשם הם מתחילים "לכתוב" ולשחק  את הסרט של עצמם כשהסוף אינו ידוע מראש. אני לא אוהב לכוון אותם או לשלוט בסיפור, אבל כן יש מס חוקים שהילדים צריכים לעבוד על פיהם. למשל ילד שרוצה לעוף מהחלון, אנחנו לא נאשר כי זה ייגמר לא טוב, אבל כל עוד זה פועל בתוך מסגרת החוקים אז לילדים יש חופש פעולה להחליט ולשנות כאוות נפשם".

    אילו פעילויות יש עוד במרכז שלכם?

    אנחנו משלבים פעילויות עם מספר בתי ספר בארץ, כמו הדמוקרטים והאנטרופוסופים. הילדים והמורים בונים מחנה  ביער, ואנחנו משתלבים בפעילות ע"י יצירת תכנים מותאמים, מביאים את התפאורה, כלי הלחימה, ציוד היקפי, איפור, משחקים ועוד ועוד.

    יש לנו פעילות פרטנית, שבה רק אני עובד עם הילד, מסע שבו אנו עוברים תהליך לגילוי הכוח הפנימי של הילד, מחזקים  את הדימוי העצמי, את הבטחון, קשיים מוטוריים כמו צליעות, רגישות חושית, בעיות של וויסות חושי ( שהם בד"כ תופעות לוואי של עולם המחשוב האינטנסיבי ), וזאת כדי שיוכל בסופו של התהליך לצאת עם מקסימום כלים להתמודדות בהמשך.
    המסע מתרחש בקליניקה בגן השומרון וההורים שותפים מלאים בתהליך, מעודכנים וחווים את דעתם.

    לפרטים נוספים אפשר לבקר באתר שלנו:
    https://argamanchen.wixsite.com/journey

    חן ארגמן 052-8841486


    להגיב
  • מקצין ביחידה מובחרת למדריך יוגה ודי ג'יי

    אמיר יארח פינה שבועית במושבה חופשית שנקראת ״לרקוד, לאהוב, להתפלל – על מוסיקה, רוחניות ומה שביניהם״.

    בשנתיים האחרונות פרץ אמיר תלם לתודעת המוסיקה האלקטרונית העולמית כאחד היוצרים המוערכים והפעילים. הוא יוצר מוסיקה אלק׳ מסוג טכנו מלודי ודיפ האוס, וכמדריך יוגה ומדיטציה, משלב ביצירה תדרי קול מיוחדים ומנטרות עתיקות מעולם היוגה .

    אמיר ניגן ברחבי העולם, בפסטיבל ברנינג-מן, במועדונים הנחשבים ביותר בניו-יורק, במקסיקו ובישראל. המוסיקה שלו מתנגנת באופן קבוע במועדונים ופסטיבלים ברחבי העולםֿ. ואם אתם מחובבי הביץ' בר, אולי אפילו יצא לכם לרקוד לצליליו בקיסריה.

    אמיר הקים בארץ את פרוייקט ״דיפ האוס יוגה״, קונספט אירועים שבו הוא משלב שיעור יוגה ומדיטציה ביחד עם מסע מוסיקאלי אלקטרוני עם מוסיקה עמוקה תדרי קול מיוחדים ולסיום, ריקוד אקסטטי.

    אמיר, לפני הכל- גלה לנו איך היוגה והמדיטציה מתחברים עם המוסיקה האלקטרונית ?

    מאז שהתחלתי לעסוק במוסיקה אלקטרונית, קרו פלאים בחיי והרגשתי לפעמים על פסגת העולם, ביחוד כאשר ניגנתי מול קהל. שיעור חשוב ביותר החל מחלחל בליבי – לא משנה כמה גבוה אגיע, לא משנה אם אני אנגן מול אלפי אנשים ואקבל אין סוף מחמאות על המוסיקה שלי, עדיין אשאר קצת (הרבה) ריק… מתוך כך נטמעה בי התובנה שעליי לטפח את התרגול הרוחני שלי כבסיס לכל דבר בחיי, כולל יצירת וניגון המוסיקה. חיפשתי קהילה תומכת ומורים שיכולים לעזור לי בדרכי. זאת, מצאתי בארץ. אני שומר על הערכים הרוחניים שלי בעזרת מדיטציה ולימוד פילוספית היוגה.

    השילוב של מדיטציה ויוגה פותחות שער אל מעמקי הלב. כאשר קיים חיבור לעצמי, אמונה בחסד ושלווה, המוסיקה יכולה לפרוץ החוצה ולהתבטא כמתנה אלוהית. השילוב של שיעור יוגה ומדיטציה עם מוסיקה אלקטרונית הוא עמוק ביותר. כמו יוגה, מוסיקה היא שירות חשוב לאנושות. מוסיקה יוצרת אמון בין אנשים ומאפשר לנו לפתוח את הלב אחד לשני.

    אמיר, ספר קצת על עצמך ואיך הגעת לעולם היוגה ולהפיק מוסיקה אלקטרונית ?

    כל חיי הייתי בחיפוש רוחני אחר האמת – מי אני ומה אני ? לקח לי הרבה זמן ועברתי הרבה שינויים עד שמצאתי את הדרך שלי בעולם. הטרידו אותי שאלות כמו מהו אושר אמיתי ואיך אפשר להשיג אותו ? מהי אמונה ? מהו נצח ומהי אהבה ? ו… מדוע אני סובל אם כמיהתי העמוקה היא לטוב ואהבה ?

    גדלתי ברמת הגולן. בצה״ל שירתתי תשע שנים כקצין רפואי וכחובל בחיל הים. השתחררתי בדרגת סרן. השתתפתי במלחמת לבנון השנייה ובמבצעים שונים. אלו היו רגעים מאתגרים ומכוננים. מצד אחד, למדתי המון על מנהיגות ומשימתיות, אך מצד שני, הלב שלי חיפש, יותר ויותר, שלום, אהבה ונתינה. אחרי הצבא טיילתי קצת בעולם, ואז עברתי לגור ולעבוד בניו-יורק בשליחות המדינה. בניו-יורק למדתי תואר שני ביזמות חברתית מטעם אוניברסיטת ניו-יורק.

    השנתיים הראשונות בניו-יורק היו מאד מאתגרות. בשלב מסויים אפילו שאלתי את עצמי ״מדוע באתי לכאן ? קר, יקר ומרגיש מנוכר פה…״. אך, לאחר שנתיים חלה תפנית חדה בחיי, דברים בחיי התחילו להתחבר באופן מרגש מאד. הוזמנתי לפסטיבל מוסיקה קטן שם פגשתי קהילה של חבר׳ה מכל העולם שמחוברים סביב מוסיקה אלקטרונית ויוגה. רבים מהם DJים ואמנים. הייתי אז בערך בן 30. בחברת האנשים האלה נבט בתוכי החלום להיות DJ ובהמשך מפיק. הכרתי חברים טובים שלימדו אותי יוגה. נפתחה לי הצ׳אקרה – הבנתי שהייעוד שלי קשור למוסיקה אלקטרונית, יוגה וחיפוש רוחני. התאהבתי במוסיקה וביוגה. למדתי הדרכת יוגה, התחלתי ללמד יוגה ולנגן מוסיקה בניו-יורק, בברנינג מן, במקסיקו, פרו ומקומות נוספים.

    המוסיקה חיברה אותי לאנשים מכל העולם. אחד הזכרונות העוצמתיים היה לרקוד בפסטיבל עם אנשים מאירן, פלסטין ומלא מדינות אחרות. נפל לי האסימון שמוסיקה אלקטרונית יכולה לעזור לשלום עולמי, מה שדיפלומטיה פוליטית נכשלה לעשות.

    מה המוסיקה נותנת לך?

    מוסיקה היא תפילה בשבילי. היא מאפשרת לי למצוא נחמה וכוח, רגש ועוצמה. מוסיקה מאפשרת לי להתחבר לאנשים ולאהוב אותם. כשאני מנגן ויוצר קשר עם הקהל, גורם לו להנות ולהתרגש – זה גורם לי להתרגשות עצומה. המוסיקה היא גם מקום של ריפוי וחיבור פנימי. יצירת מוסיקה היא המקום שבו אני נאבק בחולשות שלי ודרך המאבק הזה לומד לפתח בתוכי איכויות כמו סבלנות, חמלה, תפילה לחסד ועזרה. מוסיקה היא שפה בינלאומית וגם שפת הלב. ישנם תדרים שונים אשר מרטיטים מרכזי אנרגיה שונים בגוף. מוסיקה משנה את התודעה. אפילו העובר ברחם לומד על העולם ומפתח את תודעתו באמצעות שמיעה.

    תן דוגמה או ספר על התנסות שקשורה בזה, איך המוסיקה משנה תודעה ?

     

    הוזמנתי לנגן בפסטיבל המוסיקה הראשון שלי. הוא היה בצפון בניו-יורק לצד אגם יפהפה. בפסטיבל נגנו מיטב האמנים המובילים מהעולם. מאד מאד התרגשתי לנגן. ניגנתי במשך 4 שעות כי ה-DJ שהיה אמור לנגן אחרי מעולם לא הופיע. כל ההתרגשות פרצה החוצה דרך הסט. הרגשתי שזה לא אני מנגן, אלא כאילו אני רק כלי בידיו של כוח גדול ממני. לאחר מספר שבועות קיבלתי הודעה בפייסבוק מאדם שלא הכרתי בשם וינסנט. הוא סיפר שהוא עבד כטבח הראשי בפסטיבל, ועם סיום המשמרת שלו הוא ישב והקשיב לסט שלי. הוא סיפר בהודעה כי המוסיקה גרמה לו לטרנספורמציה. חייו היו הרוסים והוא הרגיש חוסר משמעות ביחוד לאחר פרידה מאשתו. אבל, תוך כדי ההאזנה למוסיקה שניגנתי הוא קיבל תובנות עמוקות וכוח. הוא הרגיש שהחוויה הזו יצרה לו התחלה חדשה. ובאמת, לאחר חזרתו לביתו, הבוס הקודם שלו התקשר עליו והזמין אותו לעבור ממיאמי לניו יורק לעבוד במסעדה חדשה וגם למצוא אושר חדש. המוסיקה  אפשרה לו להתחיל מחדש.

    איך עברה עליך תקופת הקורונה ?

    זו היתה עבורי תקופה לא פשוטה, מלאה במתח ואי-ידיעה, אבל השתדלתי למצוא את הברכות והחסד בתקופה הזו. היה לי יותר זמן למדיטציה ותרגול רוחני, וכמובן יותר זמן להפקת מוסיקה. יצרתי המון בתקופת הקורונה והמוסיקה מאד עזרה לי להתמודד. שיפרתי גם את הסטודיו הביתי שלי וסידרתי בו אקוסטיקה מקצועית. זה היה תהליך טוב עבורי, להכין ולהתקין במו ידי. בנוסף, הזמן הפנוי אפשר לי להגביר את תרגול הנגינה על קלידים, מה שחשוב לתהליך היצירה. בכל דבר אפשר למצוא ברכה והזדמנות, וזה מה שהתקופה הזו אפשרה לי לעשות.

    מה החלום שלך?

    אני מקדיש את חיי ונשמתי למוסיקה. בעיני זו שליחות בעולם פגוע בו, לדעתי, חסרים אהבה, בטחון, אמון וחמלה לכולם, לאדם, לחיות ולאדמה. מוסיקה מחברת, מאחה ומרפאה. אני מקווה שיפתחו לי שערים להמשיך ולנגן ברחבי העולם ובישראל, לבוא במגע עם קהילות שונות ולהעניק ידע רוחני מעולם היוגה. למדתי שמדיטציה מאד חשובה. בספרות היוגה נאמר שהאמת והחיבור לאלוהים נמצאים עמוק עמוק בתוך הלב. אני מעוניין לפגוש אנשים ולעזור להאיר את ליבם לכך שהאושר האמיתי נמצא בפנים.אני רוצה לעזור ליוצרים חדשים. ללמד אוהבי מוסיקה את אומנות ה-DJ והפקת המוסיקה.במקביל, אני מעוניין להמשיך את העשייה שהייתה לפני תקופת הקורונה – הפקת פסטיבלים ואירועים המשלבים מוסיקה ורוחניות.

    אמיר מלמד איך להיות DJ, והפקת מוסיקה. אפשר להגיע אליו לשיעורים פרטיים, וגם לשיעורי יוגה בשילוב מוסיקה אלקטרונית. ואם אתם מארגנים אירוע ורוצים להפוך אותו לבלתי נשכח, אפשר להזמין אותו להופיע או להעביר סדנת יוגה בשילוב מוסיקה אלקטרונית.

     

    אפשר לפנות במייל mrtelem@gmail.com

    אתר אינטרנט: www.amirtelem.org

    עמוד פייסבוק: https://www.facebook.com/AmirTelemMusic/

    ותהנו מהמוסיקה

    סט מיוחד למסע חושני ועמוק

     

    𝐀𝐦𝐢𝐫 𝐓𝐞𝐥𝐞𝐦

    Live @ Burning Man – Man Burn Night 


    להגיב
  • למה אני כזו רגישה? למה לעזאזל אני כזו? איך אני לא אוהבת את עצמי!

    שוב זה קורה לי… אני כל כך כועסת על עצמי ועל הרגשות שלי. למה אני כזו רגישה? למה לעזאזל אני כזו? איך אני לא אוהבת את עצמי!
    זה היה השיח הקבוע שרץ לי בראש כמעט בכל פעם שעלו בי רגשות קשים. לא יכולתי לקבל את הרגשות האלו וניסיתי להעלים אותם, להגיד לעצמי שאני חזקה יותר מזה ואני לא צריכה להרגיש ככה. ניסיתי להדחיק אותם.
    אך הם לא נעלמו…. הם רק תפסו יותר ויותר מקום.
    כשהתחלתי לתרגל חמלה עצמית הבנתי שמה שעשיתי עד היום לא היה נכון אבל התקשיתי לשנות את האוטומט שלי, למרות הידיעה.
    המשכתי לתרגל והאמנתי שלאט לאט יבוא שינוי.
    יום אחד, אחרי ריב נוראי עם בן זוגי, התפרקתי…. האוטומט שלי היה לומר לעצמי: "מה קורה איתך? מה את נותנת לו ככה להשפיע עלייך, למה מי הוא? הוא לא שווה את זה, קחי את עצמך בידיים, תהיי חזקה". אבל באותו רגע עצרתי, נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי: "ווואווו המקום אליו הגעתם ממש קשה. זה ממש הגיוני שכל כך עצוב וקשה לך עכשיו. זה בסדר, זה לגמרי טבעי שאת מרגישה ככה, תרשי לעצמך להיות עצובה.. אתם כאן מאהבה". באותו רגע נפתח משהו אחר בלב שלי. במקום מלחמה אינסופית של הראש והרגש, נוצרה אחדות וקבלה שאיפשרו לי פשוט להיות מי שאני. ואז ממקום של קבלת הרגשות שלי יכולתי לחזור לשוחח איתו לא ממקום מתגונן ומוכן למלחמה אלא ממקום המקבל את הקושי ומוכן להתחיל להתמודד איתו…
    ב 18.4.21 אנו פותחות קורס של 10 מפגשים, אונליין, כדי ללמוד את השיטה ואת כוחן הפלאי של חמלה-עצמית והכרת הטוב.
    לפרטים נוספים אפשר לבקר בדף שלנו ולצפות במפגש מבוא, המסביר את עקרונות השיטה.
    (מס המקומות מוגבל)
    באהבה וחמלה

    מיטל ויפית

    על המנחות
    image
    מיטל רונן
    BA בפסיכולוגיה, MA בהנחיית קבוצות (תזה בנושא קבוצות לחמלה עצמית), דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל שבשומרון (מחקר ליצירת התערבות קבוצתית מבוססת חמלה לאנשים עם מוגבלות נפשית), מנחת קבוצות הורים וקבוצות לטיפוח והרחבת החמלה למבוגרים. מתמחה בשיקום והנעת תהליכי שינוי. הכשרת מנחי קבוצות וניהול צוות שיקומי תעסוקתי לאנשים בעלי מוגבלות נפשית.
    image
    יפית אורבך
    B.Ed בחינוך, MA בהנחיית קבוצות (תזה בנושא קבוצות חמלה עצמית), דוקטורנטית בחוג לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה (מחקר בנושא ויסות רגשות אצל הורים באמצעות חמלה עצמית), מנחת קבוצות לטיפוח והרחבת החמלה עצמית למבוגרים.
    צילום Kopitchinski Reuven


    להגיב
  • צ'יקו-דאנס – לנוע בחיים

    הגוף הוא מכחול. בעצם הגוף הוא מכחולים רבים איתם אנו יכולים לצייר בו זמנית. לשם כך אנו משתמשים בצבעים רבים – חלקי גוף שונים אשר בנפרד ויחדיו יוצרים ציורים נפלאים.
    אם אתם אוהבים לרקוד ולהתנועע או בא לכם להפסיק להתבייש מלרקוד ולהגדיל את הרפרטואר של תנועות הגוף, להעשיר את ארגז הכלים התנועתי שלכם על רחבת הריקודים ובחיים – הזמנה זו עבורכם ועבורכן. אין זה משנה כלל אם מדובר בריקוד מקצועי, בלרקוד לעצמנו בבית, או ליהנות מזרימה חופשית ומגוונת יותר במסיבות, באירועים, וביומיום.
    גוף פתוח, משוחרר, וקשוב אינו מותרות השמורים לרקדנים בלבד – זוהי זכות קיומית המאפשרת ביטחון תנועתי בחיי היומיום. זה הכי פרקטי שיש.
    אני מזמין אתכן ואתכם לסדנה בה בעזרת כלים מעולם הצ’י קונג התנועתי נתמקד בעבודת רגליים והאגן, שני אזורים בגוף שאורח החיים המערבי-מודרני הוביל לניוונם ברמות שונות, בין אם חווית תקיעות, חריקות, ניתוק, היעדר “שימון,” ועוד. נכיר את שושנת הכיוונים – תרגול רגליים פרקטי המרחיב את התנהלותנו במרחב באופן חופשי ובטוח יותר ותרגילי הגמשת גב כף הרגל. עבור האגן נתרגל סיבובים, שמיניות, פיתולי גוף, ותנועת הקוף החמדן. זו סדנה טכנית המשלבת גילוי, שובבות, ויישום בתוך הריקוד ואין צורך בידע מוקדם. רק לבוא עם גוף ונשמה סקרנים.
    לפרטים אודות המנחה זהר
    www.zoharwilson.co.il/workshops/chiko-dance
    יום שבת ה-3 באפריל, 2021 ב-19:45
    מועדון יוניקורן – פרדס חנה
    60 שח
    מספר המקומות מוגבל


    להגיב
  • חופשה בים המלח

    לפני זמן מה חבריי הזמינו אותי להצטרף ללילה בים המלח.

    בעת ההזמנה ידיד קרוב ציין: "בערב הגעתנו, חברתנו המשותפת עורכת ערב תרבות מקומי בקיבוץ בית הערבה, ושאלה האם תהיה מעוניין להעביר הרצאת מבוא בנושא היוגה והמדיטציה".

    על אף לוח הזמנים הצפוף אשר נבע מתקופת עומס במקום עבודתי, הרמתי מספר טלפונים על מנת לוודא את הנושא, וזמן קצר לאחר מכן הודעתי לחבריי: "אני בפנים."

    בעודנו חוצים את התנועה הפקוקה של מרכז הארץ שיתפנו איש את רעו במחשבות, תובנות ובשאר חדשות מהתקופה האחרונה בה לא התראינו…

    לאחר זמן מה עם שחילופי הדברים שקטו במעט, החל להתגלות נופה המרהיב של הבקעה.

    נוף הררי ומדברי ליווה אותנו בדרכים המפותלות בעודנו מעמיקים עוד ועוד מתחת לקו פני הים.

    מחשבותיי נדדו לעבר אירועים היסטוריים ותרבותיים אשר פקדו חבל ארץ זה.

    נזכרתי בקטעי סיפורת אודות מערות קומראן, מגילות ים-המלח ופרושי מדבר יהודה – האיסיים.

    מכתביו של יוסף בן מתיתיהו והיסטוריונים נוספים נגלה אורח חייהם השליו והסגפני של אלו האחרונים, כמו גם פשטותם ורכות ליבם. או במילותיו של מתיתיהו: "הם עולים על יתר האדם באהבתם לבריות ולכלל הסובב. מתנזרים הם מתענוגות הבשר, ברעותם בהם רעה. ולמעלה טובה נחשב בעיניהם למשול ברוחם ולכבוש יצרם. מואסים הם בחיי עושר אך אין נמצאת בהם חרפת העוני או החוסר.

    בעודנו עוברים את צדה המערבי של ימת "המים המתים" חשבתי לעצמי: מדהים עד כמה מקום זה רווי בכמיהותיהם הכנות של מחפשי האמת הרבים אשר עברו כאן במהלך הדורות, החל מקהילות האיסיים שכמו עיטרו נופים אלו בעבר. וכלה בנזירים הנוצריים אשר חיים עד עתה במנזרים נסתרים ברחבי אזורים מדבריים אלו, כמו שוקעים במציאות רוחנית ונסתרת אשר אינה נגלית לאדם הקשור להנאות הזמניות והחולפות, ולהבלי העולם הארעיים.

    לאחר זמן קצר עם שהמשכנו בנסיעתנו ידידי קרא בהתלהבות: "חבר'ה, הגענו, זה המקום!"

    פרקנו את הציוד, חבשנו כובעי שמש, התקדמנו לעבר החוף, ובעודנו פורשים את המחצלות ואת ארוחת הצהריים המאורגנת היטב, התיישבנו מרוצים במרחק נגיעה ממי המלח.

    זמן קצר לאחר מכן, עיניי נחו על אי קטן אשר נראה באופק בקרבת גדה מרוחקת, עדכנתי את חבריי שאני אחזור עוד מעט, ופניתי לחקור את הממצא…

    בהגיעי ליעד התיישבתי על סלע והבטתי לעבר האופק המרהיב, בו מצע המים השלווים נפרס עד למרגלות הרי ירדן הסלעיים.

    חשבתי לעצמי: ללא ספק ים המלח זוהי אחת מהטובות שבחבילות הנופש, מקום מפלט בינלאומי לקנדידט היגע והחרד.

    אך על אף שזהו כנראה המקום הרגוע ביותר בעולם.

    להפתעתי הרבה… אני בכלל לא רגוע!

    המיינד שלי ממש כמו מולטי-סטיישן רדיו, ממשיך לרשרש אפילו כאן…

    אמונות נפשיות, מחשבות, רשמים, הטבעות, מה יהיה ,מה היה, מה צריך, מה לא צריך, מה בא לי, מה לא בא לי.

    השם ישמור, אני כבר באמצע המדבר, לאן עוד אפשר לברוח…

    בעודני מביט הרחק אל הנוף, קול פנימי קרא… פנימה.

    בעודנו עוצמים את עינינו, מרפים לתוך החושך הפנימי ושוקעים למצולות הווייתנו שמעבר לרשרוש המחשבות והרגשות, נמצא עצמנו ניצבים בפני דלת סגורה, אף על פי שזוהי סגורה, השהות על ידה מקנה סיפוק והרצון לפותחה ממלא את הווייתנו במשמעות פנימית ותקווה עמוקה לאושר.

    מה מונע מאתנו להיכנס בדלת זו?

    האם פתיחתה אכן תענה על כל כמיהות ליבנו העמוקות והרדומות?

    על פי ספרות היוגה המסע הרוחני מוביל אותנו בהדרגה דרך מפתן דלת זו, לעבר מציאות נצחית, ייחודית אהובה ואוהבת.

    כאשר העצמי "נהג מרכבת הגוף" מתוודע לזהותו הנצחית וכך גם ליחסי האהבה המרגשים עם מושא האהבה העליון.

    מסופק מהרהורים אלו נפרדתי מהאי הקטן שעל גדות ים המוות.

    ובמילים אלו נפרדתי מבאי הרצאת הערב המרוצים והמסוקרנים שבקיבוץ בית הערבה.

    דני מוסטובוי,

    מורה ומרצה לספרות היוגה.

    למידע נוסף, ניתן ליצור קשר:

    WhatsApp – 0558838423


    להגיב
  • ״בסוף כל הדרכים״- ענבר ברי רוז

    לפני שש שנים כתבתי שיר,
    שיר פרידה מאבא שלי.

    בכל פעם שהשיר התקדם, הרגשתי שאבא שלי הולך קצת רחוק יותר
    בכל פעם כשהרגשתי אותו רחוק יותר, נעצרתי כמו ילדה שרוצה למשוך את אבא בשרוול, מבקשת שיישאר.

    באחד מערבי יום חמישי, שזה הזמן האהוב עליי בשבוע, נכנסתי בפעם האחרונה לאולפן ויצאתי למסע בנבכי הנפש, כשכל שורה מוקלטת הופכת את הפרידה למוחשית יותר ויותר.

    היה לי חשוב שאת המילים, שיש בהן אבדן וכאב, תלווה מוסיקה שיש בה תנועה, מעוף ורוח, כמו כל פרידה, כמו החיים, כמו המוות… ערבוב של הפכים וניגודים שיוצרים שלם אחד.

    בשבועות האחרונים, לקראת הוצאת השיר, אני מוצפת זיכרונות בצורה מוחשית כל כך שלרגעים אני מתבלבלת מה היה ומה עכשיו. ריחות, קולות, תמונות, חיים כל כך שנדמה שפשוט אפשר להושיט יד ולגעת.
    הלוואי ויכולתי לגעת
    לפגוש אותך, אבא,
    לפחות לעוד פעם אחת.

    ענבר ברי רוז, אמנית ומפיקה.
    בעלת הסטודיו Berry Rose-home studio המארח מוסיקאים (עמיר לב, ערן צור, דניאלה ספקטור ועוד…)

    לסדנאות אמן.

    אתר 

    עמוד פייסבוק 

    יוטיוב

     


    להגיב
  • מהי חמלה ?

    חמלה היא איכות פנימית, להרגעה, ויסות רגשי, ליצירת חיבור ושייכות, שכולנו נולדנו עימה. אבולוציונית, מעצם היותנו יצורים חברתיים, לכולנו יש אותה. אנחנו מפתחים אותה לאורך כל חיינו דרך התייחסות לאחרים, ודרך ההתייחסות שלהם אלינו, חוויות העבר שלנו, וגם דרך ההתייחסות לעצמנו (חמלה-עצמית), כלומר הדיאלוג הפנימי שלנו. זהו שריר שאנו יכולים לאמן ברמת הגוף, ברמת המיינד והמחשבה, ברמת הדיאלוג הפנימי שלנו, וברמה הרגשית.

    המושג חמלה מגיע מהבודהיזם. הדלאי למה הגדיר חמלה כרגישות לסבל (של עצמי ואחרים) ומחוייבות להקל על הסבל. חמלה דורשת להיות נוכח בסבל (של עצמי ושל אחרים), ולשם כך דרוש אומץ ועוצמה אישית, חמלה אינה "לחלשים". זה לא פשוט להיות בנוכחות הסבל ולשם כך פיתחנו רפרטואר מרשים של דרכי התמודדות שממש לא משפרים לנו את החיים כמו התעלמות, הימנעות, הדחקה, בריחה, הסתגרות, התבודדות, בושה, אשמה, ביקורת עצמית ועוד.

    טיפוח חמלה וחמלה –עצמית, חמלה המופנית פנימה, כרוכים בהתבוננות בסבל (במה שעובר עלי עכשיו), בקבלה ותמיכה; נוכחות בכאן ועכשיו, ללא הזדהות, בהקשבה בלב פתוח ואוהב; התבוננות בסקרנות והסכמה לחקור, החוכמה כדי להבין ולשנות, כדי שיהיה לי/לאחר טוב יותר, שלא נסבול, שנהייה מאושרים; טיפוח דיאלוג של טוב לב, של חום הבנה וקבלה, כדי שלא נתכווץ עוד יותר, כשכבר קשה; טיפוח ההבנה שכולנו חווים את אותם הרגשות, גם אם הסיפורים שלנו למה שעורר אותם, שונים. טיפוח ההבנה שלא רק לנו הדברים קורים, כולנו בני אדם ולכן כולנו תוצר של המון דברים שלא בחרנו (כמו הורים, גנים, חוויות ילדות) ולכן אין ממה להתבייש, כולם חווים חוסר אונים וכאב, שמחה והתרגשות, כישלונות ודחייה, אהבה וחיבור – אנחנו אף פעם לא באמת לבד ונפרדים.

    טיפוח חמלה מחזק את הרצון להשתפר (להבדיל מוויתור עצמי או פינוק עצמי), מחזק את היכולת לראות את הדברים בפרופורציה ויכולת לנהל את רגשותינו במקום שהם ינהלו אותנו. טיפוח חמלה מחזק את היכולת לקחת אחריות, לשנות את שגורם לסבל ולחיות חיים איכותיים ומאושרים יותר.

    אנו מזמינות אתכם לטפח את איכויות החמלה בכדי להגביר את האושר בחייכם.

    ושמחות להזמינך לקורס חמלהעצמית והכרת הטוב
    שיפתח ב 11/04/2021
    כל הפרטים וטופס ההרשמה בקישור


     

    מנחות המפגש:

    מיטל רונן
    BA בפסיכולוגיה MA בהנחיית קבוצות, דוקטורנטית בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת אריאל שבשומרון (מחקר ליצירת התערבות קבוצתית מבוססת חמלה לאנשים עם מוגבלות נפשית). מתמחה בשיקום, הנעת תהליכי שינוי בצוותים מקצועיים, הורים, בני נוער, אנשים בעלי מוגבלות נפשית ואוכלוסיות שונות נוספות והכשרת מנחי קבוצות.

    יפית אורבך
    B.Ed בחינוך, MA בהנחיית קבוצות (תזה בנושא קבוצות חמלה עצמית), דוקטורנטית בחוג לייעוץ והתפתחות האדם באוניברסיטת חיפה (מחקר בנושא ויסות רגשות באמצעות חמלה עצמית אצל הורים), מנחת קבוצות לטיפוח והרחבת החמלה עצמית למבוגרים.


    להגיב
  • אֻם מַיּי גּוֹד

    כולנו מכירים את הג'יני – זה שממלא את כל משאלותינו… אך, מאיפה המילה ג'יני הגיעה ? בואו נחזור קצת בזמן כדי להבין איך להתחבר לג'יני שלנו….

    הרעיון של "גאונות"- genius (או ג'יני בשם חיבה ! ) מגיע מרומא העתיקה. ההבנה באותה תקופה הייתה כי לכל האנשים יש רוח מנחַה, המלווה אותם לאורך חייהם. הרוח, כונתה genius מהשורש הלטיני gignere, שמשמעותו היא "להוליד" או "לגרום". הרוח המלווה (ה – genius) של האדם מחדירה בו תכונות מולדות ובכך מכתיבה את אישיותו ונטיותיו. אם לאדם היו יכולות יוצאות דופן הבינו זאת כי הדבר נובע מאותה רוח, מה-  geniusשלו.

    לאחר מכן, לאורך ההיסטוריה במהלכה האנושות עוברת מתרבות ששמה את אלוהים במרכז באופן כזה או אחר, לתרבות הומניסטית ששמה את האדם במרכז, הצעד הטבעי הבא היה שהמילה genius תתייחס לאדם עצמו ולא לרוח. כשהחלו להשתמש במילה באנגלית, היו עדיין אומרים "יש לו genius", אך ככל שהתפיסה הרציונאלית הכתה שורש בתודעה האנושית, ייחסו את היכולות למוח ולגוף, ולכן במקום לומר "יש לו genius" החלו לומר "הוא genius".

    בתרבות העתיקה של הודו הייתה הבנה דומה לזו של רומא הקדומה. אותה רוח נקראת paramatma, שמשמעותה היא "הרוח העליונה" (parama זה "עליונה" ואילו atma זה "נשמה" או "רוח") זהו היבט של האלוהות המלווה באופן אישי כל אחד מאתנו מייעץ ומנחה בצורה של אינטואיציה, או השראה.

    כך שאין אדם שאין לו פוטנציאל להיות גאון. זה רק תלוי אם יקשיב לקול האלוהי שבליבו. ככל שאדם יוותר על גאווה מיותרת, שמביאה אותו לייחס את היכולות שיש לו לעצמו במקום כמתנות שניתנו לו, יוכל לשמוע את אותו הקול של הרוח העליונה, של ה genius או paramatma.

    בהקשר זה ישנו ציטוט מדהים של בטהובן, הגאון המוסיקאלי, שחי בעידן שבו אלוהים עוד היה חלק יומיומי מהחיים. וכן הוא אומר:

    "אומן אמיתי הוא לעולם לא גאוותן. בחוסר מזלו, הוא רואה שהאומנות היא חסרת גבולות, לכן מרגיש מה הוא רחוק ממטרתו, ועל אף שעשוי להיות נערץ על ידי אחרים, הוא עצוב על כך שהג'יניוס שלו, אף כי הוא מאיר את דרכו כשמש, נמצא תמיד במרחק ובלתי ניתן להשגה…"

    נכתב ע"י גלעד תדהר, פסנתרן ומורה. giladtidhar@gmail.com


    להגיב
  • דעת היוגה – עם דני מוסטובוי.

    יום אחד, במהלך טיול בין שביליה של חורשת אקליפטוסים נאה במרכז המושבה, בין העצים… והשיחים… תפסה לפתע את עיניי – מצבת עץ, אשר מסביבה חגו פרפרים צבעוניים.

    התקרבתי מעט בכדי להתבונן על הכיתוב אשר התנוסס על חתיכת העץ העליונה, ושם, מעל ציור של לב בצבע שחור, נכתב: אליעזר הארנב, ותאריך מותו.

    התבוננתי מעט על המצבה, נשאתי תפילה קטנה לזכרו של אליעזר, והמשכתי בדרכי.

    בעודי צועד בפאתי החורשה הרהרתי אודות חייו ומותו של הארנב.

    האם הספיק להכיר את הארנבת אהובת ליבו, האם מצא שמחה וריגוש בכרסומם של גזרים כתומים ועלי גינה רעננים, ויותר מכל האם מותו נגזר עליו בהפתעה או שהעביר הוא את שיבתו בנחת, בעודו מתכונן לרגעיו האחרונים…

    חשבתי לעצמי "נדמה כי חיינו מורכבים גם הם מרבגוניות אינסופית של פעילויות והתרחשויות. תחילה עם הולדתנו אנו כמו משקיפים בסקרנות ובפליאה על העולם שבחוץ, דרך עדשות עינינו הילדיות, בהמשך, עסוקים, מרוגשים ונסערים מהעתיד לבוא, אנו סוקרים את שסביבנו בריגוש עז דרך עדשות הנעורים, וכעבור זמן מה לעיתים מעט מתוסכלים לנוכח חוויה פנימית של פיספוס כלשהו, אנו נאלצים להיפרד ממשקפיים אלו על שלל סוגי עדשותיהן.

    בעודי צועד בחורשה ומהרהר כך, נזכרתי לפתע במפגש מכונן שאירע כעשור קודם לכן.

    ערב אחד, לאחר הופעתנו המשותפת בקונצרט של התזמורת הקאמרית, ניגש אליי אחד מחברי התזמורת הוותיקים, והציע לי להצטרף אליו לתה ועוגיות, הצעה לה נעניתי כמובן בחיוב.

    הוא היה כנר ומלחין, אשר לעת זקנתו תמך בפועלה של התזמורת.

    בשלב מסוים בשיחתנו, לאחר מספר דברי הלצה ונועם, טון קולו הפך רציני, והוא אמר:

    "אתה יודע דני… כשהייתי בן גילך, אולם הקונצרטים היווה עבורי את מושא האושר העליון, עשיותיי כנגן וכקומפוזיטור הרוו לחלוטין את תשוקותיי, וסיפקו את ליבי עד תום. אך היום… הוא השתהה, ואז הצהיר בחדות: 60 שנה עברו להן כהרף עין, ועתה, אין אני מוצא בכך עוד כל טעם!".

    כך ישבנו עוד מספר דקות, שותקים, שותים את התה ואוכלים את העוגיות…

    בעודי נזכר בסיטואציה זו, חשבתי לעצמי, "כמה מדהימים הינם חיינו, בהם תחילה אנו כמו נקשרים לסוגי עשיות ופעילויות מגוונות, וחושבים אותם לחשובים ולמשמעותיים מכל, ולאחר, בעבור הימים, אותן העשיות בדיוק הופכות בעינינו לחסרות כל משמעות וערך.

    באפוס ההודי הגדול בשם ה "מהא-בהראטה" ישנו סיפור המתרחש בעת העתיקה, המתאר את מסע נדודיו של אחד ממלכי העולם הגדולים, את פגישתו עם נווד חכם, ובדיון רחב אשר מתפתח ביניהם אודות אמות מידה ארציות ודברי צדק.

     דיונם נחתם בשאלה :

    "מה אם כן, הוא הדבר המופלא ביותר בעולמנו?".

    לכך משיב החכם בחיוך: "על אף שהמוות כמו מרחף מעל ראשיהם של כל איש ואישה,

    כמו מזכיר אודות זמניות החומר, ומכוון לעבר ההתעוררות לחיי הנצח הרוחניים.

    כולנו כאחד חיים כאילו חיים זמניים אלו, ימשכו לנצח!"

    יוצא מהחורשה לכיוון רכבי חשבתי, "ספרות היוגה מלמדת שמעבר למציאות זמנית זו, אשר רוויה בפחד וחרדה מכיליון הזמני, ישנה מציאות נצחית וחיובית, אשר עם ההתעוררות לה אנו כמו משתחררים מכל סבל חומרי ומתוודעים מחדש לשמחתנו ולמשמעות קיומנו המקורית.

    ולכן נראה שאין עליי להתעצב יתר על המידה על גורלו הזמני של אליעזר הארנב, מכיוון שאין זהו גזרו האחרון.

    נפרד מהארנב ומהחורשה, מוקיר תודה על השיעור, התנעתי את רכבי, והמשכתי הלאה.

    דני מוסטובוי,

    מרצה, ומורה לספרות היוגה.

    למידע נוסף, ניתן ליצור קשר:

    WhatsApp – 055-883-8423


    להגיב
  • הליקוטון של יתיר: חדשות טריות מהשדה

    אתמול, בשיחת חולין קצרה שהתפתחה בתור לקופה בחנות התבלינים שלי, שואל אותי מישהו: "מה עושה אשתך הבנתי. ואתה, מה אתה עושה?"
    אמרתי לו שאני מורה לתורת הליקוט, ומלמד שפים, טבחים ו'פודיז' מכל רחבי הארץ איך להכניס למטבח שלהם חומרי גלם שגדלים בר.
    הוא כיווץ את גבותיו כמי שנזכר לרגע במשהו ואז שלף: "אה, כן, זה הטרנד החדש הזה".
    הסתכלתי עליו בחיוך והשבתי "כן, טרנד חדש. בן מיליון שנה בסך הכל"….

    אז עכשיו, בעיצומו של סגר נוסף, אני מזמין את כולכם לצאת וללקט. מותר לכם לצאת מהבית על מנת להצייד במזון ובתרופות ואפילו מומלץ. גם קטיף, כמו כל עבודה חקלאית אחרת, מותר במסגרת הסגר.

    בשביל ללקט – לא חייבים ללכת רחוק. נהפוך הוא: ירקות הבר הטעימים והמסקרנים ביותר לא גדלים בהרים רחוקים, אלא ממש מתחת לאף שלכם, בפתח הבית. בסיור הזה נפגוש מגוון עצום של צמחי בר למאכל, הגדלים בצידי הדרכים, בשולי השדות, בגינות ציבוריות ובחצרות. נלמד לזהותם, ללקטם, להיזהר ממה שעלול לסכן אותנו, ולהרגיש בטוחים לצאת ולהתנסות לבדנו בחווית החיבור הנפלאה לטבע האורבני או הכפרי, שליד ביתנו. נבשל ארוחה עשירה ודשנה, על בסיס הצמחים שנלקט.

    ⏲מתי?

    שבת, 23/1/2021

    9:30-15:30

    🌏היכן?

    באזור פרדס חנה. מיקום מדוייק יישלח לנרשמים כשבוע לפני הסיור.

    💲כמה זה עולה?

    המחיר למשתתף: 190 ש"ח
    המחיר לזוג: 360 ש"ח

    🎁מה זה כולל?

    המחיר כולל הדרכה מלאה ומקיפה, סדנת בישול במטבח שטח מאובזר ומקורה (בימי גשם).
    בתום הסיור יקבלו המשתתפים קובץ ובו סיכום תכני הסיור ומתכונים.

    למי זה מיועד?

    הסיור מיועד למבוגרים וההדרכה אינה מותאמת לילדים.
    בני ובנות נוער מתעניינים/ות ורציניים/ות מעל גיל 14 יוכלו להצטרף בתיאום טלפוני.

    נתראה בשבילים,

    הכל על הסיורים הקרובים, כאן.

    שתהיה לכולנו עונה נפלאה,

    סוערת, גשומה וירוקה.

    יתירסקי.

     


    להגיב
  • סוזן גיליאן סונאיה - קליעה, יצירה וריפוי בקול

    יש לי עניין עם הקול

    כשאני פוגשת אנשים ומספרת להם שאני מטפלת בקול,

    לרוב אני אשמע תגובות בנוסח –

    "יש לי עניין עם הקול"

    "זה המקום שאני צריכה לעבוד עליו"

    "הקול שלי חלש ואני כל כך רוצה לשיר"

    כמה פעמים אמרתם לעצמכם?

    "יש לי קול צורם"

    "אני לא יודעת לשיר"

    "יש בי פחד מלהשמיע את קולי"

    "אני? עדיף שלא ישמעו אותי שרה…"

    כמה שיפוט יש לנו כלפי עצמנו,

    כמה אנחנו חוששות לתת ביטוי לעצמנו,

    כמה אנחנו מפחדים לפגוש את עצמנו.

    נכון זה עלול להישמע מפחיד,

    לבחור לפגוש בתוכנו את הפחד, את השיפוט, את החשש מלהישמע.

    אבל כמה אנרגיה אנחנו מחזיקים בתוכנו כדי להימנע מהמפגש הזה?

    הקול שלך חשוב,

    יש לו מקום,

    הוא מושלם בדיוק כפי שהוא.

    בחוויה שלי, להרגיש ולהקשיב לקול הבוקע מאיתנו,

    זאת הדרך הטובה ביותר לרפא את עצמנו ולצאת לעולם משוחררים וחופשיים יותר.

    עבודה עם קול היא אינסופית.

    זו אנרגיה טהורה הקיימת בתוך כל אחד מאיתנו

    אני מזמינה אתכם ואתכן למרחב בו המפגש הזה אפשרי,

    מרחב בו תוכלו לפגוש את עצמכם,

    לעבור דרך המקומות הנעימים,

    וגם ה'פחות נעימים'

    לתת להכל מקום

    להרגיש ולהקשיב לכל מה שעולה בך.

    עבודה עם הקול זה אחד הכלים המופלאים ביותר שיש

    אנחנו מכירים את הקול בעיקר ככלי שמשמש לדיבור ושירה.

    ידעתם

    שבעזרת הקול ניתן לשחרר אנרגיה חסומה.

    למלא את הגוף באנרגיה חדשה.

    לתת ביטוי לרגש, למחשבה ,לאנרגיה שלנו עצמינו

    אפשר לשיר שירים.

    אפשר להתפלל.

    אפשר לשלוח קול למרחב לריפוי.

    יש כל כך הרבה דרכים לביטוי קולי .

    ומה שמדהים זה שיש לכל אחד מאתנו קול.

     זה זמין לכולנו, זה חופשי ,זה פשוט.

    אני אוהבת להקשיב לאנשים ולעזור לקולות להישמע בעולם.

    אשמח לפגוש אתכם באופן אישי .

    ויש גם קבוצה מקסימה שמתהווה בפרדס חנה.

    מעגל שירת קול הנשמה יחד עם שותפתי למסע הקול

    ואיזבל שיר עדן

    מרחב לנשים לביטוי הקול בימי ראשון בשעה 16:00

    מרחב לגברים ונשים יחד בימי שלישי בשעה 16:00

    מוזמנים להתקשר או לשלוח הודעה:

     

    סוזן גיליאן סונאיה

     אומנית ויוצרת רב תחומית.

     מטפלת ומרפאה בקול, מנחה סדנאות יצירה בחומרים מהטבע,

    שרה את קול הנשמה מתוך חיבור והקשבה ללב

    טלפון – 0528738007

    https://www.facebook.com/Susan.Healing.and.Creation

     


    להגיב
  • תיאטרון הידית – משחק

     

    הימים ימי קורונה ואי-ודאות בכול. תקנות חדשות לבקרים הופכות ומערבלות את החיים ואת הסדרים. כללי המשחק משתנים ומזמינים להסתגל במהירות, אולי בכלל למשחק אחר, עדיין לא ברור. המציאות נדמית כמו תרגיל בשיעור של הבמאית והיוצרת שירי ג'ורנו: להיות משהו אחד והופ להתחלף בן רגע, כתחבולה תיאטרלית ויותר מזה, כפרקטיקת חיים, חיים באי ודאות; אחד הנושאים שתיאטרון הידית עוסק בהם שוב ושוב ושוב.

    (למי שלא מכיר, תיאטרון הידית החל לפעול בשנת 2002, באזור בנימינה ובהמשך התבסס בפרדס חנה. תיאטרון הידית מציע עשייה אמנותית חוקרת, עכשווית ושואלת שאלות .
    מנהלת אמנותית ומייסדת: שירי ג'ורנו. מעצב חזותי ומייסד: הנס פלדה.
    פעילות התיאטרון כוללת אנסמבל שחקנים יוצרים, בית ספר לשחקן היוצר, בית מארח להצגות ומופעים, ופעילות משחקית במרחב הציבורי.)

    רגע לפני שהקורונה מתגלגלת לכדי סגר בבתים, שירי ואני נפגשות לדבר על מה בדיוק הם עושים. צוללת לרגע לשאלה מה זה משחק, גרסת הידית.

    שירי: "באנגלית יש to act ו-to play, ובעברית מילה אחת שמשותפת לשתי הפעולות: משחק. אני מוצאת שהעברית לגמרי מדויקת במקרה שלנו. כי מה זה בעצם אומר לשחק? זה אומר שאני פתוח, פתוחה, מלאה באמון, סקרנית, לא פוחדת להתנסות. המשחק מאפשר את המצב של הוויה שיכולה להיות כל דבר. הדבר הזה שילדים עושים והוא גם חלק מתיאוריה של משחק. שאני עכשיו מדמיינת ש… ואני נהיית הדמיון הזה. מה שאני מדמיינת, מה שאני מרגישה, מה שאני חווה, הוא קורה; הוא לא מנותק. העובדה שזה מוגדר כ'מה שהוא לא המציאות' מגנה עלי בתוך ההתנסות. כל הדבר הזה יש בו עונג גדול, שובבות, חיבור לתשוקה פנימית, כל הדברים האלה שיש בהם הרבה מאוד חיים ואפשרות".

    "חיים" ו"אפשרות" בימי קורונה נראים כמו משהו חדש לגמרי. בזמן שהכתבה הזו נערכת הצגות בוטלו. קבוצת הווצאפ "כל חברי הידית" מתחילה לרחוש רעיונות לרגל המצב. החברים חדורי שליחות. ירון סנצ'ו גושן מעלה מחשבה "לקיים בתיאטרון לוח פעילות אמנותית אלטרנטיבית מרפאת לימים האלו" . אחר כך יוצאת התקנה עם המרחק 2 מטר והרעיון נגנז. במקומו מתגבשת פעולת רחוב מהירה. תוך יממה וחצי יש עגלת משחק מאובזרת, הנס פלדה תיקתק תלבושות מהחומר שהוא מתעסק בו בחודשים האחרונים (יריעת בידוד כסופה), סנצ'ו לבש בגדי ליצן חגיגיים, גבי ריינבואו הביא כף יד גדולה, שירי ג'ורנו מנווטת את הסיטואציה עם משוט כסוף, חברים נוספים התלבשו התאפרו והתכוונו והם נוסעים בעגלה ברחובות פרדס חנה הריקים. מפזרים שעשוע על העוברים ושבים ומשתהים רגע ארוך יפהפה מול ביתם של השוהים בבידוד. מכניסים הומור וקרבה לתוך הסיטואציה. עושים בה שיפט.

    שירי: "כשאני מלמדת אני עובדת כל הזמן על שיפטים. בצד אחד אני נגיד, מבטאת רצון למשוך אלי משהו, ואז שיפט ואני עובדת עם הרצון להדוף, לדחוף. מה שמעניין זה לאו דווקא להגיע למקום שאני "מגלמת טוב" איזשהו תפקיד. הרעיון זה לא להגיע אלא ללמוד ולהתאמן על מיומנות התנועה שבין לבין – בין חלקים שונים בתוך עצמי, ביני ובין דמות, בין מצבים פיזיים. זה יכול להיות שינוי ברגע אחד ויכול להיות שינוי שקורה לאט לאט, כמו פיסול. וגם – תהיי משהו עד הסוף, ועכשיו תהיי נייטרלית בקשר לזה ועכשיו תהיי בלי כלום. לאמץ אינפורמציה – להיות אותה – לזוז לאינפורמציה אחרת – לשמוט את האינפורמציה כך שהמערכת יכולה להגיב, להיות זמינה. זה התירגול. האיכות הזאתי, אחרי שאני מתרגלת אותה, הספקטרום הזה עומד לרשותי בתוך המציאות באופן יומיומי. התיאטרון ממש מלמד את האפשרות לשחק את האיכויות ואת הטעמים האלו, לקחת את הלמידה הפנימית הזו למרחבים של המציאות. ולבחור.

    צילום: עוזי פורת

    וזה "חופש" היכולת להשתנות היא איכות שהתיאטרון מטפח במעגלים רחבים. כבר שנים, כמו צופים מראש התורן הם חשים מה מתקרב, מפשילים שרוולים ועובדים עם רוח התקופה. חוקרים נושאים ומושגים, מעבדים למהלך בימתי ומגישים אותו במגוון דרכים – מופעי אנסמבל, מופעים של קבוצת היוצרים, גיחות למרחב הציבורי, פרוייקטים מיוחדים ("טקסי השתנות") ושיתופי פעולה עם אירועי תרבות דוגמת הפסטיבלים "מתחת לפנס", "שייח' אבריק" ו"דרך הנדיב". האימון הזה, דרך החיים הזו, יוצרת איכות של עמידות. כמו מערכת חיסון זזה ולומדת. כאשר אי-ודאות מתפרצת לחיים – והיא תמיד מגיעה – יש יותר כלים להתמודד איתה. יש יכולת לנוע בגמישות, לצחוק, לעורר את הלב, לעודד, לחיות. אולי זו הסיבה שילדים לא נפגעים מקורונה?

    שירי: "ילדים בטבע שלהם אוהבים לשחק. זה מצב נעים, אמצעי חיבור אורגני עם העולם. כי אתה בעצם כל הזמן משתנה. זה מצב שאין בו קיבעון. יש פתיחות תמידית לשינוי, לזרימה של אינפורמציה. אז בעצם המצב של משחק זה להיות מחובר לשינוי והשתנות, טרנספורמציה. זה ממש התימה שרוב ההצגות עוסקות בה".

    הדר דגן, רקדנית ומורה למחול מזרחי, משחקת בקבוצת היוצרים של תיאטרון הידית כעשור:

    " לשחק בתיאטרון הידית זה כמו להיכנס לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, לשלוף משם רעיון או פוטנציאל ולהפיח בו חיים ונוכחות על הבמה. אחד הדברים היפים ביותר בתיאטרון הזה הוא הדגש על הנוכחות. קודם כל השחקן נוכח בגוף שלו, במצב הרגשי והמנטאלי שלו ומשם החומר הבימתי מתחיל לעלות. קודם כל תהיה ורק אחר כך תשחק. והמשחק הוא אכן משחק. חקירה ושעשוע של מצב.

    אתה לא עושה כאילו, "משחק כאילו. אתה נוכח בדבר ופתאום הדבר הזה מקבל חיים משלו.

    זה פחות משחק ויותר אותנטיות מסוגננת שמקבלת נוכחות על במה".

    עדן אוליאל, מחזאית, שחקנית ויזמית תיאטרון חברתי. חברת אסמבל הידית משנת 2019 ומשתתפת ב"על שפת ים כינרת": להיות שחקנית בידית זה להיות כדור פורח. כזה שהיה מחובר לקרקע ופתאום קיבל חופש לעוף מעלה מעלה בלי מעצורים, בלי חוקים בלי פחד או איתו. התחושה שלי היתה בעיקר שאני לא צריכה להוכיח כלום. לא לתת תוצאות לא ״להביא אותה״ לא להשיג, לא להיות שחקנית הכי טובה, הכי מקצועית, הכי הכי.

    התבקשתי פשוט להיות. וזה היה מוזר בהתחלה הבקשה הזו , שיש בה מן ההבנה שאני זה פשוט מצויין. לא קל להיות מחובר לעצמך, לאהוב את ה״אני״ הזה להביא אותו לכדי ביטוי עמוק ומלא. הידית לא מוותרת לך מתעקשת להתאמן על נוכחות מלאה על מציאת קול אישי, ייחודי שמגיע מהלב פנימה ומהגוף. להיות שחקנית בידית זה להזיע. פיזית. לרוץ להתרוצץ להשתולל להשתמש בגוף הפיזי כמו פלסטלינה להעז איתו לאתגר אותו לפרוץ גבולות.

    הגעתי לידית אחרי לידת בני הראשון עם ראש מלא במחשבות מנותק מכל חלק הגוף התחתון. שירי ביקשה שאתחבר ואני התפללתי. ואחרי אימונים מפרכים של כמעט שנה סוף סוף התחתנתי עם הגוף שלי ועל הדרך השלתי 15 קילו. להיות שחקנית בידית זה להיות יוצרת יש מאין ולגלות כמה יש יש באין . לעבוד נקי בלי טקסט בלי תפאורה בלי שום תבנית הכל פתוח ובתוך הריק הזה מתאפשרים ניסים . וכשהנס מגיע כמו מלאך ומלביש על הכל כסות אהבה זה מרגיש כאילו מישהו פיזר עלייך נצנצים ואת יכולה פשוט לזרוח. להיות שחקנית בידית זה להתחבר לילדה שאני להשתעשע להשתטות לעבור מבכי לצחוק מצחוק לבכי 20 פעם וחוזר חלילה. לשחק כמו פעם כשהיינו עושות בית ברביות . אין נכון ולא נכון יש הלצה וצחוק ופשטות ויש את הרגע הזה שאת כל כך מטומטמת שאת כל כך מבריקה. להיות שחקנית בידית זה אקולוגיה וקבלת האחר, זה אהבת חינם ונדיבות, זה משפחתיות וחום אנושי, זה בית אמיתי וקהילה יפיפיה ותומכת . להיות שחקנית בידית זו מתנה שקיבלתי מבורא עולם . תודה .

    ב- 18 השנים האחרונות התיאטרון מכשיר הרבה מאוד אנשים לחיות בתדר טרנספורמטיבי. כשהדבר הזה מתקיים בתוך קהילה ולאורך זמן, זה משפר את החוסן של הגוף המשותף. במקרה הזה פרדס חנה כרכור והסביבה. הגמישות התודעתית והתיפעולית מתפשטת מהתיאטרון אל הקהילה. השפה המשחקית גולשת למרחבים הציבוריים דרך אנשים שעברו בתיאטרון תהליך. עמדות קפוצות משתחררות לאפשרויות נוספות, ומתחת לפני השטח מבעבעת תנועה שובבה רבת פנים. אפשר לשחק עם הכל!

    קיקה כהנא, שעבדה במשך שנים עם ילדים ונוער במסגרות שונות: "הלימודים בידית לשו לי את הנשמה. הפכו לי את הלב ונתנו לי לגלות עוד צדדים בתוכי שלא ידעתי עליהם. זה דרש ממני להתמסר, לקפוץ למיים ולהעיז…היתה שם את שירי שתלווה, תשמור ותאתגר אותי וככה מפה לשם למדתי בידית חמש שנים בקבוצות השונות.. יש מצב שהייתי ממשיכה אם לא העסק החדש דרש את כל כולי להרמתו. הלימודים שינו משהו ביכולת שלי להיות אני, יותר אני ממה שהייתי קודם". במהלך הלימודים קיקה עזבה את גן הילדים בו היתה שותפה, והקימה עסק טיולים פרועים בשם "ויהי מה".

    שירי: "אז יש את האפשרות להביא משחק לחיים ויש גם את התנועה הכאילו הפוכה, שהיא התנועה המשלימה, איך לוקחים חומר מהחיים ושמים אותו בתוך המעבדה של המשחק. נגיד עבודה על המציאות הישראלית הצפופה ("שפת ים כינרת", 2019) או על קירות ("טקטוניה" 2011/2016), טקטוניה היתה בקו תפר כשהתחילו לדבר על ההיררכיות שמתפרקות. או על מיניות ("שלוש אצבעות מתחת לטבור", 2014) או על יתמות והיעדר ("יתומים" 2015) או על ליצנות רפואית ("החיים עפים", 2017). בעצם מה שאנחנו עובדים עליו הוא להביא את האיכות של המשחק לתוך המציאות ולהביא חלקים מהמציאות לתוך מעבדת המשחק".

    השפה המאפיינת את היצירות של תיאטרון הידית היא פיוטית, פיזית וחזותית. מחוות ודימויים מזוקקים ונדחסים למעין קפסולות – יחידות תמציתיות של משמעות בימתית – שהלך הרוח שלהן נע בין המצחיק למכאיב. ביצירות של הידית מתפקד החלל כשחקן נוסף בהצגה והוא כולל מרכיבים דינאמיים שזזים, משתנים ופועלים על ועם השחקנים והקהל. הקהל מוזמן למרחב יצירתי וחוויתי המעורר חשיבה, דיון ועשייה משותפת ומפר את היחסים המסורתיים בין השחקנים לצופים.

    מעבדת המשחק של הידית מאפשרת מנעד רחב וגמיש. החל בתהליכי חקר שלא מתחייבים לתוצר, דרך התארגנויות אד הוק במרחב הציבורי, הצגות אנסמבל שזוכות בהכרה ובפרסים "טקטוניה – לעבור דרך קירות" זכתה בקיפוד זהב על שפת במה, "החיים עפים" זיכתה את ירון סנצ'ו גושן הנפלא בפרס למבצע יחיד (ההצגה אקטואלית מתמיד, רוצו כשמתאפשר!). וכמובן, בית הספר למשחק, שהוא המעבדה הרוחשת והמתחדשת, שבה נלמדת שפת הידית וממנה יוצאים התלמידים להתנסויות עם קהל. הסטודנטים לומדים לפתח ולגבש זהות אמנותית אישית, לפעול מתוך חיבור למתרחש בחברה ובשדה התרבות, ליזום וליצור באופן עצמאי בחללים אלטרנטיביים, במרחב הציבורי או על במה.

    בית הספר לשחקן היוצר של הידית פתוח לכל הגילאים ולכל מי שהיומיום שלו כרוך במפגש עם קהל – מנחים, מטפלים, אנשי ציבור, מורים ולמעשה לכל מי שמבקש לשחרר ולשכלל את היכולת… לשחק!

     

    רני אמיר, או בשמו הצרפתי "שףבאלשוק", עורך סיורי אוכל בואדי ניסנס, התחיל את דרכו בידית: "הגעתי לתיאטרון הידית לפני 10 שנים כדי לראות הצגה שחברה השתתפה בה. לא היה לי שום קשר לבמה / משחק תאטרון. ההצגה הייתה כל כך מפתיעה ומטלטלת שהחלטתי להצטרף ללימודים. שנה של לימודי משחק עם שירי בידית הפכה את חיי הלכה למעשה תרתי משמע. התחלתי בגיל 46, היום, 10 שנים אחרי, כל מה שאני עוסק בו קשור למשחק או נובע ממנו. אני שחקן, מרצה, מנחה הכל סביב משחק ותאטרון והכל התחיל שם, עם שירי. מצאתי את הנתיב של חיי בו אני מביא את עצמי לידי ביטוי יוצר ומשפיע. בידית ועם שירי קבלתי את המתנה של החיים שלי".

    יונתן קונדה, משורר ומוסיקאי. חבר מייסד בלהקת הראפ היפואית הרב-לשונית “סיסטם עאלי": "התחלתי לעבוד בידית לפני כשנה. זה קרה במקביל להולדת בני. כך נוצר עבורי תהליך אישי נפלא – שנה בה גיליתי מחדש את המושג "משחק": גם בבית, כל יום מחדש עם בני – ובמקביל "ידית" – בחדר החזרות ועל הבמה עם "הידית". משהו בעבודה היצירתית והאנושית בידית החזיר אותי לשורש הקדמוני של ה"משחק". גם מבחינת החופש העצום, העמוק והבלתי מתפשר המתקיים בתהליכי היצירה ב"ידית" – חופש לדמיין, לחלום, להתפרע, לפחד, לכאוב, לצחוק – אבל גם, ואולי לפני הכל – ההכרה כי כללי ה"משחק" מתחילים ונגמרים במפגש אנושי אמיתי, פתוח, רגשי, כנה ובלתי-מתפשר, מאחורי כמו לפני הקלעים… אני חושב שזה קשור מאד לאופן בו היצירה בידית מתייחסת מלכתחילה לבמה כמקום ראשוני, קדמוני ועתיק מאד – למובן המקורי בעברית של במה בתור "מזבח": מקום של פולחן, של טקס – וככזה תהליך היצירה בידית מצליח להוציא מאתנו משהו קדמוני בנפש, קדום מאד וראשוני המותח ומרחיב ומאתגר את הגבולות של המושג "משחק".

    שירי: "בעצם מה שאנחנו מלמדים זה את אמנות ההשתנות. את המיומנות הזו. בעולם של היום צריך לדעת איך להיות גמיש, כדי להכיל גם את ההשתנות של העולם. אני נזכרת, שכשהייתי בכיתה ה' נסענו לטיול שנתי, אולי בירושלים, וקרתה לי שם חוויה מכוננת מבחינה נפשית. היה לי בטיול הזה מצב רוח רע, ונסענו בדרך חזרה ואני זוכרת את הילדים שרים, שמחים, ואני יושבת מצוברחת. ואני זוכרת רגע חד בתוכי, קול פנימי שאומר לי: תזנקי החוצה. שפתאום הרגשתי את האפשרות לתנועה של השתנות, כיכולת פנימית מהפכנית. ואמרתי לעצמי 1, 2, 3 ויצאתי משם! והייתי שמחה. זה היה רגע משמעותי, לחוות כמה זה קל".

    היכולת לבחור תגובה יצירתית למציאות היא משהו חזק ב DNA של הידית, ממש מראשיתו. בשנת 2002, לאחר שסיימה פרק כיוצרת במרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי בהנחיית דוד מעיין, הגיעה שירי ג'ורנו לפרדס חנה ופתחה קבוצת משחק קטנה בשם "האני היוצר". שירי: " הכנתי בבית פלאיירים A4 לתלות על עצים ועל לוחות מודעות. הסתובבתי עם זה כמה ימים והרבה אנשים שפגשתי אמרו "יש את הנס, תלכי להנס, הנס, הנס, לא ידעתי מי זה".

    הנס פלדה, מעצב מוצר ("פלסטיק פלוס"), מעצב סביבה, בונה במיחזור, צלם, מוזיקאי ובעיקראדם משחק במהותו, Homo Ludens. "הומו-לודנס" ("האדם המשחק" בלטינית) הוא ספר שנכתב ב 1938- ע"י חוקר התרבות פרופ' יוהאן הויזינגה ועוסק בחקר תופעת המשחק בחברה האנושית. המשחק הוא אלמנט חשוב ומכונן בכל תרבות אנושית והוא קיים בפני עצמו כתופעה בלתי תכליתית. הוא חלק מהחיים וניתן לראות את החיים וסיטואציות בהם כמשחק. על ידי הצבת מקטעי-חיים יומיומיים בהקשר משחקי והצבת משחקים בהקשר מציאותי, עולה שאלת מקום המשחק בשגרת חיינו והקווים בין הגדרתו להגדרת המציאות מטשטשים.

    הנס פלדה חי ככה הלכה למעשה. כל מפגש איתו, גם אקראי ברחוב, יוצר סיחרור עדין שהוא מחוץ להרגע וחובק את הרגע, ביחד.

    שירי: "אז אחרי שכיוונו אותי להנס הגעתי לפלסטיק פלוס והוא לא היה. יצאתי החוצה ועמדתי עם הסטיפה של הפלאיירים ואז פתאום באה רוח חזקה והכל התפזר ברחוב והתחלתי לרוץ לאסוף ובאיזשהו רגע ראיתי שמישהו אוסף יחד איתי. הרמתי את המבט וראיתי את המבט הכחול של הנס וצחקנו ואספנו וכשכל הערמה נאספה הוא קרא את הפלאייר והגיע בערב לפגישה שהיתה במתנ"ס בבנימינה" . מאז, כבר 18 שנים, השניים הם הלב הפועם של התיאטרון. השטותניקים הכי רציניים ומחוייבים לדרך הסיזיפית של תיאטרון פרינג' בארץ. כל אחד בתחומו ושניהם ביחד יוצרים את התחביר המיוחד של שפת הידית, דרמטורגית ועיצובית. והם לא לבד.

    לאורך השנים התגבש סביב הלב הפועם הזה מרכז חזק של שותפים לדרך. בידית כמו בידית תמיד ימצא מי שירים או יזרוק כפפה יצירתית – מורים ותלמידים בבית הספר לדורותיו, חברים באנסמבל, יוצרים-שותפים, וגם קהל אוהד שהולך עם התיאטרון עוד מימי הבמה הפתוחה המיתולוגית. אירוע קאלט שהתקיים בידית במשך תשע שנים, בהובלתם הפרועה של הנס פלדה, דיצה משולם ופביאן פיטוסי. הבמה הפתוחה היתה מסגרת חופשית, שטיפחה והצמיחה כשרונות מקומיים ויותר מזה – היתה נקודת ממשק חזקה בין התיאטרון והקהילה. מרחב שאפשר לאוורר בו נושאים שעל סדר היום הציבורי באופן משחקי, יצירתי, כזה שעוקף את מסגרת הדיון המקובלת. כל מי שרצה לעלות להופיע – מקצוענים וגם כאלה שלא עשו זאת מימיהם, נרשם וקיבל 5:55 דקות בדיוק לפרפורמנס מול קהל צמא ודלוק. הקטעים היו מושקעים והאוירה מחשמלת. הרבה כשרונות מקומים פרצו לראשונה בבמה הפתוחה של הידית. עבור חלקם זו היתה התחלה של מקום חדש בחיים. מספרת מיכל ליבדינסקי: "בתאטרון הידית עליתי פעם ראשונה על במה מול קהל עם קטע שכתבתי במסגרת ׳במה פתוחה׳. זה היה מאוד מפחיד ומאתגר אבל הלכתי על זה, התחלתי לעלות בבמה פתוחה כל חודש, וגם ללמוד שם תאטרון. ככה בעצם פתחתי דלת חדשה בחיי, ובהמשך התחלנו (מיכל ליבדינסקי ובן זוגה שי אביבי – רב"א) להופיע עם ׳באושר ועושר׳, המופע איתו אנחנו רצים עד עצם היום הזה".

    דיצה משולם, פסיכולוגית חינוכית, עוסקת בפסיכולוגיה בשילוב אמנויות ועבודה בטבע וחברת אנסמבל תיאטרון הידית: "הגעתי לתאטרון לפני 14 שנים, אחרי שראיתי מופע שהתקיים בבית של התאטרון, בחצר ובין המכונות בנגריית הידית, נגריה מאובקת וקסומה שפעלה במלוא תפארתה בשנות ה-60 בפרדס חנה. כל כולי נמשכתי לשם. תאטרון הידית הוא בשבילי המקום שבו אפשר לחקור בדרך הכי מלאת חדווה ויצירתיות את מי שאני כאינדיבידואל וכחלק מחברה. יש לשירי דרך לתת אמון מלא במעיין היצירה של האדם, ברוח, בתהליכים שנובעים ממקומות לא מודעים של היחיד והקבוצה. שירי יוצרת יצירות שמשקפות כל אחד מאיתנו בעיניים צוחקות, נבונות וחומלות, יצירות שמאפשרות צמיחה וכן, אפילו שזו שאיפה גדולה, מאפשרות ריפוי ואיחוי של קרעים. בכל המופעים של התאטרון אתה תמיד מרגיש שאתה חלק חי ממה שקורה, בין אם אתה על הבמה או שבאת כצופה. זה לא סיפור שמספרים לך, הצגה שמציגים לפניך, אלא חיים, יצירה, אהבה, כאב ושמחה, שאתה חלק מהם".

    הבמה הפתוחה הפסיקה לפעול בשנת 2017 אך רוחה ממשיכה להתקיים בקבוצת הווצטסאפ של חברי הידית. באין התכנסות, נובטים סרטונים לרגל המצב. טיפות דבש עסיסיות של כישרון מתפרץ באביב הנטוש של 2020.

    יכולת ההשתנות של התיאטרון עוברת דרך תהליכים אישיים ולא פוסחת גם על מהלכים מאז'וריים בתיאטרון. בשנת 2017, לאחר 13 שנים של פעילות במתחם נגריית הידית בפרדס חנה, קיבל התיאטרון צו פינוי עקב אילוצי נדל"ן. יכולת השתנות והמשחקיות עזרו לצלוח גם את המשבר הזהבצורה יצירתית. הם חוקרים את התחושה, מזמנים את הקהילה לסיעור מוחות, מחברים את הסיפור לנושא הפליטים בעולם ויוצאים בשיירה אופטימית אל הלא ידוע, דרך פרפורמנס מחאה ברחבת המועצה המקומית. באיזשהו בשלב הם מוזמנים על ידי יזם נדל"ן מקומי להתמקם במבנה שהיה קופת חולים שעמד ריק לפני הריסה. במבנה הזה הם יוצרים את "טקסי השתנות" ערב טרנספורמטיבי מסחרר, שפותח את הדלת לעיסוק בתיאטרון טקסי. אחרי שנה היזם מפנה אותם והם ממשיכים להחזיק את המנגנון של התיאטרון תוך כדי תנועה. שנת הלימודים נפתחת כמתוכנן ובית הספר התפרס על פני חללים זמניים בקהילה. התיאטרון נדד עד שנוחת בחדר-האוכל היפהפה של קיבוץ כפר גליקסון הסמוך. במקביל, פותחו פורמטים של תיאטרון טקסי והתרבו שיתופי פעולה תלויי-מקום בחוץ. גמישות. זה שם המשחק. בימים טרופים אלה במיוחד.

    שירי: "העולם היום יותר ויותר ויותר מצריך את הגמישות הזו. כדי לחיות כאן אתה אמור לדעת לזוז, לא להתקבע בעמדות פנימיות. לבחור. להתייחס לקיום הפיזי ואל המרחב הציבורי כאל אורגניזם בהשתנות. ההזמנה היא להיכנס למנגנון הזה שיצרנו, לשחק בו לרגע. למשל במיצג"ברושיגור", הקהל הוזמן לשגר משאלות. רצינו לבדוק אם אדם באמת יכול לשגר בקשה, בלי אירוניה. כל המכונה הזו נבנתה כדי שבאמת ברגע מסויים באמת ברגע האמת, אפשר יהיה לשגר בקשה ליקום/למרחב ולהאמין, שמשהו יכול להשתנות".

    אירוע תאטרוני חדש של אנסמבל תיאטרון הידית.
    שמונה שחקנים ומוזיקאית נפגשים ערב יום העצמאות, על שפת ים כנרת…
    מופע המשלב מסיבה פרועה, חשבון-נפש מדוקדק וקריאה לקהל להצטרף אלינו ו"לפרק את המקום" – כדי לבחון מקרוב, ברגישות ובאור חדש את פרטי הפרטים המרכיבים את הסיפור והזהות שלנו כאן.

    הכנרת

    באמצעות שפה בימתית ייחודית נוצרת חווית תיאטרון סוחפת המשלבת תיאטרון פיזי, ספוקן-וורד, ומוזיקה חיה, הנעה בין האבסורדי לקומי, ומציבה מראה נוקבת לחברה הישראלית על סדקיה ופצעיה הפתוחים. הקהל מוזמן לשבת מסביב לבמה המדמה את הכנרת, לקחת חלק במערבולת הזכרונות, ההשתקפויות והדילמות הצפות ועולות מתוך המציאות הישראלית, ובחלק מהסצנות – אף להפוך לחלק מההתרחשות.

    הזהויות השונות, המאבק על מקום ועל ביטוי, השאלה כיצד ניתן לתת מענה ומקום לזהות היחודית מבלי לותר על החיבור והמכנה המשותף, הקירבה הצפיפות והחום, טיקסי האוכל והרחצה, והזיהוי שכולנו בבסיסנו דומים, ובעיקר השאלה כיצד על אף חוסר ההסכמה ניתן להתחבר ולחלוק מרחב משותף – כל אלו ועוד תופסים מקום באירוע האמנותי.

    השחקנים עוטים מגוון זהויות ארצישראליות, וצוללים יחד עם הקהל לסצנות שהן תמצית ההווי המקומי: סימון הטריטוריה, פולחן האוכל , מסיבות הטבע, כרישי הנדל"ן ובעיקר – המפגשים האנושיים. הצלילים נעים בין חאפלה תימנית לניגונים של חב"ד ועד היפ-הופ ישראלי, והטקסטים עוברים רצוא ושוב בין משלבי העברית השונים – משיר השירים ועד סלנג רחוב… זהו ספורה של החברה הישראלית על רבדיה השונים – פאזל של זהויות המתפרק ונבנה מחדש דרך הומור וכאב.

    הכנרת עבורנו היא מקום מוחשי מאד, וגם סמל: היא קושרת בין דתות, אדם ואדמה, עבר והווה, בין חלום למציאות לגעגוע למה שהיה פעם. ימה נדיבה שמקבלת את כולם ושפתה היא נקודת מפגש בין שלל השפות החיות פה. דרך הכנרת – המופע מבקש לגעת בסיפורה המורכב של החברה הישראלית ומנסה לשאול – מה בכל זאת, ולמרות הכל – מחבר אותנו ומחזיק אותנו כאן, יחד?

    אתר הידית: https://hayadit-theater.co.il/

    (פורסם לראשונה בנושא "משחק" במגזין 'חיים אחרים'  בעריכת חוה רימון, אפריל 2020). 


    להגיב
  • תלמידים בבית ספר אורט חקלאי פרדס חנה הצטרפו לתכנית "זמן אוויר" של חיל האוויר

    השבוע חיל האוויר השיק את תכנית "זמן אוויר" המרחיבה לשוחרים, תלמידי תיכון חקלאי הלומדים עם חיל האוויר, את התכנים והפעילויות במהלך הלימודים.

    במסגרת התכנית הוקם מרכז החונכות הארצי המעניק לכל התלמידים הלומדים עם חיל האוויר לקבל שיעורים פרטיים בחינם מחיילות חונכות בתדירויות גבוהות במקצועות מתמטיקה ואנגלית.

    אפליקציית זמן אוויר, המלווה את התכנית, מאפשרת לתלמידים מכל הארץ לקבל שיעורים פרטיים מספר פעמים בשבוע בהתאם לרצונותיהם האישיים.

    "שברנו את כל הקירות שהיו בתכניות הלימודים ועברנו למתכונת חדשנית והמהפכנית למען ההצלחה של התלמידים שלנו. השבוע לראשונה תלמיד במסלול השוחרות קיבל שיעור פרטי מחונכת של המסלול שנמצאת באילת",  מספרת שיר בלטה, סמ"ר, מפקדת סגל חיל האוויר בבית הספר.

    במסגרת התכנית התלמידים יחשפו לעולם הטכנולוגי הישראלי גם דרך מפגשים עם מנהיגים ודמויות מובילות בתעשיה ובחיל האוויר. השבוע התלמידים זכו במפגשים דיגיטליים מרתקים עם קצינים בכירים ואנשי מקצוע, בין השאר, עם סמנכ"ל בכיר בחברת תעופה אזרחית, יוסי ברזני. בהמשך התלמידים יקבלו הצצות לחברות טכנולוגיות מובילות ולטייסות חיל האוויר כמו לטייסת F-35.

    עידו גרשום, תלמיד כיתה י'א בבית הספר חקלאי שנמצא במסלול אמר השבוע "הקורונה גרמה לטלטלה רבה במערכת החינוך אך בעזרת המסלול של חיל האוויר ה"שוחרים" קיבלתי הרבה עזרה דרך הזום: תגבורים בלימודים, שיחות עידוד ורבה איכפתיות."

    בבית הספר חקלאי לומדים מגמות טכנולוגיים עם חיל האוויר. התלמידים זוכים לליווי אישי של חיל האוויר, לצד הטבות רבות וביניהן קורס פסיכומטרי חינם, נסיעות בתחבורה ציבורית ועוד.

    "גם בתקופת לימודים בנוכחות הקורונה אנחנו מעניקים לתלמידים שלנו המון חוויות והטבות המאפשרים להם לעבור את התקופה הזו בדרך אחרת, בדרך מעצימה. זמן אוויר התחילה לתקופת ניסיון, אך לפי המשובים שקיבלנו נראה שיצרנו חווית לימודים שהנוער הישראלי ממש מחפש אותו", מסכמת שיר בלטה מפקדת השלוחה.

    *היום הפתוח למסלול חיל האוויר התקיים ביום רביעי  (2.12). פרטים נוספים אודות המסלול באתר "לימודים עם חיל האוויר".

    לפרטים נוספים:

    צלי זיטמן 054-4562227


    להגיב
  • כתיבה אפקטיבית # 10 – צפריר בשן

    [צפריר בשן]

     

    [כתיבה אפקטיבית # 9 – איך לכתוב טיפים]

     

    באוויר משתפך ערפל כחלב
    והעיר היא תכולה וורודה
    ומרחיב האדם את ליבו הנרעב
    לשכרון האביב (נקודה).

    ———————————–

    אהלן, מה שלומכם?

    בשפכטל לא תמחקו לי את החיוך אחרי הבית הזה שכתבתי פה למעלה, מתוך "שיר עם סימנים" של אלתרמן. היום יש לי חדשות, אבל קודם…

    שלוש נקודות!

    שלוש נקודות מציינות היסוס, הפסקה, השהיה או מידע נוסף שהקורא אמור להסיק בעצמו. הן ראויות לגמרי לשימוש מעת לעת, אבל אני ממליץ בחום להימנע משימוש יתר, כי הנטייה הזו מלמדת בעיני קוראים מסוימים על כושר ביטוי חסר או אוצר מילים מוגבל. ובכלל, לפעמים הקורא הסביר לא מבין מה רציתם להגיד עם שלוש הנקודות האלה.

    ואם ריבוי שלוש נקודות זה רע למדי, הרי…שחיבור…מילים…או משפטים…בצרורות של שלוש נקודות… הוא מזעזע. כשאני רואה את זה אני חושב לעצמי, "שפת מורס", או "אלוהים, יורים עלינו! שמישהו יעשה משהו!"

    בכל מקרה, אחרי שלוש נקודות יבוא רווח. לא מצמידים אותן למילה שאחריהן.

    צורות דומות ומזעזעות אף יותר כוללות שלוש נקודות שהביאו את החבר'ה…… וגם שלוש נקודות שעברו ניתוח לשינוי מין והפכו לפסיקים,,,,, עכשיו, דונט גט מי רונג, אני לגמרי בעד הגדרה מגדרית עצמית, אבל אנא מכם, לא בכתב.

    לאתר של צפריר  |  לדף הפייסבוק  |  להצטרפות לניוז שלו  |  לרכישת הספרים


    להגיב
  • נקודת החיבור # 3 – מסע שמאני משנה חיים עם סופי

     

    (לחלק הראשון: הרקולס של אהבה)
    (לחלק השני: עולם בתוך עולם…ודלת)

     

    [אסף (סופי) יבנאי]

     

    המסע הקרוב למדבר – 2-5.12.2020

    אני אגלה לכם סוד קטן
    אני נודניק. כן. ואפילו אחד מוצלח.
    אני אוהב להיות נודניק ולהראות לאנשים את היופי והקסם שיש (להם) בחיים למרות שהם מתעקשים שהוא לא קיים.
    לאחרונה יוצא לי לראות במפגש עם אנשים בקליניקה תחושה של חוסר, פסימיות, יאוש וממש קושי לראות את היופי ולהגיד עליו תודה פשוטה.

    אז איך רואים את היופי בחיים?
    אני שמח שאתם שואלים, כי זה ממש עוזר לי פה בכתיבה של הפוסט ובזרימה 😉

    בשביל לענות על השאלה הזאת אני רוצה לספר לכם על זוג עיניים נוסף שיש לנו.
    העין של ה"אין" והעין של ה"יש".

    איך גיליתי אותן? את האמת אני לא ממש יודע, זה קרה כאילו מעצמו מתוך חקירה שלי על נקודת המבט שלי. שלא תבינו לא נכון, אני הייתי אחד מהאנשים השליליים והפסימים ביותר שהכרתי, אולי בגלל זה אני יכול היום לספר על זה, אולי בגלל זה אני נודניק כזה טוב, כי פשוט אני מכיר את המצב הזה ממש טוב.

    העין של האין, הלא, הבלתי אפשרי, היא עין שהתרבות שלנו מאוד אוהבת ומורגלת להשתמש בה. מאז שאנחנו קטנים ההורים שלנו הראו לנו שוב ושוב איפה אנחנו לא. אצלי למשל אמרו לי שאני עצלן (לא חרוץ), מפוזר (לא מסודר), חסר סבלנות… אף אחד לא אמר לי מה אני כן.
    אותו הדבר קרה בביה"ס, בצבא, באוניברסיטה…
    בגלל שהעין הזאת מיומנת מאוד היא גם העין הדומיננטית שלנו ולרוב כשנביט אל העולם נביט קודם כל דרכה ולרוב נפגוש את מה שהיא רואה – חוסר,פגם, יאוש, קושי ולאו דווקא את מה שיש שם באמת.

    אולי אפשר לקרוא לה גם העין של הבאסה… אני אחשוב על זה.

    ליד העין של ה"לא" ישנה עין שלרוב היא קטנה יותר, חלשה יותר, זו העין של הכן, היש והאפשר.
    זו עין שבהתחלה אנחנו צריכים ממש להתאמץ ולהשתמש בה, כמו להשתמש ביד החלשה יותר שלנו, במיוחד כי אף אחד לא לימד אותנו שבכלל אפשר.

    העין של ה"כן" למעשה מנכיחה את מה שיש. שזה שונה מלצבוע את המציאות בצבעים יפים.
    למשל אם כרגע אני מרגיש מנותק והדבר הראשון שעולה בי זה איזה באסה! שוב אני לא מחובר לעצמי ולחיים ו… ו… , אני יכול לעצור רגע ולהגיד "אני כרגע בניתוק, (שבע קווים מתחת למילה כרגע), וסחטיין עליי ששמתי לב לזה בכלל…"
    איך זה מרגיש? קצת אחרת נכון?
    לי זה נותן מקום למי שאני ומה שאני כרגע.
    הניתוק פתאום הופך למשהו בר חלוף ולחלק ממני, לא כל כולי.
    יותר מזה, אספתי אליי רסיס של עוצמה (הפעם הצלחתי לראות!), אני מרגיש חזק קצת יותר.

    חשוב לזכור שאחד הדברים שמחזקים את העין של ה"כן" זה להגיד תודה, אפילו על דברים קטנים כמו כוס מים שהגיעה בול בזמן, או שמישהו נתן לי זכות קדימה  – ככה אנו מתחילים לשים לב לקסמים הקטנים של החיים.

    וככל שאנחנו משתמשים בעין של ה"כן" יותר היא הולכת וגדלה, עד הרגע שהעין של ה"כן" זהה בגודלה לעין של ה"לא". זו תהיה הפעם הראשונה שמופיעה לנו בחירה באיזו עין להשתמש קודם כשאנו מביטים אל העולם .

    וכשנבחר יותר ויותר להשתמש בעין של ה"כן", תכל'ס זה קורה מהר יותר משנדמה, היא תמשיך לגדול עד שהיא תהפוך העין הדומיננטית שלנו ונתחיל להביט אל העולם קודם דרך היש, הכן, האפשר והיופי.
    ואתם יודעים מה קורה אז?
    חיוך טיפשי ולא מוסבר מופיע לנו על הפנים
    חיוך כזה של אהבה, אהבה בחיים.

    ~נקודת החיבור~

    המסע הקרוב – 4 ימים במדבר – החל מה-2 לדצמבר

    _________________________

    אסף (סופי) יבנאי

    איש רב תחומי ההולך בד בבד בעולם החומר והרוח – יועץ ומנהל בכיר בהייטק עם רקע טכני ועיסקי. איש רפואה ההולך את הדרך האדומה, המסורת האינדיאנית, מלווה ומעצים אנשים ועסקים, מלמד ומעביר טקסים, מוביל מעגלי גברים ונשים, מוציא מסעות התפתחות של לב לטבע. עוסק במהות הזכרית והנקבית, מדריך אנשים אל עבר מהות הווייתם ולמימוש עוצמתם.

    אסף (סופי) יבנאי   050-9112435   |   אתר המסע   |   האתר שלי   |   מייל


    להגיב
  • קורס "מיינדפולנס, מדיטציה ועקרונות הבודהיזם" בהנחיית סנדיה בר-קמה

     

    [סנדיה בר-קמה]

     

    המורה הראשון שלי היה אבא שלי. הערצתי אותו. כשהוא נפטר מסרטן כשהייתי בת 21 נשמטה הקרקע מתחת לרגליים שלי, וצללתי לתהומות של צער וכאב. עם מותו חוויתי באופן המוחשי ביותר את חוסר הקביעות, את הארעיות, את השתנות הדברים, גם הבטוחים והנצחיים ביותר כמו אבא שלי.

    חודשים ושנים אחרי מותו, כשעדיין הייתי מתעוררת בלילות למשמע קול בכי ומבינה שזאת אני שבוכה וששוב חלמתי עליו, הגעגועים אליו היו מהולים בכמיהה עזה להבין,  להבין את פשר החיים ואת פשר המוות, ומה המשמעות של החיים האלה בכלל. ושלי בפרט.

    אבא שלי לימד אותי לשאול שאלות. להטיל ספק. לחקור ולא לקבל כמובן מאליו שום דבר. לא כי "ככה צריך", לא כי ככה "כולם עושים", לא כי זה מה שכתוב בספרים, גם לא כי מישהו חכם ויודע אמר את זה או כתב את זה בספר.

    מבלי דעת, אבא שלי בעצם חזר על דבריו של הבודהה, שהמליץ לא להאמין בצורה עיוורת לאף אחד'ת, אפילו לא לו, אלא לגבש דעה מתוך חקירת החוויה האישית.

    ככה הגעתי אל הבודהיזם ואל המיינדפולנס. ואני בהכרת תודה מתמשכת ונצחית לדרך הזאת, שמאפשרת לחיות חיים שפויים וערים בתוך הכאוס והקושי של החיים המודרניים העמוסים, שלא לומר המוטרפים,

    ובמיוחד בתקופה הנוכחית, שיש בה כל כך הרבה חוסר ודאות ודאגה ופחד מהבאות.

    איך מתמודדים עם חוסר הוודאות?

    התקופה האחרונה קשה לרבים מאיתנו.
    אנחנו מתמודדים, יום יום, עם חוסר ודאות, חוסר יציבות ושינויים לא צפויים שלא תלויים בנו.
    מרגישים מוצפים, מיואשים מהמצב בארץ ובעולם, מבודדים מהמשפחה הרחבה, מההורים המבוגרים.

    מצב לא פשוט.

    חלקנו בוחרים לא להתמודד, מתנתקים מהרגשות שלנו, או מתכחשים להם וחלקנו פשוט לא יודעים איך להתמודד.
    שתי הדרכים האלה מובילות להרבה סטרס, לכעס ולתסכול. זה גובה מאיתנו מחיר מאוד גבוה ומחבל לנו באיכות החיים ובמערכות היחסים שלנו – בין אם זה מריבות בזוגיות (ואפילו פרידה), מריבות עם הבוס או קולגות בעבודה, או מריבות עם ההורים או עם הילדים.

    מה עושים?

    איך בכל זאת מתמודדים?

    כדי להתמודד טוב יותר עם מצבים של חוסר ודאות וחוסר יציבות, חשוב שנקבל כלים פרקטיים שישמשו אותנו ביומיום:

    ♦ איך להתמודד עם רגשות שליליים
    ♦ איך להתמודד עם כעס ותסכול
    ♦ איך להתמודד עם חרדות
    ♦ איך להתחבר מחדש לעצמנו
    ♦ איך להיפטר מביקורת ושיפוטיות עצמית
    ♦ איך לייצר לעצמנו יציבות בכל סיטואציה

    את כל זה ניתן לעשות בעזרת תרגול מיינדפולנס וכלים מתוך הדרך הבודהיסטית.

    מיינדפולנס היא טכניקה לתרגול מודעות קשובה ונוכחות מלאה, בשילוב מדיטציה, לכל מה שקורה לנו, למה שאנחנו עושים ולסביבה שלנו.
    היא עוזרת לנו להבין טוב יותר את עצמנו, להשתחרר מדפוסים שמייצרים לנו סבל ומאפשר ליותר חופש ושמחה להיכנס לחיינו.

    ב-1/12/20 יפתח הקורס "מיינדפולנס, מדיטציה ועקרונות הבודהיזם" במכללת כרכור בהנחייתי.

     

    הקורס מקנה כלים להיות במיינדפולנס בכל תחומי החיים, ומיועד לכל מי שרוצים לשפר את איכות חייהם ואת מערכות היחסים בחייהם ולחוות יותר קלות ושמחה בחיים האישיים והמקצועיים.

    בין היתר, הקורס מאפשר:

    להפחית סטרס
    לנהל מחשבות טורדניות וכעסים
    להתמודד עם מצבים קשים (גירושין, ילדים מתבגרים, אובדן ועוד)
    לקבל אומץ לעשות שינויים בחיינו
    ליהנות מהכאן ועכשיו בלי לדאוג לעתיד או להיתקע בעבר
    ליצור יציבות למרות חוסר הוודאות שיש בחיים
    לטפח חמלה לעצמנו ולאחרים
    להתמודד טוב יותר עם רגשות שליליים
    להפחית ביקורת ושיפוט עצמי
    לחולל שינוי בדפוסים, אמונות והרגלים
    להתמודד עם פחדים וחרדות
    להכניס יותר הנאה לחיים
    העלאת ביטחון עצמי וערך עצמי
    להכניס יותר שלווה, קבלה ורוגע בחיינו
    להכניס הרמוניה במערכות היחסים שלנו
    ועוד.

    אם יש לך תחושה של תסכול וחוסר ודאות, ויש לך רצון לעשות שינוי אמיתי ומשמעותי בחייך, הקורס הזה בשבילך.

    הפרטים המלאים על הקורס נמצאים כאן >

    עוד פרטים בטלפון 072-3924690

     

    על סנדיה בר-קמה:

    את המסע הרוחני התחלתי ב-1986 והוא נמשך עד היום הזה.
    אני מורה למיינדפולנס, מדיטציית ויפאסנה, עקרונות הבודהיזם ופסיכולוגיה בודהיסטית.
    מתרגלת ומלמדת למעלה מ-25 שנים, מנחה סדנאות, קורסים וקבוצות.
    מאמינה שבכולנו טמונה היכולת לאהוב, לחמול, להיות נדיבים ולהתעורר.

    לאתר שלי >

     

    סרטון על הקורס במכללת כרכור:


    להגיב
  • כתיבה אפקטיבית # 9 – צפריר בשן

    [צפריר בשן]

     

    [כתיבה אפקטיבית # 8 – יותר גרוע מדאעש]

     

    היום אני כותב מדם לבי. מוכנים? כבר מתחיל לדמם גם עליכם.

    העונש הקשה ביותר שאני גוזר על עצמי הוא קריאת המון המון המון מאמרים. ואני מתכוון ממש המון. תחשבו על מאמר אחד שאתם לא רוצים לקרוא בבוקר, תכפילו אותו בחמישים, ותקבלו יום עבודה שלי. נורא. באמת נורא. אבל הטקסטים האלה מזכירים לי דברים שרציתי להגיד, מדגימים לי הערות שרשמתי לעצמי בצד לאורך שנים ואפילו מעלים לי רעיונות חדשים. מצד שני, קריאה מדכדכת נורא, כי כל כך הרבה טקסטים רעים יש שם בחוץ, כל כך כל כך הרבה.

    והכי הרבה בעולם יש טיפים. טיפים הם כמו פתיתי שלג. אין שני טיפים דומים.

    סתם אני אומר את זה. לא באמת. 99% מהם נראים בדיוק אותו דבר.

    סיכונים מקצועיים

    לפעמים הם כל כך דומים זה לזה, שאתה אשכרה רואה את הקאט אנד פייסט והגוגל טרנסלייט מחייכים אליך מהטיפ את חיוכם שבור השיניים והמגחך. אבל ככה זה, אני מניח. אתם יכולים לקרוא לזה סיכון מקצועי.

    בכל אופן, בתוך המון המוני הטיפים של השרברבים, המאמנים, מתקיני הטלוויזיות, היועצים הפיננסיים, יועצי הזוגיות, הנומרולוגים והרבנים שאני קורא, צצים לפעמים טיפים טובים. ואני מתכוון לטיפים שכתובים טוב יותר, כאלה שנעים לקרוא ולא מטרחנים לך את הנשמה. טיפים מתחשבים.

    ובדרך כלל, מה שמאפיין את הטיפים הסימפטיים האלה, הוא שהכותבים שלהם לא לקחו את עצמם ברצינות יתרה. באמת, מדובר באנשים שכנראה היו מספיק בטוחים בעצמם כדי לא להוריד הוראות, אלא לכתוב עם חיוך, עם הומור עצמי, עם מודעות עצמית.

    בלי פקודות

    גם אם אתם מומחים של ממש בתחום שלכם – ואפילו אם התחום שלכם ירדים כל אדם סביר מן השורה – נגיד, אתם מומחים לטפטפות או להתקנת מדפסות, גם אז הטיפים שלכם יכולים להיות מעניינים ומשעשעים. הם לא יופיעו בצורה של "קומו, צאו, התקינו, ודאו", אלא יבחינו שיש קורא בצד השני, ושאם תעניינו אותו ותכבדו אותו – הוא יקרא בהכרת טובה ויחזור לקבל עוד מידע או להזמין שירותים.

    אז אם אתם יכולים, ספרו סיפור תוך כדי  טיפ, או בדיחה. לא הרבה. רק טיפ-טיפה. אל תפזרו הוראות ופקודות, כי אז פשוט לא נעים לקרוא את זה. אפילו חיילים שונאים פקודות. תזכרו, אתם נותנים לאנשים הוראות. תעשו את זה בעדינות, למען השם. שלא ירגישו שאתם אומרים להם מה לעשות

    לאתר של צפריר  |  לדף הפייסבוק  |  להצטרפות לניוז שלו  |  לרכישת הספרים


    להגיב
  • קורסי האונליין של מרכז גוף נפש – מתחילים בשבוע הבא!

     

    בשבוע הבא מתחילים טובי הקורסים של מרכז גוף נפש! כולם Online
    מגוון תכנים רחב עם מיטב המנחים בארץ.
    לקהל הרחב | לאנשי טיפול | לאנשי חינוך
    החל מ 12.10

    הצטרפו אלינו, לימדו והעשירו את עולמכם האישי והמקצועי עם קורסי האונליין שלנו המועברים על ידי מיטב המנחים, תוך שמירה על קבוצות קטנות המאפשרות לימוד ויחס אישי גם בלימודי האונליין.

    לכל קורסי האונליין הקרובים>>

     

    מחירי הקורסים הותאמו למצב והופחתו ב-25%, מערכי השיעור הותאמו ללידה מקוונת.
    הלימודים ילוו במצגות, חומרי העשרה והקלטות שיעורים לצפייה חוזרת והשלמת חומרים.
    תמיכה טכנית רציפה ומקצועית בזמן השיעורים.

    מגוון מפגשי היכרות אונליין בין התאריכים 12-28 לאוקטובר.


    חלק מהתכנים הקרובים לקהל הרחב

    • יסודות התקשורת המקרבת  | יעל קורן
    • 4 מפגשי מבוא למיינדפולנס | מיכל יון
    • מיינדפולנס למתחילים         | שלומית שלו
    • פוטותרפיה בשישה פרקים   | ד"ר צביקה תורן וד"ר רבקה הלל לביאן

    חלק מהתכנים הקרובים לאנשי טיפול / חינוך

    • הפסיכולוגיה הבודהיסטית | לילה קמחי ומתי ליבליך
    • חמלה בבודהיזם ובגישת CFT החדשה | מתי ליבליך וד"ר רוני ברגר
    • ACT – קורסי העמקה לבעלי רקע בגישה זו או רקע בעבודה עם מיינדפולנס בקליניקה | ד"ר יערה ניצן וד"ר גליה תנאי
    • AEDP | ד"ר נירית אברהם
    • תקשורת מקרבת בקליניקה | שאנייה כהן בן חיים
    • מיינדפולנס לעולם הילד והמתבגר – יוזמות ויישומים מסביב לעולם | ד”ר נמרוד שיינמן

    לכל קורסי האונליין הקרובים>>

     

    לפרטים והרשמה: 072-3942557 | mindbody@mindbody.co.il

     

    —————————————————————–

    התייעצו עמנו – מרכז גוף נפש: mindbody@mindbody.co.il
    072-3942557
    וואטסאפ: https://wa.me/97235495149


    להגיב
  • אימון בודהיסטי לחיי היומיום – Online

     

    תורת הנפש הבודהיסטית והתרומה שלה לחיינו האישיים והמקצועיים ולמערכות היחסים

    קורס עומק המתאים למתרגלים/ות חדשים/ות, אין צורך בניסיון מוקדם

    בהנחיית: סנדיה בר-קמה
    תאריך הפתיחה: 12/10/2020
    שעות אקדמיות: 88
    מספר מפגשים: 22

    ימי שני | 19:00 – 16:00

    הקורס יתקיים אונליין ב-ZOOM וכולל:
    שירות עוטף ותמיכה טכנית בזמן אמת
    הקלטות שיעורים לצפייה מאוחרת יותר (בקורסים נבחרים)
    מערכת ניהול מידע שתרכז את חומרי הלימודים לגישה נוחה בין השיעורים.

    לפרטים והרשמה אנא צרו עימנו קשר:

    072-3942557 | mindbody@mindbody.co.il

     

    כולנו רוצים להיות מאושרים, רגועים, שלווים, חיוניים, וליצור יחסים הרמוניים עם הסביבה ועם עצמנו. כולנו מבקשים לחיות ללא סטרס וללא דאגות, כולנו שואפים למצוא משמעות וחיבור. הגישה והתרגול של אימון בודהיסטי מציעים לנו דרך וכלים להגשים את השאיפות הראויות והאפשריות האלה. ההתרחשויות בנפש האדם ניתנות להבנה ולשחרור באמצעות המדיטציה והרעיונות הבודהיסטים.

    בין הנושאים שנלמד בקורס אימון בודהיסטי:

    • מהי מדיטציה
    • מיינדפולנס – איך עושים את זה ואיך מיישמים את זה באופן מועיל בחיי היומיום.
    • דיבור פנימי שלילי – המגיפה המודרנית.
    • כעס ותסכול – האויבים הגדולים: עבודה עם כעס ותסכול.
    • היאחזות – שורש הסבל והכאב מה רע בהיאחזות ואיך משתחררים מעוּלה.
    • שמחה, אושר וקלות – מה מונע ממני להיות מאושר/ת ברגע זה.
    • אינטימיות – מה לבודהיזם ולאינטימיות?
    • חמלה – להיות בנעלי האחר/ת – תרגולים ספציפיים לטיפוח חמלה וכדי לחיות עם לב פתוח ולהיות בתקשורת חדשה עם הזולת.
    • איך להתמודד עם פחדים ומחשבות הרסניות.
    • צרכים ורגשות – האם הרגשות שלנו מנהלים אותנו או אנחנו אותם?
    • ארעיות, השתנות, בר-חלופיות – אחד משלושת מאפייני הקיום המותנה.
    • טבע הבודהא – אהבה, אמפתיה, חמלה, סליחה, שלווה, שמחה ויציבות. תרגולים ספציפיים לטיפוח ופיתוח טבע הבודהא שבתוכנו.
    • התכוונות מיטיבה – מרכיב מרכזי מתוך הדרך בת-8-המרכיבים.
    • חמשת המכשולים וחמשת החברים הרוחניים
    • פחדים וחרדות – איך לעבוד עם דאגות אובססיביות; מהם שני סוגי הפחד ואיך להתמודד איתם.
    • להתיידד עם מפלצות – איך לעבוד עם רגשות סוערים.
    • מה מנהל אותנו – סנקארות ופרדיגמות. “
    • קבלה רדיקלית וחמלה עצמית – מצרך מבוקש שאף פעם אין יותר מדי ממנו!
    • מהו אושר אמיתי – “מהו ההבדל בין הנאה לאושר

    סנדיה בר-קמה
    מורה לדהרמה, ללימוד ותרגול בודהיזם ומדיטציית ויפאסנה, מתרגלת ומלמדת מזה 25 שנים, מורה בעמותת ‘תובנה’, ב’מרכז לרפואת גוף-נפש’ ובמסגרות נוספות, בארץ ובהודו, בריטריטים, בסדנאות ובקבוצות. חיתה 7 שנים חיי פרישות ותרגול באשרם ליוגה ומדיטציה בארצות הברית. משתמשת בכלים מהמסורת והתרגול הבודהיסטי ומהמסורת של האי-שניות (נון-דואל).
    מנחה סדנאות, קורסים וקבוצות.
    מאמינה שבכולנו טמונה היכולת לאהוב, לחמול, להיות נדיבים ולהתעורר.

    לעמוד הקורס>>
    לכל תכני האונליין של שנת הלימודים 2020/21 במרכז גוף נפש>>

    לפרטים והרשמה: 072-3942557 | mindbody@mindbody.co.il

     

    —————————————————————–

    התייעצו עמנו – מרכז גוף נפש: mindbody@mindbody.co.il
    072-3942557
    וואטסאפ: https://wa.me/97235495149


    להגיב
  • צהרון "גן בית" בפרדס חנה, צהרון פרטי לגילאי 4-10

     

    ל"גן בית", הגן הקסום בפרדס חנה יש גם צהרון.

    מוזמנים לחגוג את שנות הילדות בחצר ובית קסומים.

    הצהרון ממוקם ברחוב הראשונים ליד הדמוקרטי.

    מאמינים בעיקר בלהעניק תחושה של בית.
    ליצור קשר, קרבה ודיאלוג מהלב בו יהיה אפשר לשתף (אם רוצים) במה שהיה נעים במהלך היום ובמה שלא.
    יש פעילויות שקשורות בבישול (עם מטבח חוץ אמיתי לילדים)
    יש מרחב לרקוד (גם עם מוזיקה חיה)
    המון מתקנים ובתי עץ
    דום מטריף, בריכה מרעננת וטרמפולינה ענקית
    מדורה
    ופיתות על הסאדג'
    ועוד…

    יש מקום להניח ראש, לנוח, לבהות, להאזין לסיפור.
    תפריט מזין, טרי, מגוון וטבעוני.

    צהרון "גן בית" ברחוב הראשונים, פרדס חנה
    ימים א'-ה' – 13:30-16:00
    הצהרון יפעל עד סוף יולי

    לעוד פרטים: גיל  054-2358883


    להגיב
Close