השימושון

מעשה בבובה ודובה

מאת: עמליה זנד

בהיותי יקירת אתר ה"פליקר" וגולשת בינגלאקטית במרחבי האמנות הסייברספייסיים נתקלתי בתופעה שלא הייתי מודעת לקיומה עד כה בובאות – בובנאות או באנגלית זה נשמע הכי טוב- artdolls.
עולם שלם של יצירה שכולו בובות. יפות חמודות מפלצתיות גדולות קטנות מה שתרצו אבל כולן כולן בובות יחידאיות שונות ו-עבודת יד 100%. נגנבתי נגנבתי נגנבתי. כי איכשהו, בכל הדברים שזזו לפה ולשם בשנה האחרונה הבובאות הזו ,הפשוטה הבסיסית והכמעט ילדותית היא הדבר המרגש הבא של הדובה.

וכך פצחתי במחקר בובאות וחרשתי באתרים ובתמונות. ובסוף התחלתי לגבש לעצמי את יצירתי הבובאית האישית. בהתחלה מעיסת נייר ולאחרונה, כשהטמפרטורות יורדות ומאפשרות ומזמינות ישיבה ביתית מול תנור קטן, בובות בד תפורות כמו מימי הסבתות. על הדרך הדלקתי גם את איזבל ,שאצלה בסטודיו אני יוצרת בימים אלו. וכך אנחנו בובאיות. מזה זמן. יצרנו בובות. כל אחת יחידאית ואין דומה לה.

תמונה קבוצתית

[בובות מעשה ידי איזבל. עוד המון בובות מעולות תוכלו לראות בפליקר של עמלמול. ]

הזמנה לערב בובאות

מבוקש ערב גשום עם מתכי גשם שהופכים לטיפטוף שהופך למבול שהופך לרעש קצוב במרזב ובגג. ערב שבו יש תרוץ מצויין להכין שוקו אמיתי או דייסה משובחת. ערב שרעמים רחוקים מתגלגלים ומתקרבים ומתנפצים מעל הבית שלי בדיוק. [לא משנה כמה פעמים יסבירו לי שזה לא עובד ככה, רעמים תמיד נשמעים כמו התנגשות של שני עננים]. מין ערב כזה שלצאת מהבית בו צריך סיבה מאד מאד טובה. ובערב שכזה אני רוצה שתצאו מהבית !! ותבואו לסטודיו ברחוב גוש חלב!! ושם יחכו לכם המון המון בדים, כפתורים, חוטים צבעוניים, סרטים, חרוזים, מספריים, מחטים ושאר חומרים מעוררי השראה. גם מכונת תפירה תחכה שם. גם מוסיקה מצויינת ויש מצב לשוקו או תה ועוגת גזר. ושם נשב בחברותא ונכין וניצור ונתפור ונתן גוף ונשמה ליצור חדש שמחוסר מילה אחרת, מתאימה יותר, אקרא לו בובה.
מין בובה שהיא האנטי סטראוטיפ של ברבי ובראטס, מין בובת מיפלצוץ, חברה במועדון הבובות של זהבה ימימה ויוקה השחרחורת. מין בובה שמרשה לעצמה להיות מצחיקה מטופשת עקמומית ושונה. בובה שתפתיע אותנו בעצמת האישיות שלה בתכונות האופי המובהקות שלה, בובת קסמים אמיתית.


ביום חמישי 8/1/09 בסטודיו של איזבל ברחוב גוש חלב 17, החל משעה 18:00 ועד כלות..
50 ₪ כולל כיבוד וחומרים
טלפונים לברורים: עמליה: 0544634906 איזבל: 052-4560073

פתחנו את הערב למקסימום שעות על מנת לאפשר לכולןם להרגיש נוח עם השעות. מי שרוצה להקדים לבוא ולקפוץ אח"כ הביתה לילדים עניינים ולחזור שוב –אין בעיה. הסדנא פתוחה ללילה ארוך ולא מוגבלת בזמן. כמו כן הסדנא אינה מיועדת לילדים. חבל, אבל…

הראה עוד

37 thoughts on “מעשה בבובה ודובה”

  1. הייתי שם , בערב שבו יושבות נשים עמלניות נעימות מצחיקות ומרוכזות במלאכה , לצערי בלי אף גבר שיעיד על הכלל , לקח לי זמן רב להתאקלם אבל כשמצאתי את מכונת התפירה תפסתי שלווה וראיס על הדוושה- נהגת מרוצים חשבתי שאהיה אם לא קולנוענית והנה אני שמה גז עד הסוף על מכונת תפירה , משובחת ,יש לאמר, – מה שבהחלט העיד על התוצאות – בני הקט מנסה מאז לפענח את הבובה , הוא מלטף לה זנב חוטי , מחפש את הידים והעינים שלה, היה מביך אבל אחר כך היה מקסים היה טעים ונעים שפע נדיב של חומרים חוטים כפתורים ושאר ירקות וירוקים
    מומלץ – רגע של רכות עם מחט לאיזון בתוך הטרוף הכללי.
    היתה גם מי שעשתה בובה בצבעי הסוואה- קראתי לה בובת גולני שלי- כך שאנחנו לא מנותקות מהריאל….
    מקסים ..מומלץ

  2. בהמשך לערב מעורר ההשראה שהיה לנו -באמת היה ניפלא-ממשיכים להפגש בימי חמישי 2000-2300 בסטודיו של איזבל. מי שרוצה להמשיך או לסיים את בובתה ,או ללמוד וליצור בובות נוספות, מוזמנת.בהמשך מתוכננות סדנאות לבובות עיסת נייר ובובות ממוחזרות באותה מתכונת,"לילה לבן" מרתון ואחריו מספר מפגשים להשלמת היצירה .למי שמעוניינת לקבל עידכון במייל מוזמנת ליצור איתי קשר ונוסיפה לרשימת הדיוור. עמלמול-0544634906

  3. ואני לעצמי תוהה על זה שאם אני לא מחזיקה מחט ביד ותוקעת אותה למישהו בבשר[וקוראת לזה קעקוע אבל בסה"כ אני תופרת לו איזה ציור על הגוף], אז אני מחזיקה מחט ביד ותוקעת אותה בתוך בובה … יש מצב שהתמודדתי עם אימת הפנטראציה שלי ברמת ההשלכה ,ובין יעלה לפרויד אפשר להכין כאן צימעס לשבת…

  4. את מתפרצת פה לטראומה פתוחה אחותי. אני ונורית חברתי הטובה והשקדנית היינו "עושות ביחד". כלומר, אני הייתי ממציאה את הרעיון והצבעים וכו', והיא היתה מבצעת בדיוק של מכונה גרמנית שעברה דרך קזבלנקה. שתי עבודות. אחת מושלמת ואחת גבב חוטים פרוע.
    וסימה מלכיאלי המורה למלאכה היתה באה ונשפכת על העבודה של נורית ואחר כך עוברת לידי וזורקת בי מבט של 'ממך כבר לא ייצא כלום'.
    הכי מצחיק שלפני שנתיים הבן שלה הגיע להיות תלמיד שלי. מרדתי בפתגם האבות ולא החזרתי לו 🙂
    ובהיזכרות מחודשת, אולי זה בעצם היה בכיתה ז'.

  5. respect babe
    מקום שמור לך באגף הסגור של המוזות המקומיות..וואלה! שם טוב למשהו "מוזה מקומית".
    אשרייך שזכית לשיעורי מלאכה בכתה י"א היום זה הכל "הכנה לבגרות". מה יותר הכנה לבגרות משיעור מלאכה משובח…

  6. כן, רחיצת כלים זה דבר ידוע. וגם הסכו"ם.
    וגם רציתי להוסיף, שלמדתי דבר או שניים מידידנו הפנסיונר הדוהר. הוא נוהג לומר לי: במעמדך את לא יכולה להצהיר הצהרות. או במלים פשוטות, אל תמהרי לקבוע קביעות על עצמך, כי תיכף ומיד זה טופח לך בפנים.
    אז מה שרציתי להגיד בעניין שערי מנשה והמסרגות בשיערי, זה שאולי שעצם אני כן יכולה. מה כבר אני יודעת. בכל זאת שיעורי מלאכה בכיתה י"א זה לא החוכמה והשקט של אחרי הארבעים… אז תעשי מקום על הכיסא נדנדה, דובה.

  7. דובתי המפליגה למרחקים על כיסא נדנדה, אני מזדהה עם המחשבה הזאת שלך, בטח בתור אחת שלקח לה הרבה שנים להיפטר מהמצפון הרובץ על זמן הבהייה שלי. הייתי רוצה להיות מסוגלת לסרוג פוזמקאות או לעשות קרושה, אבל עם הפרעת הקשב המסוימת שלי זה יכול להוביל אותי לשערי מנשה כשמסרגות נעוצות בשיערי הפרוע.
    נראה לי שאני נחה תוך כדי בישול, וגם תוך סידור הבית (מדיטציה ווירדואית בתנועה, ששואבת סיפוק מהחזרת דברים למקומם ומהסדר ההולך ומתגבש בחלל שאני מסתובבת בו). ובוויפאסאנה לא נחים. זה בשביל לסבול 🙂

  8. לכל הבאות לערב הבובות-אם יש בארונות או בארגזים בדים יפים ,או כפתורים ,חוטים וסרטים,חרוזים פעמונים ותחרות,כל הדברים ששומרים להזדמנות לעשות מהם משהו..אז יום חמישי הקרוב זאת ההזדמנות המיוחלת. אפשר להביא ולשתף ואפשר להביא לשימושכן האישי.כמו כן אפשר ורצוי להביא מספריים טובות גדולות למי שיש.
    וגלו,חשבתי רבות על המלאכות "גוזלות הזמן" האלה של פעם – תפירה ריקמת נדוניות ,סריגת פוזמקים ,טווית צמר, חיבוץ חמאה-כל המלאכות המונוטוניות מדיטאטיוויות האלה.אני חושבת שנשים הביאו את המלאכות האלה למקומות של מנוחה ..הכוונה היא שאם חושבים על יומה העמוס של אשה לפני עידן המכונות הביתיות הרי לא הייתה לה שניה בשביל לנוח. ואם התיישבה לרגע הרי מצפונה היה מייסר אותה על אפס המעשה שלה כשיש כל כך הרבה דברים עוד לעשות ולהספיק… נכון?!..אז נמצא פיתרון מושלם-לשבת ולסרוג פוזמק ואו לטלטל איזה מחבצת ואו לקלוע עוד סל איפשר גם סוג של מנוחה וגם סוג של יעילות בוזמניים..נוצר מין טריק מחשבתי כזה ,שחלק מהמוח והגוף נחים לגמרי וכמעט ישנים וחלק אחר עסוק בעשיה.
    ואנחנו ,נשים מודרניות כביכול ,איבדנו את הזמן המצויין הזה לנוח ,לשים את המוח על תדר של נימנום, לחלק את התודעה שלנו לדרגות קשב שונות ונזקקות לויפאסנה ומדיטאציות בטבע במקום להרים באון זוג מסרגות ,להתיישב בכסא נדנדה …ולהפליג למרחקים

  9. כנראה שחשתי בעקבות דובות, שאחרת לא הייתי שואל "אייכה"? שהרי את נאמונתך למסדר ה"קישקוש" הוכחת זה מכבר. ראש וראשונה את!

    אכן התייצבנו לנו, זוגות זוגות אבל רק באחת וחצי. אני אומר זוגות, שכן עם בואנו לואדי, עת התחלנו ללקט גרעיני צנובר, כמהנו להסברייך על מוצא הגלעין, ובעוד ה' מלקטת ואנוכי מתלהב למראה הפלא הזה, עבר לו זוג אחר, מבוגרים יש לומר , אחוזים אנגז'ה , וטיילו להם בנחת בואדי המוריק כאילו הולכים להנאתם בשאנז אליזה או לחילופין ברחובות וינה. כה נאים היו וכה יפה היה המראה שבירכתי על החלטתנו לבוא לואדי, גם אם לשניה בודדים וגלמודים היינו. משחברו אלינו הזוג ז' וחברתם זה מרחוק באה, חשתי התעלות אם כי משה היה חסר לי. כעת משהושלמה התמונה, הוקל לי. רק בריאות.

  10. ידידי כגן ,כשאתה אומר התייצבות ב-1 בשיקשוק אז אני שם באחת!!קמתי ממיטת חוליי מצומררת ומעולפת ולא דובים ולא זבובים שממה ושיממון בואדי…ולא קם בי הכוח לשוב לשם בשעות מאוחרות יותר. נטרקתי לשמיכות.
    אני כבר שלושה ימים בדיבור עם בובה שמסרבת להיוולד .. ממש עקשנית זאת ואני מתעקשת איתה בחזרה. בסוף עוד נצעד ביחד אל האור ,אני והיא..
    היפה בנשים מוזמנת לראות את התרפים ב-live אצלי במערה או להציץ אצלנו בערב בובות.

    עינת,יש בובות שבאות עם כל הסיפור כמו הנסיכה הארמנית והשבט הכחול ויש כאלה ששומרות על חשאיות.הכייף הוא לשזור את הסיפור תוך כדי העבודה ,הסיפור נוצר עם ההכרות שלי עם היצירה. הקסם עובד עלי כמו על כל אחד אחר,אולי יותר..

  11. ועוד חשבתי, שבמציאות שלנו שבה אין זמן לצלול לתוך מלאכה פשוטה רפטטיבית ומדידטיבית, מציאות שבה יש מכונות שעושות כמעט הכל בשבילנו (את זה מוסיפה עמלמול שקמה עכשיו משפעת בת 36 שעות ויושבת איתי לתה במטבח) – במציאות כזו מתי יש לנו זמן לחבר בין המלאכה והקסם, מה שפעם היינו עושים כל היום. זה ואוכל ועוד קצת עניינים, לא יותר מדי. שוזרים חוטים של רגשות והזיות וכישופים האחד לשני, והכל עם חומרים שיא הפשטות. וזמן מלאכה וקסם בניצוחה של מכשפה עתיקה וידענית – נראה משהו דלוקס.

  12. היכן התרפים? היכן "אלוהי לבן" שרחל גנבה , ויעקב לא ידע ונשבע וקילל, והיא באה על עונשה? והיכן היית את אתמול בקישקוש? היכן התה שכה צמאנו לו אם כי הרווינו (הזוג זלאיט, אנה מאורוויל , ה' ואנוכי), את צמאוננו במשקה הענברי שמקורו במעיינות הסקוטיים? חסרת לנו, אבל לפחות את ההוכחה הבדוקה לכך שדובות לא ישנות שנת חורף.

  13. הבובות בתמונה הן של איזבל ,שכמו המגיבות כאן, גם היא נדלקה על הבובות ומעיין יצירותיה הבוביות מבעבע ..באו בואו. זה כל כך כייף לעשות בובות.
    אייל ,הבובות במתנס הן גם של איזבל. שלי בפליקר. מישרוצה לראות עוד מוזמן
    http://www.izabelart.co.il

  14. אף פעם לא הייתי בעניייני בובות, אם אני זוכרת נכון. וגם לא שאר חפצים. אני מגדירה עצמי כ"לא-חפציבונית". סוג של פרקטיות. תמיד יותר מעניינים אותי כלים שימושיים, ואנשים, וסיטואציות.
    אבל עמליה. עמליה מסוגלת לקחת שלושים בקבוקי אקטימל ריקים עם ניחוח חמצמץ ולהפוך אותם לשבט של ישויות עשויות נייר וצבע, מרהיבות עומדות להן כל אחת במקומה, מתייחסת לסובבים בתוך מרחב של הבעות ופוזיציות, לגמרי בחיים. שברה לי את התיאוריה על עצמי עמלמול.
    לפני חודש באה למטבח שלי עם שתי בובות עשויות בד וחוטים וכפתורים. כל אחת עם סיפור חיים כתוב על המצח, לרגע נדמה לי שיש להן נשמות. ואז יכולתי להרגיש את זה, את החפציבוניות מתעוררת בי כמו שד. לקחתי כל אחת ביד והלכתי למרפסת, להראות לנשים הקטנות שלי. זאת שלי! קפצה הגדולה מול האחוזה בימיני. שלי!
    נראה לי שזה שיעור בהפחת רוח חיים. מעניין מה הגאון מווילנה היה אומר על זה.

  15. כשעמלמול הראתה לי את הבובות , קיבלתי סחרחורת קלה, כילדה אני זוכרת 3 דובונים שנרטבו לי בגשם ומרוב פחד מהתגובה של אמא זרקתי אותם לפח של השכנה שכמובן מצאה אותם ואז חטפתי פעמיים , את הבובה הספרדיה שאי אפשר היה לשחק איתה ובפעם הראשונה שנפלה הפכה לרסק בשמלה סגלגלה מעוותת וגם – את מיסיס ביזלי שהייתי בין המאושרות שבהביאו לי כזאת מאמריקה, גם היא נעלמה די מהר
    תמיד העדפתי לשבת על עצים , לשחק בקבוטות , לירות בונקלעח וגם כדורגל (שוערת) ,טיולים לדיונות ולפרדסים – בנה!.
    בשנים האחרונות נהיו לי במקרה או לא – בובות אמא – אותן בובות שהתאהבתי בהן והבאתי לילדים והם מצאו מהר מאוד את מקומם אצלי בחדר
    בובה אנתרופוסופית כושית וזהבה אחת וגם כאלה עם תינוקת מדרום אמריקה וגם את מיצי הורודה שתפרתי במו ידי לעלמא שהשתוקקה לבובה בלדאק והיו רק פלסטיקיות סיניות ירודות ביותר, אז בחרנו בדים – שוקינג פינק וחוט ג'ינג'י לשער – מיצי היתה החברה הכי טובה של חזרזיר ושל עלמא לאורך כל המסע בהודו ועד היום.
    חבורת הבובות שלי – מעיין תיקון ילדות של בנות שלא ממש היתה לי – מעלה בי את המשפט- "הביוגראפי" אנחנו מוליכים את ילדינו לבגרות -והם "מצעירים אותנו"
    אני כל פעם חושבת מה זה עושה להם כשהם מתכרבלים אצלי בצד של המיטה ויש בובות רכות ופרטיות כל אחת אחרת כל אחת עבודת יד מיוחדת – מביטות בהם מתכרבלות איתם
    ואיזה שיוף רכ זה עושה לי בפינה, ועכשיו יש הזדמנות נפלאה אחרי שנלכדתי בקסם הבובות של עמלמול , לצאת עם ביתי בת התכף 13 ולעשות לנו בובה שמתאימה לנו , לגיל , לקשר , לזכרון של יחד שירקם יודבק יעוצב באהבתינו עבורינו אף פעם אנחנו לא גדולים מדי, בנות או בנים מדי או בוגרים מדי בשביל זה.

כתיבת תגובה

Close