השימושון
ילד שלי חמוד בן שש
ישר מהאטרף של טורקיה לתוך שבוע יום ההולדת של פוטי.
ההכנות בעיצומן.
יום חמישי מעגל יומולדת בניגונים עם עוגה מקושטת בטירוף, ואח"כ נסיעה לחנות הצעצועים שבגן שמואל, הוא הולך בצעד בטוח למדף ההרכבות המורכבות, מזהה מטוס של פליימוביל, מרפרף עליו ונדלק ולא מרשה לעצמו, ממשיך בצעד איטי לסקור את שאר הקופסאות, אני מציעה לו את הספינת לגו ההיא, המטוס לגו ההוא, והוא עונה במין אגביות אבל ברורה: "המטוס הזה לא מעניין אותי, ההוא כן" ואנחנו חוזרים לפליימוביל הענק שעולה כמו דיל ללונדון וקוטפים אותו במופלאות מהמדף כי התחילה שנת השפע. ברגע זה ממש. בהינף החלטה!
"תצטרכי לתת להם את כל הכסף שלך" הוא מצטחק אלי בקוליות.
"נכון" אני בורקת אליו עיניים שובבות
"אה.. לאמשנה, את יכולה להרוויח עוד"
"צודק, זה נכון"
והוא מניף את הקופסה הענקית מעל לראש ומחכה בסבלנות עד שעוטפים לו אותה, ואח"כ מטייל איתה עוד יממה אחת נוספת בלי לפתוח, רוצה לפתוח רק ביומולדת של המשפחה ביום שישי אחה"צ. ורק אחרי שאנחנו גומרים לאכול את העוגה והוא מכבה את הנרות בפו גדול ומספר לנו את המשאלה שלו ("שלכ-ל המשפחה יהיה טוב") הוא אומר: עכשיו. עכשיו מרכיבים את המטוס. ואנחנו הולכים לסלון ומרכיבים את הג'מבו ממבו המהמם הזה בהתלהבות וטסים איתו הביתה.
באוטו הוא נרדם ובבית מתעורר, אבל לגמרי. אני עושה נגלות על גבי נגלות של מטעמים והוא מבקש סיפור. אבל הסיפור רק מעיר אותו יותר ואז הוא מציע: בואי נישאר ערים כל הלילה!
ואני מסכימה. כי יום שישי היום, ומחר שבת שזה היום הולדת שלו בעצם, וזה מזכיר לי את הלילה של יום שישי שבו התחילו לי הצירים לפני 6 שנים ויאללה, ספונטני, פעם בשנה מותר.
אני מחליטה לספר לו את סיפור הלידה שלו. רוצה לראות גם תמונות? כן! ניגשת מביאה את האלבום, כולל תמונות מהאולטרסאונד. אנחנו מסתכלים. שלושה בתים. תלתלים ראשונים. כלבה אחת מתה. אבא שגר עכשיו בבית אחר. שש שנים כל כך גדושות עברו על כוחותינו. אנחנו מסדרים את האלבום, מה שלא עשינו כל הזמן הזה.
אחר כך מצטלמים בטלפון עם המטוס. מסמסים תמונות לדודה ט'. אני מתחילה לנקר. אולי נלך לישון? כבר אחרי עשר…
– יה סרבנית הבטחות!!!! הוא קופץ מהמיטה באכזבת המחץ ובורח לסלון בבכי. אני מתעוררת לגמרי.
עוד קצת פיטפוטונים ומה עכשיו?
– רוצה שנלך להסתובב עם האוטו?
– כן
– יאללה, תגרוב גרביים תנעל נעלי בית ונזוז.
זזים.
איך שאנחנו נכנסים לאוטו אני מדליקה את הרדיו ישר על ברי סחרוף ששר: "היום יום הולדת".
אנחנו צוהלים בתשואות!!
– כל מלאכי היומולדת שלך נמצאים איתנו באוטו, שתדע,
– אני מרגיש אותם..
וכמו לאשש – פנס הרחוב שליד גן וייל מפסיק להבהב ונדלק בדיוק כשאנחנו עוצרים לידו בעצור.
11 בלילה ורחובות פרדס חנה עמוסים בבני נוער מסתובבים. התגודדות אחת בנווה אשר, ועוד אחת ליד הוידיומט של דידו סנטר. אין לי מושג לאן לנסוע, בהתחשב בכך שהמזימה הראשונית היא בעצם להרדים את הילד בנסיעה. לוקחת את הכיכרות באיטיות ובכפול. סתם כך, לשם השעשוע. ואז פתאום מבריק לי רעיון: רוצה שניסע לאכול סחלב?
כן!!!
אז יאללה, ואם תירדם בדרך אני לא מעירה אותך, טוב?
אז הוא מתאפק.
אנחנו מגיעים לסו גוד בגבעת עדה, הוא בוחר שולחן, אנחנו יושבים עם שני ספלולי סחלב חם ומפטפטים.
אני
אוהבת
את
הילד
הזה
אהבת
נפש.
"וכמה מדוייק וחודר את אומרת
בשם כל האמהות שבעולם
את האהבה
לבן שלך."
הייתי חייבת לחזור על המשפט המדהים הזה…
אחותי,איזה פוסט מרגש! ומזל טוב לשניכם על הצמיחה והגדילה וההתפתחות! הספונטניות שלך נותנת לי השראה!
את מדהימה ומרגשת. יש תחושה של ים אהבה. מזלטוף
מקצועני וידעני – זה פוטי!!
(ותודה ………………………)
אנחנו זכינו לסיור! אמנם לא מלא לגמרי (כי הייתה הרבה ביישנות בכוחותינו), אם כי בהחלט מקצועי וידעני!
הי רוניתי,
איזה מקסימה את,
ואיזה אמא מדהימה,
וכמה מדוייק וחודר את אומרת
בשם כל האמהות שבעולם
את האהבה
לבן שלך.
תודה.
וינאי הוא פשוט מותק של בן אדם.
מזל טוב
לינאינאי (גדעון) המהמם ולאמא שלו המהממת גם כן.. מזל טוב לשניכם.
איך אני אוהבת את הילד הזה
מזל טוב,
הילד שלי צמוד אלי עכשיו ולקריאת השורות שלך נמחץ בחיבוק גדול גדול.
רק אושר:-)
גם אני עם דמעות של אמא בעיניים… אמא שיודעת כמה זה לא מובן מאליו להיות בכזאת נוכחות כל הזמן, בכזה אמון, בכזאת יצירתיות… ואת יש לך את זה, את הכשרון לחגוג את החיים! פשוט מאד!!!
מזל טוב לשניכם!!!
איזה כיף 🙂 תודה לכם ומזל טוב לאדר א'…
פוסט מרגש, מזל טוב…
איזה פוסט מדהים. קראתי בהתרגשות רבה. עוד אין לי ילדים. ת'אמת עושה חשק !לגדל בכזאת שמחה ואהבה ,יצירתיות יוזמה וכל כך הרבה נתינה! מזל טוב ויום הולדת שמח.
מזל טוב 🙂
מרגש.אמיתי.ישר מהתנור של הלב. מסתבר שחגגנו במקביל. המון מזל טוב ואהבה.
מזל טוב לכם שניכם,
איזה כיף לו מותק שיש לו אמא מופלאה כמוך ולך איזה כיף שהגיע אליך
מקסים שכזה
נקלעתי לכתיבה הזאת דבר ראשון בבוקר
כלום לא הכין אותי לפרץ הדמעות שמבעדו אני כותב את התגובה:)
מזל טוב וכל האושר שבעולם
🙂
מזל טוב לילד המהמם וגם לאמא שנהיתה אמא בדיוק באותו רגע – אוהבת אתכם ומתגעגעת – הפוסט פשוט נפלא ומרגש
אחד הדברים המתוקים שקראתי 🙂
ביום ראשון הבא 🙂
התגעגעתי אליכם ולכתיבתך (מחר מתראים במשרד?:))
תודה למברכות 🙂
מזל טוב לנאי- ינאי!
איזה כף לינאי ולך וגם לי, כי חזרת לכתוב. המון המון מזל טוב!
אי אפשר לפספס את האהבה הזו
יש לי דמעות של אמא בעיניים
תודה
אילו רגעים מדהימים
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים וברגעים האלו
גם ליהלי היתה אתמול יומולדת 3 וחגגנו בחצר יומלדת של פיראטים והיתה כזאת התרגשות , זאת שמחה אמיתי לראות את ההתרגשות והאושר מתוך עיניים קטנטנות שבורקות מהדברים הכי פשוטים…..יומולדת. נראה לי שאנחנו מגדלים ילדים בריאים עם כל ההקשבה והתשומת לב האמיתית כלפהים, עם באמת לתת להם את המקום שלהם בעולם המשותף.
הרבה מזל טוב וגדילה.
מזל טוב 🙂