אמנות ועיצובגם וגםזוגיות ומשפחהנשים

לָלִיפּוּף לדוֹרוֹתֵּיאָה

יום אחד עסק עובד מהבית ויום אחד הוא נולד החוצה באומץ: על החיים ועל הכרים.
ובמַקום החדש הוא תופס צורה חדשה ומתגבש לעוד היבטים של הדבר המקורי. ובד בבד עולה שאלת השיווק, והמיתוג ואיתם עולה מחדש שאלת השם. שם שיתברך בחיבור חזק למהות של העסק. אמן.

לפני שנתיים, קצת אחרי המעבר של לליפוף מהבית ברחוב הנעורים לעסק ברחוב הנעורים בכרכור, באחת השבתות בבית שהתפנה מהעסק, יצאה הילה לגינה והירהרה.  "אחרי הרבה זמן שביקשתי את השם המתאים והנכון לעסק, עלו המילים: "דורות, דוריוּת, כי אני עוסקת פה בקשר בין דורות דרך החפצים המחודשים. ושוב – דורות, דוריות,
ואז באה דורותיאה.
וכשהיא באה הרגשתי שמצאתי את השם. נכנסתי הבתה ואמרתי לאייל שיש.

אחרי יומיים צלצלתי לאבא שלי, לשאול על מי קרויה דודה דורית. "על שם סבתא שלי, דורותיאה" אבא ענה, ובאותו רגע הרגשתי צמרמורת אדירה והבנתי את המסר שהגיע.

עברו עוד שנתיים  ועכשיו בשלה השעה והשמות התחברו. בתכלת וחום, כמו שמים וארץ. הדורות שהיו, מסתובבים מלמעלה שקופים, משדרים למי שמקשיב, והדורות שבינינו עכשיו, חורשים את האדמה. ועכשיו לסיפור המלא, שכתב אייל:

***

[מאת אייל כגן]

זה הסיפור של דורותיאה. ושל הילה. ושל זכרון. ושל נשמה. ובעיקר זה אולי סיפור של געגוע. כי לפעמים אנחנו מתגעגעים למשהו שאנחנו לא יודעים מהו. אנחנו יודעים שהיינו שם, אנחנו זוכרים את המראות ואת הריחות והוא עדיין רחוק, בלתי מושג. משהו שהיה שם. ואיננו עוד ובכל זאת הוא כאן. בפנים. דורותיאה נשארה שם. היא אמו של אמו של אבי הילה. לא היו לה כנראה את החושים של הרמן גוטפלד שהיה אבי אביו של אבי הילה. כלומר מהצד השני של עץ המשפחה.

הרמן הסוחר שהעמיד בכרייסטבורג, ווארנהאוס (כלבו) וגאסטאוזר איינטראכט (אכסניה של הרמוניה), וארבעה בנים ושלוש בנות. וכשאותו הרמן הגיע לארץ, לפני שקרה הכל, כמו כל סוחר טוב, הוא הגיע עם כסף. ובכסף הוא קנה שלוש מוניות. למרטין, ולוילי ולמקס. ואז התיישב על הכסא, עם מקל שגולת שנהב בראשו ולא עבד עוד יום אחד בחייו. "שהם יפרנסו אותי מעכשיו" הוא אמר. לו ולאֵמָה אשתו ואם שבט גוטפלד, נשאר תפקיד אחד, לגדל את יוסי היתום, הבן של ריינהולד, שגם הוא נשאר שם.

דורותיאה ולוטה, בתה

למה דורותיאה נשארה שם, יחד עם אליהו בעלה וילדיה קורט ולוטה, את זה לא נדע. מרגוט לבית שרלינסקי שהתחתנה עם מקס לבית גוטפלד, לא מספרת. היא לא מדברת על אבא ואמא ואח ואחות. היא כבר בת 94, העמידה שבט משלה, אבל היא לא מספרת. היא לא זוכרת. ככה היא אומרת. זיכרון זה כאב. היא הייתה שם. הם נשארו. היא הלכה אחרי בעלה. בת 17. כרכה את גורלה בגורל הגוטפלדים החסונים, עבי הגוף. אלו שגם הגרמנים חשבו פעמיים אם להתעסק איתם. יהודים אמנם, אבל בעלי זרוע. ומרגוט העדינה ומקס הרגיש שהיה דומע בכל הזדמנות, השאירו זכרון וגעגוע ובית ומשפחה וחיים שלמים. בלי להסתכל לאחור.

ומתוך מרגוט ומקס צמח יורם. הילד הייקה שידע כבר מגיל 14 שהוא יהיה בתנועה. ככה זה. בנאדם יודע את הייעוד שלו והולך איתו. ובו דבקה דרורה, ילדתם של שושנה התופרת ואבריימלה שנחשב כלץ לא קטן והיה עוזר חייט בליטא. בת הקיבוץ ארוכת הצמה – שנגדעה באכזריות על ידי המטפלת ועדיין ספונה באחד הארונות כעדות – אלופת הגליל שהלכה אחרי אלוף נעוריה, לקיבוץ משמר דוד. להגשים את החלומות של הארץ הזו. ושניהם היו לבשר אחד. ופרי אהבתם התגלם בהילה, ובניר, ובאורי. ילדים זהובי שיער, וירוקי עין, שידעו שהם שייכים לשבט גדול, שורשי, שבניו לא חסכו את שבטם מבניהם אך לא שכחו גם את מידת החסד.

הילה לא ידעה את דורותיאה ואליהו. ולא ידעה את הרמן ואֵמָה. ולא ידעה את כרייסטבורג. ואת בית המסחר. ידעה שיש לה דודה אהובה בשם דורית. לא ידעה על מה ולמה אבל ידעה את מה שהיא עושה. נחושה כמו הגוטפלדים, הקימה עסק במו ידיה. בזיעת אפיה. פרי מרץ וכישרון. והתמדה. התמדה של מים שחורצים אבן ומשייפים סלע. כשרון ומרץ של חקלאי שיודע שיש לו שדה טוב, אבל שצריך לעבד אותו, ולהפוך את האדמה, ולחרוש ולזבל ולזרוע ולהשקות, עד שהוא יצמיח פרי, שמדבשו יאכלו.

וכשהגיע הזמן לחפש שם חדש, כי דברים השתנו, הגיעה דורותיאה. מתוך ריקוד הדורות, מתוך חיבוטי וחיבורי הנפש, היא הגיעה והתייצבה. דורשת לחזור. מבקשת שהשם לא ייעלם, שישתמר. שהרי את הזרעים כבר היא הנביטה, שאלמלא דורותיאה ומרגוט ודרורה גם הילה לא הייתה באה לעולם. זה מחול הדם, שמטבעו הוא זורם לפעמים גועש ולפעמים רדום, אבל תמיד הוא יהיה סמיך ממים. והילה נענתה. נענתה לקריאה. נענתה לצליל שהדהד בה ובנשמתה. לזיכרון ולגעגוע. ולתעתוע. שהרי דורותיאה, שהיא מתנת האל בתרגום מלטינית, נעלמה מתחת לשמיים של אותו אל. שהכזיב. שם, במקום שלא אל היה בו. רק בני אנוש שנבראו בצלם. בצלם של אל שהכזיב.

דורותיאה נולדה ב-1890 בכרייסטבורג בגרמניה. דורותיאה של לליפוף נולדה להילה ב-2009. והילה תפרה את דורותיאה למידותיה. קשרה חוט לחוט. הבינה עוד לפני המילים שזה השם. וכשהתקשרה לאביה מבלי דעת ועם מכאוב, כדי לברר מיהי ומהי גם התקבלה התשובה. זוהי סבתא רבתא. וקו עדין ודק מפותל וישר מחבר ביניכן. ועכשיו היא יוצאת לאויר העולם. ממש בימים אלו, בואכה חג האביב. חג החירות. זה זמן של חג ומועד. זמן התחדשות. זהו עוד שלב במעגל החיים, עוד שלב בסולם שרגליו נטועות בגרמניה ואמצעיתו בכרכור של המאה ה-21, וראשו מי ישורנו. הקצוות נקשרו. בין דורותיאה ואליהו להרמן ואֵמָה שבאו בקשרי נישואין וחיתנו בת מצד אחד ובן מצד שני באותו כפר שנמחה מעל פני אדמה וכל שנותר ממנו זו תמונה וזיכרון. בין דורותיאה להילה. בין דורותיאה ללליפוף שהרי מתוך חלציה יצאה, והיא בבחינת עוד שלב בגלגול שבין זחל לגולם ולפרפר.

לא פשוט לקרוא לעצמך בשם חדש. משהו ממך הולך לאיבוד, משהו ממך נולד. לא פעם אתה מוצא את עצמך נאבק. מנסה לשמר את הקיים, דבק בישן, מתעמת עם החדש. ואז עוברים הימים, והחדש מחזק את אחיזתו, מטמיע את שורשיו שלו, כובש את נחלתו.זו דרכם של דברים וזו דרכו של עולם. לאלו שמקרוב באו ולא ידעו את מה שהיה, אין זה משנה כלל. ולאלו שידעו את העבר, הרי הם יכולים להנות משני העולמות. מהנוסטלגיה ומההתחדשות. גם זו דרכו של עולם. ובסופו של יום זו הכל קליפה ריקה. שכן האדם הוא זה שיוצר את המשמעות. ברצותו מצייר קו ומחבר אות לאות ובורא שם. ברצותו כותב מילים ויוצק תוכן לתוך התבנית שבנה וברצותו יכול להעלימן ואת תוכנן כמו המים שמוחים מן החול את האותיות. כמו מוץ ברוח, כמו עשן פורח. בכוחו בונה ובמו הבל פיו מחריב. מעשיו הם אלו שיקרבו ומעשיו הם אלו שירחקו.

וכשיבוא השואל וישאל על מה ולמה דורותיאה ומה בין דורותיאה ללליפוף. תשובות רבות ינתנו, ומילים רבות ייאמרו. ואולי בכלל תהיה שתיקה. שהרי דורותיאה כתבה במו חייה מכתב לילדה שעדיין לא נולדה והילה חתמה בלבבה זיכרון של אישה שכבר לא הייתה. כי לפעמים כשאתה נכנס למקום, נחמה אתה מבקש בו. יש בך געגוע למשהו שאתה עדיין לא יודע מהו. ואולי שַם, במקום ההוא שמגלם ישן וחדש וקושר בין שַם לפה, שַם תוכל למצוא. אם לא שֵם, אז תמונה, ואם לא תמונה אז געגוע, ואם לא געגוע אז זיכרון ואם לא זיכרון אז תעתוע. ואם לא תעתוע אז קצה חוט. חוט השנים.

***

דורותיאה מבית לליפוף אוסף של רהיטי פעם: חידוש, שיפוץ, צביעה, ריפוד | כריות. וילונות. מפות. פינות ישיבה. כורסאות. ספות. מנורות. דלתות. תריסים. אביזרים לבית | טלפונים: הילה 050.7390983 אייל 052.2469793 | רחוב הנעורים 35 כרכור. שעות פתיחה: ימים א'-ה' 9.00 -19.00 ימי ו' 9.00-15.00 | אתר

אנחנו משתתפים השנה בפסטיבל מכירת אמנות במושבה, בסופהשבוע הקרוב ה-7/4/11 ל-9/4/11 (אמן מס' 12 בקטלוג ובמפות)

תגיות
הראה עוד

16 thoughts on “לָלִיפּוּף לדוֹרוֹתֵּיאָה”

  1. מרתק.מותח.פיוטי.מתי הספר?אח איזה הוא הגבר שלוקח את סיפור השושלת של זוגתו ואוסף אותו באסופה כה רגישה ומרתקת.תודה

  2. שלום משפחתי היקרה והמורחבת במרחבי כרכור,
    התרשמתי עמוקות מהתאור הציורי בשפתו והמרשים בהקפו ושוב למדתי אודות פן נוסף בהיסטורית משפחתנו הענפה.
    צירוף מקרים מענין: מספר שנים אני שוקד על תוכנת אילן יוחסין משפחתי ושמה (באנגלית): דורותרי. אנו קשורים בעבותות לעברנו וניזונים בטבורנו מדורות קודמים ולפיכך סביר שאחת למספר דורות יצטלבו שמות ו/או מעשים לחיינו השוטפים.
    יפה ונכון וראוי היה להעלות את הסיפור המרגש לידיעת כל דיכפין.
    זאב מיכל

  3. לאייל והילה !

    התרגשתי לקרוא את את התיאורים הנפלאים שלך על משפחתנו, עד כמה הצלחת לדייק גם בתוכן ,וגם ברגש ,התיאורים שלך כה ציוריים וכה אמיתיים, כאילו היית כל השנים עם דורותיה, מרגשת העובדה שיצרתם המשכיות ,למרות המציאות האיומה ,שנגדעה באיבה באדמת גרמניה .
    עלו והצליחו ויתגשמו כל חלומותיכם.

    אבא הנכד של דורותיאה

  4. תודה ורד :), וכמובן שכולם מוזמנים לבית הפתוח/דרך האמן/אמנים במושבה. סופשבוע של חגיגה אמיתית. עם גשם ובלי גשם, מי ברגל ומי ברכב ומי באופניים. יש ים של אמנות ועניין. כיף אמיתי.

  5. אהובים !אחלה שם !באמת השבוע רציתי לשאול את פשר השם החדש -והנה קיבלתי סיפור שלם !
    אוהבת גם את הלוגו והמיתוג החדש-מתאים לכם.
    תתחדשו ותצליחו המון !

  6. השם הז משדר משהו כל כך שונה מהקודם ונראה לי מוצדק ומעניין יותר. בהצלחה עם השם, השינוי ובכלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close