השימושון

חנה פרדס מזמינה לדיבור

מוצאי שבת.
אני יושבת בפינת המחשב של אחותי גלו גלו. לשמאלי ספריה מקסימה ובה כ"ג כרכים של ספר הזהר, קלפי טארוט, מנדלות של יהלי, מילונים, ספרי אנטומיה, פנטזיה, מיתולוגיה, הריון ולידה, תוים, רמקולים ומדפסת משוכללת. בהחלט סביבה טובה לצאת לאור.
קבלו:

***

מאת: גלית שביב

חשבתי על חנה פרדס בפעם הראשונה שרציתי לפרסם כאן קטע והתפדחתי. זה היה קטע מספר בכתיבה, מסע של שתי נשים מוסתרות מעצמן בהדרכת דמות עלומה מהאינטרנט. הספר חושפני ואני יש לי פחד מחשיפה, אז העליתי לחופשיות של המושבה קטע אחד וחתמתי "חנה פרדס".
חנה, שם פשוט ולא שאנטי-באנטי, עברי, אימהי, מחייב, רציני, רך, סקסי כמו שאומרים אותו באנגלית. ואחר כך חנה פרדס, הכל-אשה של פרדס חנה. אני וכל הנשים המתוקות שחיות כאן בעמק הפורח שלנו.
אני רואה אתכן. אנחנו נפגשות בכניסה לגן הילדים בצהריים, במושבה רפרוף של מבט, בגורן בקופה עם לחם ופרחים, מסתובבות בכיכרות עם אוטו עם כסאות ילדים, או בלי.
חולפת על פניכן ושואלת את עצמי, כמה רחוק הלכה כל אחת מאיתנו עם ההחלטה להאיר מבפנים החוצה את העולם שלנו, שמצפה בכליון עיניים שנתעצם שוב, שנביא אהבה חסרת פחד, משוחררת מדיכוי של אלפיים שנות פטריארכיה, שנביא שוב את רמת הקשב והדיבור למקום רך ומכיל.
כדי שיבוא שוב איזון בין הכוח הבורא לכוח הפורץ, כדי שהשם הרע שיצא לאהבה בכוכב שלנו יתפוגג באוויר רענן של בוקר. שהרי אהבה היא אלוהים בפעולה. פעולת האלוהים, הבריאה, ידועה כולה לנו. אנחנו בוראות תינוקות. אנחנו חושבות ומשתמשות במלים ויוצרות את עולמנו.
אז עכשיו אני רוצה להזמין אתכן לכאן לדבר. הגיע הזמן להביא כל אחת את סודות ההתפתחות שלה, את התדרים העלומים, את כאבי הגדילה. יש לנו אחלה פלטפורמה להסתחרר עליה, או להשתולל, או לזוז לאט ובמדידות או סתם לשתוק ולהיות להרגיש את התנועה הפנימית.
וברור ששותפינו הגברים מוזמנים. באהבה.
אני אגיע לכאן בכל פרק זמן עם סל של זרעים, אזרוק באוויר ויעשה פווו. כמה רחוק שזה יגיע, כולנו נרוויח.

***

פרק ראשון: חניכה

היום הגיעה אלי מטופלת מחוץ למושבה. הגדולה שלי משתעלת ומצוננת, וקבענו שאטפל בה בבית. נסגרנו בסלון, הילדה מול גארפילד. הסרט נגמר מתישהו והיא התחילה לצעוק שאלות מבעד לדלת ולרצות תשומת לב ולהיות. אמרתי שעכשיו אי אפשר להיכנס או לשאול שאלות. יצאה ומצאה לה עיסוק, איסוף חיפושיות קטנות בתוך קופסת פלסטיק.

יהלי צילמה את זה

הסשן שלנו התגלגל והתגלגל, וברגע אחד היינו שתינו בתוך תרגול משותף ועוצמתי. חזרנו יחד אל חוויית הלידה הראשונה שלה, שהשאירה צלקות קשות בלבה העדין. תוך פחות מדקה נפרץ לו הבכי. בכי שוטף, מגלגל עצמו במעלה הגוף ההריוני. יפחות עזות, מטלטלות. כאלה שחיכו לזמן ולמקום המדויקים לפרוץ, כאלו שנכבשו בכוח שליטה ואיפוק וביקורת עצמית.

שמעתי את הגדולה שלי נבהלת וממהרת לחלון הגדול שקבוע בדלת. וילון הוסט והנה ראשה היפה מציץ במבוכה. היא עשתה כמה רעשים קטנים כדי להבהיר לנו שהיא שם. ברגע הראשון נפתחו לי החיישנים אל מעבר לרגע שהיינו בו: אולי לאישה לא נוח לבכות כשהילדה רואה או שומעת. אולי ילדתי נבהלת וחוששת שמשהו לא בסדר. השקטתי את עצמי. ליטפתי וחיבקתי את ההריונית והייתי איתה בתוך הרגע.
ידיעה נעימה עברה אצלי: הנה הילדה שלי בת השש וחצי רואה בבית ריפוי של אשה לאשה. פשוט, קרוב, עמוק, כשברקע מוזיקה מהאתר של הופ באינטרנט. לראות את אמא בעבודת הריפוי. לא בתוך שבט קדום, לא בסטריליות של דלתות מוגפות ובסודיות של בושה ומבוכה, לא בהסתרה מאימת רודפים כמו בימי הביניים. לא בהפרדה בין עולם המבוגרים וענייניהם הלא פתורים לבין הילדים. באחידות וברצף של היום. במודע.

תוך כמה שניות הסתדרנו שלושתנו בנקודה המדויקת: מרפאה, מתרפאת, מתלמדת צעירה שעוד לא בחרה לה דרך, מציצה בסדק אל אפשרות גדולה ועצומה. כמה דקות נמשך הרגע הקסום ואחר כך הגלגל המשיך לנוע. הדמעות נמחו, הדלת נפתחה, היום התקדם לו.
כל יום יש לנו הזדמנות לגעת בתהליך החניכה העמוק שאנחנו חווים עם ילדים. ילדים שלנו, ילדים שאנחנו מטפלים בהם, מבוגרים שהם ילדים עדיין. הילד שמגיע עם נקודת המבט התמימה, הראשונית. שצורב לעצמו זכרונות שיעלו את עצמם מתישהו במהלך חייו וינתבו דרך.
מאד ישמח אותי לקרוא על רגעי החניכה בסרט של החיים שלכם. זום-אין על איזה רסיס של זמן. חנה פרדס ואני מחכות לכם.

————–

גלית שביב, בת ארבעים וקצת, אמא לשתיים. מטפלת בטאו שיאצו (1992), מלווה תהליכי התפתחות אישיים וקבוצתיים, מלמדת מגע אנרגטי בבית הספר לרפואה סינית עתיקה באונ' העברית, מלווה לידות. קרועה על מוסיקה, מילים ואוכל טעים.

הראה עוד

6 thoughts on “חנה פרדס מזמינה לדיבור”

  1. אבל בסופו של דבר גלית מותק בייבי יש תפקיד להכול ..גם לרע וגם לעצב ..שלא לדבר על שמחה ..וילדים זה ילדים נשים זה נשים וגברים רק לפעמים הם גברים.ואים החיים היו מה שבא לך לתאר..עוגת קצפת שוקולד ..מה מה מה היינו אוכלים לשובע..באך לא היה מופיע וגם לא לאה גולדברג וגם לא קולטריין..כך שתפסיקי להשלות את עצמך שאפשר למנוע משהו מהילדים שלנו..בכל מיקרה הם ידפקו..כי החיים מה לעשות הם סבל נוראי ..וטוב שכך..מאחד שמאוד אוהב את החיים האלה

  2. הו חנה'לה חיכינו וחיכינו והנה סופסוף הגעת.כבוד ויקר. פתחת בנושא נהדר-כל כך שייך למקום הזה. אנחנו עובדות בבית. וגם אתם שם-עובדים בבית. מתי סוגרים הדלת לפרטיות ומתי מאפשרים לנחמדת להיות שם כחלק מהתהליך ,מהלימוד,החניכה.כבר עשר שנים שהנחמדת שלי עובדת איתי.בבית בקעקועים -רואה אנשים מתלבטים ועוזרת להם לבחור,מחזיקה ידיים לחלושי הלב ,מעודדת ומחזקת.מביאה כוסות מים ושוקולד למתעלפים ובשנתיים האחרונות גם מכינה את עמדת הקיעקוע לעבודה ומסדרת הכל התום העבודה. את ההכנה והניקיון שעושה אחרי הקיעקוע- בשכר 5 ש"ח כל פעם.זה היה כסף ביזבוזי שיקשוק מעולה .שהרויחה ביושר ובזבזה בעונג.אין לי ספק שהיא ואני והמקועקע יוצאים כולנו מורוחים מנוכחותה.את זה היא תיקח איתה לעולם כשתצא אליו ואין לי ספק שמה שראתה ולמדה לידי בקעקועים ישרת אותה נאמנה

  3. איזה כיף זה שיש אותך גליתי שיודעת כל כך טוב להקשיב לכל הרחשים של מי שבא במגע איתך כל כך נמצאת איפה שאת, באה מאהבה, כל יום אני מתפללת שתיהיה לי הרגישות הזאת לראות את אורי שלי בני יחידי להקשיב לו באמת ולתת לו לגדול בעולם הזה בביטחון ובידיעה שתמיד אוהבים אותו ורואים אותו אבל בלי שזה יציק לו, תינוק קטן עם כל כך הרבה אישיות.
    אין ספק שהתפקיד שלנו כנשים ואמהות בעולם הזה הוא ענק והלוואי ולכל אחת מאיתנו יהיה האומץ להגיד את שבלב פנימה, להשתחרר כדי שנוכל לקום מחר בבוקר עם כח מחודש לתפקידים הרבים שאנו ממלאות בחיים הגדולים האלו. כשקראתי את מה שכתבת הרגשתי טוב. תודה, לילה טוב ושבוע נפלא . אוהבת אותך רוית.

  4. לגברים כמוני נופל האסימון לאט…פתאום הבנתי שהחניכה נוגעת בי ואני מאוד מזדהה. אצלי אמנם הקליניקה מצויה בהפרדה כמעט מלאה מהבית (כניסה נפרדת, דלת מעבר לבית וחדר טיפולים רחוק ככל האפשר מהמרכז של הבית), אך שלשום אוריאן בני הקט בן השנתיים ושליש נכנס בסקרנות לקבל את ההפתעה היומית שלו מתיבת ההפתעות שמחכה למטופלים הזאטוטים שבאים אלי ונתקל במבטו במטופלת על מיטת הטיפולים. לרוב אני מנסה לשמור על הפרדה מוחלטת ולא לתת לאוריאן להכנס למתחם הזה, אבל הפעם החלטתי לא 'לטרוק' את הדלת בפניו (בסטואציה הספציפית זה היה אפשרי) כשהוא מיבב אלא להשאיר לו חריץ קטן שיראה את "הנסתר",שיבין שלא קורים פה דברים שאינו יכול לראות, או שלא ירגיש שיש עולם של גדולים והוא נעול בפניו- "הקטן".
    לעיתים אני מקנא קצת בגיסי הווטרינר שילדיו (המדהימים!) יכולים לעזור לו לפעמים בקליניקה, מפגינים בגרות, אחריות, ידע טבעי וזורם מגישים כלי פה או חוט שם לניתוח חירום בכלבה שננשכה וכו'. יש יתרון מסויים להיותך מטפל בבעלי חיים שקצת מייללים בפולנית גם לילדים שכואב להם ומוכנים לליטוף של חסד מאסיסטנט בן בית שבמקום לשחק במחשב, מוזמן להיכל הריפוי המקודש.
    נכון, אני נועל מפני שזה המתחם של העבודה והמטופלים שלמו ממיטב כספם ולא נכון שיתערבבו עם הבית או שהבית איתם והם זקוקים למרחב מוגן שיוכלו להיפתח ולהיות חשופים. אבל למדתי מגלו משהו שקשה לי המטפל-גבר-מפריד-דיסקרטי-מגונן להכיל 2 עולמות בו-זמנית.
    יש משהו מכיל ורך ופותח בגלו, בשדר האמיתי לחלוטין שאין פה מחיצות, שהכל (כמעט) גלוי, שאין משהו שאת כקטנה לא יכולה לראות (אם זו בחירתך כמובן).
    פעם הגעתי לגלו לברך על הולדת נעמי. יהלי היתה בת שנתיים וקצת. ישבתי איתם לסעוד את ארוחת השישי שללקק את הידיים מהרוטב המופלא של העוף שלה.
    פתאום אני קולט שיהלי מתבוננת בי ובלי התראה מוקדמת ירתה אלי שאלה: "יש לך אישה?" הסמקתי בהנאה ובהתפעלות מהישירות (ללא אנרגיה של חוצפה,אלא סקרנות טבעית ואנושית). אמרתי בגמגום שיש מישהי שזה אך הכרתי…השאלה הבאה לא איחרה להגיע: "אז למה היא לא פה…?"
    בקיצור- אני לומד לראות שלעיתים ההפרדות קצת כוחניות מדי וזה הפסד לא לתת לילדים להיות חשופים ( לדברים שאפשר כמובן), זה חלק מהלימוד שלהם, לראות, "לדגום" (כמו שהחונכת העכשוית שלי בNLP קוראת לזה). להפחית בעצמנו בהפרדות ("לא ליד הילד"…) כך שאם הם במקרה שומעים (מי לא שמע בילדותו שיחות "אסורות") -אז זה בסדר. לא קרה כלום. לא דיברנו סרה באחרים, לא ריכלנו.
    אני אישית כמובן שומר ב90 אחוז מהמקרים על הפרדה עניינית ולא מאפשר זליגה מהבית לעבודה והפוך. אבל למדתי מהסשן הזה שגלו שיתפה בו -המון! מרגש! מעורר השראה!
    אני מברך את הכותבת המופלאה "חנה פרדס" על הכתיבה הכנה והחופשית והחושפנית (כמעט אותן אותיות) ומודה לך על השיתוף ועל הפתיחות לקבל גם את שיתוף הבנים שמרגישים לעיתים שהם לא "שייכים" לעולם הנקבי-רגשי-מכיל-מקבל-משתף וכו'.
    אמיר

  5. גלו אהובתי, כל כך יפה כתבת, כל כך יפה הבעת את האומנות הפשוטה של ריפוי ואהבה. בלי סיסמאות, בלי יומרות אלא עם רגישות ופשטות שמגיעות ממקום כן ועמוק. אנא המשיכי לשתף בעולמך העשיר, והודיעי, כמו הפעם ש"עלית לאוויר". המשך נסיקה מבורכת, באהבה, גילה

כתיבת תגובה

Close