השימושון

הבית הזה

היום האחרון לחופשת פסח.
השולחן שלי ערמה ענקית,
מה לעשות קודם? – לנוח? לכתוב? להחזיר אימיילים? לעשות רשימות? לפתוח יומן? יום חג, כמו שבת, ומן הון להון עם כל ההתרחשות התת קרקעית הוא עובר כמו שהוא.

ינאי וכרמל מצחקקים בחוץ, בדשא הפראי ובצמחיה הגבוהה. עוד חודש אנחנו עוזבים את הבית הזה כי הוא נמכר. התחלתי לכתוב על זה כמה פוסטים והם עדיין בשלבי טיוטה….
באחד יש תודה לכל עץ ועץ – הפסקתי באמצע מרוב דיכאון
בשני שיר הלל לבעלת הבית הלא תאומן.

את הבית הזה מצאתי בחלום, בדיוק לפני שלוש שנים. כתבתי את זה בדף סיפורים קוסמיים ב"באופן טבעי" ואני מעבירה לכאן את הסיפור, בשביל להיטען מחדש:

תקציר הפרקים הקודמים: גרנו בקיסריה במין דירת נופש. היינו אמורים לעזוב באוקטובר כי נגמר לנו החוזה. אבל אז בעל הבית האריך לנו עד סוף מרץ, בכוונה לשפץ את הדירה ולחזור לגור שם. ככל שחיפשנו וחיפשנו ולא מצאנו בית אחר, ה- 31.3.04 הפך להיות מבחינתנו למין סוף_העולם_כפי_שאנחנו_מכירים_אותו. מטאור מתקרב.

מועד הפינוי שנקבע לסוף מרץ נדד לתוך עומק אפריל, כי בעל הבית לא מצא קבלן, וגם התכניות לא אושרו עד הסוף. הסיכום היה שהוא יכול לפנות אותנו בהתראה של 3 ימים, מיד איך שהוא סוגר עם קבלן.
התחלנו לארוז. הארכיטקטית של בעל הבית היתה מגיעה לעתים לצלם. קבלנים שונים באו למשש את הקירות.

הימים נקפו והטלפון לא הגיע, אבל חוסר נחת התחיל להתסיס אותנו. היה איזה בית בשכונה שגרנו בה שהיה אמור להתפנות וחיכינו לו, ואז הכרנו בזה שהוא לא הולך להתפנות, וראינו אחרים, ומצאנו כל מיני פתרונות דיור זמניים פוטנציאליים, ומחסן לאחסן בו את החפצים שלנו במקרה ונצטרך לצאת לפני שמצאנו משהו,בקיצור כאוס ומתח, וינאי שואל כל הזמן: "איפה הבית שלנו?" וזה שובר לי את הלב.

ואז כרמל יצא יום אחד בבוקר, לקראת סוף אפריל, וחזר עם טלפון של בית בפרדס חנה, על כביש די ראשי. איזה ארמון 5 חדרים 155 מ"ר עם 750 מ"ר שטח והכל חדש כזה נוצץ. אמנם לא קוטג' מנוכר, אמנם עם כל הנוחיות, אבל כל כך גדול ובוהק שאלוהים ישמור! בלב כבד אמרתי לזה כן, רק מהרציונל, אבל בערב תקף אותי בכי עמוק והבנתי שאני ממש לא רוצה את הבית הזה. ממש ממש לא! שזה כמו ללבוש ז'קט מידה 52 עם כריות בכתפיים

בכי זה דבר משחרר. החלטתי שלמחרת בבוקר אני הולכת למצוא את הבית שלנו עם כל האמונה שיש לי בניסים. פשוט מכוונת את המצפן הפנימי והיידה. וגם כתבתי את זה.

למחרת בבוקר פגשתי באקראי את בעל הבית והוא אמר שזה לא יקרה לפני האחד במאי. יש. הכנתי מודעות: זוג עם ילד מחפש בית מתוק, 3 חדרים, לכניסה מיידית. עלינו על האוטו והתחלנו לנסוע לכיוון כרכור. דבר ראשון נכנסנו לרחוב השניים. פגשנו שם טיפוס טיפוס מארץ הטיפוסים, שהמשפחה שלו כבר 100 שנה בכרכור, והוא משך אותנו לשיחה ארוכה מידי שכל מה שרץ לי בראש במהלכה זה שכרכור גם היא סוג של טווין פיקס, כמו הרבה מהיישובים הקטנים, ושנחמד שם, ושהוא תיזמן לנו יפה כבר את המשך הביקור במקום ושאפשר להתקדם.

המשכנו לנסוע. לאט לאט לאט. הבתים נהיו לי יפים והתחיל לבוא לי החשק לגור שם. ממש. ועכשיו הפוגה קוסמית:
לפני שלושה חודשים בערך חלמתי על חברה שלי א' שהיא ובעלה אלון עברו לגור בבית ישן ומתוק והם מאוד מאושרים שם ומאוהבים. היא לבשה בחלום סווטשרט של ינאי ונראתה כמו סינטזה ביני ובינה. בחלום, הקפנו אני והיא את הבית מבחוץ, מציצות מבעד לחלונות, והיא אמרה לי: "רציתי שיהיה לי חדר עבודה משל עצמי, אבל הנה, בבית הזה החדר עבודה שלי הוא גם חדר משחקים ומשפחה, וזה נהדר". היה בחלום גם עץ, שהרים את הריצפה של הבית.

בעודנו נוסעים, פתאום ראיתי בית דומה לזה שהיה לי בחלום ועליו שלט עם שם המשפחה של החברה א'! התחממו לי הלחיים והרגשתי שאני נכנסת לאזור הדימדומים של החלום-פוגש-במציאות. בקצה הרחוב ראיתי פתאום עץ אלון גדול ומקסים. מה זה, חורשת אלונים? כמו בטבעון? (טבעון זה הפנטזיה הראשית שלי). הסתובבתי והתחלנו לנסוע חזרה הביתה. אבל פתאום התחשק לי לנסוע לראות את העץ מקרוב.

שם, בפתח של בית ישבה אישה מבוגרת בתוך ערמת שקיות עם בגדי חורף והרימה אלינו ראש ערני: כן, אפשר לעזור?
את מכירה פה אולי בית להשכיר?
כן! הבית שמאחורי!
היא לקחת אותנו להסתכל מבחוץ וזה היה זה. חד משמעית. בית קטן ונוח, משופץ במידה הנכונה, עם עצי פרי מניבים (תות, שסק, פקאן, גויאבה, מנגו, פיטנגו, תפוח, הדרים, ועוד עץ אחד שאנחנו לא מזהים), דשא ירוק בחצר האחורית והכי מסעיר – גדם של עץ ענקי צמוד לבית. הקפנו את הבית, הצצנו מהחלונות, לא היה עליו שלט להשכיר, פשוט פוקס לפגוש את השכנה. ניסינו לתפוס את בעלת הבית בטלפון אבל היא לא ענתה. שבועיים היא לא ענתה. היתה בוונקובר.

בעל הבית שלנו שוב קפץ לביקור וסיפרתי לו. הוא אמר שאם זה לא מסתדר לנו בראשון במאי, אז הקבלן שלו אמר לו שלפני העשירי-15 הוא לא יכול להתחיל אז שניקח את הזמן.

בסוף היא חזרה ונפגשנו. היא אישה מקסימה. ביום שחתמנו איתה על חוזה הסתובבתי בשינקין עם ינאי (כרמל הלך לסידורים) ומכל האנשים שבעולם את מי פגשתי? את ע'! החבר הראשון שלי מגיל 16, כתבתי עליו בדף הזה למעלה. לא נפגשנו שנים. גם כשגרנו בתל אביב והיינו סמי-שכנים בקושי נפגשנו. אבל הנה פתאום. הוא וינאי תפסו דיבור. זה היה מרגש. הוא שאל אותי מה אני עושה ואמר: "אה, גרה בכרכור, כותבת על ניו אייג', אהה.. (ובלב: מה יצא ממך, יא שבלונה)" אבל לא היה לי אכפת.

כשנפגשנו עם בעלת הבית הסתבר לנו שלבעלה לשעבר קוראים גם כן כרמל, ושהוא גם כן עובד במכמורת כמו כרמל שלי, ויש עוד כמה נקודות מפגש מעניינות, אבל נשאיר לפעם אחרת.

מילה אחרונה בקשר לעץ: את העץ, פיקוס ענק, היא כרתה אחרי לבטים של שנים, באותו זמן שחלמתי את החלום. הוא פשוט הרים לה את כל הבית וסתם את המרזבים וזה היה, לדבריה "או הבית או העץ. אז ביקשתי ממנו אלף פעם סליחה והורדתי אותו".

ממש עכשיו אני יושבת על שורשי העץ הזה, החומים, העבותים, כמו ציפור אדמה על ענף. ביני ובינם רצפה של בית.

וגם עכשיו, שלוש שנים אחרי, אני יושבת באותו פינה, מול החלון הגדול. הפיג'ויה גדלה פלאים והיא מוולנת את המרפסת הקדמית, שיבולים מתפרצות מבעד לשביל החצץ, עשבים ופרחים פורצים דרך כל סדק. דונם וחצי זה חתיכת עבודה לתחזק. מודה, עשינו את המינימום.

ועכשיו צריך לעשות קסם חדש. בית חדש. כזה שכמו זה – יתאים כמו כפפה ליד. אם מישהו שומע על בית שלושה חדרים נעים ונוח בפרדס חנה או כרכור, עם כמה עצים שאפשר לטפס עליהם – שיגיד.

הראה עוד

8 thoughts on “הבית הזה”

  1. ליעל ולכל מי שמחפש בית גדדווללל עם ספייסים,

    במסגרת חיפושינו ושיטוטנו אחרי הבית שיאמץ אותנו (זה תפס גם אותי עמליה) פגשנו בית שדי עונה על הבקשות שלך:
    הוא ברחוב השופטים בכרכור, בית ממש ממש גדול, יש בו 4 חדרים גדולים, די מופרדים זה מזה, מטבח ענק, קצוותיו משוייפות אבל מאוד מאוד שמורות והוא נקי למשעי, יש חצר וגינה וגם יחידה נוספת נפרדת ולא נפרדת (צריך לראות) די גדולה…
    עלינו הבית גדול, כמו שרונית אומרת ללבוש מידה 52 עם כריות על הכתפיים 🙂
    אפשר לפנות ללימור: 054-3130341
    בהצלחה

  2. אחרי שהבית שלנו מצא אותנו ל 4 שנים והתעקש על עוד אחת – חוזרים בעלי הבית היקרים משהות ממוזגת בחו"ל ,
    האם יש בית שמחפש משפחה עם שלושה ילדים בגיל שהם כבר זקוקים לספייס – עדיף ספייס קראפט…וגם ההורים
    כלומר בית גדול שהשנים עשו אותו נינוח ומעט שייפו לו את הקצוות (אבל לא את הרצפה) – im to old for this
    אולי עם יחידה קטנה בחצר, וחלל נעים לאם הזקוקה ל"חדר משלה" מואר ולא ממד, חצר ולא גינה..בבקשה, נשמח לכל מידע
    מדובר על אוגוסט אבל הענינים גמישים לפני וגם מעט אחרי..
    יעלה- 050-7822525

  3. בפרדס חנה כרכור הבתים מוצאים אנשים ולא ההפך וזה מין פלא מופלא לנסות ולהבין איך ,איך הבית הזה מצא אותך. כמו החתול הזה שלא עזב גם כשגרשת אותו ומצא אותך ואימץ אותך, כמו בלונדי שהופיעה יום אחד ונשארה 12 שנה ואימצה אותך, ככה גם הבתים פה, מוצאים ומאמצים. אז במקום לחפש בית שלושה חדרים חצר וכל השאר אולי צריך ההפך…אשה ילד ואיש טובים ונעימים חרוצים ואוהבי חברה מבקשים שיאמץ אותם בית, מבטיחים להשאר נאמנים ואוהבים. ככה הבטחתי במשך ארבעה חודשים לבית שלי הנוכחי..שאדאג לו לגינה יפה שאשקה את עציו המוזנחים והוא אכן בחר ואימץ אותי..

כתיבת תגובה

Close