ביציאה הצפונית מפרדס חנה, בראש גבעה, מזרחה לשדרת הנדיב המפוארת, עומד מבנה גדול עם באר מים לידו. לא פעם שאלתי את עצמי מה הסיפור של המקום הזה. אותה שדרת הנדיב- עד השבוע השדרה היפה בארץ, מעט חשוכה ומסתורית הפכה לעוד הייווי המואר בהגזמה (זיהום תאורה, נושא בוער לפוסט נפרד) ובלי שום רגישות והתייחסות לסביבה.
ליאור ויתקון, אדריכל, דור שלישי במושבה, חבר בצוות של מקום שמור, מעורב וחוקר כבר שנים רבות את האדריכלות וההיסטוריה במושבה. כמאמין ששימור הוא לא רק סטרוקטוריאלי אלא גם בעל תוכן ורצוי ציבורי, ומתוך מחשבה לנסות ולצקת תוכן למקום, ערך בשנת 2005 תחקיר, עם זכריה בן דוד (דוֹדוֹ) על חורבת סופסאפי, מסמך רקע לתיק תיעוד.
2012, חורבת סופסאפי
bbbbbbb
חורבת סוּפסאפִי
המבנה: מחנה פרדות צהלי (אוסף נתונים מארכיון צה"ל)
גוש -10091
חלקה – 30 (ישנה 29)
גובה מעל פני הים – 38 מ'
שטח בנוי – 467 מ"ר
מימדים כלליים – 35 מ'על36 מ'
איור מס' 1- אחמד בק
בשנת 1888 הגיע קבוצת מהגרים בוסנים מוסלמים לאזור פרדס-חנה דהיום והתיישבו בחורבות סופסאפי וחדידון [1]. מאחר והאדמות סביב היו מכוסות ביצות והתושבים החדשים סבלו מקדחת הם נדדו כעבור שנתיים לקסריה ולינון, מזרחית לשכם, שם צאציהם יושבים עד היום בבתי רעפים אדומים הנבדלים מהכפר הערבי הסמוך, עין ינון [2]. בקסריה הקימו הבוסנים בתי אבן וניצלו חלקי מבנים קיימים ובארות מים, בנוסף הקימו מספר מסגדים שאחד מהם שרד עד היום, (הצריח בנמל קיסריה). במשך הזמן מכרו הבוסנים חלק מקרקעותיהם לפיק"א, ואלה שימשו אחר-כך את הישובים העבריים באותו אזור [3].
ב 1910, ערב מלחמת העולם הראשונה, מינו התורכים כמודיר (מושל הסביבה) את אחד מבני הבוסנים, אחמד (ראה איור-1), שקיבל את התואר "בק". אחמד בק נקשר במקרה בפרשה עגומה בתולדות הישוב: בהאכילו את יוניו בחצר ביתו ב 3 בספטמבר 1917, נחתה לפתע יונה זרה ופתק קשור לרגלה. היתה זו אחת מיוני הדואר ששלחה שרה אהרונסון אל הבריטים. בעיקבות גילוי הפתק נתפסה שרה, עונתה והתאבדה והחלו הרדיפות אחרי אנשי ניל"י.
בשנת 1948 עזבו הבוסנים את קיסריה. בניו של אחמד בק, פואד ותאופיק וצאציהם חיים כיום בחדרה. ע"פ עדותם החזיק אחמד בק במבנה נוסף ובוסתן בחירבת חדידון כיום – חירבת חידות [4] (ראה איור-2).
פוסט משובח ואני מצטרפת לכל ההארות והאנקדוטות.לפעמים אנחנו יותר דומים ממה שנדמה..( ולפעמים בדיוק להפך)
לא חושבת שמישהו יכול לגור שם. החקלאים משתמשים בו איך שהו
מישהו יודע מי גר שם כיום?
וכמובן שאל מול הידע העצום הזה אני עומד כל פעם נפעם ומבין כמה אני לא יודע וכמה חיים שלמים לא יספיקו כדי לדעת כל מה שאני רוצה לדעת.
תודה רתם. ההערה שלך מאירת עיניים ופותחת ראש. הסטוריה זו אחת האהבות הגדולות שלי .לפעמים נדמה לי שאין גבול לעומק שלה וכל דלת פותחת עוד דלת. ממש כמו עליזה בארץ הפלאות. אילנה נשענת על כתפיהם של ויתקון ובן דויד שנשענים על כתפיו של צבי אילן שנשען על כתפיו של שמריהו גוטמן וכו וכו.הכי אני אוהב את הערות השוליים של ההיסטריה.ע״ע היונה. ואין על קניוק. אדם בן כלב. חומר מצוין לשבת, לצד תש״ח כמובן.
כרגיל, פוסט מאיר עיניים. אבל צרם לי קצת ש"בשנת 1948 עזבו הבוסנים את קיסריה ", כאילו עזבו במקרה או על דעת עצמם. כדאי לקרוא בספרו של קניוק "תש"ח" איך זה נראה אז בעיניו הפלמ"חניקיות, וכמה זה היה עצוב – גם אם שם לא היתה אלימות.
גם אני מאוהבת במבנה המקסים, בית איכרים ישן מונח בחן בתוך השדות היפיפיים האלו שהעין שלי לא שובעת מלהביט בהם כל פעם שאני נוסעת בשדרה.
תודה
גם אני תהיתי מזה המבנה המקסים הזה. מליון פעמים אמרתי שאצלם אותו. וכמה עשרות פעמים גם עשיתי את זה… כל יום הוא נראה יותר קסום.
תודה אילנה, חיברת לי שני סיפורים – גם מה זה המבנה הפוטוגני הזה וגם שממש שם נחתה היונה ההיא, שכל כך כעסתי עליה כשקראתי את שרה גיבורת ניל"י.