טורים אישייםכלליכתיבה פרטית

מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 6 – הטור של מאיר ושירז אריאל

אנשי המעשה

 

[הטור הרביעי: בואו נדבר על אלוהים]

 

נתחיל מחדשות טובות, נמשיך לדיון על מה עושים עם המצב העגום אך נסיים עם אופטימיות.

החדשות הטובות:
הספר החדש כבר אחרי עריכה ונמצא בשלבים כמעט סופיים של גרפיקה והגייה. שזה משמח עד מאוד. לפי התכנון שלי, בפעם הבאה שנפגש הספר כבר יהיה מוכן ואוכל לצטט לכם מתוכו. (לעוקבים אחר סאגת העטיפה: עדיין אין עיצוב סופי, הקרב בעיצומו, שני הצדדים נערכים למערכה סופית).

מה עוד? בטח כבר רבים מכם ראו את הפרסום על מופע שנת ה-20 שצפוי ביולי הקרוב באמפי-פארק רשל"צ. אכן מופע מרשים שיהווה חלק מכובד באירועי שנת ה-20. אוכל רק לעדכן כי תוך 72 השעות הראשונות לפתיחת המכירה, נמכרו למעלה מ 3000 כרטיסים. לכן מי שמעוניין יועיל לרכוש כרטיס בהקדם, הנה כאן >.  הנחה מגניבה לחברי מועדון הנוסע המתמיד.

מצב חירום:
בזמן כתיבת שורות אלו, יש שוב סבב לחימה בדרום ואי אפשר שלא לדון בזה לרגע קצר. כל עיסוק במשהו אחר הוא התעלמות מהנושא החשוב הזה.
שאלת השאלות: עד מתי יhמשך המצב הבלתי נסבל בדרום? התשובה היא שאין על זה תשובה. כי אין תשובה אחת ברורה שאם יענו עליה אז המצב יסתדר. זה כל כך מורכב ומסובך גם יחד. הנקודה האופטימית היא שיש אנשים שכן מאמינים שניתן להגיע לפתרון ופועלים למען כך. זה שעדיין אין פתרון ברור, לא אומר שזה לא יקרה בסוף. ואצטט מהקטע שפורסם פעם קודמת מתוך קטע מעבר לשיר לילה שקט: "למי שלא מאמין בטוב, יש לי חדשות בשבילו: גם רע נגמר בסוף".
לאבא היה מה להגיד במגוון נושאים וחלקם מופנים ישירות להנהגה. לאלו שצריכים לפעול למען האזרחים. אחד הקטעים נקרא 'אנשי המעשה' . קטע שפורסם בעיתון כבר בשנת 1986 ונדמה שכאילו נכתב אתמול.

אנשי המעשה (פורסם בכותרת ראשית / 1986)

אנשי המעשה,
עם שתי רגליים על הקרקע,
עם אצבע על הדופק,
עם כל העיניים בידיים,
עם מבט אל מעבר לאופק,
המנהלים את העולם
עם ראש על הכתפיים,
עם ידיים על המותניים,
עם תחת של אחריות,

אנשי המעשה,
אשר בזים למרחפים למיניהם,
הוזי הזיות, חולמי בהקיץ,
אנשי רוח, מה – הם – מבינים,
טייסי חלל עם ראש בעננים,
אומרים להם לרדת אל האדמה.
אומרים להם מתי תהיה בן אדם.
אומרים להם לפתוח את העיניים
ולראות מה קורה באמת . . .

אז מה קורה באמת,
אנשי המעשה?

הלוא בתור רחיפאי מצוי,
כשאני מואיל כבר לפתוח את העיניים, אני רואה שהכול
נוזל לכם דרך האצבעות, והקרקע המוצקה שאתם עומדים עליה עם שתי רגליים,
רועדת תחתיכם,
והעולם שאתם מנהלים
יוצא משליטתכם עם כל
כשרון המעשה, עם כל
האצבעות על הדופק, עם
כל המבט הזה אל מעבר לאופק . . .

ולוחש תכלס, תכלס לשורותיו המתייפחות: "לא צָפִינו", "לא צִפִּינו"' "טעינו בהערכת הנתונים"
כל כך הרבה ראשים על הכתפיים,
כל כך הרבה רגליים על הקרקע.

וכל כך הרבה בוז שפוך מכם
על פחות מארבעים שכיבות סמיכה, אבל אני אומר לכם,
אנשי המעשה, העולם הזה נראה
כמו שאתם מנהלים אותו!!!
ואייך שהעולם הזה נראה זו השורה התחתונה שלכם!!!

אז קצת פחות חזה. פחות כתפיים.
כבר לא צריך לשחק מבוגרים
שמחזיקים את העניינים בידיים.
אתם כבר עכשיו מבוגרים
ותחזיקו את העיניים בידיים ,
אנשי המעשה!

אז תפסיקו כבר לדבר כל הזמן בטון של חמישה, שישה, טון תפוחי אדמה לדונם,
או בטון של קוב-שעה,
או בטון של בטון.

ותרימו קצת את העיניים שלכם, המביטות רק למטה כל הזמן, מודדות רק את הגובה שלכם,
כן תרימו את העיניים גם סביבכם
יש מרחב . . . מעליכם, יש גובה . . אולי תראו איזה מרחף מנצנץ . . .
איזה איש רוח מאותת . . .
אולי אפילו תתביישו,
אנשי המעשה.


מתפללת מכאן שימצא הפתרון ויגיעו ימי החזון של שלום אזורי כולל תוך כבוד הדדי לשני העמים. אמן.

זמן האופטימיות:

הרגע עבר פסח, מיד אחריו הגיעו האביב ומזג האוויר המשוגע שלו, פריחה משגעת עוטפת את הארץ.

אחד החלקים בספר החדש נקרא 'מוסף למסכת פסחים'. שזה נשמע קצת דתי אך הקטע מציג חזון יפיפה וקורא לאחדות העם שגלה בעבר ועכשיו חוזר לארץ אבותיו. הוא מציע להפוך את היום השביעי של פסח ליום חג לאחדות העם. הוא מסביר שם על זה שברור שאם התפזרנו על כל קצוות העולם אז עם השנים נשנה את גוון עורנו לפי המקום בו חיינו אלפי שנים. הוא מתאר מצב בו כל העדות מקיימות מפגן אדיר של אוכל ומשקה וכולם באים לבקר את כולם וכולם סולחים איש לרעו…

הגיעה העת שנדע לקבל אחד את השני על כל השוני ולהבין שכולנו יצאנו מאותו מקום. כולנו פעם נראינו דומה וכולנו בעתיד נראה דומה. בואו נעשה חאפלה ענקית ונחגוג את המאכלים של כל עדה.
זהו הבסיס לקטע הנ"ל שאני מציגה לכם רק קטע ממנו. כדי שיפתח לכם התאבון…

– עושים סעודה חגיגית ואין לך
עדה מישראל שאין לה מאכל או משקה
שלא באו בקרבי הסועדים ושלא נאמר שבחו
ושלא סופרו בו סיפורי גולה וגולים.
כטוב לב הכל בכל מעבירה כל עדה
את טובה לעיני הקרואים בשיר ונגינה
מחול ומשחק מציגים מכירת יוסף
ומספרים בנס קיבוץ גלויות
שאין גולֶה-עולֶה שאין לו
רגע של נס.

– למחרת ביום טוב אחרון של פסח
יוצאים להם בני ישראל בכל מושבותיהן
בלבוש חג מסורתי עדתי
אל מקום רחב ידיים ובו כל עדה ועדה
מקימה סוכה, פותחת שולחן, מזמינה
מנעימה בשירים ומחולות ומשחקים
והכל מבקרין אצל הכל והכל מארחין
את הכל ומתבשמין מהמזיגה הססגונית
מרהיבת עיניים מרחיבה לבבות ודורשים
בתיבות: חירות. דרור. פדות. חופש.
שחרור ועצמאות ומשתבחין בחיבה הדדית
ומשתאים זה לזה: האתה הוא אחי ובשרי
דין שתדמה לי או שמא דין שאדמה לך
וצוחקין עד דמעות וזוכרים כי אכן
גלה ישראל מארצו ונפרדו איש מאחיו
להרבה מרחקים וזמנים והשתנו לבלי הכר.
ובהיקבץ ישראל שוב אל ארצו מודים
הכל בפני הכל שאלהים גדול ונשבעים
שלא לשכוח עוד.

– הולכין וחוגגין הולכין ושמחין
בכל זמר אין מספר ואין יוצאין
ידי חובתן באחווה עד שלא עובר
בנחיריהם ריח החמץ. מופלטה
בפי המרוקנים ופולנים מתחתנים
איתם בשביעות רצון.

כשאני קוראת את הקטע הזה, המפיקה שבי מתעוררת, אפילו שכעת היא בשיא ההפקה של הספר החדש… אך המפיקה לוחשת באוזני – מיד עם גמר הפקת הספר ושלל האירועים הנלווים, מתחילה ההפקה הבאה: יום שביעי של פסח הבא יהיה יום איחוד עם סעודת מלכים כלל ארצית.

מי מצטרף להפקה הזאת?

_________________________________________________________________________________________

שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close