אחת העובדות שהפתיעו אותי כששמעתי אותן לראשונה, היא שעיניים של אדם נשארות באותו גודל מרגע שהוא נולד. "תראי את העיניים הפקוחות האלה" אבא שלי מתפעל מינאי כשהוא רואה אותו, חדש בעולם, לפני כמעט 8 שנים.
סביב הליבה הפועמת שבתוכו של אדם, כל יום, כל יום יש שינוי. כל יום מתקתק איזה משהו קטן, נימי, סמוי, שאפשר להרכיב לכדי פאזל רק בדיעבד. הבחור הזה, נח קלינה, צילם את עצמו תמונה אחת ביום במשך 6 שנים, הרכיב את הכל ושיחרר לרשת.
דרך המצבים המשתנים – בגדים, חדרים, תספורות, מסתכלות בדיוק אותן עיניים נוקבות אל המצלמה, ויש בהן התמדה ונחישות ועצמה פנימית, נגיעה בנצחי שבתוך תוכו של אדם.
אני יושבת ומסתכלת בלי נשימה על ההשתנות של הילד הזה ומתגעגעת לרגעים יומיומיים שחלפו.
4 thoughts on “כל יום, כל יום, יום יום”
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
גמני אותו דבר, בעניין החיוך 🙂
איזה יופי של פרויקט.
ואת אחותית, מה לך להתגעגע מה. כל רגע שאת מתגעגעת את מפספסת את ההווה שתיכף תתגעגעי אליו ממילא. הקיצר, קפה בצהריים.
🙂
לי היה נראה דווקא מתבונן, אמיתי 🙂
וגם יציב ואמיץ…
תמיד כ"כ עצוב…
מודה שחיכיתי לאיזשהו רמז של חיוך
איזה בחור מדהים
אין כמו אומנות שנוגעת בחיים באמת