וידאו

  • מאיר אריאל – ספר חדש!

    [שירז אריאל]

    לתמיכה בהדסטארט >

    אבא שלי, מאיר אריאל עליו השלום, מאוד אהב את פרדס חנה כרכור. הוא ואמא עברו לכאן לאחר 13 שנים בעיר הגדולה, כשנה לאחר שאני עברתי לכאן עם משפחתי והפגנתי התלהבות. הייתי אם צעירה והתאים לי שסבא וסבתא יהיו לידי. קצת קשה לי להגיד שזאת היתה החצי שנה הכי נפלאה והכי אחרונה שלו. מזל שלפחות זכיתי לזמן הזה והילדים שלי הרוויחו סבא נהדר.  בזמן הקצר שגר כאן הוא הספיק גם להופיע פעמיים בשיקשוק שאך נולד והיה נוהג לטייל עם הכלבה שלהם 'סאני'. יש רבים שזוכרים את התמונה הזאת ממנו. מסתובב עם הכלבה ומברך לשלום.

    באופן בלתי נתפס עברו להן 20 שנה.  הנכד הבכור כבר סיים צבא, השני עוד רגע משתחרר ומאז נוספו למשפחתנו עוד 12 נכדים.

    זוכרת היטב את זמן השבעה. המוני אנשים באים, אמא מוכת הלם ויגון ואני מוצאת נחמה בחדר העבודה שלו. מתיישבת מול השולחן שלו ומתחילה לפתוח מגרות. בכל מגרה מצאתי הרבה מעטפות דואר גדולות כשבכל מעטפה יש טקסטים, מכל מיני סוגים. גם שירים שהכרתי וגם כאלה שלא. חלקם בכלל לא שירים אלא פרוזה מכל מיני סוגים: קטעי קישור להופעות, חומרי הגות, הצעות לפתרון הסכסוך, מהו קיבוץ, מהי קבוצה, על המדינה וגם מכתבים לדמויות מוכרות ופרטיות, גם לרשות הדואר או בית המשפט. ויש גם ציורים ורישומים – את ה-כל הוא שמר. מצאתי חומרים עוד מתקופת השליחות שלהם בארה"ב בשנת 68 -70.  הייתי בשוק מהכמות ומהמגוון של הנושאים. יחד עם חברת משפחה קרובה התחיל מבצע מיון וסידור כשאני מבינה, שחייבים להפוך את זה לספר ויהי מה.

    לאמא היה חשוב להוציא גם את ספר השירים הגדול וספר נפלא זה 'עצמאי בשטח-כל השירים', יצא בשנת 2009.
    עוד לפני כן, בשנת 2005 יצא 'ברכות והספדים' ובשנת 2011 יצא הספר 'כתבים' שכלל 29 קטעים כתובים ושלל ציורים.
    מאז יצאו מספר מהדורות אך כל הספרים אזלו ואין להשיגם.

    חזרה ל 2018. בערך חודש אחרי האזכרה ה-19 זה היכה בי. שבעצם התחילה שנת ה-20. ואין לנו אפילו ספר אחד. ואז הבנתי שאני חייבת לעשות מעשה, ואם כבר אז להפיק ספר שכולל את כל החומרים ולא רק 29, יש המון המון חומר נוסף ואולי הגיעה העת שיצא ספר יפה ומכובד שיכלול את כל מה שיצא בכתבים ועוד לפחות 60 חומרים חדשים וגם חלקים מ'ברכות והספדים' כך שיחד זה כ-100 קטעים שנונים ומעניינים שאבא שלי כתב.

    פרויקט גדול כזה לא קל להפיק לבד, נדרשת כאן המון עבודה שאני מאוד רוצה לעשות. חלק גדול עדיין לא הוקלד אפילו. בתקופה של אבא לא היה הדסטארט. בטוחה שהוא היה נעזר בזה להפקה עצמאית של אלבום אם היה נשאר פה עוד קצת.

    אז לזכרו, אני מזמינה אתכם להצטרף למיזם, יש בו כל מיני הפתעות מיוחדות. יש לי תקווה להצליח לגייס מספיק כדי להוציא גם את ספר השירים – הצטרפו אלי היום ויחד נוציא את הספרים לאור.

    (במהלך השנה הקרובה אחשוף כאן חומרים חדשים ונדירים של מאיר – ואספר על שלל האירועים לשנת ה-20)

    לתמיכה בהדסטארט >


    להגיב
  • קורא למוזיקה : טורשיר # 4

    [הטורשיר השלישי: Famous Blue Raincoat/Leonard Cohen]

     

    טורשיר רביעי – שירים מקסימים עם מילים יוצאות דופן בתוספת כמה מילים על השיר ועל המבצע.

    והפעם נעבור לעברית, לכבוד יום השנה לאיש שהוא פסקול חי של מדינת ישראל, אריק איינשטיין.

    ***

    קבלו אותו. השיר הרביעי של "קורא למוזיקה".

    עטור מצחך

    שיר שנבחר לשיר הישראלי היפה בכל הזמנים שוב ושוב. עם מילים אלמותיות של אברהם חלפי, לחן של יוני רכטר הגאון וביצוע לא פחות ממושלם של אריק איינשטיין (בעזרתן של יהודית רביץ וקורין אלאל). שיר שמדבר על מערכת יחסים, כשלא ברור אם מדובר על בני זוג (לבשי חלוקך, אני כבר בא) או על אהבה לא מושגת (למי שתהיי חייו מלאי שיר).

    "…שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
    ושבויה בין כתלייך
    ממני נפרדת
    עת אני בגופי נפרד ממך.."


     

    עטור מצחך זהב שחור
    (אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)
    מצחך מתחרז עם עיניים ואור,
    (אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)
    אך למי שתהיי
    חייו מלאי שיר.

    חלוקך הורוד צמרירי ורך.
    את בו מתעטפת תמיד לעת ליל.
    לא הייתי רוצה להיות לך אח,
    לא נזיר מתפלל לדמותו של מלאך
    ורואה חלומות עגומים של קדושה
    ולמולו את אישה…

    את אוהבת להיות
    עצובה ושותקת
    להקשיב לסיפור על קרוב על רחוק
    ואני, שלא פעם אביט בך בשקט
    אין קול ודברים
    שוכח הכל על אודות אחרים.
    שוכנת נפשי בין כתלי ביתך
    ושבויה בין כתלייך
    ממני נפרדת
    עת אני בגופי נפרד ממך.

    פרוש חלומי כמרבד לרגליך
    צעדי אהובה על פרחיו פסיעותיך
    לבשי חלוקך הורוד לעת ליל
    עוד מעט ואבוא אליך.

    עטור מצחך זהב שחור
    יקרב אל שפתי כחרוז אל שיר
    אז אלחש באזניך עד בוקר עד אור
    כשיכור…
    עטור מצחך זהב שחור.

    מילים: אברהם חלפי    לחן: יוני רכטר


    להגיב
  • דיאלוג פתוח בישראל – שינוי מהותי בבריאות הנפש בארץ

    כניסה להדסטארט >

     

    [מאיה לילה חפר]

     

    מי רוצה לדבר על שיגעון שירים את היד.
    דיכאון? אובדנות? פסיכוזה?

    לא אה?

    לא. אנחנו לא רוצים לדבר על זה. וגם לא לשמוע. וזה משונה מאד כי על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי אחד מכל ארבע מבוגרים במערב יחווה משבר נפשי שידרוש התערבות פסיכיאטרית ודיכאון זו המגפה השלישית בגודלה במערב.

    אז איך זה שאנחנו לא רוצים לדבר על זה? הרי אחד מארבע אומר שכל אחד מאיתנו נפגש עם הכאב הזה, והשאלה מהו ואיזה מין סיפור מסופר עליו זו שאלה חשובה מאד.

    הסיפור שאנחנו מספרים על מחלות נפש (שם גרוע. נפש? מה זה? זה מונח רפואי? ואם כבר מאמינים שיש נפש, זה מה שחולה? אותו יסוד נצחי שיש המאמינים בהישארותו או בגלגולו) – חשוב מאד. כי ההסבר שאנחנו נותנים לעצמנו על המהות של המשבר הזה מכתיב את דרכי ההתמודדות שלנו איתו, את הטיפול שאנחנו מציעים ואת התפיסה של האדם המתמודד את מה שעובר עליו.

    אנחנו חיים בתקופה בה המשברים הנפשיים עברו מדיקלזציה, הם יצאו מתחום סמכותו של איש הדת או השמאן, הם יצאו מתחום סמכותה של הפסיכותראפיה והם תחום סמכותו של הרופא. רופאים מערביים אמונים על טיפול במחלות שנמצאות בגוף בעזרת כדורים ולכן זה הטיפול המרכזי שאנחנו מציעים בישראל מרפאות, בתי חולים ותרופות.

    אל תבינו אותי לא נכון, אני לא נגד פסיכיאטרים ולא נגד תרופות. יש לי פסיכיאטר נחמד מאד ותרופות הצילו את חיי בשלבים מסוימים. נגד מה אני? אני נגד פרוטוקול. אני נגד היותן של התרופות מענה מרכזי במקום כלי נוסף בארסנל התשובות שלנו.

    אני נגד התשובות המוחלטות על משהו שבסופו של דבר הוא מיסתורין.

    מדעי המוח לא פתרו את תעלומת המשברים הנפשיים. עוד לא נמצאה בדיקת הדם שתראה שאדם בדיכאון ואף אחד עוד לא הבין מה גורם לפסיכוזה.

    אובדן השאלות בתרבות שלנו הוא אחד הדברים המצערים, משום שאין דיאלוג אמיתי בלי היכולת לשאול שאלות. שאלת הטיפול, כן או לא תרופות, איזה ז'אנר של טיפול נפשי, התנהגותי או דינמי, כל הבחירות האלה צריכות לבוא רגע אחרי השאלה, מה קורה במערכת הגוף-נפש שלי?

    אבל לא בכל העולם זה המענה שניתן בשעת משבר.

    בפינלנד למשל פיתחו לפני 30 שנה גישה בשם דיאלוג פתוח. הגישה נשענת על הסתכלות מערכתית ורואה את המשבר מתוך הקשר רחב יותר ומתוך הבנה שהקהילה בה חי האדם היא מקור כח לחצוב מימנו פתרונות למשבר.

    הגישה מציעה שיח של ריבוי קולות, גם עם כל הקולות שנמצאים באדם וגם עם כל הקולות של האנשים שהוא אוהב. הגישה נשענת על סבילות לאי ודאות, למצב בו אני המטפל לא יודע את הפתרון מראש אלא יוצא למסע חקר עם כל אדם אחרי המשבר הפרטי שלו.

    לגישה הצלחות יוצאות דופן במחקרים, היא הורידה את אחוזי האשפוז ואת כמויות התרופות. 70 אחוז מהאנשים שטופלו בה בהתקף פסיכוטי ראשון לא חזרו למערכת בריאות הנפש (!).
    ויותר מכל, היא שנתה לחלוטין את החוויה של מטופלים, בני משפחה ומטפלים כלפי תהליך ההתערבות לחוויה הומאנית, מכבדת, וטרנספורמטיבית.

    יש תנועה מבורכת בבריאות הנפש בישראל בשנתיים האחרונות. הבתים המאזנים (חלופות האשפוז) שנפתחו מראים לנו אופק חדש, אולם הם עדיין צעד אחרי הישארות האדם בקהילה.

    בימים אלו עו"ס איתי קנדר וחבריו בדיאלוג פתוח ישראל מגייסים מימון המון להבאת ההכשרה למטפלים לארץ הכשרה כזו תשתית דור של מטפלים שיוכל לתת מענה חדשני למשברים נפשיים בקהילה.

    כולנו צריכים לשאול את עצמנו איזה טיפול אנחנו רוצים לקבל אם נקלע למשבר, איזה טיפול אנחנו רוצים עבור יקירנו ,כי אחד לארבע זה לא משהו שקורה אי שם. זה משהו שצריך להעסיק אותנו.

    כניסה להדסטארט >

    (התמונה בגוף הטקסט: שיר מתוך האנתולוגיה "בקצה הנפש" אחת התשורות המוצעות בהדסטארט של דיאלוג פתוח)


    להגיב
  • קורא למוזיקה : טורשיר # 3

    [הטורשיר השני: Epitaph / King Crimson]

     

    והנה הגענו לטורשיר השלישי – שירים מקסימים שהמילים שלהן מחייבות מבט נוסף. עם כמה מילים על השיר ועל המבצע.

    ואיך אפשר לעשות פינה כזאת בלי המלך של המילים, המשורר המזמר, האיש והאגדה – ליאונרד כהן. אפשר היה לבחור כמעט כל שיר שלו ולהתפעם מהמילים. ליאונרד (או בשמו המקורי אליעזר בן ניסן הכהן), יהודי-קנדי, ביקר בישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים ושר לחיילים בחזית והוא אחד מכותבי המילים הגדולים בהיסטוריה.

    ***

    השיר השלישי של "קורא למוזיקה" הוא בעצם מכתב מושר.

    Famous Blue Raincoat

    שיר מלנכולי שמכניס לחמש דקותיו מערכת יחסים שלמה הכוללת משולש אהבים, על רקע ניו-יורק הקפואה של דצמבר. לשיר ניתנו אינסוף פרושים (כמו זה) וגם ליאונרד עצמו בראיונות, אמר שלא הכול תוכנן וברור גם לו. ויש גם מעיל אחד מפורסם…

    And what can I tell you my brother, my killer"
    ?What can I possibly say
    I guess that I miss you, I guess I forgive you
    "…I'm glad you stood in my way

    It's four in the morning, the end of December
    I'm writing you now just to see if you're better
    New York is cold, but I like where I'm living
    There's music on Clinton Street all through the evening

    I hear that you're building your little house deep in the desert
    You're living for nothing now, I hope you're keeping some kind of record

    Yes, and Jane came by with a lock of your hair
    She said that you gave it to her
    That night that you planned to go clear
    Did you ever go clear?

    Ah, the last time we saw you you looked so much older
    Your famous blue raincoat was torn at the shoulder
    You'd been to the station to meet every train, and
    You came home without Lili Marlene

    And you treated my woman to a flake of your life
    And when she came back she was nobody's wife

    Well I see you there with the rose in your teeth
    One more thin gypsy thief
    Well, I see Jane's awake
    She sends her regards

    And what can I tell you my brother, my killer
    What can I possibly say?
    I guess that I miss you, I guess I forgive you
    I'm glad you stood in my way

    If you ever come by here, for Jane or for me
    Well, your enemy is sleeping, and his woman is free

    Yes, and thanks, for the trouble you took from her eyes
    I thought it was there for good so I never tried

    And Jane came by with a lock of your hair
    She said that you gave it to her
    That night that you planned to go clear

    Sincerely, L Cohen

     

    Songwriter: Leonrad Cohen


    להגיב
  • כישוף אפריקאי בבית בנגורה, מוצ"ש, 27.10

    כישוף אפריקאי – בביצוע להקת בנגורה

    בית בנגורה- מופע סטודיו. רח' המושב 44, כרכור.

    מוצ'ש 27.10.18 בשעה 20:30

     

    יצירת מחול מקורית החוצה את גבולות הדמיון וחודרת לתוך עולם המיסטיקה האפריקאית המסקרנת בצורה עזת ביטוי, ריקוד אפריקאי – מודרני ומוסיקה חיה שנעה בין מלודיות קסומות ושקטות לבין תופים במקצבים מלאי עוצמה של אפריקה המערבית.
    בלב המופע מתגלה סצנת דיבוק וגירוש שדים כפי שהוא מתנהל באפריקה – עם תופים ובהשפעתם.

    מופע אנרגטי ומסעיר חושים בתלבושות מרהיבות אשר ימלא את הצופה בסקרנות, מתח, התפרקות לתוך שמחה ואנרגיה משחררת  במסע למחוזות מופלאים.

    מתופפים: סבולה ורחל בנגורה, מיכאל נגב , טל חממי , גל קציר
    רקדנים : גילי זינגר, רונה בר און, שחר אלוש, מירב ארווס, תמר אלמו.

    על היוצרים: סבולה ורחל בנגורה – זוג אמנים יוצרים, הוא אפריקאי והיא ישראלית. הזוג מנהל יחד את הלהקה היחידה בתחום בישראל. הלהקה העלתה במשך למעלה מעשור מגוון יצירות מחול מקוריות ואמנותיות ומעניקה השראה לכל אדם אשר הקצב והתנועה בנפשו.
    סולן ומנהל הלהקה-סבולה בנגורה הוא מלחין ומתופף וירטואוז מגינאה קונקרי שבמערב אפריקה. חבר באקו'ם.
    כוריאוגרפיה ובימוי: רחל בנגורה.
    תלבושות: רחל בנגורה.

    לאתר הלהקה >

    לפרטים רחל: 04-6373966, 054-5715489


    להגיב
  • קורא למוזיקה : טורשיר # 2

    [הטורשיר הראשון: Spent the day in Bed / Morrissey]

     

    ממשיכים לקרוא במוזיקה.
    טורשיר בו אשתף שירים שהם גם מגניבים ונעימים לאוזן אבל גם יש במילים שלהם משהו ששווה להתעכב עליו.
    וכמובן כמה מילים על המבצע.

    והיום להקת King Crimson (המלך ארגמן). אתם בטח מכירים את הלהקה בגלל השיר הזה עם אחת הפתיחות הכי מוכרות.
    הלהקה שהוקמו ב-1968 היתה אחת מחלוצות ז'אנר הפרוגרסיב רוק ומהראשונות ששילבו רוק עם מוזיקה קלאסית.

    ***

    והנה הוא, השיר השני בפינה "קורא למוזיקה".

    Epitaph

    Epitaph בעברית הוא "שיר אשכבה". ואכן זהו שיר דיסטופי (הניגוד של אוטופי) לא קל שמבטא כאב עמוק, אבל מילותיו הנבואיות והשירה העמוקה של גרג לייק שוות כל רגע.

    Knowledge is a deadly friend"
    If no one sets the rules
    The fate of all mankind I see
    …Is in the hands of fools"

    The wall on which the prophets wrote
    Is cracking at the seams
    Upon the instruments of death
    The sunlight brightly gleams
    When every man is torn apart
    With nightmares and with dreams,
    Will no one lay the laurel wreath
    When silence drowns the screams

    Confusion will be my epitaph
    As I crawl a cracked and broken path
    If we make it we can all sit back
    And laugh
    But I fear tomorrow I'll be crying,
    Yes I fear tomorrow I'll be crying
    Yes I fear tomorrow I'll be crying

    Between the iron gates of fate,
    The seeds of time were sown,
    And watered by the deeds of those
    Who know and who are known;
    Knowledge is a deadly friend
    If no one sets the rules
    The fate of all mankind I see
    Is in the hands of fools

    The wall on which the prophets wrote
    Is cracking at the seams
    Upon the instruments of death
    The sunlight brightly gleams
    When every man is torn apart
    With nightmares and with dreams,
    Will no one lay the laurel wreath
    When silence drowns the screams

    Confusion will be my epitaph
    As I crawl a cracked and broken path
    If we make it we can all sit back
    And laugh
    But I fear tomorrow I'll be crying,
    Yes I fear tomorrow I'll be crying
    Yes I fear tomorrow I'll be crying
    Crying
    Crying
    Yes I fear tomorrow I'll be crying
    Yes I fear tomorrow I'll be crying
    Yes I fear tomorrow I'll be crying
    Yes I fear tomorrow I'll be crying

     

    Songwriters: Greg Lake / Ian Mcdonald / Michael Rex Giles / Peter John Sinfield / Robert Fripp


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי אוקטובר

     

    אוקטובר בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

     

    ***

     

    26.10 "שרוכים"
    Laces

    במאי: ינקול גולדווסר ישראל /2018 98 דקות הסרט דובר עברית
    שחקנים: דובל'ה גליקמן, נבו קמחי, אוולין הגואל, אליהו אלטוניו, אושרת אינגדשט, דרור קרן.

    מועמד ל-8 פרסי אופיר כולל הסרט הטוב ביותר. גדי הוא ילד-איש עם פיגור קל, בעל חוש הומור ייחודי, צחוק מתגלגל ואופטימיות אין סופית. מותה הפתאומי של אימו מאלץ את גדי לעבור, באופן זמני אל אביו הביולוגי, ממנו היה מנותק רוב חייו. ראובן, אביו של גדי, השקוע בבעיות חייו שלו , תמיד נרתע ממפגשים עם בנו יוצא הדופן. אבל האהבה החבויה בין האב לבן, נחשפת, נבנית ומתעצמת במהלך ההכרות המחודשת. האופטימיות האין סופית של גדי, תנחם את כולם כשהשניים יאלצו להתמודד ביחד עם תלאות החיים המצפות להם.

    "אחרי 'על הספקטרום', מגיעה דרמה ישראלית נוספת על דמויות עם צרכים מיוחדים והפעם זה 'שרוכים' של ינקול גולדווסר הוותיק. בזכות האנושיות שלו ותצוגות המשחק הפנומנליות של דובל'ה גליקמן ונבו קמחי, הסרט מצליח לגעת בלב.
    את דמותו של האב מגלם דוב'לה גליקמן, שחקן שבתחילת הקריירה שלו, בין שלהי שנות השבעים עד תחילת שנות השמונים, שמר על קצב של סרט בשנה, מ'מסע אלונקות' ו'הלהקה' ועד 'סופו של מילטון לוי'. מאז, נוכחותו במסך נהיתה נדירה הרבה יותר – וחבל שכך.
    ב'שרוכים', הוא מוכיח איזה כישרון קולנועי גדול יש לו, והופעתו מלאת הומור, רגש ועוצמה.
    את בנו מגלם נבו קמחי, שחקן צעיר יותר אך גם כן בעל מלאכה ותיק שעד כה לא קיבל הזדמנות למצות את כישרונותיו, וכאן עושה את תפקיד חייו. הופעה בדמות של אדם עם צרכים מיוחדים היא מבחן כפול – אמנותי ומוסרי, ולכן מדובר באחד האתגרים הכי קשים שיש בעולם המשחק. כוכב 'שרוכים' עומד באתגר הזה והופעתו לא רק מרגשת, אלא גם אמינה, ואולי חשוב מכל – נטולת זיוף ונטולת מניפולציות.
    … השניים (גולsווסר הבמאי ומרין התסריטאי) עושים זאת באמצעות תסריט מיומן, רהוט וקולח, ועבודת בימוי מהוקצעת. הם יודעים את מלאכתם, ובצירוף תצוגות המשחק הפנומנליות, מתקבל סרט אפקטיבי ונוגע. התגובות החמות של הקהל בהקרנות טרום-הבכורה שלו מוכיחות כי הוא מקבל בחזרה את כל האהבה שהוא נותן, ונראה שבדיוק לכך שאף. בין שיזכה להיות הנציג שלנו לאוסקר ובין שלא, דבר אחד בטוח: הוא יעזור לרבים ורבות מאלה שיצפו בו לקבל את סביבתם, שונה מהם ככל שתהיה."אבנר שביט,אתר וואלה

    טריילר

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • קורא למוזיקה : טורשיר # 1

     

    הי טורשיר חדש!
    טור בו אשתף שירים שהם גם מגניבים ונעימים לאוזן אבל גם יש במילים שלהם משהו ששווה להתעכב עליו.
    וכמובן 2-3 מילים על המבצע.

    נתחיל בשיר של מוריסי האלוף. סטיבן פטריק מוריסי נולד בטראפורד, הפרבר הכי שווה של מנצ'סטר. היה סולנה של סמיתס' האגדית ואחרי שהתפרקו (סוף שנות ה-80) פתח בקריירת סולו אדירה (בטוח מכירים את זה ואת זה).
    והוא גם טבעוני ולוחם צדק ושלום ותומך נלהב של ישראל (כתב שיר הלל על ישראל) – Go Morrissey!!!

    ***

    אז גבירותי ורבותי, קבלו את השיר הראשון בפינה החדשה "קורא למוזיקה"

    Spent the day in Bed

    שיר שיצא בדיוק לפני שנה (ספטמבר 2017) מתוך האלבום "Low in High School".

    נבחר בגלל הקטע הבא:

    Stop watching the news"
    Because the news contrives to frighten you
    To make you feel small and alone
    "To make you feel that your mind isn't your own

    Spent the day in bed
    Very happy I did, yes
    I spent the day in bed
    As the workers stay enslaved
    I spent the day in bed
    I'm not my type, but
    I love my bed
    And I recommend that you
    Stop watching the news
    Because the news contrives to frighten you
    To make you feel small and alone
    To make you feel that your mind isn't your own
    I spent the day in bed
    It's a consolation
    When all my dreams
    Are perfectly legal
    In sheets for which I paid
    I am now laid
    And I recommend to all of my friends that they
    Stop watching the news
    Because the news contrives to frighten you
    To make you feel small and alone
    To make you feel that your mind isn't your own
    Oh time, do as I wish
    Time, do as I wish
    Oh time, do as I wish
    Time, do as I wish
    Oh time, do as I wish
    Time, do as I wish
    Oh time, do as I wish
    Do as I wish
    I spent the day in bed
    You can please yourself
    But, I spent the day in bed
    Pillows like pillars
    Life ends in death
    So, there's nothing wrong with
    Being good to yourself
    Be good to yourself for once
    And no bus, no boss, no rain, no train
    No bus, no boss, no rain, no train
    No bus, no boss, no rain, no train
    No emasculation, no castration
    No highway, freeway, motorway
    No bus, no boss, no rain, no train
    No bus, no boss, no rain, no train
    No bus, no boss, no rain, no train
    Songwriters: Gustavo Manzur / Steven Patrick Morrissey


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי ספטמבר

     

    ספטמבר בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

    ***

    28.9 "האישה"
    The Wife

    בימוי: ביורן רונגה שוודיה/ארה"ב/אנגליה / 2017. 100 דקות. הסרט דובר אנגלית

    שחקנים: גלן קלוז, ג'ונתן פרייס, מקס איירונס, כריסטיאן סלייטר, אליס וילטון רייגן,קארין פרנץ קורלוף, אנני סטארק.

    תפקידה היחידי של ג'ואן קסטלמן במהלך שנות נישואיה הוא לשמש כיד ימינו של בעלה, הסופר והנדיב הנודע ג'ו קסטלמן. למרות כשרון הכתיבה יוצא הדופן שלה, ג'ואן ויתרה על קריירה מפוארת כסופרת, וחיה את חייה בצלו של ג'ו. היום, ערב זכייתו של ג'ו בפרס נובל לספרות, מחליטה ג'ואן לעזוב אותו.

    "את האישה בסרט המבוסס על ספרה של מג וולצ׳ר ובבימויו של ביורן רונגה, מגלמת גלן קלוז, באופן מטלטל ומדויק, מה שנותן את התחושה, שרק היא יכלה לגלם תפקיד כל כך גדול ועוצר נשימה. תפקיד שכל אישה יכולה להזדהות בחלק ממנו אם לא בכולו. תפקיד ה-אשתו.
    כולם מכירים את האמרה המפורסמת ״מאחורי כל גבר מצליח, עומדת אישה״. נדמה כי הסרט שלפנינו, מבקש לאתגר ולקחת את המשוואה הזאת, צעד אחד רחוק יותר ולהתמודד עם השאלות הגדולות, של חשבון זוגי והמחירים שנדרשים לעיתים, לשלם, בחברה שנשענת על יסודות פטריארכאליים…
    אמנע מספוילרים כשנדמה לי שהבנתם עד כה, שמדובר בתסריט מבריק וארוג היטב עם אנסמבל שחקנים משובח ואסכם זאת כך, הסרט מעניק לנו את התשובות באינפוזיית מבנה מתוחכם, האישה הצעירה והאישה שהתבגרה. התובנות של החיים אל מול המחירים שתובעת זוגיות וקריירה, הבגידות ומסכת הזיוף והכיבודים, בעבר ובהווה. וכוח שתיקתה של אישה אחת. אל תפספסו את היצירה הסמיכה הזאת. היא אולי לא מעפילה לחמשה כוכבים אבל היא מתיישבת יפה על לב הצופה". מרלין וניג, אתר סלונה

    טריילר

     

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי אוגוסט

     

    אוגוסט בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

     

    ***

    17.8 "המילים הפשוטות"
    Le Brio

    במאי: איוואן אטאל צרפת /2017 95 דקות

    שחקנים: דניאל אוטיי, קמליה ג'ורדנה

    דרמה קומית מרגשת ומצחיקה שסחפה את צרפת באמצעות הומור חד, הופעות משחק יוצאות דופן של דניאל אוטיי וקמליה ג'ורדנה, וסיפור שמחמם את הלב. ניילה גדלה בפרברים של פריז, בשכונה שרוב תושביה מהגרים, כמוה. היא תמיד חלמה להיות עורכת דין, עבדה קשה והצליחה, כנגד כל הסיכויים, להתקבל לאוניברסיטה למשפטים המובילה בפריז. אבל כבר ביום הראשון, בשיעור הראשון, היא נתקלת בפייר, פרופסור חד לשון ופרובוקטיבי שידוע בנטייתו להסתבך באמירות עוקצניות, גזעניות ולחלוטין לא הולמות…
    בעקבות דיון שהתלהט, ולמרבה המבוכה צולם והופץ באינטרנט, נאלץ פייר לקחת את ניילה כבת-חסותו על מנת לטהר את שמו. זוהי הזדמנות נדירה בשבילה לקבל את ההכשרה והידע שלהם היא זקוקה בשביל לכבוש את העולם – רק אם הם יצליחו להתגבר על הדעות הקדומות שלהם, ללמוד לקבל זה את זה, ולעבוד יחד…

    "כסרט שחלק גדול מעניינו הוא כוחה של המילה המדוברת, תסריטו והדיאלוגים בו כתובים נהדר.
    …סרטים צרפתיים לא מעטים הציגו את הניגודים והמחלוקות שבין הצרפתים ובין המוסלמים הצפון אפריקאים החיים ביניהם כצרפתים שווי זכויות אף הם. 'המילים הפשוטות' הוא אחד הטובים שבהם, בהיותו דרמה רצינית ולא פרודיה או סאטירה על הנושא.
    לטעמי זהו סרטו הטוב ביותר עד כה של השחקן-במאי אטאל, יהודי צרפתי יליד תל-אביב שהוריו ממוצא אלג'יראי, החתום בין היתר על 'היהודים' ו- 'אוהב אותך, ניו-יורק'. נראה כי סרט זה גם מאשרר את מעמדו של דניאל אוטיי כאחד השחקנים הבולטים כיום בקולנוע הצרפתי. טמונה עוצמה אותנטית טוטאלית בדרך בה הוא מאפיין את הדמויות אותן הוא מגלם. ראינו זאת לאחרונה גם ב'בשם בתי' ו'לפני החורף', ובשלל סרטים קודמים, בהם 'ז'אן דה פלורט', 'מנון', 'הנערה על הגשר' ועוד.." (נחום מוכיח, אתר הבמה)

    טריילר

    ***

     

    31.8 "אהבתה מרתיחה את מי האמבט"
    Her Love Boils Bathwater

    במאי: ריוֹטָה נָקָאנוֹ יפן /2018 125 דקות

    שחקנים: ריה מיאזווה, האנה סוגיסאקי, איו איטו.

    משפחת סָשִינוֹ ניהלה בית מרחץ מסורתי עד שקזוּהירוֹ, אב המשפחה, החליט לעזוב את הבית. כאשר אשתו פוּטָבָּה קוֹנוֹ מגלה כי חלתה ונותרו לה לחיות רק חודשים אחדים, היא בוחרת להסתיר זאת מבתה ועורכת רשימת משימות שעליה להספיק לבצע. היא תנסה לאתר את בעלה בנפרד קזוּהירוֹ , על מנת לשכנע אותו לפתוח מחדש את בית המרחץ המשפחתי ולדאוג לבתם המשותפת בת העשרה אָזוּמִי. אלא שיש עדיין עוד סוד משפחתי גדול שהאם מתכננת לחשוף בפני בתה, למען עתידה.
    מועמד יפן לאוסקר, זוכה שלושה פרסי האקדמיה היפנית לקולנוע.

    ""אחד הסרטים היותר מרתקים, מסעירים ומרגשים שראיתי השנה.
    סיפור אנושי עם דרמה גדולה שנפרש אט-אט בסגנון שקט ומאופק, כמיטב הסגנון, התרבות והמסורת היפנית. מנקודת הפתיחה של משפחה הרוסה, לאחר שבעלה של פוּטָבָּה קוֹנוֹ עזב את הבית ועקבותיו נעלמו, היא בוחרת, בגלל מחלתה הסופנית, לנסות לאחד אותה מחדש ולפתוח שוב את העסק המשפחתי, בית המרחץ, מתוך מחשבה על עתיד בתה. והיא עושה זאת בנחישות שקטה ועיקשת, כשתוך כדי התהליך נחשפים עוד ועוד סודות משפחתיים. יש בסרט לא מעט מומנטים רגשיים שעלולים לגרום למי האמבט לגלוש, אבל נקאנו, שביים קודם לכן את 'לתפוס את אבא', מרכיב את הפאזל בעדינות רבה, לא מתפתה לאמוציונאליות יתר והסיפור המצוין שלו, בשילוב עם בימוי מתון, מאופק ולירי הם מתכון מנצח." 
    (נחום מוכיח, אתר הבמה)

    טריילר

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • סינמה שישי בפרדס חנה – סרטי יולי

     

    יולי בסינמה שישי

    * כל הסרטים מוקרנים בימי שישי במרכז לאמנויות הבמה בפרדס חנה (צמוד למתנ"ס, רחוב הבוטנים 54).
    בוקר 09:30 צהריים 14:00 בוקר: הקופה והמזנון ייפתחו ב-08:45, צהריים: הקופה והמזנון ייפתחו ב-13:30.
    המקומות אינם מסומנים, מומלץ להגיע 20 ד' לפני תחילת הסרט, לפרטים נוספים: 052-3653066
    * מומלץ לחנות ליד הבריכה, כניסה לחניה מרחוב הדרור.

    ***

    20.7 "מודי"

    במאית: אייסלינג וולש אירלנד/קנדה /2016 115 דקות

    שחקנים: אית׳ן הוק, סאלי הוקינס, גבריאל רוז, זאכרי בנט, קארי מאצ׳ט.

    מבוסס על סיפורה האמיתי של מוד לואיס, שמתקבלת לעבודה כעוזרת בית בביתו של אוורט, סוחר דגים מקומי, איש מוזר ומתבודד. מודי לא כל כך מוצלחת בעבודות הניקיון ולהפתעתו של אוורט, היא מתחילה לצייר על קירות הבקתה. במהרה היא גם מציבה לו תנאי: הוא חייב להתחתן איתה כדי שתחלוק איתו את מיטתו. הזוג מתחתן ובמהרה הציורים הופכים למקור פרנסתם העיקרי. כשאוורט עושה טעות אחת נדמה שהעולמות שלהם עומדים להתפרק.

    "התמיהה היחידה היא למה סרט נהדר כזה מ-2016 מופץ כאן רק עכשיו? האם המפיצים לא מאמינים בו? סיפורה של מוד דאולי מרתק והוא באמת חומר מצוין לסרט, אותו יצרה בכישרון רב הבמאית האירית וולש. האווירה שהיא בונה, של עיירה קטנה בה מרבית התושבים הם אנשים פשוטים העסוקים בהישרדות, משמשת כמעטפת ראויה לסיפורה של מודי. במיומנות ובאינטליגנציה היא מרכיבה את סיפור חייה, כשלכל אורכו מצטרפים עוד חלקים בפאזל, חלקם מפתיעים ולא צפויים. אבל מרקם היחסים המשתנה והמתעצב מחדש כל הזמן בין הגיבורה ובין אוורט, מי שהופך להיות האיש שלה למרות הניגודים הקיצוניים ביניהם – זהו ההישג האמיתי ביצירה האנושית הזו, הקשיחה והעדינה בו זמנית. זהו אחד התפקידים הנפלאים של איתן הוק, בוודאי שבשנים האחרונות. ומה נאמר על סאלי הוקינס? ראינו אותה לא מזמן בתצוגת משחק נפלאה בסרט זוכה האוסקר 'צורת המים', אבל כשרונה בא לידי ביטוי גם בסרטים קודמים שלה ('יסמין הכחולה', 'תקוות גדולות' ועוד ועוד). אבל בעיקר ב'מודי'. הייתי מייחס לה את מה שכתב חנוך לוין: 'לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה'. אני לא אוהב את ההגדרה שחקנית אופי, אבל הוקינס נמהלת לחלוטין בתוך הדמויות אותן היא מגלמת. בעיצוב הפרופיל של מודי אלה הן המגבלות הגופניות ובצדן האישיות הפריכה והרגישה שפועל יוצא שלה הוא הכישרון לציור. את אלה היא מבצעת בשלמות. סרט שמומלץ מאוד לצפות בו." (נחום מוכיח, אתר הבמה)

    ———————————————————————————————————————————————————

    אנחנו בפייסבוק!   לחצו כאן להצטרף ולצרף

    להצטרפות לרשימת התפוצה למידע במייל : besorn@netvision.net.il


    להגיב
  • מכּרכּרת בפרדס (9) – הטור של לילה חפר

     

    [לטור השמיני – שומרת המקום]

     

    לתמיכה בפרויקט >

    איזה כיף זה לראיין את המראיינת?

    את מאיה לילה חפר "פגשתי" בפייסבוק. סדרת פוסטים מפרגנים על פרדס חנה צדה את עיני. הכתיבה שלה היתה טובת לב, כתיבה שרואה את חצי הכוס המלאה. שילוב של רגש, פשטות ובעיקר כנות. כשמאיה כותבת אתה מאמין לה. היא מספרת על ואת הסיפורים הקטנים של החיים והכשרון נודף מבין המילים. בכלל בכתיבה שלה, מרגישים עד כמה מאיה אוהבת את המקום הזה והאנשים שחיים בו.

    לילה, עובדת סוציאלית בהכשרתה, מרובת תחומי עניין ועיסוק ומעורבת במגוון פרויקטים קהילתיים.

    בימים אלו היא מגייסת כספים להוצאה לאור של ספר הביכורים שלה "רצוא ושוב" סיפורים קצרים מרירים-מתוקים על החוויה האנושית. בכלל, החוויה האנושית מעסיקה את לילה. החל מחוויות הקצה שפגשה בעבודתה כעובדת סוציאלית בבית ספר לילדים עם הפרעות נפשיות, במקלט לנשים מוכות וכאן אצלנו כעו"ס קהילתית ברווחת פרדס חנה, וכלה בחוויה האישית שלה כמתמודדת עם מאניה-דיפרסיה עליה היא כותבת רבות בפייסבוק וכתיבתה על הנושא הלא מספיק מדובר הזה מעוררת גלים.

    ההדסטארט הוא בעצם הדסטארט משולש, היא רוצה להוציא לאור לא רק את הספר אלא גם מופע סיפור סיפורים שמביא את סיפורן של שלוש דמויות מתוך הספר וגם הרצאה "כמו עוף החול- דיכאון כהזמנה לצמיחה".

    ש: גם מופע, גם הרצאה וגם ספר? לא הרבה בבת אחת?

    ת: ככה זה אצלי, מחזורים של התכנסות ומחזורים של עשייה מוטרפת. אם עושים להם ממוצע סך הכל הם די שיגרתיים. אני מרגישה שהברכה שהביא איתו העשור ה-40 לחיי הוא שאני כבר לא מפחדת להגיד שאני גם מטפלת, וגם מופיעה וגם עוסקת בשיווק דיגיטאלי… אני פחות מרגישה מחויבת לזהות כאילו לכידה. כשהייתי יותר צעירה הרגשתי שעשייה בתחומים שאין ביניהם קשר תציג אותי באור לא מקצועי, מי יבוא לטיפול אצל אישה שעוסקת בשיווק דיגיטאלי?
    היום אני מבינה שכל החוויות מעשירות אותי ובסופו של דבר מעניינים אותי אנשים. אם אני מלווה אותם בתהליך טיפולי, או בהתמודדות עם הפחד שלהם מכתיבה על עצמם, או במפגש עם הדמויות מהסיפורים שלי, או בתור מראיינת בטור הזה.
    החוויה האנושית, מה מניע אותנו, מה מכאיב לנו, כמה אנחנו דומים זה לזו למרות שהסיפור שלנו כל כך שונה, זה מה שמעניין אותי בחיים. איך אפשר להתחבר מתוך היותנו בני אנוש ולהתמודד ביחד עם הסבל הבלתי נמנע שיש בעולם בהיותנו כל כך זמניים פה.

    ש: למה מימון המון? שהרי זו רכבת הרים שיכולה למוטט מבחינה רגשית. וגם הצורך היומיומי לשווק את עצמך…

    ת: בעיני המודל של מימון המון הוא מודל קהילתי רדיקאלי שחותר תחת המבנה שיש הוצאה שהיא בעלת הסמכות להחליט מה היא יצירה ראוייה. להוצאת ספרים מוגשים 300 ככתבי יד בחודש וגם בשביל שיקראו אותך ברצינות אתה צריך קשרים. אני פונה לאנשים שכבר קראו אותי, שעוקבים אחרי הסיפורים שאני מפרסמת בדף או אחרי הפעילות האקטיביסטית שלי בתחום בריאות הנפש, אני פונה אליהם בהצעה להיות חלק מתהליך הלידה של הדברים. לא להיות צרכנים פאסיבים אלא להשקיע את הכסף שלהם במשהו שהם מאמינים שצריך להיות בעולם.
    וכמובן כשאתה קונה ישירות מהיוצר אתה גם מאפשר לו להרוויח מהיצירה שלו במקום שהרווח ילך לכל שרשרת המתווכים שבדרך בינך לבין היוצר.
    וכן, זו בהחלט רכבת הרים. התלבטתי ארוכות לפני שיצאתי לדרך הזאת. היא טובעת חשיפה בלתי מתפשרת ושיווק אינטנסיבי. היא גם מכריחה אותך לוותר על החלום שיגלו אותי לבד ולגלות לקהל שלך אותך. אבל אני שחייה מתוך אמונה שקהילה היא פתרון לכל כך הרבה תחלואים, נדרשת לשים את עצמי מול מבחן האמון הזה. האם הקהילה שסביבי באמת תושיט יד לארנק כדי לתמוך בי? זה שונה מאד מלפרגן בפייסבוק. זה גם באמת מימון של המון, המון אנשים, אני צריכה לגייס 425 אנשים שישימו סכום קטן יחסית של 60 שקלים וירכשו ספר או כרטיס להופעה/הרצאה כדי להגיע ליעד שלי שהוא הכל או לא כלום. הספר יצא לאור רק אם הפרוייקט יצליח.

    ש: אז ספרי קצת עליהם, הספר, המופע וההרצאה.

    ת: שלישיית ילדי. כל אחד יקר לי באופן שונה.
    הספר מביא שלל דמויות, הצעירה בת 8 והמבוגרת ביותר בת 83 ועל ערש דוויי. רצוא ושוב הוא מושג קבלי שלקוח מחזון יחזקל שם המלאכים עולים ויורדים ללא הרף בסולם שמחבר בין השמיים לאדמה. רבי נחמן עסק הרבה במונח הזה, וטען שהעליות והירידות האין סופיות של החיים הן לא טעות אלא חוק טבע. החלק הגדול והנצחי שבאנו רוצה למעלה והחלק הסופי והמתכלה בנו רוצה למטה. והתנועה הזו משאירה אותנו פעם אחר פעם המומים, אבל היא גם זו שמייצרת בנו חמלה ואמפטיה ועושה אותנו הגיבורים המרתקים של הסיפור הזה שקוראים לו החיים. כל הדמויות בספר הן ברגע של קונפליקט "רצוא ושוב" בחייהן והן פותרות אותו כל אחת בדרכה. הסיפורים מצחיקים ונוגעים ומאד יום יומיים בסגנון הכתיבה. אפשר לראות בסרט של ההדסטארט כמה מהדמויות משוחקות על ידי חברים.
    ההצגה: נולדה לגמרי במקרה כשעמליה דן מ"לארוש" הזמינה אותי להקריא באורוות האומנים מסיפורי. מתוך חשש לעמוד לבד על במה גייסתי חבר, עומר גונן האלה, מוסיקאי לבוא ולהכניס מוסיקה לתוך הסיפורים ושירים להפוגה בין לבין. ברגע שהסתיים המופע המאולתר שנינו הסתכלנו אחד על השני וידענו שזה לא חד פעמי. מאז התחיל לעבוד איתי המוסיקאי תום הולצמן ואנחנו עוברים ליטוש וליווי אומנותי מהיוצר המופלא ירון סנצ'ו גושן, המופע בהרצה כרגע והבכורה הרשמית שלו תהייה ב-19.7.18 בתיאטרון הידית.
    ההרצאה: במובן של טובת הכלל אני חושבת שזה הדבר הכי משמעותי בהדסטארט הזה. דיכאון הוא שבר שרבים מאד עוברים אבל מעטים מדברים עליו מה שמגביר מאד את תחושת הבדידות ואת תחושת הכישלון של המתמודדים. אני מדברת מתוך פרספקטיבה כפולה של מטפלת שמלווה התערבויות במשבר נפשי ושל מתמודדת ששרדה ארבעה התקפים של דיכאון מאז'ורי. אני מציעה לחקור את המשבר הנפשי לא דרך עיניים של מצב רפואי אלא דרך עיניים של מצב תודעתי שמבקש מאיתנו משהו. אני מאמינה שטיפול נכון במשבר יכול להביא לצמיחה ולהתקרבות לאני האוטנטי שלנו ואני גם מציעה כלים מעשיים לתמיכה במתמודדים.

    – מוזמנים לראות את סרטון ההדסטארט ולבחור את אחת התשורות. מובטחת לכם חוויה מרגשת ואותנטית.

    לתמיכה בפרויקט >

    ——————————————————————————————————————————————————

    לילה חפר – עובדת סוציאלית ומחברת סיפורי עוצמה לילדים. אוהבת את המילה על כל צורותיה ואת החמוץ-מתוק של החוויה האנושית. לדף הסיפורים והשירים של לילה חפר רצוא ושוב.

     


    להגיב
  • שוב חוזר הניגון – מונדיאל 2018

     

    במונדיאלים של 1974 ו-1978 הייתי תינוק וילד קטן ושמעתי עליהם רק סיפורים (בעיקר על הולנד הגדולה ובכלל לא על הזוכה).

    במונדיאל של 82 כבר ראיתי את זיקו ופאולו רוסי ויכולתי להרגיש את ההתלהבות. ההתחלה של ההתמכרות.

    את המונדיאל של 1986 לא אשכח לעולם. נער בן 13, שבדיוק נכנס לעולם הכדורגל (כאוהד של מנצ'סטר יונייטד ורק בהיפנוזה אוכל אולי להבין למה דווקא אותה אז, באותם שנים עלובות) והחליט לאהוד את נבחרת אנגליה המרגשת. עם ליניקר, הודל וודל, רובסון ושילטון… והגענו (כן כשאוהדים זה תמיד 'אנחנו') עד רבע הגמר – רק כדי לפגוש את ארגנטינה ומאראדונה (השחקן הטוב בעולם באותו הזמן וכנראה גם הגדול בהיסטוריה – וכמה קשה לי לכתוב את זה). ואז מאראדונה הבקיע גול עם היד (שלא נפסל) ואני בכיתי. וכעסתי על אי הצדק.

    אי צדק. מונח מפתח בכדורגל.

    שלא כמו בכדורסל שם בדר"כ קבוצות טובות הרבה יותר מנצחות, בכדורגל הכול אפשרי. אתה יכול לא לעשות כלום 89 דקות ואז לגנוב גול ולזכות בכל הקופה.

    וגם התחלתי לשנוא. לתעב. לשמוח לאיד. ארגנטינה ומאראדונה היו המטרות הראשונות (שהצטרפו לליברפול ולידס).

    שמחה לאיד עוד מונח מפתח בכדורגל. כי כשהקבוצה שלך עפה/מודחת לפעמים כל מה שנשאר זה לשמוח בנפול אויביך.

    וכך מונדיאל משעמם ומפוהק ב-1990, הוציא ממני צהלות שמחה בגמר בו ארגנטינה הפסידה לגרמניה והפעם מאראדונה בכה.

    ואז עוד כמעט 30 שנה של כדורגל ושישה מונדיאלים ואנגליה לוזרית אחת. ומשהו בך מתבגר. האהדה נשארת מטורפת ולא שפויה לעיתים (או כמו שאומרים אצלנו, ה'שריטה' רק מעמיקה) וגם הרצון לראות את היריבות מפסידות (תודה לך בייל), אבל פתאום אתה יכול, השם ישמור, לפרגן על איזה גול יפה של מסי, לומר מילה טובה על עונה לא רעה של הסקאמס מליברפול ואפילו לרחם על האויב (קאריוס).

    כי היכולת להפריד בין האדם/מועדון ליצירה שלו/הם היא חשובה בעיני.

    להיות מסוגל להשתאות על הסרטים של אחת הבמאיות פורצות הדרך הראשונות בהיסטוריה, לני ריפנשטאהל, אפילו שעשתה אותם בשירות הצורר הנאצי.

    לצלול לתוך הספרים של סאראמאגו או הסרטים של קן לואץ' – גם אם הם עוכרי ישראל.

    להתרגש מהמוזיקה של פינק פלויד ורוג'ר ווטרס – גם אם הוא תומך ב-BDS.

    ***

    מאחל לכולנו חג מונדיאל שמח. הלוואי שנראה הרבה גולים, מעט טעויות שיפוט (מונדיאל ראשון עם שימוש בטכנולוגית ה-VAR – שימוש בוידאו לצפיה חוזרת באירועים שנויים במחלוקת), הרבה הפתעות ושאוכל לשיר שוב אחרי המונדיאל: Cry for me Argentina… (אני בתהליך… ייקח עוד זמן).

    אני אעז ואהמר על בלגיה כזוכה (פעם ראשונה שלה, כמעשה ספרד לפני 8 שנים) ועל לוקאקו כמלך השערים.

     


    להגיב
  • מרחיקים את האסדה 120 ק"מ מהחוף!

     

    אם בחרתם בפרדס חנה כרכור והסביבה להיות לכם בית, אתם מוזמנים לבוא לשמוע ולקלוט את גודל הצרה ולפעול! לפי מיטב הכישורים שלכם, כדי למנוע את אסדת לוויתן מלקום במרחק 8 ק"מ מהחוף – ברצועה היפהפיה שבין דור למכמורת.

    את הסיפור הזה  אנחנו הולכים לשנות.  ולו בגלל הסיבה שהפעם זה קורה מתחת לאף שלנו, וההשלכות עצומות. עד כדי כך שכל מה שבנינו כאן בעמל רב  – קהילה, חינוך, חיים, כל זה נמצא בסכנת הכחדה. מדובר בעניין של חיים ומוות, בדברים טריוויאליים כמו אויר ומים. על מוסר ושחיתות נדבר בהמשך.

    ממשיכים להעיר את ישראל במסע ההפגנות להרחקת אסדת הגז מהחוף!

    יום שישי 25.5 13:00- הפגנה ליד ביתו של ביבי בקיסריה.

    ערב הסברה בתיאטרון הידית, רביעי 30/5 בשעה 19:00.

    הצטרפו איפה ואיך שמתאים לכם, העיקר שתצטרפו. ביחד נזיז את המפלצת מהחוף!

    לאתר של שומרי הבית >
    לדף הפייסבוק של שומרי הבית >
    לרשימת האירועים המלאה >

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    מדוע אסדת לוויתן המתוכננת מול חוף דור מסוכנת לישראל ולישראלים?

    1. כי הפליטות ממנה של חומרים מסרטנים בוודאות וכאלו החשודים כמסרטנים (בנזן, טולואן, קסילן ועוד) במצב שגרה עלולות להגיע להיקפים של פי עשרות ויותר ביחס לבתי הזיקוק בחיפה, בהתבסס על מרשם הפליטות של מפעלים מטעם המשרד להגנת הסביבה לשנת 2016, שהתפרסם לפני מספר שבועות. על פי דו"ח זה, אסדת תמר פלטה למעלה מ- 50 טון מהחומרים הנזכרים- כמות דומה לזו שנרשמה ביחס לכל שאר המפעלים היבשתיים בישראל כולה! אסדת לוויתן צפויה להיות קרובה בהרבה לחופי ישראל ולטפל בהיקפי תוצרי לוואי של הפרדת הגז הרטוב (קונדנסט) כפולים מאלו שבתמר וכן לבצע טיפול ימי מלא לעומת חלקי כנעשה בתמר, קרי, צפויה לזהם פי כמה מאשר אסדת תמר.
    2. כי מדי שנה נפטרים בישראל כ- 2,500 איש מזיהום אוויר (נתוני OECD). כי אסדה בסמיכות מסוכנת כזו לחוף תאמיר את מספרם דרמטית ולאורך חיי הפרויקט (40 שנה) עשרות אלפי ישראלים עלולים לאבד את חייהם בייסורים על לא עוול בכפם. כי על פי מחקר שהתפרסם ב- 10/2017 בכתב העת הרפואי המוביל Lancet , זיהום אוויר גורם בכל שנה ליותר מקרי מוות מאשר מלחמות, אלימות, עישון, איידס, מלריה, רעב או אסונות טבע ברחבי העולם!
    3. כי עלות התחלואה השנתית מזיהום אוויר בישראל הנאמדת כיום בכ- 25 מיליארד ₪ (על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי) עלולים לטפס משמעותית ולפגוע קשות בכלכלת ישראל.
    4. כי הסיכוי לתקלת שפך (קונדנסט) מהאסדה עומדים כיום בעולם על כ- 3% בעשור ועל שיעור גבוה בהרבה לאורך 4 עשורי הפרויקט. כי תקלת שפך תיצור נזק בלתי הפיך לחופי ישראל (כ- 50% מהחומר ייספג בחופים לדורות). כי ישראל אינה ערוכה כיום לתקלת שפך מהותית, וודאי שלא בקרבה כזו לחוף, מה שלא יותיר זמן רב להגעת השפך לחופים.
    5. כי מי התוצר שיופרדו מהגז הגולמי ישפכו חזרה לים (כ- 800 קוב ליום) ויכילו מתכות כבדות האסורות לצריכת אדם, אך ישובו לצרכנים באמצעות הדגה ומי הים המותפלים. כי מפעל התפלת המים בחדרה אינו ערוך לסינון המתכות הכבדות הללו מהמים, בטכנולוגיות הקיימות.
    6. כי תוואי צנרת הקונדנסט ביבשה עובר מעל מאגרי מים ומי תהום ומהווה סכנה ממשית עבורם, על פי חוות דעת הידרו-גיאולוגיות. כי דליפה משמעותית עלולה לגרום לזיהום מים בהיקף של מיליוני מ"ק וכתוצאה מכך- השבתה של מערך אספקת המים ונזקים משמעותיים לקרקע, למתקני התפלה, שמורות טבע, בריכות דגים ושטחי חקלאות.
    7.  כי מיכלי הגיבוי של הקונדנסט ביבשה יפלטו שיעורי בנזן (מסרטן בוודאות) חריגים בקרבת אוכלוסייה, על פי חוות דעת מטעם הטכניון.
    8. כי אופן הטיפול במאגרי מרי B, נועה, תמר, כריש ותנין מוכיחים שחיל הים שלנו ערוך להגן על אסדות ומתקני טיפול בגז הנמצאים הרחק בלב ים, חלופה שהומלצה בהיבט הצבאי ע"י מפקדי חיל הים בעבר. כי לצורך הגנה על אסדות הגז בעומק הים רכש חיל הים ארבע ספינות מסוג סער 6 שעלותן נאמדת ב- 430 מליון אירו. נדגיש את העובדה שדווקא המאגרים הקטנים יותר (כריש ותנין) שיפותחו בגישת הטיפול הימי המלא (כ- 90 ק"מ מן החוף), הינם אסטרטגיים יותר למשק הגז בישראל בעשור וחצי הקרובים מאשר מאגר לוויתן, על בסיס חוזים שנחתמו בפועל. מכאן- גם את לוויתן שתרומתו למשק הגז המקומי צפויה להיות קטנה בשנים הבאות, ניתן ונכון לפתח באותו אופן.
    9. כי יש פתרון שיביא את הגז מהר יותר לישראל וללא התנגדויות התושבים, לא יסכן את מי השתייה, לא יזהם את האוויר והנוף לאורך מישור החוף, לא יסכן את החופים הישראלים היפים, כלכלי יותר לזכייניות ומקובל על משרד האנרגיה (בהקשר למאגרים כריש ותנין) – אניית טיפול ימי מלא (FPSO) על פי בארות הקידוח, הרחק הרחק מאזורים מיושבים.


    להגיב
  • פוסט פגום… על אהבת חינם וקבוצת 'אבא פגום'

     

    לפני כשנה, חבר סיפר לי על קבוצת פייסבוק חדשה בשם "אבא פגום". מה זה סיפר, מייד גם הוסיף אותי לקבוצה.

    בהתחלה קצת נרתעתי מהשם. "אני? אבא פגום?" – אני הרי "אבא מושלם" (תשאלו את לירי), אולי נופל פה ושם. אבל פגום?

    החששות שלי אוששו ע"י שיטוט קצר בקבוצה, שמנתה אז כמה אלפים בודדים. הרבה בדיחות, הרבה שאלות שחוזרות על עצמן, הרבה More of the same. יצאתי מהקבוצה (לשאר הפייסבוק – הרבה בדיחות, הרבה שאלות שחוזרות על עצמן, הרבה More of the same).

    לפני כמה חודשים נתקלתי שוב בקבוצה. מה זה נתקלתי – בהפגזה מכל עבר – בע"פ, בשיתופים בפייס, בטלויזיה וגם במדבקות האלה.

    החלטתי לנסות שוב. נכנסתי. מה זה נכנסתי. חיכיתי שבוע להיכנס עד שאישרו אותי…
    ופתאום. 50,000 פגומים (היום כבר 87,000+ עם רשימת המתנה של מעל 10,000). מאות פוסטים מרגשים. אינספור מקרי עזרה הדדית ואהבת חינם. כן גם הרבה בורקסים (נשים יפות) ושאלות שחוזרות על עצמן ('איך משיגים מדבקה'). והמון סטייקים…
    ושפה מוסכמת: אנחנו פגומים, האישה היא מנכלית/צודקת, הילדים הם היורשים והבורקסים… וכל פעם שפוגשים פגום בכביש נותנים לו איזה ממתק מהחלון…
    את הקבוצה הקים סער בן הרוש והיום היא אחת הגדולות בפייס, עם מפגשים, טיולים וקניות משותפות. היא מייצגת יותר מאחוז מהאוכלוסיה בארץ ומדהים לראות איך ימנים ושמאלנים ודתיים וחילוניים וקרניבורים וטבעונים ואוהדי ביתר ומכבי… כולם פגומים ביחד וצוחקים ביחד על הרגעים הקשים של החיים.

    אני בהתחלה הייתי בעיקר אבא פגומתבונן. נהניתי להיות דנידין. הרואה את הצרות של אחרים ואינו נראה בקושי שלו.

    עד שהתקרב תאריך יום ההולדת של ליעם, ניסיתי את מזלי ופרסמתי את הפוסט הבא:

    קיויתי לארגן לו סיבוב קצר באזור.
    ואז זה התחיל:

    – איך שמחתי, השגתי לליעם מה שרציתי. אבל לא חלמתי על איך שזה המשיך…

    והמבול לא הפסיק:

    אני יכול להמשיך ולמלא כאן את הפוסט עד פסח…. קיבלתי הצעות מטורפות מדן ועד אילת, בכל כלי שהוא חוץ מכדור פורח (שנה הבאה) – בטרקטורון וטרקטור ומלגזה ורייזר ורכב שטח ואופנוע שטח וסוסים ומה לא…

    אה, והיה גם את זה:

    מיותר לציין איך הרגשתי באותו הערב. אני מכיר הרבה מקרים של עזרה הדדית ואהבת חינם גם מקבוצות באזור אבל לא נתקלתי בכזאת הצפה. אני יכול לקחת את ליעם עכשיו כל שבת עד יומולדת 8, לאזור אחר בארץ, לחוויה שונה…

    אבל החלק המרגש באמת היה מאות התגובות של אלו שלכאורה "לא יכלו לעזור". כמות האנשים ששאבה השראה מאהבת החינם הזאת ופרגנה, ואחלה מזל טוב, והתרגשה מהמחוות – היתה מתנה לא פחות גדולה.

    אחרי יומרוגש ברמות פרסמתי את פוסט התודה הזה:

    מאז יש לי מלא חברים חדשים. הזמנתי את המדבקה ואני פעיל ועוזר איפה שיכול. גאה להיות פגום. שוב מבין שדווקא כשאתה חושף את החולשה שלך, את הפגימות שמשותפת לכולנו, אתה מתקרב לאחרים…

    לאבאים שיודעים שהם פגומים ורוצים להצטרף לקבוצה (סבלנות…) >

    הנה הפתעה שהכין לנו אבא פגום אלוף אחד באמצע טיול רייזרים:

     

    [על המדבקה בצד ימין של האוטו בתמונת הנושא – פוסט מפרגן לא פחות בקרוב]

     

     

     


    להגיב
  • נתינה מאהבה להבראתה של שיר רוזמרי


    ❤ קצת על שירי 

    שיר היא האמנית והיוצרת של 'אומנות באור' The art of light
    אמנות מדהימה של גופי תאורה וסמלים גאומטריים ושבטיים מתרבויות שונות עשויים מעץ.

    בשנים האחרונות חוותה שירי תהפוכות רבות בחייה – ( מחלת עצבים SFN, מחלת פיברומיאלגיה, ניתוח אפנדציט שהסתבך והביא להידבקות איברים ותאונת דרכים קשה). לפני התאונה שפגעה בידייה הייתה צורפת מוכשרת.

    המצב הבריאותי שלה החל להדרדר באופן דרסטי עד חוסר היכולת ליצור ולהשתמש שוב בידייה.
    שיר חיה מטיפול לטיפול. רוב הזמן סגורה בביתה ללא יכולת לתפקד, חווה כאבי תופת שלא מניחים לה.

    לצערינו, היא תלויה לחלוטין באחרים.

    כיום, שיר מתרכזת כל כולה בחלום שלה לחיות בגוף בריא ולשוב לחיים חדשים ומאושרים.

    הרצון לחיות זועק מהלב של שיר ויש דרכים מגוונות לתרום למסע ההחלמה שלה.

    אני חברה טובה של שיר והייתי איתה ברגעי כאב וגם ברגעי תקווה.
    מדובר באישה מדהימה מלאה באהבה טהורה לכל הבריות.
    היא אוהבת את העולם ומרגישה שהיא עדיין לא מוכנה להפרד ממנו.

    ***
    בעוד כשבועיים לשיר יש תור למרפאה מיוחדת בפלורידה. התור נקבע חודשים מראש והוא קריטי מאוד!
    שירי כרגע הזמינה כרטיסים אבל אין לה תקציב בכלל כדי לממן את השהות ואת הטיפול עצמו. מדובר במרפאה פרטית שיכולה לעזור לה לשקם את התפקוד במערכת העצבים ולהפריד את איבריה שנדבקו. לקבוע תור למרפאה לוקח כחצי שנה והם מקבלים רק את מי שהם בטוחים שהטכנולוגיה שלהם יכולה לעזור. הם קיבלו את שיר והודיעו לה שיוכלו לסייע בתהליך ההחלמה שלה – וכל מה שנותר הוא לגייס מספיק כסף למימוש המטרה. הטיפול, הטיסות והשהות יקרים מאוד!
    בנוסף זקוקה שירי לליווי צמוד של מטפל\ת בשנה שלאחר השיקום.

    לכן יש צורך בתקציב של כ-180,000 ש"ח.
    עד כה גוייס בהצלחה סכום של 25,000 ש"ח.
    שמממן את הטיסה של שירי ואחותה כמלווה.

    אנא תרמו, כל תרומה תעזור כדי לאפשר לה לעבור את תהליך ההחלמה והשיקום כמשאלת ליבה.

    איך כל אחד מאיתנו יכול לעזור?

    יש לכולנו אפשרות לעזור ולתת מהלב שלנו לשיר – האפשרויות לתרומה הן מגוונות:

    – ניתן כעת להזמין את יצירות האומנות שלה דרך האתר בפייפאל או מפרדס חנה בנייד: 0544551994
    לדף הפייסבוק של אומנות באור The art of light > 

    – נוסף נפתח לשירי פרויקט מימון המונים לקידום המטרה שם ניתן לתרום כסף או לרכוש טיפולים כתמורה לתרומה:
    לפרויקט מימון ההמון >

    מכיוון ששיר חייבת לטוס בעוד שבועיים הדבר שהכי יועיל לה הוא פשוט לשלוח תרומה ישירה לחשבון הבנק שלה בהעברה בנקאית:
    שירי רוזמרי
    בנק הפועלים 12
    סניף 622 פרדס חנה
    מס חשבון 680285 

    משה בחור ישראלי שעבר טיפול במרפאה בפלורידה כותב את חוות דעתו  על הטיפול ועוד סרטונים על חווית החולי של שירי האהובה שלנו אפשר לראות כאן >

    ———————————————————————————————————————————————–

    ואם מישהו מחפש סאבלט ביתה של שיר האהובה❤🏡🎪☄ מסובלט בזמן שהותת בטיפולים בחו"ל –  מה-21 למרץ עד ה-17 לאפריל בפרדס חנה. בית פרטי באווירה קסומה ,שטח גדול מקדימה ומאחורה עם טיפידום 7 מטר שעומד ריק ופתוח לכל עשייה. בבית ,4 חדרים שבכולם אפשרות שינה. בשכונת רמז על השדות מרחק הליכה משמורת טבע. 2,800 ש"ח לכל התקופה.
    תמונות אפשר לראות בפוסט בפייסבוק >

    תודה מכל הלב

    054-4551994 שיר


    להגיב
  • כיכר הגעגועים השלישית! שבת, 17.3, 15:30-18:30 בואדי בפרדס חנה

    ***

    מדי פעם זה קורה לפני השינה. בני בן ה-7 נזכר בסבא שלו יאיר, חמי, שכבר 3 שנים לא איתנו, ומתחיל לבכות ש"אני רוצה את סבא". כל פעם שזה קורה, אני נדהמת מהחיבור שהיה ביניהם ומהזכרונות שעדיין חיים בתוכו.
    את אבא שלי הוא לא הספיק להכיר ואני לעיתים מחקה אותו, כדי להדגים לו, איך הוא היה מצחיק אותו אם הוא היה פה.

    עוברת בראשי מדי פעם המחשבה שאני רוצה סבא עבור הילדים שלי, סבא שיאמץ לליבו את ילדי, ואנו נאמץ אותו.

    אולי יום אחד נפגוש אותו בכיכר הגעגועים…

    את עדנה פגשתי בבית פיס לפני חוג התיאטרון. סיפרתי לה על כיכר הגעגועים, על המפגש בין הזקנה לילדות, ובהשראת הרעיון היא כתבה סיפור ילדים מרגש שאותו תקריא לילדים בכיכר הגעגועים. הסיפור מספר על "יום סבא וסבתא" בבית הספר ועל ילדה אחת שאין לה סבא וסבתא שתוכל להזמין לכיתה. הילדה נזכרת בשכנים המבוגרים שיש סביבה ובוחרת להזמין את ציפורה, שתמיד מחייכת אליה בחום ואהבה, ושהיא בעצמה סבתא שמתגעגעת לנכדים שלה שגרים בחו"ל.

     

    כיכר הגעגועים השלישית! שבת 17.3 בואדי בפרדס חנה

    בין השעות 15:30-18:30…

     

    כיכר הגעגועים היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שיפגשו דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים מעטרים סיפורי געגוע קצרים של חלק מתושבי המקום, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    (ממשיכה לאסוף סיפורי געגועים ממכם).

     *********

    בכיכר יהיו כמה מעגלי שיתוף:

    ⊗ "האימוג'י של הגעגוע" – בני נוער ומבוגרים מנסים להבין יחד את המשמעות הסמלים ומחפשים יחד רעיון לאימוג'י של הגעגוע.
    בהנחיית בני נוער מקסימים…

    "חיים ומוות בצד הגעגוע" – על אובדן וגעגוע ככוח מרפא. נשתף, ניצור, נכתוב. נהפוך את האובדן לצמיחה, לשיעור לחיים.
    בהנחיית שלומית קרן עוזיאל

    ⊗ "הגעגוע לשבט" – על התעתוע בתחושת השייכות בעידן הרשתות החברתיות והמסכים והגעגוע למפגש אמיתי ואנושי.
    בהנחיית גיל עמנואל

    ⊗ "קריאת שירי געגועים" – מוזמנים לקרוא שירה ולשתף אותנו באירועים אליהם אתם מתגעגעים.
    בהנחיית שוקי גוטמן, "אשכולות פואטיקה"

    בנוסף יהיו בכיכר:

    – תיאטרון בובות לילדים

    – הקראת סיפור הילדים של עדנה המצוין למעלה

    – מתחם נגינה מאולתרת ושירה בציבור

    – משחקי רחוב של פעם.

    ועוד…

    המפגש בין הזקנה לילדות הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר בה תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.

    הכיכר היא יוזמה קהילתית התנדבותית. הכניסה חופשית.
    בכיכר לא יהיו דוכנים או יימכר מזון אז מוזמנים להביא אתכם את שחפצה נפשכם (מים וכיבוד קל יוגשו במקום).

    ניפגש בכיכר!

    לדף "כיכר הגעגועים" בפייסבוק >  |   לדף האירוע בפייסבוק >


    להגיב
  • כושר זה אושר (3) – הטור של יהלי שפהרד

    [לטור השני]

     

    ‏והפעם ב"כּושר זה אושר" החלטתי לתת לכם משהו פרקטי לימי החורף הקרים.

    אימון כושר קצר ויעיל שתוכלו לעשות מבלי לצאת מהבית…

    כשקר ורטוב בחוץ אנחנו נוטים להישאר בבית ולפעמים גם להפסיד את האימונים הרגילים שלנו. רוב הזמן אנחנו יושבים מול התנור כך שרמת האנרגיה יורדת ושרירי הגוף מתקוצים.

    כדי להזרים את הדם ולהעלות את רמת האנרגיה וכבונוס לשרוף כמה קלוריות, הכנתי לכם אימון כושר ביתי. כל מה שאתם צריכים זה כיסא ושעון למדוד בו את הזמן.

    זהו אימון טבאטה ובו יעילות זה שם המשחק.

    האימון בנוי במחזורים (סבבים) ומכיל 4 תרגילים פשוטים. כל תרגיל מתבצע במשך 20 שניות ואחריו 10 שניות מנוחה – כך שמחזור אחד יקח לכם 2 דקות. כדאי לעשות מינימום 2 מחזורים ועדיף 5 🙂 אבל כל אחד לפי רמת הכושר שלו.

    * האימון מיועד לאנשים בריאים וללא בעיות אורטופדיות, במידה ויש כאב באחד מהתרגילים יש להפסיק ולהתיעץ עם מומחה.

    מוכנים? צפו בסרטון למטה ותתחילו להזרים אנרגיה לעצמכם!

    _____________________________________________________________________________________

    יהלי שפהרד היא מאמנת כושר בכירה ומוסמכת (Australian Institute Of Fitness) בעלת ניסיון של 15 שנה בתחום.
    כושר לחיים טובים – אימונים אישיים ובקבוצות קטנות בכרכור לכל הגילים. לעוד פרטים בקרו באתר www.yalyfitness.com


    להגיב
  • כיכר הגעגועים ה-II! שבת, 11.11, 15:00-18:00 בואדי בפרדס חנה

    ***

    אחרי כיכר ראשונה מרגשת כל כך…

    כיכר הגעגועים השניה תתקיים בואדי בפרדס חנה (היכן שהיה "טוב ברחוב"), ליד כיכר שמונה בשבת, 11.11, בין השעות 15:00-18:00…

    כיכר הגעגועים היא מרחב חוויתי מבוסס השתתפות של ילדים, בני נוער, מבוגרים ובני גיל הזהב שיפגשו דרך ריחות, טעמים, משחקי רחוב של פעם, שיחה, שירה ונגינה.

    את כיכר הגעגועים מעטרים סיפורי געגוע קצרים של חלק מתושבי המקום, על מנת לעורר הזדהות והשראה ליצירת רגעים משמעותיים וערכיים בחיים. זכרונות חזקים ומשמעותיים שתמיד אפשר לחזור ולהיות ניזונים מהם.

    (ממשיכה לאסוף סיפורי געגועים ממכם).

     *********

    בכיכר יהיו:

    חמישה מעגלים:

    1) "האימוג'י של הגעגוע" – בני נוער ובני גיל הזהב מנסים להבין יחד את המשמעות של כל הסמלים ולחפש יחד רעיון לאימוג'י של הגעגוע.
    שבת, 15:00, בהנחיית בני נוער מקסימים…

    2) "רגעי חסד אז והיום" – רגעי החסד שאנו יוצרים עם ילדינו הופכים בבוא היום לגעגועים…
    שבת, 15:30, בהנחיית ליהי שימי רגב

    3) "קריאת שירי געגועים" – מוזמנים לקרוא שירה ולשתף אותנו באירועים אליהם אתם מתגעגעים.
    שבת, 16:00, בהנחיית שוקי גוטמן, "אשכולות פואטיקה"

    4) "הגעגוע לחיים שלפני ההורות" – על המעבר מרווקות להורות, על מה ויתרנו, מה אפשר עדיין לממש, איזו איכות מאז ניתן להחיות בחיים שלנו היום…
    שבת, 16:30, בהנחיית שחר בסטקר

    5) "הגעגוע לשבט" – על התעתוע בתחושת השייכות בעידן הרשתות החברתיות והמסכים והגעגוע למפגש אמיתי ואנושי.
    שבת, 17:00, בהנחיית גיל עמנואל

    – תיאטרון בובות לילדים

    – מתחם נגינה מאולתרת

    – משחקי רחוב של פעם.

    ועוד…

    המפגש בין הזקנה לילדות הוא חלק בלתי נפרד מהכיכר בה תחושת השבריריות והפגיעות פועמת לצד הקסם, היופי והפליאה.

    הכיכר היא יוזמה קהילתית התנדבותית. הכניסה חופשית. בכיכר לא יהיו דוכנים או יימכר מזון אז מוזמנים להביא אתכם את שחפצה נפשכם (מים וכיבוד קל יוגשו במקום).

    ניפגש בכיכר!

    לדף "כיכר הגעגועים" בפייסבוק >  |   לדף האירוע בפייסבוק >

    Posted by ‎כיכר הגעגועים – The Longing Square‎ on Saturday, October 21, 2017


    להגיב
  • מסע השלום יוצא לדרך

    * * *

    עשרות אלפי נשים מכל הקשת הפוליטית בישראל, ראשי רשויות, אנשי תרבות, נשים פלסטיניות, אישי ציבור ועוד, ישתתפו באירועי "מסע השלום" שיתקיים בחודש הבא בקריאה להסכם מדיני.

    הקמת אוהל השלום הגדול בעולם, עצרת המונית בירושלים, השקת "כנסת הנשים" ועוד- הם חלק מאירועי "מסע השלום" אותו מובילה תנועת נשים עושות שלום, שיחל ב- 24 בספטמבר עד ל-10 באוקטובר. המסע ייערך בהשתתפות עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אישי ציבור, אנשי רוח ותרבות ועוד

    המסע יחל ב- 24.9  (יום א', ד' בתשרי) בשדרות והנגב המערבי וימשיך באירועים נלווים בכל רחבי הארץ – בדימונה ובערבה בעוטף עזה ואשקלון, בתל אביב ובנצרת. האירועים יסתיימו ב- 10.10 (יום ג', כ' בתשרי) בעצרת המונית מול בית ראש הממשלה בירושלים, הקמת סוכת השלום הגדולה בעולם והשקת "כנסת הנשים", במטרה להניע את הפוליטיקאים משני הצדדים לפעול למען הסכם מדיני. במהלך המסע יוקם אוהל השלום הגדול בעולם בהשראת אוהל הגר ושרה בערבות ים המלח ובהשתתפות עשרות אלפי נשים יהודיות ופלסטיניות.

    במסע ייקחו חלק עשרות אלפי פעילות ותומכות מכל רחבי הארץ, אלפי נשים פלסטיניות, ח"כים, ראשי רשויות, אנשי רוח ותרבות ועוד. כמו כן, בימים אלה הולך ונרקם דגל השלום הגדול בעולם שעליו רקומים מסרי שלום ודו קיום ויונף במהלך המסע.

    המסע מהדהד את אירועי צעדת התקווה בהם השתתפו בשנה שעברה אלפי נשים וכלת פרס נובל לשלום ליימה גבואי מליבריה. הצעדה שבעקבותיה הוכפל מספר החברות בתנועה, סימנה את תחילת הפעילות הפרלמנטרית של התנועה ועליית מדרגה בפעילותה מול מקבלי ההחלטות. במהלך השנה הוקמה בכנסת ביוזמת התנועה "שדולת הנשים למען ביטחון ושלום", נכתב שיר שלום המושמע שוב ושוב בכל העולם ובהשראת צעדת התקווה נערכו צעדות נשים במדינות רבות. בין חברות התנועה – השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, הסופרת צרויה שלו, חברת הכנסת לשעבר אתי לבני, הזמרת והיוצרת יעל דקלבאום ושורה של נשים מרשימות אחרות.

    תנועת נשים עושות שלום הוקמה לפני שלוש שנים בעקבות מבצע "צוק איתן" וצמחה להיות תנועת השטח הגדולה בישראל. חברות בתנועה למעלה מ-24,000 נשים  מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים – אמהות לחיילים, דתיות, מתנחלות, חילוניות, ערביות, נשים ממשפחות שכולות, סטודנטיות, תושבות עוטף עזה ועוד. שותפות לה גם נשים רבות בצד הפלסטיני. התנועה פועלת ללא לאות בקרב קבוצות שונות בחברה הישראלית, בצפון ובדרום, בעיירות פיתוח דרך התנחלויות ועד ערים וקיבוצים במרכז הארץ.

    התנועה אינה תומכת בפיתרון מסוים או בתכנית שלום זו או אחרת אלא פועלת לקידום תמיכה ציבורית רחבה לסיום הסכסוך בהסכם מדיני. זאת, מתוך אמונה שנשים צריכות לקחת אחריות על עתיד ילדיהן ומתוך התפיסה ששילובן של נשים בתהליכי פיוס מגבירים את הסיכוי לשלום בר קיימא, בהתאם להחלטה 1325 של האו"ם.

    לו"ז אירועי המסע:

      24.9 – שדרות והנגב המערבי – טקס השקת אירועי המסע
      26.9 – האירוע המרכזי בדרום– בדימונה בהשתתפות ראש העיר
      3.10 – האירוע המרכזי בצפון– בנצרת
      6.10 – "הלביאות באות"-  בתל אביב

      8.10 – היום המרכזי

    הקמת "אוהל הגר ושרה"- בערבות ים המלח בהשתתפות אלפי נשים פלסטיניות וישראליות.
    בערב תערך עצרת המונית בירושלים

     9-10.10 – הקמת סוכת השלום בירושלים והשקת כנסת הנשים

    מסע השלום – לו"ז מלא


    להגיב
Close