יוזמות חופשיות

  • מהדורה שניה לקלפי רומי – דת האהבה

    שלום אנשי פרדס חנה והסביבה.

    אני שמחה לספר שאני עומדת להוציא מהדורה נוספת לקלפי הרומי שיצרתי לפני חמש שנים – דת האהבה.

    קצת היסטוריה

    לפני יותר מחמש שנים, מתוך אהבה בוערת למשורר הסופי ג'לאל-א-דין רומי, יצרתי מופע בשיתוף זמר ומוזיקאי מדהים בשם נתנאל גולדברג . למופע קוראים "בואו באשר תהיו" – מסע אל רוחו והוויתו של ג'לאל-א-דין רומי

    אני יודעת שכאן באזור פרדס חנה (ולא רק) רבים מכירים את נתנאל גולדברג, המוזיקאי\זמר שקורע לבבות בקולו המלאכי, ואני יודעת שרבים מכירים וראו את מופע הרומי שלנו, "בואו באשר תהיו", הופיע פעמים רבות גם בראגה  (ז"ל) וגם בתיאטרון הידית. למי שלא מכיר את ג'לאל-א-דין רומי, אומר בקצרה שהוא משורר סופי מן המאה ה-13, שהתפרסם ברחבי העולם המערבי המודרני, כי הוא פשוט מדהים, חודר ופותח לבבות במילותיו המספרות את כל צבעי האהבה.

    בזמנו, כחלק מן המופע יצרתי חפיסת קלפים, כל קלף שיר או חלק משיר של רומי.  את החפיסה הראשונה הדפסתי בהדפסה דיגיטלית, עם גרפיקה בסיסית ומאוד לא מקצועית. לא הייתה לי שום כוונה להוציא אותם בצורה מסחרית. אבל אנשים החלו לבקש אותם. לא היה לי כסף אך הלב בער, לקחתי הלוואה מהבנק וקפצתי למים. פעמה בי התחושה שהעולם מבקש את הקלפים הללו, שהם חייבים לצאת, כמו תינוק שאין לו ברירה אלא להידחף החוצה בבוא העת. וכך הוצאתי את אלף החפיסות הראשונות. והנה, לאחר שעברו כמעט חמש שנים, הקלפים כבר נמצאים בכל קצוות תבל, מניו זילנד ועד פרו. עשרות סיפורים כבר שמעתי על איך קלף כזה או אחר יצא בדיוק כשכך וכך…. וכמה הקלף העצים, הרגיע, נתן כוח, תקווה, בהירות ועוד ועוד.

    לצפייה בכל הקלפים, אפשר לבקר באתר שלי >

    והנה הקלפים כמעט אזלו ויצרתי סרטון המספר את סיפורם ומראה חלקים מן המופע "בואו באשר תהיו" שהווה את ההשראה לקלפים. אודה לכם מעומק לבי אם תצפו, תכנסו לפרוייקט ההדסטארט ותבחרו באחת מן האפשרויות הרבות בכדי לתמוך. בכל מקרה קלפי רומי הם תמיד מתנה נפלאה לכל אירוע או מצב. מוזמנים להזמין קלפים לכל אותם אנשים שאין להם עדיין אבל ברור לכם שזה יעשה להם טוב (ואולי זה בכלל אתם), לכל מי שתרצו לקנות לו או לה מתנה יום אחד.

    מודה מעומק לבי לכל מי שחולק אתי את אהבתי שהיא בסופו של דבר האהבה… לאהבה.

    אלהיה אייל מור

    לתמיכה בפרוייקט >


    להגיב
  • היסטוריה גדולה, בקטנה # 9 – קאמה? למה? סוטרה…

    כולם מכירים את הקאמה סוטרה כספר שהוא שם נרדף לחיי מין מגוונים וסוערים.
    במשך מאות שנים המזרח נתפס על ידי המערב כמקום חושני של מיניות מתפרצת, ו"ספר התנוחות ההודי" תרם במידה רבה למוניטין האקזוטי של הודו.
    אבל מה באמת יש בספר הזה? והאם הוא אכן חובר כמגדיר תנוחות כמו שמשווקים אותו במחוזותינו?

    הקאמה סוטרה חובר אי-שם סביב ראשית הספירה הנוצרית בשפה סנסקריט.
    שמו נובע מהמילה "קאמה", אשר פירושה תשוקה – גם מינית, אבל בעיקר כאידיאל חיים שהאדם צריך להגשים. מסורות רבות בהודו מאמינות שעל מנת לצבור קרמה חיובית ולהגשים את תפקידינו עלי-אדמות, כל אדם חייב להתחתן, להקים משק-בית ולהביא ילדים. בהקשר הזה, הקאמה סוטרה מתפקד כמין ספר הדרכה – אבל לא בדיוק על מה שאתם חושבים.

    בראש ובראשונה, הקאמה סוטרה נותן הנחיות לגבי הדרך בה גבר צריך לבחור בת-זוג: עם אילו נשים מותר לו לקיים יחסי מין, מאילו מעמדות מותר לו לבחור לעצמו רעיה, מהן ההשלכות החברתיות של קיום יחסי מין עם אישה ממעמד חברתי נמוך, או חלילה אישה השייכת למעמד הטמאים, וכיצד כל הדברים הללו משפיעים על הקרמה שלו. מעבר לכך, חלקים גדולים עוסקים בארגון הנישואין בין הגבר לאביה או אחיה של הכלה – כשלאישה עצמה אין שום יד בדבר. אל תדאגו, יש גם פרקים שמיועדים לנשים – כיצד להיות רעיה טובה, כיצד לפתות גבר, מהי נדוניה ראויה, כיצד להתנהל במשק הבית אל מול רעיות נוספות של הגבר, או אל מול קורטיזאנות שהגבר מבלה בחברתן.
    לא סקסי כמו שחשבתם, הא?

    נכון, יש כמה פרקים שמפרטים על סוגים שונים של מגע בין גבר לאישה: חיבוקים, ליטופים, נשיקות וגם פירוט על 64 תנוחות מיניות. אולם, זהו ממש לא עיקרו של החיבור, ומטרתו העיקרית של החלק הזה, כמו של הספר כולו, היא לקטלג, להסביר ולמשטר את כל העולם של מערכות יחסים בינו לבינה. האיורים המפורסמים שמזוהים כל כך עם הספר הן תוספות מאוחרות הרבה יותר, וממש לא היו חלק מהחיבור העתיק.
    כשחושבים על הקונטקסט הספרותי שבתוכו הטקסט הזה חובר, בכלל החשק המיני מתפוגג: באותה תקופה של ראשית הספירה הנוצרית, מאות טקסטים חוברו תחת הז'אנר הזה של "ספרות הדרכה", והם כללו בתוכם בין היתר ספרות הדרכה על פוליטיקה, חקלאות, תיאטרון, מוזיקה, ארכיטקטורה, כימיה, רפואה ועוד. הקאמה סוטרה הוא פשוט עוד חיבור שמבטא ניסיון לקטלג את החוויה האנושית, ולתת כללים ברורים להתנהגות נאותה ברמה החברתית, כמו גם במישורים הדתיים שקשורים לקרמה וגאולה אישית…

    ——————————————————————————————————

    הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן


    להגיב
  • שידורי החללית מהירקון שבעים

    [רנן מוסינזון]

    חללית

    שידורי החללית עושים פה ניסויים.

    חללית נקודה טיוי. אל תגלו עוד לאף אחד, אבל אנחנו משדרים כבר עשרים וארבע שבע דברים די מדהימים.
    בבוקר יש תוכניות בוקר ובלילה תוכניות לילה ובאמצע מלא הפתעות, הרבה מצחיקות וחלק חשוב וכל הזמן יפה, יפה, ונעים כמו מאפה.

    למשל תוכנית הספורט אלגנט של אוריאל דסקל שמשודרת בשידור חי בימי חמישי שלוש היא גם מין סוג כזה של הנאה משולבת של אתסטיקה ותבונה, צחוק ודמע, יזע ומאוורר שעושה רעש בהקלטה, אבל מחמם את הלב שגם ככה הוא חם כי מזרח תיכון פה, בכלזאת.

    ואפרופו, אז גם כאפות ביום שני בעשר זה מאוד כדאי לראות, את ירון ודניאל עצים עצות, באמת אנחנו מאוד ממליצות, ואילנות גבוהים מה יש לדבר, זאת סדרת הדגל של הערוץ כי זה ערוץ של תרבות וידע והם, הם כנופייה של תרבות וידע נו מה.

    יש אילן גבוה של קולנוע ושל ספרות ואמנות ומוזיקה עם קובי אור שהוא מספר אחת לפחות ותיאטרון עם בוריס ינטין ומישה טפלציקי שהקימו את תיאטרון מלניקי שברוסית זה קטן כמו שבולשוי זה גדול. סתם דוגמא.

    ובימי ראשון מעכשיו יש גם את עמית איצקר ויואב טל שעושים תוכנית מצחיקה שבא לבכות והלהיט הגדול, חמישי בחמש, ניר גונטז', זה מהשיחת טלפון בהארץ, סוגר שבוע, כל פעם, עם אדם מרתקת אחר!

    אז תבואו לראות, כן?

    הנה כאן >

    "</p


    להגיב
  • Kiwiz המסע מתחיל…

    Kiwiz יהיה סרט קולנוע דוקומנטרי המספר את סיפור מסעם של ארבעה אחים (שלושה בנים ובת) שנולדו בשנות השמונים בניו זילנד לאמא מאורית ניו-זילנדית ואבא ישראלי – וגדלו בישראל.

    לאחר שרות צבאי קרבי, לימודים, עבודות קבועות ומזדמנות האחים חשים שבישראל הם לא מצליחים להגשים את עצמם בנקודה זו בזמן, כל אחד מסיבותיו שלו. כעת הם חוזרים לארץ הולדתם בכדי להגשים חלום, להקים מלון דרך למטיילים.

    הסרט יעקב אחר המסע להקמת העסק המשפחתי המשותף החדש, ויתמקד בשאלת הזהות והשייכות למקום הולדת הילדים לעומת המקום בו גדלו.

    בסרט ישותפו צילומים מהעבר שצולמו בסדרת מפגשים עם אלה דורון, סטודנטית צעירה שלאחר ההיכרות והסיפורים על ניו-זילנד, מחליטה לעקוב אחר המשפחה וללוות אותם בצילומים למשך שנתיים קריטיות שבהם הילדים משתלבים במערכת הצבאית בהצטיינות והצלחה רבה.

    האם המסע יצליח?

    האם הצלחה פירושה שהמשפחה תחזור לגור בניו-זילנד או שתחזור לארץ ותבין שמקומה כאן?

    האם בניו זילנד, בנקודת המפגש בין תרבויות, כשהם מהווים את החיבור בין מטיילים ישראלים ומטיילים אחרים לבין התרבות הניו זילנדית, ימצאו שייכות? ימצאו את מקומם?

    האם יצליחו לעשות את זה יחד או שמה בנפרד?

    האם יצליחו לוותר על הצורך להיות חלק אקטיבי הנושא בנטל בחברה הישראלית, לטובת אושר אישי במקום אחר לו הם יכולים לקרוא בית, מקום שהוא לא מדינת ישראל…

    יוצרי הסרט

    אלעד דוידוביץ' שיקוביץ' – 31 יליד גבעת עדה, מושבה חקלאית במורדות רמות מנשה.
    בוגר החוג לקולנוע במכללת תל-חי. סרט הגמר שלו נבחר וישודר השנה בערוץ YESדוקו.
    אלעד הוא גם בן דודם של האחים.

    אלה דורון – זמרת, מפיקה, חברה קרובה של המשפחה, תיעדה את משפחת דוידוביץ במהלך 2007-8

     ——————–

    בימים אלו הם מגייסים כסף בהדסטרט על מנת שאלעד יוכל לטוס לניו זילנד לצלם את הסרט, לתעד את הימים הראשונים של הקמת בית ההארחה ולקחת חלק בסיפור המרגש של משפחת דוידוביץ.

    לתמיכה בפרויקט >


    להגיב
  • היסטוריה גדולה, בקטנה # 8 – דמיינו שהוא היה חי היום…

    ואולי מוטב לו שהלך צעיר, כשהעולם עדיין היה תמים יותר ומושחת פחות… רק לדמיין את ג'ון רואה את כמות המלחמות היום…

    בוקר יום ראשון, השמיני בדצמבר 1980, נפתח בפרץ התלהבות בדירתם של ג'ון לנון ויוקו אונו בניו יורק. באחת-עשרה בבוקר הגיעה לדירה צלמת מגזין "הרולינג סטונז" אנני ליבוביץ', ובדרך לדירה עלה במוחה הרעיון לשער המגזין – ג'ון ויוקו שוכבים עירומים במיטתם, כשיוקו כורכת את זרועותיה סביב ג'ון בחיבוק אמהי. לנון התלהב מהרעיון, אך יוקו לא חשה בנוח. פשרה מהירה נרקחה: ג'ון העירום יחבק את יוקו הלבושה בתנוחה עוברית. הזוג, שהתרשם מהתוצאה הסופית, סיפר לליבוביץ' שהיא הצליחה לתפוס במדויק את מערכת היחסים שלהם.

    בארבע וחצי אחר-הצהריים יצאו הזוג לכיוון אולפן ההקלטות. בכניסה לבניין המגורים, ניגש אל לנון מעריץ צעיר בן עשרים וחמש, מארק צ'אפמן שמו, ונופף בעותק מ"פנטזיה כפולה", האלבום החדש של לנון. לנון שאל את הצעיר האם הוא מעוניין בחתימה, והוא סימן בראשו לחיוב. בזמן שחתם, צילם חברו של לנון את כוכב הרוק והמעריץ מספר תמונות. באותה שעה איש מלבד צ'אפמן לא ידע את הסיבה האמיתית שלשמה הגיע לניו יורק.

    שלוש שנים קודם לכן, החליט צ'אפמן בן ה-22 להפסיק ולנסות לנהל את חייו המתפרקים ולעשות את דרכו להוואי, שם תכנן לשים קץ לחייו. דייג שהזדמן למקום סיכל את ניסיון ההתאבדות, אולם צ'אפמן לא ראה באירוע כשלון אישי, אלא מסר ישיר מאלוהים – 'עלייך למצוא מטרה חדשה לחיים'. את המטרה הזאת מצא בספר מוכר.

    במהלך שיטוטיו בספרייה נתקל צ'אפמן בספרו של ג'י.די. סלינג'ר, 'התפסן בשדה השיפון'. מסע הצלב כנגד הזיוף והצביעות של הולדן קולפילד, גיבור הספר, נגע עמוקות בנפשו המתוסבכת והוא החל להזות את עצמו כגלגול בשר ודם של הולדן. לתוך ההזיה הזאת נשאב שלא מדעת גיבור הילדות הותיק שלו: באחד הימים נתקל צ'אפמן בספר העוסק בחיים שמנהל ג'ון לנון בניו יורק. צ'אפמן ראה בכך עלבון אישי – כיצד אליל נעוריו זונח את האידיאלים הנעלים שדיבר בשמם, את מסרי השלום והאהבה תמורת חיי בורגנות נוחים ומשעממים. הזעם שגאה בו למקרא מה שראה כזיוף והצביעות של לנון העביר אותו סופית מדעתו.

    חזרה לשמיני בדצמבר: מעט לפני השעה 11 בלילה חזרו ג'ון ויוקו לדירה. בעוד לנון חוצה את עדת המעריצים שהתגודדו בכניסה לבניין קרא לעברו מארק צ'אפמן, עותק האלבום החתום בידו האחד ואקדח בידו השנייה. הוא לא הספיק להסתובב כאשר פתח צ'אפמן באש, פוגע בגבו ובחזהו של לנון ארבע פעמים. בשעה שלנון הובהל אל בית החולים, התיישב היורה על המדרכה וקרא בעותק דהוי של 'התפסן בשדה השיפון', מחכה בסבלנות לשוטרים. כעשרים דקות מאוחר יותר נקבע מותו של ג'ון לנון בבית החולים על שם רוזוולט, מוות שסימן עבור מיליונים ברחבי העולם סוף של עידן.

    ——————————————————————————————————

    הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן


    להגיב
  • היסטוריה גדולה, בקטנה # 7 – פראיירים לא מתים, הם רק נקברים…

    ב-16 לאוקטובר 1869, קבוצה של פועלים בעיירה קרדיף שבצפון מדינת ניו יורק גילו תגלית מרעישה: במהלך חפירת באר שגרתית הם מצאו באדמה את גופתו המאובנת של גבר בגובה שלושה מטרים. תוך זמן קצר השמועה על הענק הגיעה לעיתונות, ואנשים מכל רחבי המדינה הגיעה בהמוניהם לראות את הפלא.

    כמובן, הכל היה מתיחה אחת גדולה. ג'ורג' הול היה מוכר סיגריות משועמם שנקלע לויכוח עם כומר בדבר קיומם של נפילים – ענקים המוזכרים בתנך. במקום ללכת הביתה ולהתלונן על זה בפייסבוק כמו בנאדם נורמלי, הול בחר לנקום. הוא שכר צוות של בנאים שעיצב לו פסל גבס בצורת ענק, צוות שני שקבר את הפסל באמצע שומקום וצוות שלישי שחפר ו"גילה" אותו. כשעיתונאים הגיעו למקום הוא הכריז שמצא עדות לקיומם של אותם נפילים תנכיים, והתחיל לגבות מאנשים כסף על מנת לחזות בענק.

    לא כולם היו אז פתיים לחלוטין. בעוד כמה מומחים וחוקרים באמת האמינו שמדובר בגופה חנוטה של ענק תנכי, אחרים הכריזו שמדובר בפסל אינדיאני עתיק וזהו, וקבוצה קטנה יותר הכריזה שמדובר בפברוק. הציבור הרחב, בכל מקרה, נהר למקום והפך את הול לאדם די עשיר. בסופו של דבר, אומנם, הוא עשה אקזיט כמו כל סטארטאפיסט מוצלח ומכר את הפסל למפיק הופעות בשם דיוויד הנום שלקח את הענק לסיבוב הופעות בכל רחבי ארצות הברית.

    זו הייתה תחילת הסוף בשביל הענק מקרדיף. מפיק אחר, אדם בשם פינאס בארנום, הציע לקנות את הענק מהנום. כשזה סירב, בארנום פשוט שילם לכמה בנאים ליצור עותק של הענק, הציג אותו בתערוכה משלו וטען שמה שהנום מציג הוא זיוף. הנום תבע את בארנום ובמהלך כל המאבק המשפטי הזה הול חזר והכריז בפני שניהם שגם הענק המקורי הוא זיוף ושניהם מוכרים לקהל שטויות. וככה, ברגע אחד, העדות לקיומם של ענקים תנכיים הפכה לעדות לקיומם של פראיירים.

    ובכל זאת, אפשר ללמוד מהסיפור הזה משהו. אמצע המאה ה-19 הייתה תקופה של שינוי במערב, כשתיאוריות חדשות כמו האבולוציה גרמו לאנשים לפקפק באמת של מה שכתוב בכתבי הקודש אבל במקביל עדיין לא היה ברור מה מדעי ומה לא. מה שבטוח, בכל מקרה, הוא שבכל מקום בו יש אנשים שמאמינים במשהו – יהיה מישהו שימצא דרך לעשות מזה כסף.

    ——————————————————————————————————

    הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן


    להגיב
  • אמנים במושבה פרדס חנה כרכור – 2015

    יריד "אמנים במושבה פרדס חנה- כרכור" הגדול באזור השרון

    לראש השנה 2015 ייערך בחמישי -שבת 3-5/9

    לקראת ראש השנה קהילת האמנים הענפה של פרדס חנה- כרכור מתאחדת ליריד "אמנים במושבה" שיתקיים ב3-5 לספטמבר ומזמינה מבקרים מכל רחבי הארץ להיחשף למגוון יצירות אמנות ואופנה ישראלית מקורית, ליהנות ממפגש אישי עם האמנים, לרכוש מתנות לחג בהנחות מיוחדות היישר מידי האמן, להעביר יום משפחתי קסום עם פעילות חווייתית ויצירה אמנותית ולטעום מדוכני האוכל המגוונים של תושבי המקום.

    מזה עשור פרדס חנה – כרכור נחשבת למושבת אמנים מובילה בישראל בזכות קהילת אמנים ענקית ומגוונת המתגוררת ויוצרת בישוב. אמני המקום מציגים במהלך השנה את יצירותיהם בתערוכות נחשבות בעולם, במוזיאון א"י, בשוק הפשפשים בת"א, מוזיאון ישראל בירושלים, ירידי חוצות היוצר, ועוד. כמיטב המסורת, לקראת ראש השנה הם מתאחדים לחגיגת יצירה מקומית מלהיבה ומשותפת.

    היריד השנה יתפרס על פני תשעה מתחמים ברחבי המושבה אשר יאגדו מספר אמנים מתחומים שונים. פעילויות חווייתיות אומנותית לילדים כגון סדנת ניפוח זכוכית, עיצוב קשתות לשיער, סדנאות יצירת תכשיטים, בובות ומגנטים, שעת סיפור וקוסמות יתקיימו במתחמים השונים. בשישי ושבת אחה"צ יערכו מסיבות רחוב וקבלות שבת עם די ג'יי והופעות חיות.

    אמני המושבה יציגו אמנות מגוונת מתחומים שונים כגון: ציור, פיסול, תכשיטנות, אמנות שימושית , נגרות, צילום, חפצי נוי, קרמיקה, זכוכית, אופנה, צורפות ועוד.
    בין המציגים: אמני הקרמיקה מארק יודל, ליאת שרון והדס שלום, פסל הברונזה רבשי פנחסוב, צלם הנופים ארי בליטינשטר והצייר אסף בריל שיחנוך את הגלריה החדשה.

    גלית ויס צילום אלונה להב

    יריד "אמנים במושבה פרדס חנה כרכור" יתקיים בימים חמישי עד שבת, בין 3-5 בספטמבר.

    שעות פתיחת המתחמים – חמישי : 10:00 – 20:00    שישי : 10:00 – 17:00    שבת: 10:00- 20:00. הכניסה חופשית!

    פרטים נוספים בדף הפייסבוק "אמנים במושבה פרדס חנה- כרכור".

    מפת מתחמים והאמנים השונים בכל מתחם ניתן למצוא באתר >

    הדגמת שריפת ראקו של האמן מרק יודל תמונה שלי גנדל

    פירוט המתחמים השונים:

    מתחם בילו: רח‘ בילו 10, כרכור
    במתחם זה תוכלו לפגוש את יואב ושגית מ"שגיתא -מנאמן למקור שיציגו מגוון פריטי ריהוט וינטג' מחודשים לבית את מעצבת האופנה אלכסנדרה בן שמול , את מעצבות התכשיטים רונית כרמל וגילת זעירא , הקרמיקאית דנה בלייר, הציירת ענת סאה בר שלום ואת סיפורי הבדים של רבקה אורן.
    קבלת שבת עם אהוד אריאל תתקיים ביום שישי ב15:30-17:00.

    מתחם הדקלים: רח’ הדקלים 15, פ”ח
    התכשיטניות דנה וטופז מארחות במתחם זה את מעצבות האופנה אלמוג אשור, סמאיה יעל דוכובני ודנית ירון ואת אמן הזכוכית איתי מגר ופסל הברונזה רבשי פנחסוב. כמו כן, תוכלו לפגוש בעבודות הקרמיקה הנהדרות של אביבית לוי משה, אפרת פרץ ומרכז אילנית. בכל ימי האירוע תתקיים הפעלה פתוחה של משחקי חשיבה עם איתי מגר. סדנאות תכשיטים אופנתיים לילדות ונערות – בתשלום יתקיימו בשישי 15:00, שבת 11:00 , שבת 16:00. קבלת שבת שכונתית עם מסיבת רחוב, דיג'יי והפתעות תערך בשישי ב- 16:00.

    מתחם שהם: רח’ שהם 5, פ”ח.
    במתחם זה חברו יחד אמן הזכוכית "אבונפחא" דני סקוירסקי, הקדרית ג'אנה שימונוב , הצורפת הדס עופר , הציירת הגר נתן ומעצבת האופנה גלית אשר. במהלך כל האירוע ייערכו הדגמות ניפוח ופיסול בזכוכית, אפשרות להתנסות (לבני 10 ומעלה) ע"י "אבונפחא"- בתשלום. בשבת ב-12:00 הדגמת יצירת תליון חוטי לשרשרת ע"י הדס עופר. הקומיקאי והסופר עמרי בר-לב במפגש משעשע בשילוב קסמים ולהטוטים על ספריו ובכלל. לילדים ומבוגרים. יום חמישי ה3/9 ב- 18:00 – בתשלום.

    מתחם הדרים: רח הדרים 70, פ"ח
    במתחם זה יציגו אמני הקרמיקה והקדרות מרק יודל, מינדה גלאון ומייקל מיינקוף. לצידם מעצבות התכשיטים רונית יהודה לוי ולבנה ליבי פדלון, הצייר והפסל איב ענן, הציירת ציפי קליינר וגיא רוזנר שיציג קליגרפיה וציורי דיו של יפן וסין. מיכל הלב תציג חוברות צביעה למבוגרים לצד צלם הנופים ארי בליטינשטר, אמן הזכוכית עמי לייבוביץ ואריאל ויואב קליינר מעצבי משחקים והרכבות מעץ.

    מתחם הידית: רח’ חרושת 1, פ”ח
    במתחם זה יציגו גליה שמחאי- אמנית היוצרת בעיסת נייר, האמנית איילת גד, המעצבת רוני רבינוביץ' יוספי , אמנית האריגה והקליעה נוני יבנאי, מעצבת השמלות לילדות איילת לבן, מיכל רומם שתציג בגדי נשים בעיצוב קלאסי ושיקי, והקרמיקאית הדס שלום. הילה פוקס תציג את ממלכת ליליפוט לצד התכשיטניות איריס אוליבר וגלית עזר סלע וכן כרמית יוסמן תציג טקסטיל לחדרי ילדים ואסף בריל יחנוך את גלריית הציור החדשה במקום. בידית המסורת נמשכת! מקבלים את השבת והשנה החדשה בגרוב, דרינק וריקודים. מסיבת APPLE BEAT PARTY על המוזיקה המשובחת די ג'יי – Oz Kaesar, על הפטיפון – תומר שלום ודרור אהבה רומם. שישי מ 17:00 – הכניסה ללא תשלום. בנוסף, בשבת 16:00- הופעה חיה של להקת טורקיז במופע מחווה לפיירוז – הזמרת הלבנונית האגדית. עיבוד רוק אוריינטלי בביצועים מפתיעים ומרגשים. הכניסה ללא תשלום.

    מתחם הגלעד: רח הגלעד 15, פ"ח
    במתחם זה שמוליק בכר היוצר עבודות ויטראז' מזכוכית ממוחזרת מארח את האמניות ליאת חזן וחן רכטמן. עוד יציגו הקרמיקאיות גלית ויס, רונית חיימיס וגילה נתן , הפסל טל רוטשטיין, מעצבות האופנה ג'יני ק.הנסון, מירה שטיינברגר ויהודית ברנפלד וגם הציירים שרה ברוש ויהודה שץ.

    מתחם הראשונים: רח’ הראשונים פינת תרפ”ט, פ”ח
    במתחם זה הקרמיקאית ליאת שרון מארחת את הציירת ליה רונן, את מעצבות הבגדים הגר קדמי ואורית שכביץ למותג בובים, את הצורפת איריס הרפז ואת מעצבות המוצר נועה &דפנה. ביום חמישי ב17:00 תתקיים סדנת סוס על מקל מטאטא של "אפונה ובוטן" – בתשלום. כמו כן תיערך סדנת מגנטים "אפונה ובוטן", הכנת 5 מגנטים ארוזים בקופסא, לראש השנה. בשבת ב-10:00 וב16:30 – בתשלום. הבונבונים – סדנא לעיצוב קשתות וסרטים לשיער שזורים בצעצועים ממוחזרים, פרחים ונוצצים עם האמנית היוצרת טל טנא צ'צ'קס בשבת ב11:30- בתשלום וביום שישי 16:30 תתקיים קבלת שבת משמחת.

    מתחם הואדי: רח' האורנים 40, פ"ח
    במתחם זה יציגו הפסלת שלומית חפר , התכשיטניות מירי שרביט יונינה רבינוב המעצבת תכשיטים מחרוזי זכוכית, בציור ענווה גולדברג ונעמי מור, הקרמיקאית אירית גבריאלי אמיתי והצורפת ענת בר- עוז.

    מתחם שיהר: דרך הנדיב 102, פ"ח
    מתחם אופנתי ושומר שבת. כאן תציג שירה טילה מרקוס מסטודיו שיהר אופנה פראית אצילית, וערן בללי למותג בנקוזי יציג אופנת גברים. האמנית דנה אריאל תציג את יצירותיה לצד האמנית יונת מרשה ועמותת אלו"ט. הצורפת יעל ולטמן תמכור את תכשיטיה.

    Zohar Ron


    להגיב
  • ח"יים באהבה כל השנה

    1.נתחיל מהסוף. השנה לא יתקיים אירוע "ח"י באהבה". השנה לא יהיה "לילה לבן" בפרדס חנה כרכור. זהו שחררתי את זה. ועכשיו ברשותכם נחזור להתחלה. "ח"י באהבה" הראשון, נולד ב"מושבה חופשית", בתקופה הטרום פייסבוקית. הוא היה מחתרתי, השתתפו בו להערכתי כ-300 איש. הוא נולד בספונטניות, מתוך תפישה שאמרה שכאשר העסקים הקטנים מתארגנים ביחד, הם הופכים לכח. זו הייתה תפישה שביקשה לקרב את העסקים לקהילה, ואת הקהילה לעסקים. היום קוראים לזה כלכלה מקומית מקיימת. היום כולם מדברים על זה, ב-2010, מעטים הבינו על מה אנחנו מדברים. הרעיון הזה בא מתוך צורך ומתוך מה שכבר אז ידענו: עדיף לעשות ופחות לדבר. ללילה הלבן הראשון היו שותפים רונית בר אילן, אילנה פלדה ואורי מוסנזון. המועצה לא הייתה שותפה.

    2. לקח זמן לשכנע את המועצה בחשיבות האירוע הזה ובחשיבות של העסקים הקטנים ליישוב. בח"י באהבה השני, יצרנו תקדים. לראשונה, המועצה החליטה לשתף את האירוע על פני שלטי החוצות שלה. מה שהיה מצחיק, זה שהיא לא הרשתה לפרסם את שמות העסקים, אז התחכמנו ופרסמנו את מפת גוגל עם כל האירועים של הלילה הלבן, על אותם שלטי החוצות שהוקצו לנו. בשנה השלישית התקדמנו עוד שלב מול המועצה וקיבלנו השתתפות במודעה בעיתון הגפן. שנה אחרי, המועצה העלתה הילוך וההשתתפות שלה הסתכמה בכ-12 אלף ש"ח, ובשנה שעברה לאחר שהמשטרה התערבה וכבר לא נותרה למועצה המקומית ברירה והיא לקחה על עצמה את כל עלויות האבטחה של האירוע פלוס עיתונות, סדר גודל של כ-40,000 ש"ח.רק בשביל הפרופורציה, יום העצמאות מתוקצב ב-650 אלף ש"ח.

    חי באהבה פרדס חנה

    3. בואו נעשה שנייה סדר, חלקה של המועצה אף פעם לא היה גדול יותר מחלקם של העסקים שתמיד מימנו את ההפקה שלהם בעצמם, הוא גם לא היה גדול מחלקם של הספונסרים שהבינו את החשיבות של האירוע ונתנו חסות ביד נדיבה. במשך השנים הסתדרנו. עשינו קסמים. במשך שלוש השנים הראשונות נשאתי על גבי את האירוע הזה, בהתנדבות. גידלתי את הבייבי הזה מתוך אמונה אמיתית בחשיבות של התפישה שאפשר לשלב בין עסקים, תרבות וקהילה יחד עם תמיכה מהמועצה. בשנתיים האחרונות האירוע שהתחיל בצניעות צבר תאוצה. הוא גדל. הוא גדל מאוד. זו הפכה להיות הפקה מורכבת עם עבודה מאומצת של חודשים. בקיץ שעבר, הוצאנו 8,000 אנשים לרחובות, באמצע צוק איתן!

    4. לתומי, הייתי משוכנע, וגם היום אני משוכנע (תקראו לזה נאיביות) שבשנה הנוכחית אחרי שלילה לבן הוכתר "כיום העצמאות באמצע הקיץ", נקבל את הכבוד הראוי לאירוע שמביא אנשים מכל רחבי הארץ לפרדס חנה כרכור, בלילה מיוזע אחד באמצע אוגוסט. הייתי בטוח שנקבל תקציב שמתאים לסדר הגודל של האירוע. זה לא קרה. אחרי יום העצמאות , עקב חריגות מהתקציב, עצרה המועצה את האירועים ביישוב. לילה לבן שהיה על תוכנית האירועים, נדפק. לא עזרו ההשתדלויות שלי, הקשרים שלי, הנסיונות שלי. הדלת נסגרה. זה לא רק עניין תקציבי, זה עניין של סדרי עדיפויות. וזה כואב.

    חי באהבה חגיגה2

    5. זה כואב בעיקר בגלל שלטעמי "חי באהבה" הוא מתנה אמיתית. הוא מתנה אמיתית ליישוב. הוא נולד כאן. הוא יצירה מקומית על טהרת הכוחות האדירים שפועלים כאן. בלילה הלבן נוצרו חיבורים שתקצר היריעה מלפרט אותם. לא מעט עסקים מקומיים חיכו לאירוע הזה כדי לערוך בו את ההשקה שלהם. את כמות הצבע והקסם ששררו ברחובות, מראות התמונות והסרטים. וגם זה לא מספיק, כי רגש וצמרמורת אי אפשר להעביר תמיד בתמונות. הלילה הלבן סיפק מעגלים של עבודה. הוא סיפק פרנסה וחיבר בין האנשים. הוא הגשים את המטרות שאיתן יצאנו לדרך ומי שלאמשכיל לראות את זה, הוא עיוור.

    6. כל אחד ואחד מהלילות הלבנים ריגש אתי. הראשון, היה הראשון. כמו לידה. השני היה כמו תקליט שני שיוצא ותמיד יש את החששות שאולי הוא לא יצליח לשחזר את ההצלחה של הראשון. בשלישי פרצנו לתודעה היישובית, עברנו מהשוליים למיינסטרים. הוא עדיין היה קטן ואינטימי אבל כבר הראה ניצני גדילה. בשבילי הרגע – שהאנשים מהשכונה שבה אני חי 13 שנה , חצו את השער של דורותיאה, ופגשו בטירוף של תאטרון הידית-היה רגע מכונן. רגע של מפגש. ברביעי, לא האמנו, עד כמה האירוע גדל, ובשנה שעברה הכל התפוצץ. לטובה. באמצע כל הכאב של צוק איתן, במעין הפסקת אש שמיימית, האנשים שבו לחייך. שבו לשפיות.

    חי באהבה 3 הנסחי באהבה חגיגות הידית

    7. אני כואב וגם מרגיש תחושת שיחרור. כמו בשנת שמיטה. אחרי 5 שנים שבהן אני מתרוצץ כמו משוגע בחום יולי אוגוסט ומטריף את כל המערכות מסביבי (הילדים שלי לא יכולים לסבול אותי, שלא לדבר על האישה שאיתי), אני יכול רגע לנשום. פאוזה. אני יכול רגע לעצור ולהתבונן. על מה שנעשה ועל מה שיש עוד לעשות, ותמיד יש מה לעשות. בשלושה חודשים האחרונים הייתי מעורב במאבק על ה"ים החופשי" . גם זה לוקח אנרגיות. ונותן אנרגיות. כי בסופו של דבר אין תחושת סיפוק גדולה יותר מהידיעה שיש אנשים שמעריכים את העשייה שלך. זה שווה את הכל. לא שזו המוטיבציה שאיתה אתה יוצא לדרך, אבל זה בחלט נעים. וכן,כולנו אנושיים.

    8. זכיתי. בסוף כל "ח"י באהבה" כמויות האהבה שקיבלתי השתוו אולי רק לכמויות הזיעה שהגרתי. הלכתי כמה ימים על עננים וכמובן ששבתי לקרקע. אחת המצוות הגדולות יותר היא לשמח אנשים, ונפלה באמתחתי הזכות הזו. אם יש בי עצבות, הרי שהיא נובעת מזה שהשנה זה לא יקרה. חודש שלם שאני מחזיק את הפוסט הזה בבטן, והיו לילות לא מעטים שנדדה שנתי. ויחד עם זאת לחיות באהבה אפשר כל השנה, לאוו דווקא בחום יולי אוגוסט. ועם כל הכבוד, בשעה שגשושויות מגיעות למאדים, גם הלילה הלבן שמלווה אותי ואני אותו מקבל את הפרופורציה המתאימה. זהו. ניקח אוויר, נחזור עם כוחות מחודשים. החיים מלאי הפתעות.

    חי באהבה שלטים

    9. אוהב אתכם ואתכן.

    **בתמונה: ח"י באהבה הראשון עם סיור קולות עטלפים, מעניין לראות לא רק מי השתתף, אלא מי כבר לא פועל כעסק, מה משלמד על המציאות של העסקים הקטנים בישראל **.

     

    לפוסט המקורי של אייל בפייסבוק >


    להגיב
  • חווית קיץ מוסיקלית ייחודית בגן שמואל

    מחנה מוסיקלי מושקע וייחודי נפתח בקיבוץ גן שמואל בין התאריכים 1.7 עד 20.7 אורכו כשלושה שבועות. לא כולל ימי שישי.

    שעות הפעילות הם מהשעה שמונה בבוקר ועד שתיים בצהריים.

    מיועד לגילאי 8 ומעלה עם ניסיון מוסיקלי וגם ללא ניסיון.

    המחנה מנוהל ע"י צמד מוסיקאים מקצועיים מפרדס חנה, עם עבר והווה עשיר של נגינה והוראת מוסיקה. הבסיסט האגדי מיכה מיכאלי (אריק איינשטיין) והמתופף ירון אלימלך.
    במהלך השנה מפעיל המתופף ירון אלימלך סטודיו מקצועי הממוקם בפרדס חנה לתושבי המקום והסביבה,  ללימוד תופים, והרכבים מוסיקליים.

    השנה החליטו השניים להקים מחנה מוסיקלי הנותן מענה וחוויה מוסיקלית עשירה ביותר לתושבי המקום והסביבה.

    במחנה יתקיימו סדנאות תיפוף שונות ורחבות כגון:
    תיפוף אפריקאי על דג'מבה בקבוצה. תיפוף גוף בשילוב תיפוף על פחים (מיומנה). לימוד מקצבים שונים על הסט תופים. סדנאות גיטרות, בס, קלידים, פיתוח קול, הרכבים מוסיקליים, הקלטות באולפן ועוד…

    ביום האחרון יערך מופע סיום של התלמידים בהרכבים ובקבוצות.

    בנוסף יתקיימו אטרקציות כיף (בריכה, מגלשות מים, פארק חבלים, באולינג, ועוד) בשיתוף עם מחנה ליגת העל של קיבוץ גן שמואל.

    לנוחות התלמידים וההורים יהיו הסעות מאורגנות בבוקר בהלוך ובצהריים בחזור, לתושבי פרדס חנה והסביבה.

    פלייר סדנאות 2015_לפייסבוק3ארוחת בוקר וצהריים.

    מס' המקומות מוגבל.

    למי שמעוניין להירשם כדאי להזדרז, נשאר שבוע לפתיחה…

    לפרטים והרשמה : ירון    054-4942884

                              יונית 052-4208448

    לדף הפייסבוק של ירון >


    להגיב
  • צלף באילנות: על הקנאה, התאווה והכבוד (וגם שני מתכונים)

    יתיר

    [יתיר שדה] מעבר לליקוט, לבישול, לשימור מזון ולכתיבת השירה – חוג הנוער הצעיר של שומרי הגן, אותו אני מוביל כבר שלוש שנים לצדה של חן רכטמן – הוא מרכז העשייה שלי. בנוסף לפעילות שבועית המתקיימת ביער עבות בפארק ראש ציפור (בואכה נתיבי איילון) אנחנו נפגשים, אחת לחודשיים, לסוף שבוע שלם ומשמעותי מאוד מחוץ להמולה הרמת-גנית. לפעמים פוגשים אומנים בעבודתם: נפחים, דייגי צילצלים, אנשי רפואה ואנשי חזון מתחום הפרמקלצ'ר. לפעמים יוצאים לבלות לילה ביער, במעיין, או על שפת הים: לומדים לזהות בעלי חיים על פי עקבות שהותירו בחול ולהתחקות אחריהם, ללקט צמחי בר ולבשל מהם, להאזין לשפת הציפורים ובעיקר לצמוח יחד כשבט אחד: מלוכד, מגובש ועם זאת כזה המאפשר לכל נער ונערה לצמוח באופן עצמאי.

    לפני מספר שבועות, נפגשנו במעין עין ניל"י, שבעבר נקרא גם מעין עין אום-אלשוף, על שם כפר פלשתיני שניזון ממימיו עד לשנת 1948, ושעל אדמותיו הוקם הישוב עין ניל"י. במהלך טיול קצר באזור – פרץ ויכוח סוער בין כמה ילדים בחוג; משחק טיפשי הוביל לחילופי מהלומות מילוליים, ואח"כ גם פיזיים. עצרנו הכל והתיישבנו במעגל תחת צלו של עץ רענן אחד. שמעתי את הנערים מעלים תובנות חשובות לגבי הכוחות הגלומים בהם: הכח להביא את האש – לחבר בין כל הגורמים שהאש זקוקה להם כדי לפרוץ, והכח לשלוט באש כדי שתשרת אותם במקום שהם ישרתו אותה. שמעתי אותם אומרים שהכוחות הללו מאפשרים יצירה ובה בעת גם חורבן. בידינו החופש לבחור מה לעשות באש הבוערת בקרבנו.

    כשהרוחות נרגעו מעט – הלכנו לרחוץ במעין. מעל למעין, על גבעה חשופה אחת – עוד עומדים שיחי הצבר וכמה גלי אבנים: עדות זועקת לאש מהרסת ומחריבה שפעם בערה כאן. הנערים החליטו לשפץ את המעין: סכרנו את זרימת המעיין כך שמימיו לא יזרמו לתוך ברכת האגירה. בקערות השטיפה שהבאנו איתנו רוקנו את מי הבריכה ואת הקרקעית, העמוסה לעייפה בזבל שהשאירו פרות ובני-אדם. אח"כ הסרנו את החסימה ומים צלולים ונקיים מילאו את הבריכה. ראיתי אותם עובדים יחד: מלכלכים בבוץ את הידיים ואת הרגליים, נרטבים, נהנים מכל רגע. יצאתי רגע מהקבוצה, והתבוננתי בהם מהצד. אחר כך נשאתי את עיניי לעבר חורבות הכפר: גלי האבנים, הבוסתנים הנטושים, שיחי הצבר. ואז התבוננתי שוב בנערים, שואל את עצמי: העוד אפשר אחרת?

    טיפסנו יחד אל הגבעה. שם – בין חורבות הכפר, על פני גלי בטון ואבן שהיו פעם בתי מוגרים – ראינו אותו. שיח קטן, ירוק ורענן – שפרחיו הסגולים-לבנים נפתחים לראווה במקום שבו כמעט שום צמח אחר אינו צומח. היה זה שיח של צלף קוצני: מהשיחים הפחות נעימים למגע; ענפיו מכוסים מקצה לקצה בקוצים מעוקלים וחדים. הללו – ננעצים בקלות רבה באצבעותיו של מי שינסה לעקרו מן השורש. דקירתם מכאיבה ופוצעת. התבוננות מעמיקה יותר תגלה שהצלף יודיע את מה שאנחנו, בני תרבות המערב הקפיטליסטית – מבקשים לשכוח.

    כנראה בשל השפעותיה של המחשבה הכלכלית השלטת, אנחנו נוטים לראות את החיים עלי אדמות כמאבק מתמיד בין מינים, שהחזק בהם ישרוד ודכא את החלשים ממנו, עד שאלה יעלמו כליל. התפיסה הזו, שמבקשת להציג את העולם כמקשה אחת, חד גונית ומדכאת, של תחרות בלתי פוסקת – היא איננה תולדה של התבוננות אובייקטיבית, אלא של אבולוציה מחשבתית בת מאות שנים – שמתחילה בדקארט ובניוטון (המאה ה-17), עוברת באדם סמית' (1776), וממשיכה גם לדארווין ואפילו לפרויד (השניים האחרונים פועלים במאות ה-19 וה-20, בהתאמה). מבלי להכנס לפלפול המתבקש כאן, אומר רק כי המשותף לכל הגאונים הדגולים הללו (ואני אומר גאונים בלי שמץ של ציניות) הנו טעות אחת בסיסית. אף אחד מהם לא הבין, וכנראה גם לא יכול היה להבין, שראיית העולם כמערכת של איזונים בין פרטים המתחרים ביניהם – היא התבוננות במקרה פרטי, תוך התעלמות ממקרים פרטיים אחרים, בהם אין מתקיימת תחרות כלל. למעשה, מתוך כלל האינטראקציות בין מינים בעולם הטבע, רק חלק קטן הוא אינטראקציות שיכולות להתפרש כתחרות (וגם זאת הנחה סובייקטיבית). ברוב המקרים נראה שיתופי פעולה מסוגים שונים, ולפעמים גם הימנעות ממאבק.

    הצלף הוא דוגמא ומופת לצמח שנמנע ממאבק: הוא בוחר לצמוח במקומות בהם למינים אחרים קשה מאוד לגדול. הוא עושה זאת באמצעות מערכת שורשים אדירה, המאפשרת לו גם להתחדש כל אימת שמישהו מנסה לחתוך את ענפיו הטריים. האגדה מספרת על נער צעיר, צלף שמו, שבימי המצור הרומי על ירושלים, נהג לצלוף בחיילי הלגיון הרומי את הפגיונות המעוקלים שהכין, כשהוא יושב על החומה הגבוהה המקיפה את העיר. משפרצו כוחות רומי לתוך העיר – ביקשו ללכוד אותו, אך הנער הזריז ניסה לחמוק מהם, כשהוא נאחז באבני החומה ויורד בהן כשממית על זגוגית. כשחיילי הצבא הרומי ירו את חיצי הקשתות שלהם לכיוונו, נפגע הנער, ונותר תלוי בין שמים לארץ על חומת העיר. כעבור זמן מה נעלם הנער, ובמקום בו היה צמח שיח צלף רענן שענפיו מעוטרים בפגיונות מעוקלים. חיילי הצבא הרומי הבינו כי השיח עתיד להפוך לסמל ההתנגדות – ולכן ביקשו לעקרו מן השורש. אך כל אימת שניסו לאחוז בענפיו ולמשכם החוצה – ננעצו הפגיונות החדים בבשרם וגרמו להם כאב חד. כשניסו החיילים לחתוך את ענפי השיח בחרבותיהם – מיד צימח השיח ענפים חדשים וטריים. בשל כושר השרידות הגבוה שלו – יש המנכסים לו תכונות זהות לתכונותיו של העם היהודי הקם על רגליו כל אימת שמנסים להכריתו ("עז צלף באילנות… כישראל בעמים").

    צלפים

    את ניצני הצלף (הקפריסין) נהגו לאסוף אבותינו בעונה זו (מאמצע מאי ואילך) לצורך כבישתם. הצלפים הכבושים שימשו כתבלין וכמאכל תאווה, והם נחשבים כך גם בימינו. רבי אלעזר הקפר, שחי ופעל בימי התנאים בקצרין שברמת הגולן, התפרנס למחייתו מאיסוף וכבישה של צלפים, מהם נהג להכין גם "יין קפריסין". במסכת אבות במשנה מצוטט ר' אלעזר הקפר כמי שאומר "שהקנאה, והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". נזכרתי בציטוט הזה בעודי מתבונן בשיחי הצלף הדוקרניים הפורחים במלוא הדרם, ובתוך דקות ספורות, עם זכרונות ילדותי – עלה השיר הבא:

    זמן הצלף

    אנו, היהודים, ידועים כאספנים של זיכרונות.
    המשנה והתלמוד הם אוסף של זיכרונות,
    גם המקרא.
    אין בהם דיוק היסטורי – רק זיכרון.
    כשיש לך זיכרון טוב אין לך צורך באמת ההיסטורית.
    הזיכרון הוא האמת שלך.
    בו סוד הגאולה.
    ואני זוכר צפירות של יום הזכרון
    ושריקות של מרגמות.
    ודקירת קוצי צלף
    ואצבעות מדממות.
    היינו אוספים את הניצנים
    לקראת יום העצמאות
    מהתל
    שפעם היה ישוב ערבי
    שאיש אינו זוכר.
    רק שיחי הצבר יעידו, וכמה אבנים,
    ושירים של מחמוד דרוויש
    שפעם ניסו למחות את זכרו
    כמו את זכר עמלק.
    פעם אספנו את ניצני הצלף
    לתוך צנצנת
    וכבשנו במי מלח את הניצנים
    ושימרנו במי מלח את הזכרונות.
    עכשיו זה זמן הצלף
    והארומה המרירה שלו,
    שמתפרצת מתוך העבר –
    מביאה אותי אל רבי אלעזר הקפר
    שהכין ממנו יין קפריסין
    ואמר
    שהקנאה והתאווה והכבוד
    מוציאין את האדם מהעולם.
    הצלף – נשאר.

    בימים האחרונים התחלתי לאסוף אותם, את ניצני הצלף. אני בוחר את הקטנים שבהם, כיוון שהגדולים עלולים להיפתח במהלך ההכנה. את הצלפים שליקטתי אני משרה במים קרים במשך שלושה ימים, ומדי ערב מחליף את המים. הפעולה הזו נחוצה כדי להפטר מהמרירות. לאחר מכן – ניתן לכבוש במלח גס, שממצה את הנוזלים מהצלפים או במי מלח (כף מלח לכוס מים) ומעט חומץ תפוחים איכותי או מיץ לימון. לכובשים במי מלח – מומלץ מאוד לתבל בשום, פרוסות לימון ועלים של פיגם מצוי. יש לשמור בצנצנת סגורה ואטומה ולהמתין כ-7 ימים לפני הפתיחה. לאחר הפתיחה מומלץ ליצוק מעט שמן זית מעל לגובה הצלפים, כדי להאריך את זמן השימור.

    לאחר שהצלפים מוכנים, אפשר לאכלם אותם כמו שהם, או להוסיף לתבשילים שונים ביד נדיבה.

    הנה שני מתכונים לדוגמא:

    פסטה ברוטב עגבניות, תרד וצלפים

    מרכיבים:
    ארבע עגבניות גדולות ויפות קצוצות
    עשר עגבניות שרי
    חופן עגבניות מיובשות קצוצות
    מעט יין
    2 בצלים קצוצים גס
    4 שיני שום
    שמן זית
    פלפל ומלח
    צרור עלי בזיליקום
    צרור עלי תרד טריים
    3 כפות צלפים כבושים
    פסטה טרייה או יבשה לבחירתכם

    אופן ההכנה: מטגנים את הבצל עד להזהבה מוסיפים את השום ומטגנים דקה נוספת. מוסיפים את העגבניות ומטגנים עד ליציאת הנוזלים. מוסיפים את היין, השרי, העגבניות המיובשות ו-2 כפות צלפים. מביאים לרתיחה. לסיום הבישול מוסיפים את הבזיליקום, התרד ושאר הצלפים. מגישים חם על גבי הפסטה.

    רוטב צלפים ולימון (מתאים במיוחד לסטייק פורטבלו ולאוכלי דגים – לסטייק טונה)

    מרכיבים:
    1/2 כוס יין לבן יבש
    מיץ מחצי לימון
    שום כתוש
    3 כפות צלפים כבושים
    כף חמאה (או תחליף חמאה לטבעונים)

    אופן ההכנה: מביאים לרתיחה את היין ומיץ הלימון, ומוסיפים את השום והצלפים. מצמצמים מעט את הרוטב, ומוסיפים את החמאה. בתנועות נענוע קלות מסמיכים את הרוטב בעזרת החמאה. יוצקים ישירות על המנה העיקרית.

    בתיאבון,

    יתיר.

     —————————————————————————————————————————————————————

    יתיר שדה – סדנאות ליקוט ובישול, תיירות אקו-קולינרית, פיתוח הדרכה והנחיית קבוצות בטבע – 054-2248243 | מייל | פייסבוק


    להגיב
  • "יתומים" – הפקת מקור חדשה של אנסמבל תיאטרון הידית

    "יתומים", הפקת המקור החדשה של אנסמבל תיאטרון הידית, חוקרת את היתמות כמצב קיומי וחברתי ומובאת בשפת במה מעבדתית, מחקרית וייחודית.

    העולם הוא בית יתומים. הבית – שלד תלוי ללא קירות וללא תקרה. בתוך הבית אנחנו, שחקנים ילדים, בלי הורים ובלי הנהגה, משחקים משחק. משחקים בשינה ויקיצה, בהאכלה ורחיצה, בעידוד והשתקה.  מסדרים ומפרקים, עומדים באור ומטילים צל, נאבקים כזאבים אחד בשני או קופצים אל מעבר לצוק למרחב לא מוגבל של עצמאות וחירות.

    מנגנונים אישיים וחברתיים, הנוצרים בכדי להתמודד עם העדר ההורה, מתקלפים בתהליך הבימתי והופכים לתנועה מתמשכת ומתמדת, המצטברת לריטואל בלתי פוסק של בניה ופירוק.
    מתוך היתמות, נבדקת היכולת לעצמאות ולפריצת הגבולות הקיימים, המאפשרים את חופש הבחירה. חופש, הנובע מהיכולת לשחק עם ובכל מצב.

    אֲדָּמֶה ריח גוף
    אֲדָּמֶה חום הבל פה
    אֲדָּמֶה את הלב מנסה לעוף
    אֲדָּמֶה התרגשות בחזה
    אֲדָּמֶה אהבה ללא תנאי
    אֲדָּמֶה תחושה של שלם
    אֲדָּמֶה בתוכי ציור של בית
    אֲדָּמֶה את עצמי חולם

    יתומים 9292 - צילום נואית זכאי

    יצירה ובימוי: שירי ג'ורנו
    יוצר שותף, עיצוב חזותי ומשחק: הנס פלדה
    שחקנים – יוצרים: איתי דורון, דיצה משולם, טלי הירשפלד, יהודה לזרוביץ, קלאודיה דוליצ'י, קרין שטאנג
    הדרכת שחקנים: קלאודיה דוליצ'י
    טקסט ודרמטורגיה: ניצן כהן
    עיצוב תלבושות: ברק אביעם
    מוסיקה מקורית: יהודה לזרוביץ
    עיצוב תאורה: תומר שלום
    פיתוח רעיוני ועיצוב גרפי: שושנה
    צילום: נואית זכאי

    תאריכי ההצגות:

      * חמישי 4.6.15 בשעה 20:30
      * מוצ"ש 6.6.15 בשעה 20:30
      * חמישי 18.6.15 בשעה 20:30
      * מוצ"ש 20.6.15 בשעה 20:30
      * חמישי 2.7.15 בשעה 20:30
      * מוצ"ש 4.7.15 בשעה 20:30

    לדף האירוע: https://www.facebook.com/hayadit.art

    מחיר כרטיס: 60 ₪ בהזמנה מראש, 70 ₪ בקופה

    להזמנת כרטיסים: טלפונית:  077-5301381, אינטרנטית: https://www.eventer.co.il/user/hayadit


    להגיב
  • מתחת לפנס 3: מאירים אמנות וקהילה

    ביום חמישי, החל מהשעה 20:00 בערב, יהפכו שבילי קיבוץ עין שמר, למופע ראווה צבעוני וססגוני של אמנות רב תחומית מקורית.

    בואו לחוות משהו שונה, להיחשף לאמנים ושפות, להיות חלק מהיצירה ולתמוך בה.

    כ- 40 אמנים יופיעו מתחת לפנסי רחוב…

    הערב כולו מוקדש לקידום האמנות והיצירה, ללא מטרות רווח ומבוסס על תרומות בלבד.

    הכניסה חופשית!

     _DSC9365 _DSC9194

    אירוע האמנות "מתחת לפנס" מתקיים זו השנה השלישית ברציפות בקיבוץ עין שמר. האירוע שיתקיים ב- 28 במאי, יארח יותר מ- 30 אמנים שיופיעו מתחת לפנסי רחוב הפזורים לאורך מסלול הליכה של 400 מטר. במשך ערב אחד, יהפכו שבילי הקיבוץ למסע קסום של חגיגה צבעונית באמנות רב תחומית.

    כל פנס יהווה במה עבור אמנים ויוצרים מקומיים. בערב זה יזכו המבקרים וקהילות האזור לחוות משהו שונה, להיחשף לאמנים ושפות, להיות חלק מהיצירה ולתמוך בה.

    לצורך שיווק המיזם צילמו מפיקי הארוע סרטון בהשתתפות האמן משה פרסטר שייקח אף הוא חלק בארוע השנה. הסרט מסביר את הקונספט הייחודי של המיזם וקורא לקהילה לקחת חלק. את הסרט ניתן לראות באתר הפייסבוק של "מתחת לפנס".

    "בחרנו להעמיד מתחת לפנס אמנים ייחודיים ובעלי קול אחר", אומר גבע, "אין צורך לנסוע רחוק כדי למצוא משהו באמת אחר מעניין ומרגש. לפעמים זה נמצא בדיוק לידינו, מתחת לפנס".

    בין המשתתפים: רואן ג'בארין, קלודט זורע, לימור אמסלם, יעל לביטל, עמליה זנד, יעלה אורן זלאיט, איריס נייס, אדהם ג'בארין, תניה פרידמן, שיר גרואג, אביטל גבע, פיט וגדעון אברהמי, ענבל מנדס-פלור, חברי תאטרון הידית, להקת בלקן במחסן, להקת החלטורה ועוד רבים וטובים.

    האירוע מתקיים בעזרתם ותמיכתם של מועצה אזורית מנשה, קיבוץ עין שמר, גן שמואל מזון, חממה אקולוגית עין שמר, חברת ביגוד, קרן חבצלת, האמנים ואתם הקהל..

    לדף הפייסבוק של מתחת לפנס >   |   לאיוונט >


    להגיב
  • למה לאביב קוראים אביב או: הצד הבלשני של חוק זרימת האנרגיה

    יתיר[יתיר שדה] שלום. שמי יתיר, בן 35, תושב פרדס חנה רבתי מאז 2009.
    כשאנשים שואלים אותי "מה אתה עושה?" תשובתי הצינית מתחכמת תהיה על פי רוב: "אני? אני עוסק במקצוע העתיק ביותר בעולם". האמת היא שזה די נכון: אני לקט. בשנים האחרונות אני מלקט לא רק צמחים, כי אם גם מתכונים, סיפורים, רעיונות ומחשבות.

    שמחתי על ההצעה לכתוב במושבה חופשית – ולחלוק מעט מהלקט שלי עם הקוראים. זו הרשימה הראשונה שלי. בהמשך תבואנה רשימות נוספות. אני עדיין לא יודע על מה אכתוב בפעמים הבאות. הפעם אכתוב על האביב, ועל החוק הראשון והחשוב ביותר של הלקטות – חוק זרימת האנרגיה.

    כולנו נוהגים לקשור את האביב ללבלוב ופריחה.

    האמת היא, שללקט המתבונן בכל יום בטבע המשתנה לנגד עיניו – ברור שההיפך הוא הנכון:

    בימי קדם, כשרצו העולים לרגל לירושלים לדעת האם הבוץ בדרכים כבר יבש, הגשמים פסקו, וניתן לצאת ללא חשש למסע המפרך – נהגו לפקוד את שדותיהם; הם היו מלקטים גבעולים נושאי שיבולים (חיטה ושעורה) ומבצעים חתך לרוחבם. מבט קצר למרכז הגבעול סיפק סימן חשוב לבוא האביב. מדובר בשינוי מורפולוגי משמעותי המתחולל בימים אלה בקרבם של הצמחים החד-שנתיים המתקרבים לסיום מחזור הגידול שלהם: הללו, ש"מבינים היטב" כי הקץ קרב – משקיעים כעת את כל מאמציהם בטיפוח אברי הרבייה שלהם ובהעמדת צאצאים. הם מזרימים את מירב האנרגיה שבכוחם לגייס במעלה הגבעול או עמוד התפרחת. לשם כך – בהתאם ל"חוק זרימת האנרגיה", מרקם העלים נעשה סיבי וקשה, והגבעולים וצווארי השורש מתרוקנים מתוכנם ונעשים חלולים ונבובים כאבוב. זהו, אפוא, מקור המילה אביב.

    חוק זרימת האנרגיה הוא חוק פשוט: חלקי הצמח הנאכלים נמצאים בשיא טריותם ועסיסיותם בתקופה שבה משקיע הצמח את מירב האנרגיה שלו דווקא בהם. כאשר הצמח מתחיל להתפתח, רוב האנרגיה זורמת לעליו. בהמשך תזרום האנרגיה אל הגבעולים, משם אל הפרחים ולבסוף אל הפרי או הזרע. עלי חסה שיקפו כאשר עמוד התפרחת כבר פורץ מתוך שושנתם – בהכרח יהיו מרים, סיביים ונוקשים. יש לאכול אותם לפני שהצמח עובר לשלב הפריחה. הכלל הזה נכון (וחשוב) לא רק מהטעם הגסטרונומי, אלא גם מהטעם האקולוגי: עם קטמתי גבעול של צמח בבסיסו, בחלקו המעוצה והיבש – דבר לו יתחדש ממנו. אך עם אקטום את אותו הגבעול בחלקו העסיסי והטרי – יוכל הגבעול להתחדש על נקלה ולהצמיח פרחים ופירות.

    האביב כבר כאן, נוכח במלוא עוזו: זהו הזמן ליהנות מיפי הפריחה ולא פחות מכך מטעמה. אבקני הפרחים ערבים לחיך ומכילים ריכוז גבוה של חלבונים. הצוף האגור בפרח מוסיף לו מתקתקות עדינה. מומלץ לשלב פרחי מצליבים, עיריות וקטניות בסלט הבוקר שלכם. את תפרחות הגדילן מומלץ לבשל במים עם מעט לימון ומלח – ולהתענג על טעמם העמוק והאגוזי של ארטישוקי הבר הללו.

    אביב יתירבסדנאות הקרובות שלי אעסוק יותר בשימור מזון, ופחות בבישול טרי שלו. הדבר נכון הן מבחינה תזונתית והן מבחינת צריכה של מזון מקומי לקראת הקיץ היבש והחם. על כך – באחד הפוסטים הבאים.

    —————————————————————————————————————————————————————

    יתיר שדה – סדנאות ליקוט ובישול, תיירות אקו-קולינרית, פיתוח הדרכה והנחיית קבוצות בטבע – 054-2248243 | מייל | פייסבוק


    להגיב
  • היסטוריה גדולה, בקטנה # 1 – ההיסטוריה של השוקולד…

    עד המאה ה-16 אף אחד באירופה לא טעם שוקולד. פולי הקקאו לא היו קיימים באירופה, ומי שגידלו וצרכו אותם היו אינדיאנים במרכז אמריקה – בכמה תרבויות נהגו להפיק נוזל מהפולים, להקציף אותו ולשתות אותו עם צ'ילי. רק אחרי שהאירופאים הגיעו לאמריקות והתחילו לנצל את משאבי היבשות הם נחשפו לקקאו.

    בהתחלה השוקולד היה מוצר שנצרך על-ידי האריסטוקרטים של אירופה. הוא היה משהו אקזוטי, שיובא במיוחד מהעולם החדש שמעבר לים, ולכן הפך לסמל סטטוס. וטוב שכך, כי הקקאו שהאירופאים של המאה ה-16 צרכו היה פשוט דוחה. הוא היה מר, ולא מר של שוקולד מריר, מר של איכ-נראה-לי-שאכלתי-משהו-שלא-הייתי-אמור-לאכול-כל-החושים-שלי-אומרים-לי-לירוק-את-זה. אפשר לטעון שהפער בין הטעמים שלנו לאלה של אנשים שחיו לפני מאות שנים הוא גדול, ואולי הם ידעו ליהנות ממשהו שמעורר בנו בחילה, אבל במקרה הזה יש עדויות מהתקופה שמספרות כמה שהמשקה הזה היה דוחה. שתו אותו לא בגלל הטעם, אלא בגלל היוקרה שלו. מי ששתה אותו שידר לסביבה שלו "אני כל-כך עשיר שאני יכול להוציא כסף על משהו יקר ונדיר מהעולם החדש שלא רק שאני לא נהנה ממנו, הוא בעצם גורם לי לסבל פיזי". כמו פיתה עם עגבנייה אצל אייל שני, רק ממש מגעיל. 

    אז למזלו של הקקאו, האריסטוקרטים של אירופה שיחקו בלמי יש יותר אשראי והפכו אותו לסחורה מבוקשת באירופה, אבל הוא היה צריך לעבור עוד דרך ארוכה לפני שיהפוך למוצר המתוק והממכר שקיים היום בכל בית. בשביל זה צריך סוכר. הבעיה עם סוכר היא שממש קשה לעבד אותו. הוא צומח רק באקלים טרופי, והקצירה והעיבוד שלו הם מעמסה פיזית לא פשוטה בכלל. ברגע שאירופאים התיישבו באיים סביב אמריקה, הם התחילו לחפש ידיים עובדות שיוכלו להחזיק את מפעל ייצור הסוכר, אבל אף-אחד לא היה מוכן לעשות את זה. אז הביאו עבדים.

    זה לא שלפני מטעי הסוכר לא היה סחר עבדים באמריקות, אבל הכמיהה לסוכר, במיוחד בבריטניה, גרמה לו לתפוח למימדי ענק. עבדים היו מובאים ממערב אפריקה למטעים, המטעים היו מייצאים חומרי גלם לאירופה, ואירופה הייתה שולחת לאמריקות מוצרים מוגמרים – בגדים תמורה כותנה, נשק תמורת סוכר. הסוכר שהגיע לאירופה היה להיט, והתחילו להוסיף אותו כמעט לכל דבר, וגם לשוקולד, שפתאום נהיה אכיל. מעבר לזה, התפתחות הסחר וגם התעשייה סביב המוצרים האלה הוזילו אותם מאוד, וכך הם הפכו מפריטים אקזוטיים שזמינים לפלח צר באוכלוסייה לסמל המעמד הבורגני.

    המהפכה התעשייתית הביאה לעוד התפתחויות בתחום, ושינויים טכנולוגיים אפשרו עיבוד יותר טוב של השוקולד והוזלה שלו. במאה ה-19 התחילו להופיע יצרנים שגם אנחנו מכירים, כמו לינדט ונסטלה, שעלו על רעיונות גאוניים כמו להוסיף חלב לשוקולד, או שהמציאו שיטות עיבוד חדשות ששיפרו את הטעם שלו. רק אז הוא הפך למה שאנחנו מכירים היום.

    מדהים כמה שלדבר כל-כך יום-יומי יש היסטוריה כל-כך סבוכה, לא?

    ——————————————————————————————————

    הפוסט מתוך דף האינטרנט הקסום "היסטוריה גדולה, בקטנה" עליו תוכלו לקרוא כאן


    להגיב
  • היסטוריה גדולה, בקטנה – הקדמה

    [רואי עמנואל] אל הדף המקסים הזה הגעתי במקרה, ומאז נשביתי בקסמיו. כמישהו שתמיד התקשה עם שיעורי היסטוריה (הדרך המשעממת בה לימדו אותה והצורך ללמוד בע"פ), תמיד טענתי שהכול תלוי בדרך בה מספרים את הסיפור. במקביל פינטזתי על היום שילמדו היסטוריה באמצעות Virtual Reality כך שאפשר יהיה להיות אחד מהעולים בעלייה השניה או להפציץ גרמנים במלחה"ע הראשונה…

    אז חצי חלום שלי יצרו 5 חבריה מקסימים, סטודנטים להיסטוריה מכמה אוניברסיטאות בישראל, שפשוט אוהבים היסטוריה ושמחים להעביר את האהבה שלהם הלאה.

    ובמילים שלהם:

    היסטוריה היא לא רק תאריכי קרבות ושמות מלכים מתים. היסטוריה היא סיפור – וסיפור טוב, אם מספרים אותו נכון. אנחנו חמישה סטודנטים להיסטוריה מאוניברסיטת תל-אביב, חיפה והפתוחה שרוצים לחלוק איתכם את הסיפורים המעניינים של ההיסטוריה בצורה קלילה ומשעשעת, ולהראות שגם בעבר יש יופי.

    ניל- איש האוניברסיטה הפתוחה, השמועה מספרת שניל ואחיו התאום נולדו לזוג זאבים אשר השליכו אותו לנהר הטיבר אולם הוא נמשה וגודל על ידי אישה אשר הניקה אותו וייעדה אותו לגדולות. חמוש בסנדלים ונישא במרכבה, ניל הוא האיש שלנו בכל הנוגע לדברים שקרו ממש מזמן בעת העתיקה, כשכולם לבשו סדינים ודיברו מצחיק.

    רוני – החיבה של רוני להיסטוריה התעוררה כאשר קמה יום אחד וגילתה את הפורטרט של קתרינה מסיינה על הטוסט שלה. רוני הבינה שזו למעשה הוכחה אלוהית לכך שהיא התגלמות רוח הקודש. היא שקלה להצטרף למסדר הדומיניקני, אבל בסוף נרשמה לאוניברסיטת תל אביב. רוני היא הכתובת לכל ענייני העת החדשה המוקדמת, בדגש על נשים ונצרות. או נשים נוצריות.

    חן – אם תסתכלו טוב טוב על החוקה האמריקאית תגלו תיקון אשר קובע כי כל עמוד פייסבוק היסטורי חייב נציג מאוניברסיטת חיפה. או לפחות זה מה שחן אמר לנו. אנחנו זרמנו עם זה כי הוא ממש בקטע של ההיסטוריה של האמריקות ומי אנחנו שנגיד לו לא. חוץ מזה, הוא יהיה שימושי כשיבואו לתבוע אותנו על כל התמונות שלקחנו מגוגל לפוסטים שלנו.

    איילת – הברהמינית של הקבוצה, איילת היא הכתבת שלנו לכל מה שממזרח לנהר האינדוס וממערב לאי הוקאידו. כשהיא לא זוללת סמוסה, היא מתמקדת בחקר ההיסטוריה והפילוסופיה של הודו באוניברסיטת תל אביב, ובגלגול הבא, כשכולנו נהפוך להיות תולעים וארנבות, היא זו שתלמד אותנו איך להשתחרר סוף סוף מהסמסרה.

    עודד- אם היינו הפאוור ריינג'רס, עודד היה רוצה להאמין שהוא טומי המגניב, אבל האמת היא שהוא יותר בילי הילד כאפות שמקריח בגיל צעיר. כשהוא לא משתמש בדימויים מטומטמים משנות התשעים, עודד נהנה לשבת באוניברסיטת תל אביב ולכתוב על המאה ה-19, זמן בו גברים חבשו כובעי צילינדר ומונוקלים, נשים לבשו מחוכים וקרינולינות והאימפריה הבריטית שלטה בכל החלקים החשובים של העולם.

    מוזמנים להציץ לבד בדף – או בסיפורים הקסומים שאשתף כאן מדי פעם…

    היסטוריה גדולה, בקטנה

    ולסיום, או להתחלה, הנה ציטוט קסום על מה ולמה היסטוריה – של סופר מבריק שעוד יספרו עליו רבות בהיסטוריה… טרי פראצ'ט:

    comp_history

    (התמונה למעלה מתוך ריאיון שערכו יוצרי "היסטוריה גדולה, בקטנה" בתוכנית מיוחדת ברדיו הבינתחומי על עריפת ראשים בהיסטוריה, מחווה לדעאש…)


    להגיב
  • יום המעשים הטובים בפרדס חנה-כרכור, 24.3

    יום המעשים הטובים של שנת 2015 בפרדס חנה כרכור!

    יום המעשים הטובים הוא יום ארצי בהובלת עמותת "רוח טובה".

    בפרדס חנה-כרכור היום יתקיים בסימן אקולוגיה, עם אירוע מרכזי בוואדי.

    בתוכנית בין השאר:

       * הצגה והפעלות חינם לילדים

       * מופע מוסיקה

       * להטוטני אש

       * דוכנים

       * ועוד…

    בנוסף יתקיים טכס הענקת מדליות לעוסקים בעשיית מעשים טובים על השנה

    יום שלישי ה-24.3 החל משעה 16:00

    האירוע חינם ופתוח לכולם…

    יום המעשים הטובים


    להגיב
  • יריד "אמנים במושבה" פרדס חנה-כרכור, חמישי-שבת ה- 19-21/3 בסימן "אומנות בכף היד"

    מאיר אריאל שהיה תושב המקום כתב בזמנו: "פרדס חנה כרכור צל עלי בננה" וכבר אז ידע כמה קסם טמון במקום הזה. בין השאר בזכות גלי ההגירה בעשור האחרון לפרדס חנה כרכור מתל אביב וחו"ל המושבה ביססה את מעמדה כמושבת אמנים ויוצרים מהמובילות בארץ. כבר 17 שנה ברציפות לקראת חג הפסח המושבה לובשת חג ואומניה הרבים פותחים את שערי ביתם ומכניסים את המבקרים לתוך חלל היצירה הפרטי שלהם.

    בסופשבוע שכולו חוויה אתם מוזמנים להתרגש ולסייר ברחובות הקטנים והמקסימים של המושבה הפסטורלית. האירוע מתפרש על פני שלושה ימים בהם פרדס חנה הופכת למעין גלריה גדולה ומרהיבה המושכת אליה לאורך השנים משפחות ומטיילים שוחרי תרבות מכל הארץ אשר כל אחד מוצא בה את מקומו. החל מתצוגת אומנות ישראלית מקורית, מתנות מיוחדות בעבודת יד לחג, אופנת מעצבים ביגוד ואקססורייז, אינספור פעילויות מגוונות לילדים, שוק אוכל ססגוני עם מגוון דוכני אוכל אותנטיים, טעימות יין, ממתקים בעבודת יד ועוד ועוד.

    השנה למעלה מ- 100 אמני המושבה יציגו אמנות מגוונת מתחומים שונים כגון: ציור, פיסול, תכשיטנות, אמנות שימושית , נגרות, צילום, חפצי נוי, קרמיקה, זכוכית, אופנה, צורפות ועוד. המבקרים ייפגשו את האמנים, יישמעו ממקור ראשון על תהליך העבודה וההשראה ויזכו להיחשף ליצירה ישראלית מגוונת.

    בתוכנית פעילות ענפה לילדים : הדגמת שריפת ראקו, התנסות חינם בניפוח זכוכית ועבודה עם חימר ואבניים, סדנאות להדפסת תיקים, תכשיטים, מיחזור מקרטון, יצירת מוביילים, יצירת כרטיסי ברכה חגיגיים, משחקי חשיבה, קבלת שבת מוסיקלית ועוד.

    בין המציגים השנה: הפסלים רבשי פנחסוב ומרק יודל, הצייר הבינלאומי הווארד פוקס, פתיחה חגיגית של הגלריה של שושנה טל, צלם הטבע ארי בלטינשטר, הקרמיקאיות לורי גולדשטיין, ליאת שרון והדס שלום, הצורפות גלית ברק ויפעת ברקת ועוד רבים וטובים.

    יריד "אמנים במושבה" פרדס חנה -כרכור יתקיים בימים חמישי-שבת ה- 19-21/3.

    הכניסה חופשית.

    שעות פתיחת המתחמים: חמישי 10:00- 20:00 שישי: 10:00– 17:00 שבת: 10:00- 20:00.

    פרטים נוספים בדף הפייסבוק של אמנים במושבה, בדף האירוע בפייס או באתר.


    להגיב
  • חודש נשי בתיאטרון הידית

    לקראת יום האישה הבינלאומי, החל השנה ב- 8.3.15, תיאטרון הידית יוזם ומארח סדרה של מופעים והתרחשויות אשר במרכזם נשים. אנחנו פותחים מרחב של אפשרויות התייחסות להוויה הנשית ולכל מה שקיים, עולה ומתעורר מתוכה, לעיתים בתנופה ומתוך להט ובערה ולעיתים מתוך חילחול עמוק.
    בתוך המהלך הזה אנחנו לא שוכחים לשאול מה ערכן של הבחנות מגדריות בשדה היצירה והאם יש או ראוי שתהיה יצירה 'נשית'.
    לכל ההתרחשויות מוזמנים גברים ונשים כאחת.

    פירוט האירועים:

    יום א' (8.3) 9:00-14:00:
    השראה נשית | בוקר קהילתי של נתינה ויצירה | ביוזמת מיכל ליבדינסקי
    האירוע פתוח לנשים בלבד ומתקיים ללא תשלום.

    יום ה' (12.3) בשעה 20:30:
    הקרנת הסרט הדוקומנטרי "האויבת שלי, השותפה שלי" + שיחה עם הבמאי דוקי דרור
    מחיר כרטיס: 35 ₪

    https://www.facebook.com/events/339068159615328/?fref=ts

    יום ו' (13.3) בשעה 13:00:
    תערוכה: "חללית / גן עדן" – מפגש עם האמניות – מרגו גראן ויערה ברקן
    https://www.facebook.com/events/1616410261923265/?ref=5

    מוצ"ש (14.3) בשעה 20:30:
    "אמא של דיקטטור" | הצגת יחיד מאת ובביצוע מיכל סבירוני
    מחיר כרטיס: 50 ₪
    https://www.facebook.com/events/849078368467408/?ref=5

    יום ה' (19.3) בשעה 20:30:
    "אום מוחמד" | סמדר יערון – המרכז לתיאטרון של עכו
    מחיר כרטיס: 70 ₪
    https://www.facebook.com/events/474075792731648/?ref=5

    מוצ"ש (21.3) בשעה 20:30:
    "אני רוצה ג'יפ אדום" | הקומיקאית טלי ורד קפלן
    מחיר כרטיס: 35 ₪
    https://www.facebook.com/events/1538730506405938/?ref=5

    יום ה' (26.3) בשעה 20:30:
    "קונפטי פואטי" | המשוררת זוכת הפרסים נעם פרתום במופע סולו אנפלגד
    מחיר כרטיס: 50 ₪
    https://www.facebook.com/events/407650802743290/?ref=5

    מוצ"ש (28.3) בשעה 20:30:
    "כל הדרך אלי – מופע נשי" | מיכל ליבדינסקי ועדי ארנון
    מחיר כרטיס: 60 ₪
    https://www.facebook.com/events/719539168144336/?ref=5

    *ציור: מרגו גראן
    *עיצוב: שושנה

    לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים:
    תיאטרון הידית 077-5301381
    https://www.eventer.co.il/user/hayadit

     —
    וכמה מילים של מרגו גראן, הציירת הנפלאה שעובדת עם תיאטרון הידית ואף אחראית על הלוגו של התיאטרון – 
    שיתופי פעולה בין יוצרים הוא דבר שהכרתי אבל חוויתי יותר, מאז שאני חיה כאן בכרכור. בינואר פנתה אליי שירי ג'ורנו, מייסדת ובמאית תיאטרון הידית ושאלה אם יעניין אותי לעבוד איתם על כרזה לפרסום חודש אירועי יום האישה בתיאטרון. יחד עם המעצב הגרפי עפר כהנא שמעניק מכישרונו והיבטו הייחודי לתיאטרון, החליטו שרוצים 'טייק עכשווי' על הציור של פרידה קאלו, האהוב על עפר באופן מיוחד ~ ציור בשם "מה נתנו לי המים" (1938).
    כשהראו לי את הציור, היו לי שתי תגובות מקבילות: שם הציור ורגלי הדמות המבצבצות מתוך האמבטיה, דברו אליי והתכתבו עם ציורים ותכנים מהשנתיים האחרונות, הקשורים לחיים, נשיות וגבריות, תנועה, זרימה וריענון. מצד שני, האופי הסוריאליסטי של הציור שונה מאד מהגישה הציורית שלי…אהבתי את האתגר.
    לאחר שבועיים של ניסיונות ולצד השראה משיר של רילקה שעפר שלח לי, שמתי לק שחור על ציפורני כפות הרגליים, הורדתי את מעט האבק שהספיק להצטבר על הסבונים החדשים לתינוק וביימתי את עצמי באמבטיה. מתוך עשרות צילומים שצילמתי, בחרתי אחד כהשראה לציור, בו הרגשתי שהתכנים של פרידה באים לידי ביטוי בשפה שלי. התכנים הפאליים לצד הנשיים וההתמודדות עם השאלה הפתוחה אודות 'אישה עכשווית מהי' ~ לפניכם תהליך העבודה והתוצאה.

    אנו סובלים זאת תכופות: להבות לאפר נעשות
    אך באמנות: האבק נעשה ללהבת אש.
    הנה הכישוף.
    לתחומו של הקסם
    המילה המוכרת כמטפסת מעלה נדמית
    אך למעשה היא כקריאתו של התור
    הקורא ליונה לא נראית
    [מתוך השיר 'קסם' של רילקה] o
    הציור המקורי של מרגו גראן


    להגיב
  • מבזק פורים

    יום שישי, 6/3/15, בשעה 10:00 בבוקר עד 12:00 בצהריים
    מרכז המושבה, רחוב הדקלים
    מוכנים? פה עושים היסטוריה.
    העדלאידע הראשונה בתולדות המושבה פרדס חנה כרכור יוצאת לדרך! קבלו את…

    * * * * * ה פָּ רְ כּ וּ רִ יָ א דַ ע ! * * * * *

    * * * פורים תשע"ה 2015 * * *
    * * שישי 6.3 שושן פורים * *
    * * בסימן מיחזור * *

    מה זה פָּרְכּוּרִיָאדַע אתם שואלים. אוה!
    מצעד פורימי ענק, צבעוני ומושקע
    משאיות
    מיצגי ענק
    מוזיקה חיה
    רקדניות
    תחפושות

    ק ר נ ב ל * ב מ ו ש ב ה ! !

    הזמינו חברים מקומיים לדף הארוע הזה
    שיידעו כולם

    שימו לב,
    ייחסמו לתנועה רחובות במרכז המושבה במהלך הארוע,
    עקבו אחרינו בדף פָּרְכּוּרִיָאדַע – קרנבל העדלאידע של פרדס חנה כרכור לכל הפרטים

    הכינו את התחפושות! ואת מלאי השמחה השנתי.

    —-

    הערת המערכת:

    אגב תחפושות, חלף על פנינו במהירות הפיד שנפתח מחסן תחפושות בכרכור. וכך נכתב:

    עוד רגע מגיע חג פורים המרומם ויש לנו הצעה מפתה בשבילכם רגע לפני שהולכים לקנות תחפושת מוכנה כזו שמגיעה באריזה יפה הישר מסין.
    בבית נעים בכרכור נולד לו מחסן תלבושות ותחפושות להשכרה. מלא פריטים ואביזרים נפתחו, הסתדרו יפה יפה במתלים, אפילו תנור ומראה… הכנו לכם כל מה שצריך בשביל לצאת עם תחפושת מיוחדת לפורים.

    שמלות שוות שלא הייתם לובשים כל השנה (טוב, אולי חלק מכם כן…), תילבושות מנצנצות, מרוטות, חליפות, צהובות, ירוקות, כתומות… בגדים של נסיכים ואבירות, כלות, פיאות, כובעים, צעיפים… מה לא? אפילו סנטה קלאוס הגיע לאוסף.
    התלבושות יושכרו במחירים שבין 5-100 ש"ח ויש כאן גם שק ע-נ-ק של פריטים במחיר 1-5 ש"ח – שאפשר לקחת, להרוס, לגזור, לתפור, לשלב… ולא להחזיר אלינו יותר…

    >> המחסן פתוח כמעט כל יום עד לפורים. נא לא להגיע במפתיע אלא לתאם מראש. טלפון לתאום 050-6335464. לדף של המחסן >

    מזמינים אתכם להוסיף בתגובות כאן למטה מידע על ענייני פורים! תחפושות, מסיבות ועוד.

    להתראות בפָּרְכּוּרִיָאדַע !


    להגיב
  • יוזמה קהילתית להקמת פאמפטרק בפרדס חנה!

    מיזם הקמת מסלול אופניים לחינוך לרכיבה בטוחה בדרכים – להנצחת זכרו של גבי לרנר

    אנחנו החברים של גבי. איבדנו חבר יקר ביום הזכרון 2013 בתאונת "פגע וברח" כשהוא ברכיבת אפניים. אנו רוצים להעניק לקהילה את האפשרות לחוות את האדם שהיה גבי בחייו ע"י הקמת פארק אפניים קהילתי שמייצג עבורנו את גבי החבר שלנו. אנחנו: שי, שירלי, שרון, אייל, סטיב, חבצלת, יוני, מיה, רונן, ואלה.

    אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו להקמת פארק אפניים קהילתי ולהיות שותפים ביצירת מיזם קהילתי-חברתי חדשני, וקידום חינוך צעירים ומבוגרים לרכיבת אופניים בטוחה על כבישי ישראל.

    חזון המיזם להקמת מסלול אופניים לחינוך לרכיבה בטוחה בדרכים. חזון המיזם הוא כי מסלול האופניים, פאמפטרק, ישמש לחינוך צעירים ומבוגרים לרכיבה בטוחה בדרכים, יהווה במה לפעילויות התנדבותיות של גופים השותפים למיזם, אבן שואבת לקהילה בפרדס חנה – כרכור, ומודל לחיקוי בעבור אחרים החפצים לקדם ברמת הקהילה והחברה את המודעות לתחום הזהירות בדרכים.

    הפארק יוקם בשיתופכם במהלך אביב 2015. לתמיכה במיזם בהדסטארט >

    גבי לרנר ז"ל
    גבי לרנר נולד בארגנטינה. עלה ארצה כנער ב – 1973, נקלט ע"י משפחה מאמצת בקיבוץ דליה והתחנך בתיכון האזורי הקיבוצי 'הרי אפריים'. שירת כלוחם בסיירת גולני, סיים בהצלחה קורס קב"טים באל-על ועבד כמאבטח באל-על. במהלך מסלול הקריירה, שימש גבי כקב"ט מחוז ת"א במשרד רה"מ, כראש תחום אבטחה פיזית במשרד הביטחון, כמנהל אחזקת מבנים ומשק בקריית 'אסם' בשהם, וכמנהל הביטחון וממונה הבטיחות בקבוצת 'סנו'. גבי היה נשוי לטלי, אבא לבנות עדי ועמית, בעל תואר ראשון בתקשורת וניהול מן המכללה למינהל, ואיש קהילה, חינוך וספורט. שימש כיו"ר ההנהגה המוסדית של ביה"ס הממלכתי בכרכור, חבר ההנהגה המוסדית של ביה"ס המקיף 'גוונים' בפרדס חנה – כרכור, היה ספורטאי מצטיין שהשתתף בתחרויות ריצה במקצה חצי מרתון, ובשנים האחרונות התאהב באופניים והפך לרוכב אופני כביש שהשתתף בתחרויות של איגוד האופניים. בבוקר יום הזיכרון תשע"ג, נהרג גבי בתאונת פגע וברח בעת שרכב על אופניו באימון לקראת תחרות, והשאיר אחריו משפחה מורחבת וחברים רבים המומים וכואבים.

    במהלך מסלול חייו שנגדע בברוטליות, אשר התאפיין באופטימיות ללא גבולות, בשמחת חיים, ובאהבת האדם והארץ, תרם גבי רבות בתחומי הקהילה והחינוך, ועסק בספורט כדרך חיים.

    עידכנו את הפרויקט: הוספנו תשורות נוספות לקהל רוכבי האפניים והוספנו עוד פחי שמן זית במגוון גדלים ומחירים והכל למענכם. אז בואו להיות חלק מעשייה חברתית משמעותית עבור כל אחד מאיתנו!

    תשורות נוספות ומפתיעות יעודכנו בימים הקרובים, הישארו מעודכנים, ספרו לחבריכם.

    רוצים לדעת איך נראה פארק כזה? בבקשה:

    כנסו לקישור לקבלת מידע והסברים על פאמפטרק באדיבות טל רוזוב. והנה הוידאו:


    להגיב
Close