השימושון

קפה המושב

אסנת והסיגריהמפנקת, מצחיקה, זורמת, בשלנית, ריחנית, חולמנית, בדואית, פרעונית, יפהפיה.
כבר יותר מעשרים שנה אסנת קדם נוסעת פעם בחודש לסיני, להתאוורר. היו שנים שהיא ממש גרה ועבדה שם, ועשתה חברים. עכשיו היא בדרך כלל עוצרת בחוף אבל פעם בכמה זמן מעפילה להרים, איפה שאין חשמל ומים. הטיול הבא מתוכנן כבר חודשים מראש לפברואר – טיול ג'יפים למדבר המערבי, על גבול סודן לוב. "הטיול הכי יפה בעולם" מבטה מתערפל בגעגוע.

גם על אניית מסע היא עבדה ארבע שנים, כעוזרת טבח. טיילה בכל העולם ופגשה מלא אנשים. כשירדה מהאוניה עצר לה טרמפ מישהו מכרכור וככה היא הגיעה לכאן, עגנה בקרוואן יפהפה, גידלה שלושה ילדים ולימדה נהיגה 15 שנה. אבל כמה אפשר להסביר "תעביר לשלישי" ולהיות עם הרגל על הברקס? אז לכבוד יום הולדת חמישים (בסוף החודש), היא החליטה לצאת לחופשי ולפתוח מסעדה ביתית. "פתחתי את המקום כי אני רוצה שיאכלו את התבשילים שלי. זה הכיף שלי! לבשל ושאנשים יאכלו".

עד לפני שבועיים וחצי זה היה הכדורים של גילי, אבל גילי ילדה (בת) ומיטל נוסעת לאמריקה, והתיזמון הבשיל. עכשיו מתנוסס על הבית הכחלחל בפינת הרחובות המושב ואחוזה שלט בהיר ופשוט עם הכתובת "קפה המושב". "בהתחלה רציתי לקרוא לזה קפה סיני" היא אומרת תוך ריחוף יחפני על הרצפה הקרירה של הקפה. "אבל מה זה קשור לפה, כאן זה שכונה".

בתפריט של קפה המושב יש ארוחת בוקר כל היום, מוזלי עם יוגורט ודבש, שקשוקה על מחבת לוהט, חומוס, סנדוויצ'ים מצויינים (רוסטביף, טוניסאי, עם חביתה ועם לבנה), טוסט עם גבינה צהובה, קישים אישיים (פטריות, ברוקולי, עשבי תיבול), שניצלים טריים כל יום ומרקים טובים. כל המנות האלה הן רק שחקניות רקע לדבר האמיתי, תבשיל היום, שבשבילו בכלל אסנת פתחה את הקפה.

תבשיל היום:
יום ראשון: עוף סיני מוקפץ עם ירקות ואורז בסמתי ("אני הודית. אצלנו תמיד יש אורז. ורק בסמתי").
יום שני: קציצות עם פירה (או אורז בסמתי).
יום שלישי: קוסקוס. (בסמתי. סתאאאם)
רביעי: קדרת פרגיות בנוסח הודי.
חמישי: קדרת בקר עם גרגירי חומוס ולימון כבוש. ירדתי על צלוחית והתעלפתי. זה כל כך ביתי אפילו שאני לא ממוצא הודי. התיבול מדוייק עם חריפות קלה, מדגדגת. "עצרתי את עצמי עם הפילפלים" היא צוחקת. "זה האדומים הקטנים האלה? שגדלים בעציץ? יש לי כאלה בקרוואן. כל התבלינים פה זה מהגינה שלי".

(היום למשל יום חמישי, ותבשיל היום היה קציצות ברוטב עגבניות ובמיה. נראה לי שהרשימה למעלה זה הצהרת כוונות ושהתבשיל היומי יהיה פועל יוצא של מה שיפה בבוקר אצל הירקן. שווה להתקשר ולברר או פשוט לנחות רנדומלית. טעים זה תמיד).

***

מי מוזמן?
"כולם! ילדים ואמהות ישר מהגן לארוחת צהריים, זוגות ביום שישי בבוקר, אנשים שמחפשים בית קפה נחמד לשבת בו בערב כי עכשיו נורא נעים. מתוכננות גם הופעות מוזיקה. אם מישהו רוצה לארגן בשעות הערב פעילות או סדנה יש פה הרבה מקום ואני פתוחה להצעות. אני רוצה שאנשים ידעו שיש פה אוירה נעימה ושפתוח משמונה בבוקר עד אחת עשרה שתים עשרה בלילה"

 את כאן כל השעות האלה?
"רוב הזמן, אבל גם מתחלקת בשעות עם אורי ועם דניאל. אורי כאן עוד מהכדורים של, ודניאל חדש בכרכור. הוא הגיע כששיפצתי את המקום ושאל אם יש עבודה, ואיך שראיתי אותו ישר אמרתי כן. הוא בן 25, פנטומימאי וסטנדאפיסט שלמד בבצלאל, והוא גם מבשל טוב".

ומה יהיה עכשיו עם סיני?
"אני אסע קצת פחות…"

קפה המושב, רח' המושב, כרכור (ליד התחנת דלק והמכללה ההוליסטית). שעות פתיחה: א'-ה' 08:00 עד 23:00-24:00 בלילה. שישי: 08:00-14:00. שבת סגור. אפשר לטלפן ולהזמין מהדרך, ולבוא לאסוף טייק אווי: 6370476 אסנת: 052-3393886

***

שתי הערות ומחשבה:

1.
לפני שבוע עברנו שם, רגילים לתדלק כדורי שוקולד באמצע הטיול. זה הפך להרגל כזה: אחד עם נמלים משוקולד ואחד עם סוכריות צבעוניות. לפעמים התפתנו לכדור הקרמבואי עם החלבה. ופתאום מסעדה. בפעם הראשונה שבאנו להוטים לשוקולד זה נגמר בעוגה מהממת. ינאי לבד טרף משולש. (ונהיה משוגע אטומי!!!1 מרוב סוכר לאיזה שעה וחצי). מסתבר שהרבה ילדים התרגלו לזה, ואסנת הבינה את הרמז: "ראיתי את הילדים איך נופלות פניהם, אז ביקשתי מהחברה שמכינה לי את העוגות להכין גם כדורי שוקולד, שלא יתבאסו".

2.
במסעותינו אחר הצהריים, יצא לינאי לחרבן בכלמיני מקומות: במכללה ההוליסטית, במכולת של כדורי (פעמיים), בדואר של כרכור, בשירותים של הירוקה, וכמובן – בכדורים של גילי, כלומר, קפה המושב. שמה יש את הביתשימוש הכי ביתי ומתוק, שהוא באמת ביתי: בעלי הבית חולקים אותו עם לקוחות הקפה. עוד נקודה לזכותו של המקום הזה.

3.
כמו אסנת, גם שיאונה הגשימה חלום לפתוח מקום בדיוק בגיל חמישים. שיאונה מאילת ואסנת מסיני. זה הקשר הדרומי. הקשר הצפוני הוא מנרה. כמו מאיה בת חן, גם אסנת ממנרה. וגם נעמי גולדברג קשורה לזה איכשהו. גם נולדה בקיבוץ צפוני (מנרה?) וגם מחוברת מאוד לסיני. נו נו, אסוציאציות.

הראה עוד

30 thoughts on “קפה המושב”

  1. סליחה!חומוס ג'נגלי כבר היה, איך יכולתי לשכוח. היתה מסורת: כל תקופת השיפוצים של הבית כאן אכלנו צהריים בג'נגלי, ובסיום היום, עם רדת הערב ומרוטי עצבים בחום אוגוסט ובטן חודש שמיני, יושבים להירגע במושב עם עוגת גבינה ואייס קפה. השורה התחתונה: הגענו בשיא, אך השיא עזב. עדיין מחכים שיחזור

  2. תשמעו. הגענו לכאן לפני שלוש שנים וחצי. היו אז שיקשוק, שמבלה, פצ'ולי, קפה שנון קפה המושב ומייד אחכ נפתח חומוס ג'נגלי. בצד שמעבר לפסים, בימי טרום הגשר, ידענו שיש גם קויאה בשבת, וגם ג'קו עוד היה ולא התקלקל. לא נכחיש, זה מצא חן בעינינו. זה עודד אותנו שהמעבר מתל אביב יהיה מרוכך בפינות, שכאבי הפנטןם של הבילויים שנקטעו יזכו לקצת מרפא. אחחחחח, אחד אחר השני נפלו כמו זבובים כולם, ובדרך כל בשר הלכו גם פיקא ועופרה וגם לזמן קצר היה בבית הרופאים קפה עגול, למי שזוכר – בין הזמנים של השוקולד לפסטה, נדמה לי. ואם אמרתי בית הרופאים, לא הספקתי לטפס לדיאדה, וכבר עבר וכבר נסגר. מה אגיד לכם, לפעמים אנחנו חושדים שהיתה כאן קונספירציה לפתות אותנו לבוא…. הפקה ססגונית במיוחד לזמן קצר. לא מצטערים, אבל תוהים. ועצובים ומקווים.

  3. איי קפה המושב… געגועינו. סילאן עדיין שואלת איפה אסנת ולמה היא סגרה ומתי היא תחזור? אין פלא – תמיד כשסיסו הייתה קופצת לקפה אסנת הייתה יוצאת מהמטבח עם חיוך רחב וקערת סילאן לטבול…

  4. נעמה, תני לי לנחש: הילל יפה לא קיבל אפילו קרן של כוכב.

    (השירותים של המכלללה ההוליסטית אחלה. של הדואר אה… ושל כדורי – הממ.. אין מברשת! (אבל האנשים נחמדים).

  5. בדיוק השבוע חשבתי על הכדורים ותהיתי מה איתם.
    עכשיו אני יודעת.

    בהצלחה.
    (העיקר שיש כדורי שוקולד 🙂 )

    (וביקורת שירותים זה הכי מעולה. ליובל היתה תקופה בחיים שהיה יכול לכתוב את המישלן של הבתי חולים בארץ, כולל כניסות אחוריות נסתרות אחרי שעות הסגירה. אבל מישלן של השירותים הרבה הרבה יותר שווה).

  6. למה לעמוד בפינה? מדי פעם זה טעים המבורגר תאגידי (שלא כמו קבנוס – זה ממש בחילה מטורפת) ואם יש צעצוע אז בכל-ל. ותודה *לך*, שאת מגיבה בחופשיות.

  7. כל כך שמחה בשביל אסנת, אפילו שאנחנו לא ממש מכירות זוכרת אותה יושבת אצל אשר על הבאר תמיד עם חיוך. ובעיקר שמחה לראות יזמויות קטנות ומקומיות שכאלו. ובכלל נחמד שיש מקומות כאלו. (אומרת מי שחשפה את בנה בפעם השניה בחייו השבוע לחוויה התאגידית בחילה+צעצוע במק' – כן כן הולכת לעמוד בפינה מיד)
    שיהיה לה בהצלחה מבטיחה לעשות שם סיבוב טעימות בקרוב.
    ובאותו רחוב לאור הפרסום שלך קפצנו השבוע לויצו, שם ערכו בזאר, יצא משתלם, גרבי צמר סרוגות, עבודת יד ב5 שקלים לתינוקת.
    בקיצור, תודה לך ממש תענוג לקבל את האינפורמציה על המתרחש כל יום פה, חג שמח..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close