השימושון

38 # תמונות מהטלפון

.

לוגו

גולש/ת

גן איתין / נועם לסטר

במרחק שתי דקות הליכה מביתי, בתוך כיכר מוארכת שהיתה קצת מוזנחת, נבנה גן שעשועים לתפארת: גן איתין. בשעות אחרי הצהריים של תחילת הקיץ נפגשים בו ילדים והורים וסבים לשעות של שמחה והרפתקה (לילדים) ונינוחות רגועה (למבוגרים).
כשהם קרבים לגן, עוזבים הילדים את ידי המבוגרים ורצים קדימה בהתלהבות. אבל כשהם מגיעים אל המתקן הראשון ורואים ילד לא מוכר, הם עוצרים ומחכים. הם מתבוננים בסקרנות בילדים האחרים, ומעיפים מבט לאחור לראות אם אמא או סבא אינם רחוקים מדי. עם קצת עידוד הם מטפסים בזהירות ועדיין מתבוננים בריכוז בילד המבוגר מהם שגולש במגלשה, ואז הם קופאים על מקומם כשהוא מזנק ומטפס שוב ועוקף אותם בדרכו לגלישה נוספת. לבסוף הם אוזרים אומץ ומתקדמים אל המגלשה, הם גולשים – ופתאום זורח על פניהם חיוך והם רצים לסיבוב נוסף. עכשיו כבר אי אפשר לעצור אותם, הם עולים ויורדים, מטפסים וגולשים שוב ושוב כשהם צוהלים וקוראים זה אל זה. האמהות שעל הספסל משוחחות בנחת או מניקות תינוקות קטנים, ורק מדי פעם הן נדרכות, כשנדמה להן שראו תנועה מסוכנת במרומי המתקן.
כשאני מתבונן במתקנים היפים ובאושר של הילדים המשחקים אני נזכר ביום אחד, בשנות החמישים, שבו הוצבו בקיבוץ מתקני משחק רבים לכבוד "יום הילד". באותם ימים לא ידענו כמעט מהו גן שעשועים. משחקינו היו פשוטים, אבל רבי דמיון. אבנים, מקלות, ברגים ישנים וחוטי ברזל היו עבורנו כלי משחק מספיקים. אבל באותו יום שהוצבו מתקני השעשועים בחצר הקיבוץ אחזה ההתרגשות בכולם, גדולים כקטנים. תחילה הבטנו כלא מאמינים בהצבת המתקנים, שאסור היה להתקרב אליהם עד השעה היעודה. ואז, לפתע, הסתחררו כולם בקרוסלות והתנדנדו בנדנדות. גם כשירד החושך לא יכולנו להינתק מהפלא החדש.
כשאני מביט בזאטוטים הצוהלים בגן איתין אני נזכר בתחושת הפלא של אותו יום רחוק. איזו הרפתקה היא קרוסלה, איזה אושר – מגלשה.

לבלוג של נועם >>

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close