דברים בשם אומרם
-
מועדון העקורים – חישובים קיומיים
מועדון העקורים – חישובים קיומיים
"יש בים המלח, נצרת או אילת" אמרה הנציגה של אמסלם־טורס, סוכנות תיירות פרטית שגויסה למשימת הפינוי של קריית שמונה, אחרי שהעירייה הרימה ידיים ופיקוד־העורף־מחוז־צפון אפילו לא מצא את הידיים או הרגליים שלו בשביל להרים אותן.
מה בוחרים? נצרת? עכשיו? זה בטוח? ים המלח? מחבלים על אופנוע־ים? אילת? זה לא רחוק מדי? (*זה היה עוד לפני שהתימנים נכנסו למלחמה ההזויה הזו).
כולם מזיזים כוחות. נושאות־מטוסים־אמריקאיות שטות בים־התיכון. ים־סוף מתמלא באוניות יירוט, כוחות מיוחדים מגרמניה, בריטניה וצרפת באיים של יוון וקפריסין. טייסות של נאט"ו בטורקיה ושל ארה"ב בממלכות המפרץ־הפרסי. כולם שחקנים על שולחן החול של המציאות.
ואנחנו מה? גם אנחנו.
מזיזים כוחות.
כל אחד מזיז את הכח שלו כדי לשפר את נקודת המוצא לקראת הבאות. יש מי שזז בלי כח לממ"ד. יש מי שזז קצת יותר בכח לחדר המדרגות. יש מי שמזיז כוחות למלון או לסאבלט או לאילת ובחזרה. כל אחד מנסה להתמקם הכי טוב לפני שיקרה משהו.
ובינתיים מה? לא קורה כלום.
בעצם קורה קצת.
קצת פה, קצת שם. מאז שבת־שמחת־תורה־השחורה המלחמה שבעורף נמצאת בעצימות נמוכה. הבטיחו לנו גשם של טילים ועד עכשיו טפטוף. אמנם זה נוזל מכל הגבולות כמעט, אבל עדיין טפטוף.
ברגיל כולם מומחים וכולם מנתחים וכולם מזיזים כוחות לפני שדלתות הגיהינום יפתחו ואֵם־כל־המלחמות, השיטפון־של־אל־עקצא, יגיע אלינו. האימא של כולנו אמורה לקחת איתה את הכל בסערה. אותם ואותנו, אחריה לא יישאר כלום. מה שכן ישרוד לא יהיה אותו הדבר. אז מזיזים את כח סבתא למלון, ואת כח אבא ואמא לצימר, ואת כח דודה לעליית הגג, ומפרידים כוחות בין הילדים כדי שתהיה לכל אחד פינה במלון או בחדר או באיפשהו, הכל בשביל שיוכלו לשבת לכתוב יומן.במלחמת־לבנון־השנייה הייתי מחשב מאיפה יבוא הטיל וככה בוחר באיזה חדר לישון, איפה המקום הכי בטוח בבית ולמה אני יכול לשבת בסלון, כי הוא בכיוון דרום¬־מערב וכל הפגיעות הן מצפון, וככה אני בטוח! בטוח כשהקטיושה שפגעה בסלון של השכנים, ארבע קומות מעליי ,חירבה אותו. אבל לא רק אותו, על הדרך היא העיפה לי את החלונות בסלון, עקרה את המשקופים במרפסת כביסה, ניתצה את הקרמיקה במטבח ופירקה את מכונת הכביסה התנור והמקרר בבום אחד.שום דבר לא בטוח. ועדיין, מזיז כוחות.
מנסה להתמקם הכי טוב אל מול שערי הגיהנום החורקים, רגע לפני היפתחם.
זזתי מקריית שמונה לפרדס חנה ולרמת גן וללהבות וזהו לבינתיים, אין לי כח. אני כרגע בלהבות הבשן הכי קרוב לקריית שמונה שאפשר. הלכתי עם האחיינית פה בקיבוץ לפעילות טפטוף נרות חנוכה לילדים, היא התעקשה שאני אישאר. ברגיל המתנתי. הם טפטפו נרות ואני שיחקתי קול־אוף־דיוטי בלי קול על ספה מתפוררת. בחוץ הדהדו נפילות בקיבוץ יפתח, יציאות שלנו, נפילות בשטח פתוח בין קריית שמונה לתל חי, שוב יציאות שלנו, עוד קצת פיצוצים ולסיום מטוסי קרב בדרך אל או מ או משהו. קול־אוף־דיוטי מעולם לא היה חי כל כך.
ססעמק.מחבר דרור מילר
טוויטר
אינסטגרם
הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון
להגיב -
מועדון העקורים – דילוג צפונה
מועדון העקורים – דילוג צפונה
דילגתי צפונה לבקר את אחי ומשפחתו שנותרו מאחור בלהבות הבשן. זה קיבוץ במרחק עשרה קילומטר מהגבול, כל גבול, גם מסוריה. הוא מספיק רחוק בשביל לא לקבל הטבות מס ובשביל שלא יפנו אותו בצו. אבל הוא קרוב מספיק בשביל שחיילים יחסמו אותו וישמרו עליו, וגם מספיק קרוב כדי לשמוע את הנפילות בקריית שמונה. נראה לי שמוותרים על יירוטים בקריית שמונה, גם כי החיזבאללה יורים שטוח וקצר, אחרי הכל 2 ק"מ מהגבול, וגם כי פינו את רוב התושבים אז למה לבזבז 150,000 דולר על מיירט אם אפשר לסגור פיצויים על נזק בכמה עשרות אלפי שקלים.
מהרגע שהגעתי לכאן יש נפילות בקריית שמונה. שני מטחים פלוס טיל נ"ט ופגיעות ברחבי העיר. החלונות בלהבות קצת רעדו ופיצוצים הדהדו בעמק.
נכנסתי לקבוצת וואטסאפ של "תושבי קריית שמונה הנשארים בעיר- " כדי לדעת מה קורה. ליבי עודנו בקריית שמונה אבל גופי עמוק בפליטוּת. מפחיד אותי לחזור, העירייה הוציאה עוד הודעת פינוי, הפעם עם הבטחה לסיור של חיילי פיקוד העורף בין הבתים כדי לסמן אילו בתים פונו ובאילו נותרו אנשים. לא ברור את מי זה אמור לשרת, את כוחותינו? את כוחותיהם? את הגנבים? מישהי חיפשה גרביונים לגילאי 3-4 ואוברול שלם לגיל שנתיים. מישהי אחרת חיפשה סַפָּר לפלוגת חיילים פרועת שיער. שיגרה.
לקחתי את האחיינית שלי לשופינג בראש פינה. המושבה הציורית מעולם לא הייתה שוקקת חיים כמו עכשיו. בנוסף לתושבים הרגילים, עשרות ומאות חיילים עם מגוון פלאפלים בפה ועל הכתפיים יצאו ונכנסו מכל חנות אפשרית. אפטר בראש פינה זה כנראה דבר. קרענו את חצור ואת ראש פינה, קנינו פנימיות לאופניים, ספרים, קלמר ומק'דונלדס. החיים עצמם.
בדרך חזרה עצרנו בצ'ק-פוינט-דויד כי הייתה התראה לירי טילים בגזרה, מזל שפנינו ימינה לעמק אחרת היינו מחכים לנצח. יש מחפורות ותעלות קשר ושקי פק"ל ונגמשים ומקלעים בכל צומת, על כל גבעה ותחת כל עץ. ווייבים של מלחמת העולם השנייה בצבע ובמציאות.
לפחות האופניים בסדר עכשיו, אפשר לדווש בקיבוץ.
מחבר דרור מילר
טוויטר
אינסטגרם
הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון
מועדון העקורים
מועדון העקורים – מבצע חולדה
להגיב -
השיקשוק בוואדי פרדס חנה יקרה או לא?
הי קהילה יקרה.ביום שישי האחרון (28.10.21) ערכנו סיור בואדי כחלק מתהליך שיתוף ציבור עם המועצה לגבי השינויים הצפויים בואדי.נושא הסיור שלנו היה השיקשוק וכיצד להחזיר אותו.עלו נושאים מאד מעניינים ובאו אנשים שנושא השיקשוק קרוב לליבן.חלק מהנושאים שעלו הם1. האם השיקשוק היא ישות עצמאית שלא צריכה שום עזרה מהמועצה? האם באמת אפשר להסתדר לבד? נזכיר שהשיקשוק היא יוזמה מבורכת אבל גם קצת יוצאת משליטה. איך מתמודדים עם סוחרים ודוכנים שאינם עולים בקנה אחד עם האמנה של השיקשוק?2. אולי כן נכון שהמועצה תהיה מעורבת ותחסום עבורנו את מקטע הרחוב בין כיכר השמונה עד החרובים. האם זה אפשרי? נחוץ?3. כמובן שאם יש שיתוף פעולה עם המועצה, אז כל עניין האוכל הןופך להיות עניין גדול היות שאין רשיונות למכור אוכל במרחב הציבורי ואם יקרה ו…חשוב לציין שגם במקרה של אוכל וגם במקרים אחרים של בטחון ובטיחות – עד היום – במשך עשרות שנים – לא קרה ולו מקרה אחד זה הרעלת מזון או שמישהו נפצע.4. עניין הרגולצייה – בהמשך ישיר לסעיף הקודם, מי קובע פה את הנורמות ולוקח אחריות? דעתנו היא שהקהילה יכולה לשלוט על הארוע באמצעות פקחים קהילתיים שזה יהיה התפקיד שלהם. סעיפים כמו אין אש גלוייה, בלוני גז או ממכר של סחורה שאינה רצוייה בין השאר ושתפקידם יהיה לשמור על שלום הציבור.5. חשוב לציין שבסופו של דבר, ככל שהקהילה אוהבת את השיקשוק, המלאכה תמיד נופלת על אותם 10 אנשים.6. עוד משהו חשוב שעלה בסיור – השיקשוק הוא הואדי. אין מקום אחר שבו זה יכול לקרות. זה לב הקהילה שלנו7. קהילתיות – אין אח ורע לשיקשוק בארץ וככה הוא מעודד קהילתיות ומעלה את ערך הנדל"ן באיזור. מה שערים אחרות היו חולמות להשיג ומשקיעות בזה משאבים רבים, פה זה קורה באופן אורגני. רבים ורבות עברו לפרדס חנה בעקבות השיקשוק וערים רבות מנסות להקים בעצמן.8. צמיחה מלמטה למעלה grassroots – אין שום דרך שבה המועצה יכולה להחליט עבור הקהילה מה נכון עבורה – לראייה – כל השנים בהן המעוצה לקחה אחריות מןלאה על השיקשוק – הוא חדל להתקיים ואף אחד לא הגיע אליו.9. אנחנו מבינים גם שעבור מועצה לקבל דבר כזה בתוך השטח שלה, זה דבר מורכב ולכן אנחנו רוצים לעשות דברים בשיתוף פעולה, אולי אפילו לתקצב את השיקשוק ולפתוח עמותה מקומית שתהיה המתווכת בין המועצה ובין הקהילה ( מחשבה אחת מיני רבות )10. כל עוד השיקשוק לא מתקיים, קמות יוזמות רבות אחרות שגם הן אינן באישור ובשום צורה אינן מחליפות את השיקשוק המקורי.11. השיקשוק הוא בית לאנשים רבים ולקהילות שונות והייחודיות שלו היא שכל אחד יכול להרגיש בו חופשי. מה שמרגש במיוחד זה לראות גם א תבני הנוער מגיעים לשיקשוק מעבר לקהילות הרבות השונות.12. הקהילה מחכה לחזרתו של השיקשוק ורוצה לעשות דברים בשיתוף ולא בלעומתיות. נקבע פגישה בקרוב עם הנציגים של המועצה ונציב תאריך יעד.13. מי שרוצה להצטרף ולתרום בשיח מול המועצה, יותר ממוזמן.אור ואהבהוניפגש בפסטיבל דרך הנדיב בשבוע הבא
צוות השיקשוק
להגיב -
כיצד בעלי עסקים יכולים למצות את הזכויות המגיעות להם? עמותת מתייעלים
כיצד בעלי עסקים יכולים למצות את הזכויות המגיעות להם?
ראיון עם עו"ד נועה טלבי, מאת עמותת מתייעלים:
כל עסק יושב תחת עירייה או רשות מקומית מסויימת ולכן לעסק יש זכויות וחובות אל מול מגוון מחלקות השייכות לרשות המקומית ממחלקות הארנונה, הועדה המקומית לתכנון ובניה ורשות הרישוי שמעניקה רישוי לעסקים.בניגוד לזכויות עובדים שלגביהם יש יריעה רחבה של מקורות מידע רבים הנגישים לכל באינטרנט, כאן אין מידע מונגש הנוגע לזכויות עסקים.
מדוע זה כך?
אחת הסיבות היא עניין תרבותי, בעלי עסקים נתפסים היסטורית כבעלי הון, רווחיים, בניגוד לעובד השכיר הבודד שנתפס כמי שיש להגן על זכויותיו אל מול המעסיק בעל הכוח.
במציאות זה לא כך, מרבית העסקים בישראל הם עסקים קטנים וקטנים מאוד.עו"ד נועה נותנת דוגמא למצב די שכיח של דיסאינפורמציה, במסגרתו נכסים המוצעים למכירה כנכסים עסקיים, חסרים בפועל את ההיתרים הרלוונטיים מהרשויות. לכן, בטרם רכישת נכס לטובת הקמת עסק, עליכם לגשת לעירייה ולבקש לקבל את תיק הבניין, להבין את שימושי העסק, האם קיימות חריגות בניה וכו'.
לאחר מכן, יש לגשת למחלקת הארנונה ולהבין את תשלום הארנונה הנדרש עבור הנכס.
במצב שבו עובד מקיים עסק מתוך ביתו, לדוגמא משרד עורכי דין, הארנונה תחולק כך שהחלק שמשמש למגורים יהיה בתעריף מגורים והחלק שמשמש כעסק יהיה בתעריף עסקי, שהוא גבוה יותר מתעריף מגורים.
בישראל קיימות 257 רשויות מקומיות, הרשויות המקומיות יכולות להיות ערים או מחוזות, כמו למשל עמק חפר שמאגדת מספר ישובים בתוכה.
מדובר בכמות גבוהה מאוד של רשויות, שמתנהלות בנפרד כלפי העסקים הקיימים בתוכן, במידה ומדובר ברשת שיש לה כמה עסקים ברחבי הארץ, כמו לדוגמא חברת השכרת רכב, היא צריכה להתנהל עם מספר רב של רשויות וראשי מועצות שפועלים בצורה שונה והדבר מקשה מאוד על ההתנהלות של רשתות ועסקים.
בתקופה האחרונה, עו"ד נועה מספרת, שחל שינוי תודעתי כלפי העסקים, כך שכיום כולם מעודדים את העסקים הישראליים, גאים בהם, רוצים בהצלחתם ומבינים כי הצלחה של העסקים הישראליים הקטנים היא הצלחה של כל המשק.
גם שינויים רגולטוריים חלו בתקופה האחרונה כדי לתמוך בעסקים מקומיים, כך שבהחלט יש מקום לאופטימיות ושיקום של העסקים המקומיים בשנה הקרובה בתמיכה של הממשלה והרשויות המקומיות.
הכתבה מבוססת על פרק הפודקאסט של עמותת מתייעלים, לקישור לפרק: >>
https://anchor.fm/mityaalim/episodes/–eq01fl עמותת מתייעלים פועלת להנגיש ידע כלים וכישורים פיננסיים בצורה פשוטה וקלילה כדי שהידע הפיננסי יגיע לכולם.
הרווחים כולם מועברים למלגות לסטודנטים, המטרה שלנו היא לקדם את הקהילה ולקדם אתכם.
מוזמנים להיכנס לאתר שלנו ולבחור בכל אחד מהשירותים שאנחנו מציעים כדי לעזור לציבור או סתם לעקוב וללמוד.
ניתן לתאם ראיון בתיאום מראש.
לפרטים נוספים:
עדי לסקר
לסקר את יעקב – תקשורת
052-3262993
03-7563215
adi@laskaryaacov.co.il
להגיב -
הקמת מרכז מאיר אריאל
מקום מפגש ולימוד – ארכיון כתבי היד וסרטי וידאו – תערוכה על חייו.
בהמשך יהיו גם: הופעות קטנות, הרצאות, הקרנות מיוחדות, בר בית קפה וגם, ברוב כבוד – בית הספר לכתיבה והשראה על שם מאיר אריאל.
דמיינו מקום מלא השראה אליו תוכלו להגיע לביקור מתואם אישית. לשבת לקפה טוב ולקבל גישה לחומריו הרבים של המשורר ואיש הרוח מאיר אריאל ז"ל. במקום תוצג תערוכה מתחלפת עם פריטים מחייו ותוכלו לקבל תשובות לכל השאלות.
המקום יהווה אבן שואבת לאוהבי המשורר וישמש כמקום להשראה ולמידה לכולם.
להצטרפות למיזם הקמת מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה
הנה דוגמא לקטע וידאו שניצל והפך לקליפ
בימים אלו משפחת אריאל החלה במבצע גיוס כספים למען פתיחת המקום. כל מי שרוצה נכס תרבותי חשוב בפרדס חנה כרכור הייחודית שלנו, מוזמן להצרף.
אנחנו מחפשים את האנשים שמאיר אריאל יקר לליבם וגם את האנשים שהתרבות, ההשראה, המוזיקה והשפה העברית יקרים לליבם.
שימו לב מי הצטרף אלינו בתשורות – רוצים לנגן עם יהודה עדר? או הרצאת זום על מאיר עם רוביק רוזנטל?
אנחנו מחפשים אנשים שלא נרתעים מסגרים וגם לא מזעזועים פוליטיים – חושבים לטווח הארוך.
צפי פתיחה: יוני 21 – המשק כבר יהיה פתוח ב"ה ולכן יש לפעול מעכשיו! ואל תשכחו שעברנו את פרעה ונעבור גם את זה!
ניתן להצטרף בשני אופנים: תרומה חד פעמית בכל סכום שתבחרו או תרומה קבועה בסכום שאתם קובעים! תרומה של 300 ₪ תכניס אתכם לקבוצה ייחודית 'מועדון הראשונים' חברי מועדון הראשונים ייהנו ממגוון הטבות לאחר פתיחת המקום, כל הפרטים ימסרו בהודעת דוא"ל מסודרת לאחר ההצטרפות.
שימו לב – למען פתיחת המקום אנחנו צריכים לגייס 200,000 ₪ עד מרץ 21 – עסקים שמעוניינים להצטרף כתורמים גדולים למען מטרה חשובה זו – ייהנו מחשיפה במגוון ערוצים.
כולם מוזמנים להצטרף לקבוצת הפייסבוק מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה | Facebook ולקבל שם עדכונים חמים על ההתקדמות.
אנשים יקרים, אנחנו מרגישים שזה מבצע היסטורי בזמן אמת!
להצטרפות למיזם הקמת מרכז מאיר אריאל – פרדס חנה (israelgives.org)
צילום:רפי גולדמן
להגיב -
מאגר ספקי שירותים דיגיטלי בפרדס חנה כרכור
המועצה המקומית פרדס חנה כרכור מזמינה בזאת ספקי שירותים, ספקי טובין וקבלני ביצוע, להציע את מועמדותם להיכלל במאגר מציעים דיגיטלי שהיא מקימה לצורך התקשרות בנוהל הצעות מחיר.
נוהל בנושא מופיע באתר האינטרנט של המועצה בכתובת https://www.pardes-hanna-karkur.muni.il
ההרשמה למאגר תתבצע אך ורק באופן מקוון באמצעות מערכת רישום שניתן להגיע אליה דרך הקישור המופיע באתר האינטרנט של המועצה, או ישירות באמצעות כתובת האינטרנט הבאה: https:// phk.vendors.co.il
תחומי השירות הנדרשים למועצה מופיעים בתחתית עמוד השער של מערכת הרישום.
ניתן להגיש מועמדות להכללה במאגר עד ליום 31.12.2020 בחצות
להגיב -
דברים בשם אומרם: הדלאי לאמה על כאן ועכשיו
שרלוט (ניצולת ושאה בת 80):
“בן אדם הוא לאט לאט חוזר להיות ילד. אבל הוא לא מקבל את האהבה והנשיקות מה נותנים אבא ואמא לילד וזה חסר לו.”
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: הדלאי לאמה על כאן ועכשיו
הדלאי לאמה:
“יש יומיים בשנה שבהם אי אפשר לעשות כלום. אחד מהם נקרא אתמול והשני נקרא מחר. היום הוא היום הנכון לאהוב, להאמין, לעשות ובעיקר לחיות.”
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: ד"ר משה פלדנקרייז
ד"רמשה פלדנקרייז ב"הגוף והתנהגות בוגרת":
“אני טוען שנוקשות, בין אם פיזית או נפשית, כלומר ההיצמדות לעקרון עד כדי דחיה מוחלטת של היפוכו, נוגדת את חוקי החיים. כי נוקשות באדם אינה ניתנת להשגה ללא דיכויה של פעילות כלשהי שהוא מסוגל לבצעה. וכך, היצמדות מתמדת ובלתי מסויגת לעקרון כלשהו, טוב או רע, משמעותה דיכוי מתמיד של תפקוד כלשהו. דיכוי זה, לא ניתן להפעילו בלא פגע במשך זמן רב.”
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: לאונרד כהן ז"ל
לאונרד כהן מתוך "ספר החמלה":
"שמעתי את נשמתי שרה מאחורי עלה, קטפתי את העלה, אבל אז שמעתי אותה שרה מאחורי ווילון. קרעתי את הווילון, אבל אז שמעתי אותה שרה מאחורי חומה. ניתצתי את החומה, ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי. בניתי את החומה, תיקנתי את הווילון, אבל לא הצלחתי להשיב את העלה למקומו. אחזתי אותו בידי ושמעתי את נשמתי שרה כנגדי בעוצמה. ככה זה כשלומדים בלי חבר."
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: שמעון פרס מדבר על חינוך
שמעון פרס ז"ל מדבר על חינוך:
"אסור להפסיק ללמוד. חלוקת הלימודים מיושנת, מפני שהמדע השתנה. אחת הבעיות בבית ספר היא המתח בין המורה לתלמיד. לפעמים התלמיד יודע יותר מהמורה: המורה סיים את לימודיו לפני שלוש שנים, לתלמיד יש סמארטפון והוא יודע הכל כל רגע. זה מרגיז את המורים והם נותנים להם ציונים רעים. זה סקנדל. במקום לעודד, הם מעיקים. אפשר לשנות את המצב הזה. אני לא צריך תקציבים, ואמרתי את זה לנתניהו: אני לא מבקש ממך שום דבר, רק תן לי לעבוד.
אנחנו זקוקים לבית הספר מכיוון שהדיאלוג בין המורה לתלמיד מפרה. לכן חלק יעשה ככה וחלק יעשה ככה. זה מה שנקרא בעיניי דמוקרטיזציה של החינוך: לעשות את החינוך שווה לכל נפש ועם מינימום לימודים באוניברסיטה, מינימום. לדעתי, האוניברסיטאות צריכות לעסוק יותר במחקר ופחות בהוראה."
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: ססיל ביטון בתעוזה
Cecil Beaton:
"Be daring, be different, be impractical, be anything that will assert integrity of purpose and imaginative vision against the play-it-safers, the creatures of the commonplace, the slaves of the ordinary."
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: מוחמד עלי שהלך לעולמו השבוע
מוחמד עלי / מתוך ריאיון
"״בלתי אפשרי הוא סתם ביטוי גדול של אנשים קטנים שקל להם לחיות בעולם שהם מכירים במקום לחפש את הכוח שיש להם לשנות אותו. בלתי אפשרי הוא לא עובדה, הוא דעה. הוא לא הכרזה, הוא קריאת תיגר. הבלתי אפשרי הוא בסך הכל פוטנציאל, הוא משהו זמני. הבלתי אפשרי הוא שום דבר״ ."—
להגיב -
דברים בשם אומרם: מתוך יומנה של אתי הילסום
מתוך "השמיים שבתוכי" / יומנה של אתי הילסום – יהודייה חכמה שחיה באמסטרדם בתקופת השואה ונרצחה באושוויץ
"יש לנו עוד כל כך הרבה לשנות בעצמנו, שאין לנו בכלל זמן לשנוא את מי שנקראים "אויבנו"…. בעצם אני בכלל לא מאמינה במה שנקרא "רשעים". הייתי רוצה להושיט יד לאיש הפוחד הזה, הייתי רוצה לגלות את מקור פחדיו, לרדוף אותו ולגרש אותו לתוך עצמו, זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות בזמנים האלה, קלאס.
…ואני חזרתי ואמרתי בלהט האופייני לי, למרות שהרגיזה אותי העובדה שאני חוזרת על עצמי בלי סוף: אין ברירה, קלאס, אין שום דרך אחרת, אלא ששכל אחד מאתנו יתרכז בעצמו וישמיד בתוך עצמו את הדברים שבגללם הוא רוצה להשמיד אחרים. ומוטב שנבין שכל גרגר של שנאה שאנחנו מוסיפים לעולם הזה, עושה אותו עוד אנושי פחות ממה שהוא."—
להגיב -
דברים בשם אומרם: שיבי פרומן, הבן של הרב פרומן, לאחר הפיגוע בו נדקרה אשתו מיכל
"ניסו לגדוע חיים של אישה, להפריד אותה מבעלה, להפסיק את החיים שצומחים בתוכה, להפיץ רוע, לעורר שנאה. לא עבד להם. חזרנו הביתה אוהבים יותר, מאמינים יותר, מלאי רצון לעשות ולהשפיע טוב. בעזרת השם נלד כאן את הילד הזה, ניטע כאן עוד שורש, לא נישאב למחול השדים הזה. נגביר את החיים, נרדוף את השלום. אני כן יכול להגיד שהאירוע הזה נטע בי מוטיבציה לצאת לעולם עם הרעיונות הללו, להשמיע אותם בקול גדול, אחרי תקופה ארוכה שגימגמתי אותם, שאמרתי בערך..".
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: הרב שג"ר בשיחות לראש השנה
"האמונה היא אמירת 'הן' למציאות כפי שהיא, מתוך בטחון בה כהווייתה…. הנכונות לומר 'הנני' כלפי המתרחש. … עצם האמונה בחיים הופכת את המצב הקיים לטוב, שאיננו מותנה בנסיבות החיצוניות, טובות או רעות כאחד." "האמונה לא ניתנת להוכחה וגם לא להפרכה. היתרון בה הוא שהיא מפנה את האדם לחיות את חייו. כאשר יש לאדם אמונה הוא מסוגל להיות קשוב לרצונותיו העצמיים, הוא איננו שקוע באופן תמידי בהשוואה בינו לבין הזולת"
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: אהוד בנאי על מאיר אריאל
"אבל החיים האלה חולפים מהר מדי, לא מחכים לנו, ואחרי שהלך לעולמו במפתיע וללא עת הרגשתי החמצה כואבת, וחשבתי שאולי באופק אחר, בחיים עתידיים אחרים, נשב על אותו דף גמרא, סביב שולחן השבת הנצחית, עטורים זר קוצים ריחני. ובינתיים אכן החושך הולך וגובר כאן,וחסר לנו כל כך האור של מאיר אריאל. בתוך חברה מפולגת ושסועה שנגררת אחרי קולות גזעניים ולאומנים, במקום שהיהדות הופכת להיות קרדום חפירה ביד קנאים, ומצד שני ננטשת לאנחות על ידי רבים וטובים, בזמן האפל הזה כשחזון הנביאים על ירושלים כמרכז של רוח ומוסר לעולם כולו הולך ונשכח ובמקומו מתפתחת גישה בדלנית ומתנשאת, חסר לי הקול היהודי הנדיר והצלול של מאיר אריאל ששר: "על ארץ מוותרים רק בלב". גם אם אני נאלץ, מסיבות אלה או אחרות ,בצו השעה או המציאות המתבקשת, לסגת מחלקים מסוימים בארץ ישראל, כמו שנסוג רבן יוחנן בן זכאי מירושלים הנצורה אל יבנה, אני לא מוותר על האהבה והקשר שלי לארץ ישראל, זו אהבה שאינה תלויה בדבר, ואינה קשורה כלל לריבונות. כי על ארץ מוותרים רק בלב."
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: יסמין דמאיו על מה זאת הצלחה
"אני. עם כל מה שיש לי לתת. ואני כבר הצלחה. ככה איך שאני. עם האיכויות המיוחדות שלי. עם האור שלי. עצם העובדה שאני קיימת. העבודה היחידה שלי צריכה להיות מודעות עצמית. ברגע שאני אהיה בקיום שקט, כבר הרווחתי וכמו כן כל מי שמסביבי. זה כבר לא משנה במה אעסוק. וזה גם מה שיביא לי בהירות לגבי הדרך השלי. ואין לחץ. אין תאריך יעד למימוש עצמי. אין זמן נכון לבטא את עצמינו. יש תהליכים שקורים לאט. אולי אנחנו עכשיו בספיגה ומשהו יפרוץ בגיל יותר מאוחר.
ההישג הכי גדול שלי הוא זה שאני מצליחה לחיות היום בשלום על חוסר וודאות. להנות ממה שיש לעולם לתת לי בלי לפחד ממה יהיה. להודות על השפע בחיי. המסע הזה עימת אותי עם שאלות מהותיות של החיים, ופתח אותי לחיים."
—
להגיב -
דברים בשם אומרם: פוסט פרידה, של אורי ניר
חברי פייסבוק יקרים שלי:
זהו פוסט פרידה.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר מול המסך הכחול לבן, נתון למתקפה בלתי פוסקת של אינפורמציה שהשד יודע עד כמה היא תורמת לבריאותי. אני חייב להשקיט את המיינד שלי שטס במהירות עצומה על איזה היי – ויי לשום מקום.
רוב חברי הפייסבוק שלי חולקים איתי דעות פוליטיות ונטיות אנושיות. זה גרם לי להיחשף לעוולות מקוממות בכל פעם שנכנסתי. הייתי מעורה בשנה האחרונה בכל רעה חולה שהמציאות בישראל ובעולם יכלה לתת. במקום לגדל עור שיגן עלי בפני הטלטלות האלו, אני הולך ומאבד את ההגנות שלי, שממילא רעועות לפעמים.
הבחירות ההולכות וקרבות מוציאות אותי משלוותי ולוקחות זמן יקר ממשפחתי ומתחביביי האחרים. וזה חוץ מעבודתי שגם היא תובעת את זמנה.
אני יודע. קשה לשבור הרגלים. הייתי כבר בסרט הזה של התמכרויות שונות ומשונות בעבר. הפסקתי סגריות. הפסקתי סמים קלים (וואו, זה היה קשה). חתכתי קשרים רעים שבעצמם היוו סוג של התמכרות. הפסקתי קפה (וחזרתי), אולי פעם אצליח לאכול פחות ולעשות יותר ספורט. בפייסבוק עצמו כבר הייתי פעמיים בעבר, אבל אף פעם לא באינטנסיביות כזאת.
יש לי גם מלים טובות להגיד: קודם כל, האפשרות לבטא את עצמך ולקבל חשיפה, שהייתה כמעט בלתי אפשרית פעם, מחוץ לעולם העיתונות. וגם קשרים וירטואליים שנוצרו עם אנשים שמעניין אותך מה הם חושבים או מה הם עושים… אבל קשה לי עם הדואליות הזאת, חיי המציאות וחיי הפייס…
אני אמשיך לכתוב, פשוט כי הדחף לכתוב חזק ממני. יכול להיות שבהעדר הצורך המובנה בחיזוק בצורת לייקים אכתוב אחרת. אני מקווה. אני מרגיש שהכתיבה שלי השתנתה בעקבות הפייסבוק, לאו דווקא בכיוון שרציתי.
מי שירצה להכיר ואולי לעקוב אחרי כתיבתי יכול להיכנס לבלוג שלי, בלינק שאצרף בהמשך. אני תמיד שמח שקוראים ואני אוהב שמעירים לי הערות, במיוחד כאלו שמחמיאות לי. סך הכל בן אדם.
לפוסט הזה אין צורך להגיב משום שממילא לא אראה אותו. פייסבוק מוחקת את החשבון שבועיים מיום הבקשה וזאת בתנאי שלא נכנסת לחשבון.
תודה. נעמתם לי מאוד.
ori1968.wordpress.com—
לבלוג (הנהדר) של אורי ניר >
לעוד דברים בשם אומרם >
להגיב -
דברים בשם אומרם: על פירגונים, לייקים ועוד
אזהרת משתמש. זהו פוסט ארוך ומורכב.זוהי נקודת יציאה :
מילים ומחשבות . על פרגונים ולייקים ושיתופים וכאלו.
והנה אני שוב יוצאת מהארון כ"נעלבת " גדולה.
אני נעלבת כשלא עושים לי לייקים.אני נעלבת כשלא אומרים לי את המילים הנכונות. אני נעלבת כשלא מחייכים אליי.אני נעלבת כשמילה פשוטה ואלמנטרית עבורי "תודה" , לא נאמרת.
אני מחזיקה מעצמי אחת שמפרגנת.או לפחות פעם הייתי כזו.וכששיתפתי מהחוויות שלי זה היה נעים.יש בי את התכונה הזו שאם אני נחשפת למשהו טוב בא לי לפרגן זאת לכולם.
ותוהה איך הגענו/הגעתי למצב שבו אי אפשר לחרבן ( כן לחרבן), במסעדה גלילית ממוצעת בלי להמליץ על איכות נייר הטואלט שלה.
וחמור מזה עבורי, איך הפכנו/הפכתי לאנשים שמעריכים את עצמם דרך ההשתקפויות שכאן בקירות. כשהבשילה בי ההבנה שגם אני מודדת את עצמי על פי כמות הלייקים והתגובות.או שאני מודדת מערכות יחסים על פי המעורבות שלהן בפרסומים שלי…כל האורות האדומים שבתוכי הבהבו עד שנשרפו.
אני אדם עם קצב חיים מאוד אינטנסיבי , ופתאום אני מגלה שלפרגן ולהמליץ ולשתף הפך למשרה מלאה , עם יחסי עובד ומעביד. ובלי הרבה זכויות.
כן כן. גם אני בקלחת הזו. גם אני מתפרנסת מיחסי ציבור אותנטיים .ואין כמוני להבין את הצורך שבזה.
ובכל זאת , מתחת לדנה של הפייסלנד.מתחת לדנה של הצהרון.מתחת לדנה של המשפחה .יש את דנה שמבקשת ולו לרגעים בודדים שקט.שקט.נטול ציפיות ואכזבות .
תחילת חודש .תחילת שבוע. תחילת עידן חדש עבורי שבו אני משחררת את עצמי ואתכם ממחול השדים הזה. אני עדין אהיה כאן. כי באמת שיש לי המון דברים חכמים או מעניינים לספר ולהראות.
אבל אהיה נוכחת עם ההכרה הכי גדולה שרכשתי לאחרונה : אני שווה.אני מעניינת.אני חכמה.אני מוצלחת. ואני יודעת זאת לראשונה על עצמי.לא בזכות ולא בחסד.בעבודה קשה יומיומית כבר שנים.
מפרגנת לחברות היקרות שלי. משחררת אתכן מההיעלבויות שלי. אוהבת את הנוכחות שלכן בחיי. אוהבת את מגוון היחסים שלי איתכן.יודעת שאני נחשבת ואהובה. משחררת אתכן מחובת ההוכחה. (תוכלו להמשיך לצחוק עלי.אצטרף גם כן :))וכן אתן יודעות מי אתן ♡
משפחה אהובה שלי. נטע ניצן ומיכל. בלעדיכן אני חצי בן אדם. אתן שסופגות את המסירות שלי לכל החלקים והמרכיבים בחיי. תודה תודה.
מפרגנת לצוות המופלא שלי שסובל וסופג את כל העשייה המטורפת שלי.ומלווה אותי יום יום אם בחזית ואם מאחורי הקלעים בעשייה הרבה שלי.
ופרגון אחרון לעמליה זנד שפרגנה לי את הבובה הקסומה הזו בשישי האחרון. מרוגשת ומאוהבת בה. מוקירה ומעריכה אותך מאוד. אוהבת את הצמתים שבהם אנחנו נפגשות. שיהיה שבוע נפלא.
[דנה גת, בדף הפייסבוק שלה]***
לעוד דברים בשם אומרם >
להגיב
