דברים בשם אומרם

דברים בשם אומרם: כשהדברים מתפרקים

הלימוד, איך להיות נדיבים כלפי כצמנו, איך לכבד את עצמנו, הוא חשוב. וזאת מפני שבאופן יסודי, כשמתבוננים אל תוך הלב ומתחילים לגלות מה מבולבל ומה מבריק, מה מר ומה מתוק, לא רק את עצמנו אנחנו מגלים. אנחנו מגלים את היקום. כשאנחנו מגלים את הבודהה שבנו, אנחנו קולטים, שהכל וכולם הם בודהה. אנחנו מגלים, שהכל ער, וכולם ערים. הכול במידה שווה יקר ושלם וטוב, וכולם במידה שווה יקרים ושלמים וטובים. כשמתייחסים למחשבות ולרגשות בהומור ובפתיחות, כך אנחנו תופסים את העולם. לא מדובר כאן רק על השחרור הפרטי שלנו, אלא איך לעזור לקהילה, שאנו חיים בה, איך לעזור למשפחות שלנו, למדינה ולכל היבשת, שלא לדבר על העולם ועל הגלקסיה ועד כמה רחוק שנרצה ללכת.
[פמה צ'ודרון מתוך הספר "כשהדברים מתפרקים". הוצאת פראג (שיושבת בסמטת הדורות בכרכור. הידעתם?)]

לעוד דברים בשם אומרם >

דברים בשם אומרם: בית ספר, דיכאון

מדברים על כל כך הרבה סוגים של דכוי, אבל לא מדברים בכלל או מספיק, על דכוי ילדים במערכת חינוך מדכאת בה את רוב יומם יעברו בישיבה, ללא תנועה ויאולצו להתרכז בתכנים שלא באמת מעניינים אותם וכשישובו הביתה, ישבו עוד להכין שעורים וללמוד למבחנים וישנאו את הבוקר ואת היקיצה המבשרת על עוד יום בו יתרחקו ממהותם ומילדותם.
בית הספר במתכונתו הרווחת הינו מערכת דכאנית כופה שאבד עליה הכלח.
איינשטיין אמר שדמיון חשוב יותר מידע.
רוב בתי הספר בימינו ובמערכת החינוך המקוללת שלנו משביתים את הדמיון ומשניאים את הלימוד והידע.
ועוד לא אמרנו דבר על תחרותיות והשגיות.
בית הספר הוא מקום שמטפח אלימות ואחר כך תוהה איפה טעינו.
בית הספר הוא אלימות ממוסדת בהסכמת ובשיתוף פעולה שלנו, ההורים.
ויש עוד מה להרחיב בעניין.
[אלברט סופר. כאן]

לעוד דברים בשם אומרם >

דברים בשם אומרם: אין שום טעם להילחם

אין שום טעם להילחם, אין שום טעם להילחם בנלחמים למען דעה זו או אחרת, אין שום טעם להילחם בשמאלנים, בימנים, בערבים, בדתיים, בקיצוניים ובאמצעיים, במתלהמים ובפשיסטים. פשוט אין שום טעם להילחם. בואו ננסה רק לרגע להיות בכל רגש, מקום, תדר או מצב שהוא חיובי, למרות המצב ועם המצב. רק ככה משהו יתחיל לנוע לכיוון חיובי. כרגע אנחנו כמו חבורת שיכורים על ספינה טובעת שעסוקים בלהטיח כוסיות ויסקי זה בזה. בואו נפתח מפרש לרוח אחרת שתיקח אותנו לשקט בלב הסערה. ותשקוט הסערה. אמן
[הגר שיר, כאן]

לעוד דברים בשם אומרם >

דברים בשם אומרם: על ספרים

אין דבר כזה, ספר מוסרי או ספר לא מוסרי. ספר יכול להיות כתוב היטב, או כתוב רע. זה הכל.

– אוסקר ווילד

[ מתוך הספר "תמונתו של דוריין גריי" ]

דברים בשם אומרם: עתיד העבודה והחופש בעידן הרובוטיקה

פריי ואוסבורן מדברים על שלושה צווארי הבקבוק שמעכבים בינתיים את היכולת של רובוטיקה ובינה מלאכותית להחליף בני אנוש בעבודה שלהם: תפיסה ומניפולציה (למשל מיומנות אצבעות וידיים), אינטיליגנציה יצירתית (כמו מקוריות והבנה של השדה התרבותי הדרושה ליצירה אמנותית) ואינטיליגנציה חברתית (יכולת להבין תגובות חברתיות, לשכנע, לפשר, ולהעניק תמיכה לבני אדם). הם מגיעים למסקנה שהמקצועות שהסיכון למיכונם הוא הנמוך ביותר הם אלו שדורשים הבנה של אנשים אחרים ויצירתיות כמו חינוך, אמנות ורפואה. לעומת זאת, לטענתם, רוב המקצועות השכיחים כיום נמצאים בסיכון זה או אחר להחלפה על ידי רובוטים ומערכות בינה מלאכותית כאשר בסיכון הגבוה ביותר עומדים נהגים, עובדים אדמיניסטרטיבים ועובדי פס ייצור – חלק ארי של הכלכלה בת זמננו. באופן כללי ניתן לומר שככל שעבודה ניתנת לפירוק לשורה של מטלות פשוטות החוזרות על עצמן בצורה ידועה, כך גדל הסיכוי שתוך זמן לא רב מכונות ידעו לעשות אותה טוב וזול יותר.
[מתוך הפוסט עתיד העבודה והחופש בעידן הרובוטיקה, לעידו הרטוגזון טכנומיסטיקה]

לעוד דברים בשם אומרם >

מה לא למדתי בבית הספר

ודווקא עכשיו נראה שגם שיעורי כלכלת בית ומלאכה, השרידים האחרונים של המיומנויות היומיומיות במערכת החינוך, נעלמו כמעט כליל. "כישורי חיים", הגרסה העדכנית לשיעורי חברה, אמורה לתרום "לחיזוק יכולתם של התלמידים להתמודד עם מצבי חיים שונים". נשמע מבטיח. למשל: "התמודדות עם האינטרנט כזירת חיים". מה עם מע"מ כזירת חיים? למה לא ללמד איך משלמים ביטוח לאומי? עכשיו דמיינו שבמקום ושעה אחת מלימודי הפיזיקה או ההיסטוריה, או במקום הסיור במוזיאון הפלמ"ח, היו התלמידים עוברים סדנה לשימוש במקדחה. שעה אחת! אולי שעתיים. תפירת כפתורים, שימוש במסור, תקיעת מסמר בקיר, "ארון החשמל – יסודות", שרברבות למתחילים.
[מתוך מחשבה  בשם "מה לא למדתי בבית הספר" למיכל שליו, אלכסון]

לעוד דברים בשם אומרם >

דברים בשם אומרם: תנו למחשבות לנדוד

מאינסטגרם ל- Xbox, מישיבות מנהלים להרצאות באוניברסיטה, בעידן שאנו חיים בו הסביבה החיצונית תובעת את תשומת לבנו בשורה של פיתויים שמתחרים זה בזה. לעתים רחוקות יש לנו הזדמנות להרהר, לדמיין או לחלום בהקיץ. כפי שציין סינגר, "המצב האנושי הוא כזה שעלינו להכריע ללא הרף כמה תשומת לב להקדיש למחשבותינו הפנימיות וכמה למידע שאנו מקבלים מן הסביבה החברתית או הפיזית החיצונית."
[מתוך מאמר מרתק בשם "תנו למחשבות לנדוד", שפורסם באלכסון[

—

לעוד דברים בשם אומרם >

דברים בשם אומרם: כרמלה מביאה את דבריו של אביה

"בבוקר הראשון שלי בתל-אביב קמתי מוקדם. הייתי סקרן לראות את הארץ החדשה ויצאתי לטייל בסביבה. ואני הולך ומרגע לרגע אני מוקסם ממה שאני רואה ליד הבית. פרדסים עמוסי פרי הדר וריחם המשגע את האף והמוח כי בסלוניקי תפוח זהב הוא פרי יקר. לנו הילדים נתנו ביוון פלח תפוז כדי שנסכים לבלוע כף שמן דגים וכאן שפע כזה על עצים.
ולכן עד היום אני אוהב פרי הדר, והרבה, כי זה מזכיר לי את יומי הראשון בארץ ישראל, ותמיד אני אוכל ואומר לעצמי שאין ארץ יפה וטובה מזו, ומקווה ומתפלל שיהיה שלום סוף סוף כדי שאוכל להנות ממנה בלב שלם." אני, יעקב בן דליסיה ויצחק כהן \ בן-ארדות.
[מתוך הקיר המסופר היטב של בתו, כרמלה כהן שלומי. כדאי לקרוא את הפוסט המלא]

—

לעוד דברים בשם אומרם >

קטי קמחי: מחשבת מסלול מחדש

שכבתי במיטה מותשת בתוך כתם של שמש שהגיע מהחלון פנימה ורק רציתי להנמס לתוכו. לא לקום לענות על מיילים, לא לסדר את המטבח ולהסיע את הילדים, לא לחשוב על רשימת המטלות שהיא חיי אלא לעצור הכל ולעצום עיניים עד שימאס לי.
[קטי קמחי, מחשבת מסלול מחדש]

לעוד דברים בשם אומרם >

דברים בשם אומרם: עוז להיות חילוני

"עוז להיות חילוני" מאת ס. יזהר:
חילוניות אינה מתירנות, ואינה התפרקות הפקר ואינה נטישת כל מה שבמורשת המסורת, ואינה הפיכת גב לתרבות,לצריבתה ולמופתיה – זו התקפה דמגוגית קלה מדי – אלא היא הבנה אחרת של האדם והעולם – הבנה בלתי דתית. ייתכן שכל אדם, בזמן מן הזמנים, חש גם צורך לחפש את האלוהים. היינו הך כעת מהו דיוקו של חיפוש זה. תשובה מן המוכן – אין. בוודאי לא אחת. ולפיכך, גם אין הקלה מן המוכן, ארוזה ומוכנה לשימוש. וכל תשובה אחת כזאת נראית יותר ממלכודת: שלם בחירותך כדי לקבל שלווה. וגם האלוהים אז, שמו: שלווה. השלווה תימוג, החירות תבוזבז – ואז?"

לעוד דברים בשם אומרם >

מוג'י: LET GO!

מסור את הקיום שלך לקיום.
גלה את הספונטניות שלך.
להחזיק באמונה שאתה יודע מה אתה הולך לעשות בעתיד או בשבוע הבא, זה טירוף.
זוהי מִגבלה, חסימה ושיעבוד.
החיים זורמים באופן ספונטני והם נפלאים לאין שיעור מכל התוכניות או הכוונות שלך יחדיו.
למה לקלקל אותם עם השלכות פזיזות וחסרות תועלת?
תן להם להיות כל דבר שיהיו. וַתֵר על הניסיון לעשות מניפולציות.
זה, הוא חופש.
[אבי קאיש מהבית בכרכור מצטט את מוג'י, לרגל התערוכה הקרובה, בסימן LET GO!]

לעוד דברים בשם אומרם >

הערה על אינדוידואליזם לכאורה

רובנו מתייחסים אל עצמנו כאל אינדווידואליסטים, עצמאים לכאורה, הוויות בעלות יוזמה ויצירתיות הפועלות לעיצוב גורלן. ועם זאת בו בזמן אנו פוחדים בעומק ליבנו, שמא ניראה "שונים" מאחרים. אף שזה נעים מאוד לחשוב על עצמנו כעל אנשים עצמאיים, במציאות אנו מתנגדים לעתים קרובות לדרכים חדשות של התייחסות לדברים, אשר הן הסממן האמיתי לאינדווידואליות ולעצמאות. אנו אוהבים לראות את עצמנו כשונים וכהחלטיים מאחרים, וייתכן שכך הדבר. אך אצל כמה מאיתנו הרגשה זו עלולה להסוות תשוקה לזכות באישור חברתי – כלומר, להיות דומים לכולם. [מתוך הספר "דמיון מודרך" מאת ד"ר ג'רלד אפשטיין, הוצאת אופוס].

לעוד דברים בשם אומרם >

הנמלה, התינוק, אני ואתה

הנמלים לא קראו את דקארט וסרוונטס ולא פיתחו קוגניטו נפרד מודע לעצמו. הן פועלות רך ורק בקבוצה, ומקבלו את זהותן מהשתייכות אליה. נמלה היא רכיב זעיר בתוך אורגניזם-על, כלומר מבנה ענק שבנוי מאורגניזמים רבים קטנים, שגבולותיו אינם משורטטים בדרך הרגילה. במקום שכל חלקיו יהיו תחת מסגרת של עור ועצמות, אורגניזלם-העל הוא הוא מודולרי ונייד. נחילי דבורים, קני נמלים ולהקות ארבה הם דגמאות למבנים שחלקיהם מפוזרים בחלל ואינם דבוקים פיזית זה לזה, ובכל זאת הם מתפקדים כיחידה אחת.

מוחותיהם של בני האדם שזורים, גם אם אינם מודעים לכך, בתוך רשת צפופה ומקושרת המזכירה גם את האינטרנט – מבנה על נוסף, שבו האתרים קשורים זה לזה ומחוברים זה עם זה. למעשה, תקשורת אינטרנטית וסלולרית היא מעין המחשה או הגשמה פיזית של הדרך בה אנו מקושרים אחד לשני.

[מתוך "הנמלה, התינוק, אני ואתה" – מאמר של גבריאל בוקובזה במוסף הארץ 6 בדצמבר 2013]

לעוד דברים בשם אומרם >

סיגלית צפריר: חודש האור הפנימי

חודש האור הפנימי, אור הנר שבתוכנו. בגשמיות – הטבע נכנס לתרדמה, שנת חורף. הימים מתקצרים, התכנסות, קור, חושך… ברוחניות – יש כאן הזמנה להביט פנימה, להתחבר לאור שנמצא בפנים. הבעש"ט מלמד שהגימטריה של המילה אור שווה לזו של המילה רז. האור הרוחני של הזמן הזה, מאיר את העינים לראות את הסוד, הרז הטמון בעצמנו ובזולת וכך להעצים אותו.
ניכנס לתקופת החורף בידיעה ברורה שהאור קיים, וברצון להיות בחיבור אליו, וכך בתוך החשכה לא תהיה שכחה. לא נתבלבל, לא ניפול, אלא נעמיק את החיבור לנקודת האור. נאפשר לאור ההכרה להתרחב ולהתחבר לאור הלב. נגלה עוד מסודותיו של הלב, מנר התמיד המצוי בפנימיות הלב, אשר מאיר ומחמם בכל זמן ובכל מקום, וניתן לאור זה להתפשט בתוכנו וסביבנו, להוסיף אור בעולם כולו. [סיגלית צפריר, כאן]

—
לעוד דברים בשם אומרם >

יאנוש קורצ'ק, על הילדוּת

"אם לא ניחנת בהופעה מרשימה וחזה חזק, לשווא תשתדל בקול רועם להסות את המולת החבורה. – יש לך חיוך טוב ומבט סבלני – אל תדבר כלל, אולי יירגעו בעצמם? חפש את דרכך אתה."
[יאנוש קורצ'ק מתוך "ילדות של כבוד", עמ' 118].

לעוד דברים בשם אומרם >

כרמלה כהן שלומי, על הבחירות

אתמול נסעתי אחרי טנדר בחירות שהפריע את מנוחת הציבור בשיר הלל בסגנון עדות השרלטנות, שזו עדה עם שורשים חזקים בטפילות ארנונה, למועמד שמחכה לכם במדרגות כדי לספור את הכסף של הקופה הציבורית. כל מני מועמדים בשקל ומשפחות ובעלי אינטרסים למיניהם מחכים שהמועמד שלהם יסלול להם דרך למשרה כלשהי או יתקדם על כנפי פתק ההצבעה שלכם עוד קצת למעלה. משרת-ציבור הוא מקצוע מרוויח, מין מקפצה שממנה משתינים עלינו בקשת דקה אחרי הבחירות, תסתכלו על חברי הכנסת שלכם. [כרמלה כהן שלומי הנהדרת, מתוך דף הפייסבוק שלה].

לעוד דברים בשם אומרם >

נורית זרחי, על החיים לבד

"יש בזה צדדים טובים, בעיקר כשהבית קטן. אבל צריך הרבה כוח נפשי לזה. את צריכה שמחת חיים פרטית, הפקה פרטית. והרבה עניין בחיים וכושר תנועה, לנוע. והרבה עצמאות. זה מתאים לאנשים שיש להם את התכונות האלה, זה קורס די קשה. צריך להיות חכמים, לדעת לעשות את זה בגיל הנכון, בצורה נכונה. זה נראה לי מאוד חשוב לחיות בזוג. זה יותר הומני מכל הבחינות, זה גם דורש ממך וגם נותן לך וחוץ מזה החיים הנפשיים זקוקים לסטימולציה נוספת ולבד זה לא פשוט. אבל אי אפשר ללדת בן זוג, גם לא לאמץ". [נורית זרחי, מתוך ראיון למוסף 'גלריה' של הארץ, 18.10.13]

לעוד דברים בשם אומרם >

המתת השפה, יאיר אסולין

אם תשתמש בניואנסים יתקעו בך מבט. אם תרצה לדייק רעיון שאתה רוצה להעביר, כלומר, תשתמש בביטויים הנכונים ביותר לתיאור יגידו לך: "אל תסבך, אל תבלבל את המוח, אל תהיה פלצן". בתודעה הישראלית של היום דיוק שווה "פלצנות". מורכבות שווה "חפירה". האידיאל הוא "זרימה". הסיסמה היא: "אין שכל, אין דאגות". חיים בקצב של משחק פינג־פונג. "העיקר שמבינים". מה הכוונה "מבינים"? יודעים בערך מה רצית להגיד. מלת המפתח היא "בערך". לא צריך יותר. לא משנה אם אתה שמח, נלהב, מאושר. פשוט לא משנה. כל המלים האלה אומרות שאתה "בטוב". "זה פחות או יותר אותו דבר, לא?"

[יאיר אסולין כותב ב"הארץ" על המתת השפה]

לעוד דברים בשם אומרם >

ציטוט: כרתים

הקצב בכרתים אחר. אני מרגיש שם בבית. ככה הרגשתי לפני שלושים שנה וככה אני מרגיש עכשיו. אולי אפילו יותר. הקצב של הזמן שם נכון לי. אם החיים בכרכור, הם בהילוך שני או שלישי ביחס לאוטוסטראדת המידע, הצריכה הכסף והכוחניות שמקיפה מסביב, אזי בכרתים הם נמצאים ברוורס. תחושת הקלה אמיתית.
[אייל כגן, מתוך "הראש של כגן"]

עוד דברים בשם אומרם >