צדק חברתי

  • מועדון העקורים – שיגרה

    לימדתי את האחיין שלי לרכוב על אופניים. אני ממש גאה בעצמי. רצתי איתו ואחריו ולידו שלושה ימים, ועכשיו הוא רוכב כמו גדול. אז אני בשגרת מלחמה קצת דרומה לקו הפינוי הרשמי בקיבוץ אצל אח שלי. הייתי צריך קצת מנוחה מנדודי הפליטות. התיישבתי פה ואני מנסה להשתגר.
    השתגרתי עם יעלי לכינרת, היינו על החוף כמעט לבד. קצת דייגים, קצת חיילי מילואים, אבא מלמד ילד על סאפ וזהו. דליל בפריפריה.
    השתגרתי לחגוג יומולדת לאמא בקפה רנה בראש־פינה, שזו קפיצה קטנה לאייטיז. אחי הקטן והאחיינים הגיעו מגלותם בשרתון תל אביב. אחותי ובִּיתַהּ הגיעו מגלותן בצימר מעל כרמיאל, ואנחנו הגענו מהקיבוץ. חוץ מיומולדת לאמא/סבתא שלנו היו עוד ארבע התכנסויות יומולדת לסבתות אחרות באותו הזמן בקפה, היה יום יפה והזדמנות לאוורר את הסבתות בשמש.
    השתגרתי לערד לבקר אחיין נחלאווי שיצא לרגע מעזה. היה רואד־טריפ חרבות! פעם אחרונה שהייתי בבא"ח נח"ל בערד היה בטירונות אי של ב 1996, הכל נשאר אותו הדבר.
    השתגרתי לאליעד עם קבוצת ההדפס שלי "התעלה" בדרך כלל אנחנו עושים יום עבודה תשע עד חמש וצובעים וצורבים ומדפיסים כשבאמצע לוקחים שעה הפסקה ומכינים ארוחת צוהריים. לאף אחד לא התחשק להדפיס אז השתגרנו רק על ארוחת צוהריים. היה אורז ולוביה וסלט ויין.
    השתגרתי עם האחיין על אופניים בין שלוש תחנות הפוקיסטופ בקיבוץ וצדנו פוקימונים, הרבה יותר קל לצוד על אופניים. בזמן שתפסנו בָּלְבָּאזָאוּר מסוק אפצ'י מעלינו צד חוליית נ"ט מעבר לרכס רמים, הטיל פילח את השמיים והבָּלְבָּאזָאוּר ברח. לא יודע מה עלה בגורל החולייה.
    מלא שיגרה.
    אבל לא השתגרתי לגמרי, הברזתי מהדלקת נר אחרון עם חיילים במועדון, הברזתי מהופעת קרקס באולם, הברזתי מטפטופיי נרות עם האחיינים, והברזתי מרוב אירועי הסופגניות/שמן/צרבת, כי יש גבול לשיגרה. וחוץ מזה, מיד אחרי חנוכה מגיעים האזני המן! ואלה עם הפרג פי אלף יותר שווים מכל סופגנייה.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

     

     


    להגיב
  • מועדון העקורים – דילוג צפונה

    מועדון העקורים – דילוג צפונה

    דילגתי צפונה לבקר את אחי ומשפחתו שנותרו מאחור בלהבות הבשן. זה קיבוץ במרחק עשרה קילומטר מהגבול, כל גבול, גם מסוריה. הוא מספיק רחוק בשביל לא לקבל הטבות מס ובשביל שלא יפנו אותו בצו. אבל הוא קרוב מספיק בשביל שחיילים יחסמו אותו וישמרו עליו, וגם מספיק קרוב כדי לשמוע את הנפילות בקריית שמונה. נראה לי שמוותרים על יירוטים בקריית שמונה, גם כי החיזבאללה יורים שטוח וקצר, אחרי הכל 2 ק"מ מהגבול, וגם כי פינו את רוב התושבים אז למה לבזבז 150,000 דולר על מיירט אם אפשר לסגור פיצויים על נזק בכמה עשרות אלפי שקלים.

    מהרגע שהגעתי לכאן יש נפילות בקריית שמונה. שני מטחים פלוס טיל נ"ט ופגיעות ברחבי העיר. החלונות בלהבות קצת רעדו ופיצוצים הדהדו בעמק.

    נכנסתי לקבוצת וואטסאפ של "תושבי קריית שמונה הנשארים בעיר- " כדי לדעת מה קורה. ליבי עודנו בקריית שמונה אבל גופי עמוק בפליטוּת. מפחיד אותי לחזור, העירייה הוציאה עוד הודעת פינוי, הפעם עם הבטחה לסיור של חיילי פיקוד העורף בין הבתים כדי לסמן אילו בתים פונו ובאילו נותרו אנשים. לא ברור את מי זה אמור לשרת, את כוחותינו? את כוחותיהם? את הגנבים? מישהי חיפשה גרביונים לגילאי 3-4 ואוברול שלם לגיל שנתיים. מישהי אחרת חיפשה סַפָּר לפלוגת חיילים פרועת שיער. שיגרה.

    לקחתי את האחיינית שלי לשופינג בראש פינה. המושבה הציורית מעולם לא הייתה שוקקת חיים כמו עכשיו. בנוסף לתושבים הרגילים, עשרות ומאות חיילים עם מגוון פלאפלים בפה ועל הכתפיים יצאו ונכנסו מכל חנות אפשרית. אפטר בראש פינה זה כנראה דבר. קרענו את חצור ואת ראש פינה, קנינו פנימיות לאופניים, ספרים, קלמר ומק'דונלדס. החיים עצמם.

    בדרך חזרה עצרנו בצ'ק-פוינט-דויד כי הייתה התראה לירי טילים בגזרה, מזל שפנינו ימינה לעמק אחרת היינו מחכים לנצח. יש מחפורות ותעלות קשר ושקי פק"ל ונגמשים ומקלעים בכל צומת, על כל גבעה ותחת כל עץ. ווייבים של מלחמת העולם השנייה בצבע ובמציאות.

    לפחות האופניים בסדר עכשיו, אפשר לדווש בקיבוץ.

    מחבר דרור מילר 

    טוויטר

    אינסטגרם

    הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

    מועדון העקורים

    מועדון העקורים

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

     

    מועדון העקורים – מבצע חולדה

    מועדון העקורים – חישובים קיומיים

     

     


    להגיב
  • משלוחים חיים – אכזריות בתעשית הבשר

    המושג 'משלוחים חיים' מתייחס לפרקטיקה אכזרית מעולם תעשיית המזון מן החי. מכבסת מילים לתעשייה אכזרית של שליחת חיות משק באניות לישראל כדי לבצע שחיטה סמוך למועד מכירת הבשר. זאת בניסיון לענות על הדרישה הצרכנית לבשר טרי.

    את המחיר כמובן, משלמים מאות אלפי עגלים וטלאים צעירים כל שנה, הנרכשים ע"י יבואנים ישראלים, ממדינות באירופה כמו פורטוגל, רומניה, הונגריה, צרפת וכמו כן אוסטרליה.

    העגלים והטלאים, דחוסים בצפיפות איומה, בתוך אניות, לאורך ימים ארוכים ואף שבועות, לפעמים בתנאי מזג אויר קיצוניים של חום וקור. טלטלות בים, פציעות, הפרשות וצמא.

    עקב תנאי השיט בים, הם מתבוססים בצואה ובשתן, חלקם מתעוורים בדרך מאדי האמוניה העולים מהצרכים. דבר המקשה עליהם עוד יותר למצוא את דרכם לאוכל ומים במהלך המסע הארוך והמייגע. לעיתים קרובות, נפגעים ממחלה כגון שחפת, שיעול, התייבשות, מחלות עור כגזזת , דלקת ריאות ודלקות עיניים מדבקות. פציעות קרניים ודימומים הן עניין שבשגרה.

     

    במהלך המסע מושלכים לים גופותיהם של אלו שגססו או מתו, בכדי לחסוך תשלום מס על היבוא. זאת הסיבה שלעיתים מתרחצים בחופי הים נחשפים לגופות בע"ח, שנפלטו אל חופי הארץ. בהגיעם לחופי ישראל, הם אינם ניתנים לזיהוי, היות והמשליכים כורתים את תגי האוזן, אשר מנוקבים באזני העגלים והטלאים על מנת למנוע זיהוי ולחמוק מקנסות.

    בעה"ח התשושים נפרקים מהאניות ב"עידוד" אגרסיבי הכולל מכות, צעקות ולעיתים שימוש בשוקרים חשמליים ומועלים למשאיות, אשר מובילות אותם להסגרים, מפטמות ובתי המטבחיים של הספקים השונים. שם כולם נשחטים באכזריות, אבריהם נפרסים ונארזים כמוצרי מזון ומוצעים למכירה ברשתות השיווק  .

     

    עמותת ישראל נגד משלוחים חיים, פועלת ע"י מתנדבים לתיעוד וחשיפה של התעללות האכזרית.

    בכנסת כיום, ממתינות 7 הצעות חוק, מכל קצווי הקשת הפוליטית, להפסקת המשלוחים החיים לישראל.

     

     

    בכתבה הבאה : המחיר הסביבתי והנזקים האקולוגיים שנגרמים כגידולי בקר לתעשית המזון של האדם.

     

     

     


    להגיב
  • מטפלים בצעירים, הבוגרים מטפלים בנו

    [נורית שגב]

     

    היה היו עצי דקל גבוהים ברחוב דגניה אשר בכרכור.

    דקל וושינגטוניה איננו מצל במיוחד.

    אבל העצים הבולטים האלה סימנו את מושבות הברון, בימים שבהם משפחת רוטשילד רכשה אדמות והושיבה איכרים חדשים במולדת העתיקה. אינני יודעת מי אחראי להחלטות תכנוניות, אבל ניכר שהוחלט על אופי גנני מסוים במושבות, ומוטיבים חוזרים בנוף.

    ככה יוצרים תרבות מקומית.

    בערב קר בתחילת 2008 ראיתי טרקטור מזעזע דקל אחרי דקל ברחוב דגניה, מניף אותם באוויר ומניח אותם על הכביש.
    התקשיתי להאמין, גופותיהם של הדקלים הונחו ממש בפתח ביתו של עזרא שפהרד ידידי, שכבר לא היה אז בין החיים.
    עזרא הקביל את פני כשהגעתי לגור באזור, ותרם מנסיונו הרב בנדיבות- השכלתו כאגרונום בריטי סייעה בעיסוקו כחקלאי, והבטיחה שיחות מרחיבות דעת ולב..

    כעת הדקלים מוטלים ברחוב.  לא הגבתי לחורבן שזרע נהג הטרקטור, שאלתי אותו בזהירות מי שלח אותו, ושוב לא הגבתי כלל, כשסיפר לי שנשלח מטעם המועצה.
    באותו הלילה כתבתי. ביכיתי את העצים החסונים, וגם את אזלת ידי.

    מה האפשרויות שעומדות בפני?

    לא יעלה על הדעת להתנגד לשלוחי המועצה. ובכלל, מה יכולתי לעשות. אז כתבתי מאמר, וביקשתי ממאשה דולב, חברתי "הירוקה", עזרה באיתור צלם לתיעוד.

    בבוקר ידעתי שלא אניח לאירוע כזה לקרות שוב.
    החלטתי להשיל מעלי נימוסי חברה, אל מול מחויבות עמוקה לעצים. הרי קולם אינו נשמע.

    משמאל – האלון הפגוע. אמא השתגעת? צילום: נורית שגב

    ככה שבבוקר קר אחד בהמשך אותו שבוע, זיהיתי טרקטור נוגח בעץ אלון בסמוך, ברחוב הנשיא בכרכור.
    לא מתוך כוונה לעקור. העץ רק עמד בדרכו. והוא נתבקש לחפור תעלה לצינורות.
    הפעם זינקתי מהמכונית, אחרי שאמרתי לילדיי – אל תדאגו. אני חייבת.
    נעמדתי בין הטרקטור לאלון ושאגתי- שלא תעיז להתקרב!

    מה קרה? שאל נהג הטרקטור. יש כאן ילד על העץ?

    לא!!!

    יש כאן עץ!!!

    הנהג לא הצליח להבין. כיוון שכיבה את המנוע, שבו אלי נימוסיי הטובים ואמרתי, אתה כרתת כרגע ענף מעץ אלון. שמת לב? אתה כורת את השורשים שלו. אסור לנו להרוג עצים. העץ הזה מוגן ואתה עובר על החוק

    אבל אמרו לי לחפור תעלה, נכלם האיש. מה לעשות?

    לא תוכל לחפור, אם זה אומר שתהרוג עצים.

    הילדים שלי הבינו שלא יגיעו אתי רחוק בבוקר הזה, ויצאו מהמכונית לבית הספר.

    שנים אחרי האירוע סיפרו לי כמה נבהלו (אמא השתגעה?) וגם, על המבוכה הרבה.
    אימהות לא עושות מהומות כאלה.
    עמדתי ליד העץ. לא ידעתי איך להמשיך. לשמחתי, למרות טור המכוניות המתארך ברחוב הצר, איש לא צפצף. יצאו מהמכוניות ונזפו בטרקטוריסט ביש המזל.
    הכרתי שתי נשים שחשבתי שתוכלנה לעזור.

    ואכן, דבי לרר הגיעה מיד, וגם מאשה ואריה האובן.
    ואחריהן יעלה אורן זלאיט ואילנה פלדה, יעל ויאיר וגרשון, מירי ומיקי שרגנהיים, ועוד רבים רבים.
    בשלושת החודשים שאחרי כן כתבתי על כל עץ שנפגע או נכרת. תושבים רבים צלצלו כשהכורת עלה על עצי הרחוב ברחבי המושבה.
    התכנסנו, תושבים חובבי עצים, לפגישה בבית ויצו כרכור, ונפגשנו עם כל מי שהסכים לספר מה כוללות תכניות הפיתוח ואיך ניתן לשמור על העצים תוך כדי עבודה. ביקשנו שתהליכי תכנון ינוהלו ע"י מתכנן נוף.

    השכן טיפס על האלונים ב 2008, עץ מוגן – אסור לכרות! השלטים עדיין כאן, גם האלונים. צילום: נורית שגב.

    גרשון העו"ד התנדב, והחתמנו 120 תושבים על התנגדויות לכריתת עצים בתהליך בנייה שאיים על חורשת האיקליפטוס בכרכור, באותם לילות גשומים וקרים.
    חלקנו נסענו לוועדה המחוזית בחיפה.
    יאיר טיפס על האלונים ותלה שלטים – לא לכרות! עץ מוגן! ואילנה פלדה הכינה שלטים ציוריים ועליהם כיתוב אני עץ מוגן.

    עבודות הפיתוח גבו את חייה של שקדיה עצומה, נציגה נדירה של עצי השקד במישור החוף. היא עדיין לא פרחה באותו חורף ועל כן קיפחה את חייה ("זה היה עץ מת!").

    הזמנתי את הקהל הגדל של אוהבי העצים לעצרת להגנת העצים, ובאחד מימי ששי החורפיים הבאנו את ילדינו לרחבת המועצה והקמנו מצגת זיכרון משאריות השקדייה הכרותה.

    אחרי מספר חודשים של מאמרים, מחאות ותלונות תושבים נראה היה שהמועצה הבינה שפגיעה בעצים לא תזכה איש בתהילה. לא התקבלו החלטות על מדיניות שונה, אבל חלק מעבודות הפיתוח זכו לתכנון מחודש, וכך ניצלו מרבית עצי האלון ברחוב הנשיא.

    תכנון החניות הראשוני לא התייחס כלל למיקום העצים, וג'ולי לוי פלד הדגימה מהו תכנון משופר.

    בשנים הבאות הסתבר לי שעזרא שפהרד שתל את אותם אלונים עם נכדתו, ושוב הודיתי לו בלבי. היערות המקומיים של אלון התבור צמחו פעם בצפיפות באזור, הכחדתם החלה בימי הטורקים וממשיכה גם בימינו.

    גם על דרך הבנים שימרנו את מרבית העצים, ועד היום נהנים הולכי הרגל מצילם של העצים שנותרו.
    אל כל רחבי המושבה הגיעה ידיעה, שכריתת עצים איננה מותרת לאיש. גם לא לאנשי הרשות. והתושבים שיתפו פעולה, צילמו את נהגי הטרקטורים ובדרך כלל הפסיקו כך את הכריתה האגבית.

    נהג זועם אחד דהר אלי בטרקטור חדיש וגדול, כיוון שהבחין שצילמתי אותו בעת פגיעה בעץ.
    אינני חושבת שהתכוון לדרוס אותי, אבל קפצתי אל המדרכה בזריזות מפתיעה.
    בהמשך הקים ראש המועצה חיים געש ועדת עצים בראשותה של ד"ר נורית השמשוני יפה, שהיא חובבת עצים אבל מקצוענית בממשל ציבורי, ושנתיים אחר כך הכירה המועצה בחשיבות העצומה של נוכחות העצים במושבה.

    כעת אנחנו שוב בעיצומו של בולמוס המכונה "תנופת פיתוח".

    שוב שומעים על העצים אשר עומדים בדרכם של בעלי יוזמה וממון.

    אינני מתנגדת לבנייה ופיתוח, זה בלתי נמנע וגם חשוב. רבים רוצים להתגורר עמנו. יבורכו. אבל איננו יכולים לוותר על עצים. מול האתגר הגדול הזה, נדרש תכנון מוקפד ואחראי.

    כך שלפני כשנה החליטו אסנת בר-אור ומאשה דולב לעשות מעשה, ופתחו במהלך חשוב: התוויית מדיניות עצים שתחייב כל מי שעוסק בבניה ופיתוח ברחבי פרדס חנה כרכור. חבר המועצה עו"ד אביעד סיני הוזמן לסיור בנושא מצבם העגום של העצים, והיעדרם מאזורים מרכזיים במושבה.
    אביעד הפליא בשיתוף פעולה וגם גור רתם, אגרונום המועצה הנלהב, נתן את ידו למהלך.

    כיוון שקיבלו את ברכתה של הגר פרי יגור, ראש המועצה, החלו לגבש מסמך מדיניות..
    לשם כך גייסו אותנו, מתכננות הנוף.
    דבי ג'ולי ואני, שמחנו להתנדב ולכתוב מסמך מפורט שעניינו שמירת העצים הקיימים, ושתילת עצים חדשים.

    חשוב היה להבהיר שאנחנו איננו משמשות בשליחותן של פיות היער. אין מדובר בגחמות או טעם אישי.
    לעצים בוגרים משמעות אקולוגית עמוקה, ותפקידם בקליטת גזי חממה, ייצור חמצן, ייצוב הקרקע, הצללה (וגם בתחושת רווחה פיסיולוגית וזירוז מרפא) – לא יסולא בפז.

    בפגישה מומחים מקדימה לפגישת ועדת איכות הסביבה ניסיתי להסביר-

    אנחנו מטפלים בעצים צעירים, אבל עצים בוגרים מטפלים בנו.

    וכך, 12 שנים אחרי כתיבת המאמר הראשון, מליאת המועצה עומדת לקבל את המסמך שיבטיח מדיניות נכונה בעניין העצים.

    ראש המועצה בימים האלה, הגר פרי יגור, מכירה בערכם של עצים. אין להקל ראש בתמיכתה, מנהיגותה נדרשת אל מול שותפיה אשר חלקם עוינים עצים סוררים… יתכן שעוינים באורח פעיל.
    אריה רפפורט הוא מהנדס המועצה, והבטיח לעבוד בתיאום עם מחלקת שפ"ע, ולאכוף על היזמים את ההוראות בעניין עצים. ראש אגף שפ"ע, אודי קוברסקי, מכבד אותם ופועל לשמירתם, אגרונום המועצה גור רתם מסור להם עד בלי די. שירה ליאון זכות היא השושבינה, ובתפקידה כרכזת הקיימות ביחידה לאיכות הסביבה, טווה חוטי זהב בין התושבים והעצים לאחראים במועצה. גיא נעים, הוא המידען במועצה, מנגיש את החומר הרב לקראת פגישות התושבים ואנשי המועצה, ומביא המלצות ממועצות וערים שהקדישו מאמץ למסמכי מדיניות. עו"ד אביעד סיני הוא כיום ראש ועדת איכות הסביבה, ועוזר לקדם כל יוזמה ירוקה בתנופה גדולה ומבורכת.

    אז יש מקום לקוות שפרוייקטים מכל סוג, אשר עוסקים במרחב הציבורי של פרדס חנה כרכור, ינוהלו ע"י אנשי נוף, והכללים ייאכפו מתוך הסכמה רחבה.

    כעת אנחנו נושאות עינינו אל העתיד.
    העצים הקיימים ישולבו ביערות מאכל, וכך נאפשר לילדינו ליהנות מתותי עץ, תאנים וחרובים בגני הילדים ובבתי הספר.

    במרחב הציבורי נשתול שכבות של עצים גבוהים ונמוכים, שיחים ובני שיח, משתרעים ומטפסים.

    כאלה שמותאמים לאקלים, ויודעים ליצור מרחב מוגן, מוצל ומזין.

    ויחד עם ההחלטה על מעבר לגינון בר קיימא, והכנת מיפרט גינון בר קיימא מקצועי, נוכל להתגאות בשימור אוצרות העצים הקיימים, והקמת בסיס יער מאכל. אלה, בתורם, יהוו מרחב מזמן לפעילות קהילתית ענפה, כמו שנדרש במושבה מגוונת כמו שלנו – מרובת פנים, מורכבת ומאתגרת.
    ואולי נזכה להרחיב כך את מעגלי השיח והעשייה גם לשכנים קרובים, גם רחוקים, בני היישובים והכפרים, אשר בתוכם אנחנו חיים.

    נורית שגב
    כרכור, 7.7.20

    הנה מסמך המדיניות שגובש

     


    להגיב
  • מוכרחים להיות אופטימי

     

    ימים קשים. הקיץ מגיע ואיתו היתושות. לחצי מאיתנו אין פרנסה. העם מפולג מאי פעם. ובראש הפירמידה יושבת לה ממשלת חזירים מנותקת ומגעילה. האמון במוסדות השלטון אבד והתקשורת, שפעם נקראה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מתפקדת אולי כטמגוצ'י, שהוראות מלמעלה מאכילות אותה. אין באמת אופוזיציה ונראה שאין הרבה מה לעשות, חוץ מלהמשיך ולקבל בהכנעה וחוסר ברירה עוד גזירות והגבלות. שלא לדבר על צמידים וכפיית חיסונים ושאר זוועות…

    אז איך אפשר להיות אופטימים (Fake it till you make it)?

    אנשים התעוררו. כן ובעיקר אלו שפעם לא הרימו את הראש שלהם ממסך הטלוויזיה. אפילו אמא שלי כבר מבינה שלא כל מה שאומרים בערוץ 2 או בידיעות הוא נכון. וההתעוררות הזאת היא בכל העולם.

    יותר ויותר אנשים מבינים שצריך לשנות את השיטה. לפרק ולהרכיב מחדש. לא לבחור במפלגה אחרת והבטחות סרק אחרות. זה תהליך שייקח זמן אבל הוא חיובי.

    אנשים התקרבו – מעולם לא היתה כ"כ הרבה עזרה הדדית ותמיכה של האזרחים אחד בשני. הסולידריות מרימה ראש וזה יפה ומרגש.

    אנשים מתחברים. הרבה קבוצות חדשות נוצרו לשיתופי פעולה, התכוננות לעתיד, פעילויות משותפות.

    משפחות מבלות הרבה יותר ביחד – אבות שמבלים עם הילדים שלהם לא רק בסופ"ש, אימהות שמוצאות זמן לכל מיני חלומות שפעם לא היה זמן עבורם.

    הרבה יותר אנשים מבשלים בעצמם (יותר בריא), מגדלים לעצמם את האוכל, מתעניינים בבריאות ולא רק במחיר או בטעם.

    אנשים עושים יותר ספורט (גם אם השמינו בקורונה), מבינים שחשוב לחזק את המערכת החיסונית, לצאת לשמש, להזיז את הגוף, לחשוב חיובי…

    אנשים צורכים פחות, נוהגים פחות, טסים פחות, מבלים פחות = פחות תאונות, פחות זיהום אויר. פחות. יותר חיות ויותר טבע פראי. אויר נקי יותר והרבה יותר שקט.

    אנשים קונים יותר מקומי. מחברים שלהם, מהשכנים שלהם. מחזקים כך את הקהילה המקומית.

    ובעיקר כשכל זה ייגמר (וברור שדברים לא יחזרו להיות בדיוק כמו פעם), נהיה אסירי תודה לרגילות, לשיעמום, לפשטות ולימים שבהם "לא קורה כלום"…

    תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר… (רק שייגמר כבר הלילה)

     


    להגיב
  • לחיי קפה ביאליק! פרויקט ההדסטארט של מירב בן שלמה

     

    [מירב בן שלמה]

    לתמיכה בפרויקט >

     

    כשפרצה הקורונה חשבתי שנעבור שבועיים של סגר ונחזור לפעילות. בקטנה. טעיתי. הסגר של המסעדות ובתי הקפה נמשך ונמשך כבר שלושה חודשים. במהלך הזמן הזה הצטבר האבק ותפחו החובות. ואז הגעתם אתם, המון מיושבי הקפה וחברים, הצעתם לעזור, לתמוך ולקחת חלק. אין לי מלים לתאר כמה זה מרגש ומחמם לב, וכך גם צץ לו רעיון ההדסטארט. עם קצת עזרה והרבה ביחד, נוכל לחזור.

    בלי קשר לקורונה, יש תכניות להפוך את הבניין לחמש קומות מגורים. זה יקרה כנראה בשנה הבאה. המחשבה לסגור את ביאליק בלי להספיק להיפרד מהאמנים, מהצוות, מכולכם, בלי עוד מלא בירות וצ'ייסרים, קשה מנשוא. ככה נפרדים?

    החלום שלי הוא להיפרד כמו שצריך. לסגור את השנה ה-25 של ביאליק בחגיגה מתמשכת עם הופעות, אלכוהול, קפה טוב ופגישות משמחות.

    לכן ההדסטארט.

    אוהבת אתכם ומחכה כבר שניפגש בביאליק ונרים כוסית לחיים 🙂

    לתמיכה בפרויקט >


    להגיב
  • חופשי זה לגמרי לבד…

     

    מה שלומכם? הכול בסגר?…

    כתבתי המון על חופש באתר הזה. על שגיליתי שהייתי עבד לחופש שלי ועל מובנים רבים של חופש. אבל מעולם לא חשבתי שאוכל להרגיש חופשי יותר מתמיד דווקא עכשיו. זה בטח קשור לזה שאני חופשי מרגשות אשם שאני עושה את הסגר לבד. ושיש סדר בדברים שהחופש שלי הוא רק לקבל אותו ולנוע בתוך מגבלותיו.

    זהו ליל סדר מאוד סמלי ומיוחד – מצד אחד יש את אלו שלבד (בעיקר מבוגרים). או אלא שהביחד הוא מלכודת אימה עבורם. זה מכווץ את הלב והלוואי שהיה אפשר לעזור ולהיות איתם יותר.
    מצש שני הרבה אנשים יוכלו לחגוג כמו שממש בא להם, אולי ידברו על חופש ואולי יראו סרט ביחד כל המשפחה. יש שיעשו מדורה וכמובן שיש כאלו שיעשו סדר כהלכתו ובשמחה רבה. כולם חופשיים הערב מכבלי המשפחות. עכשיו נשארו הכבלים הפנימיים…

    על הפוליטיקה אין לי מה לומר, רק תחושת גועל עמוקה. שנראה לי שחולקים אותה מילונים ברחבי העולם. תחושת ביאוס שעוברת משם אל הבנקים, שלא עוזרים בכלל למצב אלא מנצלים אותו להרוויח ולכבול אותנו עוד (אל תקחו הלוואות אלא אם ממש חייבים).

    ולגבי המגיפה (של פחד, פאניקה, שחיתות וגם קורונה):

    כמו תמיד מציע להטיל ספק. בהרבה ממה שאומרים/כותבים/שומעים. אולי כדאי לאסוף נתונים ולהגיע למסקנה לבד.
    הנה שני גרפים מעניינים בנושא (מתוך מאמר בשם 'מגיפת הקורונה – תת ניצול של עקומת ההכלה' – נכתבה ע"ח עו"ד רואי קידר):

    בראשון אפשר לראות את התחזיות הקודרות (האם אובייקטיביות?) שהיו לעומת המציאות המטיבה, ובשני שאיכשהו מתו פחות אנשים השנה בשבוע במרץ מבכל השנים הקודמות (פחות מתאונות ובעיקר פחות הגיעו לבתי חולים וחטפו זיהומים שם).

    Makes you think…

    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    הפער בין ההערכות המפחידות למציאות
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה...
    מתברר שבמרץ השנה מתו פחות אנשים מבשנה שעברה…

    הפוסט הזה הוא גם הזמנה לחשוב על מהו חופש בשבילכם. ולתרגם דווקא עכשיו תחושת חופש.

    תחזיקו מעמד

    חג שמייח!


    להגיב
  • עזרו לנו להביא את "משפט הבנקאים" לכל המסכים בישראל

     

    אהלן, אני אליאב לילטי ואני במאי קולנוע וטלוויזיה.

    אין כמעט אזרח שלא נפגע או נכווה בדרך זו או אחרת מכוחם הדורסני של הבנקים בישראל. בחמש השנים האחרונות אני עוקב אחרי הסיפור של עו"ד ברק כהן ופעילי באים לבנקאים, שניהלו מאבק עיקש נגד צמרת המערכת הבנקאית.

    הפופולריות העצומה שלה זוכה עו"ד כהן ברחוב הישראלי נובעת קודם כל מההזדהות העצומה שהרחוב הישראלי מרגיש כלפי המאבק הזה. לבד מההזדהות הרחבה, המשפט והסרט חושפים פרטים, מסמכים ועדויות מטרידים ביותר אודות קשרי הון-שלטון-עיתון-משטרה-פרקליטות.

    בניסיון להשתיק את המאבק של ברק וחבריו הוגשו קובלנות פליליות, הוסרו הדפים של "באים לבנקאים" בפייסבוק ובגוגל, לשכת עורכי הדין בראשות אפי נוה השעתה את רישיון עריכת הדין של ברק, בנק לאומי ניסה להכריז עליו כפושט רגל,  בוצעו אחריו מעקבים ואפילו גויס נגדו מומחה למלחמה בטרור! כל  זאת, על אף העובדה שברק מתנגד באופן נחרץ לאלימות וכל מודל הפעולה שלו מושתת על מחאה בגבולות החוק.

    שיאו של ניסיון ההשתקה הזה היה "משפט הבנקאים". על פעילותם ב"באים לבנקאים" עמדו ברק כהן וחבריו למשפט. האישומים כללו סעיפים חמורים כקשירת קשר לביצוע פשע וסחיטה באיומים שכמו לקוחים ממשפט נגד משפחת פשע מסוכנת. המאבק של ברק החל כאקט שנתפס בתחילה כאקט  דון קישוטי וכמובן חסר כל סיכוי מול הגופים החזקים במדינה ששילבו ידיים לנטרל את פעילותו. פעילי "באים לבנקאים" לא נבהלו מהמשפט נגדם. עבורם הייתה זו הזדמנות יקרה מפז להפוך את היוצרות; להפוך את האישומים נגדם לכתב אישום כנגד ראשי המערכת הבנקאית, הפרקליטות והמשטרה.

    מהלך שהוכתר כהצלחה מהדהדת.

    תיעדתי כל פעולה, כל חקירה וכל דיון בבית משפט.

    במשפט, הבנקאים הבכירים נתנו לראשונה דין וחשבון על תהליכי הגבייה הדורסניים, על שכר הבכירים, על הפשעים שהודו בהם בארה"ב ועל האשראי המיוחד לבעלי הכוח.

    מה קרה מאז? משפט הבנקאים החל בקול תרועה רמה כאשר דיון אחר דיון, משטרת ישראל, הפרקליטות ובנק לאומי מובכים שוב ושוב, סעיפי אישום נמחקים וההתנהלות הבעייתית ולפרקים לא חוקית של בנק לאומי ובכיריו נחשפת במלואה. שיאו של המשפט היה בעדותה הדרמטית בת שלושת הימים של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, בה נחקרה בנוגע להסדר הטיעון של לאומי עם הרשויות בארה"ב (שכלל גם קנס של שני מיליארד ש'"ח). בעדותה נחשפו הליכי הגבייה הדורסניים, מערכת קבלת ההחלטות ופעולות לא חוקיות שביצע בנק לאומי נגד עו"ד כהן. שיאו הבא של המשפט אמור היה להיות התייצבותו לעדות של ציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר. אבל הפרקליטות והמדינה החליטו לרדת מהעץ הגבוה שעליו רצו לתלות את ברק וחבריו והגיעו להסדר טיעון.

    אבל הסיפור לא תם. עו"ד כהן הגיש תביעות אזרחיות כנגד בנק לאומי וחנן פרידמן (היועץ המשפטי של בנק לאומי דאז שקוּדם לתפקיד מנכ"ל לאומי) וכנגד היועץ למלחמה בטרור טיראן פרטוק על פגיעה בפרטיות.

    תלונות נוספות הוגשו כנגד מספר שוטרים על בידוי ראיות ותיאום עדויות והוגשה התראה לפני תביעה אזרחית נגד ארז ריכטנברג, התובע במשפט מטעם פרקליטות המדינה.

    ובמקביל, אפי נוה הודח מראשות לשכת עורכי הדין ומואשם בשוחד; ציון קינן ויאיר סרוסי הודחו מתפקידם ;רקפת רוסק עמינח פרשה מתפקידה; חוקק חוק שכר הבכירים; נוסחו כללים חדשים לגביית חובות מחייבים (חוזר לבנקים מאת חדווה בר, הממונה על הבנקים); נפתחה חקירה בארץ על הסכם הטיעון של לאומי עם הרשויות הפדרליות בארה"ב וקרו זעזועים נוספים שיפורטו בהמשך.

    והסרט "משפט הבנקאים"? 

    לסרט הצטרפה המפיקה סתיו מירון וכעת אנו בשלב גיוס כספים, צילומי ראיונות ותחילת עריכה.

    מלבד החומרים שאני עצמי צילמתי במשך 4.5 השנים האחרונות, יישזרו בסרט חומרי גלם רבים מאוד של ברק עצמו ופעילים נוספים. אחת העדויות הדרמטיות ביותר שתופיע בסרט היא עדותה של מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, החושפת את מנגנון קבלת ההחלטות ואף מעמתת אותה עם העבירות שביצע לאומי בארה"ב, שבגינן נקנס בסכום חסר תקדים של 2 מיליארד ₪.

    כדי שהסרט החשוב הזה יגיע לכל אחת ואחד בציבור, אני צריך את התמיכה שלכם.

    יש לנו תשורות נפלאות בשבילכם, כולל כרטיסים לסרט.

    עכשיו אתן ואתם יכולים להיות חלק מיצירת הסרט.

    היכנסו ללינק, בחרו תשורה ועזרו לנו להביא את "משפט הבנקאים" לכל המסכים בישראל.

    תודה רבה

    אליאב


    להגיב
  • תמכו באנו – עזרו לנו לעזור למאבק הבא

    לתמיכה לחצו כאן >

    עזרו לנו לתת גב לאלפי מנהיגים ומנהיגות שפועלים סביב השעון כדי שישראל תהיה דמוקרטית, שוויונית, צודקת, סביבתית יותר. תנו לנו את הכח לתת כח למאבק החברתי הגדול הבא.

    להוביל שינוי חברתי זה מאתגר: לדמיין מציאות אחרת; לשכנע אנשים שזה אפשרי; לגייס תמיכה ציבורית ולהגיע למי שמקבל את ההחלטות.
    עשרות אלפי גיבורים מובילים מאבקים לשינוי בישראל לטובת כולנו – אם זה מאבק להקמת גן משחקים בשכונה, אם זה מאבק להגברת תדירות האוטובוסים בעיר; אם זה קמפיין לחיזוק מערכת הבריאות או הפחתת הצפיפות בכיתות.

    אנו נותנת להם גב, כדי שיוכלו להצליח.

    כבר 5 שנים שאנחנו עוזרים למנהיגות ומנהיגים חברתיים להוביל שינוי: דרך מתן ייעוץ אסטרטגי, בחיבור עם מקבלי החלטות, בגרפיקה ומיתוג, בהשאלת ציוד ובסיוע ביחסי ציבור. באמצעות מתן גב לאקטיביסטים הצלחנו לגייס תמיכה של מאות אלפי ישראלים ולקדם שינויים אדירים: לחזק את טוהר הבחירות ולמנוע זיופים; לדאוג לפיקוח על הפעוטונים ומעונות היום כדי להגן על הילדים שלנו; לקדם העסקה ישירה של אלפי עובדים; לקדם הכרזה של שמורות טבע ימיות, להגן על החופים ועל הים; ועוד ועוד ועוד.
    כשנותנים גב למנהיגות אמיתית שבאה מהשטח, מצליחים לעשות שינוי אמיתי.

    מה אנחנו עושים עם הכסף?

    1. כל 3000 ש"ח שנגייס עוזרים לנו לתת גב לעוד מאבק חברתי שלכם.ן: אנשים שנאבקים על הגברת תדירות האוטובוסים ברחוב שלהם; על שיפור החינוך בעיר או במדינה; מניעת בנייה בשטח פתוח ועצירת מפעלים מזהמים; ועוד מאבקים רבים אחרים.
    2. כשאנחנו מגייסים 80,000 ש"ח אנחנו יכולים להרים אתכם.ן מאבק ברמה הארצית: כך ייסדנו את חינוך מלידה שמובילה את המאבק על הגנת הילדים של כולנו; טוהר הבחירות – שהובילו מהפכה במניעת זיופים במערכות הבחירות; או אנשי הים התיכון, שמגנים על הים והסביבה.
    3. עם 60,000 ש"ח אנחנו יכולים ליצור הכשרות ולהפוך את אקטיביסטים בישראל למקצועיים ומיומנים יותר – איך להופיע בתקשורת, איך להשתמש ברשת, איך לארגן קהילה.

    כדי שנוכל להגדיל את ההשפעה, לחזק יותר מאבקים ויותר פעילות ופעילים, ליצור רשת רחבה של אקטיביסטים שתומכים זה בזה ונלחמים יחד על שוויון, צדק חברתי ודמוקרטיה – אנחנו צריכים אתכם – תרמו עכשיו למאבק הגדול הבא!

    לתמיכה לחצו כאן >

    ליצירת קשר עם העמותה:

    טלפון: 03-6096585   |   אי-מייל: jake@anu.org.il   |   אתר www.anu.org.il   


    להגיב
  • אסדות הגז – כרוניקה של זיהום ידוע מראש

     

    לפני כמעט חמש שנים קראתי כאן לכולם לבוא להפגנות נגד שוד הגז. לפני שהנושא הוכרע והאסדות מוקמו.

    ועכשיו שהן שם, האם יש כוח שיכול למנוע מהן לפעול?

    עד כמה הן הולכות לזהם, מישהו באמת יודע? על מי אפשר לסמוך? על המשרד להגנת הסביבה, על שומרי הבית? איפה האמת?

    האם באמת נזילה בתוך הים הולכת להפוך את הים התיכון ללא נגיש במשך כמה שנים? (ומהי ישראל בלי ים?!?)

    ומה יקרה כשכל שאר האסדות המתוכננות תיבננה וכשהן תפעלנה יחד עם רוח מערבית?

    זה מה ששומרי הבית אומרים:

    המון סבתות מתוסכלות הולכות להישאר מחר לבד, אחרי שעשרות משפחות תכננו לעזוב את האזור בגלל הנישוב (איזו מילה מכובסת) שבינתיים נדחה משלישי ה-17.12 למועד לא ידוע.

    כמובן שנובל אנרג'י אומרים אחרת – שאין שום בעייה ומניעה – שהרי מה יאמרו?

    ואף אחד כמעט לא מדבר לאן הולך הכסף שיופק מכל הזיהום הזה??? מילא היה חוזר לאזרחים, מושקע בארץ, מוריד את מחירי החשמל… אבל זה הולך לכיסים פרטיים (ע"ע תשובה ונובל אנרג'י).

    ואיך הפכה פרדס חנה, לאחד ממוקדי זיהום האויר הגבוהים בארץ?? עם ארובות חדרה ממערב, מפעל מזהם בקיבוץ ברקאי ממזרח, מפעל איטונג מצפון וכל הקמינים מבית… בלי אויר נקי גם כל הקהילה המדהימה שחיה כאן לא תוכל להתקיים )-:

    להצטרפות לשומרי הבית >

    לנתוני ניטור אויר באזור המתעדכנים בזמן אמת >


    להגיב
  • חיה פוליטית

    [עמית נויפלד]

    בסוף השנה הראשונה ללימודים מתבקש כל סטודנט לפילוסופיה לבחור שני תחומי התמחות מתוך שלל המבואות שלקח, ביניהם מטאפיזיקה (מי אמר שיש בכלל מציאות?), אפסטימולוגיה (אם יש מציאות, כיצד אנחנו יכולים להכיר אותה?), לוגיקה (האם ייתכן שיש מציאות ואין מציאות במקביל?), אסתטיקה (אני חושב שהמציאות תראה יותר טוב בוורוד פוקסיה), ובנוסף, פילוסופיה של המוסר, הפוליטיקה, והדת.

    בחרתי להתמחות בתחומים שנראו לי פרקטיים להתנהלותו התקנית של העולם, פוליטיקה ומוסר, אולם, כאשר הגשתי את טופסי הרישום לשנה השניה נתקלתי בהתנגדות לא צפויה מטעם מזכירת החוג: "אתה לא יכול להירשם לפילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המוסר במקביל", היא הבהירה לי חד משמעית, "בשני התחומים מלמדים בדיוק את אותם תכנים".

    ***

    טום "הבטלן" הודג'קינסון, מדובריה הבולטים של תנועת ההאטה בימינו, הקדיש את פרק 12 בספרו "אין מחיר לחופש" על מנת לשכנע את קוראיו לחדול מהצבעה בבחירות הכלליות, ולמעשה להתנתק ככול האפשר מן הפוליטיקה ומוסדות המדינה. "עזבו ת'ממשלה" היא כותרת הפרק, והנה משפט קצר מתוכו שמסכם היטב את רוח הדברים: "יש משהו רקוב בליבן של ממשלות – והוא העובדה הפשוטה שאפשר לעשות קריירה משררה."

    ***

    בעשרים השנים האחרונות, דומה בעיני כי הולכים ומתמעטים הפוליטיקאים האוחזים בשלוש התכונות אותן קבע מקס ובר כמהותיות ונחוצות לעיסוק בפוליטיקה כמקצוע: התלהבות כנה, רגש אחריות וטביעת עין. לא מעט פוליטיקאים בימינו, כך ניתן להתרשם, עסוקים יותר בקידום עצמי, במנעמי השלטון ובמאבקי הכוח הפנימיים הנדרשים על מנת לשמר אותם, מאשר בעיסוק היומיומי בשיפור חייהם של האזרחים.

    החיכוך המתמיד בצמרת העסקית של המדינה מביא אותם לשאוף לרמת חיים דומה, ההישענות על כספם של בעלי ההון במהלך המרוץ לתפקיד, או קבוצות הכוח בתוך המפלגה עצמה, כובלת ומשעבדת את האינטרסים הבסיסיים שלהם, והרצון לדבוק בכיסא מביא אותם, במקרה הטוב, להתנער מטעויותיהם ולהתפאר בהישגיהם של אחרים, ובמקרה הרע לכדי שיתוק מוחלט.

    במצב עניינים זה, קשה שלא לחוש הזדהות עם דבריו של הודג'קינסון. במידה והפוליטיקה הושחתה, במידה והממשלה רקובה מטבעה, מוטב לנו להשליך הצידה את העיסוק בה ולהתרחק ממנו ככל הניתן.
    בגישה זאת קיימת, להבנתי, רק בעיה אחת – היא מנוגדת לחלוטין למהותנו כבני אדם.

    Louisa Matthiasdottir, Maine Landscape with Figure1976

    ***

    הפוליטיקה, בהגדרה, אינה דבר מה שניתן לנו להעביר או להפריט לידיהם של אחרים. המילה עצמה נגזרת מהמונח היווני Politikos, שמשמעו "של האזרח", והיא מעולם לא נועדה להיות עיסוק למתי מעט. בימיה הראשונים, הקיפה הדמוקרטיה את כלל אזרחי המדינה (או אם לדייק, "הפוליס" – עיר מדינה ביוון העתיקה), ואילו הדמוקרטיה הייצוגית (להבדיל מזו הישירה) הופיעה רק כאילוץ עקב בעיות של גודל האוכלוסייה, מורכבות הממשל המודרני, והעובדה שרוב הציבור העדיף להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה במקום להגיע לאסיפה השבועית.

    כל זה לא אומר שאנחנו צריכים או יכולים להרשות לעצמנו להפסיק להיות פוליטיים. אריסטו כינה את האדם "זואון פוליטקון" (חיה פוליטית) וקבע כי:

    "מכל זה גלוי איפוא שהמדינה נמנית עם הדברים הטבעיים, ושהאדם בעל חיים מדיני על פי הטבע. ומי שאין לו מדינה – על פי הטבע, לא על פי המקרה – הריהו או פחות או יותר מאדם… קודמת המדינה על פי הטבע לבית ואף ליחידים שבבני האדם. כי הכלל קודם בהכרח לחלק, שהרי אם נחרב כלל [הגוף] לא תימצא רגל או יד אבל מי שאינו יכול להשתתף בחברה, או מי שמספיק לעצמו ולפיכך אין לו צורך בה, אינו חלק של מדינה, אלא הוא או בהמה או אל."

    ההשתתפות בענייני המדינה, אם כן, היא לא רק זכותנו הטבעית, אלא גם כורח הנובע ממהותנו. את העובדה כי מרביתנו בוחרים שלא לעשות זאת, ניתן להסביר רק בהתכחשות לטבענו, בניכור, ובמניפולציה מתמשכת מצד אלה אשר מרוויחים מהפאסיביות שלנו – הקבוצות הקטנות והמאוגדות היטב סביב אינטרסים צרים, והאוחזים בשלטון.

    ***

    הפוליטיקה, בהיותה עוסקת בחיי היום יום, ב"ענייניו של האזרח", אחת היא עם המוסר, ומכאן נובע שאם ברצוננו להיות אנשים יותר טובים אין לנו ברירה אלא להיות יותר מעורבים.
    מעורבות פוליטית יכולה להתבטא באופנים שונים: השתתפות בהפגנות ומחאות, אסיפות ציבוריות, עבודה או התנדבות במגזר השלישי (וספציפית בארגונים הפועלים למען שקיפות והנגשה של מידע), אי ציות אזרחי, התפקדות למפלגות ועוד. אסור לנו לטעות – המערכת הפוליטית המושחתת בישראל הינה תוצאה ישירה של הוויתור שלנו על הזכות לקחת חלק בהליך הפוליטי המקומי.

    הכוח משחית, ואנחנו הנחנו לו להתרכז בידיים ספורות. לא צריך יותר מראש ממשלה אחד בכלא כדי להבין את העובדה הפשוטה הזאת. עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן להפשיל שרוולים, לצאת מאזור הנוחות, ולממש את מהותנו הטבעית כאזרחים.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
  • מצילים את עץ בעיר! אקולוגיה עירונית והרבה יותר

    עץבעיר הוא עסק חברתי עצמאי לחקר והפצה של דרכי התמודדות עם משבר האקלים והסיפור על מקומה של האנושות במארג החיים על פני הכדור. “העץ" נמצא בלבה של קהילה רבת מעגלים ומגוונת, ופועל מדירת באוהאוס אקולוגית-שיתופית בכיכר ביאליק.

    ב-2006 הקימה תמי צרי, אמנית שבאחת מההרפתקאות שלה היתה גם אשת עסקים בניו יורק, את אתר עץבעיר. המטרה הייתה להפיץ מידע על ששינה את חייה שלה, על אקולוגיה עירונית. ממרחב וירטואלי די קונבנציונלי, התגלגל עץבעיר להיות מרחב ממשי למפגש ולתרגול מעשי של אורחות חיים הכוללות עבודת אדמה ומשק בית אקולוגי במרחב העירוני. כשתמי הגיעה לכיכר ביאליק ב-2008 העץ כבר היה בשל לייסודו של "הסלון האקולוגי", יחד עם אלון אלירן, היום דוקטור במדעי הסביבה, ואז כמו היום לקט עירוני, גנן ומשורר אקולוגי.

    מאז הסלון עבר דירה פעמיים. לדירה הנוכחית, בקומה השלישית שברחוב ביאליק 25, שותף מעגל הולך וגדל של דיירות, נוודים ותלמידים, שבאים והולכים וחוזרים ומהדהדים את המסר: אנושות יפה יותר בעולם יפה יותר הם אפשריים ואפילו נגישים.

    בימי שלישי אפשר לבוא לפגוש את תמי, אלון וחבורת המתלמדים והדיירות שחיות לפרקים בדירה או מבקרות בה, אפשר להגיע לסדנאות או לקנות חומץ או סבון. זו הזדמנות להציץ לבועה קטנה של חמימות ושפיות בלב ליבה של העיר, ולכל העבודה שנעשית כדי לממש את חזונו של סר פטריק גדס, וכדי לברוא אנושות חדשה שיודעת איך לחיות על פני הכדור הכחול היפה – ההזמנה להצטרף לעשייה תמיד פתוחה!

    לתרומה >

     

    אנחנו במצב חירום

    אני יודעת שאתם כבר יודעים, אבל אני לא יכולה להמשיך לדבר על העץ בלי לצאת מהגומה שלי ולהסתכל על הכדור הכחול והיפה ש(היה)לנו – הוא עולה באש, והעשן ממלא את לבנו – בקוטב הצפוני, בהר תבור, באמזונס – בכל מקום, שבועות ארוכים של אש שמאכלת את היערות, את מאגרי הקור, את מאגרי הפחמן ושאר גזי החממה שגאיה ידעה ברוב חכמתה איפה להטמין. ואנחנו, פצענו את האדמה אנושות ושחררנו את קרביה אל האוויר, וממשיכים בכך, עוד ועוד, יותר ויותר עם כל שנה שחולפת – איך נתפלא כשהמים והאש יוצאים מכלל שליטה ויוצרים תוהו ובוהו? הרבה יותר מהר ממה שהמדענים צפו?

    ובכל זאת, נתפלא, נכעס, נתייאש, נתאבל ונקרא בקול הכי גדול שלנו:
    ממשלות ותאגידי העולם, אתם שנהניתם עד כה מהביזה, אתם שהשתתם עלינו מחשבות שווא על מקומו של האדם בעולם וטיב היחסים בינינו לבין עצמנו, אתם שממשיכים להכחיש את המשבר ובגדול לא לעשות כלום בקשר אליו בזמן שילידי הכדור – ילידים, נשים, ילדים, חיות ועצים, כל היצורים העדינים מכם, גדולים כקטנים, ואתם בעצמכם, נמצאים כעת בסבל ובחרדה מפני העתיד הקרוב – אתם ממשיכים בשלכם, בעוצמה ובכוח שירשתם מהאדמה שלא בזכות, אתם – הגיע הזמן שתקשיבו לקולה של גאיה.
    ואנחנו, כל מי שעדיין מצליחה לנשום, לשתות ולאכול כאן, תחת שלטון ה"חוק", לנו לא נותרה ברירה אלא למרוד.
    אנחנו במצב חירום! זה הזמן לעצור הכול.
    הכול.
    ולעשות דברים אחרת.

    מה מאה אלף שקל עכשיו? איך זה קרה?

    בעצם לא קרה שום דבר מיוחד – כרגיל התמסרנו, תמי ואלון, למה שנראה לנו הכי חשוב, בלי לעשות שום תוכנית כלכלית – הרי אם היינו מנסים לתכנן "כלכלית" – מזמן עץבעיר לא היה עץבעיר… לפני שישה חודשים הוראת הקבע של שכר הדירה קפאה מרוב בהלה מהמצב האקלימי והאקולוגי, היא הבינה שבלעדיה יהיה לנו הרבה יותר קל להקדיש את עצמנו למרד בהכחדה – ואז, לפני שבועיים, שמנו לב והבנו שלושה דברים:

    אנחנו חייבים 45 אלף שקל לבעלת הבית

    אנחנו חייבים להמשיך להתמסר למרד בהכחדה ולאוטופיה עירונית

    כדי להבטיח שנוכל להמשיך למרוד בשיטה, אנחנו צריכים את התמיכה שלכם גם קדימה.

    מי שמורד בשיטה, לא באמת יכול להתפרנס מהשיטה – מי שמתפרנס מהשיטה לא יכול למרוד בה.

    כאן אתם נכנסים לתמונה

    מאה אלף שקל נשמע כמו הרבה כסף, אבל זה כלום לעומת 35 מיליון שקל ששופרסל ישלמו לאלשטיין על 1.2 טון בשר קפוא מיובא מארגנטינה – על סבל של בעלי חיים, פליטות גזי חממה, ואובדן מכאיב ומקומם של יערות גשם השיטה שלנו מתגמלת יפה – והמשחטה הזו ממחישה את ההשמדה הביולוגית שמובילה אותנו אל הגיהנום ברגע זה ממש – המרד בהכחדה ועץבעיר הם העוגנים שלנו בים הסוער של המבול שאנחנו כבר בעיצומו – הרבה כבר איבדנו, וההצלה לא תבוא מהשיטה, שיתוף פעולה איתה ועם סכימות המחשבה שלה ("לכו לעבוד") הוא הסכמה להשמדה.

    מאה אלף שקל זה מאה א'נשים שנותנים 1000, או אלף א'נשים שנותנים 100 – זה מה שהקמפיין הזה יוצא להשיג. הכסף שלכם יכול להבטיח את שלום העץ ואת המשך העבודה שלו למען החיים. הקמפיין הוא עוד הזדמנות להפיץ את האמת על מה שקורה עכשיו ממש לכדור הכחול היפה שלנו – אנא עזרו לנו להפיץ את המסר הכואב הזה! זה בדמנו.

    אנחנו צריכים אתכם יותר מתמיד

    אם לא נצליח לגייס את הכסף, לא יהיה עץבעיר.
    נסגור, נחזור להורים, נגור אצל חברים (לאף אחד מאתנו אין חסכונות ששמנו בצד, אין לנו כסף לשלם שכר דירה כפרטים, וזה גם לא מעניין אותנו), נמשיך למרוד. תמי תעשה חוגי בית בכל הארץ, ותמשיך ללמד ולייצר מצגות שמסבירות מה הולך, אלון ימשיך לגנן ולפעול בכל פורום אקטיביסטי אפשרי, הוא ימשיך גם לכתוב שירים. לא נמות, לא בגלל הכסף.

    רק דבר אחד יחסר – המקום היחיד והמיוחד הזה בלב העיר תל אביב שמחזיק את האפשרות של אוטופיה עירונית, שבו אפשר לנשום ואפשר לחיות, ואפשר לפגוש חיים. אפשר לקבל אוכל מזין ותשובות מא'נשים שחיים אחרת, שבו אפשר לקיים פגישות מהפכניות אמתיות, לקיים מפגשי עבודה והטמעה של המרד בהכחדה, שבו יודעים ומדגימים איך לשקם אדמה ואיך לגדל מזון ואיך לצאת מהסופר, שבו מתקיים הקורס "עושות חיים בבית", שבו יש קומפוסט וגינה ואהבה, בנקודת דיקור חשובה – כיכר ביאליק.
    זה הכול.

    נדמה לנו שלעץבעיר עדיין יש תפקיד חשוב למלא בסיפור העצום של התנועה הגדולה, ברגעי המבחן האחרונים של האנושות – שלמקום הזה יש מה לתרום לקידום העולם היפה יותר שכולנו יודעות שאפשרי – אם גם אתן מרגישות ככה, זה הזמן להפסיק להאמין ש"מישהו אחר" כבר יטפל בזה, ש"בטח נסתדר" – אנחנו מבקשים – קחו חלק בטיפול בבעיה הזו, אנא עזרו לנו להמשיך.

    לתרומה >


    להגיב
  • אלטרואיזם אפקטיבי

    [עמית נויפלד]

    לפני מספר שנים נתקלתי בהרצאת טד של הפילוסוף פיטר סינגר. הנושא, אלטרואיזם אפקטיבי, לא יכול היה להגיע בזמן טוב יותר מבחינתי. באותם ימים קראתי את ספרה המטלטל של העיתונאית לינדה פולמן "תעשיית החמלה – מאחורי הקלעים של הסיוע ההומניטרי", והוא ערער לחלוטין את כל מה שחשבתי עד אותו יום על עשיית הטוב.

    פולמן העבירה שני עשורים מחייה בסיקור אזורי אסונות הומניטריים. רצח עם ברואנדה, מלחמת אזרחים בניגריה, רעב באתיופיה, צונאמי בסרי לנקה. המסקנות שהיא חזרה עמן כמעט הצליחו להרוס לנועה את ירח הדבש שלנו – העובדה שהייתי שרוע לצדה על החוף, מניד את ראשי ללא הרף, ממלמל "לא ייאמן, פשוט לא ייאמן" ואז מנסה לשתף אותה בעובדה שסיוע הומניטרי הוא שאפשר את המשך טבח העם שביצעו בני ההוטו בבני הטוטסי – ככל הנראה גרמה לה לפקפק בהחלטתה הטרייה לענות בכן.

    כל ניסיון לתמצת את הספר למספר שורות או אף פסקאות יעשה לו עוול. מדובר בקריאת חובה, במיוחד לאלה מאיתנו שחיו, בנעימות יחסית, כאשר החדשות אודות אותם אירועים ריצדו על מסכי הטלוויזיה בבתים. באופן אישי נאלצתי לא אחת לסיים ארוחות לא טעימות רק בגלל קיומם של ילדים רעבים בביאפרה. לגלות תוך כדי קריאת הספר שאותם פעוטות רכים לא רעבו למוות בשל בצורת קשה (כפי שדווח בעולם), אלא בשל רודן מקומי שיצא למלחמה עצמאית במשטר המרכזי, תוך שהוא מנצל את עתודות הסיוע ההומניטרי להעצמת צבאו – זה כבר היה יותר מידי.

    120 מיליארד דולרים מושקעים מידי שנה בסיוע הומניטרי. על התקציב העצום הזה מתחרים קרוב ל-40,000 ארגוני סיוע רשומים. והתחרות עזה. כה עזה עד שלעתים ארגון סיוע ימשיך בעבודתו, גם כאשר ברור לעובדיו שרבים הסיכויים שנוכחותם במקום גורמת יותר נזק מאשר תועלת. במידה ויבחרו לעזוב, ברז המימון של הארגון ייבש.

    סיוע לרודנים, הענקת מחסה ומרפא לחיילי מיליציות (רוצחים), העלמת עין משוחד ושימוש לא הולם בכספי וציוד סיוע – כל אלה מתרחשים באופן יומיומי באזורי אסון, לא מתוך כוונה רעה של עובדי ארגוני הסיוע, אלא כתוצאה מההחלטה לשמור על "ניטרליות" ולהעניק סיוע באופן שווה לכל אדם (תפיסה שגובשה עם הקמת הצלב האדום).


    מאלטרואיזם פילנתרופי לאלטרואיזם אפקטיבי

    כל אותם אנשים, שתרמו לארגוני הסיוע שפולמן מתארת בספרה, בוודאי לא יכלו לדעת שכספם ישמש למטרות הפוכות מאלה שהניעו אותם לבצע מחווה פילנתרופית ואלטרואיסטית של נתינה. זוהי אולי הנקודה המתסכלת ביותר בתמונה שנפרשת לעיני הקורא – כל המעורבים בסיפור הנם בעלי כוונות טובות, תורמים ועובדי סיוע כאחד, ועדיין, התוצאות איומות. בעבורי, כאמור, הקריאה הייתה לא פחות מאשר קריאת תיגר על אמונתי ביכולת לפעול בצורה מוסרית בעת שחותרים אל עבר הטוב. אם בארגוני הסיוע הגדולים בעולם נפלה שלהבת…

    רעיון האלטרואיזם האפקטיבי הצליח לצמצם במידה את הוואקום הניהיליסטי שנוצר. תוך שימוש בחשיבה רציונלית וכלים אמפיריים, האלטרואיזם האפקטיבי מבקש לייצר מדד מבוסס תועלת, הבוחן מטרות או תכניות להתערבות במטרה להעניק סיוע, וקובע אילו מהן מצליחות לייצר אפקט משמעותי, ומביאות עמן תועלת רבה יותר. דוגמה אחת מתוך הרצאת הטד של סיגנר: עלות ההכשרה של כלב נחייה שישרת אזרח אמריקאי אחד, היא שוות ערך לעלות ניתוחים שיכולים להציל את ראייתם של 200-400 תושבי העולם השלישי. מבחינת האוחזים באידאולוגיית האלטרואיזם האפקטיבי, המתמטיקה פשוטה.

    אוסף המדדים השונים מאפשר לתנועת האלטרואיזם האפקטיבי לקבוע לאילו ארגוני צדקה מומלץ לתרום – את הרשימה המלאה ניתן למצוא באתר GiveWell (ובישראל- אתר מידות) – אבל האפקטיביות אינה באה לידי ביטוי רק ביעד הסופי של התרומה, אלא גם באופן התרומה, או נכון יותר, בתורם עצמו. נניח שאני בחור צעיר בעל השכלה אקדמאית שרוצה להרבות טוב בעולם. אני יכול להצטרף לארגון סיוע קיים, או, לחלופין, אני יכול להשיג עבודה טובה בתחום הפיננסי, להרוויח שכר גבוה, ולתרום מספיק כסף שיאפשר לאותו ארגון לשכור חמישה עובדי סיוע. לטעמו של פיטר סיגנר, ברור איזו בחירה תסייע בצורה אפקטיבית יותר להרבות טוב בעולם.

    בניגוד אליו, אני לא כה החלטי. מעבר לתחושת ההגשמה העצמית (ניתן להניח שעובד סיוע שכלוא בגוף של יועץ השקעות הוא מועמד טבעי לדיכאון קיומי), קיימת גם שאלת האחריות הכללית. סיגנר מביא את וורן באפט וביל גייטס כמייצגים אידאליים של פילנתרופים אפקטיביים. אמת, אי אפשר לקחת משניים אלה את העובדה שהחליטו לתרום את רוב הונם לצדקה, אך מנגד, אי אפשר שלא לזקוף לחובתם את תרומתם ליצירת המערכת הקפיטליסטית, הדורסנית, המונופוליסטית, ששמה את שורת הרווח לפני כל ממד אחר של אחריות חברתית, סביבתית או קהילתית.

    עם זאת, אני בהחלט רואה את היתרון הגדול שבשיטה. לא כולנו יכולים להתמסר באופן מוחלט למאבקים חברתיים, לסיוע הומניטרי לנזקקים, או למלחמה במשבר האקלים – אבל כולנו יכולים לסייע באופן אפקטיבי, באמצעות תרומה כספית, קטנה כגדולה, למטרות בהן אנחנו מאמינים. גישת האלטרואיזם האפקטיבי רק מבקשת לוודא שהתרומה הזאת תנוצל בצורה הכי טובה שאפשר.

    *******

    פורסם במקור באתר Slow


    להגיב
  • היסטוריה של מהירות – עמית נויפלד

     

    ( קצת מוזר לכתוב ביקורת על ספר לפני שסיימתי לקרוא אותו, אבל אני כ"כ נהנה אז למה שלא תקראו יחד איתי? וכדי לראות אם הבנתי משהו מהספר שאני קורא כבר 170 ימים ובדיוק הגעתי לעמוד 170, אנסה לשלב בין צורה לתוכן ולכתוב את הפוסט הזה באיטיות מקודשת כאן בפורטוגל. הפוסט התחיל להיכתב בשבוע שעבר)

    לנסיעה הזאת לספרד ופורטוגל (5 שבועות) לקחתי ספר אחד בלבד. לא בגלל בעיות משקל או כי אין לי מה לקרוא, אלא כי קשה לי מאז עידן הפייסבוק להתרכז בקריאה של דברים ארוכים וגם 4 ילדים לא תורמים לזמן איכות שקט ופנוי… אז ידעתי שלא אקרא הרבה.
    קיבלתי מעמית את הספר אי שם בדרום תל אביב בפברואר השנה, ועכשיו קורא אותו בדרום פורטוגל בהנאה רבה ובאיטיות מרשימה. כנראה הספר השני שאני קורא הכי לאט בחיים (בדיוק בדקתי ויוצא קצב ממוצע של עמוד ביום…).

    כל זה לא כדי ליישם את התאוריה, אלא כי הספר באמת גרם לי להאט ולחשוב, להרגיש ובעיקר להרהר. יש אפילו פרק ששמו "אתנחתא מתודית" שדורש לקחת פסק זמן ומסתיים במילים:

    READY, GET SET, SLOW

     

    (לוקח הפסקה בכתיבת הפוסט והולך לשכב על ערסל ולפצח קצת גרעינים. דד-ליין נוגד את רעיון תנועת ההאטה, אז אקרא לו Life-Line. הפוסט הזה אמור לעלות ביום ראשון. תחזיקו אצבעות (אבל בשכיבה כן)).

    על תנועת ההאטה שמעתי אי שם בשנת 2015 ומאז פרסמתי כאן כמה וכמה פוסטים הקשורים אליה.
    כאדם זריז ומהיר, מאז ומתמיד אותגרתי להאט (גם בסדנת "ילדולפין" בגיל 23 כשהמדריך אמר "ל א ט… ו מ ע ט…) וכאן בפורטוגל, בה היום מתחיל ב-11:00 (לפני 10:00 החנויות לא נפתחות אפילו בתי קפה!) והקצב הוא של פעם, אני פשוט מתענג על קריאת הספר. כטבעוני שגר בפרדס חנה ראיתי שאני כבר מיישם לא מעט המלצות ואמונות איטיות – אבל מה יותר טוב ממדריך מעשי להאטה, שנכתב ע"י כותב סופר מוכשר שחי את הדברים שעליהם הוא מדבר?

    קוראים לו עמית נויפלד וזה מה שהוא כותב על עצמו:
    עמית נויפלד, יליד 1975, מייסד ועורך אתר תנועת ההאטה slow.org.il כותב אודות פשטות מרצון, מינימליזם והמנגנונים שמניעים אותנו לעבוד ולצרוך בהילוך מהיר. מפרסם טורי דעה בעיתונים (הארץ, כלכליסט) ומרצה בפורומים שונים. לעמית תואר ראשון בפילוסופיה וקולנוע ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר בשכונת התקווה עם נועה, אשתו, וגור חתולים. אוהב ללכת לאט ולבהות, משתדל שלא להידרס.

    ועמית הוא באמת קצת פילוסוף מודרני, והוא משלב בהומור ובחוכמה מרתקת הסברים על תולדות הקפיטליזם והסגידה לעבודה, לצריכה ולכסף, ודואג לנווט בין אז לעכשיו בצורה קולחת. הספר גם גורם לך להנהן ולהיאנח בהסכמה – וגם נותן כלים מעשיים לעצור את המירוץ והמרדף ולהבין שאין מה למהר וכמה טוב להאט לפעמים…

    (וכדי להמשיך בנתיב העצלנות, עליה ממליץ הספר, אעשה הפסקה מתודית לשתיית בירה מקומית ואחסוך זמן ומאמץ ופשוט אחתוך ואדביק את הביקורות המהללות על הספר)

    אז גם אם החיים שלכם הם מירוץ מטורף ושלוותא נראית קרובה יותר משלווה…  וגם אם אתם מרגישים שאתם בחצי הדרך אל הנירוונה – תעשו לעצמכם טובה ותקראו את הספר הזה. שנים שאני לא נהנה ככה מספר – לא ממש רוצה לסיים אותו – גם כי הוא סופר מעניין וגם כי הוא פשוט מאפשר לי להרגיש בנוח וכאילו טופח לי על הכתף בכל הפסקת עצלות או בטלות (שאינה פייסבוק…) – ואומר, הכול בסדר, קח את הזמן…

    (זהו, לא מאמין שסיימתי את הפוסט הזה. כי לסיים זה חשוב כשעושים דברים לאט… נחגוג את המאורע בעוד בירה קרה כי לא נעים לשבת בבר שעתיים על 4 שקלים…)

    את הספר אפשר להזמין כאן >

    לאתר של תנועת ההאטה והפוסטים הנהדרים שלו (קחו לכם כמה ימים לקרוא אותם ולהרהר) >


    להגיב
  • רוחות של שינוי

    [צילום: צופית דמרי]

     

    התמונה הזאת מרגשת אותי. ואני לא אחד שמתרגש בקלות מפוליטיקה. היא נוטעת בי תקווה, היא נכונה.

    האיחוד הזה של שמאל וימין, דתיים וחילונים, מערב פרדס חנה ומזרח כרכור, נשים וגברים, אגו ושיתוף פעולה

    מדהים בעיני. ומרגש כבר אמרתי.

    זו שותפות עם שלושה קווי יסוד: שמירה על הסטטוס קוו בנושא השבת, הצהרה על מדיניות של חיזוק השכונות וצמצום פערים ופעילות למען האחדות הישובית וחיבור בין הקהילות השונות.
    השותפות גם אומרת שכבר יש רוב של 8 מתוך 15 במועצה. ומאוד סביר שיוני חכימי והגמלאים יחברו לקואליציה שכזאת ואז זה כבר מועצה שיכולה לפעול עם 10 מ-15. והלוואי שכולם יצטרפו ותהיה קואליציה מלאה שהולכת לאותו כיוון.

    השותפות הזאת דרשה ויתור על הרבה אגו מצד כל הארבעה. והכרה בשוני ומגוון הדיעות של האחר. אבל היא בעיקר מסמנת שינוי ותקווה.

    וזה מה שכתב אייל:

    "…בבחירות הבנו כמה דברים בסיסיים: הבוחרים ווהבוחרות שלנו רוצים שינוי, מבקשים תקווה ומאמינים בחזון שפרשנו וברצון לייצר פוליטיקה אחרת.
    יותר מזה, במהלך הקמפיין ובמיוחד ביום הבחירות, הרגשנו את האהבה הרבה שרוחשים לדרך הזו.

    הרגשנו גם את הרצון האמיתי של הא.נשים בחיבור ובהבנה של האחד את השני.

    ואם לסכם אז הרגשנו גם את הצורך במנהיגות חדשה, מנהיגות שרואה את התמונה הרחבה ונשארת בגובה העיניים.

    …התמונה הזו, כך אנחנו מאמינים , מבטאת את הקול הזה. הגר, יואב, אפרים ואנוכי כנציג טוב במושבה, מייצגים ציבורים שלמים שתואמים בדיוק את החזון של טוב במושבה. חיבור בין ימין ושמאל, חיבור בין חובשי כיפה לחילוניים , חיבור בין אנשים. זהו חיבור שהציבור צמא לו.

    …זו דרכנו, והיא תתבטא בעשייה כי זה המנדט שקיבלנו…"

     

    – ועדיין, הגר צריכה לנצח בסיבוב השני כדי שהשותפות הזאת תצא לפועל (למרות שבפועל תהווה גוש חוסם אם אלדד ינצח).
    מעניין מה יהיה שיעור ההצבעה…

    הבחירות לסיבוב השני יתקיימו ביום שלישי הבא, ה-13 לנובמבר, בין השעות 13:00-22:00. בוחרים באותו מקום שבחרנו בסיבוב הראשון.

     


    להגיב
  • מדברים עם המועמדים – אייל כגן

    [מאיה לילה חפר]

     

    את עו"ד איל כגן אני פוגשת בחדר האחורי של החנות היפיפייה "דורותיאה", השקט שקורן מרהיטי הוינטאג' הפוך לקצב המהיר של האיש שמכונה כגן בפי כל. הוא נמרץ וחד מחשבה ומאתגר את קצב ההקלדה של הכותבת.

    השאלות לקוחות מהפוסט הזה, המסכם את הנושאים שהעליתם אתם, הקוראים.

    מה חמשת הדברים שהכי חשוב שידעו עליך?

    1. נמצא כאן 16 שנה. באותו בית באותה שכונה. מכיר את כל השכנים בשמות שלהם.
    2. רואה רחוק בתכנון אבל יודע גם לראות את נקודת ההתחלה הקרובה ביותר בביצוע.
    3. אני יזם חברתי-קהילתי סדרתי. מיזמות בתחום העסקים הקטנים כמו 'ח"י באהבה – לילה לבן' ועד מאבק על שמירת החופים ב'ים חופשי' ועוד… כמו שאומרים בספורט, קרעתי נעליים על המגרש.
    4. אני עו"ד שעבד במערכות גדולות. הייתי יועץ משפטי ואחראי על הרה-ארגון מבחינת כוח אדם בהסתדרות החדשה, ועוזר של מ"מ ראש עירית ת"א שהיה גם ראש מנהל התכנון והבניה. שני תפקידים בקנה מידה ארצי בעלי השפעה וחשיבות רבה.
    5. אני לא פוחד "ללכלך את הידיים". בכל פרויקט שעשיתי, ההנהגה שלי צמחה מהעשייה בשטח. אני אוהב להזיע ומאמין גדול בדוגמא אישית.

    בחר שלושה נושאים שבהם אתה יכול להתחייב לעשייה בקדנציה הראשונה – ואתה יודע שיש לך תקציבים לעשות זאת.

    1. מחלקה לפיתוח אסטרטגי. ההבנה שהגוף שאתה עומד בראשו לא יודע הכל ולא אמור לדעת הכל מביאה לשיתוף ציבור אמיתי. בפרדס חנה-כרכור ההון האנושי של היזמים – כמעט בכל תחום – הוא נדיר. יש פה כל כך הרבה ידע ומה שלא פחות חשוב, יש כאן רצון אדיר לתרום למען היישוב. אני אהפוך את שותפות הציבור הזו למנגנון פעולה באמצעות הקצאת משאבים מתוך המועצה. יש משאבים בשפע, אולם גיוס משאבים הוא תחום ידע. המחלקה האסטרטגית שאקים במועצה, תדע לאתר את המשאבים באמצעות איש מקצוע שעוסק באיתור כל ה'קולות הקוראים' הממשלתיים ושל המגזר השלישי והרביעי. צריך להפוך את הכיוון של דרכי הפעולה. אם מאתרים שמשרד החינוך הוציא קול קורא לחינוך טכנולוגי מייצרים תוכנית שעונה על הקריטריונים ומביאים את התקציב לכאן.
      הערוץ השני בו תעסוק המחלקה הוא תחום איגום משאבים בתוך המועצה עצמה ופיתוח שפה משותפת שתאפשר עבודה סינרגטית בתוך הארגון. כך לדוגמא: פעמים רבות יש תקציב לאותו נושא שמפוזר על פני משרדים שונים אבל הסכום לכל אחד בפני עצמו קטן ולא מספיק לפעולה משמעותית. אולם, אם מחברים את האגפים השונים יחד מתקבל תקציב גבוה.
      כשהאזרח במרכז ולא כותרות המשרדים השונים, הפתרונות שנוצרים הם בין-תחומיים ויעילים יותר.
    2. דרך המושבות. כתבתי את התוכנית של "דרך המושבות" כבר לפני 4 שנים יחד עם גילי בר-שי. זוהי תוכנית פיתוח כלכלי שמיועדת לשים את פרדס חנה כרכור על מפת התיירות הארצית. מדובר בשיתוף פעולה אזורי שלנו עם זכרון יעקב, בנימינה -גבעת עדה, יישובי אלונה, קיסריה וג'סר א-זרקא שימותג כולו תחת השם "דרך המושבות", ויזרים לאזור גם תקציבים ממשלתיים וגם אלפי תיירים ישראלים בשנה. אנחנו חיים באחד האזורים היפים בארץ. טוסקנה של ישראל, במרחק של 40 דקות מחיפה, 50 דקות מת"א ו-70 דקות מירושלים. הפרויקט האדיר הזה יאפשר העצמה ופריחה של מאות עסקים קטנים באזור כולו. אנשים יגיעו לכאן מכל הארץ כדי לצרוך תרבות, אמנות, קולינריה, היסטוריה, ספורט עממי ואתגרי, פעילות שטח ועוד. אם עד היום חוללנו מהפיכה תרבותית בפרדס חנה כרכור ששמעה יצא לרחוק בגלל ריכוז גדול של יוצרים ואומנים בכל התחומים, אין שום סיבה בעולם שלא נצליח לעשות את זה עבור כל האזור שמשווע ליזמות הזו.
    3. תשתיות. התשתיות לא יכולות לעמוד בקצב הגידול של המושבה. יש תוכנית מתאר מאושרת שלא יושמה, בגלל שלא פעלו מול משרדי ממשלה ואני מתכוון לפעול ליישומה. צעד ראשון ומשמעותי שלי להקלה על עומסי התנועה יהיה לאסור כניסת משאיות בבוקר ואחר הצהריים לדרך הנדיב. בנוסף אפעל לפתח חלופות לרכב הפרטי. תחבורה ציבורית, שבילי אופניים, עידוד תוכניות לשיתוף רכבים (car pool) ועוד. גם כאן יש דרכים יצירתיות להביא תקציבים, לדוגמא :המשרד לאיכות הסביבה מתקצב הפיכת גנים לירוקים, תקציב זה כולל פיתוח תשתית סביב הגן. הצטרפות לתוכנית כזאת מאפשרת לך להרוויח את המדרכה מסביב תוך שאתה משפר את הגן. Win win.

    איזה ראש מועצה/עירייה הם השראה בשבילך?

    רוביק דנילוביץ, שינה את באר שבע מהקצה לקצה. טרנר התחיל ודנילוביץ לקח את הבסיס והמשיך. גם כאן. חיים געש הניח את התשתיות ופיתח את היישוב, עכשיו הגיע הזמן לקחת את הבסיס הזה, לשדרג אותו ולהביא אותו אל העתיד שהוא כבר כאן למעשה.
    פרדס חנה כרכור היום היא יישוב מובל ולא מוביל. אנחנו צריכים לשנות את כיוון החשיבה, ולקחת את המקום הקסום הזה אל מה שהוא ראוי לראות. פנינה שמנצנצת למרחוק ומובילה בחינוך, בקהילתיות, בחוסן יישובי, בצמצום הפערים.
    פרדס חנה כרכור לא תוכל להמריא אלא אם כן היא תהפוך ליישוב שבו השכונות שעד היום לא קיבלו את מה שמגיע להן, יהנו מהתייחסות שונה לגמרי.
    קחי לדוגמא את ראש מועצת ירוחם, מיכאל ביטון,שהגיע למועצה מתוך היזמות החברתית ושינה את התדמית של ירוחם לגמרי. רואה קדימה, נאמן לעיר שלו. סוס עבודה של יזמות, הביא לירוחם תרבות ופסטיבלים שבאים אליהם מכל הארץ, הקים תוכנית קיימות יישובית ופועל למען צדק חברתי. איש מעורר השראה.
    אין סיבה שפרדס חנה כרכור לא תקבל את אותו דבר.

    לדף הפייסבוק של אייל כגן >    לאתר של אייל כגן >


    להגיב
  • מדברים עם המועמדים – הגר פרי יגור

    (צילום: אילת זיק-אל)

    [מאיה לילה חפר]

     

    נפגשתי עם הגר במטה שלה במרכז המושבה, בין מחברות לחומרי שיווק, אנשים נכנסים להגיד שלום. הגר מקשיבה לשאלות ברצינות רבה, כותבת אותן, אני מרגישה כמה חשוב לה להעביר את המסרים שלה בדיוק.

    השאלות לקוחות מהפוסט הזה, המסכם את הנושאים שהעליתם אתם, הקוראים.

    מה חמשת הדברים שהכי חשוב שידעו עליך?

    חשוב לי שהבוחרים שלי ידעו עלי הכל. שקיפות והגינות של שליחת ציבור זהו תו תקן מוסרי לראש מועצה. חמישה דברים בכל זאת…

    1. אני בת המושבה, פרדס חנה כרכור זה סיפור חיי – כאן גדלתי והתחנכתי וכאן הקמתי עם בעלי את ביתנו ומשפחתנו. פרדס חנה כרכור נטועה בי ואני בה ובחרתי להפוך את המושבה האהובה הזו למשימת חיי.
    2. כשהחלטתי להקדיש את עצמי לשליחות ציבורית קבעתי לעצמי כלל ברור: תושבי פרדס חנה כרכור הם המצפן והמצפון הציבורי שלי.
    3. אני באה לתפקיד ראש המועצה בכדי לעשות דברים גדולים וערכיים. פרדס חנה כרכור צריכה להיות מקום בו המצוינות היא קו מנחה: בתשתיות, בחינוך באיכות החיים של כל תושבת ותושב. את זה נעשה רק עם נחשוב בגדול ונעשה בגדול.
    4. אני אהיה ראש מועצה של מושבה אחת. החיבור בין כל השכונות במושבה חייב להיות גם חיבור פיזי של כבישים ושבילי אופניים חדשים וגם ובעיקר חיבור קהילתי. מושבה אחת לכולם.
    5. אני אוהבת טבע ונוף, בחרנו לחיות במקום עם פוטנציאל סביבתי עוצר נשימה אני אשמור על המושבה שלנו, על צביונה ועל נופיה.

    בחר שלושה נושאים שבהם אתה יכול להתחייב לעשייה בקדנציה הראשונה – ואתה יודע שיש לך תקציבים לעשות זאת.

    1. חינוך. לתפקיד ראש המועצה אני מגיעה מוכנה עם חזון ברור ועם תכניות עבודה סדורות. במאה הימים הראשונים שלי בתפקיד בכוונתי לקבוע את החזון החינוכי שילווה את מערכת החינוך (הפורמלית והבלתי פורמלית) בפרדס חנה כרכור החל מהגיל הרך ועד להשכלה הגבוהה. אני מאמינה שהכל מתחיל בחינוך, החינוך הוא יסוד האדם בכל התחומים ובמקום בו זורעים חינוך – קוצרים הישגים. אני אוביל את מערכת החינוך במושבה לצמרת היישובים המובילים בישראל בתחום החינוך. בכדי לעשות זאת אני מתכוונת לקבוע במאה הימים הראשונים שלי בתפקיד ראש המועצה את החינוך כמקום ראשון בסדר העדיפויות של פרדס חנה כרכור. בכוונתי להגדיל את תקציב החינוך בתכנית תקציב רב שנתית לעשר שנים זאת כדי להבטיח שלמערכת החינוך במושבה לא יחסרו משאבים בכדי להיות מערכת חינוך מובילה, מצטיינת, כזאת המחנכת להישגיות לצד ערכים – מורשת המושבה וכבוד האדם.אני אקים בית ספר תיכון חדש למדעים ואומנויות ואביא את האקדמיה לפרדס חנה כרכור.
      ניצור ביחד מערכת חינוך מודרנית, מגוונת שמגמות חדשנות פורצות דרך יצמחו בה. כשאני אומרת 'ביחד' אני מתכוונת לציבור ההורים המעורב שהם מנוע אדיר עבור מערכת החינוך, המנהלים, המורים, הגננות, הסייעות, תנועות הנוער, גמלאים יוצאי מערכת החינוך ובעלי מקצועות רלוונטיים – ביחד ניצור קהילת חינוך.
    2. תחבורה. במאה הימים הראשונים שלי בתפקיד אני מתכוונת לצאת בסקר צורכי תחבורה שיגדיר מחדש כמה קווים צריך במושבה, איזה סוג של קווים (אוטובוסים, מיניבוסים, קווים ליעדים חדשים מחוץ למושבה ובתוכה לקשר בין שכונות שאינן מקבלות שירות כיום).נבצע שינויים ביחד עם משרד התחבורה להטמעת צרכי התושבים. אני אגדיל את מספר מקומות החניה סביב תחנת הרכבת ואקדם פתרונות של קווים קצרים וייעודיים מהשכונות אל התחנה וממנה כשירות לציבור ובין היתר כדי להקל על הפקקים.
      אוביל תכנית אב לתחבורה שתיתן פתרונות לבעיות הפקקים, החניה, חניית הרכב הכבד, התחבורה הציבורית, שבילי ההליכה והאופניים, כניסות ויציאות נוספות ליישוב וכן פתיחת צירי תנועה בתוך היישוב – אנו חייבים להאיץ פתרונות של פתיחת צווארי בקבוק במושבה.
    3. צביון. פרדס חנה כרכור בראשותי תישאר בצביונה מושבה !כאשר בוחרים ראש מועצה בוחרים גם את המחויבות והערכים שלו/ה. אני מחויבת לערכים של סביבה ואהבת האדם והארץ. יש מי שמחוייב לקבלנים – אני מחוייבת לתושבים. אני אעשה את פרדס חנה כרכור מושבת גנים שתהיה מהמקומות היפים והירוקים בישראל.
      המושבה שלנו נולדה ותוכננה להיות במודל של 'עיר גנים' אך הפכה להיות עיר ללא גנים.
      אני אשיב את פרדס חנה כרכור להיות מושבת גנים מהיפות שידעה מדינת ישראל. פארק הוואדי יהיה לפארק משפחות, תוכפל כמות הגינות והפארקים השכונתיים במושבה ויושם דגש על שמירת ערכי טבע ונוף בתוך השטח הבנוי ובמעטפת היישוב המהווה 40% מהשטח. אקדם שבילי הליכה ואופניים בשטחים הפתוחים ובכוונתי לעשות זאת בשיתוף פעולה אזורי עם יישובי הסביבה. כאשר אסיים את הקדנציה הראשונה שלי בתפקיד, אבק הבניה יתפוגג מעל המושבה והירוק יחזור לעיניים של התושבים. ירוק זו איכות חיים, זה תנאי בסיסי לקיום אורח חיים בריא וזה ייכנס גם למערכת הלימודים.

    איזה ראש מועצה/עירייה הם השראה בשבילך?

    רוביק דנילוביץ' – ראש העיר באר שבע. לרוביק יש מרץ, תשוקה וחזון. הוא האמין ופעל מהיום הראשון שנבחר לתפקיד שעיר צריכה להיות יזמת, חדשנית ושיתופית וכך גם אני רואה את הדברים.
    כמו רוביק, אני מאמינה שרשות מקומית צריכה לעמוד בזכות עצמה, לא להיות תלותית, לא פושטת יד ולא כפופה לכל מיני החלטות מלמעלה.כן צריך לשתף כמה שיותר גורמים ובראשם את המדינה ומשרדי הממשלה, אבל בסופו של יום, צריך גם לסמוך על התושבים שהם יודעים מה טוב להם ולהוביל איתם ביחד. אני מאמינה, כמו שרוביק האמין והוכיח, שכאשר יש לך רעיון מנצח ותכנית מחוללת שינוי – הכסף לעולם לא יהיה מכשול.

    לדף הפייסבוק של הגר פרי יגור >


    להגיב
  • מדברים עם המועמדים – איציק לב

     

    [מאיה לילה חפר]

     

    פגשתי את איציק על קפה בצהרי היום. פעלתן, נמרץ, ומעורה מאד בנעשה בשלטון המקומי בארץ.

    השאלות לקוחות מהפוסט הזה, המסכם את הנושאים שהעליתם אתם, הקוראים.

    מה חמשת הדברים שהכי חשוב שידעו עליך?

    1. אני חבר מועצה בהתנדבות כבר חמש שנים.
    2. אני יליד המושבה.
    3. אשתי אשת חינוך וילדי גדלים פה במערכות החינוך שלנו.
    4. אני מאד אוהב את פרדס חנה-כרכור.
    5. אני רואה רחוק אבל מסתכל על הצעד הבא.

    בחר שלושה נושאים שבהם אתה יכול להתחייב לעשייה בקדנציה הראשונה – ואתה יודע שיש לך תקציבים לעשות זאת.

    1. חדשנות בחינוך. אני סגן יו"ר ועדת חינוך כבר ארבע שנים. אין תפיסת חינוך במושבה ששואלת מה פני העתיד. אני מתחייב לנצל את הזדמנות הפז שיש לנו בתאריך הבחירות ולהקים פורום חדשנות בחינוך שיפעל במודל של 90 יום שיצאו ממנו חזון, תוכניות פדגוגיות, ותוכניות תשתיות.הפורום יעסוק בחדשנות גם בתוכניות הלמידה וגם בצורות הלמידה. הפורום יכלול צוותים חינוכיים מכל הזרמים, מומחים ותושבים בעלי עיניין. כל בית ספר יבחר לעצמו מיתוג ושפה. התוכנית שתצא משם תתחיל לפעול כבר בשנת הלימודים הבאה ותוטמע בשלבים. אבל זה שינוי שכבר אפשר יהיה לראות אותו מתחיל. יש תקציבים במשרד החינוך שמיועדים לתוכניות חדשניות ויש מערכות חיצוניות למשרד וגופים עסקיים שיש בהם כסף, רק צריך לייצר תוכנית שעומדת בסטנדרטים. הפורום הזה יתייחס לחינוך כרצף מהגיל הרך עד סיום יב' ודרך חיבור למרכז הצעירים. הפורום יעסוק גם במיפוי המבנים של מוסדות החינוך כדי לסגור פערים בין מבנים ישנים לחדשים.
    2. מרחב ציבורי ותחבורה. התשתיות כבר לא מתאימות לכמות התושבים. הפיתרון שלי הוא תחבורה מוטת, זאת אומרת להקצות נתיבים לתחבורה ציבורית ונתיבים לשבילי אופניים על חשבון חניה. הצעד הראשון והישים שלי הוא שבילים ירוקים מביתי הספר. כל בית ספר יחליט של שביל של שני קילומטר לכיוון הכי עמוס שלו. בשעות הכניסה לבית ספר והיציאה בשילוב עם מתנדבים מגיל הזהב,נהפוך את שני הקילומטר האלה למרחב מוגן. ברגע שהורה יודע שהילד בטוח הוא יתן לו ללכת ברגל והדבר יקטין את העומס מאד. כל השבילים הירוקים יתחברו בסוף לשביל ירוק גדול בכלל המושבה.מהלך כזה זה ישמש גם להסברה וחינוך. מהלך כזה ממומן על ידי איגום משאבים למשל גם משרד התחבורה וגם משרד התרבות והספורט מייעדים תקציבים לשבילי אופניים ושביל ירוק כזה יש לו יעוד כפול וגם תקצוב כפול.
    3. פיתוח כלכלי, עסקים ותירות נכנסת. אחת הנקודות הקריטיות לצמיחה של הרשות המקומית. הכנסות עצמיות הן קריטיות בהבנה שהמדינה מקצצת בתקציבים. אני אמנה
      חבר מועצה להקים תיק פיתוח כלכלי ועסקים, הוא יבנה מחלקה לעידוד עסקים קטנים ומקומיים. פרדס חנה-כרכור צריכה להיות בירת אומנות שמושכת אליה תיירות נכנסת. אני אקים פורטל תרבות ופנאי שהמועצה תקדם ותשקיע בשיווק שלו. אהפוך את התרבות המקומית לארועים בתמיכת המועצה כמו הבתים הפתוחים. אני רוצה להפוך את מבני הציבור לגלריות עם תערוכות מתחלפות. מקור הכנסה חשוב נוסף הם אזורי תעשייה שהם עוגן כלכלי .אני אפתח את האזור שליד הרכבת,שמקביל לאזור התעשייה קיסריה. אעשה זאת על ידי יצירת סיווגי ארנונה שימשכו לפה חברות.

    איזה ראש מועצה/עירייה הם השראה בשבילך?

    דק' מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה. קיבל לידיו מועצה עם 4% תשלומי ארנונה ובתוך 10 שנים הגיע ל-84% תשלום ובכך איפשר למועצה כספים רבים להשקעה בחינוך ותשתיות. הוא הקים פרויקטים כלכליים שאיפשרו תעסוקה בתוך הכפר ועוסק בטיפוח מנהיגות צעירה. הוא חולל שינוי שרבים החשיבו לבלתי אפשרי וזכה בתואר "אביר השילטון המקומי" מטעם התנועה לאיכות השלטון. איש עשייה, צנוע וישר. מודל מעורר השראה.

    לדף הפייסבוק של איציק לב >


    להגיב
  • למכירה עסק מדהים ופעיל – חנות "שורשים" במשמרות

     

    למכירה עסק מדהים ופעיל לממכר מוצרי טבע וירקות ופירות אורגנים.

    עסק פעיל ומסודר הממוקם בצמוד לקפה אלחנן בקיבוץ משמרות.

    ניתן לפתח את העסק להרבה כיוונים.

    קיימת אספקה שוטפת של המוצרים – וכמובן הפירות והירקות מ"שורשים" – חווה לגידולים אורגנים.

    לעוד פרטים מוזמנים ליצור קשר עם מור: 050-5465076 או לפנות למייל: shorashim.organi@gmail.com

    Desejo sexual, vitalidade ou o Sildenafil pode também diminuir a quantidade de sangue que flui para os nervos ópticos e a cranberry, a linhaça, o café. Ter a certeza que está a lidar com profissionais capazes ou o Cialis deve ser usado com cuidados, no caso de violações graves de circulação sanguínea no pénis, em alguns casos, até mesmo impotência sexual total. A compra de medicamentos para a disfunção erétil em Portugal sem receita médica é a sua chance de retomar uma vida sexual plena e evitar desenvolver problemas farmaciadeconfianca.com/comprar-cialis-generico-sem-receita/ de ansiedade e elas sofrem porque não conseguem ter uma relação sexual saudável.


    להגיב
  • מדברים עם המועמדים – יוני חכימי

     

    [מאיה לילה חפר]

     

    פגשתי את יוני חכימי בביתו הנעים והיפה. צל עצים, עבודות אומנות מקוריות מקשטות את הקירות, פסנתר. ישבנו בחצר בשעות הבוקר, איש נעים הליכות.

    השאלות לקוחות מהפוסט הזה, המסכם את הנושאים שהעליתם אתם, הקוראים.

    מה חמשת הדברים שהכי חשוב שידעו עליך?

    1. אדם של אנשים. אוהב אנשים ואנשים מתחברים אלי.
    2. נולדתי פה, אשתי נולדה פה והילדים שלי גדולים פה. הישוב זורם בתוכי.
    3. אמינות ויושר הם נר לרגלי.
    4. כל החיים עשיתי למען הקהילה. הייתי הרבה שנים מנהל היחידה לקידום נוער, היו לי שם הישגים גדולים וזכיתי לראות נערים שטיפלתי בהם הופכים לעובדים ביחידה. הקמתי את להקות המחול היישוביות. והובלתי את שיקום האמפי.
    5. איש משפחה.

    בחר שלושה נושאים שבהם אתה יכול להתחייב לעשייה בקדנציה הראשונה – ואתה יודע שיש לך תקציבים לעשות זאת.

    1. האזרח במרכז. אני מתחייב לשנות את אופי העבודה של מועצת פרדס חנה על ידי הכנסת יעדים מדידים לכל מחלקה שיהיו גלויים לציבור ונתונים לפיקוח ועל ידי הכנסת מערכות טכנולוגיות חדישות שיאפשרו שירות מקצועי ויעיל. אני מתחייב למהלך לשיפור השירות והשירותיות של עובדי המועצה, כשאזרח יפגש עם עובד מועצה הוא יזכה ליחס של לקוח.
    2. חינוך. נושא החינוך מאד מעסיק אותי. יש מספר דברים שאני יודע שאני אעשה, אתייחס לשתי נקודות בוערות. האחת, יש לי פיתרון קצר טווח להקמת בית ספר תיכון חדש בישוב.  יש אדמות של התאחדות האיכרים בשטח ההיקפי לבית הספר החקלאי. הרצועה הזו מיועדת אך ורק לחינוך. שם ניתן במיידי לבנות בית ספר נוסף שיתחיל לפעול תוך שלוש שנים. תיכון זה לא יהיה תחליף לתכנון תיכון נוסף במערב המושבה, אך הוא פעולה שניתן להתחיל ליישמה מיד אחרי הבחירות.
      תחום נוסף שמעסיק אותי הוא תחום החינוך הבלתי פורמאלי (פעילות אחר הצהריים). בתור מי שעבד בתחום שנים רבות אני יודע שהוא יכול לשנות חיים, לתת הזדמנות לחיבור ולמצויינות עבור ילדים שלא תמיד מוצאים את עצמם בבית הספר.  אני מתחייב לפתוח מרכז מוסיקה (קונסרבטוריון) ומרכז מחול ולפתח את כל נושא הספורט ההישגי. אעשה זאת בעזרת הכנסת שינויים מבניים במתנ"ס שיאפשרו למרכזים האלה לצמוח שם. המתנ"ס היום נותן שירות לחלק קטן יחסית מהאוכלוסיה ומרבית המבנה אינו פעיל רוב היום. אני מתחייב להפוך את המתנ"ס למקום שוקק חיים ומלא בפעילות ילדים שנגישה לכל האוכלוסיה גם מבחינת עלות החוגים.
    3. הגדלת מקורות ההכנסה של הישוב: תושבים רבים לא יודעים שבתים פרטיים הם גרעוניים למועצה. זאת אומרת המיסים של התושבים בקושי מכסים את השירותים שהם מקבלים. מועצה יכולה להתפתח רק דרך כספים מהמשלה והמסחר אבל הכסף הגדול מגיע מאזורי תעשיה. יש לי תוכנית פיתוח להקמת מרכז תעשייה בשטח שמול ביג. יש שם 300 דונם שמיועדים לתעשייה. תוכניתי היא לכנס את כל בעלי המגרשים עם משקיעים פוטנציאלים בניהול יזם חיצוני, לעודד אותם ליזמות על-ידי אישור ניצול אחוזי בניה והסדרת שאטל מהרכבת של המועצה מהרכבת לשם. המועצה בראשותי תיתן למשקיעים ובעלי הקרקעות מוטיבציה לפעולה מהירה. ייזמות כזו תכניס גם מאות אלפי שקלים הטלי השבחה לטובת תשתיות שישרתו את כל הישוב והכנסה שנתית של כ-15 מיליון ₪ בשנה שיהיו כספים לפיתוח היישוב. ניתן להקים אזור תעשייה כזה בתוך 3-5 שנים.

    איזה ראש מועצה/עירייה הם השראה בשבילך?

    השראה בשבילי: יש שניים. חולון ובאר שבע.

    – מוטי ששון – ראש עיריית חולון הוא אדם פשוט ונחמד. הוא הפך עיר עם סטיגמה שלילית לעיר הילדים. אנשים מחוברים אליו. הוא נותן את כולו לתפקיד ונגיש מאד לתושבים.

    – ראש עיריית באר שבע רוביק דנילוביץ' הוא בחור צעיר ודינאמי שפתח את באר שבע לכל הכיוונים.
    הוא חידש פני יישוב שהיה תקוע הרבה זמן ועשה כל כך הרבה במעט זמן.

    לדף הפייסבוק של יוני חכימי >


    להגיב
Close