מאת: אסנת בר אור
שלום לידידנו,
אתמול התארחנו בכפר הפלסטיני יעבד, שמאחורי החומה, ואני רוצה לשתף אתכם.
למרות המכשול שהערים הצבא ברגע האחרון, כשביטל את כניסת הקבוצה של 30 נשים שהתכוננו לביקור, קיימנו אתמול את חלקה הגדול של התכנית – מסירת 100 עצי זית למועצת הכפר, ושתי הופעות לילדי 4 גנים בכפר יעבד – הופעה של לורן אג'בריה (מאום אל פחם, כיום מיפו) ושל לופט- גשפט (יובל רוט וטל גינת).
הכפר יעבד נמצא כ- 10 דקות נסיעה ממחסום ריחן ומתגוררים בו חברינו, פעילי השלום, מוחמד ופדואה כבהא, שאיתם אנחנו בקשר דרך פעילותם בפורום המשפחות השכולות וטרחו רבות על ארגון הביקור והאירוח.
בחדר גדול שמעל הגן, חיכו לנו כ-40 נשים מיעבד וג'נין למפגש נשים, וחבל שרק לורן ואני היינו שם לדבר לפניהם. בערבית הרצוצה שבפי ספרתי להן שיש נשים (וגם גברים) בישראל שמודעים לחיים הקשים שלהן תחת הכיבוש, ושעומדים לימינם ומאמינים בזכות שלהן לחיות חיים חופשיים ועצמאיים. אחת הנשים דברה על כך שחשוב לצור הזדמנויות שבהן יכירו הישראלים את פניהם האמיתיות שוחרות השלום של הפלסטינים, ולא כפי שהם מיוצגים בתקשורת, וביקשה מאתנו לארגן מפגשי ילדים ישראלים ופלסטינים.
(לחצו להגדלה)
שמחתי על ההזדמנות לפגוש את פדואה, שמזה חצי שנה, מבשלת בידיה הטובות, אוכל טעים, שאנו וחברינו קונים, ואת בתה זיקרה, שבזכות פרויקט מכירת האוכל, מסיימת בקרוב את שנתה הראשונה באוניברסיטה בג'נין, שתיהן שולחות לכולכם הרבה תודות!
במפגש דיברה גם הנערה האנה בדרנה, והודתה ליובל על הנסיעות השבועיות שהוא לוקח אותה לבי"ח הדסה בירושלים, וילדה צעירה שדקלמה שיר של שלום בעזרת הגננת שלה. השארנו בגן המארח חבילות ומתנות של נשות מחסום watch שתכננו להגיע, ונבצר מהן עקב צמצום האישור הצבאי, וקבלנו אות מעוטר עם ברכה חמה לכל שוחרי השלום מישראל, ומכתב שבו כתוב:
To all who love peace of Israeli people ,We ask you to help Palestinian children in Alyaman Kinder garden. We started our project with little upplements and we need some important needs to improve this place like some basic furniture, games for children, And we wish if you can present a meal for children weekly, or even, monthly. The flag of peace is always the highest"
במידה ותרצו להעביר הלאה, נשמח להעביר פרטים נוספים ולעשות קישורים: יובל 0509281899, מוחמד 052-5723099, אסנת 0544-994899 אנחנו מודים לכל האנשים שטרחו על הכנת הביקור – לבומה, ליעל ויובל רוט ולמשפחת כבהא!
כל טוב,
אסנת בר-אור
מבורכים ,מבורכים ,מבורכים, תודה מקרב לבי
מר אייל
לתגובתך אני חושב שעשו מעל ומעבר למענם למען השלום
התנתקות ויתורים וכו'
נו מה קבלנו ראה א ב יהושע ועוד התיאשו בו נשקיע יותר בארצנו
אולי אם הזמן יבינו שמטרור לא יצא דבר
בענין עניי עירך,
יובל ויעל רוט שתכננו ועמלו על הנסיעה, הם אותם אנשים שהביאו את 'פסטיבל בשקל' לפרדס- חנה ושהקימו ומנהלים את עמותת 'תנופה' המחלקת אוכל לעניי פרדס-חנה
כדאי קצת להזהר עם השימוש בביטוי 'עניי עירך'
אסנת בר-אור
הביטוי הזה, עניי עירך קודמים, גורם לי לתהות מי המציא אותו ומתי. במשך שנים העברתי בגדים לכלמיני מוסדות צדקה, וחלק ניכר מהם לעניי עירם (דהיינו, לפלשתינאים). כלמיני צייקני לב למיניהם שנחמץ ליבם על כך שנותנים ל"עניי עירם", העירו את ליבי לכך ש"עניי עירי קודמים".
אז ככה, עניי עירי לא עניים ולא קרובים להיות עניים כמו עניי עירם (ואם יש תחרות אייל, הם ניצחו אותנו מזמן). שנית, אני רואה את עצמי ואת עמי אחראיים, לפחות במידה רבה, לעוניים.
שלישית, כנראה מכיון שעניי עירי לא כלכך עניים, הם די בררניים. בזמנו, במסגרת עניי עירי, יצרתי קשר עם מוסדות בנסיון להעביר אליהם בגדים, למבוגרים וילדים, כולם ממויינים ובמצב טוב, בכדי באמת לחלק באיזון. חלק מהמקומות לא רצו לקבל, אמרו שהם מוצפים, חלק פשוט לא רצו בגדים יד שנייה, וחלק ביקשו, וקיבלו, דברים ספציפיים, שממקום אחד קיבלתי אותם חזרה דרך גורם שלישי, ובמקום שני מצאתי אותם בפח (בגדים מצויינים לילדים).
אז זה ללמדנו על ביטוי שאנשים משתמשים בו בפזרנות, ושלא להפתיע, אנשים שלא עושים למען עניי עירם שלהם ומן הסתם, לא של אחרים.
מי שעושה, לא משנה למען מי, זו ברכה. ומי שצריך, צריך, לא משנה מי הוא.
מאחלת לנו שעינינו לא תהיה צרה באיש.
יפה אמרת איל , ואולי כולם עניי עירינו ועוניינו עצמו רב באהבה בחמלה בכוחות לקום וללכת אל מעבר כי עבריים אנחנו , אל מעבר לעצמינו אליהם כי בתושחי הם אחי עצמי ובשרי
אסנת וכל אותה חבורה, ללא לאות ללא הפוגה לא עוצרים טווים רשת עדינה עשויה מהלב המחובר היטב לראש
דייב, אני לא רואה סתירה בין שני הביקורים. אלו סובלים ואלו סובלים. לא צריך לעשות תחרות מי סובל יותר. כל מסע כזה , בין אם ליעבד או לשדרות, רק מחזק את אותו גשר רעוע שכל כך דרוש לשני העמים.
כיף לקרוא את זה ולהבין שיש עוד איים של שפיות – אולי כדאי לתרגם את המכתב שלהם לעברית כדי שכל מי שקורא יבין .ישר כוח
ממליץ שראשית תבקרו ותזדהו עם כאבם של ילדי שדרות
עניי עירך קודמים
היו ברוכות.
אסנת, פגשתי אותך רק פעם אחת, כששיווקת בחן את המוצרים שלך בשיעור יוגה. ריגשת אותי באיך שאת מתנהלת, מתוך אמונה, מתוך רגישות והרבה אהבה וחמלה. אני מעריכה את הדרך שלך, מודעת לצורך שלך ללכת בין הטיפות ושולחת הרבה אור וריפוי למי שאת מגיעה אליה. כשקראתי את השורות זה נגע בי כי זו הדרך לדעתי. כי הדרך כל-כך רבה. אהיה בקשר
עושה לי לבכות
זה מעורר השראה ושימחה ותקווה לשמוע על קשרים כאלה!