מועדון העקורים – חישובים קיומיים

מועדון העקורים – חישובים קיומיים
"יש בים המלח, נצרת או אילת" אמרה הנציגה של אמסלם־טורס, סוכנות תיירות פרטית שגויסה למשימת הפינוי של קריית שמונה, אחרי שהעירייה הרימה ידיים ופיקוד־העורף־מחוז־צפון אפילו לא מצא את הידיים או הרגליים שלו בשביל להרים אותן.
מה בוחרים? נצרת? עכשיו? זה בטוח? ים המלח? מחבלים על אופנוע־ים? אילת? זה לא רחוק מדי? (*זה היה עוד לפני שהתימנים נכנסו למלחמה ההזויה הזו).
כולם מזיזים כוחות. נושאות־מטוסים־אמריקאיות שטות בים־התיכון. ים־סוף מתמלא באוניות יירוט, כוחות מיוחדים מגרמניה, בריטניה וצרפת באיים של יוון וקפריסין. טייסות של נאט"ו בטורקיה ושל ארה"ב בממלכות המפרץ־הפרסי. כולם שחקנים על שולחן החול של המציאות.
ואנחנו מה? גם אנחנו.
מזיזים כוחות.
כל אחד מזיז את הכח שלו כדי לשפר את נקודת המוצא לקראת הבאות. יש מי שזז בלי כח לממ"ד. יש מי שזז קצת יותר בכח לחדר המדרגות. יש מי שמזיז כוחות למלון או לסאבלט או לאילת ובחזרה. כל אחד מנסה להתמקם הכי טוב לפני שיקרה משהו.
ובינתיים מה? לא קורה כלום.
בעצם קורה קצת.
קצת פה, קצת שם. מאז שבת־שמחת־תורה־השחורה המלחמה שבעורף נמצאת בעצימות נמוכה. הבטיחו לנו גשם של טילים ועד עכשיו טפטוף. אמנם זה נוזל מכל הגבולות כמעט, אבל עדיין טפטוף.
ברגיל כולם מומחים וכולם מנתחים וכולם מזיזים כוחות לפני שדלתות הגיהינום יפתחו ואֵם־כל־המלחמות, השיטפון־של־אל־עקצא, יגיע אלינו. האימא של כולנו אמורה לקחת איתה את הכל בסערה. אותם ואותנו, אחריה לא יישאר כלום. מה שכן ישרוד לא יהיה אותו הדבר. אז מזיזים את כח סבתא למלון, ואת כח אבא ואמא לצימר, ואת כח דודה לעליית הגג, ומפרידים כוחות בין הילדים כדי שתהיה לכל אחד פינה במלון או בחדר או באיפשהו, הכל בשביל שיוכלו לשבת לכתוב יומן.

במלחמת־לבנון־השנייה הייתי מחשב מאיפה יבוא הטיל וככה בוחר באיזה חדר לישון, איפה המקום הכי בטוח בבית ולמה אני יכול לשבת בסלון, כי הוא בכיוון דרום¬־מערב וכל הפגיעות הן מצפון, וככה אני בטוח! בטוח כשהקטיושה שפגעה בסלון של השכנים, ארבע קומות מעליי ,חירבה אותו. אבל לא רק אותו, על הדרך היא העיפה לי את החלונות בסלון, עקרה את המשקופים במרפסת כביסה, ניתצה את הקרמיקה במטבח ופירקה את מכונת הכביסה התנור והמקרר בבום אחד.שום דבר לא בטוח. ועדיין, מזיז כוחות.
מנסה להתמקם הכי טוב אל מול שערי הגיהנום החורקים, רגע לפני היפתחם.
זזתי מקריית שמונה לפרדס חנה ולרמת גן וללהבות וזהו לבינתיים, אין לי כח. אני כרגע בלהבות הבשן הכי קרוב לקריית שמונה שאפשר. הלכתי עם האחיינית פה בקיבוץ לפעילות טפטוף נרות חנוכה לילדים, היא התעקשה שאני אישאר. ברגיל המתנתי. הם טפטפו נרות ואני שיחקתי קול־אוף־דיוטי בלי קול על ספה מתפוררת. בחוץ הדהדו נפילות בקיבוץ יפתח, יציאות שלנו, נפילות בשטח פתוח בין קריית שמונה לתל חי, שוב יציאות שלנו, עוד קצת פיצוצים ולסיום מטוסי קרב בדרך אל או מ או משהו. קול־אוף־דיוטי מעולם לא היה חי כל כך.
ססעמק.

מחבר דרור מילר 

טוויטר

אינסטגרם

הספר שלי – משפחה מושלמת פלוס – זמין באמזון

מועדון העקורים

מועדון העקורים – דילוג צפונה

מועדון העקורים – מבצע חולדה

יוגה לילדים בחיבור לגוף ובמיינדפולנס

יוגה לילדים בחיבור לגוף ובמיינדפולנס בפרדס חנה כרכור

מאז ומתמיד אהבתי לעבוד עם ילדים, כבר מגיל צעיר הדרכתי בתנועת נוער, צהרונים, קייטנות, ימי הולדת ועוד..

גדלתי כילדה היפראקטיבית עם בעיות קשב וריכוז

בחיים לא חשבתי שיהיה משהו שיגרום לי להצליח להיות שקטה ונינוחה

כשהשתחררתי מהצבא גיליתי את העולם של היוגה, בפעם הראשונה בחיי הרגשתי שיש לי עוגן.

ידעתי שאני רוצה להביא את זה גם לילדים שאני עובדת איתם

יכולתי רק לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי נחשפת לעולם הזה בגיל צעיר יותר

לפני כ-4 שנים עברתי קורס מורי יוגה והכשרת יוגה ומיינפולנס לילדים

במקביל כבר התחלתי לעבוד בבתי ספר ובמסגרות שונות והבנתי כמה העבודה עם הילדים היא משמעותית

וכמה הם זקוקים למרחב הזה שבו הם יכולים להרפות, להתנתק מהמסכים ולהיות ביחד.

גם הילדים שבתחילת שנה הכי קשה להם להרגע, אחרי כמה חודשים מגיעים אליי בתחילת השיעור ומבקשים שנעשה מדיטציה או הרפייה

אני לא יכולה לתאר לכם כמה זה מרגש אותי.

שיעורי היוגה לילדים שונים מאוד משיעורי יוגה למבוגרים

הם משלבים בתוכם מוזיקה ומשחקים

תרגילי מיינדפולנס

שיתופים

יצירה

תנועה ומדיטציה

ויש עוד עולם שלם!

למה זה טוב?

– פיתוח מודעות גוף והרגלים בריאים

– משפר את יכולות הריכוז!

– מפתח אצל הילדים ביטחון עצמי

– מאפשר מרחב לתקשורת ולשיח כנה ומקרב

– מלמד את הילדים איך לווסת את מערכת העצבים ולהרגע

– מפחית חרדות

– וויסות רגשי

ועוד המון יתרונות..

מטרתי המרכזית היא לסייע לילדים לגלות ולפתח את היכולות הטמונות בהם.

אני מאמינה בחינוך שמשלב גוף, רוח ונפש ומחזק את הילדים להפגין את הפוטנציאל האמיתי שבהם, דרך חוויה, משחק וחיבור לעצמם ולסביבתם.

הילד שלך צריך הפסקה מהמסכים? תדאגו להפסקות

רוצה שהוא ילמד להתחבר לעצמו ולסביבה בדרך בריאה ומיטיבה?

בתקופה האחרונה כולנו חווינו את החשיבות בחיבור לגוף ובמיינדפולנס, רוצה לתת לילד שלך כלים שילוו אותו לכל החיים?

 אני מזמינה אתכם להצטרף לחוג יוגה ומיינדפולנס לילדים בפרדס חנה כרכור 🦋

דרך משחק וחוויה, הילדים ילמדו כלים פרקטיים שיעזרו להם-

🧘‍♀ לפתח מודעות לגוף ולנשימה

🦁 להגביר את תחושת הביטחון

🌿 להקל עליהם במצבים של לחץ/חרדה

🌼 לפתח הרגלים בריאים שילוו אותם לכל החיים

👯‍♂ לפתח כישורים חברתיים

🌈 להפעיל את הדמיון ועוד..

פרטים טכניים:

חוג חצי שנתי בימי שלישי

החל מ-5.12.23 ועד 25.6.23

16:30-17:15 גילאי 5-8

17:30-18:15 גילאי 9-12

מחיר: 195 ש"ח לחודש

מביאים חבר ומקבלים את החודש הראשון בחצי מחיר!

לפרטים נוספים והרשמה- נועה לונה 0545752288

אתר של נועה לונה

אינסטגרם

אוכל….כבר הגיע הזמן לאכול ?!

מאת אמיר תלם

אתחיל בלספר על אגדה אינדיאנית, שנקראת:  שני זאבים

מסופר, בקרב בני הצ’ירוקי, על אחד מזקני השבט שישב עם נכדו וסיפר לו על קרב המתחולל בתוך בני האדם.

הוא אמר: “נכדי, הקרב המתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא בין שני זאבים.

זאב אחד הוא רע: כעס, קנאה, קנאות, צער, חרטה, השתוקקות ותאווה, גבהות הלב, רחמים עצמיים, רגשות אשם, טינה, רגשי נחיתות, שקרים, גאוות שווא, רגשי עליונות ואגו.

הזאב השני הוא טוב: שמחה, שלווה, אהבה, תקווה, רגיעה, ענווה, חביבות, טוב לב, אמפתיה, נדיבות, כנות, חמלה ואמונה.”

הרהר הנכד בדברי סבו לזמן מה ואז שאל: “מי משניהם מנצח?”

ענה הצ’ירוקי הזקן בפשטות: “זה שאתה מזין.”

אז, הכנת האוכל היא לא רק בשביל הגוף, אלא בשביל הנשמה. אפשר להקדיש את האוכל לעליון באמצעות תפילה תוך כדי הבישול ואחריה. אפשר גם לבקש ממנו לעזור לנו להתמודד עם הזאב הרע ….

בתאיבון 

לינק – https://www.youtube.com/watch?v=jRwEnaRP4J8

״בסוף כל הדרכים״- ענבר ברי רוז

לפני שש שנים כתבתי שיר,
שיר פרידה מאבא שלי.

בכל פעם שהשיר התקדם, הרגשתי שאבא שלי הולך קצת רחוק יותר
בכל פעם כשהרגשתי אותו רחוק יותר, נעצרתי כמו ילדה שרוצה למשוך את אבא בשרוול, מבקשת שיישאר.

באחד מערבי יום חמישי, שזה הזמן האהוב עליי בשבוע, נכנסתי בפעם האחרונה לאולפן ויצאתי למסע בנבכי הנפש, כשכל שורה מוקלטת הופכת את הפרידה למוחשית יותר ויותר.

היה לי חשוב שאת המילים, שיש בהן אבדן וכאב, תלווה מוסיקה שיש בה תנועה, מעוף ורוח, כמו כל פרידה, כמו החיים, כמו המוות… ערבוב של הפכים וניגודים שיוצרים שלם אחד.

בשבועות האחרונים, לקראת הוצאת השיר, אני מוצפת זיכרונות בצורה מוחשית כל כך שלרגעים אני מתבלבלת מה היה ומה עכשיו. ריחות, קולות, תמונות, חיים כל כך שנדמה שפשוט אפשר להושיט יד ולגעת.
הלוואי ויכולתי לגעת
לפגוש אותך, אבא,
לפחות לעוד פעם אחת.

ענבר ברי רוז, אמנית ומפיקה.
בעלת הסטודיו Berry Rose-home studio המארח מוסיקאים (עמיר לב, ערן צור, דניאלה ספקטור ועוד…)

לסדנאות אמן.

אתר 

עמוד פייסבוק 

יוטיוב

הביץ׳ בר מחכה לנו וגם מגייס עובדים ! – ראיון עם דיוויד הבעלים

מאת אמיר תלם

פגשתי את דיויד, הבעלים של הביץ׳ בר לראיון קצר, ממש לפני פתיחת עונה מרגשת מאוד. לאחר ציפייה ארוכה והמתנה לימים כתיקונם, אפשר סוף-סוף לצאת מהמערה ולחגוג בהודיה את פרק החיים החדש. בתור אחד הדיג'יים בביץ׳ בר, אכתוב כמה מילים מעצמי: מדובר במקום קסום שאין כמוהו. השילוב של הנוף, המוסיקה והוייב יוצר חוויה נופש ושחרור. אני מכיר את דיויד והצוות שלו מקרוב כבר כמה שנים ואני מעיד שהדבר הכי חשוב להם הוא הלקוחות והחוויה המשותפת. הביץ׳ בר זו משפחה, בשבילי ובשביל מי שבא להשתחרר ולהנות.

איך אתה מרגיש היום ממש לפני פתיחת העונה ?

אנחנו רגילים להפסקה חורף של כל שנה, אך השנה שנה מיוחדת כי היינו הרבה זמן סגורים. ההתרגשות בשיאה. אנחנו מקבלים כל היום מלא טלפונים מלקוחות לגבי הפתיחה, כולם מחכים לצאת ממעגל הבידוד שנכפה עלינו כמעט שנה שלמה, ובשילוב פתיחת עונת הקיץ, ההתרגשות בשיאה.

אנחנו מצפים להרבה עבודה העונה. הפעילות המיוחדת שאנחנו עושים שבעיקרה מבוססת על דיג'יים מהסביבה המנגנים שלל סגנונות, ובעיקר מוזיקה אלקטרונית עמוקה ורכה. איזה כיף יהיה לשבת בבריזה עם כוס בירה ולהתנועע על הספות שלנו.

אנחנו צופים שנה עמוסה במוסיקה. במהלך כל פסח, כולל חול המועד, מתוכנן פסטיבל מוזיקה של  דיג'יים שיבטיח הנאה צרופה. כרגיל, מובטחת חוויה שלא ניתן לתארה במילים רק לאלה שבאים, בין אם בשתיים בלילה או בשתיים בצהריים.

מבחינת שתיה, שמנו דגש על יינות לבנים, רוזה ושמפניה. לקוחות מאוד נהנים, במיוחד לאחר שגילו בקורונה את חדוות היינות. מוסיקה, שמש, בריזה ויין לבן – הולך תמיד טוב ביחד. בכלל, אנחנו מאד מאמינים בשילוב איכותי של אלכוהול, מוסיקה ומיקום.

כמובן שכל החוויה היא מול המפרץ העתיק של קיסריה. אנשים שנכנסים בפעם הראשונה אומרים וואו, איך המקום הזה הגיע. יש לנו מתחת לאף כזה מקום יפה ומיוחד מול נמל קיסריה.

איך עברה תקופת הקורונה ?

היתה תקופה מעורבת רגשית. מצד אחד, זמן נוסף עם המשפחה בבית ובטיולים. מצד שני, היו ימים של דאון עקב אי-סדר ליום ועבודה שמחזיק אותי. הקורונה לימדה אותי הרבה דברים אישיים ומשפחתיים. עכשיו, אני נכון ליישם את מה שלמדתי. למשל, להעריך את העסק והעובדים, את מה שיש לנו ואפילו את היום-יום שיש לנו, כל יום. לפני הקורונה, לצאת לים היה מובן מאליו, והיום אני מבין יותר שכדאי לנצל את הזמן שיש לי.

מה שלום הצוות ?

יש בעיות בגיוס עובדים כמו כל ענף המסעדנות בארץ, ולכן אנחנו חווים חוסר גדול בעובדים. עובדים רבים בחל״ת ולא מעוניינים לחזור. לכן, אנחנו מבקשים מהלקוחות להתאזר בסבלנות. זהו מצב קיים בכל הארץ לא רק אצלי

בינתיים אני מקבל טלפונים בודדים מעובדים שרוצים לחזור,  לעומת שנים עברו שהיו המון.

תקוותי שהממשלה תשחרר את החל״ת ואנשים יחזרו

למי שרוצה לעבודה בביץ׳ בר –  יש מקום. אנחנו מחפשים מנהלים, מלצרים וברמנים. הכל מכל. אפשר לפנות לטלפון 054-3434979 בווטסאפ או בשיחה.

איך הצוות מרגיש לעבוד במקום כמו הביץ בר ?

יש לי ברמנית חדשה שהגיע בגלל שבן דוד שלה עבד פה לפני 5 שנים והוא אמר לה שזו החוויה הטובה ביותר שהיתה לו. השילוב הוויב, הצוות, עם התשלום הטוב, נותן חוויה טובה מאוד לעובדים.  מדובר בעבודה עם הרבה לחץ. אנחנו מסייעים לעובדים ומאפשרים הסתגלות נפשית הדרגתית. בסופו של דבר שעוברים את הביץ׳ בר, אפשר לעבוד בכל מקום אחר בענף.

איך אתם מתארגנים לתו הסגול (התמגנות מקורונה) ?

המקום פתוח לאוויר. בכניסה יבדקו מסכה. יהיה גם אלכוג׳ל, למרות שזה לא חובה. אין מגבלת כניסה. ילדים, מבוגרים וגם ללא מחוסנים יורשו להיכנס. המארחת תושיב את הלקוחות לפי הקצב שלנו.

מה הרגע שהכי זכור לי מהעונה הקודמת ?

כאשר הדיג'יי סיים סט וכולם עמדו ומחאו כפיים, זה היה רגע מרגש מאד שבו הרגשתי שכל מה שבניתי במשך השנים עובד.

על הלקוחות מחמיאים לך ?

שזהו מקום המפגש האולטימטיבי.

לא מדברים על אוכל ספציפי או שתיה ספציפית אלה על החוויה הגדולה שאנחנו מספקים הכוללת

מוסיקה, שתיה, אוכל, אנשים, מתח כיפי.

דיג׳יי ראשון עולה כבר ביום שישי הקרוב בשעה 13:00. נתראה!

לפרטים נוספים:

https://beach-bar.co.il/

קורס "מיינדפולנס, מדיטציה ועקרונות הבודהיזם" בהנחיית סנדיה בר-קמה

המורה הראשון שלי היה אבא שלי. הערצתי אותו. כשהוא נפטר מסרטן כשהייתי בת 21 נשמטה הקרקע מתחת לרגליים שלי, וצללתי לתהומות של צער וכאב. עם מותו חוויתי באופן המוחשי ביותר את חוסר הקביעות, את הארעיות, את השתנות הדברים, גם הבטוחים והנצחיים ביותר כמו אבא שלי.

חודשים ושנים אחרי מותו, כשעדיין הייתי מתעוררת בלילות למשמע קול בכי ומבינה שזאת אני שבוכה וששוב חלמתי עליו, הגעגועים אליו היו מהולים בכמיהה עזה להבין,  להבין את פשר החיים ואת פשר המוות, ומה המשמעות של החיים האלה בכלל. ושלי בפרט.

אבא שלי לימד אותי לשאול שאלות. להטיל ספק. לחקור ולא לקבל כמובן מאליו שום דבר. לא כי "ככה צריך", לא כי ככה "כולם עושים", לא כי זה מה שכתוב בספרים, גם לא כי מישהו חכם ויודע אמר את זה או כתב את זה בספר.

מבלי דעת, אבא שלי בעצם חזר על דבריו של הבודהה, שהמליץ לא להאמין בצורה עיוורת לאף אחד'ת, אפילו לא לו, אלא לגבש דעה מתוך חקירת החוויה האישית.

ככה הגעתי אל הבודהיזם ואל המיינדפולנס. ואני בהכרת תודה מתמשכת ונצחית לדרך הזאת, שמאפשרת לחיות חיים שפויים וערים בתוך הכאוס והקושי של החיים המודרניים העמוסים, שלא לומר המוטרפים,

ובמיוחד בתקופה הנוכחית, שיש בה כל כך הרבה חוסר ודאות ודאגה ופחד מהבאות.

איך מתמודדים עם חוסר הוודאות?

התקופה האחרונה קשה לרבים מאיתנו.
אנחנו מתמודדים, יום יום, עם חוסר ודאות, חוסר יציבות ושינויים לא צפויים שלא תלויים בנו.
מרגישים מוצפים, מיואשים מהמצב בארץ ובעולם, מבודדים מהמשפחה הרחבה, מההורים המבוגרים.

מצב לא פשוט.

חלקנו בוחרים לא להתמודד, מתנתקים מהרגשות שלנו, או מתכחשים להם וחלקנו פשוט לא יודעים איך להתמודד.
שתי הדרכים האלה מובילות להרבה סטרס, לכעס ולתסכול. זה גובה מאיתנו מחיר מאוד גבוה ומחבל לנו באיכות החיים ובמערכות היחסים שלנו – בין אם זה מריבות בזוגיות (ואפילו פרידה), מריבות עם הבוס או קולגות בעבודה, או מריבות עם ההורים או עם הילדים.

מה עושים?

איך בכל זאת מתמודדים?

כדי להתמודד טוב יותר עם מצבים של חוסר ודאות וחוסר יציבות, חשוב שנקבל כלים פרקטיים שישמשו אותנו ביומיום:

♦ איך להתמודד עם רגשות שליליים
♦ איך להתמודד עם כעס ותסכול
♦ איך להתמודד עם חרדות
♦ איך להתחבר מחדש לעצמנו
♦ איך להיפטר מביקורת ושיפוטיות עצמית
♦ איך לייצר לעצמנו יציבות בכל סיטואציה

את כל זה ניתן לעשות בעזרת תרגול מיינדפולנס וכלים מתוך הדרך הבודהיסטית.

מיינדפולנס היא טכניקה לתרגול מודעות קשובה ונוכחות מלאה, בשילוב מדיטציה, לכל מה שקורה לנו, למה שאנחנו עושים ולסביבה שלנו.
היא עוזרת לנו להבין טוב יותר את עצמנו, להשתחרר מדפוסים שמייצרים לנו סבל ומאפשר ליותר חופש ושמחה להיכנס לחיינו.

ב-1/12/20 יפתח הקורס "מיינדפולנס, מדיטציה ועקרונות הבודהיזם" במכללת כרכור בהנחייתי.

הקורס מקנה כלים להיות במיינדפולנס בכל תחומי החיים, ומיועד לכל מי שרוצים לשפר את איכות חייהם ואת מערכות היחסים בחייהם ולחוות יותר קלות ושמחה בחיים האישיים והמקצועיים.

בין היתר, הקורס מאפשר:

√ להפחית סטרס
√ לנהל מחשבות טורדניות וכעסים
√ להתמודד עם מצבים קשים (גירושין, ילדים מתבגרים, אובדן ועוד)
√ לקבל אומץ לעשות שינויים בחיינו
√ ליהנות מהכאן ועכשיו בלי לדאוג לעתיד או להיתקע בעבר
√ ליצור יציבות למרות חוסר הוודאות שיש בחיים
√ לטפח חמלה לעצמנו ולאחרים
√ להתמודד טוב יותר עם רגשות שליליים
√ להפחית ביקורת ושיפוט עצמי
√ לחולל שינוי בדפוסים, אמונות והרגלים
√ להתמודד עם פחדים וחרדות
√ להכניס יותר הנאה לחיים
√ העלאת ביטחון עצמי וערך עצמי
√ להכניס יותר שלווה, קבלה ורוגע בחיינו
√ להכניס הרמוניה במערכות היחסים שלנו
ועוד.

אם יש לך תחושה של תסכול וחוסר ודאות, ויש לך רצון לעשות שינוי אמיתי ומשמעותי בחייך, הקורס הזה בשבילך.

הפרטים המלאים על הקורס נמצאים כאן >

עוד פרטים בטלפון 072-3924690

על סנדיה בר-קמה:

את המסע הרוחני התחלתי ב-1986 והוא נמשך עד היום הזה.
אני מורה למיינדפולנס, מדיטציית ויפאסנה, עקרונות הבודהיזם ופסיכולוגיה בודהיסטית.
מתרגלת ומלמדת למעלה מ-25 שנים, מנחה סדנאות, קורסים וקבוצות.
מאמינה שבכולנו טמונה היכולת לאהוב, לחמול, להיות נדיבים ולהתעורר.

לאתר שלי >

סרטון על הקורס במכללת כרכור:

קמפיין מימון ההמונים של מוסללה

לתמיכה בקמפיין

בגלי חום, שריפות ענק, סופות, מגפה –

הטבע כבר הפסיק לתת לנו רמזים וממש מדבר איתנו גלויות.

אם לא ניקח אחריות על אורחות החיים שלנו על הכדור, כולנו נפגע.

השינוי הזה יכול וצריך להתחיל ממש בתוך הבית – בתוך העיר.

בשביל זה אנחנו חייבים לחשוב מחדש על הערים שלנו,

ולהחזיר אליהן את הטבע והירוק, ולהפוך אותן למרחבים של יצירתיות וחיבור אנושי.

 

אנחנו אנשי מוסללה, קהילה ירושלמית של אמנים, אנשי סביבה וחינוך,

פועלים יחד כבר למעלה מעשור בחקירה וביצירה של חיים בני קיימא (ירוקים) בעיר.

הקמנו ארבעה מרכזים שונים הפועלים כמעבדה לחדשנות עירונית בת-קיימא העוסקים בחינוך, הכשרה ומפגש, בהם ביקרו אלפי אנשים, יזמנו מאות אירועי תרבות ברחבי העיר, העברנו אלפי שעות של קורסים מעשיים בתחומי החקלאות העירונית לקהל הרחב, ועכשיו אנחנו מפתחים גם מודל כלכלי יחיד מסוגו בעולם, שיקדם מהפכה ירוקה על גגות העיר.

המנוע היצירתי שלנו בהילוך חמישי, אבל הדלק הכלכלי שלנו בליטרים האחרונים שלו.

אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולתמוך בקמפיין כדי שנוכל להמשיך במהפכה הירוקה בחיים העירוניים למען בריאותנו, ולשמירה על העולם היפה שלנו.

הרגע שבו נולדו החיים האורבניים והפרדנו את עצמנו מהטבע, הוא נקודת השבר שהובילה לקלקול שאנחנו מרגישים היום – החל ממשבר האקלים והרס הפלנטה שעליה אנו חיים, עד משבר הקורונה.

כי כשאתה נפרד ממשהו – קל לך להרוס ולוותר עליו – ושם בדיוק מתחיל התיקון, בחיבור.

 

בשנים הראשונות מוסללה עסקה בהנגשת האומנות למרחב הציבורי, כהזמנה לחוויה ומחשבה אחרת על המימד העירוני. לאורך התקופה הזאת למעשה ניסחנו את דרכי הפעולה שמלוות אותנו עד היום:

 

על הגג של מרכז כלל הקמנו ב-2016 את ״המרפסת: נווה מדבר עירוני״ – המעבדה המרכזית שלנו. אנחנו מקיימים כאן עשרות קורסים וסדנאות של חקלאות עירונית וקוסמטיקה טבעית, מגדלים ירקות ועצי פרי, ופתחנו את ״פרופוליס״ המרכז לדבוראות עירונית, ללמידה והכשרה.

הגג גם מארח מגוון אירועים מדי שבוע, רוקדים כאן גם קונטקט, מקיימים מפגשים שבועיים של החלפת שפה עברית-ערבית, וביום יום המקום פתוח לכל מי שמחפש פינה ירוקה ושקטה לברוח מהמולת העיר.

 

הקמנו את הסדנא של מוסללה, סדנא קהילתית פתוחה לכולם שמנגישה את העבודה בעץ לכל מי שרוצה. בשעה שמלאכות מסורתיות נעלמות מן העולם, אנחנו עושים את הכיוון ההפוך מציעים לאנשים לבוא לבנות רהיטים מעץ בעצמם, וללמוד ליצור מתוך מיחזור במקום לקנות חדש. בקרוב נפתח את המחזור ה-51 של קורס נגרות בסיסית.

משבר הקורונה מאיים מאד על הפעילות העתידית שלנו.

מקור ההכנסה העיקרי של מוסללה הם הסיורים, הקורסים והסדנאות המעשיים, שלא מתקיימים כרגע עד הודעה חדשה. בהיעדר מקור מימון, לא נוכל להתקדם עם הפרויקטים האלו ונאלץ להפסיק את כל הפעילות.

אבל אתם, כשתצטרפו אלינו, יכולים לשנות את התמונה ולהגשים את כל זה:

 

בחודשים הקרובים נשיק את מרכז ״סינסילה״, האח התאום של ״המרפסת״ – רק בערבית ובמזרח ירושלים. ״סינסילה״ יהיה בית וחממה לקהילה מקומית של אנשי יצירה וסביבה, ולמעשה יהיה המרכז היחיד שמחבר קהילה-קיימות ותרבות במזרח ירושלים.

המרכז ממוקם על הגג של הספרייה המרכזית העירונית של מזרח העיר, בו יועברו קורסים מתחומי הקיימות, סדנאות והרצאות, ויהיה מרחב הפתוח לכלל הציבור שבו ניתן לבוא ללמוד, לעבוד, לנוח ולהנות מסביבה ירוקה באמצע העיר.

 

הקמה של מרכז לוגיסטי בתוך השוק הסיטונאי שילקט את מיטב המזון שנזרק מדי יום, ויעביר אותו אל קהילות ואנשים הזקוקים לכך.

תקופת הקורונה הביאה את קבוצת הפעילות החברתיות ״מצילות המזון של ירושלים״ לעבודה סביב השעון בשביל להעביר חלק מהכמות הבלתי נתפסת של ירקות ופירות טובים שנזרקים מדי יום בשוק הסיטונאי (בין 2-4 טון של אוכל!) – למשפחות נזקקות מכל קצוות האוכלוסיה.

בעקבות החיבור עם אנשי השוק הסיטונאי, המרכז הלוגיסטי החדש יאפשר להרחיב את הפעילות, והוא גם ישמש את ההמתנדבות והמתנדבים שעושים עבודת קודש מדי יום.

 

לקחנו על עצמנו משימה לא פשוטה – להפריח את מדבר הגגות העירוני.

במקום גגות עצומים שוממים ובלתי מנוצלים – מרכזי חיים ושפע עבור תושבי העיר.

למה?

כי כשמדבר הגגות הצחיח יהפוך לירוק – האוויר יהיה נקי יותר, הקיץ יהיה קריר יותר ומיני בעלי חיים שלא ראינו ישובו לחיות לצידנו.

הקמנו את ״ארגון-גג: מקדמים תרבות גגות״ המאפשר לכל בעל גג לקבל ייעוץ ממיטב המומחים בתחום, וכמו כן קורס ראשון של ״חלוצי הגגות״ יוצא לדרך בקרוב,

ויכשיר בעלי גגות להפוך את הגג שלהם למרחב קהילתי ירוק, ובקרוב נתחיל לראות

יוזמות בסגנון ״המרפסת״ בכל שכונה בירושלים.

בנוסף – אנחנו מקימים את אתר הקמפינג גגות (!) שיאפשר לכולם את החוויה של שינה בטבע עירוני, אבל בעיקר בשביל להוכיח שגגות ירוקיםיכולים להיות גם רווחיים.

יחד עם המעצבת נתי שמיע עופר, פיתחנו את ה-Roofing, מודל שינה ואירוח בני קיימא, יחיד מסוגו בעולם שיצור תיירות גגות ראשונה מסוגה בעולם (וקורונה פרנדלי!).

אנחנו מתכוונים לפתוח את האתר לקהל הרחב באפריל 2021.

 

מרכז כלל צפוי להפוך למשכנם של עוד כ-20 עמותות ואירגוני חברה אזרחית שיצרו יחד אקו-סיסטם הפועל בשותפות לטובת קידום מטרות ציבוריות, ויוכלו יחד לצלוח את המשבר הנוכחי, על ידי שימוש במשאבים המשותפים שכבר קיימים (כיתות, חדרי ישיבות, אולם כנסים ועוד).

לתמיכה בקמפיין

 

כל הדברים האלה לא בשמיים. כולם בשלבים שונים של תנועה ובשלות, ואסור לתת למומנטום הזה לגווע.

ב-11 שנות פעילות הראנו שקהילה הולכת וגדלה בתוספת השראה וחזון יכולים לשנות את המציאות – והיא אותה מציאות שתחכה לנו גם אחרי הקורונה.

הצטרפו אלינו, קחו חלק בעשייה וביצירת המציאות, כי אף אחד לא יצור אותה עבורנו.

תמכו במוסללה, כדי שנוכל להמשיך וליצור עיר אחרת.

תודה!

לתמיכה בקמפיין

סדנת האף האדום עם יולנה צימרמן

ב-12 למרץ , יום לפני הגל הראשון של הקורונה בארץ אני ועוד כמה נשים מוכשרות העלינו באופן חד-פעמי ערב קומדיה נשית נועזת ובועטת בסטודיו ארץ לוץ בתל אביב (תודה לאורי לוץ על היוזמה המבורכת).
זה היה ערב פרוע ומצחיק ברמות (מופע קסמים אבסורדי, זונות באמבטית בועות, מתקשרת פותות מפרדס חנה, קרקסנית סקסית ועוד שלל דמויות שלי כמנחה).

בהמלצת בועז בן זוגי המבריק, העליתי קטע פנטומימה שצוחק על פנטומימה, כי אני לא פנטומימאית ומעולם לא למדתי את זה… בקיצור,זה קטע על קוקאין, אלרגיה לציפורים, בדיקה גניקולוגית, הרגלי היגיינה ולידה ותינוק עם קקי שנזרק יחד עם החיתול המסריח מהחלון… בקיצור קטע פנטומימה קלאסי…

יום אחרי אותו הערב, נסגרו כל בתי הספר והתחילה "הקורונה". ועכשיו, כמעט חצי שנה אחרי – אנחנו בגל השני? השלישי? כבר אין גלים? אלה החיים עכשיו?

למעשה יש 2 דרכי פעולה ומחשבה שאנחנו משתמשים בהן בחיים:

התנהלות "אוטומטית" – שזה דווקא חיובי – להתנהל בשחרור מוחי ופיזי, בזרימה בתוך המצב. למשל בנהיגה כשכבר יודעים איך לשלב את כל הפעולות מבלי לחשוב על כל פעולה ולהתרכז, פשוט נוהגים, פונים, מאטים ובינתיים חושבים על משהו אחר והכל מתנהל ברגוע.

זאת לעומת מצב כשזה חדש וצריך ממש להתרכז במודעות יתר (עם מידה של חרדה) בכל פעולה ופעולה שזו, למעשה, הדרך השנייה – התנהלות שביסודה הצורך שלנו לשלוט, להיות בפוקוס ומודעות מכוונת, כדי לשלוט במצב.

בסדנת ליצנות, בתרגילים ומשחקים קלילים – מתרגלים ומקבלים כלים איך לאזן בין ריכוז, פוקוס וכוונה בפעולות שלנו, לבין פעולה אוטומטית וזרימה – עבודה מהבטן, מהאינטואיציה, מהלב ומהרגש – בניסיון להיות בנוכחות מלאה עם עצמי והסביבה שלי (הקהל) כאן ועכשיו.

הקהל ותגובותיו נותנים את הפידבק לליצן ונוצר מעגל אנרגיה שנע הלוך ושוב, כך שכולם נטענים – כולם זוכים.

בסדנה שאני פותחת בספטמבר, כל אחד ואחת ילמדו על עצמם. איך הם הולכים, מה נפלט מהגוף במבוכה, בהצלחה ובכישלון, מה מצחיק באופן טבעי בנוכחות הפיזית והאישיותית שלו/ה, איך להגביר את זה, מה זה תזמון קומי, מה זה ה"פלופ" Flop , איך להפוך כישלון ליתרון, והכי חשוב…

ל-נ-ש-ו-ם באמת, לא הנשימה הרדודה שלנו ביום יום, נשימה עמוקה, מלאת הבעה, נשימה משחררת, מטעינה וממלאת בחיים. כי זה הדבר הראשון אנחנו עושים כשאנחנו יוצאים מה*** של אמא שלנו.

נותרו עוד מספר מקומות אחרונים בסדנה שתפתח ב-15 לספטמבר.
בסדנה מרתקת בת 13 מפגשים, נחקור את עולם הליצנות-
מהו ההיגיון הליצני הייחודי ותפקידו של הליצן בחברה ובעולם.
דרך משחקים ותרגילים פיזיים, עבודה קולית, עבודה עם חפצים, עם מילים, בלי מילים, עם פרטנר, ובסולו-
נצלול אל הרגע, התענוג של הזרימה בתוך האי ודאות
( יש המון איים של אי ודאות בימינו), איך להפוך את הפחד להתרגשות,
את ה"טעות" להזדמנות , לחגוג את הכישלון , את הפיוטיות של הטיפשות ועוד.

הסדנה תתקיים בקרקס שבזי בעין שמר
האיוונט :סדנת האף האדום

קצת עלי: שמי יולנה צימרמן, שחקנית ויוצרת עצמאית, בימאית, ליצנית רפואית, מורה ומנחת סדנאות עם ניסיון של בינלאומי של כ-20 שנה בפרפורמנס והנחייה.

לפרטים יולנה 054-7519535   |   פייס   |   מייל

רני יקיר – מטפל זוגי בפרדס חנה והסביבה

איך לשמור על הזוגיות במהלך משבר הקורונה?

זוגיות היא מערכת יחסים שזקוקה מצד אחד לגמישות ולשינוי ומצד שני ליציבות וביטחון. כדי להתמודד עם משברים, זוגיות כמו עץ, זקוקה לבסיס עמוק ומסועף ולענפים ולעלים שיכולים להתאים את עצמם לסביבה. הענפים צריכים להיות חזקים וגמישים מספיק כדי להתמודד עם סערות קשות וגם לתת מצע לעלים שבסופו של דבר מזינים את העץ באמצעות פוטוסינתזה.

משבר הקורונה, תופס את הזוגיות כמו סופת חורף קשה באמצע חום יולי – אוגוסט. תנאי המחיה של העץ משתנים מיום ליום ולכאורה, אין לעץ איך להתאים את עצמו לחום הדורש מצע עלים שיאגור מזון לחורף ובאותו הזמן, סופות החורף הקרות שנכנסות באמצע הקיץ ומאיימות לשבור את הענפים שאינם בנויים להתמודד איתן.

בחורף העץ משיר את העלים ונכנס לתרדמת. הזוגיות לא יכולה להיכנס לעולם לתרדמת. זו פריווילגיה שלא יכולה להתקיים ביחסים בטוחים. המצע הבריא של זוגיות, הוא עבודה מתמדת על היחסים. העבודה על היחסים מתאפשרת בשגרה, אבל במשבר הקורונה אין שגרה. המציאות החדשה היא, שחוסר הוודאות הוא השגרה החדשה. לכן, זוגות רבים חווים משבר קל עד אקוטי ביחסים.

מה יכול להיחשב עזרה ראשונה ליחסים הזוגיים?

כל זוג נכנס למשבר הקורונה במצב שונה של היחסים. חלקם נכנסו אליו בתקופה של "ירח דבש", חלקם בתקופה רגועה, חלקם במשבר נקודתי וחלקם במהלך משבר אקוטי. ככל שנמשך משבר הקורונה, כך כל זוג צריך להתמודד עם הפער בין היחסים שהיו בתחילת המשבר, לבין מצב היחסים היום. זאת, כשהמשבר נמשך ואין צפי מתי הוא יסתיים.

הכלי הזמין לכאורה לכל זוג, שאינו דורש מיקור חוץ, הוא שיחה יומית. מניסיוני בטיפול זוגי במהלך הקורונה, למדתי שככל שבני זוג מקיימים יותר מפגשים אישיים ביניהם, כך יש הפחתה בסימפטומים של משבר. הכוונה היא בין השאר ליכולת לקיים יחידה הורית עם מסרים משותפים מול הילדים, הפחתת ריבים בנוכחות הילדים, מציאת זמן התאווררות לכל אחד מבני הזוג ועוד.

כלי נוסף, במהלך השיחה היומית, לברר מה המצוקה האישית של כל אחד מבני הזוג. לפתוח באומץ את השאלה, מהי הציפייה של כל אחד מכם מבן/בת הזוג שלו/ה באותו היום. למדתי במהלך שיחות בייעוץ זוגי, שחלק מהאנשים נוטים להיזהר מביטוי של מצוקה ועוד יותר נוטים להסתיר מה הציפייה מבן/בת הזוג, בשעת משבר.

כשזוג מצליח, גם אם הוא במהלך משבר אקוטי לשתף את האמת על המצוקה האישית ועל הציפייה מבן/בת הזוג, הסיכוי להפחית את המצוקה והיכולת לתת מענה לבן/בת הזוג עולה במידה משמעותית. זאת, מאחר ואלו נתונים מעשיים שניתן לעבוד עליהם, כאשר המענה הוא בין השאר רגשי.

איך אפשר לייצר שגרה ויציבות במשבר הקורונה?

נסו למפות את היחסים שלכם מינואר ועד היום ולדרג את היחסים ממעולים למשבר אקוטי בסולם של 1-10. רישמו בנפרד, באופן אישי על דף מה הדירוג בתחילת החודש. בהמשך, הוסיפו תאריכים משמעותיים למשל תחילת הסגר, מישהו נכנס לבידוד, יציאה לחל"ת, אובדן פרנסה, פתיחה וסגירה של מערכות החינוך ועוד.

עכשיו השוו את הרשימות. יש לשער שתגלו פערים ביניכם ואולי גם יתגלו אירועים משמעותיים שלא היה ברשימה האישית. כאן מתחילה המשימה הקשה והמשמעותית, שיתוף איך נראה משבר הקורונה בהיבט האישי של הזוגיות. מניסיוני, המשימה היא קשה לא בהיבט הטכני, אלא בהיבט הרגשי. כאן תוכלו מצד אחד לחשוף את הקשיים ומצד שני לגלות את החוזקות שלכם.

אפשר לייצר שגרה ביחסים הזוגיים, כשאתם קרובים לאמת של היחסים ביניכם. כשהאמת גלויה, תוכלו לבנות שגרה המבוססת על הצורך האישי שלכם, תוך התבססות על המגבלות האישיות. מרכיב חדש במשבר הקורונה הוא חוסר היציבות בשגרת החיים. אם לפני משבר הקורונה, ניתן היה לתכנן פחות או יותר את מהלך השבוע, הרי כיום הדבר הוא לא מציאותי.

נסו להיפגש כל יום, אפילו לרבע שעה. להיפגש, כוונתי במובן העמוק של המילה. לשתף בכנות, גם אם יש חשש לפגיעה בזולת מה מצבך היום, מה הציפיות שלך ולהתעניין מה המצב של בן/בת הזוג. נסו לתכנן את היומיים הבאים, עם מספר חלופות לתרחישים שכבר צפויים בתקופה זו. גלו גמישות ונסו ככל יכולתכם ליצור יציבות על ידי שיתוף ברגשות ובמחשבות שלכם. המפגש היומי, הוא אחד הכלים הנגישים והיעילים, לשמור על הזוגיות בשגרה ובעיקר בתקופה של חוסר וודאות.

ליצירת קשר: רני יקיר 050-2461341   |  yakir10@gmail.com   |   אתר   |   פייסבוק   |   שלחו לי ווצאפ

רני יקיר – מטפל מוסמך שמתמחה בטיפול זוגי, משפחתי ואישי. בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה בהצטיינות ותואר שני בעבודה סוציאלית. בעל ניסיון רב בתיאום הורי, משבר גירושין, טיפול זוגי ממוקד רגש ועוד

מוכרחים להיות אופטימי

ימים קשים. הקיץ מגיע ואיתו היתושות. לחצי מאיתנו אין פרנסה. העם מפולג מאי פעם. ובראש הפירמידה יושבת לה ממשלת חזירים מנותקת ומגעילה. האמון במוסדות השלטון אבד והתקשורת, שפעם נקראה "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מתפקדת אולי כטמגוצ'י, שהוראות מלמעלה מאכילות אותה. אין באמת אופוזיציה ונראה שאין הרבה מה לעשות, חוץ מלהמשיך ולקבל בהכנעה וחוסר ברירה עוד גזירות והגבלות. שלא לדבר על צמידים וכפיית חיסונים ושאר זוועות…

אז איך אפשר להיות אופטימים (Fake it till you make it)?

אנשים התעוררו. כן ובעיקר אלו שפעם לא הרימו את הראש שלהם ממסך הטלוויזיה. אפילו אמא שלי כבר מבינה שלא כל מה שאומרים בערוץ 2 או בידיעות הוא נכון. וההתעוררות הזאת היא בכל העולם.

יותר ויותר אנשים מבינים שצריך לשנות את השיטה. לפרק ולהרכיב מחדש. לא לבחור במפלגה אחרת והבטחות סרק אחרות. זה תהליך שייקח זמן אבל הוא חיובי.

אנשים התקרבו – מעולם לא היתה כ"כ הרבה עזרה הדדית ותמיכה של האזרחים אחד בשני. הסולידריות מרימה ראש וזה יפה ומרגש.

אנשים מתחברים. הרבה קבוצות חדשות נוצרו לשיתופי פעולה, התכוננות לעתיד, פעילויות משותפות.

משפחות מבלות הרבה יותר ביחד – אבות שמבלים עם הילדים שלהם לא רק בסופ"ש, אימהות שמוצאות זמן לכל מיני חלומות שפעם לא היה זמן עבורם.

הרבה יותר אנשים מבשלים בעצמם (יותר בריא), מגדלים לעצמם את האוכל, מתעניינים בבריאות ולא רק במחיר או בטעם.

אנשים עושים יותר ספורט (גם אם השמינו בקורונה), מבינים שחשוב לחזק את המערכת החיסונית, לצאת לשמש, להזיז את הגוף, לחשוב חיובי…

אנשים צורכים פחות, נוהגים פחות, טסים פחות, מבלים פחות = פחות תאונות, פחות זיהום אויר. פחות. יותר חיות ויותר טבע פראי. אויר נקי יותר והרבה יותר שקט.

אנשים קונים יותר מקומי. מחברים שלהם, מהשכנים שלהם. מחזקים כך את הקהילה המקומית.

ובעיקר כשכל זה ייגמר (וברור שדברים לא יחזרו להיות בדיוק כמו פעם), נהיה אסירי תודה לרגילות, לשיעמום, לפשטות ולימים שבהם "לא קורה כלום"…

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר… (רק שייגמר כבר הלילה)

קורא למוזיקה: טורשיר # 18

[הטורשיר השבעה עשר: Formidable / Stromae]

זוהר ארגוב (או בכינויו "הזמיר") נחשב לאחד מגודלי הזמר המזרחי ולפורץ דרך בתחום, כשהביא את סגנון המוזיקה הזה למיינסטרים. במקביל הוא התמכר לסמים ונאשם בפרשיית אונס. היה זמר חתונות ומועדונים מצליח, עד שביצע את השיר הזה בפסטיבל הזמר ב-1982…

***

השיר השמונה עשר של "קורא למוזיקה".

הפרח בגני / זוהר ארגוב

אולי אחד השירים הכי מזוהים עם זוהר ארגוב ועם המוזיקה המזרחית. מילות השיר נכתבו ע"י אביהו מדינה ויועדו במקור לשימי תבורי, ולאחר שבחר לא לבצע אותו – ביצע אותו זוהר ארגוב,  and the rest is history…

"את עולמי עם שחר את לי כל היום
את עולמי בלילה את החלום
את בדמי ברוחי ולבבי
את הניחוח המתוק הפרח בגני…"

קורא למוזיקה: טורשיר # 17

[הטורשיר השישה עשר: It's the end of the world as we know it / REM]

סטרומאה (או בשמו המקורי פול ואן-האבר) הוא זמר בלגי, מוצאו מרואנדה (שם נספה אביו ברצח העם). שם הבמה שלו סטרומאה הוא משחק מילים לשם "מאסטרו" בצרפתית. לסטראומה יש גם לייבל בגדים ייחודי על שמו. בימים אלו עובד על שיתוף פעולה עם קולדפליי.

***

השיר השבעה עשר של "קורא למוזיקה".

Formidable / Stromae

השיר "נפלא" יצא בשנת 2013 והפך את סטראומה לכוכב כמעט בן לילה (יחד עם עוד שני להיטים "Tous Les Mêmes" ו""Papaoutai"). סטראומה מסתובב כאילו שיכור ברחובות בריסל וממש זועק את נפשו בשיר הזה. לא צריך להבין צרפתית כדי להתרגש…

"נפלא
את היית נפלאה,
אני הייתי פתטי,
אנחנו היינו נפלאים…"

הבית העגול פותח את ההרשמה לשנת הלימודים הבאה

מה תפקידו של בית הספר כיום וחינוך בכלל?
בעבר הרחוק תפקיד הורה היה ברור יותר ואולי אף פשוט יותר מהיום. ההורה היה חי את חייו והילד לקח חלק בחייו דרך צפייה והשתתפות ככל הניתן. ככל שהילד התבגר ומיומנויותיו השתכללו, הוא השתלב יותר ויותר בעולם המבוגרים עד לכדי לקיחת חלק פעיל ושווה זכויות וחובות בקהילה. הלמידה היתה אינטגרלית כחלק מהחיים בשבט או בכפר. כך גם הילד רכש את המיומנויות הנדרשות עבורו כדי לשגשג כבוגר.

ומה היום?
ב-150 השנים האחרונות חינוך שמוסדר על ידי המדינה ומבוצע על ידי בעלי מקצוע – מורים – במסגרת יעודית הפך לקונבנציה. מטרת חינוך זה מימיו הראשונים היתה להכשיר את הילדים לעתיד. לצורך כך הוא מעניק לילדים מיומנויות וידע שבאופן מסורתי אמורים לסלול את דרכו של הילד לעתיד בטוח.
עד כמה כיום אנו יכולים ואמורים "להכשיר" את ילדינו לעולם העתיד? האם גם היום תפקידנו כהורים ומחנכים הוא להכין את ילדינו לבגרות ואם כן כיצד עושים זאת בעולם בו קצב השינויים הולך וגדל מרגע לרגע וחוסר הוודאות לגבי כיצד תיראה האנושות הולך וגדל? לאף אחד אין מושג איך תיראה האנושות בעוד 10 או 20 שנה, מהן המיומנויות ואיזה ידע יצטרכו הדורות הבאים לשכלל. אז אם כך, מה תפקידנו בעידן זה של חוסר וודאות כלפי הילדים שלנו?

ועל כך עונה דן לסרי:

"אני נוהג לומר, כדי לסבר את האוזן, שהדרך הטובה ביותר לתמוך בחיים משמעותיים של בן השלושים, היא לאפשר לילד לחיות את חיי בן השבע שלו באופן משמעותי. ואני באמת חושב שזה נכון, שגם בדיעבד, חיי עומק בהווה תורמים לחיי עומק בעתיד, אבל האמת היותר אמיתית היא שלא אכפת לי. לא מעניין אותי מה הם יהיו כשהם יהיו בני שלושים וכיצד הכנתי או לא הכנתי אותם לעתיד הזה. אינני מבין בעתיד, ויש לי חשד שגם אחרים לא ממש מבינים בו. כל מה שמעניין אותי הוא שכעת הם ימצאו את הדרך ללבם, שכעת הם יהיו נאמנים לעצמיותם, שכעת הם יגלו את האפשרות של קשר עמוק עם מה שמעבר, שכעת יהיו חיים".

הבית העגול הוא שמורת טבע חינוכית, בית חינוך הפועל ברוח דיאלוגית חופשית המאפשרת לילדים להיות מי שהם. אנו רואים את הילד (והמבוגר) כאדם שלם אשר נועד ויכול לערוך בחירות חברתיות ולימודיות בהתאם לאישיותו, לקצב שלו ולצרכיו העמוקים.
לכן יש בבית העגול דגש מיוחד על תקשורת אישית, קרובה ופתוחה: אנשי הצוות מלווים כל ילד מקרוב ועוזרים לו בסבלנות ובאהבה להכיר את עצמו ולכוון את בחירותיו.

לילדים בבית הספר יש עצמאות מלאה בבחירת סדר היום ותחומי הלימוד שלהם תוך שהם מלווים בחונכות מכילה, מעצימה ומפתחת מצד הצוות, בכל דרך בה הם בוחרים. לילדים יש את החופש להיות מי שהם, לבטא את עצמם, להתנסות וללמוד מתוך עניין פנימי.

בשבועות הקרובים אנו מבצעים תהליכי הכרות והרשמה לשנת הלימודים הבאה (תשפ"א) לילדים העולים לכיתה א' וכן למספר מקומות בכיתות ב'-ט'.
אנו מזמינים כל מי שמאמין בדרכנו או שסקרן לשמוע עוד על הדרך שלנו, להכנס לאתר (www.bait-agol.com)  ולהצטרף לאחד מערבי ההכרות הקרובים  (לפי הנחיות משרד בריאות ככל הנראה בתקופה הקרובה ייערכו בזום).

להרשמה >

קורא למוזיקה: טורשיר # 15

[הטורשיר הארבעה עשר: Different Pulses / Asaf Avidan]

להקת רוקפור (RockFour) פעילה מעל 30 שנה! (משנת 88). מנגנת רוק עם גוון פסיכדילי תוך שימוש בכלים ושיטות הקלטה של פעם (כמו מלוטרון). הלהקה הראשונה ששרה והופיעה באנגלית. מושפעת מקינג קרימסון, פינק פלויד ורדיו הד. בתחילת שנות ה-2000 זכתה הלהקה בתחרות קאברים עולמית לשיר "Arnold Lane" של פינק פלויד, בבחירה ישירה של דיויד גילמור, ריצ'רד וויט ודיויד בואי (!!) וזכתה ליום הקלטות באולפן המפורסם "אבי רואד".

***

השיר החמישה עשר של "קורא למוזיקה".

הכעס / רוקפור

מתוך אלבומם הראשון "רשת פרפרים", שיר נפלא שאת מילותיו כתבה טל גורדון. שיר על גבר שנפרד מזוגתו, אבל עדיין בוער מבפנים.
"הכעס כבר נעול אבל עדיין מטלטל
בין הפינות החשופות אני צריך להיזהר…"

אסדות הגז – כרוניקה של זיהום ידוע מראש

לפני כמעט חמש שנים קראתי כאן לכולם לבוא להפגנות נגד שוד הגז. לפני שהנושא הוכרע והאסדות מוקמו.

ועכשיו שהן שם, האם יש כוח שיכול למנוע מהן לפעול?

עד כמה הן הולכות לזהם, מישהו באמת יודע? על מי אפשר לסמוך? על המשרד להגנת הסביבה, על שומרי הבית? איפה האמת?

האם באמת נזילה בתוך הים הולכת להפוך את הים התיכון ללא נגיש במשך כמה שנים? (ומהי ישראל בלי ים?!?)

ומה יקרה כשכל שאר האסדות המתוכננות תיבננה וכשהן תפעלנה יחד עם רוח מערבית?

זה מה ששומרי הבית אומרים:

המון סבתות מתוסכלות הולכות להישאר מחר לבד, אחרי שעשרות משפחות תכננו לעזוב את האזור בגלל הנישוב (איזו מילה מכובסת) שבינתיים נדחה משלישי ה-17.12 למועד לא ידוע.

כמובן שנובל אנרג'י אומרים אחרת – שאין שום בעייה ומניעה – שהרי מה יאמרו?

ואף אחד כמעט לא מדבר לאן הולך הכסף שיופק מכל הזיהום הזה??? מילא היה חוזר לאזרחים, מושקע בארץ, מוריד את מחירי החשמל… אבל זה הולך לכיסים פרטיים (ע"ע תשובה ונובל אנרג'י).

ואיך הפכה פרדס חנה, לאחד ממוקדי זיהום האויר הגבוהים בארץ?? עם ארובות חדרה ממערב, מפעל מזהם בקיבוץ ברקאי ממזרח, מפעל איטונג מצפון וכל הקמינים מבית… בלי אויר נקי גם כל הקהילה המדהימה שחיה כאן לא תוכל להתקיים )-:

להצטרפות לשומרי הבית >

לנתוני ניטור אויר באזור המתעדכנים בזמן אמת >

מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 10 – הטור של מאיר ושירז אריאל

[הטור התשיעי: מאיר אריאל, טליה שפירא וסוכות]

גם אני אוהבת את בוב דילן, לא באובססיה אבל אוהבת. כילדה שמענו בבית הרבה דילן לצד ביטלס, לאונרד כהן, קט סטיוונס וגם כוורת. כדי לגוון שמענו הגשש החיוור אבל זה תמיד התחיל והמשיך והתגלגל לבוב דילן.

כולם יודעים שמאיר אריאל אהב את בוב דילן. הוא לא הסתיר זאת אבל אני לא יודעת אם אהב את הכינוי בוב דילן הישראלי ועדיין הוא תירגם את השיר

Knocking on heaven's door קרא לו 'טוק טוק טוק על דלתי מרום' וביצע אותו בהופעותיו. זה היה השיר היחיד לדעתי שבו אבא שר קצת באנגלית. וגם, לא ממש שר, יותר מקריא משפטים באנגלית שלא היו בשיר שדילן כתב (hey nice Jewish boy, what are you doing here, go home) השיר גם נכנס לאלבום האחרון שאבא הוציא 'דלתות נפתחות מעצמן', הופעה חיה 1998).

אבל חוץ מהשיר הזה, אבא אף פעם לא שר באנגלית, או כתב באנגלית. לפחות לא שידענו.

בחודש הראשון למותו של אבא, התגלו לנו כל האוצרות שהתחבאו במשרדו בארגזים ומעטפות. לא שטרות כסף כמובן, אלא משהו גדול בהרבה. התגלו לנו הרבה מאוד ניירות מכל הגדלים והסוגים עם כל שיריו, רישומיו וחומרים רבים נוספים וגם הרבה הרבה הקלטות. אין לזה בכלל מחיר.

באותה עת בה עברתי כאחוזת עמוק על החומרים הכתובים של אבא, שחר אחי (שגם הוא עבר כאחוז עמוק על ההקלטות) מגיח פתאום אומר לי: תקשיבי לזה רגע, לוחץ פליי ואז יש רגע שחרוט לי והוא בהיר לי כמו היה אתמול. זה הרגע שאני שומעת לראשונה, את ההקלטה המאוד ביתית שאבא הקליט עם שיר לא מוכר שהוא שר באנגלית. משהו בלחן המיס אותי ואני מקשיבה שוב. מבינה שזה שיר שאבא כנראה כתב והקליט באנגלית. זה משהו שלא ידענו עליו. תגלית. וזה לא סתם באנגלית, יש שם משחקי שפה מאיר אריאליים באנגלית…מתברר שהוא פלירטט גם איתה ושלף שיר שמוקדש כמחווה ליוצר האהוב על אבא – בוב דילן.

טוב זאת היתה התאהבות של מכת ברק. הקשבתי שוב ושוב ושוב ואז ידיעה ברורה, זה פשוט שובה לב ואמרתי לשחר: השיר הזה חייב לצאת ודחוף.

כי על אף איכות ההקלטה הנמוכה, רעשי הרקע ועל אף שאבא לא התאמץ לשיר טוב במיוחד וזו רק סקיצה אחת שבה הוא מלווה את עצמו עם גיטרה. זה היה מרעיש לגלות שהוא כתב, הלחין ושר שיר באנגלית. תוך זמן קצר אני מוצאת גם את כתב היד עם מילות השיר. מהרגע הזה נוצרת אצלי אובססיה ואני רוצה להוציא את השיר הזה ויהי מה, השיר הזה חייב לצאת, נקודה.

כשנכנסים למילים, רק מי שמכיר היטב את שירי בוב דילן יכול לזהות איך הוא משחק ומתמסר עם שירים ושמות אלבומים של דילן.

בשלב הזה כבר יש לי שתי אובססיות. האחת על ספר הכתבים הגדול והשניה על הוצאת השיר לדילן.

שתי האובססיות האלו ליוו אותי בעשרים השנים האחרונות. אבל בגלל שאני לא בנאדם אובססיבי, האובססיות שלי נאלצו לקבל בהבנה שיש אובססיבית ראשית והיא אמא שלי. לה היה חשוב קודם להוציא את ספר השירים, שזה מובן בהחלט. ספר השירים עצמאי בשטח יצא לאחר עשר שנות עבודה מפרכות והוא באמת יצירת מופת. ספר חשוב עם מידע מרתק בעריכתו של יואב קוטנר החבר. אולי תופתעו אבל גם השיר Carry on Mr. Dylan  נמצא בו, אפילו שכל הספר בנוי רק מהשירים שראו אור. יש מצב שהאובססיה של מישהי כאן דאגה שגם השיר הזה יהיה שם…

אבל מה עושים עם השיר לבוב

בשנה הראשונה למותו העצוב והמעצבן של אבא שלי, לקחו על עצמם החברים יהודה עדר, שלום חנוך ומשה לוי, להוציא אלבום עם השירים האחרונים שאבא עבד עליהם. הם עיבדו את החומרים שמהם נולד האלבום הנפלא מודה אני (2000) עם השיר באותו שם שהפך לקלאסיקה.

אבל ההקלטה עם השיר לדילן היתה כל כך ירודה באיכותה והחברים הבינו שיש פה מקרה קשה לפיצוח ולא רצו לעכב את יציאת האלבום. צריך לזכור שאז לא היה פיתוח טכנולוגי כמו של היום. האובססיה של האישה הלא אובססיבית שוב קיבלה בהבנה.

השנים חולפות, מצבים משתנים. היו זמנים שחשבתי שאני כנראה לא אצליח להוציא את ספר הכתבים הגדול  והשיר לדילן לעולם לא יראה אור. צריך גם להתפרנס ממשהו, לגדל ילדים, לעזור לאמא עם האובססיות שלה…אני הרי לא אובססיבית…עד שהגיעה שנה 19 למותו של אבא. שם, כשעמדנו מסביב לקברו והשמענו את השיר האחרון ששחר הוציא 'יעלה אבי', (תמצאו ביוטיוב) התפרצו לי בבת אחת שתי האובססיות בסערה וידעתי שזהו, הספר חייב לצאת והשיר חייב לצאת לשנה 20.

מאותו רגע לא עניין אותי כלום, הודעתי למשפחה שאני מעלה הדסטראט ושאף אחד לא ינסה לעצור אותי, לפני שמישהו אמר מה ומי הפרויקט הצליח ובינואר 2019 התחילה הפקת הספר ד"ר התחכמות. אחד הטקסטים שמצאנו הוא מין רשימת נקודות השפעה והשראה בחייו, זה הוזמן ע"י עיתון כלשהו ושם כמובן, יש גם פיסקה על בוב דילן. ברור שהכנסו את זה לספר.

בחודש מאי 2019 הספר רואה אור. הישג לא מבוטל לאישה לא אובססיבית ונרשם וי אחד. אחרי שנרגעתי רגע מההפקה הזאת ועברנו בשלום את המופע והאזכרה של שנה 20, תפסתי את אחי אהוד ואמרתי לו 'אתה מצטרף לאבא שלך לשיר לדילן? לפני שהוא הספיק להגיד מה ומי, ההפקה הזאת דוהרת קדימה בשיתוף חברת 'עננה בעמ' שמימנה את העיבוד המורכב, הקלטת כלים עם אדם מדר והקלטת שירה של אהוד אריאל.

ועכשיו, צריך הרבה סבלנות מרוגשת לקבלת התוצאה…

כשקיבלתי את הסקיצה הראשונה לאחר העיבוד זה היה מצב מכונן. סוף סוף זה נשמע כמו משהו שממש יכול לצאת לאור. השילוב של אבא עם בן שרים יחד לבוב דילן מייצר "צמרמורת נועם" (ראו ברכה לנעמי שמר על הציטוט) . שמעתי את זה לפחות 500 פעמים וכל פעם זה ריגש אותי. זה פשוט חייב להצליח. מכאן התחיל רצף מהיר של פעולות של אנשי מקצוע מהתחום, המעבד איתי צוק מסיים את העבודה המורכבת, עטרה אופק גויסה לסידור המילים באנגלית תקינה, משם להכנת סינגל לרדיו והכנת קליפ למילים שיצר ברוב כישרון ברק דגני.

דצמבר 2019 השיר יוצא לאור. אושר טהור.  אני באמת ובתמים מתרגשת ברמת האוסקר. למה דווקא אוסקר? כי אני בסרט מעולה שבו אני מגשימה חלום.

להלן חלום

מסוקרנת מאוד, לא באובססיה, על מה יקרה כשבוב דילן ישמע את זה. יאהב? לא יאהב? יקבל מזה חיזוק? יקבל בהבנה? מתפללת שכן.

ובלי ששמתי לב, בשנת 2019 הצלחתי להגשים את שתי האובססיות האהובות שלי. אני די עומדת על פסגה עכשיו וצופה במחזה מרהיב.

עוד מעט אשוב.

_________________________________________________________________________________________

שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.