אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: מָה רַב הַשִּׁעְמוּם.
אוּלַי קְצָת נְשַׂחֵק בְּתַקָּנוֹת־חֵרוּם?
אָמַרְנוּ אָנוּ: מַהוּ הַמִּשְׂחָק הַלָּז?
אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: מִשְׂחָק יָקָר מִפָּז.
אַתֶּם תִּהְיוּ פּוֹשְׁעִים, הָחֵל מִיּוֹם מָחָר,
וְאָנֹכִי אֶתְכֶם אוֹשִׁיב בְּמַאֲסָר.
אָמַרְנוּ אָנוּ: טוֹב, זֶה בֶּאֱמֶת שָׂמֵחַ.
אַךְ מַה יִּהְיוּ פְּשָׁעֵינוּ תַּחַת הַיָּרֵחַ?
אָמְרָה הַמֶּמְשָׁלָה: לֹא תִּצְטָרְכוּ לִטְרֹחַ.
מִן הַבְּחִינָה הַזֹּאת יִהְיֶה זֶה קַל וָנוֹחַ.
אַתֶּם רַק תַּעַבְרוּ עַל חֹק אֲשֶׁר קָבַעְתִּי.
וְאָז בָּכֶם אֶקְלַע בְּאֹפֶן אוֹטוֹמָטִי.
נתן אלתרמן
בתגובה לתקנות החרום של ממשלת המנדט הבריטי, 1946